לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
 


Avatarכינוי: 

בן: 44





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    נובמבר 2010    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
282930    

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

11/2010

המופע של טירקל (חלק 2)


זהו הפוסט השני מתוך שלושה העוסקים בעבודתה של ועדת טירקל. החלק הראשון נמצא כאן, והחלק האחרון נמצא כאן.

 


בחלקו הראשון של הפוסט עסקתי בכמה היבטים טכניים בעבודתה של ועדת טירקל, על מנת לבחון כיצד היבטים אלה משקפים את הנחות היסוד המדריכות את חברי הוועדה ב"חקירתם" וכיצד הם מצביעים על היחס השונה שהם מעניקים לעדים השונים המופיעים בפניהם. בחלק השני של הפוסט, המובא כאן, אני בוחן באופן ממוקד יותר כמה אמצעים טקסטואליים שדרכם מייצרים חברי הוועדה לגיטימציה ודה-לגיטימציה, כיצד הם מתייחסים לתשתית הראייתית המוצגת על ידי עדים שונים, וכיצד הנחות היסוד שלהם באות לידי ביטוי בעבודתם השוטפת. במקור חשבתי שהחלק הזה יהיה האחרון, אך בשל אורכו אני מחלק גם אותו לשניים, ולפיכך מדובר בחלק השני מתוך שלושה. גם כך, ואני יודע שזו אמירה מגוחכת לנוכח האורך הבלתי סביר, מדובר בסקירה תמציתית מאוד של כל מה שקורה בעת דיוני הוועדה. אני מקווה שלמרות זאת, יש בהצבעה על כמה מאפיינים מרכזיים בעבודת הוועדה כדי להצביע על התמונה הכללית המסתמנת.

 

 

התמונה הכללית המסתמנת (אילוסטרציה)

 

ההתבטלות. נפתח בעניין שנראה אולי שולי יחסית, אך יש בו לא מעט סמליות. כמעט בכל פעם שבה מופיעה בפני הוועדה אישיות פוליטית או צבאית בכירה, נמסים מולה חברי הוועדה כאילו נתקלו באהובת נעוריהם. בדרך כלל הדבר בא לידי ביטוי בעיקר בהעדר מוחלט של ביקורת, אבל לעתים זה קיצוני יותר. במקרים אלה, חברי הוועדה מרעיפים על העדים תשבחות, דברי חנופה והתמוגגות מעצם העובדה שטרחו... ובכן, לעשות את עבודתם: להתייצב בפני הוועדה, לאחר שהכינו שיעורי בית, ולהעיד. הנה השגריר ראובן מרחב מחמיא למתאם פעולות הממשלה בשטחים, האלוף איתן דנגוט:

אנחנו לא יכולים לדבר פה עם החמאס. היינו רוצים אולי לדבר איתו ולשאול אותו מה הוא חושב, או לדבר עם אנשים אחרים, אבל הוא לא פה. ואתה מייצג אותו כמיטב יכולתך, מייצג מציאות שהיא מאוד מורכבת, ואתה עשית את זה באמת ביסודיות, בצורה שהיא אולי humanitarian אבל אולי inhuman מבחינת ההשקעה שלך.

והנה השופט מיגל דויטש לרמטכ"ל, גבי אשכנזי:

 

אז ראשית אני רוצה להביע הערכה לעבודה שנעשתה. אני חושב שהעבודה באמת מקיפה מאוד ויסודית מאוד, ויש חשיבות רבה מאוד לקבלת עדויות החיילים ממש, החומרים הנוספים שהתקבלו.

והנה יו"ר הוועדה, השופט יעקב טירקל, לאותו אשכנזי:

אני רואה חובה לעצמי לציין שהוועדה זכתה לשיתוף פעולה יעיל ומועיל משלטונות הצבא בכל הנוגע להעמקה ולהרחבה של התחקירים הצבאיים, הן בגביית עדויות מהחיילים והן ביחס לחומרים גולמיים רבים שהוועדה קיבלה וסוקרת באופן יסודי.

והנה שוב השגריר חובב האנגלית ראובן מרחב למנכ"ל משרד החוץ, יוסי גל: 

אני רוצה ברשות היו"ר, אני רוצה לומר לך משהו, on the point of past personal privilege. משתקף מהחוברת הזאת מאמץ שהוא מאוד מאוד ראוי להערכה, של צוות מאוד גדול שעבד במסירות גדולה, ואי אפשר להתעלם מזה. אני ממש מבקש לברך על זה, יחד עם כל הלקונות שישנן בה, בכל דבר שעושים יש לקונות. ואני אומר את זה בכוונה בנוכחות העמיתים שלך שנמצאים פה שאני לא בטוח כמה הם יסתגרו איתך בחדר הסגור וזה מה שרציתי לומר.

והנה ההודעה הרשמית של דובר הוועדה אחרי עדותו של האלוף (מיל') גיורא איילנד:

לאחר חמש שעות הסתיימה הופעתו המעמיקה והמרשימה של האלוף במיל' גיורא איילנד. האלוף איילנד השיב באריכות ובהרחבה לכל שאלות חברי הוועדה והמשקיפים.

והנה, לסיום, הדיאלוג הכמעט קומי בין ראובן מרחב לאלוף איתן דנגוט, מריבת אוהבים הנגמרת בכי טוב:

 

מרחב:      אתה מוכן בשקט למחוק את המילה "הומניטרי"?

דנגוט:       מה שאני אעביר גם לך אישית יהיה בלי המילה "הומניטרי" יותר. הכל רק "אזרחי". אמרתי לך שאני מסכים איתך על הנושא, אבל בתודעה, במדינת ישראל ברמות הכי בריאות משתמשים במילה הזאת, וציטטתי מתוך החלטת הקבינט.

 

מרחב:      אני רוצה לומר לך משהו, כתוב שבמקום שבעלי תשובה עומדים, צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד. יש פרשנות שאומרת, מחמת הריח. ואז אותו דבר אם אתה אומר תשתיות ביוב וכה הלאה, מה נכנס ל"הומניטרי"? זה באמת מצחיק.

דנגוט:       זה תחת הכותרת "שונות".

מרחב:      לא, כתוב. או-קיי.

דנגוט:       טוב, נשנה את זה. אני קיבלתי את ההארה, ב-א', בתחילת הדיון, למרות שבתקשורת ציינו שנזפת בי.

מרחב:      ממש לא. אז אני עכשיו מבקש להודיע שלא נזפתי בך, ואני מבקש, ממש מבקש שתכתוב למזכירות הממשלה, תבקש לתקן את זה.

דנגוט:       בשמחה.

מרחב:      או-קיי.

 

 

אתה מוכן בשקט למחוק את המילה "הומניטרי"? (אילוסטרציה)

 

 

חברי ועדת טירקל מתגלים בדיאלוגים האלה במלוא עליבותם: מתרפסים בפני בעלי הכוח והשררה, מתבטלים בפניהם כאילו עשו משהו יוצא דופן בעצם נכונותם לבוא להעיד, חוזרים ומשבחים אותם בנמיכות רוח ובלשון מליצית. למותר לציין, נציגי ארגוני זכויות האדם או העד הערבי הבודד שאת עדותו טרחו עד כה להעלות לאתר הוועדה אינם זוכים ליחס כזה, גם כאשר רמת ההשקעה שלהם בתוכן העדות אינה נמוכה מזו של אנשי הצבא והדרג המדיני, אם לא עולה עליה. להפך. כאשר מדובר בעדים "מכובדים" פחות, לשיטתם של חברי הוועדה, הרי שמציקים להם, נוזפים בהם, מזלזלים בהם ומבטלים את דעתם. שימו לב, לדוגמה, להבדל בין היחס שאותו מקבל הפרקליט הצבאי הראשי, האלוף אביחי מנדלבליט, כאשר הוא משיב על שאלות שאינן נמצאות בתחום התמחותו, לעומת היחס שאותו מקבלת מנכ"ל בצלם, ג'סיקה מונטל, באותה סיטואציה בדיוק. כך אומר השופט יעקב טירקל למנדלבליט:

אגב, אלוף מנדלבליט, אני מתחיל להרגיש קצת לא נוח כלפיך. כל פעם אתה נשאל שאלות שהן בעצם חורגות מתחומך. זה לא אסור או אין עליך איסור לומר לנו בצורה פשוטה, "אני חושב שהנושא הזה הוא בתחומו של אלוף פלוני או שר פלוני ואני מציע שהשאלה תופנה אליו". זה אולי עדיף על פני ניסיון לתת תמונה שאולי לא תהיה כל כך שלמה, בוודאי אם מדובר באנשים שעוד עומדים להופיע בפנינו.

ואילו כך משוחח האלוף (במיל') עמוס חורב עם ג'סיקה מונטל:

 

חורב:        גם זה לא תפקידו של בצלם. את גם לא נושאת באחריות לנושא הביטחוני. אם את לא נושאת באחריות אז נדבר עם אנשים שנושאים באחריות בנושא הביטחוני.

מונטל:      אני מדברת.

חורב:        ויש הבדל בין סמכות ואחריות. את מביעה דעות בנושא ביטחוני כשאת מצהירה שאת לא מבינה בזה כלום.

מונטל:      אני עניתי על שאלות שהוועדה שאלה.

חורב:        באת לוועדה הזאת ואת מטריחה אותנו, בואי נעסוק בנושא ההומניטרי.  

 

 

מתרפסים בפני בעלי הכוח והשררה (אילוסטרציה)

 

המשבר ההומניטרי. חברי ועדת טירקל יודעים שאין משבר הומניטרי בעזה. איך הם יודעים זאת? ובכן, אמרו להם, ומאחר שזו גם הנחת היסוד שלהם, הם מאמינים באמת ובתמים למה שאמרו להם. מי אמר להם? אמר להם בנימין נתניהו, ואמרה להם ציפי לבני, ואמר להם אביחי מנדלבליט, ואמר להם יוסי גל, ואמרו להם גם אחרים. יש, כמובן, אנשים שאומרים אחרת. הצלב האדום, לדוגמה, ונציגי ארגוני זכויות האדם שהעידו בפני הוועדה, וארגונים רבים אחרים, בהם כאלה שבילו בעזה בשנים האחרונות קצת יותר זמן מנתניהו, לבני, מנדלבליט וגל גם יחד, אבל לאלה בוחרת הוועדה שלא להקשיב, כי חבריה מעדיפים להאמין למי שדבריו מתיישבים עם תפיסת עולמם הראשונית. ייתכן, כמובן, שהם צודקים: איש אינו טוען שהמצב בעזה טוב, והשאלה אם רמת העוני, מצוקת המזון, האבטלה והעדר התשתיות האזרחיות הבסיסיות עונה להגדרה של "משבר הומניטרי" היא סובייקטיבית; "משבר הומניטרי" איננו מצב בינארי של "יש" או "אין". הנתונים לגבי עזה ברורים: יותר מ-40 אחוזי אבטלה, כ-80 אחוזים מהתושבים תלויים בתרומות לשם קיומם היומיומי, מעל 90 אחוז מהמים אינם ראויים לשתייה, כ-75 אחוזים מבתי האב מצויים במצב של חוסר ביטחון תזונתי. ההחלטה אם מצב זה ראוי לתואר "משבר הומניטרי" או לא נתונה בידי המתבונן. השאלה איננה, אפוא, אם חברי הוועדה צודקים בהערכתם כי אין משבר הומניטרי בעזה, אלא מהו רף ההוכחות המשכנע אותם במצב זה, לעומת רף ההוכחות שהם תובעים במקרים אחרים. נבחן לפיכך שאלה זו.

 

 

 אין משבר הומניטרי בעזה (אילוסטרציה)

 

הנה לדוגמה דבריו של מנכ"ל משרד החוץ, יוסי גל, המסביר מדוע אין משבר הומניטרי בעזה. מפרט גל:

ישראל מצויה בדיאלוג מתמיד עם כל גורמי הקהילה הבינלאומית, כולל גם עם פורום מיוחד שהוא פורום התורמות לרשות הפלסטינית. הדיאלוג הוא קבוע, הוא מתמשך. (...) כל הפעילות הזאת וכל ההחלטה הזאת זכתה לברכתה של הקהילה הבינלאומית. אבל אני שב ואומר, שבאשר לכל אשר היה לפני כן, ההתרשמות שלנו, גם בגלל שדאגנו שמשכורות ימשיכו להיכנס לעזה, גם בגלל שאספקה של מוצרי מזון ומוצרים רפואיים, מים וחשמל ימשיכו להיכנס לתוך הרצועה, התחושה שלנו שבוודאי לא היה רעב, בוודאי לא היה משבר הומניטרי. האם הייתה שם פעילות כלכלית מלאה? לא.

 

 

זכתה לברכתה של הקהילה הבינלאומית (אילוסטרציה)

 

 

התרשמות ותחושה. זה מה שיש לגל, על בסיס נתונים מסוימים המצויים בידיו. באופן דומה, הפצ"ר אביחי מנדלבליט נתבקש להשיב על השאלה, מדוע הצלב האדום מגדיר את המצב ברצועה כמשבר הומניטרי. וכך אמר:

 

טוב, אני מאוד מכבד את הצלב האדום. בכלל אנחנו נמצאים בקשר איתם, כמו כל המשפטנים הצבאיים בעולם, אז יש קשר מאוד טוב איתם. דרך אגב דיסקרטי. גוף מאוד רציני. ואני מכיר את הטענות שלהם. צריך לבדוק את זה על בסיס עובדתי. העובדות שהוצגו לי, וזה בפירוש זה לא המצב. לא היה משבר הומניטרי בשום שלב ברצועת עזה. אני לא רוצה עכשיו להיכנס לתמונות של שפע בשווקים של עזה וכדומה, אני לא רוצה להיכנס לרמות האלה. אני אומר שהדבר הזה נבדק שוב ושוב, גם בדיונים אצל הרמטכ"ל. דרך אגב מתאם הפעולות בשטחים מגיע גם לישיבות פורום מטכ"ל, כי הוא גם קצין בדרגת אלוף, אבל גם, בהערכות מצב אני מדבר, במטכ"ליות, אבל גם לישיבות אצל שר הביטחון וזה נושא קבוע, שכל שבוע הוא מתאר את המצב בשטחים בדגש על עזה. למרות שעזה כבר לא בתפיסה לוחמתית. אבל הוא מסביר את זה. זה בדגש על השאלה, אם אין משבר הומניטרי. אני זוכר את זה כבר כמה מתאמי פעולות בשטחים. מהאלוף מישלב ודרך התקופה שהוא לא היה ואחרי זה, עכשיו איתן דנגוט. בודקים את זה כמעט על בסיס שבועי. כל הזמן בודקים את זה, והוא יוכל לתת לכם נתונים של כמויות של משאיות, של סחורות, של איזה סוגי סחורות נכנסו. אני פשוט לא, אני אומר אני עוד פעם, לא שאני מסתובב שם, אבל לפי הנתונים שעולים בישיבות שאני נכחתי בהן, לא היה בשום שלב משבר הומניטרי, והטענה הזו של הצלב האדום, בכל הכבוד, לא נכונה.

 

יש קשר מאוד טוב איתם. דרך אגב דיסקרטי (אילוסטרציה)

 

 

בפני מנדלבליט הוצגו עובדות. הן הוצגו על ידי הרמטכ"ל ומתאם הפעולות בשטחים, והנושא, לדבריו, עולה מדי פעם בישיבות שהוא נוכח בהן. למעשה, לא סתם הוא עולה. בהמשך הדברים הסביר מנדלבליט כי:

 

אף אחד לא רוצה לראות משבר הומניטרי ברצועת עזה. לא רוצים לראות אנשים גוועים ברעב שם. זה לא קשור לייעוץ משפטי, זה הרבה מעבר לזה לדעתי. ככה אני רואה את הדברים בישיבות שמתנהלות שם, זה חשוב להם באמת שלא יהיה רעב בעזה, שאנשים חלילה לא ייפגעו, שיהיה חשמל לבתי החולים, זה נושאים שעולים. שאנשים יקבלו טיפול רפואי מינימלי, שאנשים יחיו, שתינוקות לא יגוועו ברעב. זה דבר שהוא הרבה יותר מייעוץ משפטי. אני אומר שוב, אני כבר כמו עד, זה לא מומחיות משפטיות זה פשוט עד, מישהו שנמצא בישיבות והוא רואה שהנושאים האלה תופסים. כל ישיבה כל שבוע יש, וזה ישיבות מאוד לחוצות, יש כמה דקות שמוקדשות לנושא ההומניטרי. באופן קבוע מתאם הפעולות בשטחים מציג את המצב ההומניטרי, זה משהו קבוע. גם אצל הרמטכ"ל וגם אצל שר הביטחון. שר הביטחון אני לא נמצא בדרך כלל, כמעט אף פעם לא בישיבות הקבועות. אצל הרמטכ"ל אני נמצא ואני יודע שזה גם מתבצע שם. וגם שם יש את היועץ המשפטי של מערכת הביטחון. זה דבר שהוא קבוע.

 

 

שאנשים יחיו, שתינוקות לא יגוועו ברעב (אילוסטרציה)

 

 

כלומר, ההוכחות המוצגות על ידי מנדלבליט לאי-קיומו של משבר הומניטרי בעזה הן נוכחותו בישיבות מאוד לחוצות שבהן מוקדשות כמה דקות לנושא ההומניטרי. גם ראש הממשלה, הנוכח מן הסתם בעצמו בישיבות דומות, יודע שאין משבר הומניטרי בעזה. בעדותו הסביר כי:

 

לנגד עיני ממשלתי, כמו גם לנגד עיני הממשלה הקודמת, עמדו החובה והרצון למנוע משבר הומניטרי בעזה. ואני מדגיש, אכן מנענו אותו. אבל לא הצלחנו למנוע את הפצת הדימוי של משבר הומניטרי. דימוי שהיה מנוגד לאמת. 

 

 

דימוי שהיה מנוגד לאמת (אילוסטרציה)

 

 

הדברים האלה, למותר לציין, משכנעים את חברי הוועדה. למעשה, הם משכנעים אותם עד כדי כך שהם חוזרים עליהם כמעט מילה במילה במהלך עדויות אחרות. הנה, לדוגמה, עמוס חורב תוהה בפני ציפי לבני מדוע לא הצלחנו לשכנע את העולם שאין משבר הומניטרי:

 

יש לי שאלה. הנושא של המצב ההומניטרי בעזה, למה לא הצלחנו לשכנע שאין מצב הומניטרי? הלא עסקנו מול ארגונים שאינם ממשלתיים, NGO, חלק מהעילות למשטים נוגעת לנושא זה של מצב הומניטרי. אף אחד מהמשטים האלה לא בא בטענה בתחום, בנושא מדיני כזה או אחר, אלא כדי לשפר את המצב ההומניטרי. למה לא הצלחנו לשכנע את העולם?

 

למה לא הצלחנו לשכנע את העולם?

 

 

חברי הוועדה משוכנעים, אפוא, שמדובר בסך הכל בבעיה של הסברה, וכל זאת על סמך עדויותיהם של המפת"ש, הפצ"ר וראש הממשלה. לעתים הם כה משוכנעים בכך, שהם כמעט מתווכחים עם העדים השונים מטעם הממשלה כדי לחזק אותם עוד יותר במידת השכנוע שלהם. הנה שוב עמוס חורב מתדיין עם מנכ"ל משרד החוץ, יוסי גל:

 

חורב:        סליחה רק. האם בתהליך הזה ניסינו גם להסביר שלמעשה אין בעיה הומניטרית בעזה? מפני שזאת הייתה העילה של המשט.

גל:            התשובה היא בוודאי חיובית. הרבה לפני המשט באופן סיסטמטי וקבוע גם דאגנו, בתיאום עם מתאם הפעולות בשטחים, להפיץ בצורה סדורה לכל מדינות העולם את העובדה שמוצרי מזון, מוצרי רפואה, מים, חשמל, הכל מגיע לעזה. התשובה היא כן. ויתרה מזאת, אמרנו גם בכל המגעים הדיפלומטיים שלנו, וזאת החלופה שדיברתי עליה, שישראל תהיה נכונה, או ישראל נכונה לקבל את הציוד, לבדוק אותו בנמל אשדוד ולהכניסו לעזה.

חורב:        על אף זאת שאין בעיה הומניטרית.

גל:            על אף זאת שאין בעיה הומניטרית. כן.

 

מדובר בסך הכל בבעיה של הסברה (אילוסטרציה)

 

 

שימו לב שבכל סבך העדויות הזה, אין אפילו אדם אחד שמעיד על המצב בתוך הרצועה על סמך ניסיונו האישי. זה הגיוני, כמובן; לא קל להיכנס כיום לרצועה, ולבטח לא להתרשם מאיכות חייו של התושב המקומי הממוצע, אבל עדיין: מדובר בעדויות שמיעה, או לכל היותר עדויות המתבססות על נתונים הנמסרים על ידי ישראל, ודי בהן כדי לשכנע באופן מוחלט את חברי הוועדה. מעניין להשוות זאת לעדותו של מוחמד זידאן, יו"ר ועדת המעקב העליונה של הציבור הערבי בישראל, שהיה על סיפונה של המאווי מרמרה בעת תקיפת צה"ל. בעדותו התייחס זידאן למוצרים שהיו על הספינה למיטב ידיעתו, ואז התפתח הדיאלוג הבא בינו לבין השופט מיגל דויטש והשגריר ראובן מרחב, המובא כאן בקיצורים הכרחיים (הדיאלוג, לא השגריר ראובן מרחב):

 

זידאן:       על פי מיטב ידיעתי, היו על גבי הספינות מוצרי מזון, מוצרים רפואיים, ציוד הומני, אשר נועדו להקל על הכאב והסבל של התינוקות בעזה, הזקנים והנשים. הכוונה הייתה שכל הציוד אשר הועמס על גבי הספינות, אמנם לא יפתור את הבעיות של עזה, אבל המסר זה נועד לשמש בתור מסר משמעותי לכל העולם אודות כך שתושבי עזה לא נמצאים לבד וכי קיימת איתם הזדהות כלל עולמית וכן לזעוק זעקה חזקה כנגד העוול המתבצע כלפי תושבי עזה, כאשר איש לא נענה לקריאותיהם ולא מנסה להקל את כאבם ולאפשר להם לחיות את חייהם באופן שגרתי ופשוט. הספינות יצאו לדרכן. 

דויטש:      (נכנס לדבריו) רגע, אולי, סליחה, אדוני, לפני שתמשיך, אתה אומר שהיה מזון על האוניות? זה ידוע לך מידיעתך האישית? אם כן, על מה מדובר? איזה מזון היה?

זידאן:       האמת היא שאנחנו לא בדקנו את המוצרים. אבל אנחנו שמענו מאלה שנמצאו ומאלה אשר היו אחראים על הספינות הללו, שמדובר במוצרים הומניטריים: מוצרי מזון, ציוד רפואי ושיש שם ציוד לתינוקות, כלומר צעצועים לתינוקות/ילדים. וגם נודע לנו שאין כלל ציוד של דברים אסורים מבחינה חוקית ומבחינה בינלאומית: שאין נשק או כל ציוד אסור אחר, כפי שכבר אמרתי, וכל הציוד אשר היה על גבי הספינות. אני כמובן לא בדקתי את זה באופן אישי, אבל כך אני שמעתי מפי המארגנים, שכל הציוד הנמצא הוא ציוד חקלאי וציוד הומני, אשר נועד להקל על כאבם של ילדי עזה. 

(...)

מרחב:      אדוני, אתה ראית את המזון שהיה על האונייה?

זידאן:       אני ראיתי מצרכי מזון. היו שם מוצרי מזון וגם אני אכלתי. אבל את כל המשא אשר היה בבטן האונייה אני לא ראיתי באופן אישי. אבל, כמו שכבר אמרתי, אני שמעתי מהמארגנים כי יש שם אך ורק מצרכי מזון ומוצרים הומניים וכמו כן כי על גבי הספינה אין כלל סחורה שאסור לשאת אותה. כלומר יש רק סחורה, אשר נועדה להקל על המצוקה בעזה. 

מרחב:      תראה, אדוני, אנחנו חייבים לשמוע או לקבל רק מה שאתה יודע לא מפי השמועה, או שמעת מישהו אחר. רק מה שאתה יודע ממש מידיעה אישית, שראית ממש. ועל זה לא קיבלנו תשובה טובה.

זידאן:       האמת היא, כי אני לא בדקתי אישית את מהות המוצרים אותם נשאה הספינה. אני לא בדקתי אותם באופן אישי וגם לא ראיתי אותם, כי אני לא הייתי ... זה גם לא היה התפקיד שלי לבדוק, אבל הסיבה אשר למענה אני באתי זה היה רק בגלל שהיה מדובר במשימה הומנית בלבד ובגלל שאין על גביה שום ציוד שאסור לשאת אותו, כפי שהם אמרו. משום שלו היו דברים אחרים, לא כאלה, לא היינו מסכימים כלל לקחת חלק במסע הזה.

מרחב:      תראה, אתה אמרת שאתה מכבד אותנו אישית, למרות שיש לך השגות ברורות על מה שהממשלה עשתה. אנחנו באותה מידה מכבדים אותך אישית, ולכן (...) הכבוד שלנו אליך מחייב גם שאתה תכבד אותנו ותגיד לנו דברים שאתה ראית ממש, ולא דברים שאתה שמעת, אחרת לא נוכל להתייחס בצורה מכובדת לדברים שאתה אומר. 

 

זידאן: היו שם מוצרי מזון וגם אני אכלתי (אילוסטרציה)

 

 

קשה שלא לשים לב לדמיון שבין סוגי התשתית הראייתית שמביא זידאן לדבריו לבין סוגי התשתית הראייתית שהביאו נציגי הממסד השונים בנוגע למצב ההומניטרי בעזה. למרות זאת, בעוד במקרה של המצב ההומניטרי התקבלו עדויות השמיעה והדיווחים מפי אחרים (שלא נכחו ולו יום אחד ברצועה) כאמת עובדתית שאף שימשה כבסיס לקביעות חד-משמעיות של חברי הוועדה בהמשך (וזאת בניגוד לעדויות אחרות מפי גורמים שכן נמצאים ברצועה), במקרה של המוצרים שהיו על גבי המאווי מרמרה חברי הוועדה מעירים בנחרצות לזידאן שרק מה שהוא ראה באופן אישי מהווה בעיניהם עדות קבילה. בלי להיכנס לשאלת האמת העובדתית שמאחורי העדויות השונות, אי אפשר שלא לתהות מדוע רף ההוכחה הנדרש מזידאן שונה כל כך מזה הנדרש מנציגי הממסד הישראלי.

 

 

המוצרים שהיו על גבי המאווי מרמרה (אילוסטרציה)

 

 

מה שמעניין במיוחד הוא שבמקביל לנרטיב הישראלי הרשמי לפיו אין כלל משבר הומניטרי בעזה, עסוקים חברי ועדת טירקל גם בקידומו של נרטיב נוסף, לפיו גם אם יש משבר, הרי שהוא אינו אשמתה של ישראל, אלא של חמאס. אין ניסיון כלשהו ליישב את הסתירות בין שני הנרטיבים האלה. הנה, לדוגמה, ממש במקביל לפמפומו של נרטיב "אין משבר", מסביר יעקב טירקל לציפי לבני את מצב העניינים כפי שהוא מבין אותו:

 

אנחנו יודעים בדיוק. בין היתר שמענו כאן את העדות של מתאם הפעולות בשטחים. אנחנו יודעים בדיוק כמה נכנס לשם לעזה דרך המעברים, מה נכנס מכל סוג. (...) דהיינו, לכאורה, ולא רק לכאורה, הכל אמור להיות בסדר מבחינת מצב הומניטרי. מה שבפועל כנראה קורה, כמו שהזכרת, חמאס מונע חלוקה. החמאס אולי מחלק את זה באיזה שהיא צורה לא הוגנת. האם יש לנו אפשרות להציג את הנתונים האמיתיים של מה שקורה בתוך עזה לאור התנהגות שלטון החמאס שם? זאת אומרת במילים אחרות, הם מונעים כמות כזאת וכזאת להיכנס, או יש להם שיטה כזאת וכזאת. אני מדבר על זה גם במישור ההסברתי, אבל גם במישור של מה שקורה שם בפועל.

 

הוא אינו אשמתה של ישראל (אילוסטרציה)

 

 

 

טירקל ממנה את עצמו כאן לפקיד במערך ההסברה של ישראל, במקום לשמש כיו"ר ועדת חקירה שנועדה לבדוק את התנהלות הממשלה וכוחות הביטחון. אגב כך, הוא לוקח אמירה זהירה יחסית של לבני לפיה "החמאס מבחינתו אין לו עניין לקבל את הסחורה. אנחנו נמצאים במצב שבו סחורה מצויה במחסנים והם לא רוצים לקבל אותה" – אמירה שבעצמה סותרת שלל אמירות אחרות של לבני לפיה ישראל סירבה להעביר מוצרים לידי חמאס והתעקשה שרק ארגונים הומניטריים שונים יקבלו אותה – והופך אותה בן רגע ל"נתונים אמיתיים" לפיהם "הם מונעים כמות כזאת וכזאת להיכנס, או יש להם שיטה כזאת וכזאת". עבור טירקל זהו נוהל קבוע: בהזדמנות אחרת הוא שואל את האלוף איתן דנגוט:

אתם יכולים בעצם לפקח, נניח, על כמויות מזון שנכנסות דרך המעברים? אני אולי מקדים איזה שאלה. אבל אני לא יכול לדעת אם אין לי אנשים בפנים, אני לא יכול לדעת איך זה מנוצל. אנחנו, לפחות לפי התקשורת, אז החמאס או כל מיני ארגונים שלו בשטח, לוקחים דברים שמיועדים נניח לכלל האוכלוסייה האזרחית, לוקחים את זה לעצמם. איך אני יודע שבאמת משהו שעובר לתוך הרצועה, איזה שהוא מוצר, אכן מגיע ליעד הנכון שלו?  

 

פקיד במערך ההסברה של ישראל (אילוסטרציה)

 

 

האקרובטיקה הרטורית כאן מעוררת השתאות. טירקל מודה בעצם כי בהעדר עדויות ישירות, אין לו כל דרך לדעת מה קורה באמת בתוך הרצועה (ולפיכך, בין השאר, מה המצב ההומניטרי שם). מיד לאחר מכן הוא מסובב את העובדה הזו כדי לרמוז שדווקא חוסר הידיעה הוא המאפשר לו לדעת מה קורה בתוך הרצועה, "לפחות לפי התקשורת". בכלל, טירקל וחבריו קוראים את "התקשורת" באופן סלקטיבי מאוד. כאשר היא משרתת את הנחות היסוד שלהם, הם מצטטים אותה בחדווה. כך, לדוגמה, בעת דיון עם עו"ד תמר פלדמן מעמותת גישה על השליטה במרשם התושבים הפלסטיני, הסביר ראובן מרחב כי "יש לשכה מרכזית לסטטיסטיקה ברשות הפלסטינית, (...) יש מרשם תושבים מאוד מדויק, ואני חוזר ומציע לא לצאת בהצהרה כזאת שאין דבר כזה והכל תלוי בישראל, כאשר העובדות, ככל שידוע וזה גם התפרסם בכל העיתונות, (...) שזה לא מדויק" (הדברים, אגב, הם שטות גמורה. ישראל שומרת על שליטה מלאה במרשם התושבים הפלסטיני, כפי שאישרה בעצמה פעם אחר פעם). לעומת זאת, כאשר התקשורת מספרת דברים אחרים, אזי יעקב טירקל מדבר על כך ש"נשמעות או הושמעו בתקשורת בינלאומית כל מיני דברי ביקורת מצד כל מיני גורמים עוינים על אופי הטיפול בנוסעים באותו קטע זמן" (ומיד מרים לגבי אשכנזי להנחתה: "מה אתה יכול לספר לנו על זה?"; אכן, חקירה צולבת).

 

 

ביקורת מצד כל מיני גורמים עוינים (אילוסטרציה)

 

 

 

והרי עוד דוגמה מעניינת לשימוש של חברי הוועדה בחומרים מאמצעי התקשורת. במהלך עדותו של מוחמד זידאן, פנה אליו מיגל דויטש ואמר כך:

כולנו ראינו, אדוני התייחס לפעילות של חברת הכנסת זועבי, כולנו ראינו על מסכי הטלוויזיה אירוע שבו צוות של צה"ל מבקש לתת טיפול לפצועים, וחברת הכנסת זועבי אומרת שם שאין זכות לחיילי צה"ל, או משהו ברוח הזו, לתת טיפול. איך אתה מגיב לעניין הזה? אני רק רוצה כמובן להזכיר לך, שאנחנו כאן בעדות. האם לך יש מידע אחר על האירוע הזה? אנחנו מבקשים לשמוע מכלי ראשון ואדוני ייקח בחשבון שמדובר באירוע שיש לגביו תיעוד טלוויזיוני.

 

מדובר באירוע שיש לגביו תיעוד טלוויזיוני (אילוסטרציה)

 

 

דויטש צודק. אכן קיים תיעוד טלוויזיוני של האירוע הנ"ל – תיעוד ערוך במגמתיות וכזה שחושף בפועל מעט מאוד, אבל בכל זאת, תיעוד. עצם ההנחה שדויטש מוצא לנכון להבהיר זאת לזידאן, יש בה כדי להעיד על מידת האמינות שהוא מייחס לו באופן כללי, אבל אפשר להתעלם מזה בינתיים. מה שמעניין יותר הוא שהאופן שבו דויטש זוכר את האירוע המתועד תואם במדויק את הספין שניתן לו על ידי תקשורת המיינסטרים הישראלית, כאילו חברת הכנסת חנין זועבי "אומרת שם שאין זכות לחיילי צה"ל, או משהו ברוח הזו, לתת טיפול". מה שזועבי אומרת בפועל במהלך הקטע המתועד הוא "הם רוצים להישאר בספינה", "אז אולי תיקחו אותם למעלה" ו"הם לא רוצים, אבל הם לא רוצים". בין הדברים האלה, שהם לכל היותר תיווך אוהד של עמדות הפעילים על הספינה, לבין הקביעה כי "אין זכות לחיילי צה"ל לתת טיפול" (או משהו ברוח הזו), המרחק גדול מאוד. אבל גם דויטש, כרוב חברי הוועדה (וחשוב לומר שבהשוואה לרוב שאר החברים, הוא עוד הוגן יחסית), מתעניין פחות בעובדות – אפילו כשהן מוצגות באופן מגמתי מלכתחילה – ויותר באופן שבו הן כבר תווכו עבור קהל התקשורת הישראלי. כאשר התיווך הזה תואם את השקפת העולם הראשונית, הרי שהוא מתקבע כאמת; כאשר הוא אינו תואם את השקפת העולם, הרי שמדובר ב"דברי ביקורת מצד כל מיני גורמים עוינים".  

 

 

עמדות הפעילים על הספינה (אילוסטרציה)

 

אבל בואו נחזור לסוגייה ההומניטרית. לאור הדברים שכבר נאמרו, לא תופתעו ודאי לשמוע שחברי הוועדה שוללים מכל וכל את אפשרות קיומו של משבר הומניטרי בעזה. כלומר, חוץ מבאותם מקרים שבהם הם קובעים כי המשבר ההומניטרי הוא באשמת חמאס ולא באשמת ישראל. התשתית הראייתית הדרושה להוכחת טענות אלה, כפי שכבר ראינו, איננה מרשימה במיוחד. ולכן, אולי, לא מפתיע למצוא בפרוטוקול עדותה של מנכ"ל בצלם, ג'סיקה מונטל, את הדיאלוג הקלאסי הבא עם עמוס חורב:   

חורב:        יש לי שאלה פשוטה. אנחנו מתרחקים מעצם הנושא. מה המצב ההומניטרי היום? האם יש מספיק אוכל, האם יש מספיק תרופות, האם יש מים ויש אפשרות לחיות? זאת השאלה. אם את גוררת אותנו לנושא הפוליטי זה לא תפקיד הוועדה.

מונטל:      אני גוררת אותנו?

חורב:        את נכנסת לנושא הפוליטי. הוא לא מעניין אותי כרגע. מה שמעניין באיזו מידה הבלוקדה השפיעה על רמת החיים בעזה. זה מה שמעניין.

מונטל:      ברשותכם, אני לא אציג. יש לכם בפולדרים את ההצגה של ענף הדיג, גם את הסרטון. אני אבקש מאייל הראובני להציג בדיוק את השאלות האלה.

חורב:        אני רק רוצה להגיד לך שאנחנו מצוידים בנתונים לגבי הנושא הזה. ייתכן שאתם תבואו עם נתונים אחרים, אבל אנחנו מצוידים בנתונים. לפי דעתי אין בעיה הומניטרית בעזה לפי החוק הבינלאומי. זה לא שייך לנושא המוסרי. יכולתי לשאול אותך האם השווית את המצב ההומניטרי בעזה למצב ההומניטרי באל-עריש ובמצרים.

 

 

הוא לא מעניין אותי כרגע (אילוסטרציה)

 

 

"לפי דעתי אין בעיה הומניטרית בעזה". זו דעתו של אלוף (מיל') עמוס חורב, וזו בעצם הדעה הקובעת. לא הנתונים הם המעניינים, לא העובדות, אפילו לא הסוגייה מה נחשבת לבעיה הומניטרית ומה לא, והאם אילו עמוס חורב היה נדרש כיום לחיות יום אחד באותם תנאים כמו תושב עזה הממוצע, הוא היה מחשיב זאת ל"בעיה הומניטרית" (ולא, שימו לב, ל"משבר הומניטרי") או לא. כל העדויות, ובעצם כל קיומה של ועדת החקירה, נועדו בעצם להגיע למסקנה הסופית הזאת, שבאופן לגמרי לא מפתיע, היא גם המסקנה הראשונית.

 

מה נחשבת לבעיה הומניטרית ומה לא (אילוסטרציה)

 

וחוץ מזה, מגיע להם. ואי אפשר לסיים את החלק הזה בלי פנינה נוספת של עמוס חורב, המפציעה פתאום יש מאין לקראת סוף עדותה של עו"ד תמר פלדמן מעמותת גישה: "רציתי רק הערה אחת נוספת להזכיר לנו, שהאוכלוסייה שסובלת בחרה בצורה דמוקרטית בממשלת החמאס". אז שיסבלו, החולירות.

 


המופע של טירקל (חלק 1)

המופע של טירקל (חלק 3)

נכתב על ידי , 22/11/2010 11:15   בקטגוריות flotilla, ועדת טירקל, ישראל, משט המחאה, עזה, ציונות, אקטואליה, תרבות, חברה וכלכלה, תקשורת ועיתונות, הכחשת המציאות  
57 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   5 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של תום ב-29/12/2010 15:30



363,882

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לתום אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על תום ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ