לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

ולפעמים, העגבניה קמה על המלפפון


אנשים, מלפפונים, עגבניות, ומה שבנייהם...

כינוי:  פרנצ'סקה

בת: 29

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


4/2008

מוזר


וואו, חח אני בכלל לא מאמינה שאני מוצאת את עצמי כותבת פה.

לא נכנסתי לפה פאקינג שנתיים.

הזוי כמה שהזמן עבר מהר.

טוב, אז האמת שעכשיו אני די מסיימת את התיכון (בהחלט עוד משהו מאד הזוי)..

והתקופה האחרונה היא בכלל תקופה מלאה בשינויים.. היום ישבתי בתגבור בספרות, ופתאום הבנתי כמה שהחיים שלי השתנו בחודשיים האחרונים

סיימתי את המגמת תאטרון. שהייתה חלק ממש גדול ומשמעותי מהחיים שלי. אני לא אהיה יותר על הבמה.

אין לי כבר זמן לעבוד באחת העבודות שהכי נהנתי בה אי פעם, עבודה שממש אהבתי אותה ואת האנשים..עבדתי שם חצי שנה..ופתאום- היא לא שם כבר.

אני עומדת לסיים את בצפר...שזה בכלל משהו שלא נתפס לי ואני די מכחישה ברגעים האלו.

והכי משמעותי מכולם, איבדתי את חבר שלי..שהיה לא רק אהבה עצומה, אלא באמת חבר. הדבר היחיד שנשמתי כל שניה במשך שנתיים.

אני תופסת פתאום, שזהו חח נגמרו המשחקים אני יוצאת לעולם האמיתי..והחיבוק השומר של חבר שלי (לשעבר), כבר לא שומר עלי יותר. ואני כבר לא "הקטנטונת שקוראים לה נמלונת".

אז איך מתמודדים עם כל זה אתם שואלים?

אני מניחה שכשאני אמצא את נוסחת הפלא אני אעדכן אתכם..

ובנתיים, מנסים להמשיך הלאה...אז נכון, לא אכלתי יותר מידי בשבוע האחרון ונראה לי שירדתי איזה 3 קילו, שזה ממש רע.

אבל בגדול, אני חושבת שמצד אחד, נורא קשה לי בלעדיו, אני מתגעגעת כל שניה..ומצד שני, אני חושבת לעצמי שכל החודש וחצי האחרון שבו היינו באון ואוף מפגר שאין כדוגמתו...הייתי בלעדיו.

אני חושבת שאני בלעדיו כבר הרבה מאד זמן.

ואני מאד מתגעגעת אליו. אבל הוא מאד רחוק.

רחוווק כל כך, אני מרגישה שאני כבר בקושי מכירה אותו...ומצד אחר, אני מרגישה כאילו שהוא נסע לאיזו חופשה..ושבקרוב הוא יחזור.

אבל הוא לא בחופשה. והוא לא יחזור.

קשה לאהוב מישהו שכל כך פוגע בך.

שאומר לך אחרי שנתיים שהוא לא רואה את עצמו כרגע מסוגל להיות בקשר זוגי...אתם חייבים להודות שהמחשבה וואט דה פאק?! עוברת לכם בראש.

במיוחד כשיש לו מישהי שאוהבת אותו כל כך. אהבה כל כך גדולה..חח שזה באמת מגוחך.

אבל הוא החליט לוותר עליה, ואולי יהיה לו קשר זוגי טוב יותר בעתיד, אבל בחיים, ואני יודעת את זה, אין לו שום סיכוי למצוא מישהי שאוהבת אותו כל כך.

ובכל זאת. הוא ויתר.

ומותר לו, וזה לגיטימי...

אבל אני רואה את עצמי לאט אבל בטוח אוספת את השברים באופן די מוצלח. ודווקא צומחת מהמקום הכל כך כואב הזה.

אני בטוחה שאי שם יש מישהו שיאהב אותי ויעריך אותי הרבה יותר ממנו.

ובכל זאת,

אני אוהבת.

מתגעגעת.

אבל אני מתגברת, ועוברת הלאה, ומצליחה אפילו לעשות את זה מצויין.

אז אני מניחה...שזה לא באמת משמעותי, ושזה יעבור יותר מהר ממה שאני מדמיינת.

זיכרון טוב? אני מניחה שכן.

מצחיק שאחרי הכל זה מה שישאר.

אבל ככה זה. (לא?)

 

יום טוב,

פרנצ'סקה (?)

נכתב על ידי פרנצ'סקה , 27/4/2008 19:21  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



158
הבלוג משוייך לקטגוריות: נוער נוער נוער
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לפרנצ'סקה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על פרנצ'סקה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ