לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים


רק על עצמי לספר ידעתי

Avatarכינוי: 

בת: 27





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מרץ 2015    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031    

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
3/2015

שיקום


היי,


ביום שבת בבוקר, לפני שבוע, כתבתי פוסט בו תיארתי, בין השאר, איך שכבתי עם שלושה גברים שונים בשמונה ימים. איך סימסתי להם, מבלי להתחשב בהאם יש להם חברה או לא, איך מ, הבחור שהגיע ביום שישי שעבר, התייחס אליי כמו אל מישהי שקבע אליה תור לזיון - הגיע לחצי שעה, שלשל את מכנסיו, עשה בי מה שעשה והלך. ואני לא יכולה להאשים אותו בכלום. אני זו שהזמינה אותו, אני זו שאמרתי לו מפורשות שאני רוצה שהוא יזיין אותי והוא אמר לי מפורשות מראש שאין לו זמן ושהוא בדרך לחברים. אגב, משהו שלא כתבתי בפוסט הקודם זה שרק אחרי ששכבנו גיליתי שכבר אין לו חברה. הזמנתי אותו בחושבי שעדיין יש לו חברה.


עבר עליי יום מאד קשה בשבת. הייתי בגבעתיים ולא הצלחתי להעסיק את עצמי. שרצתי במיטה כל היום וטחנתי מחשבות. לא הצלחתי להתרכז בקריאה או בצפיה בטלויזיה ולכן העברתי את כל היום בלהטריף לעצמי את השכל, בקריאת עוד ועוד תגובות לפוסט הקודם שקטלו לי את הצורה ובהן קראו לי בין השאר "זונה אוטיסטית" ובלאכול. במקביל שלחתי עוד ועוד הודעות ל-מ, בהן כתבתי שוב ושוב שאני רוצה שיגיע שוב ויזיין אותי שוב והפעם יותר באריכות, אבל הוא היה בטיול עם חברים ובקושי ענה לי. בסוף הוא לא בא. אני לא חושבת שהוא יגיע שוב, כי אמרתי לו שפוגע לי באגו לרדוף אחריו והוא החליט שלא הייתי צריכה לומר את זה.


לאורך כל השבוע האחרון לא שכבתי עם אף אחד. פה ושם התפתיתי לסמס, אבל עצרתי את עצמי. יותר מדי זיכרונות של השפלה רצו לי בראש.


היה לי גם את הדייט השני עם סטו. סטו קצת מזכיר לי ילד בן 14, בכך שהוא כל כך מתרגש מנשיקה. הוא חפר לי בלי סוף כמה הוא רוצה לנשק אותי בדייט ואפילו אמר לי שחלם עליי בלילה ובחלומו התנשקנו. לא הצלחתי להתאפק והגבתי ב:"אפילו כשאתה חולם - אנחנו לא מזדיינים?" והוא צחק. הוא גם חפר לי על כמה הוא מתגעגע אליי וזה היה לי קצת מוזר, כי פגש אותי פעם אחת בחיים לפני כן. יאמר לזכותו שהתנהג בצורה פחות סטוקרית, ממה שהתנהג לפני הדייט הראשון. הוא הוריד את המינון של הטלפונים וההודעות, לבקשתי.


בדייט היה נחמד. סטו בא במיוחד לקחת אותי, הביא לי במתנה פרח משוקולד (כל השלוש שנים שהייתי עם בובי ובמהלך החצי שנה שהייתי עם השרירן ובמהלך השנה וקצת שהייתי עם א - אף אחד לא הביא לי מתנה מלבד בימי הולדת שלי), התעקש לפתוח לי את דלת האוטו, נסענו למסעדה, הזמין אותי לארוחה כיד המלך והתעקש לשלם על הכול, אחר כך הלכנו לפארק, התיישבנו על ספסל והוא נתן לי מתנה נוספת: ספל שמצויר עליו דובי, אוחז בבלון בצורת לב ומעל הדובי כתוב "באהבה". בתוך הספל היה פרח נוסף ובובה של דובי קטן. נורא התרגשתי. אחרי זה התנשקנו, אבל לא עשינו שום דבר מעבר לנשיקה. מגיל 17 לא קרה לי שהתנשקתי עם מישהו, מבלי שזה יתגלגל מיד לדברים מיניים אחרים וגם בגיל 17 זה היה רק כי הצד השני עצר אותי. סטו אמר לי שמבחינתו אנחנו זוג. הוא הסיע אותי הביתה בסוף הדייט, בדרך דיברנו שוב על זה שהוא לא שוכב עם אף אחת שהיא לא חברה רצינית ולפיכך בגיל 31 יש לו ברזומה רק שלוש בחורות ששכב איתן. כשהגענו לחניה של הבניין שלי  -יצא מהאוטו במיוחד כדי ללוות אותי לפתח הבניין וחיבק אותי בחום.


תכלס, הוא מקסים. אני יותר ויותר מכבדת את התנהגותו המוגזמת. הגעתי למסקנה שאין רע בכך שהוא כל כך רוצה שתהיה לו חברה. כשאמרתי לאימא שלי שהוא מתנהג בצורה פתטית, אז היא אמרה שפתטיים הם בני הזוג הקודמים שהיו לי, שלא השקיעו בי בשיט.


כדי לפתור את עניין החרמנות וכדי שיהיה לי יותר קל לא להתפתות להזדיין בלי הכרה עם כל הבא ליד (ליתר דיוק עם כל הבא לכוס), אז קניתי בעצת חברה שלי ויברטור. זה היה אמור לעלות 700 שקל ועשו לי הנחה ל500. מדובר בצעצוע באמת מתוחכם שיש לו גם חלק דמוי זין שנכנס לבפנוכו וגם חלק שנשאר בחוץ בצורת ארנבון ואמור להיות על הדגדגן שלי. יש דרגות רטט לחלק הפנימי ויש דרגות רטט נפרדות לחלק החיצוני. ממש נחמד. מאז קניתי אותו - השתמשתי בו המון. אומנם עדיין לא גמרתי, אבל נהניתי. כל כך הרבה שנים קיימתי יחסי מין מבלי לגמור אף פעם (מבין 31 גברים ששכבתי איתם - רק שניים גרמו לי לגמור, שאלה י ו-ב וגם זה לא תמיד אלא רק מספר פעמים שאפשר לספור על יד אחת), שלא נורא לחכות תקופה קצרה עד שויברטור יעשה את העבודה.

 

אז אולי אני משתקמת בכל הנוגע למין.


ומשיקום אחד נעבור לשיקום אחר: לפני כמה חודשים הלכתי לעובדת סוציאלית של גבעתיים, סיפרתי לה שאובחנתי על הספקטרום בשנה שעברה, סיפרתי לה על קשיי ושאלתי איזה פתרונות, ליתר דיוק איזה עזרות, היא יכולה להציע לי.

היא זו שהציעה שאלך לסדנא של כישורי חיים חברתיים לאנשים על הספקטרום האוטיסטי (הסדנא שאליה אני הולכת כבר שלושה חודשים). היא זו שהציעה שאפנה לבית אקשטיין שעוזרים לאוכלוסיות עם צרכים מיוחדים למצוא עבודה ולהתמיד בה (הלכתי למפגש היכרות אצלם והייתי אמורה להתחיל תהליך של אבחון תעסוקתי ואז סדנא, אבל בדיוק התקבלתי לבית המשפט ולכן החלטתי שאלך על זה, במידה ולא יצליח לי בבית משפט).

היא זו שהציעה שאפנה לביטוח לאומי (ביטוח לאומי אכן הכיר בי ונתן לי 26,000 החזר רטרו-אקטיבי וגם נתן לי קצבה חודשית קבועה של 2,500 שקל בחודש ועכשיו בזכות ההכרה בביטוח לאומי אז אני מקבלת 80% הנחה בארנונה ומגיע לי גם 33% הנחה בנסיעות באוטובוס וגם הנחה בקופת חולים ובעוד כל מני מקומות. הכול באתר שלהם אם זה מעניין אתכם).

והיא זו שגם הציעה שאקבל סומכת, קרי מישהי שתגיע מדי פעם ותעזור לי ללמוד כלים לתחזוקת בית (לא מדובר בעוזרת בית. מדובר במישהי שתיתן לי טיפים ותוודא שאני לא שורפת את הבית).


אז לפני כמה ימים התקשר אליי בחור שאחראי על עמותה שנותנת את השירות של סומכות. הוא ביקש ממני לספר את עצמי. סיפרתי שאני בת 27 וגרה בגבעתיים ובמקור מירושלים ואז דפקתי את הנאום הרגיל על כך שאני אקדמאית, מחזיקה דירה, יש לי חברים, היו לי בני זוג ואני מתפקדת כאחד האדם ומאד אינטלגנטית, אבל יש דברים שקשים לי ונתתי את הדוגמא שהפסיכיאטר שעשה לי את האבחון נתן לי שהיא שיש מישהו עם פרופסורה שלא מסוגל לנסוע באוטובוס לבדו ושזה כל הקטע בלהיות על הספקטרום - הפער הזה. 


בקשר לתחזוקת הבית נתתי לו את הדוגמא שאני תמיד נותנת שהיא שלא מזמן היו שערות בפתח ניקוז של האמבטיה אז הרמתי אותם וזרקתי לפתח ניקוז של הדוש, מבלי לחשוב שזה אותה מערכת ביוב, וגם שיש לנו צינור שיוצאים ממנו מים כשמכונת הכביסה פועלת והצינור מוריד את המים לתוך כיור. לפני כמה חודשים המים לא ירדו בכיור הזה ולא חשבתי לבדוק למה, עד שאבא שלי בדק וגילה שפשוט היה שם גרב וגם סיפרתי שעד לפני שנה לא הייתי חושבת לסגור את החלון כשיורד גשם, עד שעשיתי לעצמי חוק כזה.


שמעו בקולו שהוא מאד מתרשם ממני. הוא שאל אם אני מאובחנת עם אספרגר או עם pdd ואני עניתי שלא זה ולא זה, אלא שאני פשוט מאובחנת על הספקטרום, ושהוציאו אספרגר מהdsm והוספתי שאני קצת מבינה בdsm כי התואר שלי הוא בין השאר בפסיכולוגיה והוא שאל במה התואר שלי ועניתי שבסוציולוגיה, פסיכולוגיה וקרימינולוגיה ואז הסתבר שהוא עשה את אותו תואר ראשון בדיוק כמוני, באותה אוניברסיטה שאני עשיתי, רק לא באותה שנה ושאחרי זה עשה תואר שני בקרימינולוגיה שיקומית. הרבה בנות מהתואר שלי הלכו לעשות את התואר השני הזה, אז אני יודעת שקרימינולוג שיקומי זה מאד דומה לפסיכולוג שיקומי ובאמת פסיכולוגים שיקומיים מתעסקים הרבה פעמים עם אנשים על הספקטרום. זאת שהייתה חלק מהליך האבחון שלי ושאחר כך במקרה הסתבר שהיא גם חלק מאלה שמעבירות את הסדנא של כישורים חברתיים - היא פסיכולוגית שיקומית.


הוא שאל מה חשוב לי בסומכת, אז אמרתי שחשוב לי שהיא תהיה צעירה וגם שחשוב לי שהיא לא תתייחס אליי כאל ילדה קטנה ומפגרת. אני מאד אינטלגנטית ומי שלא יודע על האבחון - לא מעלה על דעתו שאני אוטיסטית, אבל אנשים ששומעים על האבחון עוד לפני שפגשו בי - עלולים להתייחס אליי לא בגובה העיניים ואני לא מוכנה לזה. הוא הבטיח שכך יהיה.


אני חשבתי שסוכמת זו מישהי שתבוא פעם בחודש לשעה, אבל הוא אמר שמגיעות לי 20 שעות בחודש, כלומר בערך 4 שעות בשבוע. אמרתי לו שזה יותר מדי. אני מסיימת לעבוד רק ב16:00 ומגיעה הביתה רק ב17:00 והיא הרי לא תבוא מ18:00 עד 22:00 בלילה, אז הוא הציע שהיא תבוא פעמיים בשבוע ואני שוב אמרתי לו שזה יותר מדי. כבר יש לי פעם בשבוע את הסדנא ועוד  פעם בשבוע פגישה עם החבר'ה של הסדנא, אז ארבע פעמים בשבוע להתעסק באוטיזם שלי נראה לי יותר מדי. לפיכך, מיד ביקשתי שזה ירד לשלוש שעות במקום ארבע והוא הבטיח לי שאוכל להוריד עוד יותר את השעות מתי שאחפוץ בכך.


שאלתי מה ההכשרה של הסומכת והוא אמר שבדרך כלל מדובר בכאלה שלומדות תואר ראשון או שני במקצוע טיפולי. אמרתי שסבבה וסיימנו את השיחה. אגב, כשסיפרתי את זה אחר כך לאימא שלי אז היא הייתה מאד מודאגת כי תכלס, גם אני עשיתי תואר ראשון במקצוע טיפולי, אבל כמובן שאני לא יכולה להיות סומכת, אז אמרתי לה שתסיר דאגה מלבה, כי אני בטוחה שבעמותה הזאת יודעים מה הם עושים ולא יתנו לי מישהי לא ראויה וחוצמזה, אני תמיד יכולה להחליף סומכת.

 

כמה דקות אחרי שסיימתי לדבר עם הבחור מהעמותה - הוא התקשר שוב, אמר שמצא לי סומכת וקבע איתי פגישת היכרות ליום ראשון הקרוב. זו פגישה שתכלול גם אותו וגם את הסומכת וגם אותי, בביתי, ותימשך בערך חצי שעה, כדי לבדוק אם היא באה לי בטוב ואני באה לה בטוב. כמובן שהסכמתי.

 

אז גם בקשר לתחזוקת בית אני עומדת להשתקם.


תכלס, זה נהדר שיש בימינו את כל הארגונים האלה. אני לא רוצה לחשוב מה היה קורה עם הייתי נולדת לפני מאה שנה או חלילה לפני אלף שנה. היום יש עזרה בכל תחום אפשרי. כאמור, יש לי גם את הסדנא לכישורי חיים חברתיים, אני מקבלת קצבה מביטוח לאומי, אם רק ארצה אז אוכל לפנות לבית אקשטיין שיעזרו לי בתחום של מציאת ואחזקת עבודה ועכשיו גם אקבל סומכת שתעזור לי לתחזק את הבית. אגב, הפסיכיאטר הציע וגם העובדת הסוציאלית של הסדנא הציעה, שאלך לטיפול קוגנטיבי התנהגותי שיעזור לי להתגבר על אי דחיית הסיפוקים שלי, אבל בינתיים אני לא רוצה, כי יש לי כבר יותר מדי טיפולים בבת אחת. אולי אחרי שאסיים עם הסדנא. היא מסתיימת באוגוסט.

 

ואם אתם שואלים איך הולך בעבודה: היה לי משבר גדול לפני כמה ימים. מה שקרה זה שהשופט הקבוע שלי אמר שהוא כבר לא רוצה שאהיה הקלדנית הקבועה שלו ויום למחרת הכניסו אותי לשופטת שגרמה לי לבכות מרוב שצרחה עליי על לא עוול בכפי. אני לא ילדה קטנה ולכן הסיבה העיקרית שבכיתי היא לא שנעלבתי מהצרחות שלה (למרות שהיא באמת השפילה אותי), אלא שחששתי מפיטורים. שיחה עם האחראית על הקלדניות אחר כך הרגיעה אותי לגמרי. האחראית על קלדניות אמרה שכל קלדנית חדשה, בלי יוצא מהכלל, עוברת כמה שופטים בהתחלה עד שהיא מוצאת את הסיר למכסה שלה בדמות שופט קבוע ושהשופטת הספציפית הזאת היא באמת משוגעת ומתנהגת ככה לכל הקלדניות ולכן שום קלדנית לא מוכנה לעבוד איתה. היא אמרה לי שמקומי מובטח.


אחרי זה עבדתי אצל שופטת מקסימה במשך יומיים כי הקלדנית שלה הייתה חולה וביום חמישי עבדתי אצל שופט שעשינו ניסיון לראות אם אהיה הקלדנית הקבועה שלו, אבל השופט הפדנט לא רצה. זכותו. ביום ראשון הקרוב אני הולכת לשופט, שהאחראית אומרת שבטוח ירצה אותי בתור קלדנית קבועה. סבבה אגוזים.


אגב, באמצע כתיבת הפוסט סטו שלח לי הודעה:"בוקר טוב. מתגעגעעעעע מאווד. יש מצב לבוא אליך לאיזה חצי שעה? ואחר כך הקפיץ אותך לאן שצריך".


אני צריכה להיות בסדנא ב10:30 וסטו רק יגיע אליי ב9:45, אז סיכמנו שב10.15 נצא מביתי והוא יסיע אותי. נחמד מצידו שהוא רוצה להיטרטר בשביל חצי שעה. אנחנו לא הולכים להזדיין. רק להתנשק ולדבר. כנראה באמת יש לו רגשות אליי.


אגב, לא אמרתי לו מילה על האבחון או על הסדנא או כל מה שקשור לזה. לחברים שלי, שהכירו אותי לפני, לא הייתה לי בעיה לספר, כי זה לא שינה להם כלום והם ידעו שאני אותו אדם יום לפני הפיסת הנייר ויום אחרי הפיסת נייר הזו, אבל לאדם שזה עתה הכיר אותי - בעייתי לספר. הוא עלול לשייך כל דבר שאני עושה לקטע של הספקטרום, ואני שונאת להרגיש ספקטרום מהלך, כי זה לא מה שאני. אני נונה.

 

שבת שלום.


שלכם,

נונה.  

נכתב על ידי , 27/3/2015 07:19  
16 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של הבוחן העליון ב-29/3/2015 00:01
 



מאירועי השבועיים האחרונים


היי,


זה מה שעבר על כוחותיי בשבועיים האחרונים:

ביום שבת, לפני שבועיים, חגגנו יומולדת לאימא שלי. הלכנו לטייל ואחרי זה למסעדה. זה עשה לי טוב לטייל. גם השמש עשתה לי טוב וגם להזיז קצת את גופי המתנוון. ובמיוחד עשה לי טוב לבלות עם אחייני, שאני אוהבת יותר מכל דבר אחר אחר בעולם. חיים של דודה, שגורמים לי לדבר כמו פרחה.


ביום ראשון חזרתי למרכז, ישר לעבודה.

ביום שני עבדתי ואחרי העבודה הגיעו אליי החבר'ה מהסדנא של ימי שישי. היה נחמד. אני כבר רואה בהם ממש חברים שלי וגם רואים בי חברה. זה כל פעם נחמד לי מחדש לגלות שלאוטיסטים אין קרניים. גורם לי להרגיש פחות חריגה ויותר טוב עם עצמי.

 

ביום שלישי עבדתי. בערב התקשרתי לשועל. שועל זה מישהו שהכרתי לפני שנתיים וחצי ושחיזר אחריי קצת בזמנו, אבל בסוף כלום לא יצא לפועל. במסיבת יומולדתה של טיטי חברתי שהייתה בסוף פברואר - נתקלתי בו במקרה כי מסתבר שהוא ידיד שלה במקרה. רקדנו ביחד ואפילו הצעתי לו לבוא לביתי להזדיין. הוא סירב בתירוץ מפגר שעליו לקום למחרת מוקדם, אבל אחר זה התקשר אליי במיוחד כדי להתנצל ולהסביר את האמת שהיא שבדיוק התחיל לצאת עם מישהי ולכן זה הרגיש לו לא נכון לשכב איתי, למרות שהכי התחשק לו בעולם.

 

ביום שלישי האמור התקשרתי אליו כאילו בטעות, בטענה שהתכוונתי להתקשר לחברה שלי, שיש לה את אותו שם כמו שלו. התחלנו לקשקש ולפטפט ואז הגענו כמובן לדבר על סקס. בסוף אפילו עשינו סקס בטלפון, למרות שזה גרם לי להרגיש קצת כמו בת 16. הוא אמר שהצלחתי לשכנע אותו שהוא לא חייב כלום לבחורה שהתחיל לצאת איתה, כי הם עדיין לא זוג. חירמנתי אותו בטירוף וסיכמנו שהוא יבוא אליי בשבת לזיין אותי. בסוף זה לא קרה והוא לא יצר איתי קשר מאז. כנראה נשטף רגשות אשמה כלפי הבחורה שהוא יוצא איתה, או חזר בו מסיבות אחרות. לא ממש אכפת לי.

 

ביום רביעי עבדתי.

 

ביום חמישי עבדתי ואחרי העבודה הלכתי לסרט עם ידיד שלי, שעבד איתי פעם בסקרים. היה נחמד. ראינו את "משחק החיקוי" ויצאתי עם הרבה תובנות מהסרט הזה. גם עם תובנה שזה בושה וחרפה שלא שמעתי על לפני כן על האדם שהציל 14,000,000 איש במלחמת העולם השניה, גם שזה בושה וחרפה שסירסו אותו רק כי היה הומוסקסואל, גם שזה בושה וחרפה שנתנו לו חנינה ב2013 רק בגלל הישגיו יוצאי הדופן, כי לפי דעתי גם אם היה סתם חלבן - הגיעה לו חנינה באותה מידה, כי לאיש אסור להתערב במה שאדם עושה בפרטיות ביתו, בהסכמה מלאה של הצד השני. והתובנה העיקרית שיצאתי איתה מהסרט היא שלדמות בסרט היו את כל המאפיינים של אספרגר, בלי יוצא מהכלל, אז נורא מוזר שאני היחידה ששמה לב ושזה לא נאמר בסרט.

 

אחרי הסרט חזרתי לדירה ומאוחר יותר ב בא אליי. הזדיינו מן הסתם. כל פעם שאנחנו שוכבים - אני מגיעה למסקנה סופית ומוחלטת שזה הסקס הכי טוב שהיה לי בחיים. שכבתי עם 30 גברים (בעצם עם 31, כי שכבתי עם עוד מישהו אתמול, אבל על כך בהמשך) ואף אחד מהם לא הצליח להגמיר אותי, מלבד י האקס שלי שהצליח לגרום לי לגמור פעם אחת בגיל 19 ועוד פעם בגיל כמעט 24. אבל ב מוצלח יותר ממנו ומכל גבר אחר שאיי פעם שכבתי איתו. הוא פשוט מלך עולם במיטה! הוא גרם לי לגמור מירידה לפני שנתיים, גרם לי לגמור מירידה שוב לפני כמה שבועות וגרם לי לגמור מחדירה, בפעם הראשונה בימי חיי, לפני שבוע. זה כזה נעים להגיע לפורקן! אני לא חושבת שקיים עוד גבר שמסוגל לענג אותי כמוהו. בדיוק האיזון העדין שבין לרדת לי, ללטף אותי, לנשק אותי לבין לאחוז בידיי ולזיין לי את האימאימא של הצורה. רוב הגברים הם עדינים מדי או אגריסיביים מדי, או שיש להם בעיות אחרות במיטה, כמו לגמור מהר מדי או כמו שהם לא מוכנים לרדת או כמו זין קטן מדי. אבל ב פשוט מושלם בכל רובד אפשרי לזיונים. רק חבל שיש לו חברה. כל פעם מחדש אני נשטפת ברגשות אשמה איומים ונוראיים. אני מנסה לפטור את עצמי, בכך שזו אחריות שלו ולא שלי, אבל עדיין מרגישה כמו חלאה כל פעם מחדש. אני חייבת להפסיק לשכב איתו. 

 

ביום שישי הלכתי לסדנא ללמידת כישורי חיים חברתיים לאנשים על הספקטרום האוטיסטי. הפעם, בניגוד לתמיד, יצאתי משם עם תחושה קצת קשה כי דיברנו על כל הנקודות הכואבות שלי, אבל אני מניחה שזה הועיל. אחרי הסדנא קפצתי עם אחת מהבנות מהסדנא לשוק איכרים ולקניון ואז חזרתי לדירה לנוח עד הערב.

 

בערב הלכתי למסיבת יומולדתה של מימי חברתי, שהייתה בפאב בת"א. היה נחמד, מלבד זה שחטפתי בחילה מהצ'יפס. בסך הכול מאד נהניתי. גם שמחתי מאד לראות את מימי ואת בעלה ואת ידידי נוש שלא ראיתי המון זמן וגם את ידידי בוריס שהתגעגעתי אליו. רק חבל שגם חברתו הייתה שם, ואני נשטפתי רגשות אשמה כשבירכתי אותה לשלום בחביבות וחיבקתי אותה ובראשי רץ פלאשבק איך בוריס ואני התמזמזנו לפני שלושה חודשים, כשהוא אמר שהוא עומד להפרד ממנה. פתאום קלטתי שהוא אומר שהוא עומד להיפרד ממנה כבר בסביבות השנה.

 

אחרי מסיבת היומולדת בוריס הסיע אותי לירושלים (הוא גר בירושלים ואני רציתי לחזור לסופשבוע לבקר את הוריי בירושלים). היינו במכונית יחד עם החברה שלו ועם ידידנו נוש. שמענו מוזיקה כל הדרך והיה מאד נחמד.

 

ביום שבת נחתי בבית הוריי. קצת קשה לי שלאימי יש מה לומר על כל דבר ושהיא לא מפסיקה להרצות לי, אבל אני יודעת שכוונתה טובה ושהיא רוצה רק את טובתי, אז אני משתדלת להתאזר בסבלנות ולהקשיב לה. חוצמזה, היא כמעט תמיד צודקת. מה שלמדתי עם השנים זה שאימא חכמה.

 

באותו יום גם דיברתי בפעם הראשונה עם סטו, ששלח לי הודעה בפייסבוק יום לפני כן. וקבענו שנצא לדייט ראשון ביום שלישי והוא לא חדל לשגע אותי, כמו שכתבתי בפוסט הקודם.

ביום ראשון יצאתי מבית הוריי ב6:00 בבוקר כדי לנסוע למרכז ובדרך דיברתי עם סטו, כמו שכתבתי בפוסט הקודם. וגם דיברתי עם בחור שישב לידי באוטובוס והיה מאד מעניין לשוחח עמו. ואז הגענו למרכז ואני ירדתי מהאוטובוס והלכתי לעבודה.


אחרי העבודה קפצתי למספרה לעשות פן. בזמן האחרון אני משתדלת לטפח יותר את המראה החיצוני שלי.

 

בערב דורה חברתי קפצה אליי וראינו ביחד את הפרק האחרון של "המדריך לרוצח" והיה מאד נחמד.

 

ביום שני הלכתי לעבודה. אחרי העבודה באו אליי החבר'ה מהסדנא והיה נחמד ומצחיק כמו תמיד.

 

גם לאורך יום ראשון וגם לאורך יום שני סטו שיגע אותי, כמו שכתבתי בפוסט הקודם, עד שזה הגיע למצב שאמרתי לו שהוא יכול להירגע ולהוריד הילוך.

ביום שלישי היו בחירות, אז היה לי יום חופש. נחתי בבוקר (לצערי התעוררתי ב6.30 בבוקר. מאז התחלתי לעבוד בבית משפט התרגלתי לקום נורא מוקדם).


בצהריים כתבתי את הפוסט הקודם ומיד אחרי שסיימתי לכתוב אותו, התארגנתי ואז סטו בא לקחת למסעדה. בעצם, הוא החנה ליד ביתי והלכנו ברגל למסעדה.

סטו שמן ונמוך ועל חזהו התנוססו תלתלים. מצד שני, גם אני לא דוגמנית. אני צריכה לראות אם אוכל להשלים עם המראה החיצוני שלו. ל-א אקסי היו כתמים אדומים על הפנים, שיניים עקומות, לשון עם חלק חסר והוא גם היה שעיר כמו קוף, אבל זה הפריע לי פחות ופחות ככל שהתאהבתי בו יותר ויותר. 

במסעדה היה נחמד. האוכל היה טוב. קצת נמאס לי שסטו שאל אותי 3478904 פעמים אם אני רוצה לשתות עוד משהו או לאכול או משהו (הוא רצה להפגין רוחב לב ורוחב כיס, כי הרי הוא מזמין), אבל בסך הכול הייתה אווירה טובה. הוא קצת הצחיק אותי כששאלתי אותו מה דעתו על המקום (אני הכרתי את המסעדה לפני כן והוא לא) והוא ענה לי:"איתך יהיה לי כיף בכל מקום, אבל כן, נחמד פה." התאפקתי להגיד לו שעד לפני שלושה ימים לא ידע על קיומי ושזו הפעם הראשונה שהוא פוגש אותי, אבל החלטתי להבליג. דיברנו וצחקנו וסיפרנו זה לזו על עצמנו וזה היה נחמד.

 

אחרי המסעדה הלכנו ברגל, אני לביתי והוא לאוטו שלו שהחנה ליד ביתי. בדרך סיפרתי לו, בצחוק ובעדינות, קצת בדיחות שהמצאתי עליו כי הוא הגזים כשהתנהג כאילו אנחנו עומדים להתחתן, אבל עד לפני שלושה ימים לא ידע על קיומו וזו הפעם הראשונה שאנחנו נפגשים, למשל אמרתי לו שחששתי להזמין קינוח, כי חששתי שתהיה בעצם טבעת אירוסים. לשמחתי הוא לא נעלב אלא צחק. האווירה הפכה להיות עוד יותר משוחררת.

 

כשהגענו לפתח הבניין שלי, אז התחבקנו בחוזקה והוא נשק ללחיי, הוא קירב את שפתיו לשפתיי, אבל נרתעתי והוא לא ניסה שוב.

 

נכנסתי לדירה, התיישבתי והתחלתי לעשות את החושבים שלי. הגעתי למסקנה שהוא באמת בחור טוב ושאולי אני לא צריכה לחשוש כל כך מהתלהבותו היתרה. סך הכול היה לי נחמד. אז החלטתי להמשיך לתת לו הזדמנות.

 

יותר מאוחר באותו יום א בא אליי, אחרי שלא ראיתי אותו איזה חודש וחצי. כבר התגברתי עליו וגם הוא התגבר עליי, למרות שנותרו איזשהן רגשות הדדיים. יום לפני כן התקשרתי להתייעץ איתו לגבי סטו (הגענו לימים טובים. אני מתייעצת איתו לגבי גבר אחר!) והוא סיפר לי שנפרד מהבחורה שיצא איתה. באותו יום הוא היה אמור להיפגש עם ג'ינג'ית ידידתו, שהייתה פעם חברה שלי. ג'ינג'ית גרה בדיוק לידי והוא הגיע לבית קפה כדי להיפגש איתה, אבל היא ביטלה לו ברגע האחרון, אז הזמנתי אותו לבוא אליי.

 

בכל מקרה, הכנו ביחד ארוחה קלילה של סלט ולחמניות וגבינות וטונה וזיתים וישבנו לאכול ולפטפט. היה נחמד. מאוחר יותר נוש ידידי קפץ אליי, כי רצה שאשאיל לו ספר כי הוא עומד לנסוע לחו"ל ורוצה שיהיה לו מה לקרוא בטיסה. ישבנו שלושתנו ודיברנו וצחקנו וזה היה נחמד. מאוחר יותר נוש השאיל ממני שני ספרים והלך לדרכו ואני נותרתי רק עם א.

 

התחלנו להתנשק ולהתגפף ואז התקלחנו ביחד ואחרי זה שכבנו. הסקס היה נחמד, אבל הרבה יותר מדי קצר, כמו תמיד עם א. נזכרתי בערגה בסקס הארוך והטוב עם ב. אחרי הסקס א ואני שכבנו מחובקים ודיברנו. אמרתי לו, בכנות, שאני חושבת שגם עוד עשרים שנה הוא יהיה חשוב לי והוא אמר שזה הדדי. בניגוד לפעמים קודמות בהן הסקס איתו החזיר אותי אחורה וגרם לי שוב לא להתגבר עליו, אז הפעם הרגשתי שכבר התגברתי. גם הוא הרגיש כך. הוא אמר שהוא כבר לא מאוהב בי, אבל שכן נותרו רגשות ושאני כן חשובה לו ואמרתי לו שאני מרגישה בדיוק אותו דבר.

 

מאוחר יותר הוא רץ להצביע בעיר שלו, ברגע האחרון לפני שיסגרו את הקלפי וגם אני הלכתי להצביע בעיר שלי, שהיא גבעתיים.

 

ביום רביעי הייתה לי פגישת מעקב בקשר לקונצרטה, עם הפסיכיאטר שגם עשה לי את האבחון בשנה שעברה. סיפרתי לו על תופעות הלוואי שהמינון הגבוה של קונצרטה שנתן לי עושה לי (רעידות קלות, חוסר תיאבון, הזעה, התקף חרדה לפני כמה ימים) והוא הוריד לי קצת את המינון. אחרי זה עדכנתי אותו בראשי פרקים במתרחש בחיי. והוא שמח שהולך לי כל כך טוב ורק אמר שכדאי לי לטפל בכל מה שקשור לדחיית סיפוקים, גם בקשר לדיבורים, גם בקשר לאוכל וגם בקשר לסקס. הוא הציע שאלך לטיפול קוגניטיבי התנהגותי, אבל אמרתי לו שכבר יש לי פעמיים בשבוע את הסדנא וזה יותר מדי בשבילי בבת אחת. אולי אחרי שאסיים אותה.

 

אחרי הפגישה עם הרופא - הלכתי לעבודה.

 

אחרי העבודה נפגשתי עם טיטי חברתי. אכלנו במסעדה ודיברנו וצחקנו המון והיה מוי כיף.

 

ביום חמישי עבדתי.

 

ביום שישי (אתמול) הלכתי לסדנא של כישורי חיים. אחרי הסדנא הלכתי עם מישהי מהסדנא לשוק איכרים ולקניון. הייתי אמורה להיפגש עם סטו אחרי זה, אבל הוא ממש חלה. הוא הקיא והיה לו חום גבוה. היה לו הכי בעולם לא נעים לבטל איתי את הפגישה והוא התנצל שוב ושוב והתחנן שלא אכעס עליו, אבל אמרתי לו שזו לא אשמתו אלא אשמת הבטן שלו, ושאני כמובן לא כועסת בכלל על זה שהוא מבטל פגישה כי הוא חולה. אחריי שסיימתי להיות עם חברתי בקניון ובשוק איכרים אז חזרתי לדירתי לאכול ולנוח.

 

בערב הסתמסתי עם סטו. איכשהו הגענו לזה שהוא חושב שאנחנו זוג. אמרתי לו שגם הוא מוצא חן בעיניי, אבל אנחנו לא זוג אחרי פעם אחת בחיים שנפגשנו. הרי לא ידענו על קיומו של השני עד לפני שבוע. אמרתי לו שאני לא מבטיחה לו בלעדיות בשלוש פגישות ראשונות. זה קצת הפריע לו. אבל אמרתי לו שאין ברירה.

הרגשתי בודדה וחרמנית. נורא רציתי לשכב עם מישהו. אבל כבר מזמן החלטתי שאני לא שוכבת יותר עם הבלוגר, א לא נוסע בשבת, בוריס לא יעשה איתי שום דבר מיני מבלי להיפרד מהחברה שלו קודם, שועל כמובן לא ענה לי לטלפון וגם ב לא ענה לי לטלפון. התלבטתי מה לעשות ואז נזכרתי ב-מ. מ זה מישהו שכבר שנתיים וחצי מסיע אותי לירושלים בסופי שבוע. הוא גר ברמת גן ויש לו משפחה בירושלים שהוא נוסע אליה בסופי שבוע ותמיד מחפש בפייסבוק אנשים שרוצים טרמפ, כדי שישלמו לו ויתחלקו בדלק. במשך השנים, גם יצא לנו לדבר הרבה בנסיעות האלה.


אז פניתי אליו בפייסבוק, התקשקשנו קצת ואז הצעתי לו לבוא אליו ושנשתכר. הוא רצה שניפגש יום למחרת. אני אמרתי שאני רוצה שיזיין אותי באותו רגע ושאולי למחרת לא ארצה. הוא כמובן מיד הציע שיגיע אליי תוך עשרים דקות. אמרתי לו שתוך חצי שעה, כי אני צריכה לגלח כל איזור אפשרי בגוף.

 

אז הוא הגיע ופתחתי לו את הדלת בחלוק רחצה, שלא לבשתי כלום מתחתיו. התחלנו להתנשק ולהתגפף ואז הלכנו למיטה ושכבנו. הוא גמר פעם ראשונה במהירות מזה שירדתי לו, תוך דקה התאושש בזכות זה ששוב ירדתי לו ואז שם קונדום, חדר אליי וגמר שוב במהירות. בין לבין עשה לי קצת ביד לבקשתי. סך הכול היה טוב, אבל קצר. קצת נעלבתי שחצי שעה אחרי שהגיע אליי, כבר הלך. אבל חברים חיכו לו. הוא אמר לי מראש שיש לו תוכניות ולכן רצה שניפגש יום למחרת.

 

היום (יום שבת) נחתי ואכלתי וראיתי טלוויזיה. אולי יותר מאוחר מ יגיע לזיין אותי שוב. בערב קבעתי עם חברתי דורה שנצא לבית קפה.

 

וזה מה שעבר על כוחותיי בשבועיים האחרונים.

 

שבת שלום!

 

שלכם,

נונה.

נכתב על ידי , 21/3/2015 08:24  
111 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של נונה כהן ב-27/3/2015 16:10
 



על בחור סטוקר, מבחנים פסיכו-טכניים, עבודה וכסף


היי,

 

אם לא אעדכן את הבלוג שוב - תדעו שאו שאני קבורה מתחת לרצפות של מסעדה, מבותרת לחתיכות, או שאני עסוקה בתכנון החתונה שלי. בכל מקרה, תפנו לכם את יום שישי הקרוב, כי או שתהיו מוזמנים ללוויה שלי, או שתהיו מוזמנים לחתונה שלי, אז תוציאו בכל מקרה את החליפה מניקוי יבש.

 

אסביר את דבריי שנאמרו בציניות: יש לי היום דייט ראשון עם בחור, שעושה רושם של מאד נואש, מה שמוביל אותו לסטוקריות.

 

ומעשה שהיה - כך היה:

 

הבחור (בוא נקרא לו בבלוג סטו, שזה קיצור של סטוקר), הוא ידיד של טיטי, שהיא חברה טובה שלי. ביום שישי האחרון סטו נפגש עם טיטי, וחפר לה שהוא נורא רוצה קשר רציני ושאל אותה אם יש לה חברה לשדך לו. טיטי הראתה לו תמונה שלי בפייסבוק, אבל אמרה לו לחכות קצת, כי היא צריכה לשאול אותי קודם. סטו "התאהב בחיוך הכובש שלי, שהוא החיוך הכי יפה שראה איי פעם" (מילים שלו! לא שלי!) ולכן לא יכל להתאפק עד שטיטי תספיק לדבר איתי ולכן בערב שלח לה הודעה וביקש רשות לפנות אליי והרשות ניתנה.

 

הוא פנה אליי בהודעה בפייסבוק, אמר שיש שמועות שאני בחורה מתוקה. עניתי לו להודעה רק ביום שבת, התקשקשנו קצת בפייסבוק, הוא שאל אם הוא יכול את מספר הטלפון שלי, נתתי לו וביקשתי שנדבר בערב. סטו לא היה מסוגל לחכות עד הערב ולכן לא חדל להפציץ אותי בהודעות sms ובהודעות בפייסבוק.

 

בערב אמרתי לו שהוא יכול להתקשר אז הוא התקשר מיד, קישקשנו קצת ואז שאלתי מה פשר שם משפחתו, כלומר מאיזה מוצא הוא. הוא אמר שאבא שלו פולני ואימו פרסיה. אמרתי לו שיופי, כי גם אני פרסיה. הוא שאל אם זה נותן לו נקודות שהוא חצי פרסי ואמרתי בחיוך שאם זה יצליח ביננו ועוד מליון שנה נתחתן - אימא שלי תהיה מאושרת שגם אימא שלו פרסיה. ואז הוא ענה לי:"מה עוד מליון שנה? אם זה יצליח ביננו - נתחתן עוד חודש!" ניסיתי לפתור את זה בבדיחה ואמרתי שאני לא יכולה להתחתן עוד חודש, כי השכירות שלי מסתיימת בספטמבר ואז הוא אמר:"מעולה, היומולדת שלי באוקטובר. חגיגה כפולה!" פחד אלוהים כבר אמרתי?

 

קבענו שניפגש ביום שלישי בצהריים ונלך למסעדה. הוא לא הפסיק להגיד 894504804045890 פעמים שהוא טיפוס שאוהב לפנק. אמרתי שסבבה.

 

בין השאר, אמרתי לו שאני באותו רגע בבית של ההורים ושביום ראשון אצא מבית הוריי בירושלים ב6:00 בבוקר, כדי לנסוע לת"א לעבודה.

 

אי לכך ובהתאם לזאת, ביום ראשון ב6:00 בבוקר על הדקה - הוא שלח לי הודעה ושאל אם הוא יכול להתקשר. סימסתי לו בחזרה שכן. הוא התקשר, אבל בקושי שמענו זה את זו כי אני הייתי באוטובוס והוא היה ברכב, אז הוא אמר שאני יכולה להתקשר יותר מאוחר. אמרתי שאני לא רוצה להפריע לו בעבודה, אבל הוא אמר שאני אף פעם לא מפריעה לו (להזכירכם הבנאדם לא ידע על קיומי עד יממה וחצי לפני כן!!!) מיד אחרי השיחה הוא גם שלח הודעה שהוא "תמיד שמח לשמוע ממני ושאני אף פעם לא מפריעה". כעבור שעה בערך שלח הודעה בה הציע לקחת אותי הביתה מהעבודה וזה היה מאד תמוה בעיניי כי אנחנו לא עובדים ולא גרים באותו איזור. סירבתי בנימוס. כל היום הוא המשיך להפציץ אותי בהודעות עד שביקשתי במפורש שנדבר בערב, וכתבתי שאני לא חושבת שצריך לדבר בכל רגע נתון של היום.

 

הוא אמר לי בערך ארבע פעמים שאני צריכה לבוא עם שלושה דברים ביום שלישי: 1. החיוך הכובש שלי שהוא התאהב בו. 2. מצב רוח טוב. 3. תיאבון גדול כי הוא רוצה להזמין אותי לכל התפריט ולפנק אותי כמו שלא התפנקתי בחיים. הוא גם הבהיר לי שלא מדובר בסקס, כי הוא לא שוכב עם אף אחת שהיא לא החברה שלו (עבר לי בראש שאולי הוא הומו, או שאולי הוא בחורה במחזור), אלא שהוא נוהג לפנק בלקחת לים ולכתוב מכתבים מרגשים, בלהזמין למסעדות יוקרה ולצימרים וכו' וכו'.

 

ביום שני כשהוא כבר המשיך לקרצץ ולשלוח הודעות כל היום, אז כתבתי לו שהוא יכול להרגע ולהוריד הילוך ושהוא לא צריך לעשות שמיניות באוויר ושאפילו עדיין לא נפגשנו וכבר הוא מתנהג כאילו אנחנו עומדים להתחתן וזה קצת מלחיץ אותי, הוא התנצל מעמקי נשמתו ואמר שהוא מצטער שהוא טיפוס כזה מפנק. יותר מאוחר גם שלח לי הודעה שהוא לא מסוגל להגיע לדייט בידיים ריקות ולכן קנה לי משהו קטן, אבל עכשיו, בגלל שהוא לא רוצה להלחיץ אותי - יתן לי את זה בסוף הדייט ולא בתחילתו כפי שתיכנן. התאפקתי לשאול אם מדובר בטבעת אירוסים.

 

אני ממש יכולה לדמיין מלצרים מזמרים ומרקדים, את סטו קופץ ממטוס בצניחה חופשית, מחופש לקיפודון ואת טבעת האירוסים בקינוח. אולי אבלע את הטבעת בטעות וכך, כפי שכתבתי בתחילת הפוסט, או שאתחתן או שאיקבר. פחד אלוהים כבר אמרתי?

 

ועכשיו ברצינות: הפרטים הטכניים שלו נשמעים מעולה. בניגוד ל-א אקסי, שהיה מבוגר ממני בכמעט 11 שנה, פרוד עם שלושה ילדים, בא מהעולם החרדי וגר קצת רחוק, אז פה מדובר במישהו בן 31, שגר קרוב אליי, עם רכב, לא גרוש, לא פרוד ולא אלמן, שעובד בעבודה קבועה וטובה. וגם בעל מקצוע.

 

התייעצתי עם חברתי טיטי, שידידה שלו כבר שנים והיא אמרה לי שהוא נחמד, חכם ומצחיק, ושהוא פשוט מאד מאד מאד רוצה זוגיות ולכן מגזים ומתנהג בצורה נואשת לפעמים.

 

אני לא מורידה פה בערך עצמי. אני אכן בחורה מגניבה. מה שמפריע לי זה שסטו לא יכול לדעת שאני בחורה מגניבה, ולכן כל המחמאות שהוא מרעיף עליי - נשמעות לי כאלו יגיד אותן לכל אחת. טיטי אמרה לי שזה לא נכון, שגם לו יש סוג של מסננת ושאם הרעיף עליי כל כך הרבה שבחים אז כנראה שבאמת מצאתי חן בעינייו ספציפית.

 

נורא מוזר לי להיות בצד השני. אני רגילה להיות בצד שרודף יותר מדי, שמתקשר יותר מדי, שמנסה יותר מדי לקדם את הקשר, שאקטיבי מדי. זו הפעם הראשונה שאני בצד המחוזר. אז אולי אני צריכה להבין את סטו, כי גם התנהגותי הייתה דומה בקשרים קודמים שהיו לי. אבל אני מתנהגת בצורה כזו אחרי כמה חודשים של זוגיות והוא מתנהג ככה עוד לפני שפגש אותי. יחי ההבדל הקטן.

 

שקלתי שאולי ההתנהגות שלו נורמלית ורק מפני שאף גבר לא השקיע בי מעולם אז אני רואה את התנהגותו כמוזרה. אבל התייעצתי עם חברות וידידים וכולם אמרו, בלי יוצא מהכלל, שמדובר פה במשהו חריג.

 

גם היום הוא שלח לי כמה הודעות. כתב:" בוקר טוב...באחד וחצי אני אצלך" ואני כתבתי:"נכון, אחכה לך למטה" והוא כתב מיד:"נונה מאמי אל תרדי. כשאגיע אתקשר. מקסימום אני אחכה לך, הכול בסדר" ואני כתבתי:"טוב" והוא כתב:"טנקיו" ואני שוב ציינתי לעצמי כמה הוא רוצה להנעים לי ולא להטריח אותי וגם שאלתי את עצמי על מה לעזאזל הוא מודה לי.

 

אחרי שעה בערך הוא שלח עוד הודעה וזו לשונה"אוווווףףףף אני ממש מתלבט אם להביא לך מה שתיכננתי. אני פשוט ממש לא רוצה שזה ילחיץ אותך..." ואחרי עוד חצי שעה:"זהווו יש החלטה חח היום דייט ראשון נטו ארוחה ומפנקת. ואם נרצה להמשיך את הקשר אז בדייט השני הביא מה שתוכנן. ככה הכי טוב. ושנהנה זה הכייי חשוב."

 

אה, שכחתי לציין שהוא כותב קצת כמו פרחה. כל פעם שרצה לכתוב כיף כתב "כיייייף" עם כמה פעמים האות י והוא נוהג לכתוב "חח" כמעט אחרי כל משפט שלו וגם פה יש כמה י אחרי המילה "הכי". גם כשדיברנו בטלפון השתמש הרבה במילה:"כאילו" ובמילה:"וזה". הבנאדם פרחה סמויה שמתחבאת בתוך בחור חננה.

 

בכל מקרה, מיד אחרי כתיבת הפוסט הזה, אני אקום מהמחשב ואתחיל להתארגן. ב13:30 הוא יבוא לאסוף אותי. החלטתי לתת לעניין הזדמנות. מה אכפת לי להנות מארוחה חינם ומשיחה טובה. אם לא יהיה לי כיף - אני תמיד יכולה לא להפגש איתו שוב. ואולי זה דווקא טוב לי שמדובר בבחור כזה מפנק ומשקיען. אימא שלי אמרה שאולי אלוהים שלח לי אותו, כדי לתת לי פיצוי יתר על כל הגברים הקודמים, שאף פעם לא השקיעו בי בשיט. נחיה ונראה.

בשעה טובה ומוצלחת עברתי את המבחנים הפסיכו-טכניים של נציבות המדינה בהצטיינות יתרה. אני עובדת מדינה כדת וכדין. כנראה שבבית המשפט תקועים איתי בחמש שנים הקרובות. עוד חמש שנים יפטרו אותי, או יתנו לי קביעות. כמובן שאי אפשר לנוח על זרי הדפנה עד אז, כי אני צריכה לעבור גם מרכז הערכה וגם מכרז פנימי וכמובן שתמיד יכולים להיות לא מרוצים ממני, או שאני פתאום אחליט שאני לא רוצה להמשיך שם, אבל דברים מתקדמים טוב ובדרך הנכונה. השופט יותר ויותר מרוצה ממני ליום ליום וכך גם האחראית על קלדניות.

בנתיים אני ממש אוהבת את העבודה שם ומאד משתדלת לא לתת לקלדניות האחרות, ששם עשרים שנה ושבוזות מהתחת וכל הזמן מנסות להוציא לי את הרוח מהמפרשים ולשכנע אותי להקטין אותי ראש בעבודה, אז אני מאד משתדלת לא לתת להן להשפיע עליי.

 

אני מתמקדת בקלדנית חמודה בת 22 שאף פעם לא יושבת איתן, אלא יושבת בלשכת השופט איתה. אנחנו מבלות ביחד כמעט את כל השעות הפנויות. והיא בניגוד אליהן - לוקחת את העבודה ברצינות ומסירות. היא גם אחלה בחורה שבעולם.

ביטוח לאומי נתנו לי לא מזמן 25,600 ש"ח שזה החזר רטרוקטיבי וגם אישרו לי קצבה חודשית של 2,500 שקל לחודש לצמיתות. מאוחר יותר הסתבר שהגיע לי 27,000 ומשהו - אבל שהם הורידו לי 1,700 שקל בערך, על חודשים בהם כביכול לא עבדתי ולכן לא שילמתי בהם ביטוח לאומי. אבל הם טעו. אני כן עבדתי בכל חודש וחודש. עכשיו שעלו על טעותם - הפקידו לי לחשבון עוד 1,700. איזו הפתעה נעימה זו הייתה כשקיבלתי את הכסף. מזה שמחתי. גם ביטוח פרטי החזיר לי כסף על עקירת שן בינה שעשיתי.

 

עם הסכום הגדול שקיבלתי מביטוח לאומי פרעתי הלוואה לבנק. נותר לי אחר רק חוב של 12,000 ש"ח לחברת האשראי, שהצטבר כי הצטרפתי לתוכנית נוראית בשם "חיוב חודשי קבוע" שבמסגרתה ירד לי כל חודש רק 1,000 שקל והשאר נדחה לחודש הבא עם ריבית. אבא שלי נתן לי בשבוע שעבר צ'ק של 10,000 ש"ח, כדי שאפרע את החוב. אני נתתי לו ארבעה צ'קים דחויים של 2,000 (זה יוצא 8,000 אבל ניחאמוציא לשון).

 

ועכשיו אני מסיימת עם החוב לחברת האשראי. ביקשתי שירד לי 6,000 שקל בחודש. 6,000 כבר ירד לפני כמה ימים ועוד 6,000 ירד בחודש הבא, אז בחודש הבא אני מסיימת גם את כל חובותיי לחברת האשראי. יש לי גם הרגשה שאבא שלי לא יפקיד את הצ'קים שנתתי לו.

 

גם קיבלתי, ברוך השם, הנחה של 80% בארנונה. עכשיו במקום שאצטרך לשלם 450 פעם בחודשיים - אצטרך לשלם רק 90. אף פחוס ימשיך לשלם 450.

 

אז אני חושבת שלאור זה שאקבל כל חודש 5,000 ש"ח ברוטו מבית המשפט פלוס בערך 2500 מביטוח לאומי - אני דיי מסודרת. איזה כיף זה כבר לא להיות בחובות. אני חושבת שמעכשיו לא רק שלא אהיה בחובות, אלא אפילו אתחיל לחסוך, והרבה.

 

סורי על כל המספרים. מקווה שהצלחתם לעקוב.

אני מאושרת עד הגג ממצבי החברתי. כמעט כל יום נפגשת עם חברה או עם ידיד ופעם בשבוע החבורה מהסדנא - מגיעה אליי הביתה. גם הם הפכו לחבריי.הצעות לבילויים ולפגישות מגיעות בשפע ואני לא מפסיקה להעריך את זה, כי אני עדיין זוכרת מה זה להיות בודדה. מי יתן וזה ימשיך כך.

שיהיה לכם יום בחירות שמח!

 

שלכם,

נונה.

נכתב על ידי , 17/3/2015 12:18  
19 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של נונה כהן ב-21/3/2015 17:06
 



לדף הבא
דפים:  

347,274
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , משפחתי וחיות אחרות , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לנונה כהן אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על נונה כהן ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2015 © נענע 10 בע"מ