לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


כמה אינסופי אפשר כבר להרגיש?

Avatarכינוי:  סתם מילים

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יוני 2019    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
30      




הוסף מסר

6/2019

צ׳ארלי שלי,


 

היה פעם קיץ, ממש לפני שהמלחמה התחילה.

אני וג׳קי ישבנו ליד הנהר וצפינו באחים שלי משחקים קרוב מדי למים.

פעם האמנתי שזה נצח.


אבל בצד הזה של הנהר הימים עוברים מהר יותר מהלילות.

אנחנו יושבים כל היום על הרצפה בדירה שלי ומחכים.

ג׳קי אומרת שהיא לא מפחדת מהמפלצת שמתחת לשטיח כי אין משהו שהיא יכולה לעשות לה שלא כבר קרה.

אני מזכיר לה אבל היא בטח יודעת, שמפלצות אורבות רק בחשיכה שבתוך הראש שלהן.

 

היא צוחקת קצת עד שהיא מפסיקה ואנחנו חוזרים לחכות.

זה כמו לשאול בלי מילים מתי חוזרים הביתה, זה מרגיש שכבר אין בי אוויר.

 

רגע לפני שהחושך מרגיע אנחנו מחליטים לצאת לנהר.

פעם פחדתי שאף אחד לא ימצא אותי לעולם, היום אני נבהל מכל אחד שעובר לידי הרחוב.

 

כשאנחנו מתיישבים ליד הנהר אנחנו לא לבד.

יש שם אחד מהסוג שלך שמדבר מהלב, אני חושב שהוא עבר את הגשר לכאן למרות שזה לא היום הנכון.

זה לא נראה שהם מקשיבים לו כל כך אבל אני לא חושב שהוא שם לב, ובין הרעש של שאר האנשים אני פתאום מצליח לנשום.

 

אתה יודע, עברו כמה שניות או אולי אפילו לא מהרגע שפתחת את השער הקדמי של הבית שלי עד הרגע בו נכנסת לי ללב.

הלוואי וכל הדברים היו פשוטים כל כך.

נכתב על ידי סתם מילים , 24/6/2019 21:19  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לקסם,


 


את  דניאל  פגשתי  בחושך.


ישבתי  ליד  הנהר והסתכלתי איך המים זורמיםוכשהוא התקרב אלי הכוכב שלו האיר לו את הדרך.


 


כשהבוקר הגיע והיה נראה שהם עוד מעט סוגרים את הגשר אמרתי לו בשקט שאני צריך לחזור לחיים האמיתיים שלי, אבל במקום להבין הוא ביקש ממני לא ללכת.


זה שבר בי משהו שלא ידעתי שנשאר שלם.


 


לא רציתי ללכת אבל אני גר כאןבצד הזה של הנהר איפה שיש רק חושך ומלכודות ועצב.


והוא מתאים בדיוק לצד שלואיפה שהאחים שלי גריםאיפה שהכוכבים צומחים ממש מהאדמהאיפה שאתה.


כשחזרתי הביתה לא הרגשתי את הידיים שליישבתי על השטיח של ג׳קי והייתי לבד.



אולי הבניין הזה ריקאולי גם אני.




כשהאח הרביעי שלי הזמין אותי לרקוד ממש אחרי תחילת המלחמהלא חשבתי שהחדר יפסיק להסתובב.


וככה זה מרגיש עכשיוכאילו שהמלחמה לא הסתיימה מעולםכאילו שהחדר עדיין ממשיך להסתובב ולי אף פעם אין מילים אבל הלא שלי נשמע רועש מדי בחדר.



כשאני אהיה גדול אני רוצה להיות ביחדאבל אולי זה פשוט לא מציאותי.


אולי נולדתי בשביל לבנות בתים של אחריםרק בשביל להחזיק לג׳קי את הידרק כדי לעזור לך לחצות את הגשר



ג׳קי שתקה כל הנסיעה חזרה.


אני ישבתי ליד החלון וצפיתי בעצים נעלמים עם הדרך.


 

נכתב על ידי סתם מילים , 5/6/2019 21:10  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 






© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לסתם מילים אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על סתם מילים ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ