 תודה ולהתראות | ||
4/2008 שלושה ינשופים לעזאזל כבר תשע. הבטחתי לעצמי שבתשע אני כבר בבית ונכנסת למקלחת כי בשמונה וחצי יצאתי מכאן, אבל בשמונה וחצי היה רק עוד משהו קטן ודי. אני עוברת בבית, אולי בטפשות, כי זה מעכב אותי. תיאטרון הסימטא ביפו. אני רוצה לקנות לי ספר מפות אבל בינתיים אין. בבית אין לי מדפסת ובמשרד היא לא מדפיסה צבע אז אין מה לחשוב על זה. אני מנווטת לפי מה שכתבתי לי על פתק מתוך מה שראיתי באינטרנט באתר של וואלה מפות. (מיושן אבל התרגלתי). הסימטאות של יפו לא הולכות ככה פשוט וצריך לדעת לנווט את המבוך הזה. הנה שוב שני הילדים החוזרים מהודו עם הגיטרה שראיתי בסיבוב הקודם. כאן כבר נראה לי מספיק קרוב ואין לי מושג איך לפנות מפה שמאלה, אני פשוט אחנה, זה מהיר יותר ברגל, חמש עשר דקות ואני שם. יש עוד כמה דקות עד עשר ואני אגיע בזמן. עשרים דקות וחצי יפו מאוחר יותר, אחרי שבקושי מצאתי, הסדרנית אומרת לי שאין מקום ובכל מקרה ההצגה כבר התחילה. זה מפריע, וממילא אני לא אראה כלום אז חבל להתאמץ. אני ממשיכה להתחנן מתוך יאוש ותוך 5 דקות אני בפנים. פעם הדברים האלה לא היו עובדים בשבילי ואני מתחילה לחשוב שגידלתי כושר שכנוע/ מניפולציות/ יכולת לא לקבל "לא" כפשוטו שלא היה שם פעם. ההצגה כבר אחרי הרבע הראשון ולמרות שיש אקדח על הבמה, הוא לא יורה. אני מאוכזבת. כמה רעיונות טובים וכמה קטעים נמרחים. דמות ראשית עם מנטליות שלא מתאימה לתיאור שלה. אם אתה רוצה להגיד משהו על הפלסטינים, אתה חייב להראות פלסטיני שירגיש אמיתי, לא מישהו שירגיש כמו ישראלי שמאלני שנמצא בסיטואציה של פלסטיני. אחרי ההצגה אני לא רואה את הבמאי שבגללו בעצם הגעתי, והולכת. יש יריד ביפו לכבוד חול המועד, כולם מסתובבים, כל מיני אנשים, ילדים נשים וטף, פה ושם חרדים, קהל מעורב. אני עוצרת ליד איזה דוכן תכשיטים למרות שזה לא ממש מעניין אותי. למוכר נדמה שהוא מכיר אותי אז מתחילה שיחה. אני מוצאת עגילים של ינשוף. עדינים כאלה. אני אומרת לו שאני לא הולכת הרבה עם עגילים, אני יודע שאת לא הולכת הרבה עם דברים, הוא אומר במשפט של מי שקולט אנשים מהשניה הראשונה. מפה לשם אני נשארת שם כמה דקות לדבר. הוא נותן לי עוד ינשוף במתנה, לשים על המחזיק מפתחות. שואל מאיפה אני, ומאיפה במקור. גרתי בחיפה פעם, הוא אומר, אחרי הפינוי. של סיני. מציע לי פקאן מסוכר שאני אוהבת. מדבר על כמה שנים בתאילנד, על הספינה שלו שכאן בנמל, לקוחות מדברים איתו על העסק שלו באילת, ואני רואה מתחת לפנים צרובות השמש וחרושות הקמטים, דרך השיער הארוך והמבט מלא האור בעיניים, היפי אמיתי, מתוק, מלא תשוקה לחיים ולעולם. לא מישהו שעשה את זה בשביל הפוזה ועזב כשזה כבר לא התאים. מישהו אחר. הייתי שם אולי רבע שעה. תוך כדי הזמן הזה הוא מכר לפחות 10 תכשיטים שונים, ואמר שאני מביאה לו מזל. כשהגעתי היה די דליל ואיכשהו כשנשארתי התמלא. אנשים באים למקום שאנשים אחרים נמצאים בו. ככה זה. הלקוחות באו והוא דיבר איתם והשיחה שלנו נקטעה והייתי כבר עייפה. התנצלתי שעבדתי היום 12 וחצי שעות והלכתי למצוא את האוטו. בגלל המתנה אני אזכר בו עכשיו בכל פעם שאני אשתמש במפתח. ועכשיו מקלחת. מקווה שגם לכם היה ליל סדר נפלא ושיכור כמו שלי. נכתב על ידי , 23/4/2008 23:52 17 תגובות הצג תגובות הוסף תגובה הוסף הפניה קישור ישיר שתף המלץ לקטע הקודם לקטע הבא לבלוג המלא | ||
|
©
הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לקצה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על קצה ועליו/ה בלבד כל הזכויות שמורות 2010 © נענע 10 בע"מ |
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
