לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
 


Avatarכינוי: 

בן: 45





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוקטובר 2009    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

10/2009

משרד הפנים ומלחמתו באזיזרים (1)


בזמן האחרון הפוסטים שלי ארוכים יותר מפיליבאסטר של מיכאל איתן, ולכן אני משתדל הפעם לפצל את התייחסותי לנושא העובדים הזרים לכמה פוסטים שונים, שיעלו כולם בימים הקרובים ויתמקדו כל אחד בזווית מעט אחרת (עלו בינתיים: פוסט שני, פוסט שלישי; פוסט רביעי; בערך פוסט חמישי). אין בכוונתי להציע דיון מקיף בסוגייה, שרבים וטובים עוסקים בה בזמן האחרון באופן מקיף ומעורר הערכה. ההתמקדות שלי היא בכמה נקודות קטנות, ואפילו קטנות מאוד, שבכל זאת מסמלות בעיניי משהו משמעותי ביחס שלנו לעניין. אלה רחוקים מלהיות הדברים האיומים באמת שנעשים על ידי משרד הפנים, באמצעות יחידת עוז וגורמים אחרים – הרדיפות האכזריות, הגירושים המבישים, האטימות והעיוורון של העין ושל הלב. אלה דברים קטנים יותר, רטוריים בחלקם הגדול, שמהווים ביטוי עקיף ומובלע לאותם עניינים גדולים ואיומים יותר.

  

 

הדברים האיומים באמת שנעשים על ידי משרד הפנים (אילוסטרציה)

 

  

אני רוצה להתחיל בעניין קטן מאוד. בזמן האחרון התפרסמו במקומות שונים מודעות שקראו לציבור לדווח על עובדים זרים ולסייע להם לעזוב את הארץ "מרצון". עוד אכתוב משהו על המודעות האלה באחד הפוסטים הקרובים, אבל בינתיים אספר על משהו אחר. באחת המודעות התפרסמה כתובת אי-מייל של מבצע "עוזבים מרצון" של יחידת עוז (aziva2009@gmail.com  ). אפשר, כמובן, לתהות על מידת החלטוריזם המובילה רשות ממשלתית רשמית לפתוח כתובת בג'ימייל ולא בדומיין ממשלתי, אבל נעזוב גם את זה בצד לרגע. החלטתי לבדוק מה קורה אם מישהו שולח מייל לכתובת הזו ומבקש לדווח על עובדים זרים לא חוקיים. פתחתי גם אני כתובת ג'ימייל ייעודית (לא רק ליחידת עוז מותר) והמצאתי את הסיפור המופרך הבא:

   

לא עבר זמן רב, וקיבלתי את התשובה השימושית הבאה:

  

 

(למי שמתרשם, אגב, מהיעילות של משרד הפנים, כדאי לא להתלהב יותר מדי; לרוב המיילים שנשלחו המשרד לא הגיב כלל.)

 

אפשר להתעכב על כל מיני עניינים בתגובה המנומסת הזאת של דוברת משרד הפנים (שכתובת האימייל של יחידת עוז, כך מתברר, רשומה על שמה): אפשר לדבר על הלשון המכובסת: השוהים הבלתי חוקיים יעברו "הרחקה", כמו יונים – ולא, נניח, גירוש; אפשר לדבר על החתימה המדהימה הזאת, "בברכה", ועל היד שאינה רועדת כשהיא מקלידה את ה"ברכה" הזאת בעודה מעודדת אזרחים לדווח על אנשים שיילכדו ויגורשו; אפשר לתהות על הלוגיקה של המשפט האחרון, "בכל אחת מהדרכים הבאות יתקבל המידע" – הרי אין "דרכים באות", זה סוף התגובה והדרכים כבר הוזכרו – ועל הכישורים הלשוניים הנדרשים מאדם על מנת להפוך לדובר של משרד ממשלתי; ואפשר גם לשאול לאן נעלמה המילה "של" במשפט שנפתח ב"ההרחקה של השוהים הבלתי חוקיים הפלשתינים אמנם אינה דומה במהותה לזו [של] שוהים בלתי חוקיים אחרים", ולתהות כמה שגיאות לשוניות, לוגיות, ענייניות ואחרות אפשר למצוא בתגובה רשמית אחת בת קצת יותר מ-70 מילים; אבל לא על הדברים האלה אני רוצה לדבר.

 

 

לעודד אזרחים לדווח על אנשים שיילכדו ויגורשו (אילוסטרציה)

 

אני רוצה להתמקד בעניין אחד קטן, המופיע באותו משפט ממש שצוטט בפיסקה האחרונה. נוסחו של המשפט המלא הוא: "ההרחקה של השוהים הבלתי חוקיים הפלשתינים אמנם אינה דומה במהותה לזו [של] שוהים בלתי חוקיים אחרים אולם עדיין, מדובר באזיזרים העוברים על חוק הכניסה לישראל". ואני רוצה לשאול, מי הם אותם "אזיזרים" העוברים על החוק? האם יצא לכם להיתקל במשך ימי חייכם ב"אזיזרים" כאלה? האם מצופה מן האזרח הממוצע לדעת מי הם ה"אזיזרים", וכיצד עליו לזהות אותם? האם יש להם קרניים? האם הם מסוכנים לציבור? האם מדובר בסלנג פנימי של עובדי יחידת עוז שאותו הם מנסים להחדיר לשפה מתוך קנאה על חדירתם של השב"חים והשבל"רים לשיח הציבורי? גם גוגל אינו פותר את החידה, ובכל שבעת המקרים שבהם נמצא בו הביטוי "אזיזרים", מדובר בשגיאת הקלדה.

 

 

האם הם מסוכנים לציבור? (אילוסטרציה)

 

הפכתי בדבר רבות, ואני רוצה להציע את הניתוח הפילולוגי הבא, שהוא כמובן בבחינת השערה בלבד. חלקנו זוכרים את אותו פסוק בספר ישעיהו, פרק ב', שבו נכתב כך:

בַּיּוֹם הַהוּא, יַשְׁלִיךְ הָאָדָם, אֵת אֱלִילֵי כַסְפּוֹ, וְאֵת אֱלִילֵי זְהָבוֹ אֲשֶׁר עָשׂוּ-לוֹ לְהִשְׁתַּחֲו‍ֹת, לַחְפֹּר פֵּרוֹת וְלָעֲטַלֵּפִים.

רבים וטובים ניסו לעמוד על טיבו של הביטוי הסתום "לַחְפֹּר פֵּרוֹת". אחד הפירושים הרווחים הוא שבמקור מדובר היה במילה אחת, "לחפרפרות", ושבמהלך השנים, בשל טעות בהעתקה, היא התפצלה לשתיים. (דיון נוסף עוסק בזהות החיה שבה מדובר, מאחר שהחפרפרות כפי שאנו מכירים אותן היום לא היו מצויות בארץ ישראל, אבל נעזוב גם את הדיון הזה בצד כרגע.)

 

בשל טעות בהעתקה, היא התפצלה לשתיים (אילוסטרציה)

 

כשאני שואב את השראתי מאותן חפרפרות, אני מבקש להציע כי ממש כמוהן, גם ה"אזיזרים" מקורם בטעות: תחילה, כך אני מציע, קיבלה לידיה דוברת משרד הפנים, סבין חדד, העתק של פנייתו של האזרח המסור אבי, המעוניין לדווח על עובדים זרים בלתי חוקיים. חדד שרבטה את תגובתה בכתב ידה על דף, ולאחר מכן העבירה אותה לפקיד כלשהו, על מנת שיקליד אותה. בתגובתה, כתבה חדד כי:

מדובר באזרחים זרים העוברים על חוק הכניסה לישראל.

אלא שמתוך שאיפה למהר ולקצר, היא קיצרה את המילה "אזרחים", תוך שימוש בגרש, וכתבה בפועל כך:

מדובר באז' זרים העוברים על חוק הכניסה לישראל.

חדד הניחה כי כל מי שיקרא את הדברים, כמו גם מי שיקליד אותם, יבין כי הביטוי אז' מתייחס ל"אזרחים". אלא שהמקליד המיומן זיהה את הצירוף "באז' זרים" כמילה אחת, כשהוא סובר בטעות כי הגרש הוא י'; וכך נולד הביטוי המופלא הזה, "אזיזרים". 

 

 

ממש כמו החפרפרות, מקורם בטעות (אילוסטרציה)

 

לכאורה, מדובר בטעות קטנה וחסרת משמעות. בפועל, הטעות הזו חושפת מערכת מורכבת של ערכים ותפיסות. הלוא גם אם נניח שהמקליד טעה בהבנת הביטוי, ברור כי במצב עניינים נורמלי הוא היה לפחות תוהה על משמעותו וחוזר אל הדוברת על מנת לפענחו. היעלה על הדעת כי אזרח הפונה למשרד הפנים יקבל תשובה שבה מופיע ביטוי שאין סיכוי שיכיר? אלא שמצב העניינים, ככל שהוא נוגע לעובדים הזרים, רחוק מאוד מלהיות נורמלי, ובמצב כזה, הביטוי "אזיזרים" נשמע סביר לחלוטין. הרי במשרד הפנים וביחידת עוז לא מתייחסים לעובדים הזרים כאל בני אדם – עם חיים משל עצמם, עם רצונות ורגשות ואמונות משלהם. העובדים הזרים אינם אנשים, הם סתם מין יצורים מוזרים ונעדרי סממנים אנושיים כלשהם שאנחנו עושים בהם כרצוננו: כשרוצים, מביאים אותם בהמוניהם על מנת שיעזרו לנו בדברים שאיננו מוכנים לעשות בעצמנו, וכשרוצים, מגרשים אותם בחזרה ל – ובכן, למי אכפת בעצם? שיסתדרו בעצמם. העובדים הזרים אינם בני אדם, אינם אנושיים כלל, ולבטח שאינם אזרחים (ולכן כלל לא עלה על דעתו של המקליד שהביטוי אז' הוא קיצור של "אזרחים").

אז מה הם כן? ובכן, הם "אזיזרים": מילה חדשה וחסרת משמעות, שלוכדת בקונוטציות שלה – משהו שבין ה"אזרחים" ל"חייזרים" – את מלוא זרותם, מוזרותם וחוסר אנושיותם של העובדים הזרים, כפי שהם נתפסים ומובנים על ידי אנשי משרד הפנים. ובמצב עניינים כזה, האם יש לתהות על כך שלאיש לא נראה משונה להשתמש בביטוי הזה בתשובה לאזרח שפנה למשרד?

 

 

הם סתם מין יצורים מוזרים ונעדרי סממנים אנושיים כלשהם (אילוסטרציה)

 

וכמה סימבולי, כמה מדויק, כמה עצוב שכאשר אנו מחפשים בגוגל את אותם "אזיזרים", ונתקלים בריק גדול, שואל אותנו מנוע החיפוש הידידותי: האם התכוונת ל: אביזרים.

היש דרך מדויקת יותר ללכוד את הדרך שבה אנשי משרד הפנים, וחלקים גדולים מהציבור הישראלי, תופסים ומחפיצים את העובדים הזרים, ה"אזיזרים"?

 

 

כמה סימבולי, כמה מדויק, כמה עצוב (אילוסטרציה)

 

ועוד הערה קטנה אחת לסיום: שאלתו של האזרח המסור אבי התייחסה במפורש ובמוצהר ל"עובדים זרים ממצרים, ערבים מוסלמים". למרות זאת, בתגובתה מתייחסת דוברת משרד הפנים דווקא ל"שוהים הבלתי חוקיים הפלשתינים". וגם כאן, אם תרצו, אפשר לראות את המידה שבה סממניהם האנושיים של העובדים הזרים, מרכיבי הזהות הבסיסיים ביותר שלהם, אינם קיימים עבור אנשי משרד הפנים. כי מה זה בעצם משנה אם הם מצרים או פלסטינים, כל הערבים הרי אותו דבר: מסוכנים, עוינים, אזיזרים.

 


 

וזה הפוסט השני בסדרה.

וזה הפוסט השלישי.

וזה הפוסט הרביעי.

וזה הבערך-פוסט החמישי, עם דגשים קצת אחרים.

נכתב על ידי , 21/10/2009 13:29   בקטגוריות גזענות, אזיזרים, אקטואליה  
639 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   7 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Quentinma ב-12/2/2014 13:50



364,383

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לתום אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על תום ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ