| 7/2010
על הדמגוגיה בשקל של אורלי (וגיא)
הספיקה לי צפייה של 15 דקות בתוכנית של אורלי וגיא כדי להשתיק את הטלוויזיה בתסכול ולומר לאשתי היפה, שרק ניסתה לקרוא ספר, כך: נשבר לי מכל אלה שנ-ו-ר-א אוהבים את המדינה, ובמיוחד להשתיק את אלו שלדעתם לא אוהבים את המדינה, אבל על כל פיפס קטן מתחילים לקטר שהמערכת הזאת לא בסדר, והמערכת הזאת לא בסדר, וההם דפוקים, והאלה מושחתים. צריך להפסיק להיות צבועים בצבעי כחול לבן, כשבעצם מלמטה הכל שחור.
***
בחלק די קצר מהחלק הקצר בתוכנית שראיתי עסקה אורלי ב"סחבת" בבית המשפט, בכך שלוקח לתיק שנקבע להוכחות הרבה זמן להסתיים. זה אמנם לא כך רק בבית המשפט לתעבורה, אלא כמעט בכל תיק שהצדדים מתעקשים לנהל אותו מהתחלה ועד הסוף, ומסרבים להגיע לפשרה (או במקרה הפלילי להודאה ולעסקת טיעון). הסיבה הפשוטה היא שהוכחות זה תהליך שלוקח זמן. ישיבת הוכחות ששופט אזרחי - ועבדתי בעיקר עם אזרחיים עד כה - קובע תופסת לו שלוש שעות מהיום, ואי אפשר לדחות ליום יותר משתי ישיבות הוכחות, עד כמה שרוצים. יום ממוצע של שופט אזרחי נראה כך: 20-30 ישיבות קדם משפט בין 08:30 או 09:00 ועד 10:30. הפסקה קלה עד 11:00, ולאחר מכן ישיבת הוכחות עד 14:00. הפסקה נוספת, ועוד ישיבת הוכחות. בזמן הפנוי צריך לענות לבקשות ולכתוב החלטות ופסקי דין. מזה יוצא שתיקים "נמרחים", וזה עוד לפני שאנחנו נוגעים בבקשות הבלתי פוסקות של עורכי דין לדחות דיונים בתירוצים שונים ומשונים.
***
יותר מזה, אתן לכם מספר, ואתם תחליטו מה לעשות איתו: 26.
זה מספר השופטים בבתי המשפט לתעבורה בכל הארץ. אלו הם כל האנשים שצריכים לדון בכל אותם עברייני התנועה שמגיעים אליהם, צריכים לשמוע כל אחד שמחליט לחלוק על הדו"ח (לעתים בצדק), ולאחר מכן לנהל ישיבת הוכחות.
במקום לקטר בכתבה הטלוויזיונית שלה על כך שתיקים נמרחים, אורלי יכולה לארגן את הקמפיין - כפי שהיא עשתה בתוכנית לגבי עונש מינימום לתאונות פגע וברח - להעלאת מס' התקנים לשופטי תעבורה (או שופטים בכלל). אם האזרחים רוצים אכיפת חוק יעילה, אז רצוי שהיא תגובה במספר האנשים שיכולים לעסוק באכיפה הזאת.
| |
דין צדק
השנה 2013. אולי 2014. אני משמש בתור מנהל כוח אדם בחברה זו או אחרת, מסנן קורות חיים לראיונות, בודק את השמות בגוגל, פייסבוק ושאר ירקות. השם הבא שעולה לי מעלה לי כתבה בויינט מלפני 3-4 שנים ובה כתוב: דין כרמל הוא פדופיל. אני אומר תודה רבה, ושולח את הקורות הישר אל המגרסה. אנחנו לא רוצים פדופילים שיעבדו אצלנו.
***
זה שלא רוצים פדופילים, זה ברור. או אנסים. אלא שדין כרמל הנ"ל הוא לא זה ולא זה, נכון לעכשיו. הוא חשוד באונס של בת 13 - וכל מגע מיני עם בת 13 הוא אונס - על סמך מה שהיא סיפרה להורים שלה והתלונה שלהם במשטרה, כשמר כרמל עצמו מכחיש, והנערה לא נחקרה על ידי גורמים מוסמכים שהם לא ההורים שלה.
ובכל זאת, כתוב באינטרנט שהוא פדופיל, ואפילו חשוד באונס של עשרות קטינות וקטינים, וכאלה אנחנו לא רוצים כאן. תודה לך, תקשורת ליברלית.
| |
מר רבל (או: איך למדתי להפסיק לדאוג ולאהוב את המדינה)
לא זוכר מתי זה התחיל לי בדיוק, לפני שבוע או שבועיים, אבל ביום בהיר אחד, בעודי יושב על הכיסא שהמדינה הנפיקה לי, מקליק על העכבר שהמדינה שמה לי על השולחן וצופה בויינט, שלכאורה אין לו שום קשר ישיר למדינה, נחתה עלי ההארה: יש אנשים, והם כנראה חלק ניכר מתושבי המדינה, שרוצים שכך תיראה המדינה - כוחנית, גזענית, מתלהמת, צודקת תמיד, יהודית לגמרי, כמעט ולא דמוקרטית (בעד זכות דיבור, אבל לא בשביל מי שנגדנו), אוחזת בשטחים, נגד זרים, ושלנו, שלנו לתמיד.
יש הרבה אנשים כאלה, והם אוהבים את המדינה שלהם ככה. עם הפרסומות והריאליטי וכוכב נולד וההומור המפגר של שישי בערב (כל עוד הוא לא יותר מדי שמאלני, כמובן), עם המילואים והחפיף והסמוך והחבר'ה שבאים כל פעם חוץ מהמשתמטים המניאקים, עם הכדורגל בהליכה ובזחילה ובשכיבה (איי, שופט, הוא נשם עליי!) והכדורסל הנשלט ע"י קבוצה אחת שכולם מנסים לפגוע בה כדי שעוד קבוצות תזכנה באליפות, עם הדקדוק ההולך ומדרדר של הנוער והמבוגרים והילדים ואני יעשה את זה עוד מעט, עם 300-400 הרוגים בתאונות דרכים והצק-צק-צק איך שאנשים פה נוהגים והעקיפות מימין ונסיעות בשכרות ביום שישי בלילה דרך הולכי רגל ורוכבי אופניים, עם משאבי הטבע הנגזלים לטובת חברה מסחרית וחופי הים העוברים ליזמים פרטיים והנוף לאותו כחול שנחסם על ידי מגדלי גרגר הזהב שדירה בהם שווה 1.5 מיליון ש"ח ונמכרת ליהודי טוב מחו"ל שמחזיק אותה ריקה ואטומה במשך 11 חודשים בשנה, בזמן שזוג צעיר משכיר דירה של חדר וחצי ב- 3500 ש"ח ועם הדעות שהם נכונות תמיד ואין מה להתווכח איתם ובצפון קוריאה ופקיסטן לא עושים ככה וככה? ואתם לא כאלה וכאלה ואנחנו יותר טובים ואנחנו-צודקים-נקודה-שתוק-ותקשיב. ועם ועם ועם... ואנחנו אותו עם.
באותו רגע של הארה נחתה עלי ההבנה שאין למה להיאבק בזה. הציבור מטומטם ולכן הציבור משלם, שר אחד מאותם אלה שנמצאים עם רגל אחת בקונצנזוס כל עוד הם שרים את הנוסטלגיה של אהבת נעורי או את אסונות אתמול של מחכים למשיח, וכל עוד הם לא שרים נגדנו ולא קוראים לעצמם עם יחד איתנו. אין סיבה להיאבק, מכיוון שככל שתענו אותם, כך הם ירבו וכך הם יפרצו, ובכל פעם שמגיעים למערכת בחירות, הפתק ששמים שווה פחות ופחות חברי כנסת בעוד ששלהם הולכים ומתרבים כחול ההולך ומתמעט מהכרייה הבלתי חוקית על שפת הים וככוכבי הרקיע שאי אפשר לראות כי יש יותר מדי אור מלאכותי בלילה ויותר מדי גרגרי עשן באוויר.
הבנתי שאפשר להסתובב בחוגים שלנו, הנאורים והרגישים והחכמים והנכונים פוליטית, ולבכות את הדרדרות המדינה אל תהומות הפאשיזו-נציונל-קומוניזם. אפשר לתקן ולנסות לכוון מחדש את המדינה לכיוון הראוי לנו בפעילות פוליטית וחברתית ומחאות ירוקות, אדומות, לבנות וצהבהבות. אפשר להחרים ולהשמיץ ולהעיר ולהאיר ולמחות ולנזוף ולקפוץ ולעמוד במחאה בלתי אלימה. כל זה ישיג את התוצאה ההפוכה בדיוק, כאמור בפסקה הקודמת.
כך למדתי להפסיק לדאוג מההדרדרות הבלתי נמנעת, ולשנות את הגישה. אנחנו על רכבת ההרים בלונה פארק ישראל, וכרגע היא דוהרת מטה מטה. אולי עוד מעט נגיע חזרה לעלייה האיטית, או ללופ מסחרר ראשים, או שאולי נגיע מחדש לכרטיסן ונוכל כולנו לרדת מהרכבת וללכת להקיא בצד. בכל מקרה, אני בעד להינות מהנסיעה ולא להפסיק להחזיק חזק במעקה הבטיחות.
| |
המצב עם הקו הניצב
עדכון לעניין קו הגבול הימי: מצאתי לבסוף כתבה
שאומרת אחרת, שלפיה קו הגבול הימי אמור להיות ניצב לחוף לכיוון
מערב-צפון-מערב (לפי ישראל) או אמור להיות מערבי לגמרי. זה מתקשר לעניין
גיאוגרפי אחר, של הכללה והפשטה. מפות, ככלל, כל עוד הן לא בקנה מידה של
1:1, תמיד משתמשות בהכללה והפשטה על מנת לתאר דברים. לקו חוף, למשל, תמיד יוחלקו קמטים כאלו ואחרים מכיוון שאי אפשר להראות כל נקודה שבה הים והחוף משנים כיוון.
לענייננו זה מתקשר מכיוון שכאשר מסתכלים על הנקודה בה נוגע קו הגבול הישראלי-לבנוני ברזולוציה אחת, אפשר לומר שקו החוף מוביל לכך קו הגבול הימי תואם את מה שישראל טוענת, וברזולוציה אחרת, אפשר לטעון שקו החוף הוא אנכי, ולכן קו הגבול הימי צריך להיות מאוזן. כמובן ששני הקווים לגיטימיים, במגבלות של ההכללה וההפשטה.
קו חוף מאונך וקו גבול ימי מאוזן, מוכללים ומופשטים.
בהנחה שהעניין של "ניצב לקו החוף" הוא נכון, מה שצריך לעשות הוא פשוט. להגיע לנקודת הגבול, לראות מה כיוון החוף שם, ולמשוך משם את הקו. קצת יותר מסובך מזה, הוא להגיע להסכם עם לבנון, כמובן.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
