לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים


רק על עצמי לספר ידעתי

כינוי: 

בת: 27





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוגוסט 2014    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
8/2014

על הצעה לסטוץ, השכלה בהקשר לעבודה והזוגיות עם א


היי,


קוראים וותיקים בבלוגי אולי זוכרים שעד לפני שנתיים גרתי בדירה עם שני שותפים ושותפה לסבית. אחד מהם היה בחור, שבוא נקרא לו נמוכצ'יק בבלוג. נמוכצ'יק ואני הסתדרנו בסדר בזמן שהיינו שותפים. לא היינו חברים טובים. לא היינו אויבים. לא היה ניתן להגדיר את הקשר ביננו מלבד שותפים לדירה. לפני שנתיים עזבתי את הדירה (בעוד חודש ושבוע זה יהיה בדיוק שנתיים) וכמה חודשים אחרי זה נמוכצ'יק מחק אותי מהפייסבוק. לא החלפנו מילה אחרי העזיבה שלי. לא בטלפון ולא בפייסבוק וכמובן שלא נפגשנו. דיי שכחתי מקיומו והנחתי שגם הוא שכח מקיומי.


לפני כמה ימים נמוכצ'יק שלח לי הצעת חברות בפייסבוק. הסכמתי להצעה וחלפה בראשי מחשבה שמוזר שהוא נזכר בי פתאום, אבל לא ייחסתי לזה חשיבות רבה. הוא ניסה לתפוס אותי כמה פעמים בצ'אט, בכל פעם שלא הייתי מול הפייסבוק וכשעניתי לו - הוא לא היה מול הפייסבוק. עד שהערב שנינו היינו מול הפייסבוק באותו זמן.

 

הוא פנה אליי ושאל לשלומי ושאל מה חדש מבחינת חבר, עבודה, לימודים. עניתי לו שיש לי חבר כמעט שנה ושהתחלתי לפני שבוע לעבוד איפה שהתחלתי לעבוד ושלמדתי בשנה האחרונה הידרותרפיה וזה לא הצליח. החלפנו כמה מילים על העבודה החדשה שלי ואז שאלתי אותו מה פתאום הוא נזכר בי, הרי מאז עזבתי את הדירה לפני שנתיים - לא החלפנו מילה והרי הוא מחק אותי מהפייסבוק כמה חודשים אחרי שעזבתי את הדירה. הוא אמר שמחק אותי בגלל הגר (מה שאני ידעתי עליה זה שהיא הייתה החברה שלו והם גרו ביחד עד שנפרדו ואז הוא עבר לדירת שותפים איתי ויצא עם בחורה אחרת וגם הם בדיוק נפרדו כשעזבתי את הדירה. הסתבר שאחרי זה זה הוא חזר להגר והם שוב עברו לגור ביחד). נמוכצ'יק לא זכר את הדברים נכון וחשב שהפסקנו להיות שותפים כי הוא חזר לגור עם הגר, ואני הסבתי את תשומת ליבו שעזבתי את הדירה לפניו ואפילו לא ידעתי שהוא חזר אליה. הם נפרדו עכשיו שוב.

בקשר ללמה הוא פונה אליי - נמוכצ'יק שאל אם אפשר לדבר בכנות מלאה מבלי שאכעס. אמרתי לו שחופשי ואז הוא אמר שנזכר במשפט שאמרתי לו לפני שעזבתי את הדירה והוא שכדאי לנצל את הערב האחרון שלי בדירה ל...הבנתם לבד. הוא אמר שהוא מתחרט שסירב להצעתי בזמנו ושהוא רוצה לממש אותה וגם אמר שזכר שנפרדו דרכנו בצורה לא הכי יפה, ומכיוון שהוא עוזב את המרכז עוד יומיים וחוזר לגור בצפון - רצה לעשות תיקון עם כל מי שעניינים איתו לא נסגרו יפה בשנים בהם היה גר במרכז.


שום דבר בסיפור שלו לא הסתדר לי ואמרתי לו את זה. אמרתי לו שאם הוא חשב שהפסקנו להיות שותפים כי הוא עבר לגור עם הגר - אז איך אני אגיד לו משפט כזה? שלא לדבר על זה שאני בכלל לא זוכרת שאמרתי לו משפט כזה. גם אמרתי לו שאני לא מבינה למה הגר תבקש ממנו למחוק אותי בפייסבוק וגם שאני זוכרת בפירוש שהוא אמר לי כמה וכמה פעמים שהוא לא נמשך אליי בכלל. וגם למה שאני אסכים לשכב עם מישהו שלא החלפתי מילה שנתיים ושנעלם עוד יומיים.

הוא שאל למה מוזר לי שהוא נמשך אליי. הסברתי לו שלא מוזר לי בכלליות שמישהו יימשך אליי. שאני חושבת שאני נראית טוב ושיש לי הרבה ניסיון עם גברים, אבל הוא ספציפית אמר לי בפירוש מלא פעמים שהוא לא נמשך אליי ושאני זוכרת את זה מעולה כי הוא והשותף השני מהדירה ההיא - הם היחידים בעולם שאמרו לי את זה בפרצוף.

 

הוא אמר שאמר את זה בזמנו רק כי גרנו ביחד, כי לא טוב שיקרה משהו בין שותפים, אבל שכרגע היה שמח אם הייתי רווקה.

ואני שאלתי:"ואז היינו שוכבים מחר והיית עובר לצפון מחרתיים?"

והוא ענה:"אולי. לא באמת חשבתי קדימה."

ואני כתבתי:"זו הייתה ההצעה שלך, לא?"

והוא כתב:"אפשר לומר. אם זו הייתה - היית לוקחת אותה?"

ואני כתבתי:"אני אוהבת את החבר שלי."

והוא כתב:"לא חשבתי אחרת. רק בהנחה שהיית רווקה."

ואני כתבתי:"אולי."

והוא כתב:"ואם...אם...(תיאורטית בלבד)...הייתי אומר לך...שאם היינו נפגשים מחר בשביל זה אצלי...רחוק מהכול ואני הרי הולך עוד יומיים וזה נשאר בינינו בלבד?"

ואני כתבתי:"אני לא אבגוד בחבר שלי."

והוא כתב:" מעולה! שמח שמצאת מישהו שחשוב לך."
והוסיף:"לא הצעתי כלום כמובן. הכול תיאורטי."
ובזאת הסתיימה השיחה.

כל הסיפור הזה הזוי לי ברמות קשות במיוחד. גרתי עם הבחור שמונה חודשים והוא מעולם לא הביע שמץ של עניין, יש בסיפור שלו הרבה סתירות ובגדול זה נשמע כאילו הוא הפסיד בהתערבות או משהו. 

 

מעבר לזה, מפריע לי שהוא חשב שאם לא היה לי חבר - הייתי שוכבת איתו. מפריע לי גם שמדבריי גם בהחלט היה ניתן להסיק את זה. והכי מפריע לי, שאם עכשיו לא היה לי חבר, אז אני חוששת שאולי באמת הייתי מסכימה להצעתו.

 

מה זה אומר עליי אם מישהו שלא החליף איתי מילה שנתיים וגם לפני לא היינו קרובים, מרגיש לגיטימציה לפנות אליי ככה בפייסבוק ולהציע לי סטוץ חד פעמי? מה זה אומר עליי אם אני מגיבה כמו שהגבתי ונותנת לו להרגיש שאם רק הייתי פנויה - הוא היה יכול לקבוע איתי תור לזיון, בצורה שדיי מזכירה קביעת תור לזונה, רק בלי החלק של הכסף?

אלה בדיוק הדברים שגורמים לפחד שלא באמת נרפאתי מכל עולם הסטוצידיה ושאם לא יהיה לי את א - אחזור להשתרלל עם כל העולם.


ואולי אני סתם קשה עם עצמי. הרי לא אמרתי לו בפירוש שאם לא היה לי חבר - הייתי שוכבת איתו, הרי סירבתי להצעתו ותכלס, אם הייתי זולה אז אולי הייתי גם מסכימה לבגוד ב-א. 

 

ותכלס, גם אם הייתי סינגלית וכן הייתי מסכימה לשכב איתו - זה לא כזה נורא. הוא לא הביע כלפיי חוסר כבוד, הוא דיבר בעדינות, הוא בחור נאה וצעיר שאני יודעת שטוב במיטה ואם שנינו היינו רווקים והיינו מגיעים להחלטה משותפת ובוגרת - זה מותר בעולם החילוני ושנינו חילונים.


בשני הפוסטים הקודמים הבעתי מורת רוח מכך שאני אקדמאית שכבר שבע שנים פלוס בשוק העבודה ועדיין הגעתי למצב שאני עושה קורס הכשרה עם ילדות בנות עשרים שזה עתה השתחררו מהצבא. מישהי מהמגיבות כתבה לי שהייתי צריכה לחשוב על זה לפני שהלכתי ללמוד לתואר שלא נותן מקצוע ושתכלס היא לא מבינה למה אנשים הולכים ללמוד משהו שלא ממקצע אותם. אני רוצה לכתוב כאן את תגובתי בהרחבה.


קודם כל, 95% מהתארים הראשונים ההומניים לא נותנים מקצוע. אני ממש לא לבד בסירה.

 

דבר שני, גם כשעוסקים במשהו שהוא כביכול מקצוע - לפעמים מרוויחים פחות. תואר בעבודה סוציאלית למשל ממקצע, אבל אני יודעת שהרבה עובדות סוציאליות מרוויחות הרבה פחות מאנשים שעובדים בטלמרקטינג למשל.

 

דבר נוסף, לרוב גם בתואר שכביכול נותן מקצוע - לא עוסקים במה שלומדים. אני מכירה מישהו שעשה תואר בכלכלה ועובד בתור כלכלן והוא אמר שהדבר היחיד שלמד בתואר שעוזר לו בעבודה זה האקסל. גם אף פחוס שעובד בתור רנטגנאי ולמד רנטגן - אמר לי שהוא כמעט לא משתמש במה שלמד בתואר.

 

אני יודעת שכדי להיות מזכירה באוניברסיטה - חייבים תואר שני ותסכימו איתי שלא לומדים בתואר לתייק. אבל עדיין חייבים תואר שני כי האוניברסיטה היא מסננת. אם למדת במשך שנים - סימן שאתה רציני. זו גם הסיבה שלעובדי מדינה נותנים תוספת בשכר אם יש להם תואר.

אני למדתי בין השאר גם סוציולוגיה. סוציולוגיה זה משאבי אנוש והרבה בנות מהתואר שלי הלכו לעבוד בחברת כוח אדם בתור יועצות השמה, שזה כביכול כן מה שלמדנו. גם אני התראיינתי לחברת כח אדם בתור יועצת השמה ושם נאמר לי שרוב העבודה היא לחזור לאנשים ששלחו קורות חיים למשרה מסוימת ולהציע להם משרה אחרת. זה נקרא מכירה. אז תכלס, זה נשמע לי בדיוק כמו להיות נציגת שירות ומכירה. זה נשמע לי גם מאד דומה למה שאני הולכת לעשות בתור אחראית פניות הציבור שזה לקרוא פניה כתובה של לקוחות, לערוך בדיקה ואז לחזור אליהם בטלפון.


ואגב, התואר שלי לא היה תנאי קבלה לתפקיד, אבל אני חושבת שהוא בהחלט עזר ונתן לי יתרון על פני מתמודדות אחרות. עובדה שזו הפעם הראשונה שהם לוקחים מישהו מבחוץ לתפקיד הזה.


אני לא רוצה ולא יכולה לעשות תואר בהנדסת חשמל. אז עשיתי תואר במשהו שרציתי ויכולתי. ואני לא מתחרטת. הרחבתי אופקים וזו הייתה חוויה. תמיד טוב להעשיר את עצמך. לא הפסדתי כלום. אם כבר - רק הרווחתי.

אני לא אשקר. בטח שמבאס אותי המצב ושהייתי רוצה להתקדם יותר, אבל אנשים נבנים לאורך זמן. ותכלס, גם אם כל חיי רק אחליף עבודות מזדמנות בקצב ולעולם לא אמצא עבודה טובה ומכניסה לאורך זמן - לפחות גם למדתי במשך שלוש שנים ולא רק עבדתי בעבודות האלה.


ואסיים את הנושא בציטוט שמישהו אמר פעם לאימא שלי:"יש אוניברסיטה ויש לשכת התעסוקה. האוניברסיטה היא לא לשכת העבודה."


לאחרונה יש לי ספקות לגבי הזוגיות עם א. זה לא שרע לי. אבל גם לא טוב לי.

 

לא התראינו שבוע וחצי, כי הילדים שלו באו לבקר אותו וגם בקושי דיברנו בטלפון הזה. ומציק לי כמה שהחיים שלנו לא משותפים: אני לא מכירה את הילדים שלו, אני לא מכירה את ההורים שלו. כשאני אומרת את זה ל-א אז הוא אומר לי לשאול את עצמי האם אני באמת ששה להכיר את ילדיו, מה שידרוש גם שאכיר את מושקי ומה זה ייתן לי שמושקי תדע עליי מלבד זה שהיא תציק לי, ושהוריו לא רוצים להכיר אותי, כי הם לא רוצים לשקר למושקי. גם כן המושקי הזאת. לאישה הזאת, שאפילו לא יודעת על קיומי, יש המון השפעה על החיים שלי.

שאלתי אותו אם גם כשנעבור לגור ביחד - הוא יעלם לי ככה לשבוע לבלות בבית הוריו עם מושקי והילדים. והוא אמר שהוא לא מבלה עם מושקי, אלא עם הילדים ושאין שום סיבה שאותה סיטואציה לא תקרה גם אם נחיה ביחד. ובאותו רגע לא חשבתי על לשאול, מה בעצם אני אהיה אמורה לעשות, אם יהיה לנו ילד משותף ו-א ככה יעלם לנו לשבוע.

 

היחס שלו לדת מורכב. הוא למשל כן מנסה לשמור שבת. דברים מסוימים שומר ואחרים לא. הוא הפסיק ללבוש חולצות לבנות לפני כמעט שנה, אבל הכיפה השחורה תמיד על ראשו. אף פעם לא מרפה ממני החשש שיום אחד הוא יחזור שוב בתשובה.

הרבה דברים במראה החיצוני שלו מפריעים לי: הכתמים האדומים על הפנים, השיניים העקומות, הלשון עם החלק החסר, הזקן ושיעור (מהמילה שיער) היתר בכל גופו, הכרס שהתחילה לצמוח. כשהוא מתגלח ועם מייקאפ ולא פותח את הפה - אני חושבת שהוא גבר נאה.

 

מפריע לי שהוא לא אומר מיוזמתו שהוא אוהב אותי או שהוא מתגעגע אליי. אם אני אומרת אז הוא אומר:"גם אני."

 

מפריע לי שלאחרונה רבנו כמה פעמים (כלומר אני רבתי. א לעולם לא יזום מריבה. גם אני וגם כל שאר העולם יכולים להתייחס אליו איך שרוצים והוא אף פעם לא יעמיד אף אחד במקום, שזה עוד משהו שמפריע לי).

 

אני כן אוהבת אותו. כן נעים לי במחיצתו. אני כן חושבת שהוא אדם מיוחד ונפלא. אבל יש חשש שלא מרפה ממני. אני יודעת שאחת הסיבות שאני איתו היא שאני מפחדת להיות לבד. אני יודעת שאחת הסיבות שאני איתו היא שאני כבר בת 27 ועושה תחרות עם כל שאר הבנות, שבגילי או צעירות ממני וכבר מצאו את החצי השני שלהן. ואני חושבת שזה לגיטימי שזו תהיה אחת הסיבות. החשש שלי הוא שהסיבה הזאת יותר מדי עיקרית. אני נזכרת באקס שלי השרירן, שלא רק שלא אהבתי אלא ממש לא סבלתי, אבל הצלחתי לשכנע את עצמי שאני אוהבת אותו ואפילו נדנדתי לו שנעבור לגור ביחד ורק אחרי הפרידה הבנתי שהייתי איתו רק כי לא רציתי להיות לבד.

 

אין סיכוי שזה יקרה עם א, כי אני כן אוהבת אותו וכן נעים לי במחיצתו, אבל אני תמיד שואלת את עצמי האם הייתי איתו, למרות כל הבעיות והדברים שמפריעים לי, אם לא היה נראה לי בלתי נסבל להיות לבד, בגלל הגיל הלוחץ (למרות שאני לא בת 40 ויש הרבה בנות סינגליות מעל גיל 27 אבל אני לא נותנת לעובדות לבלבל אותי) ואם לא הייתי מפחדת לחזור למצב שבו תמיד הייתי כשאני סינגלית, שהוא לשכב עם הרבה גברים במקביל שלא מכבדים אותי. בתקופות קשות במיוחד הגעתי למצב שבו סימסתי לחמישה גברים במקביל לבוא לזיין אותי וכל הקודם זוכה. אני מקווה שאני כבר לא שם, אבל לא יכולה להיות בטוחה. בכל זאת, מעולם לא הייתי סינגלית מבלי להשתרלל. ואני כל כך רוצה כבר להתמסד. אני כל כך רוצה שהדירה הבאה שאגור בה תהיה עם בנזוג ולא עם שותפים, אני כל כך רוצה להתחתן, אני כל כך מותשת מהחיפוש.

 

עסק ביש.

שבוע טוב.

 

שלכם,

נונה.

נכתב על ידי , 23/8/2014 23:07  
20 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ב-28/8/2014 00:20
 



עוד על הקורס


היי,


בפוסט הקודם סיפרתי שהתחלתי קורס של שירות לקוחות בחברה גדולה. אני לא עומדת להיות נציגת שירות, אלא אחראית פניות ציבור, אבל היות שאני באה מבחוץ - אני צריכה לעשות את הקורס כדי להכיר את החברה.

בפוסט הקודם הבעתי באסה מכמה דברים.

קודם כל: כתבתי שלוקח הרבה זמן להגיע משם ולשם, כי זה שני אוטובוסים. אז אני יכולה לבשר לכם שעכשיו התרגלתי ושזה ממש לא נורא.

יש לי אוטובוס מפתח הבית שמגיע בדרך כלל ב8:00 בדיוק (יש לו תדירות של פעם בחצי שעה אז אני בתחנה כמה דקות לפני, כדי לא לפספס), אני נוסעת בו במשך רבע שעה והוא מוריד אותי באותה תחנה בה אני צריכה לקחת את האוטובוס השני. היות שיש לי שלוש אופציות טובות באותה מידה, אף פעם לא חיכיתי לו יותר מעשר שניות. אני עולה עליו וכעבור רבע שעה, בסביבות ,8:30 כבר יורדת ממנו.

משם יש לי עשר דקות ברגל, או לקחת שאטל לנסיעה של דקה וזהו. ב8:45 אני כבר יושבת עם כוס קפה ויש לי הזדמנות להתאפס על עצמי לפני שמתחיל הקורס ב9:00. 

גיליתי שגם כשאעבוד, אתחיל תמיד ב9:00 אז ככה אמשיך לנהוג וזה ממש בסדר.

 

בפוסט הקודם גם הבעתי מורת רוח מהגיל של החבר'ה בקורס. מדובר על ילדות בנות 19-21. גם כשהלכתי להיות נציגת שירות בחברת אשראי, אז עשו איתי את הקורס, ואחר כך עבדו איתי, חבר'ה בני 21 אבל היו גם כאלה בין הגילאים 24 ל27. אני הלכתי להיות נציגת שירות בחברת אשראי בגיל 25 ועם תואר ראשון.

אז תמוה לי שבמקום הנוכחי בו אני עושה קורס, אז כמעט לכולן זה מקום העבודה הראשון אחרי השירות.

תבינו שאני סיימתי עם השירות שלי לפני למעלה משבע שנים. כבר למעלה משבע שנים אני בשוק העבודה, עבדתי בהמון עבודות, אני אקדמאית, אז קצת מוזר לי לעשות קורס של מקום עבודה שמורכב ברובו מילדות בנות 20.

אני יודעת שאנחנו לא הולכים לאותו תפקיד ושהתפקיד שלי נחשב בכיר יותר ובשכר גבוה יותר, אבל עדיין זה גרם לי להרגיש שלא התקדמתי מספיק בשבע ומשהו השנים האחרונות.


חוצמזה, אני פשוט מקנאה בהן, כי כשאני עזבתי את השירות - הלכתי להיות קופאית בסופר, מה שהיה עבודה קשה ומסריחה, בה נתתי שישפילו אותי, אז זה מדהים בעיניי שכבר העבודה הראשונה שלהן תהיה עבודה בחברה גדולה עם תנאים סוציאליים טובים. ומדובר בחברה שמאד דוגלת בלקדם את עובדיה, אז תוך פחות משנה גם הן יוכלו ללכת להיות אחראיות פניות הציבור, או כל קידום אחר בחברה, אם יוכיחו את עצמן. מדובר על ילדות שזה עתה השתחררו מהצבא לעומתי שאחרי שבע שנים פלוס בשוק העבודה, תואר ראשון וגם אל תשכחו שניסיתי לעשות תעודה בהידרותרפיה בשנה האחרונה.
אבל תכלס, זו לא אשמתן, הן נחמדות ונותרו רק עוד תשעה ימים של למידה לקורס. 

 

בפוסט הקודם גם כתבתי שהמדריכה קצת עצבנה אותי, כי דיברה אלינו כמו אל ילדים קטנים ומפגרים.
אבל הפסקתי לחשוב ככה. התרגלתי לצורה בה היא מדברת ואני דווקא חושבת שהיא מדריכה טובה. אם היינו נפגשות בחיים האישיים - סביר להניח שלא היינו הופכות לחברות, אבל למי אכפת. גם היא תצא מחיי בעוד תשעה ימים של למידה.

הרבה מהדברים בקורס אני יודעת כבר. על המוצר אני יודעת הרבה מידע כללי, וגם כי עבדתי לפני כמה שנים בטלמרקטינג בו מכרתי את המוצר הזה. והסדנאות שהיא עושה לנו בקשר למתן שירות: אני עובדת כבר שבע שנים בדברים שקשורים לשירות אז אני מכירה את הרוב הגדול של מה שהיא מלמדת, וגם הרבה מזה לא רלוונטי אליי, כי בתור אחראית פניות הציבור, בניגוד לנציגת שירות, אני למשל לא אקבל שיחות טלפון אלא רק אוציא שיחות טלפון ללקוחות ששלחו בכתב את פנייתם. 

 

אבל החלטתי לא להתבאס על זה. תכלס, אני ממש לא יודעת הכול על המוצר אז טוב שהיא מלמדת אותו על בוריו, את המערכות מן הסתם לא הכרתי ואלה אותן מערכות בהן אעבוד בתור אחראית פניות ציבור אז טוב שהיא מלמדת אותן על בורין ובקשר לסדנאות על שירות: תמיד אני יכולה ללמוד דברים חדשים. ואני במילא חייבת להיות בקורס, אז עדיף להפיק מזה את המירב והרי משלמים לי, אז למה להתבכיין.

דבר עליו אני מאד גאה זה שהמיומנות החברתיות שלי בקבוצה מאד השתפרו. בניגוד למשל לקורס בחברת אשראי (וגם בתחילת לימודי ההידרותרפיה), שבו כל מני דברים שהמדריכה אמרה הזכירו לי דברים שרלוונטיים אליי ואז הייתי מתחילה לספר סיפורים, אז פה אני סותמת, אלא אם כן זה רלוונטי לכולם. אם יש משהו שמאד ברור לי, אבל לא ברור לאחרים, אני לא מתפרצת ולא מנסה להסביר אותו במקום המדריכה, כי אני מכבדת את זה שרוב הבנות האחרות שומעות את החומר הזה בפעם הראשונה. אני מדברת רק בהצבעה ומשתדלת לא לעשות את זה לעתים קרובות מדי. אני מאד משתדלת לא לפטפט. אני מאד משתדלת להפגין כמה שיותר כבוד למדריכה ולא להתווכח איתה. אני מאד משתדלת לא לתת לבנות הרגשה שאני חושבת שאני יותר חשובה מהן. נראה שבאמת נעים לסביבה בחברתי, שזה לא טריוויאלי מבחינתי בקבוצה זרה, כי קשה לי עם קודים חברתיים בגלל הליקוי שלי. יותר קל לי לשלוט בעצמי גם בזכות הקונצרטה שמפקסת אותי.


אני ממש רוצה להתחיל כבר את התפקיד. עוד מעט זה מגיע.

סופשבוע נעים.


שלכם,

נונה.

נכתב על ידי , 21/8/2014 22:14  
13 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של רן ב-23/8/2014 15:54
 



היום הראשון של הקורס


היי,


היום היה לי את היום הראשון בקורס של שירות לקוחות. אני לא עומדת להיות נציגת שירות, אלא אחראית פניות הציבור, אבל מכיוון שאני מגיעה מבחוץ ולא מכירה את החברה אז אני צריכה להיות נספחת לקורס, כדי להכיר את הבסיס בחברה. אני היחידה בקורס שעומדת להיות אחראית פניות הציבור. כל השאר עומדים להיות נציגי שירות או נציגים במוקד פיננסי, כלומר גבייה.

כמה דברים מטרידים אותי: קודם כל, הזמן שלוקח להגיע לשם ומשם. החברה שוכנת בעיר קרובה אליי מבחינת קילומטרים, אבל צריך לקחת שני אוטובוסים לכל צד. אוטובוס אחד לנסיעה של עשר דקות ואז עוד אוטובוס לנסיעה של רבע שעה. אבל זה רק במידה ואין פקקים.

היות שאני הולכת גם להתחיל לעבוד בשעות של פקקים וגם לסיים לעבוד בשעות של פקקים - אני אהיה בסביבות השעה בדרכים לכל צד. וצריך גם לחכות לאוטובוס. בהלוך, לאוטובוס הראשון יש תדירות מעצבנת, אבל אולי אני אלך לפעמים ברגל.
למזלי, אני לא צריכה לחכות יותר מדקה לאוטובוס השני כי יש לי שלוש אופציות של קווים טובות באותה מידה מאותה תחנה לאותה תחנה. התבאסתי מזה שכשאני יורדת מהאוטובוס השני - יש לי עוד עשר דקות עד רבע שעה הליכה בתוך הרחוב בו אני עובדת, אבל לשמחתי הרבה גיליתי שמודעים לבעיה הזאת בחברה, ולכן אירגנו שאטלים לעובדי החברה.  

מה שמאד הציק לי היום זה הגיל של החבר'ה מהקורס. מילאתי אחרונה את הפרטים שלי בדף שהמדריכה העבירה. היה בדף בין השאר את תאריכי היומולדת של החבר'ה מהקורס. כל הבנות נולדו בשנות התשעים! ואני לא מדברת על בנות שנולדו ב1990 אלא על בנות שנולדו ב1993, 1994 ואפילו ב1995!!! הרגשתי ממש חריגה כי נולדתי ב1987.

אחר כך, כשעשינו סבב בו כל אחד אמר את שמו, את גילו וכמה מילים על עצמו אז שמעתי שוב ושוב:"אני בת 19", "אני בת 20", "אני בת 21". הכי מבוגרת מבין הבנות, אחריי, היא בת 23 וחצי. רוב הבנות הן בסביבות גיל 20. ורק אני זקנה בת 27.


בכמה מילים שכל אחת בחרה לספר על עצמה, אז הרוב סיפרו איך השתחררו מהצבא או משירות לאומי לפני שבוע, לפני חודשיים, לפני חצי שנה. היו שם אפילו בנות שסיימו תיכון לפני שנה, כלומר כמו האחיות הקטנות התאומות שלי, בנות ה19 וחצי, שתמיד ראיתי בהן פיציות!

יש גם שלושה בנים: אחד בן 22 שהשתחרר מהצבא לפני חודשים ספורים, אחד בן 39 ואחד בן 45. אז אני לא הכי מבוגרת בקורס.


אני מתנחמת בזה שאני לא הולכת לעבוד עם החבר'ה האלה. אני רק עושה איתם קורס של שבועיים וחצי. אחרי הקורס, לא יהיה ביננו שום מגע, גם לא בעבודה. הם גם לא הולכים להעביר אליי שיחות של לקוחות שדורשים לדבר עם מישהו יותר בכיר. שום דבר כזה.  מסתבר שהדרך היחידה של לקוח לפנות לפניות הציבור זה בכתב ולא דרך נציג שירות.

 

עדיין לא פגשתי את החבר'ה שאני עומדת לעבוד איתם בפניות הציבור, אבל אין לי ספק ששם ממוצע הגילאים קצת יותר גבוה. עובדה שאני מחליפה מישהי שיצאה לחופשת לידה. ובכלל, עצם זה שהם פחות מעשר, ולא מאות כמו בשירות, מראה שמדובר במשרה יותר אקסלוסיבית. גם התנאים יותר טובים וגם השכר יותר טוב. גם האחריות יותר גדולה. שם גם דורשים ניסיון ולא יקבלו חיילת משוחררת.

 

חוצמזה, הגיע הזמן שאלמד ואפנים שלא הולכים למקום עבודה כדי לרכוש חברים, אלא כדי לעבוד. אני צריכה את הכסף. אסור לי להעסיק את עצמי בחברויות, אלא בלמידת העבודה ועשייתה בצורה מוצלחת. לא בא לי להיות מפוטרת בפעם המיליון בשל פטפטת ועשיית שכונה.  

 

ודבר אחרון שקצת הציק לי היום: המדריכה קצת עיצבנה אותי. כלומר לא המדריכה, אלא סגנון הדיבור שלה. היא דיברה כאילו אנחנו ילדים קטנים. זה במיוחד בלט בכך שכל הזמן רצתה שנשלים לה מילים, שזו הדרך שדיברתי אל ילדים בני שנתיים, בגן בו עשיתי שירות לאומי. היא למשל אמרה" ועכשיו נצא להפס-" ואנחנו היינו צריכים להשלים אותה "קה". אני מבינה שיש ילדים בקורס, אבל גם ילדות בנות 19-21 עברו את הגיל בהן הן מתבקשות להשלים מילים. היא בכלל דיברה בצורה מאד מתיילדת ומאומצת, עם חיוכים מתחננים ואימרות שנשמעו כמו תקליט. אבל היא נראית נחמדה ומבינה במה שהיא עושה. חשוב לי לשמור על יחסים טובים איתה, כדי שתעביר עליי חוות דעת חיובית הלאה. ובכלל, עוד שבועיים וחצי גם אותה אספיק לפגוש, אז אני יכולה להבליג עד אז. והיא גם לא עשתה שום דבר נורא.

מאד אהבתי את חדר האוכל. היה אוכל טוב ומשביע. מכיוון שאני עומדת לעבוד כל יום 8.5 (אני אתחיל בין 8.00 ל9.00 ואסיים בין 16.30 ל17.30) אז אני חושבת שאנצל את חדר האוכל כל יום. הקורס הוא בשעות מאד דומות למשרה שאני עומדת לעבוד בה. הוא כל יום מ9.00 עד 17,00.


אגב, מזה שמחתי כשנודע לי שנתחיל כל יום את הקורס ב9.00 ולא ב8.30 כמו שאמרו לי לפני זה. זה מאד משמעותי מבחינת הפקקים ומבחינת עוד קצת שינה בבוקר.

היום לא למדנו הרבה. הכרנו זה את זה, שמענו הרבה על החברה, גם מבחינת איך שהלקוחות רואים אותה וגם מבחינת נהליה הפנימיים. לימדו אותנו קצת אחר כך גם על המוצר עצמו, אבל ממש הבסיס של הבסיס, אז את הרוב הגדול כבר ידעתי מידע כללי ומניסיון בעבודות קודמות.


בסך הכול אני מרוצה מהבחירה שלי: מדובר בחברה גדולה עם תנאים סוציאליים טובים, אני הולכת לקבל משכורת טובה ולעבוד במשרה טובה. הזמן שלוקח לי להגיע ולחזור קצת מבאס, אבל ממש לא נורא. אנשים נוסעים הרבה יותר מזה בשביל עבודה. 

אז אני צריכה עכשיו קצת להבליג על מה שמפריע לי במהלך השבועיים וחצי של הקורס ואז אני אעבור הכשרה של שבוע-שבועיים לתפקיד שלי ספציפית ואז אוכל להיכנס לתפקיד ולהוכיח את עצמי.

מאד חשוב לי להוכיח את עצמי, כי כרגע אני מוגדרת כמחליפה מישהי שיצאה לחופשת לידה. תקופת ההעסקה שלי מוגדרת מאמצע אוגוסט עד אמצע פברואר, לחצי שנה בדיוק.

אבל היות שזו חברה גדולה, קשה לי להאמין שלא אוכל לעבור לתפקיד אחר אחרי זה, או שזאת שאני מחליפה לא תחזור מחופשת הלידה, או שמישהו אחר מפניות הציבור יעזוב ואני אחליף אותו. היות שהם משקיעים כסף וזמן בהכשרה שלי, קשה לי להאמין שיוותרו עליי בקלות, אחרי חודש של הכשרה וחמישה חודשים של עבודה. הם בטח יעשו את זה רק אם לא היו מרוצים ממני, וזו עוד אחת הסיבות העיקריות שמאד חשוב לי שיהיו מרוצים ממני.


אני לוקחת קונצרטה (זה דומה לריטלין אבל ההבדל העיקרי הוא שריטלין משפיע ל5-6 שעות וקונצטרה ל10-12 שעות). אף פעם לא עבדתי בהשפעת קונצרטה ואני מקווה שהפעם זה יקל עליי ויעזור לי.

ואם כבר הזכרנו שעות - אני רוצה לציין שזה חתיכת מעבר חד בשעות. אחרי תקופה בה הלכתי לישון כל יום בסביבות 4:00 בבוקר וקמתי בסביבות 14:00 בצהריים והמשכתי לנוח עד הערב כשאני שורצת במיטה או מנשנשת חטיפים בספה מול הטלוויזיה ויצאתי מהבית לשעתיים-שלוש כדי לבלות עם חברים, אז במעבר חד עכשיו אני צריכה להיות למעלה מעשר שעות ביום מחוץ לבית (שמונה שעות בקורס ושעה לכל צד בדרכים וכשאתחיל את המשרה עצמה זה יהיה 8.5 שעות ביום בעבודה!), אני צריכה ללכת לישון מוקדם, אני צריכה לקום בסביבות 7:00 בבוקר. כשאתחיל את העבודה עצמה ואצטרך להיות לפעמים ב8.00 בעבודה, אז אצטרך כבר לצאת מהבית לכל המאוחר ב7.00. טוב, ככה חיים רוב האנשים במדינה הזאת.

אני גם מקווה לרזות, כי כבר לא אנשנש כל היום, אלא אוכל בצורה מסודרת סנדוויץ' מהבית בבוקר (אולי אסתפק רק בפירות מהבית) וארוחת צהריים בחדר אוכל. מזל שאסור לאכול בזמן שמלמדים אותנו בקורס. בערב, בדירה, אני מקווה להסתפק בסלט שאליו מקסימום אוסיף טונה וביצה או חביתה בצד.

אני שואפת להפסיק לאכול כמויות גדולות של לחם. יש לי נטייה לחיות על המון סנדוויצ'ים ביום.


ולסיום, אצטט את פורסט גאמפ: "זה כל מה שיש לי להגיד בקשר לזה".

שלכם,

נונה.
נכתב על ידי , 17/8/2014 17:56  
19 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של נונה כהן ב-21/8/2014 22:08
 



לדף הבא
דפים:  

317,111
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , משפחתי וחיות אחרות , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לנונה כהן אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על נונה כהן ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ