לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


אם אני אני כי אתה אתה, ואתה אתה כי אני אני, אז אני לא אני ואתה לא אתה. אבל, אם אני אני כי אני אני, ואתה אתה כי אתה אתה, אז אני אני ואתה אתה.. (תקראו את זה בקול, זה עוזר)

Avatarכינוי: 

בת: 22

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

7/2012

רק על עצמי לספר (לא) ידעתי


אני לא יודעת להגיד על עצמי.


מה זאת אומרת?


הרבה אנשים יודעים לומר על עצמם משפטים
כמו "אני מצליחה ללמוד מתמטיקה רק אם יש מוסיקה קלאסית ברקע", או "אם
אני לא מתכננת בתחילת השבוע מה אני רוצה לעשות אני מתפזרת ולא עושה כלום", או
"הבעיה שלי היא שאני אף פעם לא מצליחה לסיים דברים".


 


תמיד הרגשתי שאני לא יודעת לומר על עצמי
משפטים כאלה, שמסבירים מה אני, אולי זה זה הפחד להתקבע, לא יודעת.


הרגשתי שזה לא טוב כי זה כאילו אני לא
מכירה את עצמי, ובאמת הרבה מהחששות שלי הם שאני לא מכירה את עצמי, אבל כשחשבתי על
זה לעומק פתאום נבהלתי, כי לומר שאני לא יודעת להגדיר את עצמי זה בעצם יכול להיות
אחד מהמשפטים האלה, שאני לא יודעת להגיד.


 


לפעמים הרגשתי שאין לי סיפור, שאיך אני
אהיה בנאדם נורמלי אם החיים שלי רגילים ואין לי מה לספר? פתאום נבהלתי שאולי יכולת
ההקשבה שלי, שאני כל כך שמחה ומודה עליה, היא בעצם תוצר של חיים שלמים שבהם אין לי
מה לספר - אז למדתי להקשיב.


 


ואז החלטתי לקפוץ למים, זה מצחיק, אבל
זה באמת היה צעד משמעותי עבורי.


יש לי זיכרון טוב.


זו הקפיצה שלי - יש לי זיכרון טוב, ואני
אומרת את זה בפה מלא.


בהתחלה התלבטתי אם אני יכולה להגיד את
זה או לא, כי אולי אני לא אזכור דברים, אז איך אני יכולה לומר? זה כזה פשוט, אבל
באמת שעברתי תהליך של השלמה עם זה, של הכרה בזה שיש לי זיכרון טוב וגם אם אני לא
אזכור משהו, כלום לא יכול לקחת ממני את העובדה הזאת, החלטתי שאחרי שמונה עשרה
ומשהו שנים של חיים יש לי את הזכות להגדיר את עצמי כבעלת זיכרון טוב, וזה שימח
אותי כי כנראה אני מכירה את עצמי, והכרה עצמית היא מדי פעם אחת החולשות הגדולות
שלי, אבל גם הפחיד אותי.


וכמה חודשים אחרי, כשסיפרתי לחברות שלי
מהשירות את זה, הן אכן היו מנסות לנצל את ההזדמנויות שלא זכרתי משהו, וצוחקות איתי
על זה, וידעתי שזה לא משנה, כי יש לי זיכרון טוב.


 


אני מפחדת להגדיר את זה באופן ספציפי
מדי, אבל זה כנראה באמת משהו בולט בדרך החשיבה שלי, או מה שזה לא יהיה, אז אולי זה
יעזור לי.


אני לא זוכרת דברים שלא הקשבתי להם, אני
לא זוכרת מה למדנו בהסטוריה, אני לא זוכרת את כל דפי הגמרא שלמדתי (סיימתי מסכת
בשבת, דרך אגב).


אני זוכרת המון פרטים, אני מגדירה את
הזיכרון שלי כטכני, למרות שמן הסתם זה לא מדוייק.


אני זוכרת דברים שאנשים אמרו לי, זוכרת
משפטים שכתבו לי במסנג'ר לפני שמונה שנים, זוכרת תאריכי לידה של אנשים שפגשתי פעם אחת, זוכרת מספרים שחשובים לי, את ציוני
הפסיכומטרי של כל מי ששיתף אותי בציון.


אני מן הסתם זוכרת את רוב התגובות בבלוג
הזה.


זוכרת אינספור אנשים, אני מכירה הרבה
יותר אנשים משמכירים אותי, זוכרת שמות, או עוד כמה פרטים בסיסיים, וכשאני נתקלת
בהם או באנשים שמכירים אותם במהלך החיים, אני מוסיפה עוד מידע למקום האחסון שלהם
בראש שלי. חברה שלי צוחקת שיש לי בחדר תיקיות מלאות בפרטים של אנשים, זה פחות או
יותר כך, רק בראש.


אני אוהבת את איך שהראש שלי עובד, פרטים
פרטים. יכלתי להיות סטוקרית מעולה, גם הייתי קצת, תקופות מסויימות; אבל אני לא, כי זה
לא חינוכי.

נכתב על ידי , 3/7/2012 22:56  
13 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של שיר ב-11/3/2014 13:03
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: 18 עד 21 , ציורים ואיורים , עכברי כפר
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לשיר והפיצול אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על שיר והפיצול ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ