אם הבנתי נכון, זה הכל בגלל שהוא כושי. בגלל זה כולם מתרגשים, לא? בגלל זה ההיסטריה, בגלל זה ההיסטוריה.

לא כל יום עיתון שמרני בעריכתו כמו "הארץ" יוצא בעמוד שלם לרוחב, יום לפני הבחירות, עם הכרזה על מנצח. העיתונות באקסטזה וכל העם איתה. ראיתי אנשים מתרגשים היום כאילו הם זכו בלוטו. מה מיוחד כל כך בבחירות האלה דווקא, של 2008?

שני מועמדים שאין להם הרבה מאוד להציע לשיקום האימפריה המתרסקת, ושנמצאת בהכחשה עמוקה, חוץ מססמאות אמריקניות נדושות ונבובות, צורת משטר מוזרה שמבחינה מהותית היא לא דמוקרטית (למרות שפרוצדולית היא מתפקדת יופי, ביג דיל), ומשבר אמון מתמשך במנהיגים, שהתחלף בהערצה עיוורת ופאגנית למנהיג שחוזר על אותם משפטים אלפי פעמים. אהה, אבל הוא שחור. וזה מ-ג-נ-י-ב.

מדוע צבע עורו מהווה תקווה? מדוע הוא יהיה שונה, לא מושחת, יותר דמוקרטי ויותר מוצלח בשליפת ארה"ב מהחול הטובעני שבו היא נמצאת? כי הוא שחור. ובערך זהו. הוא לא מרטין לותר קינג, מה לעשות. אבל, עד היום נתנו ללבנים לנהל את העסק, וראינו מה קרה.

שמעתי אותו היום בנאום הניצחון שלו, חוזר על מנטרות של האתוס האמריקני שהאמריקנים מנסים בכוח להחזיק בו, כאילו שום דבר לא השתנה. והאימפריה היא אותה אימפריה (ולא המדינה הכי שנואה ומתנשאת בעולם), עם אותה אינדוקטרינציה של החלום האמריקני, שרלוונטי רק למספר מוגבל של מהגרים, ושהשלכותיו גורמות גיהנום למיליונים אחרים ברחבי העולם ותורמים להרס וחורבן בכל מקום שהם מופצים.

אובמה הוא בובה טלוויזיונית ממוכנת ומשומנת. הוא כנראה מסתכל כל היום על עצמו במראה ואומר, כן, אני יכול, כן אני יכול כי אני שחור. אין בו טיפה אחת של אנושיות אמיתית. ובאופן אישי זה מגעיל אותי. כמו לאכול צילום של אוכל. לעוס כמו קריקטורה של יועצים פוליטיים מהסרטים של הז'אנר. מאוס כמו פוליטיקאים אמריקנים חסרי אישיות ודעה עצמאית (כזכור: שתי מפלגות - שתי דעות, נוח מדי, לא?). הוא פשוט לא מעניין. אהה, סליחה, אבל הוא כושי.

אני לא מצליח להבין מדוע אנשים בארץ מתרגשים כל כך. על מה זה מבוסס בדיוק? על תחושת זהות אזרחית? על תחושת גורל כי גם אנחנו רוצים ראש ממשלה שחור (מופז?)? על רצון שגם בארץ יהיו בחירות כל ארבע שנים? על כך שלחלקלק הטלוויזיוני שלנו קוראים ביבי? על השמחה שנבחר נשיא אמריקני כושי? אלה לא הבחירות שלנו, אלה לא הבחירות הנכונות.

אני מבין מדוע האמריקנים מתרגשים, הרי נגמר עידן בוש. עם ובלי קשר לאובמה.

אני מבין מדוע התקשורת האמריקנית הייתה מגוייסת כולה לטובת אובמה (מאפיין דמוקרטי, נכון?), הרי אם זה לטובת הטובים אז זה בסדר.

אני מבין מדוע כל הכתבים הישראלים שנשלחו לראות חדשות באנגלית בארה"ב (שאנחנו קולטים לבד בארץ) ותרגמו לנו לעברית משם נכנסו להיסטריה מוחלטת (רמז: אין להם מקורות מקומיים, הם זרים, הם רק קוראים עיתון).

אבל אני נשבע שאם עוד פעם אחת עיתונאי ישראל אומר שאלה הבחירות הכי חשובות / הכי היסטוריות / הכי מכריעות / הכי הכי שהיו מאז יוליוס קיסר / וושינגטון / לינקולן / המשבר הכלכלי הגדול, אני בעצמי נוסע לארה"ב לרצוח את אובמה.

רגע רגע, למרות שאם אני מבין נכון את ההיסטוריה האמריקנית, ומתעלם מההיסטריה, אולי דבר לא השתנה, ויש סיכוי מאוד גדול שזה יקרה גם בלי שאעשה כלום. וזו אפילו לא נבואת זעם.