לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Shlomo Shapira’s Blog

שלום רב, שמי שלמה שפירא. אני משורר, ותוכלו למצוא בבלוג שירים שלי ,כתבות שלי...


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוקטובר 2019    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  




הוסף מסר

10/2019

שלמה שפירא: על "בוסה" "הוסה" ו- "דוסה" אצל יהודי עיראק


שלמה שפירא

על "בוסה" "הוסה" ו- "דוסה" אצל יהודי עיראק

יהודי עיראק בטבעם היו חשדניים ובסיטואציות מסוימות חובה לחשוד. 
משפחות חיו האחת לצד השנייה ולפעמים באותו בית שרחבה מרובעת ובית-אב השתכן בכל צד של הבניין והיה מנהג שילדים מתחתנים בתוך המשפחה המורחבת.
והיו צעירים ולא רק צעירים בבתים סמוכים עם קירבה משפחתית שמתאהבים ומגיעה ה- "בוסה" - הנשיקה החשאית בין אוהבים. תמיד יימצאו אנשי-חרש  בין הסובבים ואז מגיעה ה- "הוסה", בתחילתה לחישה וסופה יכולה הזיה, איבוד עשתונות עד שיגעון, לפעמים - מה עושׂים?, מה עושׂים?... - מה עושׂים עם הבת שלא תצא לתרבות רעה. 
ומן ה- "הוסה" ל- "דוסה"- דריסת הרגל מצד הדואג לצד השקט שלא רץ לשום מקום.
בדרך כלל,  באים האם והאב של הבת, לפעמים, עם מתווכת כדי ואיך להתמודד עם הנשיקה - איך להפוך "בוסה" ל- "בוסה-נובה" עם חופה וקידושין. עוד יימצא איזה רב דוסא אחד שיסכים לחתן ולהסיר את קניבת השובבות כמה שיותר מהר. 

19.10.2019
נכתב על ידי , 23/10/2019 07:54  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



שלמה שפירא: על פרְחָה וּפְרֵחָה


שלמה שפירא
                          
חל איסור להעתקת קטעים מבלוג זה - הבלוג של שלמה שפירא, משורר 
על פרְחָה וּפְרֵחָה


שאלה אישית מתלבטת: אני לא מבין עד עכשיו למה בארץ-ישראל "פרְחָה" מעיראק נשארה "פרְחָה" ו- "פרְחָה" ממרוקו הפכה ל- "פרֵחָה"?
האם הייתה קיימת סלקטיביות שפגעה סלקטיבית בחלק מן העולים מארצות האיסלם בהגיעם ארצה וגם לאחר מכן?
סבתא-רבה הבבלית שלי, אמי פרחה, זכתה לעלות ארצה ושמה לא סיבך אותה במעברה שהייתה בהנהלה אשכנזית עד שנפטרה.
היא זכתה ממני לשיר בשנת 1988 בספרי הראשון "אררט:
השיר נקרא "הכל צרור ומוכן" בעמוד 39:
"אני זוכר את סבתא-רבה שלי, אמי פרחה
 פותחת סוגרת צרורות
 של בגדים - מתוך ארון הסיסם
  של ג'האז - בתוך בקצ'ות רקומות
  של כסף - מתוך כיס תחתוניתה
  ומן צרור הפיתות -
  הניחה על מפה כמלח יום
  סגולה לעתיד לבוא
  שׂערה היה כסוף מאד -
  קלוע צרור בתוך שקצה
...מעשׂים מצוות - ערמות צרורות
הכל היה מוכן לעלות לארץ-ישראל
וזכתה. "
קראתי את השיר עשרות פעמים בפני קהל מכל העדות וכולם ברכו אותו.
יש הטוענים היום כשבעים שנה לאחר העלייה, בעיקר, נשים מיוצאי יהדות מרוקו שאת ה- "פרְחָה" המכובדת השׂמחה הפכו האשכנזים ל- "פְרֵחָה" וכבודה הוכתם בלעג ובוז.
נזכור - כל סבתא היא סבתא והיא אצילית ונאווה והביאה סימן טוב למשפחתה, כיבדו אותה חיבקו אותה, אפילו ילד לא פלט ולא הפיח בקרבתה בגלל כבודה כבת מלך.
חבל שזה באמת קרה בארצנו וסבתא פרחה, האיילה הטובה היפה איבדה את כבודה בארץ. חומץ חריף בקע מנאד הזלזול בה.
עשרות שנים של התערות בארץ, קמות היום, בחורות צעירות, בנחיר אש ובנחיר עשן לקצה האף של האשכנזיות ומבקשות להשיב את כבודה האבוד של "פרחה". את כל הקלפים הן שׂמות על השולחן ומבקשות מכל הנשים בארץ לחלוק יחדיו את פת הלחם עם הכבוד והשׂררה, אפילו במחיר עליית הגמל אל הגג.
"אנחנו קמות לתחייה ומבקשות עצמאות כמו כולן"
מישהי ממוצא מרוקאי שהספיקה לקבל תואר דוקטור באוניברסיטת ייל מנסה להוכיח היום שה-"פרֵחָה" היא עדיין לביאה שתסגור בכל דרך, את הפער בין ה-"פְרֵחָה" ל- "פרח בגני".
ה-"פְרֵחָה" מצפה לחגוג בקרוב את ניצחונה עם השבת שׂמחתהּ בהשתלבות אמת עם האשכנזיות המייסדת המבוססת בארץ.

21.10.2019

נכתב על ידי , 21/10/2019 01:34  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



שלמה שפירא: גאולה / שיר


שלמה שפירא
                        
                      חל איסור להעתקת קטעים מבלוג זה - הבלוג של שלמה שפירא, משורר
גאולה



פעמי משיח.

נולדתי, אי שם, בבגדד המסטירה

בגדד הסוטרת המסטירה בלי בושה בלי חמלה גבינה מעוכה בפניו ובשׂערו של ילד יהודי

אין עיצור ואין תנועה, אין הגבלה ואין הקבלה, אין שאלה ואין תשובה, אין דקדוק ואין דגדוג 

גריעה תמידית בחיים שלך

ובגריעה הזאת, הטוב שבי היה נשאר ויישאר מקודד עמוק בנפשי ובנשמתי

גם כשלעתים קרובות, הנפש מרטיטה את הדמעות.

אף פעם לא הרגשתי מהגר בארץ ישראל 

גרתי בארץ עוד לפני שנולדתי

זר-בבל הייתי

צעדתי ועליתי זרובבל.

מים חיים כאן והאוויר נושם כבוד.

את העברית שלי העברתי עם העברים

את החלוץ שבי חלצתי מן החלוצים

את האהוב שבי ביססתי מן האוהבים

את הציפור המקננת שבי, ערגתי קבע מן העופאים

את השיר הנובע ממצפוני שרתי עם המשוררים

הכל היה חבוי וקיים בי, עוד כשהייתי רך בבטן אמי

חיש לצאת ולפתור מצוקות השעה

לא מקודש ולא מיין, בחידושי חידושים להתחדש ולהתבסס בארצי שלי

כדי שהשנים ינהרו ויטיבו מתוק בדבש.

נפשי הצוהלת לא תפותה, לא תהגר, לא תוגלה שוב למקום אחר המנוכר בלשון נחש מתוקה

ואשאר כאן לעד על אדמתי.

בדיוק, לפני שמונים שנה ושעתיים, אחרי סיום צום יום הכיפורים נולדתי

אחרי חמישה חודשים נִמּוֹלְתִּי

גאלתי עצמי וגאלתי את אבי ואת אמי.

יש בארץ סְפוּקִים שיטענו שהם גאלו ועוד גואלים אותי

אך אני הגואל.



מוצאי יום הכיפורים תש"פ, 9.10.2019


נכתב על ידי , 9/10/2019 20:57  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





כינוי: 

בן: 81

תמונה




קוראים אותי
54,183
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , אקטואליה ופוליטיקה , האופטימיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לShlomo Shapira אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Shlomo Shapira ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ