לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים


רק על עצמי לספר ידעתי

כינוי: 

בת: 27





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ספטמבר 2014    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
282930    

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
9/2014

ימים מגעילים עוברים על כוחות הנונה


היי,


ביום רביעי בשבוע שעבר סיימתי את קורס השירות וביום חמישי התחלתי חניכה במחלקת פניות הציבור. החניכה הולכת לי ממש גרוע. למרות שהחונך שלי תותח ויש לו המון סבלנות והמון ידע - אני לא מצליחה להפנים כמו שצריך את הדברים. מסתבר שהקורס שעברתי לא היה רלוונטי, כלומר היה רלוונטי רק מבחינת ידע תיאורטי, כלומר שאכיר את המוצר שאנחנו נותנים ללקוח, אבל לא מבחינת תפעול מערכות ולא מבחינת נהלים.


משהו שהחונך שלי הסביר לי ואחר כך מנהלת המחלקה הסבירה לי זה עד כמה קריטי שאעשה את העבודה נכון. הם הסבירו שפניות הציבור זו הישורת הכי גבוהה בחברה. אם נציג שירות טועה - הלקוח יכול לפנות אחר כך לפניות הציבור שיפצו אותו עם זיכויים ועניינים, אבל אם נציג של פניות הציבור טועה - לא נותרת ללקוח ברירה אלא לפנות לבית משפט. יש סיבה שיש נציגים בפניות הציבור שאחראים לייצג את החברה בבית משפט. הם נשענים על הקלטות ועל תיעודים ואם בהקלטה ישמעו שהבטחתי ללקוח משהו ולא קיימתי או אם לא אתעד כמו שצריך - יצטרכו לשלם ללקוח עשרות אלפי שקלים. עליי להיות מאד ממוקדת ומדויקת. להקפיד על קוצו של יוד גם מבחינת תפעול המערכות וגם מבחינת מה שאני אומרת ללקוח.


החונך שלי לא מבין למה כל כך קשה לי להתנהל מול המערכות במחשב ולמה כל כך קשה לי להתמודד מול לקוחות שמרימים את הקול. הוא שאל אותי מה ההבדל בין זה לבין זה שעבדתי בשירות לקוחות בחברת האשראי. מה שהוא לא יודע, ואני גם אף פעם לא אגיד לו, זה שניתקתי ללקוחות בפרצוף או העברתי אותם לנציג אחר, במקרים בהם ביקשו ממני לעשות משהו שלא ידעתי לעשות מבחינה טכנית (למשל לא ידעתי לבדוק כפילות עסקה ולא ידעתי לזכות) ובמקרים בהם הרימו עליי את הקול - גם הייתי מתנתקת או מעבירה לנציג אחר או שהייתי מעבירה לשיחת מנהל. היו גם מקרים בהם הייתי מבטיחה דברים ללקוחות ולא מבצעת. פה אין דברים כאלה. אסור לעגל פינות.


המנהלת שלי הסבירה לי שהחניכה שלי אמורה הייתה להיות שלושה ימים, כלומר בימים חמישי, ראשון ושני ואז שהיא תבחן אותי, כלומר תשב לידי ותבדוק את ההתנהלות שלי במשך שעה. היא ראתה שאני עדיין לא שם, אז נתנה לי יום נוסף ובחנה אותי רק ביום רביעי. פישלתי בגדול, אז היא בחנה אותי שוב ביום חמישי ואז פישלתי עוד יותר בגדול. להפתעתי הרבה היא תיתן לי הזדמנות נוספת ביום ראשון.


ואני מאד מתוסכלת. אין לי מושג מה אני יכולה לעשות אחרת, שיגרום לי להצליח יותר. אין פה עניין של לתרגל בבית, כי אני יודעת את כל הידע התיאורטי והבעיה שלי היא שאני לא מצליחה לתפעל את המערכות במחשב כמו שצריך והרי אין לי את המערכות האלה בבית. הבעיה שלי היא גם שאני נלחצת מלקוחות וגם את זה אי אפשר לתרגל בבית.


היתרון של המחלקה של פניות הציבור, לעומת המחלקה של שירות הלקוחות, הוא שאני לא מקבלת שיחות נכנסות, אלא מקבלת רק פניות בכתב וחוזרת ללקוח בטלפון. אין אחמ"ש שצועק עליי לתקתק. אני יכולה לבדוק את הפניה היטב לפני שאני מתקשרת ללקוח. החונך שלי הציע שאם הפניה הכתובה של הלקוח לא ברורה אז שאתקשר רק כדי לברר מה הוא רוצה ואז אגיד לו שאבדוק ואחזור אליו ואז באמת אבדוק את הדברים ואבצע את הפעולות. הוא אמר שכאן, בניגוד למחלקה של שירות הלקוחות, אני לא חייבת לאקטב דברים במערכת תוך כדי שיחה, אלא יכולה לעשות את זה לפני השיחה ולאחריה.


אני חייבת לעבור את המבחן של המנהלת שלי ביום ראשון. חייבת. לעולם לא אסלח לעצמי אם אפוטר. אני פשוט לא אוכל לחיות עם עצמי. וכבר הגעתי להחלטה שאם היא תפטר אותי - באותו יום אלך לים ואטביע את עצמי. זה עדיף מכדורים או מלחתוך ורידים, כי במקרה של כדורים - יעשו לי שטיפת קיבה, ובמקרה של חתיכת ורידים - סביר להניח שלא אצליח לחתוך מספיק עמוק כדי למות וסתם אצלק את עצמי. גם במקרה של קפיצה מגג - אנשים יראו אותי ויזמינו אמבולנס וסביר להניח שלא אמות אלא סתם אצא מזה נכה. אז החלטתי שאלך לחוף ים ריק מאנשים בלילה ואכנס אל תוך הגלים. תמיד אהבתי ים ותמיד הרגשתי בנוח בין הגלים. ואני גם לא אשאיר שום מכתב התאבדות. ככה אנשים לא ידעו שהתאבדתי ולא יהיו להם רגשות אשם.


בנוסף לחרא שעובר עליי בעבודה - גם היחסים שלי עם א במצב על הפרצוף. אחרי מה שכתבתי בפוסט הקודם - החלטתי לעשות לו שיחת "יחסינו לאן". החלטתי לעשות אותה פנים מול פנים ולכן הצטרכתי לחכות איזה שבוע, עד ש-א מצא ערב פנוי ונפגש איתי.


אמרתי לו שאני לא מוכנה להמשיך ככה. אמרתי לו שמהיום הראשון של היחסים א הבהיר לי שמושקי וילדיו אף פעם לא ייעלמו ושאני מבינה ומכבדת את זה, אבל הגיע הזמן שגם מושקי והילדים יבינו שאני אף פעם לא איעלם. או בתור התחלה, שלפחות ידעו שאני קיימת.


אמרתי לו שאני לא מוכנה יותר שהילדים באים יחד עם מושקי, לבלות עם א כמה ימים בבית הוריו. שכשנחיה ביחד - אני לא אסכים שהוא יעלם ככה לכמה ימים. ושאני אומנם לא ששה לזה, אבל אני מעדיפה שהילדים יבואו לבית המשותף שיהיה לנו. ו-א אמר שרק לא אציג את עצמי בתור החברה שלו בפני ילדיו, כי עלולים אחר כך לעשות להם את המוות ב"חדר" בו הם לומדים בתור חרדים.


אמרתי לו שאני לא מוכנה לקבל יותר את זה שלא פגשתי את הוריו. א סיפר להוריו עליי דיי בתחילת היחסים ביננו והם אמרו שהם לא רוצים להכיר אותי, כי הם לא רוצים לשקר למושקי. אמרתי ל-א שאם מושקי תדע עליי - ההורים שלו לא יצטרכו לשקר לה. ואמרתי שאני יודעת שקשה לו לעמוד על שלו, אבל במקרה הזה אין ברירה.


אמרתי לו שאני לא הפילגש. אמרתי שבמקרה של פילגש לא מספרים לאישה ולא מספרים לילדים ולא מפגישים עם ההורים ונפגשים פעם בשבוע כשהכול נוח ומסתדר.

 

אמרתי שזו הגדרת יחסים שמתאימה לא רק לפילגש, אלא גם לקשר של ילדים בני 16: נפגשים פעם בשבוע לראות ביחד טלוויזיה ולאכול ביחד חביתה לארוחת ערב, מתכרבלים ביחד מול הטלוויזיה, עושים סקס וצוחקים ביחד.


וגם דיברנו על הקטע הזה שאני נורא רציתי שנעבור לגור ביחד ב30.9 הקרוב, כשתסתיים לי השכירות ו-א אמר שאני חייבת למצוא קודם עבודה ולהחזיק בה. בזמנו, כשהוא אמר את זה, הזכרתי לו שאני שוכרת דירה כבר ארבע שנים ומעולם לא חזר לי הצ'ק של השכירות אז מה ההבדל בין לשכור איתו לבין לשכור עם שותפים מבחינת הכסף והוא עדיין התעקש שלא מתחילים חיים משותפים ברגל שמאל.


ואז בשיחה בה דיברתי איתו על עניין הפילגש אז אמרתי לו שחשבתי על דבריו בקשר לזה שלא מתחילים חיים משותפים ברגל שמאל והגעתי למסקנה שזו שטות. כדוגמא סיפרתי לו על אחותי ובעלה. אחותי ובעלה עברו לגור ביחד כשלשניהם הייתה עבודה יציבה וקבועה. פחות מחודש לאחר מכן אחותי חטפה פיברומלוגיה, שזו מחלה שלא מאפשרת לתפקד. היא לא יצאה מהמיטה חצי שנה ובעלה, שאז היה החבר שלה, מימן אותה. אחר כך היא הבריאה אבל כמה חודשים אחר כך פיטרו אותו מעבודתו, הוא היה מובטל שנתיים והיא פרנסה אותו.


אמרתי ל-א שאני יכולה עכשיו לעבוד באותו מקום עבודה 15 שנה ושנעבור לגור ביחד רק בעוד 15 ואז יומיים אחרי שנעבור לגור ביחד - אני אחטוף פיברומלוגיה או שהחברה שאני עובדת בה תפשוט רגל או שהוא יחצה את הכביש וידרס חלילה. אי אפשר לדעת.


והדגשתי שזה כל הרעיון בחיים משותפים, שתומכים זה בזה לא רק בזמנים טובים. וסיפרתי לו איך אימא של גיסי חלתה במחלה איומה שגרמה לכך שלא תוכל לעשות דבר מלבד למצמץ במשך שנים ולאורך כל השנים בעלה המשיך לחיות איתה ולקחת אותה לכל מקום אליו הלך. זה ההבדל בין זוגיות בוגרת לבין זוגיות של ילדים בני 16.


ו-א הקשיב ואמר שהוא מבין ודנו בדברים ובין השאר הוא אמר משהו מאד דומה למה שכתבתי בעצמי בפוסט הקודם: הוא אמר שלא בטוח שאמצא איזה נסיך אם אעזוב אותו ושניסיון העבר הראה שהייתי עם אנשים שהתייחסו אליי פחות יפה ממנו. ואמרתי לו שבזה הוא מעליב גם אותי וגם את עצמו ושאני לא צריכה להיות איתו מתוך פחד להיות לבד או מתוך זה שהוא הרע במיעוטו.


ו-א אמר שהוא צריך עוד קצת זמן. שאם היה בטוח שאני לא האדם איתו ירצה לחלוק את חייו אז היה עוזב אותי מיד ולא מבזבז לי את הזמן, אבל הוא פשוט עדיין לא בטוח ושהוא צריך עוד כמה חודשים. הוא אמר עוד כמה דברים, שאני כבר לא זוכרת, אבל שנתנו לי את הרושם שהמצב יהיה טוב יותר מעתה.


הייתי כבר עייפה מאד אז חיבקתי אותו והתכרבלתי איתו ושכבתי איתו ואז הלכנו לישון.


ואז ביום רביעי האחרון היה לי מצב רוח נוראי, גם בגלל המצב בעבודה וגם בגלל מריבה ענקית עם אף פחוס (עליה אספר בהמשך הפוסט) וכתבתי הודעה ל-א:"מתי אתה רוצה להיפגש?" והוא כתב לי שבשבוע הבא ושאלתי מה עם יום חמישי ומה עם שישי-שבת והוא אמר שביום חמישי הוא בחתונה ושבסופשבוע יהיה קצת עסוק ושאלתי במה והוא אמר שבמעבר דירה של מושקי (השכירות שלה מסתיימת שבוע הבא והיא עדיין לא מצאה דירה אז היא והילדים עומדים להיות הומלסים אם א לא יתערב) ושאלתי אם הוא נוסע לירושלים והוא אמר שלא אז שאלתי במה יהיה עסוק ואז הוא כתב:"אני עושה בשבילה טלפונים. לא אורז בשבילה תיקים" ואני שאלתי אם הוא רציני בתשובתו שהוא לא יכול להיפגש איתי כי הוא צריך לדבר בטלפון, כי זה הדבר הכי מגוחך ששמעתי בחיים והוא ענה:"זה לא שאני לא רוצה להיפגש כי אני צריך לדבר בטלפון. אני לא רוצה להיפגש כי אני לא רוצה להיפגש" ואני נעלבתי נורא וכתבתי שגם אני לא רוצה לראות אותו והוא הוסיף חטא על פשע כשכתב:"יש לך עבודה שעומדים אולי להעיף אותך ממנה. תתרכזי בזה. כדאי שתתרכזי בדברים חשובים ולא בשטויות" ואני שאלתי מה הקשר והוא שוב כתב שאני צריכה להיות ממוקדת בזה ולא בשטויות והוסיף שאין לו כוח למריבות מטופשות.


נפגעתי מאד. גם מזה שהוא לא רוצה לראות אותי וגם מזה שהוא מתייחס לקשר שלנו כאל שטויות. יום למחרת שלחתי לו הודעה זועמת ויום אחרי זה ניהלנו שיחה ארוכה בטלפון, בה אמרתי לו שבשיחה שבשבוע שעבר הבהרתי לו שאני צריכה שדברים ישתנו אחרת אני עוזבת ושהוא נתן לי את הרושם שדברים כן ישתנו, אז מה זה החרא הזה. ו-א הסביר לי שלא התכוון בשום צורה לפגוע בי אלא באמת רצה שאהיה ממוקדת בעניין העבודה ואני שוב שאלתי מה הקשר בין להתרכז בעבודה בזמן שאני בעבודה כדי להצליח בה, לבין זה שאני רוצה להיפגש איתו בשעות הפנאי שלי ו-א הסביר לי שכשהוא ממוקד מטרה - הוא לא מסוגל לחשוב על שום דבר אחר ולזה התכוון כשאמר לי לא להתעסק בשטויות אלא בעבודה ובקשר לזה שלא רצה להיפגש בסופשבוע - הוא הסביר לי שכל השיחות "יחסינו לאן" שאני עושה לו בזמן האחרון מלחיצות אותו וגורמות לו פחות לרצות לבלות במחיצתי. ואני אמרתי לו שהסיבה בכלל שאני עושה את השיחות האלה היא שמעליב אותי שאנחנו לא נפגשים יותר, שבחיים לא אגיד לו לא לעבוד או לא ללמוד או לא להיפגש עם ילדיו, אבל פוגע בי שגם כשיש לו זמן פנוי - הוא לא תמיד רוצה לראות אותי והגענו למסקנה שזה מעגל קסמים כי השיחות האלה עוד יותר גורמות לו לא לרצות לראות אותי.


וטחנו וטחנו את היחסים שלנו במשך שעות ו-א אמר שהבקשות שלי לגיטימיות, אבל הוא לא בטוח אם הוא בשל לכל זה והמשכנו לטחון ולטחון את היחסים בינינו ואני הפכתי להיות יותר ויותר אומללה.


ואין לי מושג מה לעשות איתו עכשיו. אני כל כך אוהבת אותו.


וכאילו החרא שעובר עליי עם מקום העבודה והחרא שעובר עליי עם א לא מספיק - אני גם מודאגת מהדירה, או ליתר דיוק משותפי לדירה. אף פחוס רוצה לעבור לגור לבד. הוא בדק עד עכשיו כמה דירות והכול היה יקר מדי או/ו מגעיל מדי. אם לא ימצא דירה וסביר להניח שלא ימצא - הוא יחתום שכירות לשנה נוספת בדירה הנוכחית יחד איתי.


גם ככה אני משלמת המון כסף על שכירות ועל ארנונה (הארנונה בגבעתיים פשוט מטורפת), גם ככה לוקח לי יותר משעה לכל צד להגיע לעבודה, אז לאור כל ההקרבות האלה - אני לפחות לא רוצה לגור עם זר. 


השכירות מסתיימת ב30.9 ואני מתה מפחד שאף פחוס יעזוב. במצב כזה אני אצטרך לראיין אנשים שיכנסו במקומו, למרות שאני לא מאמינה שמישהו ירצה לשכור דירה כזאת מתפרקת ויקרה, או שאצטרך לחפש דירה אחרת, שזה הכי חרא שיכול להיות, כי אין לי זמן עד ה30.9 ואני לא רוצה להתחיל מחדש בדירה זרה עם אנשים זרים.


ביום רביעי האחרון הייתה לנו מריבה ענקית סביב ניקיון הדירה. הבטחתי לאף פחוס שאנקה, אבל חזרתי גמורה מהעבודה ולא הייתי מסוגלת לזוז. אף פחוס התעצבן וצרח עליי וצרחתי עליו בחזרה. בדרך כלל אני לא נותנת לזה יותר מדי להשפיע עליי, כי אנחנו רבים לעתים קרובות, אבל עכשיו המצב רגיש. אני מאד מודאגת. 


כמו שאתם מבינים, עבר עליי שבוע מאד קשה בגלל העבודה ובגלל א ובגלל הדירה, וכדי שיהיה מעניין ואסבול לא רק נפשית, אלא גם פיזית, התעניתי כל השבוע בגלל פטרייה בנרתיק. החיים חרא.


אני מאחלת לקוראיי שיהיה להם שבוע טוב.


שלכם,

נונה.

נכתב על ידי , 13/9/2014 18:40  
67 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של חסוי ב-17/9/2014 16:28
 





318,859
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , משפחתי וחיות אחרות , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לנונה כהן אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על נונה כהן ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ