אני רוצה להראות לו שאני תמיד בהתקדמות חיובית. ממפגש למפגש. דווקא כשאני במסגרת שאין לי בה משימות אני עסוקה בלייצר לעצמי כאלה, שיהיה לי על מה להעיד בגאווה, שיגיד שאני מגדילה ראש. מדמה שהוא המנחה שלי בדוקטורט על זמני בנושא אישיות בלתי-בוגרת, מעוקבת התפתחותית. קדמונה. קדמונאית. והספר. אני חייבת לסיים את הספר!!! את כל הסדרה. כדי שאחזור למחסן הספרים שעולה על גדותיו ואכריז בחגיגיות "סיימתי. עכשיו תן לי את טולסטוי" כאילו שמדובר במירוץ שליחים ספרותי וק.ס. לואיס היה מקל במיוחד קל לאחיזה (קל באמת, איזה כיף שקל) ועכשיו הגיע זמני לסחור במקלות הכבדים באמת. בשאר הזמן אני עוסקת בלשרוד רכיבות בינעירוניות, ללמוד בימים ולכתוב בלילות, להאזין להרצאות קוטנרוברסיאליות, לקרוא עד שיגמרו כל הספרים בעולם, עוד ועוד ועוד. אני עוסקת בלזכור לאהוב גם כן, בצד שם, להקדיש מעט, יש ימים בהם קל לי להיות חברה טובה ויש לילות שאני מעדיפה לבד, לברוח לחדרים אחרים ולשיחות אחרות ולנסות לישון הפעם בלי לחלום חלומות.

בדוק שמתי את זה פה כבר פעם, יש מעט מוזיקה איכותית שאני אוהבת, רוב המוזיקה שאני אוהבת היא זבל טהור ואני לא מתכוונת לשים אותה כאן.

מהמעט האיכותי תאלצו לסבול כנראה מספר פעמים, עמכם הסליחה