לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים


רק על עצמי לספר ידעתי

Avatarכינוי: 

בת: 30





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוגוסט 2017    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
8/2017

אז והיום


היי,


לפני 11 שנה פתחתי את הבלוג הנוכחי וגם זה היה אחרי שני בלוגים קודמים. את הבלוג הראשון שלי פתחתי כשהייתי בת כמעט 18 ואת הבלוג הנוכחי פתחתי בגיל 19. היום אני כבר בת 30 (היה לי יומולדת לפני שבוע, היה מרגש להחליף קידומת).


ככל שעברו השנים הלך ופחת בי הצורך לעדכן. לפני שנה הפכתי את הבלוג הנוכחי לפרטי ומאז לא בילגגתי כלל.


היום החלטתי שוב להפוך את הבלוג לציבורי ולהפציע בפוסט. לא יודעת למה. אולי בגלל שחשוב לי לסכם לעצמי על דף אינטרנט את ההתקדמות האדירה שהשגתי.


אז ככה:


מבחינת זוגיות:


כבר למעלה משנה שאני בזוגיות עם אהבת חיי. אין לי שום ספק שהוא הגבר איתו אתחתן ואביא ילדים. וגם לו אין שום ספק שאני האישה של החיים שלו. מלבד אהבה הדדית חזקה מאד יש ביננו גם אמון וכבוד וכל התבלינים שדרושים לאחזקת קשר בריא ומפרה.


עברנו הרבה משברים ביחד וכלום לא הצליח לשבור אותנו. אין אדם ודבר בעולם שיצליח להפריד ביננו, מלבד המוות.


זו בהחלט רווחה גדולה מאד להיות עם החצי השני שלי, עליו אני סומכת בעיניים עצומות, אחרי כל מה שעברתי עם גברים במשך שנים על גבי שנים.


מבחינת דירה:


אחרי שבע שנים שאני שוכרת דירה (גרתי שש שנים עם שותפים ובשנה האחרונה גרתי לבד) אז בשעה טובה וגם מוצלחת אני והבן זוג שלי עוברים לגור ביחד בשבוע הבא. מצאנו דירה, חתמנו חוזה ועתה אנחנו עושים מאמצים לרהט אותה ולעשות את כל הסידורים הדרושים.


לאורך כל השנה האחרונה ישנו ביחד בסביבות החמש פעמים בשבוע ולפעמים אפילו יותר, אבל לא היה לנו מקום שהוא רק שלנו. הדירה שאני שוכרת לבד היא קטנה מאד ולא היה לנו מקום להיות בה שנינו בנוחיות, והוא גר עם ההורים ולכן שם לא הייתה לנו מספיק פרטיות. בסופי שבוע ביקרנו הרבה את הוריי ואז ישנו שם, אבל גם זה לא דירה שהיא רק של שנינו. אני מאד מאושרת שסופסוף יהיה לנו מקום משלנו שנוכל לעצב כרצוננו ולחיות בו ברווחה, מבלי לחשב כל הזמן איפה נישן בלילה הבא ולתכנן בדיוק מה נעשה כדי שיהיו לנו את הבגדים והדברים הנחוצים.


זו בהחלט רווחה גדולה מאד סופסוף לעבור לגור עם בן זוג בדירה מרווחת אחרי שש שנים שגרתי עם שותפים ועוד שנה בה גרתי בדירה של 30 מטר.


מבחינת עבודה:


אני עובדת כבר שנתיים וחצי בתור קלדנית בבית משפט. מאד מרוצים ממני וגם אני בגדול מרוצה. יש בעבודה הזאת אומנם חסרונות רבים, כמו למשל שמאד קשה להתקדם שם, כמו למשל שהשכר הוא הכי נמוך מכל עובדי המדינה, כמו למשל שיש הרבה קלדניות שעינן צרה וכמו למשל שימי החופש שלוקחים בפגרה הם על חשבוננו, אבל זו עבודה מסודרת שאני טובה בה.


זו בהחלט רווחה גדולה מאד להצליח להחזיק במקום עבודה אחרי שבמשך כמעט שמונה שנים מקום עבודה אחרי מקום עבודה פלט אותי מתוכו. פה אני מרגישה ביטחון ושאיש לא ימשוך לי את השטיח מתחת לרגליים ביום בהיר אחד ויפטר אותי.


מבחינת כסף:


בשעה טובה ומוצלחת הצלחתי לחסוך 40,000 ש"ח. זה בערך הסכום שיש לי בעו"ש.


זו בהחלט רווחה מאד גדולה שאני מסודרת כלכלית כי תמיד הייתי במינוס. לפני שנתיים וחצי הייתי במינוס של 40,000 ש"ח ועכשיו יש לי את הסכום הזה בחשבון. והיד עוד נטויה. אגב, זה שאני והבן זוג שלי עוברים לגור ביחד יחסוך לי מאד בהוצאות, אבל זו כמובן לא הסיבה שאני רוצה לעבור לגור איתו אלא הסיבה היחידה היא שאני רוצה לחיות איתו.


מבחינה חברתית:


בניגוד לעבר, כבר אין לי את הקטע הזה של להיאחז בשיניים וציפורניים בחברים. מי שרוצה להיות בקשר איתי - ברוך הבא. מי שלא - גם סבבה. ודווקא זה שלמדתי להרפות גרם לזה שחבריי הפסיקו להיכנס ולצאת מחיי, אלא נשאר לי בערך אותו מעגל חברים. מעגל עליו אני בהחלט יכולה לסמוך ושאני באמת אוהבת והם באמת אוהבים איתי.  


האמת שאני לא רואה את החברים שלי הרבה. אנחנו עובדים, והחברות שלי התחילו להתחתן ובקרוב יתחילו להקים משפחות. כל החברים של בן הזוג שלי כבר נשואים עם ילדים ולכן גם הוא לא רואה אותם הרבה, אבל אין לנו כ"כ את הדחף לצאת כל הזמן, כי יש לנו זה את זו.


מה שכן, אנחנו עדיין מסתובבים לפעמים עם הקבוצה שדרכה הכרנו, שזו קבוצה של רווקים-רווקות בגיל מתקדם יחסית, שמארגנת טיולים, סדנאות בישול, ערבים מיוחדים ופיקניקים.


זו בהחלט הקלה להיות במצב חברתי כזה, אחרי שנים שבהם הרגשתי בדידות עמוקה.


מבחינת המשפחה:


התקרבתי מאד למשפחה שלי בשנה האחרונה, הרבה בזכות החבר שלי שדחף אותי לזה, בטענה שמשפחה זה הדבר הכי חשוב בחיים. אני גם חושבת שזה שההורים שלי כבר לא צריכים לדאוג לכך שאני משתרללת וכבר לא צריכים לדאוג לכך שאני מרוששת (כי אני כבר לא משתרללת וכבר לא מרוששת) בהחלט תרם לזה שאנחנו ביחסים טובים.


זו בהחלט הקלה להיות קרובה למשפחתי, אחרי שנים שהיינו בכסאח.


אז זהו בגדול. כמובן שחיי לא מושלמים ושיש עוד הרבה לאן לשאוף אבל בהחלט נראה שמצאתי אושר והגעתי לאיזון מסוים, אחרי שנים שבהם הרגשתי רוב הזמן מעורערת.עבדתי קשה בשביל זה. שום דבר לא ניתן לי על מגש של כסף. כל דבר שהשגתי - השגתי בעשר האצבעות שלי.


תשמרו על עצמכם.


שלכם,

נונה.

נכתב על ידי , 16/8/2017 12:18  
20 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אנונימית ב-17/9/2017 19:53



375,503
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , משפחתי וחיות אחרות , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לנונה כהן אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על נונה כהן ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ