לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים



Avatarכינוי: 

מין: נקבה

תמונה




קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ספטמבר 2019    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
2930     

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
9/2019

למה נשפכים עלי קיתונות של ביקורת במקום שהוא הבית


אולי אני לא צריכה לקחת את זה קשה כלכך (מה אולי, בטוח) אבל אני רוצה לכתוב מה המקום הזה מהווה בשבילי ולמה קשה לי עם מה שהוא הופך להיות, ואני לא אכנס כאן ל-כן סגירה לא סגירה. זה לא העניין. 

 

אני כותבת בלוגים מגיל 13 בערך, את זה ספציפית יש לי מאז 2010 שזה כיתה י', מאז אני מתעדת באובססיביות רגשית כל מה שקורה לי בחיים, אז היה מדובר בחבר הראשון בגיל 16 ואחרי זה בבחור הראשון ששבר לי את הלב ואחרי זה החלה תקופת הוללות חסרת עכבות שהתאזנה והתעדנה בצבא, הקפדתי לכתוב הכל, בקטע שבלי כתיבה הייתי מרגישה מוצפת חנוקה ואבודה

היתה תקופה שנפגשתי עם בלוגרים ושכבתי איתם, תקופה שנפגשתי עם בלוגרים בלי לשכב איתם, ועד היום יש לי חברים טובים נורא מישרא שמכירים אותי יותר טוב מחברים אחרים דווקא כי הכרנו בזכות הכתיבה.

 

כלומר המקום הזה מהווה בשבילי מעבר לסתם בלוגיספרה רנדומלית. זה באמת בית. זה באמת מקום לחזור אליו כל פעם, לכתוב ולפרוק. בין אם בתור יומן אישי או כתיבה רגשית מחשבתית שאףאחד לא מבין חוץ ממני או סיפורי סקס או פנטזיות (שאגב זה מקור הכינוי שלי מלכתחילה. בגיל 15 כתבתי פנטזיות. שלאחר מכן החלו להתגשם, אבל הכינוי נשאר והוא אני.)

 

לפני הקורס מכים פחדתי שאאלץ לסגור את הבלוג, שכן, זה יהיה אסון אם יזהו אותי דרכו (ואגב, זיהו לא מעט פעמים.) גם לפני הקצונה חשבתי ככה. אף פעם לא הצלחתי לסגור לאורך זמן. אני פשוט מכורה לכתיבה כאן. 

 

ותמיד נשאר המקום הזה של לשתף מה קורה לי בחיים. זה מה שעושה לי טוב על הלב 

 

רצה הגורל, וכרגע החיים שלי נמצאים במקום הכי טוב מזה שנים. אני קמה כל בוקר עם חיוך והולכת לישון כל לילה שפוכה מרוב סיפוק ועבודה כיפית. 

התקבלתי לתכנית מצטיינים באוניברסיטה לתואר שאני רוצה. וחידשתי מאז הפרידה מהאקס את כל הקשרים שניתקתי עם חברות טובות מהצבא. אני גרה בעיר מהממת. אני נוסעת הרבה להורים שבחו"ל. בקיצור אני במקום מדהים בחיים. 

 

ולאחרונה החל לי קשר עם אדם נשוי. בדיוק כמו ששיתפתי בחששות של לפני הגיוס, בחששות מהאישפוז של אבא שלי, בהתאהבות באקס, בפרידה ממנו, בהכרות של 34 שהפך ל39 עם השנים פה וחזר לחיי אחרי הפרידה, כלומר בדיוק כמו כל השיתופים האחרים אני גם משתפת על הקשר החדש שנוצר, 

 

הוא מעורר בי רגשות עזים וכרגע חיוביים לצד לבטים מוסריים והכל לדעתי לגיטימי ובשביל זה קיימת הכתיבה שלי. 

 

אני לא מבינה מה מקור כל הכעס וההאשמות והביקורות. החל בללא שמים שמשתלטים לי על הבלוג ונדבקים אליו כמו זבובים. זה כי אני בפעילים או בחמים? מה הסיפור שלכם? מה יעזור לכתוב תגובה מגעילה? כלה במיילים דאוגים ששולחים לי לוודא שאני בסדר בעצם ולמה אני כל הזמן נמשכת שוב ושוב להרס עצמי. 

 

אז כאילו, חלאס. אני רוצה להמשיך להרגיש פה בית. להמשיך לפרוק פה אותי. כרגע יש את המערכת יחסים הזאת בחיי, אז ברור שעל זה אכתוב. 

אני לא כותבת כדי לקבל עצות, או כדי לבקש פתרון פרקטי לדברים, או לקבל כלכך הרבה ביקורת לא רלוונטית. 

אני כותבת כי עושה לי טוב לדעת שיש לפחות מישהו אחד בעולם שטרח לקרוא. 

 

לא חייב להבין, לא צריך לשפוט, לא צריך לנסות לנתח אותי או לשנות אותי. 

 

רק לקרוא. 

 

לא יודעת מה מטרת החפירה, הרי ללא שמים יכתבו נאצות גם לפוסט הזה. 

הרגשתי צורך לפרוק את התחושה. 

 

נכתב על ידי , 10/9/2019 23:12  
24 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של טליק ב-13/9/2019 06:13



88,883
הבלוג משוייך לקטגוריות: משוגעים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לסתם עוד פנטזיה. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על סתם עוד פנטזיה. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ