לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים



Avatarכינוי: 

מין: נקבה

תמונה




קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוקטובר 2018    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
10/2018

Close to the edge


אני רוצה להראות לו שאני תמיד בהתקדמות חיובית. ממפגש למפגש. דווקא כשאני במסגרת שאין לי בה משימות אני עסוקה בלייצר לעצמי כאלה, שיהיה לי על מה להעיד בגאווה, שיגיד שאני מגדילה ראש. מדמה שהוא המנחה שלי בדוקטורט על זמני בנושא אישיות בלתי-בוגרת, מעוקבת התפתחותית. קדמונה. קדמונאית. והספר. אני חייבת לסיים את הספר!!! את כל הסדרה. כדי שאחזור למחסן הספרים שעולה על גדותיו ואכריז בחגיגיות "סיימתי. עכשיו תן לי את טולסטוי" כאילו שמדובר במירוץ שליחים ספרותי וק.ס. לואיס היה מקל במיוחד קל לאחיזה (קל באמת, איזה כיף שקל) ועכשיו הגיע זמני לסחור במקלות הכבדים באמת. בשאר הזמן אני עוסקת בלשרוד רכיבות בינעירוניות, ללמוד בימים ולכתוב בלילות, להאזין להרצאות קוטנרוברסיאליות, לקרוא עד שיגמרו כל הספרים בעולם, עוד ועוד ועוד. אני עוסקת בלזכור לאהוב גם כן, בצד שם, להקדיש מעט, יש ימים בהם קל לי להיות חברה טובה ויש לילות שאני מעדיפה לבד, לברוח לחדרים אחרים ולשיחות אחרות ולנסות לישון הפעם בלי לחלום חלומות.

 

בדוק שמתי את זה פה כבר פעם, יש מעט מוזיקה איכותית שאני אוהבת, רוב המוזיקה שאני אוהבת היא זבל טהור ואני לא מתכוונת לשים אותה כאן.

מהמעט האיכותי תאלצו לסבול כנראה מספר פעמים, עמכם הסליחה

נכתב על ידי , 11/10/2018 20:22  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



ילדות גדולות


אני נראת לך בסדר? הכיוון הכללי של החיים שלי נראה בעיניך מספק כרגע? יש לי תשובה משמעית וחיובית לכל שאלה, ואו שאני מחייכת או שאני מהורהרת או שמה? כי אסור לי להיות עצובה. פעם כי הייתי קצינה, וקצינות לא בוכות אף פעם, ולפני זה כי הייתי ילדה, וילדות גדולות לא בוכות אף פעם. והיום לך תגיד לזכוכית המחוסמת זוזי בבקשה. בעצם אל, די נוח לי ככה, מאחורה. תשארי שם איפה שאת. תודה.

 

אז תשבי לשולחן ותאכלי, ותקחי אורז, אני תוהה אם הוא יודע שאני צמחונית כבר כמה שנים. תמיד לסדר איכשהו שהשרוול יסתיר את הקעקוע. את הפרובוקטיבי מבניהם, בכל זאת, מצוירת בו אישה ערומה רוכבת על סוס, אבוי לעיניים שייראו, חוסר צניעות שכזה וחיה טמאה שכזו. על הצבעוני הענק כבר ויתרתי, כמה אפשר להסתובב עם חולצות ארוכות ולהעמיד פנים שנוח לך בשמש האיומה הזאת של תל אביב. וכבר ממזמן הפסקתי להחליף בגדים בחדר מדרגות. סצנה שמתאימה לסרט על נערה עם תסביכים, לא לחיים עצמם.

אז תקחי אורז, ותמזגי מים. ותהנהני כשמדברים אליך ותחייכי כשמספרים לך משהו נחמד שקרה או עומד לקרות, ותזרקי מדי פעם משפט קצר על תכנון עתידי, אני רוצה לקנות אופניים חשמליים. ממש קשה בעיר עם אוטובוסים. מפה אני ממשיכה ישר לאימון. אתה לא יודע מה זה קרוספיט? מסתבר שאפילו דוסים תל אביביים, שילדיהם משחקים GTA במחשבון הקטן הזה שנראה כמו גיימבוי, שנועלים אדידס צבעוניות והולכים לחוג כדורגל ברמת גן, אפילו דוסים מתורבתים וליברלים לא יודעים מה זה קרוספיט. אני מנסה להסביר בלי להשמע מתנשאת למרות שזה בלתי אפשרי להסביר מה זה קרוספיט למי שלא יודע מבלי להשמע מתנשא. בסופו של דבר הנחתי שגם ככה זה לא משנה מה אגיד, הוא אף פעם לא התלהב במיוחד מהמשיכה שלי לספורט וראה את זה כתכונה שאפשר לוותר עליה.

והשיחה ממשיכה משם, והילדים מראים לי דברים, ואני עוזבת איתם מהבית כשהם יורדים לתפילה, אני עוזבת וכך נגדע לו שוב הנסיון האומלל שלי לעשות את הדברים אחרת ממה שהם. ככה התרגלנו, ככה הוא רגיל וככה אני רגילה. ואולי אם יקרה שוב משהו מזעזע או מרעיש או מסכן חיים לאחד מאיתנו, החורבן החיצוני יאפשר לריהוט הפנימי להסתדר בנוחיות, הפעם לא מעושה, הפעם באמת: ולא ירחק היום ונשב ונדבר ואוכל להגיד לך בכנות, מבלי להתבייש ולפחד, אוכל להגיד לך שאף פעם לא היית דמות אב בשבילי, אבל זה לא חסר לי, כי מישהו נהדר אחר תפס את המשבצת, לא תמיד בהצטיינות יתרה אבל בהחלט הצליח מעל ומעבר למצופה, לא שזה מנע מאישיוז מסוימים לזחול ולהשתכן להם שם בכל אופן ולגדוש ולהכריח אותי לנהוג בדרכים לא דרכים, ועל זה עדיף שלא אדבר כרגע, אבל אולי בכל זאת, אוכל לספר לך משהו אחר, אז ככה: כמו שאתה אוהב להלחין - וזה לא שאתה אוהב, אוהב זאת לא הגדרה מתאימה. אתה לא אוהב משהו שכופה את עצמו עליך, והלחנים כופים את עצמם עליך, אנחנו יושבים ופתאום אתה מתחיל לזמזם משהו ואומר לאישתך "הנה זה שוב בא לי, הניגון הזה, איפה הפלאפון אני צריך להקליט" ואתה מזמזם את זה שוב לפלאפון ואני יודעת שאחרי זה כשיהיה לך זמן תשב לפסנתר ותנגן את זה ותתפתח שם מנגינה נהדרת שתקליט אותה גם כן. לא כי אתה אוהב, כי אתה צריך, חייב, זה בוער בך, אז גם לי בוער בי, לא תווים כי אם מילים, ולפעמים הרעיונות נהדרים, ואם לא אכתוב מיד באיזה פתק הרעיון יאבד לנצח ואתבאס אחר כך שדבר נפלא כזה ישב לי בראש ולא השכלתי לרשום אותו, ומה שאני עושה כשאני כותבת דומה מאוד אם לא זהה לאילתור בנגינה, הבעיה היחידה שלי כרגע זה שאני פשוט לא משקיעה. לא משקיעה, מהראש ישר למקלדת וזה בדיוק כמוך, לא כי אני אוהבת. לא כי אני אוהבת לכתוב, אלא כי אני פשוט בנאדם שכותב. זה מגיע וזה לא עוזב וזה יושב. אתה מבין נכון? אני יודעת שכן

 

לא ירחק היום

 

אז זה אולי מקור כל הבעיה. השלמתי, קיבלתי, אהבתי. משלימה מקבלת אוהבת. ואצלי הכל בסדר וכשאני לא מרגישה טוב או עצובה אני בשבילך לא קיימת. לא כי אתה לא רוצה, אלא כי אני חוסכת ממך את המעמסה האיומה הזאת, כי אני יכולה. כי כל השאר קטן עלי כבר, אז מה זה כבר בשבילי הזכוכית המחוסמת הזאת, שהפכה לחברה ממש ממש טובה

 

 

 

נכתב על ידי , 10/10/2018 20:49  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של סתם עוד פנטזיה. ב-11/10/2018 20:09
 



בעל חנות הספרים


בעל חנות הספרים מזמין אותי לעולמו במבט נוצץ בעיניו אך ללא הבטחות פזיזות. אני אגיד לך רק את האמת ואת כולה, אטיח לך אותה בפרצופך, אני לא מוליך אותך שולל אני רוצה שתלכי איתי בדרך הזאת אם את מוכנה כמובן, לאמיתות כואבות כאלה בדרך, ואולי לחוסר הצלחה (חיצונית) ולסיפוק אדיר (פנימי) האם פנטזיות זה לא כל הסיפור כולו? מדי יום במשך שלוש שנים אומללות ילדה אחת היתה מצמידה את מצחה לחלון האוטובוס בדרך אל ומבית ספר. מצמידה מצחה ומדמיינת דמיונות ומספרת סיפורים וממשיכה כל יום בדיוק מהקטע בו הפסיקה מהיום הקודם: יום ביומו, שלוש שנים. אף אחד לא ניגש אליה, אף אחד לא דיבר איתה, וזו היתה תמצית הבדידות, וזה היה מקור היצירתיות. הפסיכולוג אוחז בליבו כשאני מספרת לו, באדישות משהו, על חרם לא מילולי, והתבודדות בשירותים, ואאוט. סיידר. יות. אוחז בליבו. וצץ בי רצון לנחמו: זה הרי לא היה כלכך נורא, ותראה מה יצא לבסוף, מהילדה שלא היתה מספיק טובה להיות מדריכה בתנועת נוער, ושצחקו עליה, על המראה והבגדים והמוזרות. בסוף פיקדתי על אנשים בצבא. והובלתי ותקרא לזה בכל שאר השמות היפים. "זאת הסגירת מעגל שלך" הוא אומר. ואם הייתי כותבת על זה סיפור זה היה ההאפי אנד, אבל החיים האמיתיים אף פעם לא נגמרים בהאפי אנד.

ולאחר שהטיפול נגמר אני נוסעת לחנות הספרים שהיא הכלאה בין שוק עתיקות למחסן העולה על גדותיו. מאז הפעם האחרונה שהייתי כאן גדלה כמות הספרים במידה בלתי אפשרית: אי אפשר כמעט להכנס בלי להפיל איזו ערימה, וכבר אין שום סדר ושום מידור, פרנץ קפקא שוכב ליד 50 גוונים של אפור ואני חושדת שהוא גם נהנה מזה, אם כי קצת מתבייש. ולאחר שהמוכר שהוא גם בעל חנות הספרים שולף לי ממצולות המרתף סופסוף את הספרים שרציתי הוא מספר לי בגאווה על הוצאת הספרים הצנועה שלו, על הספר האחרון שהוציא בה ממש עכשיו וממליץ לי עליו בכל ליבו, "אם תקראי ולא תאהבי תחזירי אותו לכאן ואזכה אותך על כל הסכום. אם תקראי ותאהבי תחזרי ותספרי לי שאהבת" ומשם השיחה מתגלגלת לחלומות גדולים ומתרגמים קטנים וכל ההוצאות הגדולות ימכרו לך בעיקר סיפורים בשקל. אני אגיד לך את האמת. את לא תרוויחי הרבה פיזית, אבל הסיפוק הנפשי והכיף הוא אדיר.

אז אני אחזור אליך אחרי שאקרא את הסדרה הזו ונמשיך את השיחה בפעם הבאה?

להתראות, ובשמחה

 

-

 

יש שאלות שאין להן תשובות וזה מרגיע אותי מאוד. כמו למשל למה אנשים יום אחד חוזרים בתשובה, ומילדה קטנה אחת אבא שלם נלקח, ואלוהים מכין לעצמו אוסף של כאלה, אבודים ומרוששים מאמונות ומדעות אחרות, ואלוהים מרוצה ומהמהם להם את דרכם החדשה, והדרך מוחצת לבבות של אנשים רגישים מאוד אחרים, ובת אחת הלכה לאיבוד בכל המסע הזה, ומחפשת עכשיו (חיפשה פעם) אהבה במקומות הרסניים ומה נשאר לה כעת?

גם להם עצמם אין תשובה, אם תשאלו, אם אשאל: הרי הוא יגיד לי "ככה הוא סובב את הדברים" או גרוע יותר, "הוא יודע יותר טוב ממני" כששנינו יודעים מי זה ה"הוא" המסתורי הזה. הרי עוד רגע גם אותי הוא יתפוס ויסובב ויקח, זה רק עניין של זמן נכון? זה מה שהוא עושה לאנשים, תופס מסובב ולוקח אותם, לאוסף הפרטי שלו, ומנחית להם את הדרך, ומוחץ את כל השאר. 

וזאת תשובה שאהנהן אליה בתגובה בסבר פנים מבין אך עמוק בפנים ארעוש ואגעש. הוא בכלל לא אמר לי מה שרציתי לשמוע, באיזה קטע, ואיך העזתי לצפות ממנו ליותר? זה מאבק חסר משמעות. תמסגרי את השאלה הזאת בצד, תחת קטגוריה "אלה שאין להן תשובה", ותחזרי אליה ביום מן הימים, אולי כשתיהי כבר זקנה מאוד והמחסן שם יפוצץ בשאלות לא רלוונטיות על מה היה קורה אם ולמה דווקא כך אנשים מסוימים עוברים תהליכים מסוימים.

 

גם לשם נכנסה השאלה "אז מה את רוצה להיות כשתיהי גדולה?" אותו סיפור, אותה שאלה. זה מרגיע אותי מאוד, לא לדעת את התשובה

נכתב על ידי , 8/10/2018 14:02  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של סתם עוד פנטזיה. ב-11/10/2018 20:11
 



לדף הקודם    לדף הבא
דפים:  

76,886
הבלוג משוייך לקטגוריות: משוגעים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לסתם עוד פנטזיה. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על סתם עוד פנטזיה. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ