לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים



Avatarכינוי: 

מין: נקבה

תמונה




קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    פברואר 2019    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
2425262728  

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
2/2019

לבגידה יש טעם


לבגידה יש טעם חמצמץ שמחליק בגרון בקושי, מעלה זכרונות מעומעמים מהעבר, מסיר, אם זה אפשרי בכלל, את העול המכביד עליה. למחשבה על גופו מעליה ולשונו על צווארה יש משקל אסור וענוג על האיברים הכי פנימיים בגופה, שמשתוקקים אליו עד בלי די. לזמן אין משמעות בסיפור שלהם, ולכן להודעתו שהגיעה משום מקום, אחרי המון זמן שלא דיברו, "יש לך זמן לראות אותי היום, אני מגיע למרכז," ענתה מיד, ומבלי לחשוב, שזמן זו לא הבעיה כאן. זמן תמיד יש. ובלב חשבה על כל השאר, נסיבות, מקומות, אנשים שנפגעים, מישהו אחר שבטוח שהיא שייכת רק לו כבר שנים, בכל אלו יש להתחשב ואת כל אלו יש לזכור ואת כל אלו אפשר לעיתים לנסות ולהצליח להדחיק או, לשנות כך שיתאימו, רק כדי לפנות מרחב הולך וגדל, לתת אישור לתשוקה שבוערת בתוכה. 

 

וכשקרה הבלתי יאמן והצליחה לסדר לעצמה ערב פנוי באותו יום שגם הוא היה בסביבה, לא אחרי הרבה הודעות הצליחה להבהיר לו בדיוק מה היא צריכה, מתי היא יכולה, לכמה זמן, ואיך זה עומד לקרות. ורכבו מחכה לה למטה בשעה היעודה. היא יוצאת מהדירה (פתחה עוד כפתור בחולצה, סידרה כך שהחזיה תציץ) צועקת לחבר שלה שלומד בחדר שהמונית עם החברות הגיעה, והן מחכות לה למטה, ושלא יחכה לה כשהוא הולך לישון, ואת אהבתה. הוא עונה תשובה מעומעמת מהדלת הסגורה והיא יוצאת מיד, פן תתחרט, ונמהרת לרדת תוך כדי העברת הטלפון להשתק. העולם החיצוני, הדורשני, יכול לחכות, והנה רכבו מהבהב לה בהמשך הרחוב. היא פותחת את דלת המכונית הישנה בתנופת שחקניות זכורה לטוב מבלי להתמקד במבטו שליווה אותה עוד כנראה מהיציאה מהבניין.

ריחו שהספיקה כבר לשכוח ממלא שוב את תודעתה כשהיא רוכנת אליו לנשיקה חפוזה על הלחי, "מה קורה? הרבה זמן," והוא, שנראה באמת שמח לראות אותה, השיב "את נראת מעולה, בואנה כמה זמן, שנים, שנתיים אני חושב, מה איתך, איך בלימודים?" ומכניס להילוך, ונוסע מהשכונה, נוסע איתה.

 

הם מדברים, ממלאים את הרכב החבוט בדיבורים, היא על המאבק הבלתי נלאה בכל המכשולים שעומדים בדרכה להתחלת התואר הנכסף, הוא על העסקים שפורחים, הילדה שמצטיינת בלימודים, הגרושה ש"גם איתה איכשהו הכל בסדר עכשיו, את זוכרת איך היא היתה עושה לי את המוות פעם,"

וכל פטפוטי הסרק על הבלי היומיום שמנסים להסוות דפיקות לב מואצות וציפיה המבעבעת כמו משקה רותח שהושאר על אש הולכת-וגדלה, מתי יגע בי, מתי ארגיש את היד שלו עלי שוב, אני חייבת להרגיש את היד שלו עלי שוב, היא קוטעת אותו מסיפוריו על הסניף החדש שפתח לא מזמן בצפון, "אפשר להרגיש רגע את היד שלך? התגעגעתי," ובלי לחכות לתשובתו לוקחת את ידו מההגה ומעבירה אותה על לחיה. הוא מביט בה לרגע והיא מזהה משהו מהזיק הישן, הרעב אליה עכשיו ומיד, שב לעיניו, ונעלם במהירות הבזק כשהוא מחזיר מבטו לכביש ולוקח ממנה את ידו, "אף פעם לא ידעת לחכות כמו שצריך, שכחתי כבר שאין לך אלוהים את," והיא, בתשובה, הניחה את ידה על הג'ינס שלו, רכנה אל רגליו, החלה לפתוח לו את הרוכסן, "משוגעת," שמעה אותו מעליה, וכשהגיעו לרמזור טמנה את ראשה בין רגליו. לא עניין אותה איפה הם נמצאים, מי יראה, מי ידע, להסיר את כל הדאגות שהתרוצצו בראשה היה קל יותר משחשבה, להתמסר לכאן ולעכשיו, וזה היה ממש כמו בימים ההם, הכל במקום והכל נכון והכל קורה, הזין שלו ממלא את הפה שלה והיא מרגישה את הרכב רוטט סביבה והמנוע שואג וההגה מסתובב וגופו מתענג אליה, והוא עדיין נוהג

ואחרי כמה שניות כאלו הרכב חונה, עוצר, דומם. רק גניחותיו ממלאות את האוטו וכף ידו לופתת את שיערה שמכסה את פניה, הוא מושך לרגע את שיערה בחוזקה מעלה כך שפניה מולו, "תני לי להסתכל עליך כשאת מוצצת לי, כלבה," אוסף את שיערה בשתי ידיו ומכתיב לה את הקצב של המציצה

לא הרבה זמן אחרי זה הוא מתקשח לרגע והיא מרגישה את הזרע שלו ממלא את פיה בפעימות קצובות, גופו נרפה, ובאנחה ארוכה הוא משתרע על הכיסא. 

היא מזדקפת, מנגבת את זוויות פיה, וחוזרת לכיסאה, זה היה בדיוק מה שרציתי, וככה רציתי את זה, מזכירה לעצמה, ומלכסנת אליו מבט. "מה שעשית לי עכשיו אף אחת לא הצליחה לעשות כמו שצריך הרבה זמן" הוא אומר ושולח יד לחולצתה, "התגעגעתי לחזה היפה הזה," מסיט את החזיה ולש את הציצי שלה בידו, עדיין שרוע, מותש, על כסא הרכב. 

 

והיא ידעה שככה זה יהיה, והיא ידעה שלא יכלה אחרת, והיא ידעה שאחרי הרבה שעות, כשהוא יחזיר אותה לחזית הבניין, יחלץ ממנה הבטחה להיפגש שוב ולנסוע מתישהו לטיול ארוך בצפון, "כמו בימים הטובים שלנו," והיא תעלה לדירה בלב רוגע או הולם ומוח מתריע אזהרות או מותש ממחשבות, מוצפת הקלה או ריקנות או אכזבה או גם וגם, הרי כל היותר, והמדהים, והנכסף, שכלכך ציפתה לו, לא יכל לעלות בד בבד עם המציאות המשמימה, בה יש לה חבר שמחכה לה בבית, עסוק בלימודים, לא מעלה על דעתו

מה היא מעוללת לעצמה בשם האהבה

 

נכתב על ידי , 18/2/2019 23:31  
18 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של סתם עוד פנטזיה. ב-26/2/2019 23:07



88,887
הבלוג משוייך לקטגוריות: משוגעים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לסתם עוד פנטזיה. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על סתם עוד פנטזיה. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ