לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה



Avatarכינוי: 

מין: נקבה

תמונה




קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוקטובר 2019    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
10/2019

את לא ישנה טוב


את מתעוררת מחלומות רעים כמעט כל לילה

בשעות הזויות

4 וחצי, 5 וחצי

יש חלומות שאת צריכה לדבר בקול רם כדי לקום מהם

ואת שומעת את עצמך ממלמלת ולא מצליחה לעצור את זה

ומתעוררת

ומרוב הפחד להרדם שוב ולחזור לאותו חלק מפחיד בחלום

את מעירה את המוח הרדום בשלל שיטות

פלאפון, בלוגים, קמה לשתות מים

חוזרת לישון אחרכך

אם את מצליחה בכלל

להרדם שוב

נכתב על ידי , 10/10/2019 05:38  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של רון - ב-13/10/2019 12:08
 



כלפי חוץ הכל בסדר


אני מצטיינת מעבר למה שמישהו העז לחלום, כולל אני. כל השנה האחרונה מאז השחרור, הדלקת בכתף שמנעה ממני לכתוב ולכן הובילה ל3 חודשים תמימים של ללמוד מילים באנגלית בסזיפיות ובכפיתיות, לקרוא אינספור של כתבות בנשיונל ג'אוגרפיק, לתעד הכל בטבלאות אקסל כאילו יש מישהו שיישב לבדוק לי אותן. למלא את כל חוברות הפסיכומטרי של ניב רווח ואת כל התרגילים בקורס החינמי האינטרנטי. 9 בבוקר עד 9 בערב. כל יום. שנה. מתמטיקה 5 יח"ל. להכשל בשאלון חורף. להצליח בקושי בשאלון קיץ, אבל במידה מספקת כדי להקפיץ את ממוצע הבגרויות ב4 נקודות. 

פטור באנגלית, מעל 700 בפסיכומטרי, כל השנה האחרונה הביאה אותי לנקודת קצה שממנה בעצם מתחיל התכלס שאני לא יודעת בדיוק איך להתכונן אליו נפשית, מעבר ללהגיע אליו טעונה באנרגיות מנטליות שאני מקווה שישארו בתוכי במשך ה3 שנים הקרובות.

 

אז כלפי חוץ הכל בסדר. אפילו ביומיום. אני עושה חיל בעבודה כרגיל, נטו בגלל שאני ריכוזית ואוהבת לקחת על עצמי גם עבודה של אחרים והכל צ'יפס בשבילי ואני פרפקטיוניסטית ברמות. כשיתחילו הלימודים אצטרך לתת פחות שעות, והם יאלצו להתמודד עם זה. הבהרתי להם את זה עוד בראיון קבלה, לפני כמה חודשים.

 

כלפי חוץ הכל בסדר, אני מרהטת את הדירה לאט לאט, סופסוף יש לי שני כיסאות מטבח ואת הרגליים לשולחן מאיקאה שכלכך רציתי ורק מחכות שארכיב אותן. אתמול הצלחתי להרכיב לבד ארון ספרים ענק שבחוברת היה כתוב ששני אנשים צריכים להרכיב. קניתי מחזיק מפיות, כפות עץ למרות שאני לא מבשלת, עוד כמה ספרים.

עדיין חסרים דברים קריטיים כמו ספה ומכונת כביסה, אבל זה יגיע כשאתחיל לחסוך כסף סופסוף, בנתיים כבר כמה חודשים שאני במצב שכל מה שאני מרוויחה נבלע לי אוטומטית עד סוף החודש. לפחות אני לא במינוס ומצליחה להחזיר את ההלוואה על האוטו, אבל אני במצב אפס כזה, שהוא די מסוכן אם לא אשים לב ואפריז בהוצאות.

 

אז כלפי חוץ הכל בסדר. אני נהנת מהלבד שלי, לרוב. אני מספיקה לקרוא ספרים, לרוב. היום סיימתי ספר קליל ונהדר של אושרת קוטלר, איז'ה מיה. לא קראתי ספרים בסגנון הזה, של רומן שטחי, מאז גיל 16 בערך. ולמרות שהוא היה שטחי וקליל, הוא הביא אותי כמעט לידי דמעות לקראת הסוף שלו. הוא לא כתוב בעברית צחה ומושלמת, הוא לא מרתק מבחינת עומק ספרותי. אבל הסיפור יומיומי ומוכר להכאיב והדמויות, קל להזדהות איתן. גם כאלה ספרים צריך לפעמים.

 

ווירג'ניה וולף או תומס מאן? על מוות בוונציה שמעתי כבר ממזמן. ויש בספר הזה שלו שקניתי באיזו חנות לספרי יד שניה שמצאתי במקרה בחיפה, עוד כמה סיפורים קצרים.

יש לי גם עוד ספרים של אמיר גוטפרוינד ויעקב שבתאי ויהודית קציר שמחכים שאקרא אותם. ויש את כל ארון הספרים המלא שלי אצל סבא וסבתא במרכז שאני צריכה להביא לפה מתישהו. עכשיו סופסוף כשארון הספרים בנוי אני באמת צריכה להביא אותם.

 

כלפי חוץ הכל בסדר. אני לפעמים חושבת שהיה נחמד אם היה לי פה גבר, באופן זמני או קבוע, להעביר איתו את הלילות. מגע חסר לי ושיחה טובה כמו שהיתה לי בסופש האחרון בטיול בגליל העליון. במשך יומיים וחצי ו40 קילומטרים צעדתי במאסף של הטיול ודיברתי עם גבר בן גילי, שעבר מסלול צבאי דומה לשלי, וגם לו יש סיפורי אקסיות משוגעות (כמובן שלו סיפרתי רק על מערכת היחסים הרצינית האחרונה והמאוד נורמלית, ולא על כל השאר). זה כלכך כיף לדבר עם מישהו כזה, דומה לך, ולהמשך אליו קצת, ולתהות מה הוא חושב עלי. אולי הוא ירצה בי, אולי הוא מתעניין בי, אולי הוא באמת מסתכל עלי הרבה ולא בקטע שאני מדמיינת אלא באמת.

ובסוף לא קרה כלום. נגמר הטיול ונפרדנו לשלום. ואני נשארת עם המון אופציות זולות ורדודות. טינדר, כלוב, דברים מאוסים. מה מרגש בלהתחיל הכרות עם בנים שרוצים אותך אך ורק בשביל סקס.

למרות שבתכלס, זה כל מה שחסר לי גם עכשיו. סקס. אבל אני חייבת גם את המעבר. משיכה, ושיחה טובה, ושיהיה חכם לעזזל, אבל גם סקרן. 

ושלא יהיה נשוי או נורא נורא מבוגר.

אלו בקשות גדולות מדי?

 

אני חושבת על האקס שלי לא מעט לאחרונה. מקווה שהולך לו טוב במדעי המחשב, הוא יתחיל שנה שניה עכשיו כשאני אתחיל את התואר. מקווה שהוא לא מסתגר בבית כמו בחודש הראשון אחרי שנפרדנו, כמו שאימא שלו סיפרה לי אז. מקווה שחברתית טוב לו, ושאולי הוא אפילו מצא מישהי חדשה. מעולם לא חשבתי שארצה שלמישהו שהייתי איתו תהיה מישה חדשה שהוא יאהב. אבל עם האקס זה סיפור אחר. אני כלכך מעריכה אותו כבנאדם, ואהבתי אותו בתור חבר הכי טוב במשך כמה שנים טובות. ככה שזה מעבר למונחים של קנאה או בלעדיות. אם תהיה לו מישהי חדשה זה סימן שהוא התגבר עלי סופית, מאז הלילה ההוא שבו החלטנו שנחזור, כשהוא התפרק לי על הכתף ובכה כמו ילד, כמו שלא ראיתי אותו בוכה אף פעם, וסיפר לי כמה שאני חסרה לו. 

אז חזרנו ל3 ימים, בהם חזרה לתפוח אצלי תחושת מועקה, ועם תחושות אי אפשר להתווכח. ואז נפרדנו שוב, סופית.

בחלום רחוק מאוד אנחנו נפגשים שוב וכשאספר לו איך החיים שלי התקדמו לטובה מאז הוא ישמח בשבילי ויהיה גאה בי, ויספר לי כמה שהוא לא מופתע מהכל. והוא יספר לי שהוא עזב את הבית של אימא שלו (הלוואי, בשבילו,) ומשכיר דירה לבד ושגם לו טוב מאוד, בסך הכל.

ואנחנו שוכבים וזה טוב ומרגיע ומוכר ומנחם ואנחנו מחובקים הרבה מאוד זמן אחרי זה. והכל בו יהיה מוכר לי. גם הריח, גם הגוף, גם התגובות הטבעיות להכל.

בחלום רחוק.

 

נכתב על ידי , 9/10/2019 12:00  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של רון - ב-10/10/2019 10:58
 



טוב, אז, התקבלתי


אפילו שלתחושתי הראיון היה גרוע ממש, יום אחריו, כלומר אתמול, נשלח לי מייל שהתקבלתי לתכנית מצטיינים. אני נורא שמחה ובמקביל, סוג של חשש מתחיל לטפס.

לצד היתרונות של זה - אני יכולה לקחת קורסים מכל חוג אחר, ומקבלת מלגה מלאה לתואר על הכל, ובכללי זאת תכנית נחשבת ושווה, היא תהיה הרבה יותר עמוסה, יהיו לי הרבה יותר חובות ואני חייבת לשמור על ממוצע של מעל 86 גם בחוג הזה של התכנית וגם בחוג של הפסיכולוגיה שזה החוג הראשי בעצם.

 

אין לי ממש מושג איך אני הולכת לעשות את זה, כשכל אחרי הצהריים שלי תפוסים בעבודה עד 11-12 בלילה. כל הסופשים ורוב הבקרים פנויים, זה נכון, אבל עדיין. 

גם לאורך רוב הראיון הדוקטור אמר שוב ושוב כמה שהתכנית תהיה עמוסה וקשה ושאין מקום לתלונות וקיטורים על העומס ועל הקושי.

איך אני הולכת לעשות את זה?

אני לא רוצה לוותר על העבודה המדהימה שיש לי. ואני חייבת ורוצה מאוד מאוד להצטיין בלימודים.

 

ואז אני מזכירה לעצמי, שעד עכשיו התמודדתי עם קשיים שרוב האנשים לא התמודדו איתם. לא כל אחד היה 5 שנים בצבא בתפקידי קצונה קרביים ועוד עשה את זה טוב. השנה האחרונה בתור סמ"פ שלא ישנה בלילות אף פעם ועסוקה כל היום בלוזים מטורפים ונסיעות וארועים מבצעיים וחיילות והכל, זה פשוט דברים שרוב האנשים לא מתמודדים איתם אפילו.

 

אז אני אומרת לעצמי, את זה כבר ראית שאת יכולה לעשות. בזה עמדת כמו שצריך, ואפילו קיבלת הצטיינות בבה"ד 1 בתור מפקצית, בת יחידה מתוך סגל גברי. 

זה לא מתוך התרברבות, זה כדי להזכיר לעצמי שיש לי איפשהו נקודת פתיחה שונה מלרוב האנשים, שזה הולך להיות הדבר הקשה האמיתי הראשון שהם עושים בחיים שלהם. (או שלא. לא יודעת, זה לא בקטע מתנשא. אני פשוט מנסה להכניס את עצמי לפרופורציות ולהרגיע את עצמי.)

 

זה אפשרי בכלל לשמור על ממוצעים כלכך גבוהים בלימודים במקביל לעבודה שהיא יותר ממשרה מלאה, היא 24/7?

 

לא יודעת.

אבל אני חייבת לנסות.

נכתב על ידי , 8/10/2019 04:11  
16 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של cutie-pie ב-10/10/2019 19:39
 



לדף הקודם    לדף הבא
דפים:  

93,705
הבלוג משוייך לקטגוריות: משוגעים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לסתם עוד פנטזיה. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על סתם עוד פנטזיה. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ