עברתי לאילת כי רציתי שינוי.
עברתי לאילת כי חיפשתי לברוח מהכל... מהשגרה, מהחברים, מהמשפחה, מהעבודה, מהלימודים, מהפאב, מהמחשבות, מהסטיגמות, מהשמועות, מהתלותיות, מהעיר, מהחיים שלי.
חשבתי שאם אני אעבור למקום חדש אנשים יחליטו אם לאהוב או לשנוא אותי על סמך מי שאני, לא על איך שהייתי.
חשבתי שפה זה יהיה מספיק רחוק בשביל שאף אחד לא יבוא לחפש אותי או לנסות להחזיר אותי אחורה, למה שהייתי.
חשבתי שפה אני אהיה מי שאני רוצה להיות ואף אחד לא יגיד לי אחרת.
חשבתי שפה אני אמצא אהבה!
האמת? מצאתי פה הכל... באמת. אבל כרגיל, דפקתי את זה כמו שרק אני יודעת לעשות.
"אין אנחנו. כולה הזדיינו..." איה.
הקטע הכי מצחיק זה שהוא היחיד שהייתי מתחברת אליו גם אם הייתי מכירה אותו בבית.
הקטע המצחיק זה שהוא היה חולשה עוד מהשבוע הראשון שלי פה.
הקטע זה שלימדו אותי פה מההתחלה שאי אפשר למצוא אהבה באילת ושכולם פה כדי להזדיין.
אבל כששכבנו פעם אחרונה, והוא נישק אותי וחיבק אותי והצמיד אותי אליו כלכך חזק ועשה לי נעימים בגב ונשך אותי כמו שאני אוהבת וקבר אותי בחזה שלו וישן איתי עם בידיים שלובות... אני נשבעת שיכלתי להרגיש שמשהו קורה בינינו.
בהתחלה חשבתי שזה סתם כי הסקס איתו כיפי וכי הוא פחות מרושע אחרי זה, ושאנחנו מפטפטים קצת בזמן הסיגריה, בלי יותר מדי קללות ובלי הערות מפגרות... אבל מה שדירבן אותי להמשיך עם זה - היה האינטימיות, הקרבה.
אוף, פשוט כיף לישון איתו. להתעורר בחטף באמצע הלילה ולהרגיש שגם הוא ער ולעשות עם זה משהו בלי לומר מילה.
זה לראות אותו במצבים רגישים, לראות איתו סרט מחובקים צמוד.
זה ללכת לישון כשברקע יש פינק פלויד או ביטלס.
זה להתעורר בבוקר כי את מרגישה שהוא קם לשיעור, וחוזר תוך שעה לישון איתך שוב.
זה שחם לשנינו בלילה ואנחנו מזיעים... אבל רק נוריד בגדים ונפעיל מזגן. חס וחלילה שלא נישן צמודים.
זה החיוך שלו, העצמות לחיים המושלמות שלו, תווי הפנים שלפעמים נראה שהוא כועס ולפעמים נראה כאילו החיוך שלו מובנה.
זה ההומור הדפוק שלו, ה"בתחת שלי יא הומואית, את על הזין שלי" שהוא אומר כל הזמן.
זה הבדיחות הפרטיות והנרקיסיסטיות שלו. זה חוסר הזין שהוא שם על העולם.
זו הידיעה ששום דבר לא יביך אותו ושהוא אוכל כמו 7 אנשים אבל לא ישמין.
זה לשבת איתו בידיעה שגם אם נהיה לבד או עם עוד מיליון איש, הוא בכל זאת ישלוף ביצה או יפליץ וישכח את זה.
זה שהוא מדבר על המשפחה שלו בכזאת פתיחות, אבל אף פעם לא יחשוף הכל.
והכי מבאס? שהוא כתב את זה עליי. אין אנחנו. כולה הזדיינו.
חצי שנה באילת. פאק מי מאדאפאקאאאאא
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
SummerLight