יש למיטה סורגי ברזל שמזמינים אותך לקשור אותי אליה. אני רוצה שתעשה את זה עם כל הכוח שקיים בך, שתכעס עלי, שתרצה אותי קשורה הכי חזק שאפשר. תהדק את האזיקים עד שיכאב לי, אנסה להתנגד אבל לא באמת. אני אוהבת להיות קשורה כל עוד אתה זה שקושר אותי.

תקרע ממני את הבגדים בכוחניות ותעטוף אותי בכל גופך. בשלב הזה אני אהיה כבר כלכך רטובה ואתחיל לגנוח למרות שאתה עוד לא בתוכי: לבוש ורוכן עלי ומזיע כמו שאני אוהבת. ואנסה להעלות את האגן שלי אליך, כי הידיים הקשורות מונעות ממני לקרב את גופך לשלי בכל דרך אחרת. והאגן עולה ופוגש בזין שלך שמתקשה מתחת למכנסיים ואני מרגישה אותו אבל לא יכולה לעשות כלום חוץ מלקוות שתתפשט כבר.

ואתה מוריד את החולצה קודם ואז מנשק אותי חזק, ומוריד את המכנס תוך כדי, אני לא יודעת איך ומתי זה קרה אבל הזין שלך בתוכי עכשיו ואתה נע בעוצמה ואוחז את ידיי הקשורות עם ידיך שלך. ואני מתאפקת לא לצרוח כי החלון פתוח ומי יודע מי עוד בבית. מתאפקת לא אבל גונחת בקול כן. וגופך מעלי מזיע עלי ומרגישה אותך יותר מתמיד ואתה מתנשף בדממה מנוגדת לשלי, בשקט ורק עיניך מביטות בי בתערובת של תשוקה וכעס ושייכות. ואולי כעס זאת לא המילה הנכונה אבל רגש חזק מדי כזה שאי אפשר לתארו במילים כזה שאני לא מצליחה. והוא זולג מבעד לגופים במיוזעים ולרצון שלי אותך בי ללא סוף וללא גבול. זולג בין הבטן שלי שמחוצה לשלך והרגלים שלי שנכרכות סביבך ושפתיי שמחפשות לנשוך משהו ומוצאות את צווארך.

וזה שם כשאתה לוחש "אפשר לגמור בתוכך" ואני מרגישה אותך בוער בתוכי שניה אחרי זה בפעימות מדודות, ורק הפעם אתה מאפשר לעצמך לשחרר גניחה עמומה שמתגלגלת לתוכי יחד עם כל הזרע שלך.

יוצא ממני, וקם, משאיר אותי על המיטה,

מלוכלכת קשורה משתוקקת ורטובה.

שתהיה לכולנו שנה טובה.