לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
 


Avatarכינוי: 

בן: 45





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מרץ 2010    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

3/2010

מדיניות האיטום של ישראל


בגלל החרדה האיומה שלי מג'וקים, בכל שנה עם בוא הקיץ אני עובר לאסטרטגיית מגננה כוללת הבנויה על מדיניות של איטום טוטאלי של הבית. אני מסרב לפתוח את התריסים אחרי שבע בערב, חוסם בנייר דבק את פתחי הניקוז באמבטיה ובכיור, ובכל פעם שבה אני מגלה שג'וק חדר את כל מערכות ההגנה, אני מנסה לזהות את נקודת התורפה ולאטום אותה בכמויות מסחריות של מסקינג טייפ. הג'וקים אמנם ממשיכים להגיע באין מפריע ממקומות אחרים, אבל לפחות אני מרגיש פחות חסר אונים, ובתודעתי, גם אם לא במציאות, אני מנהל נגדם מלחמה אמיצה שבה יש לי סיכוי לנצח.

 

 

בתודעתי, גם אם לא במציאות, אני מנהל נגדם מלחמה אמיצה (אילוסטרציה)

 

בזמן האחרון נדמה שגם מדינת ישראל בחרה לעצמה את מדיניות האיטום המוחלט כאסטרטגיה מדינית/ביטחונית דומיננטית. זה התחיל, כמובן, עם גדר ההפרדה, אבל לאט לאט מתגלה שהגדר היא רק סמל-מצטלם-היטב לתפיסת עולם מושרשת בהרבה המקיפה את כל תחומי חיינו. ההסתגרות הבדלנית אפיינה כמובן את העולם היהודי בגולה במשך מאות שנים, אבל לכאורה ניתן היה לחשוב שהקמתה של מדינת ישראל נועדה, בין השאר, למתן את הגישה הזאת ולפעול למען כינונה של ישות המשתלבת בעולם תוך ניסיון לשמור על מאפיינים מסוימים של זהותה הייחודית. במקום זאת, אנו עדים בזמן האחרון לחזרתו של הגטו היהודי הזכור לטוב, כשההבדל היחיד הפעם הוא שאת חומותיו אנחנו בונים ביוזמתנו אנו, מרצון חופשי ולא מחוסר ברירה.

 

ישות המשתלבת בעולם תוך ניסיון לשמור על מאפיינים מסוימים
של זהותה הייחודית (אילוסטרציה)

 

הצלחתה התדמיתית של גדר ההפרדה בזירה הפנים-ישראלית הובילה כמובן לחיזוקה של הגישה, וכעת אנו מרחיבים אותה לזירות אחרות. ראש הממשלה כבר אישר את בנייתה של גדר נוספת בגבול מצרים, שנועדה למנוע את הסכנה המדומיינת של כניסת מאות אלפי מסתננים אפריקנים ממצרים. מיליארד עד מיליארד וחצי שקלים נוציא על הגדר הזאת: בערך כמו התקציב השנתי של משרד המדע, התרבות והספורט, משרד הפנים והמשרד להגנת הסביבה גם יחד, והכל בשביל להתמודד עם סכנה פיקטיבית, ובפועל – למנוע את כניסתם של כמה אלפי אנשים מסכנים שמנסים להציל או חייהם או לשפר את איכותם. ומאחר שהסכנה הזאת נופחה מלכתחילה באופן חסר קשר למציאות, הרי שגם "הצלחתה" של הגדר מובטחת מראש.

 

 

מסתננים אפריקנים ממצרים (אילוסטרציה)

 

אבל מה שמעניין במיוחד בגדרות ובחומות למיניהן אינו הצלחתן או כישלונן, אלא התפקיד הסמלי שהן משרתות. לגדרות ולחומות יש, כמובן, גם השלכות פרקטיות לחלוטין: הן מאמללות את חייהם של אנשים, מונעות מהם לנהל את המעט שנותר מהשגרה שלהם, ונועדו לקבוע עובדות בשטח באופן שיאפשר סיפוח שטחים עתידי. אבל לא על כך אני רוצה לדבר, אלא דווקא על האשליה שהגדרות והחומות מספקות, כי נדמה לי שבכך – ולא ביעילותן הביטחונית או הפוליטית המוטלת בספק – טמון עיקר כוחן. הגדר מייצרת אשליה של סדר בעולם שהסדר רחוק ממנו; חשיבותה היא בעצם פעולת תיחום הגבולות ולא במניעה המעשית של טרור או הסתננויות של פליטים ופליטים כלכליים. הגדר מספקת אילוזיה כאילו יש "כאן" ו"שם" שניתן להפריד ביניהם הפרדה ברורה, בעוד שהמציאות בפועל מבולבלת הרבה יותר. אותם אנשים המקדמים את הקמת הגדר בדרום, לדוגמה, ובראשם ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ושר הפנים, אלי ישי, אינם חובבים גדולים גם של האוכלוסיות הנמצאות בתוך שטחי ישראל. אבל הקמת הגדר והיכולת לפקח, לכאורה, על הנכנסים והיוצאים מאפשרת ייצור אשליה של "טוב" ו"רע" שניתן להבחין ביניהם. ובעולם כאוטי, אשליית הסדר חשובה בהרבה מהסדר עצמו, שלעד יישאר חמקמק ולא יציב.

 

הן מאמללות את חייהם של אנשים (אילוסטרציה)

 

האובססיה הלאומית הזאת לשרטוט גבולות וליצירת קווי הפרדה ברורים איננה באה לידי ביטוי רק בגדרות. היא מתקיימת כמעט בכל מקום שבו אנחנו מסתכלים. בכל קניון או הפגנה גדולה או אירוע המוני, הדבר הראשון שאנחנו נתקלים בו הוא הגדרות והאנשים שתפקידם לפקח על הסדרי הכניסה והיציאה. אם הצלחתם להיכנס פנימה, ואם הגעתם במקרה עם הזאטוטים, תוכלו כמובן לקחת אותם ל"מתחם הילדים", ובכלל, דומה שמעולם לא הייתה המילה הזאת, "מתחם", שימושית ונפוצה יותר. המשותף לכל פעולות התיחום האלה הוא שלאיש אין עניין אמיתי במה שקורה בתוך המתחם, ועוד פחות מכך במה שקורה מחוץ לו (אם בכלל קיים הבדל מהותי בין השניים). ממשלת ישראל מתעניינת הרבה פחות במציאות בתוך מדינת ישראל – בפערים החברתיים, באפליה הממוסדת, באיכות הסביבה, בחינוך, בבריאות – משהיא מתעניינת בשרטוט גבולותיה ובפיקוח אובססיבי על הכניסה והיציאה אליה. זה לא מקרי: התהליך הזה מתרחש דווקא משום שגבולותיה של מדינת ישראל עמומים כל כך; הוא קורה בדיוק כי המדינה אינה מסוגלת מאז היווסדה להחליט מי חבר בה ומי לא, האם היא מדינתם של האזרחים המתגוררים בתוכה או של כל יהודי העולם, האם גבולותיה מושתתים על יסודות גיאוגרפיים או אתניים. ומאז 1967, המדינה אינה מסוגלת להחליט אפילו על גבולותיה הפיזיים ממש. מתוך חוסר הבהירות הזה, נולד הצורך הכפייתי לשרטט לעצמנו גבולות ללא הפסקה, להשלות את עצמנו שאנחנו יודעים מי אנחנו, ולא פחות מכך, מי אנחנו לא. זו המטרה האמיתית של כל החומות והגדרות למיניהן.

 

האנשים שתפקידם לפקח על הסדרי הכניסה והיציאה (אילוסטרציה)

 

ההתאהבות שלנו במודל החומה ובמה שהוא מייצג מזכירה יותר מכל את גיבור הקומיקס הצרפתי הגאוני של ז'אק טארדי וז'אן-קלוד פורה משנות השבעים, "Ici Même". גיבור הספר הוא בן למשפחת אצולה שירדה מנכסיה, וכל אדמותיה נגזלו על ידי המשפחות השכנות. כל שנותר בבעלותו הוא החומות שהפרידו בין האדמות, כמו גם השערים בחומות המאפשרית מעבר מחלקת אדמה אחת לחלקת אדמה אחרת. הגיבור מבלה את כל חייו כשהוא מתהלך על החומות וגובה תשלום מהתושבים המקומיים עבור מעבר בשערים, כשבטירופו הוא מפנטז על החזרת האדמות למשפחה שאיש מבניה פרט לו כבר איננו חי. החיים חולפים על פניו והוא עיוור להם לחלוטין, משום שהוא אחוז באובססיה קשה כל כך בנוגע לשליטה על החומות והמעברים. כך גם אנחנו, אטומים לחלוטין לעוולות הנוראות המתקיימות בקרבנו, כמו גם לאלה שאנחנו גורמים להן מחוץ לגבולות המדינה, והכל בשם אותה אובססיה של הקמת חומות ומחסומים, נקודות מעבר ופיקוח. ובמידה מסוימת, קשה כבר לדעת אם האיטום הפיזי הוא שגורר אחריו את האיטום המחשבתי, או להפך; אם האיטום הממשי הוא שמוליד את האטימות המוסרית, או שהאטימות המוסרית חייבת את האיטום הפיזי כדי שתוכל לשרוד, כי בהעדר אותו איטום עוד ניאלץ להיחשף למה שאנחנו עושים, להפנים, להפוך למודעים.

 

 

מתוך "Ici Même" (ז'אק טארדי וז'אן-קלוד פורה)

 

 

האמתלה הביטחונית המכשירה אצלנו הכל כבר הפכה למובנת מאליה את ההשפלה הקבועה של זרים המעוניינים לבקר כאן, אבל לאחרונה שכללנו את המדיניות הזאת עוד יותר. עד השבוע מנעה המדינה את כניסתם של ארבעה פעילים אמריקנים ובריטים שהיו עדים להריגתה של פעילת השלום רייצ'ל קורי בידי נהג דחפור צה"לי בשנת 2003 והוזמנו להעיד במשפט האזרחי שמנהלת משפחתה נגד משרד הביטחון. רק בעקבות לחץ אמריקני התירה בסופו של דבר המדינה את כניסתם, אבל כניסתו של הרופא תושב הרצועה שטיפל בקורי לאחר פציעתה וקבע את מותה עדיין אסורה. המדינה ממשיכה לאסור גם על כניסתם של אנשי אקדמיה שדעותיהם נחשבות לעוינות לישראל, כמו נורמן פינקלשטיין. מי שמתרגל לאטום את עצמו בפני העולם מתחיל להאמין שזו הדרך להתמודד עם כל בעיה. כשזה קורה לילדים בגן זה נסלח, ואנו מנסים ללמד אותם שיש דברים שחייבים להתמודד איתם באופן ישיר ולא רק לברוח או להתעלם מהם. כשזה קורה למדינה, הרי שהגמילה מהאינפנטיליות קשה הרבה יותר.

 

 

אנשי אקדמיה שדעותיהם נחשבות לעוינות לישראל (אילוסטרציה)

 

בסרט הקולנוע המבוסס על "משפחת סימפסון", מזהמים בני העיר ספרינגפילד את סביבתם במידה כזאת שהרשויות מחליטות שהדרך היחידה להתמודד עם הבעיה היא על ידי כיסוי העיר כולה בכיפת זכוכית גדולה, האטומה לחלוטין לעולם שבחוץ:

 

 

בדיוק כמו בהיפוך המוזר של תודעת הגטו והפיכתה למדיניות ממלכתית, גם כאן דומה שמדינת ישראל החליטה לאטום את עצמה מרצונה החופשי ולא כתוצאה מאילוצים חיצוניים. ואין דבר שמסמל את המדיניות הזאת יותר מהשם שניתן למערכת המפותחת בשנים האחרונות להתמודדות עם ירי הרקטות קצרות הטווח: "כיפת ברזל": כאילו אנו מאמינים שבאמת ניתן לאטום את עצמנו באופן מוחלט, להתמודד עם האיומים הנשקפים עלינו לא באמצעות ניסיון לבנות שיתוף פעולה אזורי ומערכת שמנסה להתמודד עם השורשים של מעגל האיבה, אלא דרך הקמתה של "כיפת ברזל" חסינה ובלתי חדירה שתקיף אותנו, תמנע מהעולם להגיע אלינו ותשמור עלינו מוגנים ובטוחים. זהו אותו מודל של גדר ההפרדה, שכאילו עבר הרחבה סימבולית כך שיתפשט גם לגובה: הגדר המקורה הכדורית הזאת – שכמובן איננה מציאותית בשום זירה זולת זו הרטורית – אמורה לאטום אותנו מכל הכיוונים, כולל מלמעלה, וליצור מדינה מבודדת ומסתגרת דווקא בעידן שבו הגבולות הגיאוגרפיים והפוליטיים הרגילים מאבדים מכוחם ברוב חלקי העולם. ואולי הדבר הטרגי ביותר הוא שאיבדנו לגמרי את היכולת להבין שאפילו אם ניתן היה להקים את המערכת הזאת, היא לא הייתה מגינה עלינו מהעולם; לכל היותר, היא הייתה מגינה על העולם מפנינו.

 

 


וחוץ מזה: בואו במוצאי שבת להפגנה בשייח' ג'ראח, כי המאבק הזה הוא כבר הרבה מעבר לעניין נקודתי, ראוי וחשוב כשלעצמו. פרטים כאן.

נכתב על ידי , 3/3/2010 07:53  
60 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של miss kitty fantastico ב-17/3/2010 16:29



364,279

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לתום אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על תום ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ