לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים



Avatarכינוי: 

מין: נקבה

תמונה




קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    פברואר 2019    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
2425262728  

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
2/2019

את הזונה הסודית שלי


העננים החלו להופיע באופק כשהיא ובן זוגה היו קרובים לכינרת, במהלך נסעיתם לחופשה של סוף סמסטר המבחנים שלו. במקביל, הרעב גבר על שניהם והם נכנסו למקדונלדס נטוש שהיה צמוד לאחת מתחנות הדלק הישנות שבדרך. היא שלחה אותו להזמין לה את מה שהיא אוהבת (מק רויאל עם הגדלה של הצ'יפס והשתייה) ובינתיים תפסה שולחן שממנו יכלה לבהות החוצה דרך הזכוכית השקופה בחניה הכמעט ריקה, בעננים הממשיכים להתעבות באופק, ולהתמסר לזיכרונות שהיו מגיעים מפעם לפעם. הוא בחיים לא היה מגיע לכאן. אמנם לא רחוק מעיר מגוריו, אבל לפי ההתכתבות האחרונה שלהם הוא תכנן לרדת לאילת בסופש הזה, "לנסות למצוא ולזיין כוסיות שהן לא את." היא ידעה שמתחת למשפט הזה מסתתר תסכול עמוק מכך שהיא לא מוכנה לנסוע איתו אף פעם לפרק זמן של יותר משעות ספורות (אותן קל לטייח באלף ואחד סיפורים, אבל לכי תסבירי לבן זוג שאת גרה איתו לאן נעלמת לסופש שלם) ובנוסף כוסיות שהן לא היא היו מצויות בכמויות בכל עיר אם הוא רק היה יודע לחפש טוב מספיק, אז למה דווקא לחפש אותן באילת? האם ניסה לחפש דרכים להתרחק ממנה או לנסות לגרום לה להרגיש קצת מתסכולו, כבר עייפה מלנסות לפרש ולכן רק להתמסר לזיכרונות נותר לה

 

באחת השיחות האחרונות שלהם, כשהבין שהיא לא פנויה אליו גם בלילה הספציפי ההוא למרות שפינה מזמנו ונסע למרכז בשבילה, הטיח בה משפט שהיה לה קשה לטאטא החוצה מראשה, "את הזונה הסודית שלי, גם כשתיהי נשואה ויהיו לך ילדים תמשיכי להיפגש ולהזדיין איתי," איך ענתה לו על הקביעה הזו היא כבר לא זוכרת, למרות שהשלימה עם העתיד העגום הזה ממזמן, לא יכלה שלא לראות בהצהרתו משהו ילדותי ומפנטז יתר על המידה, בדיוק כמו שהיא עצמה הייתה

כלומר אין דרך אחרת להתמודד עם החיים שנועדו לי, היתה שוב ושוב משכנעת את עצמה ומצדיקה, הכל מת ושיגרתי ואפור ורגיל, אין לי דרך לשאת את זה אלא ככה, במחיר כבד של פגיעה, העניין הוא שהוא עוד לא יודע שאני פוגעת בו, הוא זה הם, זה שניהם, בשניהם אני פוגעת במקביל, אף אחד מהם לא מבין את זה, וכמה רצחני זה הולך להיות וממוטט כשכל המגדל הקלפים בשקל הזה יקרוס ויתגלה

 

משהו עמוק מאוד בתוכה דווקא רצה זעזוע עצום כלכך שיבקע סוף סוף את האדמה השברירית שנשענה עליה בכל השנים האחרונות. משהו עמוק ואכזרי בתוכה רצה שהוא יתקשר דווקא כשהיא תהיה עם החבר שלה. שלמרות כל הזהירות, היא תשכח למחוק איזו תמונה או איזו התכתבות. שהפשע העצום יתגלה ויכריח אותה להתמודד כבר עם כל מה שהיא בורחת ממנו זה שנים. משהו רצה בכל מאודו שיקרה אסון פטאלי, אך במקביל, כיסוייה הבלשיים היו נהפכים למתוחכמים יותר ויותר, והיתה יודעת כיצד לשכך כל חשד אם וכאשר הציץ לרגע. היתה מתזמנת את הפגישות הסודיות במקביל לעיסוקים אחרים שהיתה צריכה לעשות רחוק מהבית ומהחבר שלה. היתה דואגת שדבר לא יהיה מוגזם מדי, ארוך  מדי, חשוד מדי. היתה דואגת לטאטא ראיות במקצועיות של פושעת מדופלמת שזו התמחותה רבת השנים, למרות שמעשי הבגידה האלה החלו ממש לא מזמן. (לא מזמן? כבר שנים שהוא מתרוצץ לה בלב מחדר לחדר, מחפש אותה, קורא לה, כבר שנים שהיא בוגדת בחשאי בחבר שלה עם פנטזיות וזכרונות שלא העזה לשתף, גופו הגדול וידיו המחוספסות שהיו אוחזות בה, מחבקות אותה, קולו שהיה לוחש לה באוזן את כל מאוויו אליה בלילות הבודדים באמת, הרי אצלו מצאה מקלט בתקופה החשוכה ביותר בחייה, תקופה שהשאירה מאחור כשהתמסרה לזוגיות החדשה אבל אותו לא הצליחה להשאיר מאחור באותה קלות בכלל, אף פעם לא באמת, האסמס פעם באף פעם הזה, שהיה לופת אותה באחת ומחזיר אותה אחורה למרות כל מה שהתאמצה, כל אלה העידו שיש פה סגירת מעגל שפשוט לא התקיימה, שיש לטפל בה בדחיפות, וכשהחליטה לעשות מעשה ולסגור כבר את המעגל הארור הזה, שם החלה התקופה החדשה הזו בחייה, של חיים כפולים ונפש מעורערת אחת)

 

ועל כל זה היא חושבת כשחברה הלך להביא את ההזמנות המוכנות, ואת כל זה יש לקטוע כשהוא חוזר. קיר הזכוכית של מקדונדלס דרכו היא מסתכלת בזמן שהחבר שלה אוכל ולא שם לב לשומדבר חריג בהתנהגותה, כרגיל, משקף את הגשם שהחל לרדת בחוץ. ועם הגשם מגיעה מכונית אחת חבוטה וחונה בחניה ממש מולה. הגשם מתגבר כשהוא יוצא החוצה, עם הג'ינס הקרוע והסווטצ'רט המהוה, הכרס הקטנה והידיים החזקות, ודמותו מכה בה בתדהמה שקשה לה להסוות, מה הוא עושה כאן לכל הרוחות, ועם זאת, הקלה בלתי מוסברת וחרמנות שמתחילה לגאות כשהוא מסיט את שיערו הנרטב מעיניו הכחולות, מישיר מבט לעבר המסעדה, מבחין בה, ובין זוויות פיו היפה מופיע חיוכו.


נכתב על ידי , 28/2/2019 12:07  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של סתם עוד פנטזיה. ב-2/3/2019 20:20
 



אוזן המן


כל סדרת הארי פוטר מסתובבת להם בבית! אחד הילדים (מוזר לי לקרוא לו עדיין ילד, הוא עוד שניה בן 17) סיפר לי שבישיבה שלהם מסתובב הספר "אם יש גן עדן" וכמעט אף אחד לא מעיז לקרוא אותו, אבל הוא קרא גם קרא, את כולו. זה גרם לי לשנות פרספקטיבה לחלוטין, אני עדיין חושבת על זה באופן מוזר, כמה סצנות סקס יש בספר הזה? כמה ארועים שלא ראוי שהאח-למחצה הדוס שלי יקרא בלי שאבא שלי ואשתו ידעו? אבל ההארי פוטר הזה הרג אותי סופית. כשהייתי בת 9 או 10 סבתא, אימא של אבא שאנחנו לא בקשר ממש כבר הרבה שנים, באה אליו באיזה שישי כשגם אני הייתי והביאה לי במתנה ספר על פיות. אני רק זוכרת שכשיצאה שבת אישתו לקחה לי את הספר מהתיק וכעסה שזה לא ספר שאני צריכה לקרוא ויש בו המון שטויות. לא הבנתי למה, אימא שלי מעולם לא מנעה ממני ספרים, גם אבא לא, אף אחד משני האבות. ופתאום יש לאישתו של אבא-ביולוגי בעיה עם ספר על פיות. בדרך הביתה הוא ניסה להסביר לי שיש אנשים "ברמת אמונה כל כך גבוהה וגדולה שקשה להם להסתכל לפעמים אחורה ולזכור.. איך הם היו לפני" לא הבנתי אז את המשמעות אבל זכרתי עד עכשיו את מה שאמר, וברור שהיום אני מבינה. מה שאני לא מבינה זה הורים שמשתנים ובאיזו זכות זה קורה. הייתי הבת הבכורה שעושים עליה ניסוי וטעיה לא בכוונה מכל הצדדים של המשפחה. מצד אחד אני שמחה שלאחים שלי, לשניים שמצד אימא ולשבע שמצד אבא, היתה ילדות קלה יותר משהיתה לי. מצד שני יש בזה משהו מקומם מאוד. אני לא יודעת אפילו על מי להתקומם ואת מי להאשים. אני שונאת להתפלש ברחמים עצמיים במיוחד כשהם סמויים וארוכי שנים. לא חשבתי שבגיל 24 אמשיך להסתיר את הקעקועים מאבא או לחפש הסברים לאחד האחים היותר קטנים, בן 4 או 5, ששואל אותי בתום לב למה אני מעדיפה ללבוש מכנסיים ולא חצאית, או למה אני לא גרה איתם, למה אני לא מברכת לפני שאני מכניסה את האוזן המן לפה.

 

נכתב על ידי , 25/2/2019 23:36  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אורן שלא מת ב-27/2/2019 22:31
 



רומאן איטלקי


 

קצב הקריאה שלי באנגלית עולה אך נדמה שהרמה לא משתפרת. אני מתרגמת את אותן מילים שוב ושוב ולא מצליחה לזכור הרבה מהן. (סתם מחמירה את עצמי. את הרוב אני זוכרת) סיימתי עוד כמה ספרים, ואני קוראת כל הזמן מאמרים מדעיים, ושומרת על ריטואל יומי, וחוזרת כל יום על אוצר מילים שהולך וגדל. המטרה היא עד אפריל לדעת בעל פה את כל המילון של ניב רווח, זה ייתן לי לפחות רמת מתקדמים א' ואולי פטור. ובמקביל להמשיך עם הקריאה ולא להפסיק.

סיימתי בכמה ימים את כל סדרת "החברה הגאונה" של אלנה פרנטה, סדרת רומאנים איטלקיים שמשכה אותי פנימה בעוצמה כזו שהרגשתי שאני חיה אותם, חיה ממש. שני הספרים הראשונים מדהימים, הספר השלישי נהדר, הספר הרביעי בסדר פלוס. אני לא יודעת אם להתחיל עכשיו עוד רומאן איטלקי (אלה תולדות) או ישראלי (א.ב. יהושוע) או בכלל לחזור לעיוני-פסיכולוגי (יורם יובל) בנתיים החלטתי לקרוא כמה ימים רק באנגלית. into the wild כרגע, שלא עושה עלי רושם רב, כי כבר ראיתי את הסרט ושומדבר לא מחדש לי, אבל לפחות הוא כתוב יפה.

חברנו היקר ממשיך לשלוח לי הודעות ולחיות בסרט שמשהו טוב ייצא מזה. אני ממשיכה לבלגן לעצמי את החיים דווקא כשהם בפסגת הסדר הלוגי שלהם ונוצצים בשלוותם כלפי חוץ. כלפי פנים אני רועשת וגועשת ולא תמיד אפשר ולא תמיד מותר אך כשכן אני מתמסרת וזה בסדר פלוס. כמו רומאן אחד, איטלקי

 

נכתב על ידי , 25/2/2019 14:00  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של סתם עוד פנטזיה. ב-25/2/2019 23:31
 



לדף הבא
דפים:  

90,144
הבלוג משוייך לקטגוריות: משוגעים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לסתם עוד פנטזיה. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על סתם עוד פנטזיה. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ