לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
 


Avatarכינוי: 

בן: 43





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    פברואר 2010    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

2/2010

"הגדה השמאלית" והנרקיסיזם של ההבדלים הקטנים


ביום חמישי האחרון שלח אסף אורון, סטטיסטיקאי בכיר במחלקה לבריאות סביבתית ותעסוקתית באוניברסיטת וושינגטון, מאמר פרי עטו לאתר "הגדה השמאלית", מהבמות המרכזיות של מה שמכונה בישראל על פי רוב "השמאל הרדיקלי" (תוך התעלמות נוחה מכך שזו דווקא המציאות שרדיקלית, לא השמאל). במאמר מנסה אורון להציע מתווה אפשרי להסדר ביניים זמני בין ישראל לפלסטינים, היוצא מן ההנחה שהדיון הציבורי המתנהל סביב האפשרות (או חוסר האפשרות) להגיע להסדר קבע ותנאיו המדויקים של הסדר כזה מנציחים בפועל את המשך המצב הקיים ואף מחמירים אותו. מאמרו של אורון מתייחס לשורה ארוכה של אנומליות מתמשכות שאותן הוליד הכיבוש, ומנסה לגשת אליהן מתוך גישה פרגמטית יחסית, מצומצמת ביומרותיה התיאורטיות הכוללניות אך כזו שנועדה להביא לתחילתו של תהליך של שינוי ושיתוף פעולה שניתן יהיה לבנות עליו בכל הסדר קבע עתידי.

 

 

אנומליות מתמשכות שאותן הוליד הכיבוש (אילוסטרציה)

 

ב"גדה השמאלית" לא אהבו את המאמר של אורון. במכתב התגובה שקיבל, נכתב כי "'הגדה השמאלית', כפי שנרמז בשמה, וכפי שמובהר ב'אני מאמין' שלנו, היא במה רעיונית שמאלית רדיקלית. הרעיון להסכם ביניים המפורט במאמרך (המעניין כשלעצמו) אינו מקובל עלינו, בלשון המעטה. לצערנו, 'הגדה' אינה המקום המתאים לפרסום מאמרך". בין השורות, לא קשה להבין כי ב"גדה" סבורים שאורון ורעיונותיו אינם שמאליים מספיק עבור אותה "במה רעיונית שמאלית רדיקלית", כהגדרתם.

 

במה רעיונית שמאלית רדיקלית (אילוסטרציה)

 

לכל מי שמכיר מעט את אורון ופועלו, הטענה הזאת – לפחות ככל שהיא נוגעת לאורון עצמו – אבסורדית למדי. אורון הוא פעיל שמאל ותיק, מחותמיו המקוריים של מכתב הקצינים של תנועת "אומץ לסרב", שבו הכריזו החותמים על סירובם לשרת בשטחים הכבושים. הוא כותב בלוג פוליטי מצוין באנגלית, המתעד ומפרש היבטים פוליטיים ואנושיים שונים של הכיבוש; הוא פעיל זכויות אדם מוערך; והוא גם אחד מאותם אנשי אקדמיה המושמצים ונרדפים תדיר על ידי ארגונים פסאודו-אקדמיים מקארתיסטיים (בין השאר, ממש בזמן האחרון, התגייס אחד הפרופסורים בוועדת המינויים באוניברסיטת בן-גוריון כדי למנוע את מינויו של אורון לחבר סגל במחלקה להנדסת תעשייה וניהול ואף שיגר מיילים לעמיתיו בוועדה, בהם כתב כי "בדקתי הערב את החומר האנטי-ישראלי באתר האינטרנט האמריקני [של אורון]. בעקבות זאת, אבקש אתכם לשים לב כבר בשלב זה, ולהוסיף הודעתי זו לתיק של אסף אורון... שהצפוי הוא שכאשר יובא, אם יובא, ד"ר אורון להצבעה לקביעות במחלקתנו, אפעל במרץ לשכנע את חבריי להצביע נגד מתן קביעות לד"ר אורון"). ולמען הגילוי הנאות: אורון גם קורא בזמן האחרון בבלוג הזה ומגיב בו מדי פעם, וגם אני עוקב אחר פועלו במשך תקופה ארוכה. אף שאיננו מכירים באופן אישי, הרי שיש בינינו הערכה וחיבה שאני מקווה שלא יהיה זה יומרני מדי מצדי להגדירן כהדדיות.

 

 

יש בינינו הערכה וחיבה שאני מקווה שלא יהיה זה יומרני מדי מצדי
להגדירן כהדדיות (אילוסטרציה)

 

כל זה לא הספיק, כאמור, כדי לשכנע את "הגדה השמאלית" בטוהרו הפוליטי של אורון או בלגיטימיות של מאמרו, שהעז לנסות לגשת את הכיבוש מזווית שלוקחת בחשבון את המילים "הסדר ביניים" כאתגר ולא כטאבו פטישיסטי, ומכיווּן שיש בו התמודדות אמיצה גם עם סוגיות פרגמטיות שונות. גם סדרה של תגובות מצד אישים בולטים בשמאל הישראלי (גדעון ספירו, ישי מנוחין, ישי רוזן-צבי, ניב גורדון ואחרים) שקראו ל"גדה" לשקול מחדש את הדחייה (למרות הסתייגויות נקודתיות שונות שהם העלו בעצמם לגבי הנכתב במאמר) לא הועילה, ובאתר "הגדה" הבטיחו רק להעלות בקרוב מאמר מערכת שיסביר מדוע מאמרו של אורון נדחה (עד שעת כתיבת שורות אלה, לא ראיתי שהמאמר התפרסם, אבל אפנה אליו כמובן ברגע שהדברים יועלו לאתר מאמר המערכת של "הגדה" עלה לאתר, ואפשר לקרוא אותו כאן). מאמרו של אורון התפרסם בינתיים ב"מגזין הכיבוש", ואפשר לקרוא אותו כאן.

 

 

טאבו פטישיסטי (אילוסטרציה)

 

ברמה העקרונית, שמורה ל"גדה השמאלית" כמובן הזכות המלאה להחליט אילו מאמרים להעלות לאתר ואילו לדחות. באופן אישי אינני סבור שייגרם נזק גדול לאתר, או לעולם בכללותו, אם מדי פעם יועלו בו גם מאמרים שמאתגרים מעט את השיח השמאלי הדומיננטי, אבל זו אינה יותר מדעתי האישית, וזכותה של מערכת "הגדה" לחשוב אחרת. ולמרות זאת, נדמה לי שמדחיית המאמר, ומהאופן שבו הדבר נעשה, יש מקום להעלות כמה נקודות למחשבה.

 

 

נזק גדול לאתר, או לעולם בכללותו (אילוסטרציה)

 

בספרו "תרבות ללא נחת" (1930) כתב פרויד על "הנרקיסיזם של ההבדלים הקטנים": אותה תכונה מוּכּרת כל כך הגורמת לנו להתנגד בחריפות דווקא לאותם אנשים שאנו קרובים אליהם יחסית בדעותינו, תוך ניסיון להדגיש באופן מיוחד את אותם הבדלים קטנים הגורמים לנו להיראות שונים. כל מי שעוקב אחר הדיונים המתנהלים בבלוגוספירה השמאלית הישראלית אינו יכול שלא להכיר את התופעה המרתקת הזאת (ואני כמובן רואה את עצמי ואת הבלוג הזה כשותף מלא לנטייה הזאת): בתוך קהילה סגורה של כמה עשרות משתתפים המייצגים, אולי, את דעותיו של פרומיל מהאוכלוסייה הישראלית, מתנהלים דיונים סוערים ולוהטים סביב דקויות שההשפעה המעשית שלהן על המציאות הפוליטית-תרבותית בישראל של היום שואפת לאפס. כל מי שעקב, לדוגמה, אחרי הוויכוחים בין תומכי חד"ש, התנועה הירוקה-מימד ומרצ בבחירות האחרונות בלי להיות מודע לכוחן היחסי הכולל של המפלגות הללו עשוי היה לחשוב שמדובר במאבק שיכריע את גורל הבחירות. והתופעה הזו אינה חדשה, כמובן: הצצה בביטאוני מפ"ם ומק"י בשנות החמישים והשישים, לדוגמה, מלמדת כי ההשמצות שהטיחו החברים בכל אחת מהמפלגות כנגד יריבתן בשמאל היו קיצוניות בהרבה מכל דבר שנכתב כנגד מפלגות הימין.

 

ההשפעה שלהן על המציאות הפוליטית-תרבותית בישראל שואפת לאפס (אילוסטרציה)

 

אפשר כמובן להבין את הנטייה הזאת: במונחים פרגמטיים, המאבק הפוליטי מתנהל על פי רוב בניסיון לשכנע את מי שדעותיו קרובות יחסית לשנות את דעתו מעט בכיוון הרצוי, ולא בניסיון לשכנע את מי שדעותיו רחוקות להמיר את השקפת עולמו לחלוטין. במונחים תיאורטיים, הוויכוח הפנימי מעלה אל פני השטח שאלות יסוד עקרוניות שהקהילה צריכה להתמודד איתן ולחדד עבור עצמה. גם אם אין אפשרות להגיע להסכמה, יש בעצם הדיון והוויכוח כדי לאלץ אותנו להישיר מבט אל המקומות הפחות מגובשים במחשבתנו ולנסות לעשות בהם סדר. מהבחינה הזאת, לדיונים ולוויכוחים הללו יש פונקציות מועילות שלא כדאי להתעלם מהן.

 

 

שאלות יסוד עקרוניות שהקהילה צריכה להתמודד איתן (אילוסטרציה)

 

אבל במקביל, כדאי לחשוב גם במעט יותר צניעות וזהירות על הפונקציות האחרות, המועילות פחות, שהוויכוחים הללו ממלאים עבורנו. לא לחינם כינה פרויד את ההתמקדות המוקצנת שלנו ב"הבדלים הקטנים" בשם "נרקיסיזם". הצורך לאתר ולהקצין הבדלים אידיאולוגיים הוא גם ביטוי של הצורך שלנו להאדיר את עצמנו ולהרגיש מיוחדים וייחודיים. דרך ההקצנה של השיח הפנימי אנחנו מנפחים את תחושת הערך העצמי שלנו ואת חשיבותנו היחסית באופן שמאפשר לנו להתעלם מיחסי הכוח הממשיים המתקיימים בחברה הישראלית. ולעתים קרובות מדי, הנטייה הזאת מאפשרת לנו גם להימנע מהצורך להתמודד עם המציאות בשטח. אם אנחנו נשארים במישור האידיאולוגי ובתוך עולם השיח הצר שמשתרע בין שלושה מילימטר לשמאלנו לשלושה מילימטר לימיננו, אנחנו יכולים תמיד להיות צודקים יותר, טהורים יותר, מוסריים יותר.

 

 

הצורך שלנו להאדיר את עצמנו ולהרגיש מיוחדים וייחודיים (אילוסטרציה)

 

באופן אישי, הייתי שמח מאוד אם הוויכוח המתנהל בתוך השמאל היה משקף במידה רבה יותר את הוויכוח בתוך החברה הישראלית בכללותה. וברמה העקרונית, אינני חושב שזו חובתו של אף כותב לקחת בחשבון את המציאות בשטח כאשר הוא מביע את דעתו; יש מקום גם לחשיבה מוסרית עקרונית, שלוקחת בחשבון שאלות של צדק במנותק מהמצב בפועל. אני בעצמי כותב לעתים קרובות מתוך נקודת מבט אוטופית, תוך התעלמות מוחלטת מכך שהאוטופיות האלה אינן ישימות ומתוך האמונה שחשוב להנכיח אותן בשיח הציבורי בכל זאת, ולו כדי שישמשו כנקודת קיצון שתשפיע על גבולותיו של השיח. אבל יש עדיין הבדל מהותי בעיניי בין הזכות להתעלם מהמציאות לבין החובה להתעלם מהמציאות, שהיא – נדמה לי – המכתיבה את ההתנהלות שבאה לידי ביטוי בפסילת מאמרו של אורון ב"גדה השמאלית". אם מאמר שמעז לחרוג מעמדת הצודק האבסולוטי אינו ראוי אפילו לפרסום, לדיון ולוויכוח, הרי שנדמה לי שיש מקום לשאול לגבי מידת הפתיחות של אלה שהמחשבה הפתוחה והחופשית אמורה לשמש כעקרון יסוד עבורם, ויש מקום לתהות – גם אם מתוך הבנה ואמפתיה, כי עבורי "הגדה השמאלית" היא עדיין במה חשובה – אם אולי הייאוש מהמצב החל להניב תפיסה הרואה בעצם קיומו של ריאליזם ברמה מסוימת חטא שלא ניתן לכפר עליו.

 

 

המחשבה הפתוחה והחופשית אמורה לשמש כעקרון יסוד עבורם (אילוסטרציה)

 

מקובל להפנות, ולגמרי בצדק, את ההאשמה ב"צדקנות" כלפי הזרם הציוני המרכזי. ההאשמה הזאת הגיעה לביטויה המזוקק והמופלא ביותר בטקסט של חנוך לוין ב"מלכת אמבטיה", על גולדה מאיר:

רבותי, ניסיתי וניסיתי ואני לא יכולה למצוא בעצמי שום פגם. 71 שנה אני בודקת את עצמי ואני מגלה בי צדק כזה שאלוהים ישמור. וכל יום זה מפתיע אותי מחדש. צודקת, צודקת, צודקת, ושוב צודקת. אני אומרת לעצמי: "אל תצדקי יום אחד, הרי בן-אדם זה רק בן-אדם, מותר לו לטעות פעם, זה טבעי, זה נורמלי". אבל לא! אני קמה בבוקר ו-הופס! - אני שוב צודקת. ולמחרת אני קמה בבוקר ו-הופס! - אני שוב צודקת. הופס! - וצודקת. הופס! - וצודקת. פעם נמנמתי קצת בצהריים, אמרתי לעצמי: אולי אעשה שטות מתוך נמנום? אז עשיתי שטות מתוך נמנום? מצאתם לכם מי שיעשה שטות מתוך נמנום! לא נולדתי לעשות שטות, פשוט לא נולדתי לעשות שטות. אגב, אני ראש הממשלה ואתם לא, ואני במקומכם הייתי סובלת מזה. תודה.

 

 

הרי בן-אדם זה רק בן-אדם, מותר לו לטעות פעם (אילוסטרציה)

 

אבל כדאי לחשוב לעתים, במסגרת אותה צניעות המתבקשת, גם על הנטייה שלנו (וכן, "שלנו" זה גם "שלי") לצדוק כל הזמן. אנחנו אוהבים לחשוב על עצמנו כעל אנשים שהצליחו להתעלות מעל למגבלותינו האנושיות האינהרנטיות: ההחלטות שלנו תמיד רציונליות ומנומקות, ולא – חלילה – ביטוי של דחפים פרימיטיביים יותר; איננו מאמינים ברעיונות משיחיים סהרוריים, אלא רק בצדק ובמוסר האבסולוטיים; אין בנו רוע, אינפנטיליות, אלימות כבושה.

 

ההחלטות שלנו תמיד רציונליות, ולא ביטוי של דחפים פרימיטיביים (אילוסטרציה)

 

אבל המציאות מסובכת יותר, וחוקי הפסיכולוגיה האנושית חלים גם עלינו. לכולנו יש ואקומים מוסריים מזעזעים, גם אם אנחנו נהנים לעצום עין מולם; האגרסיביות והשנאה שאנו מפנים כלפי אחרים – גם בתוכנו, גם כלפי חוץ – לא נובעים רק ממניעים אידיאולוגיים נעלים, אלא גם מתכונות קדמוניות הרבה יותר; אנחנו לא צודקים תמיד, לפעמים אנחנו גם טועים. ואם לא נשמר לעצמנו את הזכות הזאת לטעות, לא נאפשר אפילו את הדיון והוויכוח והאפשרות לשכנע היכן הטעויות האלה נמצאות, אם נציב לעצמנו גבולות שיח מצומצמים עד כדי כך שלא נאפשר שום דבר שחורג אפילו במעט מה"קונסנזוס הרדיקלי" – עד כמה שהביטוי הזה נשמע מופרך – הרי שאולי נישאר צודקים תמיד, אבל נאבד הרבה מאוד בדרך לשם.

נכתב על ידי , 17/2/2010 09:13   בקטגוריות אקדמיה, ציונות, תרבות, חברה וכלכלה, אקטואליה, כיבוש  
114 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של תום ב-28/5/2010 11:41



363,074

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לתום אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על תום ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ