לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים


רק על עצמי לספר ידעתי

Avatarכינוי: 

בת: 27





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אפריל 2015    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
2627282930  

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
4/2015

החיים שלי על פי חלוקה לקטגוריות


היי,


זה מה שקורה בחיים שלי:


מבחינת עבודה:


בשעה טובה ומוצלחת עברתי מכרז פנימי. חוץ מלקפוץ דרך חישוקים, עברתי כל מיון אפשרי בעבודה הזו, ולכן אני כל כך מאושרת שעברתי את כל המיונים והמבחנים. עתה הם תקועים איתי לחמש שנים הקרובות. עוד חמש שנים או שיפטרו אותי או שיתנו לי קביעות.

האחראית שלי מאד מרוצה ממני. היא רגילה לקלדניות שלא שמות זין ושהיא צריכה להתחנן אליהן להיכנס לדיונים, ואני תמיד מוכנה ורואה את זה כמובן מאליו שאלך לכל דיון שהיא תשלח אותי אליו. טוב, נו. הם שם עשרים שנה ואני שם חודשיים. אני יכולה להבין שהן שחוקות מהתחת, אבל לא מספיק להדהד בתוכי עד כמה צריך לכבד מקום עבודה ועד כמה אני לא רוצה להגיע למצב שבו כל רצוני בעבודה זה להקטין ראש ולעשות כמה שפחות וממש לזלזל במקום.הן יודעות שגם אם יהרגו מישהו - אף אחד לא יפטר אותן כי יש להם קביעות. 

אני בינתיים מאד מרוצה. ברור שלא הכול מושלם, אבל מתוך כל מקומות העבודה שעבדתי בהן - זה המקום הכי טוב שהייתי בו. ויש גם עניין של "לא מאהבת מרדכי אלא משנאת המן", כלומר אני לא מעלה על דעתי כרגע מקום אחר שאוכל להצליח בו. אני לא יודעת אם אשאר עד הפנסיה, אבל בינתיים זה מרגיש מאד מתאים לי ואני ממש לא מתכוונת לעזוב בקרוב, וכל עוד אני עובדת שם, אני אעשה כל מה שאני יכולה כדי להשקיע במקום העבודה שלי ולכבד אותו.

כדוגמא אני לוקחת את אבא שלי, בן ה-60, שנמצא באותו מקום עבודה מגיל 15, כלומר כבר 45 שנה חוץ מהצבא ואני לא חושבת שאיי פעם לקח יום מחלה. לא צריך ללכת לכזאת קיצוניות, אבל הנה, גם אותו אף אחד לא יפטר גם אם יהרוג מישהו כי יש לו קביעות וותק ובכל זאת הוא מכבד את מקום עבודתו. אולי זה עניין של אופי או של גישה.

ואם כבר בקלדניות אחרות עסקינן: גיליתי שיש קלדניות שמרכלות עליי וצוחקת עליי. האמת שזה היה רק צפוי. כולן מבוגרות בהרבה, רובן בסביבות הגיל של אימא שלי ואני צצתי להם משום מקום וניסיתי להשתלב בכוח ומבלי לתת לזה זמן. באמת שלא רציתי להמאיס את עצמי, אבל הרבה פעמים יש חמש שעות ביום בלי דיונים ואז לא רק שאין לי עם מי לדבר - אלא אין לי איפה להיות פיזית, כי אני לא רוצה להיות במסדרון עם כל הרוצחים. לכן אני הולכת לחדר קלדניות ויש גבול כמה אני יכולה לשחק בפלאפון ולכן תמיד בסוף אני מדברת, והרבה.


החלטתי שמעתה אשאר בלשכה של השופט שלי, או אלך ללשכה של השופט של חברה שלי מהעבודה, שהיא בת 22. גם היא לא מתערבבת איתן. ואם בכל זאת אלך לחדר קלדניות, אביא איתי ספר או אשחק בפלאפון ולא אתן לעצמי לקשקש בעד שום הון שבעולם.


אני מתה על האחראית שלי. מכל המנהלים וכל האחראים שהיו לי איי פעם - היא הכי טובה. היא לא פריארית, אבל היא הוגנת לגמרי, וגם מאד חמודה. היות שהיא יודעת שאפשר לסמוך עליי בעיניים עצומות שאעשה כל מאמץ לעשות כל דבר שתבקש ממני - היא גומלת לי באותה צורה וכשאני מבקשת ממנה משהו אז היא תמיד מסכימה ומנסה מאד ללכת לקראתי. כפרעליה.

ואם אתם שואלים איך הולך בעבודה עצמה: בסדר. מהירות ההקלדה הולכת ומשתפרת, אני כבר זוכרת את קיצורי המקשים מתוך שינה, למדתי יותר איך לתקשר עם שופטים, עם עורכי דין, עם עדים ועם עוזרים משפטיים ומסתבר שחששי שאפטפט בדיונים לא היה מוצדק. מלבד לשאול על מילים שלא הספקתי בדיון, אני לא מוציאה מילה. כך עשיתי מההתחלה, ואני מאד גאה בכך, כי זה משהו שלא בא לי בקלות.

מבחינת יחסים עם המין השני:


לוש, בדיוק כמו שאנשים הזהירו אותי בתגובות לפוסט הקודם, התגלה כחלאה. אני כועסת עליו וגם על עצמי. הרי אמרתי לו מראש שאני רוצה איתו רק דייט רציני, ושאם מטרתו זה רק להשכיב אותי - אז חבל לו על הזמן, והוא אמר שאני יותר מדי חמודה מכדי שזו תהיה מטרתו. בסוף הדייט הוא הצליח לשכנע אותי לבוא אליי ושנשכב, כשאמרתי לו שאני חוששת שאם יבוא אליי אז או שלא אראה אותו או שנהפוך ליזיזים, חירטט אותי שזה לא חייב להיות כך, שאפשר לשכב בסוף דייט ראשון ועדיין להיות רציניים ושלא צריך לספור דייטים וגרם לי להיזכר במערכות יחסים זוגיות ארוכות ועמוקות שהיו לי עם אנשים ששכבתי איתם על ההתחלה. אז השתכנעתי. והוא בא אליי. ועשינו סקס שעות על גבי שעות. ואחרי זה שאלתי אם הוא רוצה להישאר לישון והוא אמר:"איך שאת רוצה". ונשאר. ובבוקר שכב איתי שוב ואז הלך. 

בהתחלה שמחתי שהוא לא נעלם כי בצהריים שלחתי לו הודעה והוא ענה לי ובערב הוא שלח לי הודעה ואני עניתי לו. אבל יום למחרת אמר לי שפרק את הכתף ולכן הוא לא יוצא מהבית חוץ מלעבודה ומאז נעלמו עקבותיו. בערך פעם ביומיים שלחתי לו הודעה בה שאלתי אותו איך הכתף והוא ענה שעדיין כואבת ושהוא לא יוצא מהבית חוץ מלעבודה ואז אתמול כשכתבת לו:"היי" - הוא בכלל לא טרח לענות. אני מבינה היטב איזה תרגיל הוא עשה לי. אני לא רואה רע בסטוץ כל עוד זה מקובל על שני הצדדים ואיש לא משלה איש, אבל פה הבנזונה עבד עליי. מצד שני, אולי אי אפשר להאשים אותו. אני התמימה. אני הפתיה. אני זו שעל הספקטרום ובשל כך חושבת שאם מישהו אמר משהו - אז לזה הוא מתכוון ולכן אני אף פעם לא מבינה רמזים ודרכים עקיפות ודיבור מתוך אינטרסים. זה מה שדופק אותי עם גברים ותכלס גם בהבנת מנטליות של מקום עבודה. מישהי אחרת לא הייתה נופלת בפח שלו. בכל מקרה, נדרתי נדר שיותר לא אשכב בדייט ראשון, גם אם העולם התהפך ויעשה זיגזג.

כתפי ניסה לשכנע אותי לעשות שלישיה איתו ועם עוד ידידה שלו. ואני סירבתי. אני שמחה שבמשהו יש לי גבולות וקווים אדומים. הוא ממש התחנן. אמר שאני לא חייבת שיהיה ביני לבינה מגע מיני. שאפשר שהוא ישכב איתה בנפרד ואיתי בנפרד, אבל אמרתי לו שאני לא רוצה להסתכל עליהם שוכבים ושאני לא רוצה שהיא תסתכל עלינו שוכבים. למרות שהוא ניסה לשכנע אותי בכל דרך אפשרית, המשכתי לסרב, ועל כך אני גאה בעצמי.  

התחלתי לדבר עם מישהו (בוא נקרא לו בבלוג ס) מ"טינדר", שהיה באמת מאד כובש. כשאני אומרת לדבר אז אני מתכוונת להתכתב. לא נפגשנו ואפילו לא דיברנו בטלפון. בכל מקרה, שיחקנו "נוור" שזה משחק בו כל אחד צריך להגיד מה הוא אף פעם לא עשה והצד השני צריך להרים אצבע אם הוא כן עשה את זה ואז מי שיש לו חמש אצבעות מורמות - מקבל משימה. ראינו שעשינו הכול, אז החלטנו לשחק במקום זה "אוור" בו כל אחד אומר מה הוא כן עשה ואם הצד שלי לא עשה אז הוא מרים אצבע ואז מי שיש לו חמש אצבעות מורמות -מקבל משימה. כמובן שכל הפרטים היו על סקס. בסוף ס הפסיד לי ונתתי לו משימה לצאת איתי לדייט פרופר, בלי סקס בסוף הדייט ובלי דיבורים על סקס בדייט, ושיבוא לקחת אותי וישלם עליי וניפגש בשעה סבירה ולא מאוחרת וכל הקריטריונים של דייט פרופר. הוא הסכים, למרות שאמר:"טוב שאת גם לא מבקשת שאמשך אליך", אבל המשיך לדבר איתי על סקס, בטענה שבדייט יהיה ילד טוב, אבל עכשיו אנחנו עדיין לא בדייט. החלטתי לוותר. הבנתי שזוגיות לא תצא מזה. לא רק בגלל התנהגותו, אלא גם בגלל התנהגותי. 

ידידי עדוש בא אליי וקצת נמרחנו אחד על השניה ונשכבנו אחד מעל השניה. אבל לא הזדיינו ולא התנשקנו ואפילו לא נגענו במקומות אישיים.

סיכמנו שנלך מתישהו בקרוב לפאב ושאחר כך הוא יבוא לישון אצלי.


יש עוד מישהו מ"טינדר" שכתב ב"אודות" שלו שהוא מחפש קשר רציני בלבד. בוא נקרא לו בבלוג המחמל. התכתבנו כמה פעמים מבלי להזכיר סקס במילה. הוא הציע לי להיפגש לשתות קפה אחרי העבודה וקבענו ליום ראשון הקרוב. יש מצב שיצא מזה משהו. הוא נשמע באמת בחור טוב.


שכבתי עם ידידי נוש. אנחנו ידידים כבר שבע שנים. אף פעם לא העליתי על דעתי שיקרה בינינו משהו מיני. לאחרונה התקרבנו, כי הוא עבר מירושלים למרכז, והרגיש בודד. נפגשנו כמה פעמים מבלי שיהיה בינינו שום מגע מלבד חיבוק ל"היי" ו"ביי" ואז ביום רביעי האחרון הוא בא אליי וישבנו בסלון ודיברנו וצחקנו ואז התחלנו קצת להתכרבל והיה כבר ממש מאוחר, אז הוא שאל אם הוא יכול להישאר לישון והסכמתי. והלכנו למיטה שלי והוא התפשט ונשאר בבוקסר ואני הופתעתי כי אני מכירה את נוש בתור חננה חסר ניסיון וחסר ביטחון, אבל כנראה שהוא התבגר בשנים האחרונות, בהן ראיתי אותו מעט. והתכרבלנו ביחד במיטה ואחר כך גם עשינו קצת דברים מיניים, אבל לא עשינו סקס מלא. ולאורך כל הדרך הוא לא הפסיק ללטף אותי ולנשק אותי ולוודא כל רגע שנוח לי ושאני נהנית בצורה מקסימה. ולמחרת |(יום חמישי) גם לקח אותי לעבודה. אחר הצהריים הייתה לי עקירה של שן בינה אז הוא שלח הודעות ודאג לי. 

ביום שישי התכתבנו קצת במשך היום לגבי העקירה שלי ואז בערב הצעתי לו לבוא אליי לישון. אמרתי לו שאני לא יכולה לקיים יחסי מין מלאים, כי האנטיביוטיקה מורידה את היעילות של הגלולות ולא יכולה למצוץ, כי כואב לי לפתוח את הפה גדול בגלל העקירה, אבל שאפשר להתכרבל ביחד ולעשות דברים אחרים. והוא ישר הסכים. אמר שגם הוא רצה להציע, אבל לא רצה להטריח אותי כשאני מעולפת אחרי עקירה. והגיע עם עוגה. וישבנו ודיברנו על דברים רציניים וגם על שטויות וצחקנו ואחר כך הלכנו למיטה והתלטפנו והתנשקנו שעות והתחבקנו שעות ובבוקר גם שכבנו עם קונדום ואז אכלנו ביחד ארוחת בוקר.

יצא לנו לדבר על היחסים והוא אמר בעדינות רבה שהוא לא חושב שתהיה בינינו זוגיות, ואמרתי לו שאני יודעת, והוא אמר שהוא לא בטוח אם מה שאנחנו עושים נכון, כי הוא מפחד שזה ישפיע עליו כי אם יהיה לו נוח אז זה יפחית חיפוש זוגיות וגם עלול להשפיע על היחסים בינינו, אז שאלתי למה הוא בא והוא אמר שהוא מרגיש בודד מאז עבר למרכז וגם כי נורא כיף לו איתי. ואני אמרתי את האמת שהיא שאני לא חושבת שאם תהיה לו חברה או לי יהיה חבר אז ננתק קשר כי הרי אנחנו ידידים כבר שבע שנים וגם אמרתי לו את האמת שאני חייבת לשכב עם מישהו ולכן אני מעדיפה לשכב איתו שמתייחס אליי בצורה יפה ומכבדת ולא עם חלאות כמו כתפי או לוש. והוא אמר שהוא מבין. והמשכנו להתחבק ולהתכרבל ולדבר על כל נושא שבעולם. הוא התייחס אליי כל כך יפה. לא התייחסנו אליי כל כך יפה כבר המון זמן.

מבחינת בירוקרטיה שקשורה לכך שאובחנתי על הספקטרום:

 

קוראים קבועים בוודאי זוכרים שבעצת אימא שלי פניתי לביטוח לאומי והם הכירו בי. נתנו לי 100% אי כושר לעבוד ו50% נכות משוקללת. הם נתנו לי 25,600 ש"ח החזר רטרו אקטיבי ואז הוסיפו לזה עוד 1,500. הם גם אישרו לי קצבה של בסביבות 2,400 כל חודש. 

אימא גם דיברה עם העירייה ודאגה לי להנחה של 80% בארנונה אז במקום לשלם 450 פעם בחודשיים - אני משלמת 90 פעם בחודשיים. הם גם נתנו לי החזר רטרו אקטיבי של 2,400 ש"ח.

ועתה פנינו גם למשרד השיכון. אימא בהתחלה חשבה שזה בירוקרטיה כמו ביטוח לאומי. הביאה מלא מסמכים והזהירה אותי לא להוציא שם מילה בפה. אבל מסתבר שכל מה שצריך זה אך ורק מסמך בו כתוב שביטוח לאומי מכירים בי וגם את המסמך שהוא חוזה השכירות שלי. הראינו להם את המסמכים האלה ובמקום הם הכירו בי. מה שזה אומר שזה שכל עוד ביטוח לאומי מכירים בי וכל עוד אני שוכרת דירה - אקבל מהם כל חודש 780 ש"ח. בנוסף, הם נותנים החזר רטרו אקטיבי של שלושה חודשים אז שבוע הבא אקבל 3,080 ש"ח שמורכבים מההחזר ומהכסף של החודש הזה.  

קיבלתי גם כרטיס נכה, שמקנה לי פטור מלחכות בתור וגם, בצירוף מכתב ממשרד התחבורה, אני עומדת לפנות לעמדה של רב קו ושם יזינו לי הנחה בנסיעות בתחבורה ציבורית של 33%.


מצד אחד, כל הפטורים וההנחות האלה הן נורא נחמדות. מצד שני, הייתי מוותרת על כל זה כדי לא להיות על הספקטרום.


קוראים קבועים בוודאי זוכרים שאני הולכת כבר כמה חודשים לסדנא ללמידת כישורי חיים חברתיים לאנשים על הספקטרום, שאני שבוע הבא עומדת לקבל סומכת שתעזור לי לתחזק את הבית, שפנינו לבית אקשטיין שיעזרו לי בחיפוש עבודה ומציאת עבודה, אבל כבר מצאתי לבד את העבודה בבית משפט ואני בינתיים מצליחה להחזיק בה ושאני הולכת לפסיכיאטר שעשה לי את האבחון למעקב על הקונצטרה ואני מתכוונת להתייעץ איתו לגבי תחילת טיפול קוגניטיבי התנהגותי. דרך אגב, על הסדנא, על הסומכת ועל הפסיכיאטר אני משלמת כמו גדולה. אני גם משלמת הרבה כסף על הקונצטרה. וגם על הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי אני אשלם.

אגב, כל כך הייתי עסוקה בכל הסידורים האלה שקשורים לזה שאובחנתי על הספקטרום, עד ששכחתי לטפל בגוף שלי. נתפס לי הצוואר לפני כמה ימים, ברמה שלא יכולתי להזיז את הראש לצדדים ואחרי מקלחת חמה - הכאב עבר לכתף ולשכמה. הלכתי בפעם הראשונה בחיי למסאז' רפואי. זאת שקיבלה את פניי היא לא סתם מסאז'יסטית, אלא מטפלת הוליסטית, היא שאלה אותי כל מני שאלות על אורח החיים וכשהיא שמעה שאין לי תיאבון כשאני בהשפעת קונצטרה ולכן אני צמה עד 17:00 ואז אוכלת בפעם הראשונה ביום ב17:00 כמות שמספיקה בשביל שישה גדודים ומדובר באוכל משמין ולא בריא, שאני לא ישנה טוב, שיש לי יבלות ושלפוחויות בכפות רגליים, שיש לי בלוטת לימפה נפוחה וגרון אדום ואני קצת מקוררת ושיש לי שן בינה ענקית, שיש לי מחיצה עקומה ולכן אני לא נושמת מהאף, שאני לא עושה פעילות גופנית, אז היא התחננה שאבוא אליה לעוד כמה פגישות. היא מתכוונת להמשיך למסאז' אותי וגם לדאוג לתזונה שלי ע"י מתן תפריטים וגם לעשות לי תרגילי נשימה ויוגה ושיאצו ותרגילים כדי לחזק את השרירים שלי, כי אני סובלת מהיפוטוניה שזו חולשת שרירים. היא גם אומרת שהשריר מהקדימה של הכתף שלי מאד קצר, מה שגרם לשריר מאחור, איפה שהשכמה, להיות מאד ארוך ויש תרגילים ספציפיים שיעזרו גם לזה.  


מבחינת יחסיי עם הוריי:

מטריף אותי שבמקום להתייחס אליי כאל בחורה בת כמעט 28 - הוריי מתייחסים אליי כאל ילדה בת כמעט שמונה. כל הזמן מעירים לי, כל הזמן עוקבים אחרי כל תנועה שלי. אבל כשדיברתי על זה עם חברים - כולם אמרו שגם ההורים שלהם מתייחסים אליהם ככה.


אבא שלי עלה על הבלוג שלי לא מזמן ובשיחה בינינו לפני כמה ימים איים עליי בצרחות שאם אמשיך להשתרלל ולכתוב על כך באינטרנט אז הוא יהרוג אותי או/ו ידאג שיאשפזו אותי וקרא לי פושעת. אבל אני לא פושעת. אני לא עושה שום דבר שעובר על החוק. אף אחד לא יכניס אותי לכלא, או יאשפז אותי, כי אני שוכבת עם הרבה גברים מהסיבות הלא נכונות. אני אדם מבוגר. אני לא קטינה ולא חוסה. אם ארצה לשים תחתונים על הראש - אשים תחתונים על הראש. לכן גם לא מקובל עליי שהוא מעיר לי על כל ביס שאני לוקחת. אם זה כי הוא רוצה שאתחשב בבני המשפחה האחרים שיישאר להם גם - הוא צודק. אבל אם הוא דואג לגופי המשמין - אני לא מקבלת את זה. ברור לי שמעשיו מאהבה ודאגה, אבל זה הגוף שלי ואם אני רוצה להיות בלון הליום - אהיה בלון הליום.

אבא שלי גם קרא בבלוג שקניתי ויברטור וצרח עליי שהוא נתן לי 10,000 ש"ח לא בשביל אביזרי זימה כאלה. אבל הוא מוזמן להירגע. הסיבה שנכנסתי לחובות היא לא הקניה החד פעמית של ויברטור ב500 ש"ח, אלא בשנה שעברה למדתי ולא עבדתי ולכן נכנסתי לחובות של 40,000. את החוב לבנק סגרתי בזכות הכסף מביטוח לאומי. היה לי חוב לחברת האשראי של 12,000 כי הצטרפתי לתוכנית שנקראת "חיוב חודשי קבוע" וקבעתי שאני משלמת לחברת האשראי כל חודש 1,000 ש"ח. אחרי שהכירו בי בביטוח לאומי, תכננתי להעלות את הסכום ל2,000 ולגמור עם זה תוך חמישה חודשים, אבל אימא שכנעה אותי שהם יתנו לי 10,000 ש"ח, אפרע את כל החוב בבת אחת ובמקום להחזיר כסף לחברת האשראי בצירוף ריבית - אחזיר בצ'קים להוריי את הכסף. לא רציתי. אמרתי לה שזה סתם יגרום למריבות. היא התעקשה. לפיכך, כתבתי להם מראש צ'קים לכל חודש ולא הסכמתי שכל חודש אתן להם, כדי שזה לא יהיה אישו.


הוריי גם נסעו במיוחד מירושלים לרמת גן, רק כדי לברר בביטוח לאומי לפשר מכתבים סותרים שהם שולחים לי כל הזמן. בביטוח לאומי היה סגור, אבל מטורף בעיניי שהם לא חשבו על זה, שגם אם היה פתוח, איש בביטוח לאומי לא היה נותן להם מידע עליי. אני לא קטינה ולא חוסה.חבל שלא שאלו אותי מראש. הייתי אומרת להם. לא נורא. ניצלנו את זה שהם במרכז כדי ללכת למשרד השיכון.


אני אוהבת אותם, אני מעריכה את כל מאמציהם מאד, אני מאושרת שיש לי אותם בתור גב, אבל מדובר בחיים שלי ולא שלהם ואני אנהל את חיי כראות עיניי.


מבחינת חברים:


אני פורחת מבחינה חברתית. כל יום אני נוכחת מחדש עד כמה יש אנשים שאוהבים אותי וששם בשבילי ושאני אוהבת אותם ושם בשבילם. כמעט כל יום אני נפגשת עם חברים וזה מאד נחמד. אני יודעת להעריך כל רגע, כי אני יודעת מה זה להיות בודדה.

לסיכום:


במשך שנים הרגשתי שאין לי סיבה למהר מהעבודה הביתה. אנשים ממהרים להוציא את ילדיהם מהגן או כדי לבלות עם בנזוגם. אבל אני סינגלית ואין לי ילדים. שמתי לב שאפילו אנשים רווקים לפעמים ממהרים לחזור הביתה, כדי להוציא כלב לטיול או כדי ללכת לחדר כושר. אבל לי אף פעם לא היו בעלי חיים, או כמעט תחביבים. נהגתי לחזור מעבודתי בחברת האשראי לדירה קפואה ולשרוץ מול הטלוויזיה. מה הפלא שנכנסתי לדיכאון. בתקופות בהן הייתי מובטלת, לא הייתה לי סיבה לצאת מהמיטה. הרי אפילו כלב אין לי שאני צריכה להוציא לטיולים או שיקפוץ עליי בשמחה כשהוא רואה אותי. 


אבל עכשיו אני חושבת שבניתי לעצמי חיים מלאים. אני עובדת במשרה מלאה וכמעט אף פעם לא חוזרת לדירה ישר אחרי העבודה. תמיד יש לי סידורים, או כל מני דברים שקשורים לספקטרום (סדנא למשל), ופגישות עם חברים, ודייטים. יש לי יומן של ילדה מפגרת, בו אני מציירת ריבועים על דף, כותבת את התאריכים של אותו חודש וכותבת בכל ריבוע את כל המקומות שהייתי בהם. עבודה אני ממקרת בצבע מסוים, סידורים בצבע אחר, נסיעות בצבע אחר, בילויים אני מקיפה בעיגול אדום, טיפולים אני ממרקרת בצבע אחר. ופתאום שמתי לב כמה הדף מלא וגדוש. וכמה הרבה עיגולים אדומים יש, כי אני מבלה עם חברים ועושה חיים משוגעים.  ונראה לי שלאט-לאט אני מבינה שגם לי יש זכות להיות מאושרת.


אני מזכירה לעצמי כל הזמן שאני צעירה, אני יפה, אני אינטלגנטית, אני בעלת חוש הומור, אני אדם טוב, אני אקדמאית, אני מחזיקה דירה, אני מחזיקה עבודה במשרה מלאה, יש לי גב של משפחה שיתנו את המעיים למעני, יש לי חברי אמת נהדרים.


אז כן, זה מבאס שנולדתי על הספקטרום, אבל אני לא מכירה אנשים שאין להם בעיות ואני חושבת שהרבה ישמחו להתחלף איתי.

שבת שלום.

 

שלכם,

נונה.

נכתב על ידי , 18/4/2015 15:46  
12 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ב-18/4/2015 22:19
 



חול המועד 2015


היי,

 

חול המועד הזה היה מלא וגדוש באירועים, בבילויים וברגשות.


ביום ראשון, כפי שכתבתי בפוסט הקודם, יצאתי לשופינג עם אימא. קנינו לי חמש חולצות, שישמשו אותי לעבודתי בבית משפט וגם קנינו נעליים.


ביום שני נפגשתי במרכז העיר עם ידידי הירושלמי אנג'ל. טיילנו, שתינו קפה בקופיקס, ישבנו בפארק ונהנינו מכל רגע. אחרי זה נסענו לשוק רמלה לוד (שמתקיים באופן מפתיע בירושלים ולא ברמלה או בלוד) ומשם הלכנו לקניון. היה מעניין ומצחיק. אני מאד אוהבת את אנג'ל. אנחנו ידידים כבר עשר שנים.

אנג'ל שיכנע אותי להוריד את האפיליקציה "טינדר". זו אפילקציה בה אני רואה תמונות של גברים ואם אני עושה להם לייק והם עושים לי לייק - אנחנו יכולים להתכתב. מלא גברים עשו לי לייק ופנו אליי.

בערב חזרתי לבית של ההורים, נחתי קצת ואז נסעתי מירושלים לת"א. ידידי נוש בא לקחת אותי מת"א ונסענו למסעדה בגבעתיים. לא ראיתי את נוש שנים ולאחרונה שוב התקרבנו, מאז עבר מירושלים למרכז. 


אחרי שסיימתי עם נוש, אז חזרתי לדירה והתכתבתי עם כל מני גברים באפילקציה. אחד מהם היה חמוד במיוחד. בוא נקרא לו בבלוג לוש. לוש ואני ניהלנו שיחה ארוכה ומשעשעת. הוא הציע לי להפגש, הסכמתי וקבענו ליום רביעי.


ביום שלישי חברתי צוצו באה אליי, ראינו אצלי "איך פגשתי את אימא" ואחרי זה הלכנו לים. לא הבאנו בגדי ים. ישבנו עם הבגדים על החוף והסתכלנו על הגלים ודיברנו. השתזפתי (אגב, כשסיפרתי לאנשים שהלכתי לים עם צוצו והיינו היחידות בלי בגד ים, אז אנשים חשבו שהייתי שם עירומה. אז לא! פשוט ישבנו עם הבגדים). אחרי זה הלכנו לבית קפה ושתינו קפה ואחרי זה ליוויתי את צוצו לתחנת האוטובוס. היא חזרה לבית שלה ואני נפגשתי עם חברתי דורה בדיזנגוף סנטר.

דורה ואני הסתובבנו בדיזנגוף סנטר ודיברנו וצחקנו ועשינו מסאז' בכיסא מיוחד בעשרה שקלים ואחרי זה הלכנו למסעדה, אכלנו סושי ואחרי זה הלכנו לראות בקולנוע "סינדרלה". היה מוי כיף. זה סיפור סינדרלה המקורי, אבל למבוגרים. זה לא מצויר או משהו כזה. 


ביום רביעי בצהריים נפגשתי במתחם שרונה בת"א עם חברתי טיטי ועם עוד חברה מלימודי ההידרו. היה ממש נחמד. אף פעם לא הייתי במתחם שרונה קודם. אכלנו במסעדה ואחרי זה ישבנו על הדשא ודיברנו וצחקנו. מזה נהניתי, מלבד זה שהיה חם מדי.


בערב הלכתי לפאב, להפגש עם לוש. הוא נחמד מאד. הוא גם בדיוק בגילי. אני הזמנתי קוקטייל אחד והוא בקבוק בירה אחד. ישבנו ודיברנו וצחקנו. הוא מהנדס במקצועו ועובד בהייטק, מה שמאד מרשים. 


אחרי שיחה ארוכה, הוא התחיל לגעת לי בשיער וברגל ואז נישק אותי בלהט. התנשקנו מלא מלא מלא. אף פעם לא התנשקתי כל כך הרבה ברצף עם מישהו.

אחרי זה סיימנו לשתות, לוש שילם על שנינו ויצאנו מהפאב, שאלתי מה קורה עכשיו והוא אמר שמה שבא לי, שאפשר לטייל, שאפשר שכל אחד ילך לביתו, שאפשר שהוא יבוא אליי. אמרתי לו שלא כדאי שיבוא אליי. הזכרתי לו שמראש אמרתי לו שניפגש רק לדייט אמיתי ולא לדמוי דייט שכל מטרתו סקס. הוא אמר שגם אחרי דייט אמיתי אפשר לשכב, אבל מה שבא לי ושאני מחליטה. אמרתי שבא לי שנשב ביחד עוד קצת. אז התיישבנו על ספסל ודיברנו עוד קצת והתנשקנו עוד הרבה ואז הוא הציע שילווה אותי הביתה (אני גרה 20 דקות הליכה משם והוא גר בדיוק מול הפאב) והסכמתי. הלכנו ביחד וכל העשרים דקות האלה דיברנו וצחקנו.


בכניסה לבניין שלי שוב התנשקנו בלהט. עמדתי לשלוח אותו לדרכו, אבל אז הבן של השכנים שלי ירד במדרגות עם אופניים ואמר לנו שעכשיו שהוא עבר, אנחנו יכולים להכנס, אז נכנסנו לבניין ועלינו לקומה שלי ובפתח ביתי המשכנו להתנשק ולהתנשק. לוש אמר שמאד בא לו להכנס. אמרתי לו שגם לי בא, אבל שבכנות, אני חוששת שאם הוא יכנס (בלבי עבר: ייכנס תרתי משמע. גם לביתי וגם לכוס שלי), אז שלא אראה אותו שוב ושגם אם אראה אותו שוב - נהפוך ליזיזים. לוש אמר שמבחינתו ישמח שניפגש שוב ושאנחנו לא חייבים להפוך ליזיזים, אלא לעשות מה שבא לנו. שאלתי כמה אנשים הוא מכיר ששכבו בפעם הראשונה שנפגשו ואחרי זה הפכו לזוג. הוא אמר שהוא לא יודע ושזה גם לא משנה, כי מבחינתו לא צריך לספור פגישות. הוא שוב נישק אותי בלהט ואני כבר לא חשבתי בהיגיון והזמנתי אותו פנימה.


בבית שלי מזגתי לנו מים והתיישבנו בסלון ודיברנו קצת ואז שוב התנשקנו והתחלנו להתגפף. לוש הוריד את חולצתו וניסה להוריד את חולצתי. הזמנתי אותו לחדר שלי, הוא פשט את מכנסיו ואני פשטתי את חולצתי ואז אמרתי שאני הולכת רגע לאמבטיה, לגלח רגליים (למה שהרגליים שלי יהיו מגולחות? זה דייט ראשון. באמת לא תכננתי להזדיין איתו). לוש ישב על מיטתי בבוקסר בזמן שאני הלכתי למקלחת וגילחתי מהר רגליים ואז חזרתי, לבושה בחלוק רחצה, מתחתיו לא לבשתי כלום.

הוא נישק אותי בלהט, פשט את הבוקסר שלו, נצמדתי לקיר והתמזמזנו בלהט. אחרי זה הלכנו למיטה, עשינו משחק מקדים ארוך וסוער ואז הזדיינו. נורא נהניתי. מלך עולם במיטה. מתחרה אפילו ב-ב בביצועים. בדיוק כמו ב, גם לוש ידע להיות מצד אחד רך ועדין וללטף ולנשק אותי ולרדת לי (בצורה מעולה מעולה מעולה) כמו שאני אוהבת ומצד שני, לאחוז בי בלהט, לתת לי פקודות ולזיין לי את הצורה, כמו שאני אוהבת. הוא מצא את האיזון העדין, שגברים כל כך מתקשים למצוא בין עדינות לאגרסיביות. בדיוק הטעם שלי במיטה, אולי בעצם טיפטיפה אגרסיבי מדי. הוא אומנם לא נראה כמו דוגמן, אלא קצת מלא וקצת שעיר, אבל גם אני לא נראית כמו דוגמנית. אני מלאה מאד. אני חושבת שגם הביצועים שלי הם בדיוק הטעם שלו במיטה. חירמנתי לו את הצורה כשירדתי לו. הוא גם מאד אהב שדיברתי בגסות וגנחתי בטירוף. 


עשינו סקס במשך משהו כמו שלוש שעות. ממש לא ידענו שובע. בין סיבוב לסיבוב שכבנו מחובקים ומכורבלים והתלטפנו. אחרי זה הורדתי איפור, לבשתי תחתונים והלכנו לישון. שמחתי שהוא נשאר לישון. אני שונאת ששוכבים איתי ומיד הולכים. זה עושה לי קונוטציה מאד זולה. ברגעים כאלה אני מרגישה שההבדל היחיד בין זה לבין זנות זה שלא משאירים לי כסף על השידה.


בלילה התעוררנו כמה פעמים והתחבקנו. זה מאד כיף להניח ראש על חזהו והוא מלטף לי את השיער או לשכב על הצד והוא נצמד אליי בכפיות. אני חולת כרבולים.


היום בבוקר (יום חמישי) שוב עשינו סקס. אני אוהבת סקס של בוקר. בדרך כלל אני זו שמעירה את הצד השני במציצה של בוקר, אבל הפעם הוא זה שנשכב מעליי, התחיל לנשק את פיטמותיי בלהט, לאחוז בשדיי בלהט ולעשות לי ביד בלהט. אחלה סיפתח ליום. הלכתי רגע לצחצח שיניים וחזרתי למיטה כדי למצוץ.

 

אחרי שסיימנו את הסקס, לוש אמר שהוא צריך ללכת. אמרתי לו שאני שונאת ששוכבים איתי ואז הולכים, אבל הוא אמר שיש לו תוכניות. התחבקנו בחום והוא הלך. תכלס, אין לי זכות לבוא בתלונות. הוא הרי נשאר כל הלילה. מותר לו שיהיו לו חיים.


אז מה אני מרגישה בקשר לכל העניין? מצד אחד אני מאד כועסת על עצמי. הבטחתי לעצמי בכלל לא לשכב עם אף אחד בימים האלה ועם לוש בפרט, כי הרי רציתי איתו דייט אמיתי. היו לי מספיק סטוצים לאחרונה. 


בראשי רצו שבע השנים האחרונות וייסרתי את עצמי ששכבתי עם כל כך הרבה גברים בשנים האלה. ואז הזכרתי לעצמי, בכוח, שבשבע שנים האלה הייתי שלוש שנים עם בובי, חצי שנה עם השרירן ויותר משנה עם א. זה יוצא ארבע שנים וחצי מתוך שבע. ואם הולכים שנה עוד יותר אחורה, אז הייתי חצי שנה עם גוליבר, שאומנם הגדרנו את עצמנו כיזיזים, אבל התנהגנו כמו זוג. כלומר הייתי בקשר חמש שנים מתוך שמונה, שזה אומר רוב הזמן.

 

וגם הקשר עם בובי שנמשך שלוש שנים, גם הקשר עם השרירן שנמשך חצי שנה וגם הקשר עם א שנמשך יותר משנה, היו קשרים שהתחילו מסקס. עם שלושתם שכבתי מיד בהתחלה ובכל זאת נוצרה זוגיות ארוכת טווח. שלושתם מאד אהבו אותי וראו בי בת זוג אמיתית. ואני אהבתי אותם (את השרירן בעצם לא אהבתי בכלל, אבל את בובי מאד אהבתי וגם את א מאד אהבתי).


אז כן, רוב הגברים לא ירצו מישהי ששוכבת איתם על ההתחלה, אבל הנה, אני מצאתי כבר כמה. ואולי זה יהיה ככה גם עם לוש. אני יודעת שרוב הסיכויים שלא. אני יודעת שרוב הסיכויים שאו שלא אראה אותו שוב או שאם אראה אותו שוב אז נהפוך ליזיזים, אבל הסיכוי לזוגיות עדיין קיים. מה גם שגם לי אין מושג אם אני רוצה איתו זוגיות. פגשתי אותו פעם ראשונה בחיים אתמול ולא ידעתי על קיומו עד יום שני האחרון. ואולי בעצם זה בסדר אם נהפוך ליזיזים. כבר אין לי עם מי לשכב באופן קבוע, מאז ב החליט שנמאס לו לבגוד בחברה שלו. ועדיף לשכב עם מישהו אחד עיקרי, מאשר לשכב כל שני וחמישי עם מישהו אחר.

 

אמשיך בתיאורים איך עוברים עליי הימים: אחרי שלוש יצא מביתי, אז אני חזרתי לישון עד 12:00 (הייתי גמורה) ואז קמתי, התארגתי, סידרתי קצת את הדירה ואז נסעתי לירושלים לבית ההורים. נחתי קצת ובערב אכלנו ארוחת חג שני ענקית ומעולה. אגב, בצהריים שלחתי ללוש הודעה בוואטספ והוא מיד ענה לי והתכתבנו קצת ובערב, אחרי שסיימתי לאכול עם המשפחה, אז ראיתי שלוש שוב שלח לי הודעה ועניתי לו. אז אולי הוא לא מתכוון להעלם.


מחר (יום שישי), אני נוסעת עם הוריי ואחיותיי הקטנות והחבר של אחת האחיות שלי (שבערך גם עבר לגור בבית של ההורים שלי. הם זוג מאד אוהב) לדרום כדי לבקר את אחי, אישתו וילדיהם. אני הכי אוהבת את האחיינים שלי בעולם. נבקר בבית החדש שלהם ואז נצא לטייל ולעשות על האש. 


בשבת אנוח ואולי במוצ"ש אפגש עם ידידי עדוש, שלא ראיתי המון זמן, או עם ידידי אנג'ל.


ביום ראשון אסע לת"א על הבוקר, לעבודה. ובזה יסתיים החופש שלי.


זה היה אחלה חול המועד. ביליתי המון, נפגשתי המון עם חברות וידידים, ביליתי הרבה עם משפחה, נחתי המון ואני חושבת שבאמת ניצלתי כל רגע.


סוף חג שמח!


שלכם,

נונה.

נכתב על ידי , 9/4/2015 21:17  
28 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של מעריציך ב-17/4/2015 17:42
 



סטו לא רוצה אותי


היי,


ביום שישי נסעתי לבית הוריי בירושלים. בערב חגגנו ליל הסדר יחד עם כל האחיות שלי, אחי והאחיינים המתוקים והמדהימים שלי, כפרעליהם ועל ראשם היפה, הם הכי חמודים ומקסימים בעולם. 


ביום שבת הלכנו לטייל ביחד והיה מאד נחמד. במהלך הטיול התקשרתי לסטו, הוא שלח לי הודעה שהוא עסוק עם אורחים, אז שלחתי לו הודעה בחזרה שיתקשר אליי כשיתפנה.


אחרי שחזרנו, שלחתי הודעה בה שוב ביקשתי שיתקשר כשיתפנה ואז סטו שלח לי הודעת וואטספ בה כתב שהוא לא יודע אם מתאים לו הקשר הזה, שאני בחורה מתוקה, אבל הבעיה כנראה אצלו (טוב שלא כתב:"זאת לא את. זה אני") ושהוא רוצה קצת זמן עם עצמו. שאלתי אותו מה קרה והוא אמר שלא קרה שום דבר ושוב שהוא רוצה קצת זמן עם עצמו ושלא אכעס, והגבתי לו שאני לא כועסת, אלא רק לא מבינה איך הוא עבר מלהתגעגע אליי, לחזר אחריי, לרדוף אחריי, לפנק אותי ולשלוח לי המון הודעות ולהגיד שהוא רוצה לזה שפתאום הוא לא יודע אם מתאים לו הקשר ושאלתי מה עשיתי שירד לו ממני והוא קרא לי מאמי ואמר שלא עשיתי שום דבר ושזה לא קשור אליי ושהוא רוצה קצת זמן לעצמו ואני שאלתי אם זה אומר שמנתקים קשר והוא אמר שלא יודע ושהוא רוצה זמן עם עצמו ואני אמרתי לו:"סטו, אתה הרי מת שתהיה לך חברה. בטח שזה קשור אליי זה שאתה רוצה זמן לבד. אתה פשוט כנראה כבר לא רוצה אותי". והוא כתב:"אני רוצה קצת זמן לחשוב על הכול" ואני כתבתי:"טוב" ובזה זה נגמר.


לקחתי את העניין מאד קשה. לא כי סטו מעניין אותי, כי הוא לא מעניין אותי, אלא כי נפגע לי האגו. איך אפילו שמן פוזל שעיר לא רוצה אותי. איך בנאדם שכל כך חיזר אחריי וכל כך רדף אחריי - ירד ממני. ובנוסף לזה, התבאסתי מאד כי מאד נמאס לי מהחיפוש. באוגוסט הקרוב כבר אהיה בת 28. אני לא בת 20. קיוויתי כל כך שהפעם זה יצליח ושבעזרת השם אתמסד.


אני בטוחה ב-99% שאני מנחשת נכון מה הסיבה שהוא סיים את היחסים. אני חושבת שמה שחשבתי מההתחלה נכון: הוא חיזר אחריי כמו מטורף, מבלי שפגש בי אפילו, לא כי רצה אותי בתור נונה כהן, אלא כי רצה חברה. חשבתי בהתחלה שהוא פתטי. אימא שלי שכנעה אותי שהוא לא פתטי, שאין רע בכך שהוא רוצה חברה ושחיזור היתר ופינוק היתר זה תיקון משמיים על כל הגברים הקודמים שהייתי איתם, שלא השקיעו בי בשיט. אבל בדיוק מה שפחדתי ממנו קרה: הרי אי אפשר להיות עם מישהי לנצח רק כי אתה רוצה חברה. ברגע שהוא טיפטיפה התחיל להכיר אותי - הוא ירד ממני. כי מלכתחילה לא רצה אותי, אלא חברה בכלליות.


והתמלאתי זעם ותסכול, כי ידעתי שעכשיו אחזור לדפוסים ישנים. בשבועיים האחרונים לא שכבתי עם אף אחד. מלבד שיחה קצת כחולה שהייתה לי עם שועל ביום שלישי האחרון - כל קשר ביני לבין השתרללות היה מקרי בהחלט. ביום רביעי האחרון נפגשתי עם סטו לדייט שלישי (סך הכול ראיתי אותו ארבע פעמים שהורכבו משני דייטים, זה שהוא קפץ אליי הביתה לחצי שעה כי התגעגע נואשות ועוד דייט אחד אחרון). בדייט הלכנו לבית קפה, התחבקנו, אכלנו, דיברנו, צחקנו ואחר כך הלכנו לבית שלי והתחרמנו. לא שכבנו. הייתי במחזור, אבל סטו אמר שגם אם לא הייתי במחזור - לא היינו מקיימים יחסי מין מלאים, כי הוא מקיים יחסי מין מלאים רק אחרי קשר ארוך ורציני. זה הזכיר לי שגם כשלי לא היה ניסיון ביחסי מין מלאים, אז עשיתי עניין מחדירה, אבל מאז צברתי ניסיון - אני לא רואה הבדל בין אם הזין של מישהו נמצא לי בפה, או בכוס, וסליחה על הבוטות. בכל מקרה, אחרי הבית קפה הלכנו לבית שלי, לבקשת סטו שמאד מאד רצה וביקש מראש שנלך לבית שלי אחרי בית הקפה. בסוף הוא היה בעירום ואני בתחתונים. ירדתי לו. 


בכל מקרה, אחרי ההודעה שסטו שלח לי בשבת - הרגשתי חרא. ישבתי קצת עם ההורים שלי בסלון ואימא ניסתה לנחם אותי וללטף אותי, אבל לא הצלחתי להתגבר על עצמי. האגו שלי נפגע מדי והרגשתי שאני כבר לא שולטת בעצמי, אז עברתי על הרשימה שלי בפייסבוק וחיפשתי מישהו ירושלמי לשכב איתו. בסוף שלחתי הודעת פייסבוק לכתפי. אני מכירה אותו כבר כמעט שמונה שנים ושוכבת איתו (עם הפסקות ענקיות) כבר כמעט שמונה שנים. הצעתי לבוא לדירה שלו. כמובן שהוא הסכים. השעה הייתה 23:30 וסיכמנו שיבוא לקחת אותי ב1:00. שיקרתי להוריי שאני הולכת לטיול רגלי בשכונה עם ידידי בוריס.


ב1:00 יצאתי מהבית, כתפי בא לקחת אותי מהכניסה לרחוב, נסענו לדירה שלו, ראינו "זגורי" (אני ראיתי כל פרק ופרק כבר, ולפני כמה ימים היה את הפרק האחרון בעונה השנייה, שהוא גם הפרק האחרון בסדרה, אבל כתפי עדיין במרתון של העונה הראשונה), דיברנו, צחקנו ואחר כך שלחתי ידיים לגוף שלו, עברנו למיטה ושכבנו. היה סקס טוב. נמשכתי לכתפי, הביצועים שלו היו טובים והוא גם התייחס אליי יפה. אחרי הסקס שכבנו מחובקים וראינו עוד פרק של "זגורי" ודיברנו וצחקנו והתלטפנו. בשעה 4:30 הוא הסיע אותי חזרה. ישבנו באוטו בכניסה לרחוב ודיברנו עוד קצת. זה היה נחמד.


היום (יום ראשון) התעוררתי ושוב תחושת תסכול הציפה אותי. אימא הציעה שנצא לשופינג. נסענו למרכז העיר וקנינו בשבילי חולצות. בקרוב קיץ ובתור עובדת בית משפט - אסור לי ללבוש לעבודה גופיות, אז הייתי צריכה חולצות. היות שברוב החנויות הבגדים הם לברביות ועברתי חוויה מאד משפילה כשבגדים בחנות שלמה לא עלו עליי כשהלכתי לקנות חולצה לפני שבוע - אז הפעם מראש הלכנו ל"קרייזי ליין". ידענו שיש שם בגדים במידה שלי. לפני כמה ימים קניתי שם חולצה ועשיתי כרטיס מועדון. הפעם מצאתי שם שלוש חולצות יפות, עם שרוול שלוש-רבעי שאידיאליות לתקופת מעבר. בקיץ אני אוכל להפשיל שרוולים ונראה לי שלא יהיה לי חם, כי אמרו לי שמקפיאים עם המזגן בקיץ בבית משפט. הוצאתי 520 שקל על החולצות. אחר כך נכנסנו לעוד חנות ואימא קנתה לי עוד שתי חולצות והפעם שילמה בעצמה 200 שקל. אחרי זה גם קנינו לי נעליים, כי היו לי רק או מגפיים, שחם איתם מדי, או סנדלים, שקר איתם מדי, או נעליים עם שרוכים ורודים, שלא מספיק ייצוגיות. הייתי חייבת נעליים לעונת מעבר עכשיו. קנינו ב"טבע נאות" נעליים אורתפידיות יפות והכי נוחות בעולם, שנראות כמו נעליי בובה. אימא שילמה 400 ומשהו שקל, וגם זה אחרי 10% הנחה שנתנו לנו כי היא סטודנטית. מצחיק שהכרטיס נכה שלי לא זיכה אותנו בהנחה. נותנים הנחה על נעליים אורתופדיות לסטודנטים, אבל לא לנכים. בדרך הלוך וחזור דיברנו על מה שקרה עם סטו. אימא התבאסה בשבילי, כי ראתה שאני מבואסת.


אני מאד אוהבת אותה ומאד מעריכה את מאמציה הרבים. רק מטריף אותי שהיא לא מתייחסת אליי כאל אדם מבוגר. לא מזמן, כשקניתי פלאפל אז ראיתי מישהי שבאה עם הנכדות שלה לדוכן. היא קנתה פלאפל לעצמה, שאלה את נכדותיה אם גם הן רוצות, הן אמרו שלא, היא שוב שאלה, הן שוב אמרו שלא. אחרי שסירבו כמה פעמים - קנתה להן מנה בניגוד לרצונן. זה הזכיר לי אחד לאחד את אימא. היא שואלת משהו ואני לא מבינה בשביל מה בכלל היא שואלת, כי היא כבר מחליטה, בדיוק כמו האישה שתיארתי. היא גם עוקבת אחרי כל תנועה שלי ועל כל דבר יש לה מה להגיד.


אחרי שחזרנו לבית של ההורים, אז עליתי לחדר שינה של הוריי, שם אבא שלי ישב וקרא עיתון. שאלתי אותו אם הוא מבואס עליי על משהו, כי כל הסופשבוע הוא בקושי דיבר איתי והיה קצר רוח כלפיי. ואז אבא שאל למה זה נגמר עם סטו, וכשאמרתי לו שאני לא יודעת ושסטו החליט את זה בפתאומיות והודיע לי בהודעת וואספ - אבא אמר שאני משקרת לו. הוא גם אמר שהוא בטוח ששכבתי עם בוריס שנפגשתי איתו בלילה (למעשה נפגשתי ושכבתי עם כתפי, אבל הרי אמרתי להורים שאני נפגשת עם בוריס, והוריי יודעים שיש לי איתו היסטוריה ארוכה) ואז אבא אמר שאני לא צריכה לשכב עם הרבה גברים ובטח לא צריכה לכתוב על זה באינטרנט. ואני ניסיתי להכחיש ואמרתי שוב ושוב שאני לא יודעת על מה הוא מדבר, אבל הבנתי שהוא כנראה נתקל בבלוג, כי ידע להגיד לי שאני מסמסת לגברים שונים, שמישהו בא אליי לחצי שעה, את מספר הגברים ששכבתי איתם. אבא שלי לא טיפוס שמדבר. מאד הופתעתי שהוא דיבר. הוא תמיד אוגר בפנים ומתפוצץ. על אחת כמה וכמה שהוא לא מדבר על נושאים כאלה. 


הוא נשא נאום ארוך על כך שאף בחורה לא מתנהגת ככה, שאני מוזילה את עצמי, שאני אגרום לנפש שלי צלקת שאין לה תקנה. שאימא שלי בוכה כל יום ולא ישנה בלילות מרוב שהיא דואגת לי. שאימא אומרת לו שאני מתנהגת ככה כי הוא הרביץ לי כשהייתי ילדה, אבל שהוא חושב שאי אפשר להאשים משהו שקרה לפני עשרים שנה (למעשה זה הסתיים לפני עשר שנים, כשהייתי בת 17, אבל לא תיקנתי אותו). הוא אמר כמה הם אוהבים אותי ודואגים לי. שעוד כמה שנים הם כבר לא יהיו בחיים ואז לא יוכלו לתמוך בי כל הזמן ולעשות למעני דברים כמו ללכת בשבילי לביטוח לאומי ולכן חשוב לו לדעת שאני מסתדרת מעכשיו. שאני חייבת להפסיק עם עניין הגברים. שאני בחורה אינטליגנטית ואיכותית מכדי להוזיל את עצמי בצורה כזו. ושאני גם חייבת להפסיק לפרסם דברים אינטימיים בבלוג (הוא קרא לזה פורום, אבל הבנתי למה הוא מתכוון). ישבתי בשקט, מזועזעת והקשבתי לו. לא הודיתי בכלום, אבל הפסקתי להכחיש, כי הבנתי שאין טעם. אגב, הוא אמר שלא רק אימא נטרפת מדאגה - אלא שגם אחותי הגדולה שזרקה כמה דברים לגביי בסופשבוע האחרון.


אחרי הנאום, הלכתי לחדר שלי, נכנסתי למיטה מדוכאת וטחנתי שם מחשבות עד שנרדמתי. אחרי כמה שעות התעוררתי והלכתי לסלון לראות טלוויזיה עם הוריי. אימא קראה לי בשמות חיבה, דיברה ברכות, שאלה אם אני רוצה שתכין לי לאכול, ליטפה את שיערי. אמרתי לאבא שאני מצטערת שאני גורמת לכך כך הרבה דאגה ושאשתדל להשתפר וחיבקתי אותו. ראינו ביחד חדשות. כשהתחיל "גב האומה" - אימא עלתה לקומה למעלה, כי היא לא אוהבת את התוכנית הזאת. נשארתי עם אבא שלי. מאוחר יותר הוא נכנס רגע למטבח ואז התחיל לצרוח עליי בטירוף, כי מסתבר שכשהכנתי לי סלט טונה - נשפך לי קצת זמן מהשמן של הטונה על הרצפה ולא שמתי לב ודרכתי על זה, אז הרצפה הייתה דביקה, אחרי שהם ניקו את המטבח. אני נשבעת שלא שמתי לב. אני לא מבינה איך אפשר כל כך לכעוס על אדם, על זה שלא ראה משהו. הרי לא עשיתי את זה בכוונה. בדיוק בגלל דברים כאלה אני צריכה סומכת (אני מתחילה איתה בשבוע הבא). אבא צרח והשתולל ואימא התחילה לצעוק מלמעלה שיפסיק לצעוק אליי ואחרי זה ירדה לקומה שהיינו בה והתחילה לריב איתו שלא עשיתי את זה בכוונה ואני פשוט קמתי והלכתי משם. אני שונאת את הסיטואציות האלה. מצד אחד, מעריכה את נכונותה לעזור לי. מצד שני, שונאת שהם רבים בגללי.


מחר (יום שני) אני נפגשת עם ידידי אנג'ל. הוא מתכנן לנו בילוי של עניים: קודם לקנות מחנות יד שנייה שיש בה, לדבריו, בגדים נחמדים ב15 שקל, ואחר כך ללכת ל"קופיקס" ולאכול משהו בחמישה שקלים. נחמד. התגעגעתי לאנג'ל. לא התראינו כבר כמה חודשים. אבל לאורך עשר השנים (!!!) של הידידות ביננו זה תמיד היה כך. אנחנו תמיד יכולים לא להיפגש חודשים ואז כשאנחנו מדברים או נפגשים - אין בינינו שום זרות. כמו שמישהו אמר לי פעם: חבר אמיתי זה לא מישהו שמדברים איתו כל יום, אלא מישהו שכשמדברים איתו - אז מרגישים שמדברים כל יום. זה כמו היחסים שלי עם מימי. בשבע שנים חברות שלנו אנחנו נוהגות להפגש רק בערך חמש פעמים בשנה, אבל ברור לי שהיא תהיה שם בשבילי כשאצטרך אותה ולה ברור שאהיה שם בשבילה כשתצטרך אותי ולא אפסיד למשל מסיבת יומולדת שלה, גם אם זה אומר ללכת ברגל לקוטב הצפוני.


ביום שלישי אני אחזור למרכז ואפגש כנראה עם חברתי צוצו. התגעגעתי אליה. ניהלנו שיחה ארוכה היום בטלפון והשלמנו קצת פערים. נלך כנראה לחוף הים. יהיה מזה כיף להסתכל על הגלים.

ביום רביעי אני אפגש בת"א עם חברתי טיטי ועם עוד חברה משותפת שלנו מהלימודים.

ביום חמישי אחזור לג'רוזלם. 

כנראה שביום שישי ניסע לאחי, לנשנש קצת את שלושת ילדיו המהממים. אין על האחיינים שלי בעולם. הם מתוקים, מקסימים, חמודים ומדהימים (פוסט זה נכתב בצורה מעגלית).


חג שמח!

 

שלכם,

נונה. 

נכתב על ידי , 5/4/2015 23:08  
26 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ל' ב-9/4/2015 12:41
 





350,607
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , משפחתי וחיות אחרות , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לנונה כהן אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על נונה כהן ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2015 © נענע 10 בע"מ