לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים



Avatarכינוי: 

מין: נקבה

תמונה




קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    פברואר 2019    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
2425262728  

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
2/2019

מאחורי כל הגנה יש משאלה


האם ציפיתי שהם יציעו לשלם לי את שכר הלימוד? לא, האם קיוויתי שהם יציעו? עמוק בפנים אולי כן, אבל בכל פעם שהמחשבה רק עלתה מעל לפני השטח של המודעות שלי היסיתי אותה מייד, שלא לפתח ולהתאכזב וכל השיט הזה שאין לי כוח אליו, ניסתי לא לחשוב על זה יותר מדי, כבר שנים למען האמת, מאז שעברתי לגור לבד בבתי חייל למיניהם הגעתי למסקנה אחת בלתי ניתנת לויכוח, עלי בלבד לדאוג לעצמי ועלי להסתמך רק על עצמי ולא להעז, לא להעז אפילו לפתח ציפייה קלושה שבקלושות מכל אחד אחר, בין אם קרוב משפחה או חבר או מישהו אחר, שישתתף איתי ויעזור לי, זה נכון הן מבחינה כלכלית והן מכל בחינה אחרת, חברתית, ארחיק לכת ואומר - רפואית והתמודדות עם משברים בחיים, הרגלתי את עצמי להתמודד עם המון דברים לבד לגמריי עד שהפסקתי לעשות את זה באופן מודע, או להקדיש לזה מחשבה כלשהי וזה פשוט נהיה לי ברור מאליו שככה מתנהלים. 

במקביל להתחבטויות הלימודיות שמתרחשות אצלי לאחרונה נותרה בעינה המסקנה שלי לגבי העצמאות הכלכלית שלי, שחייבת להתקיים כנגד כל האסונות שהחליטו לנחות עלי אחד אחרי השני. דלקת בכתף שמונעת ממני לכתוב או לעבוד, מבחן במתמטיקה שלא כלכך הצליח, בקיצור, דברים שקורים בחיים בין אם נרצה ובין אם לא, קצת שיבשו לי את התוכניות הברורות מאוד שהיו לי בראש (ינואר: בגרות, אפריל: פסיכומטרי, אפריל עד אוקטובר: עובדים הרבה מאוד, אוקטובר: מתחילים תואר) וכל מה שבניתי לעתיד ישתנה כנראה, ואולי אפילו אצטרך חלילה לדחות את התואר בשנה. ואולי לא אצליח גם בפסיכומטרי וגם בבגרויות קיץ. ואולי ואולי ואולי. אני מתחבטת עם כל זה ומשתפת את ההורים שלי (קצת ולעיתים רחוקות ובעיקר משדרת שהכל בסדר כמו שאני רגילה לשדר לכל העולם תמיד) ובין לבין ממשיכה לשנן לעצמי מנטרות, יהיה בסדר, אני אסתדר, אני אמנם לא עובדת כבר תקופה אבל יש לי חסכונות והכל בסדר, ויש לי איפה לגור, אסתדר איכשהו, אסתדר, אסתדר.

ולא העזתי לבקש מאף אחד. ולא העזתי להתלונן פעם אחת באמת או להפגין פעם אחת באמת או לדרוש ממישהו משהו כי ברור שלא מגיע לי והתחילו החיים ואין צבא יותר ואין חממות ואני צריכה להסתדר לבד זה ברור.

ומשום מקום הם אמרו. ולא סתם אמרו שישלמו, אמרו שישלמו בלי תנאים. זה לא היה בקטע של "אם יהיה לך מספיק כסף את תשלמי" או "תבקשי מאיתנו רק אם תצטרכי" או "אם תשיגי מלגה לא נשלם לך". זה לא היה בשום קטע כזה.

זה היה בקטע טהור מאוד של, אנחנו ההורים שלך, ואנחנו יכולים לתמוך בך כלכלית כרגע כשאנחנו יודעים שקשה לך קצת, ואנחנו יודעים שלימודים זו מטרה חשובה, ולכן נשלם לך את השכר לימוד

 

אני אוהבת אותם מאוד וריגש אותי מאוד

שהם הצליחו לראות מתחת למגננות שלי

את המשאלה האמיתית והכמוסה, שלא הצלחתי לבטא אפילו בשקט, לבד, לעצמי. 

נכתב על ידי , 8/2/2019 19:45  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של איש. ב-8/2/2019 23:05



86,528
הבלוג משוייך לקטגוריות: משוגעים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לסתם עוד פנטזיה. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על סתם עוד פנטזיה. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ