לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים



Avatarכינוי: 

מין: נקבה

תמונה




קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יולי 2018    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031    

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
7/2018

צפוי וקלישאתי


תמיד כשאני מבלה יותר מדי זמן עם המשפחה הקרובה מתגלעות להן הנקודות שמרחיקות אותי הצידה. אולי זה שאני לא מצליחה למצוא את ה"מקום" שלי בעולם נובע מזה שאני לא נלחמת בכוח על המקום שלי במשפחה. בתור ה"אחות הגדולה" אמורות להיות לי המון זכויות יתר, וגם אם לא יוצא לי באופן טבעי לדעת לדרוש אותן, אבל זאת הבעיה, שאף פעם לא ידעתי, תמיד הייתי גאה ביני לבין עצמי שאני לא מבקשת (לא יודעת איך לבקש) מההורים שלי גם אם מדובר בדברים הבסיסיים ביותר כמו תשומת לב, עזרה, אהבה. אחי, ילד הסנדוויץ נלחם בשיניים מגיל צעיר וידע תמיד לדרוש ולקבל את מה שהוא רוצה: אבל אולי זה כי הוא כבר ידע מגיל צעיר איפה הוא הולך להיות עוד 10 שנים, כמו שהיום הוא יודע איפה הוא הולך להיות ב10 שנים הבאות. ואילו אחותי הקטנה היא האחות הקטנה במשפחה, היא אפילו לא צריכה לדרוש כדי לקבל מעל ומעבר מההורים שלי.

אימא שלי אמרה היום שזה הקיץ הכי מאושר שהיה לה אי פעם (טיפוסי מצדה להגדיר את זה ככה, ולא "הקיץ הכי מאושר שהיה בשנים האחרונות" או "קיץ שמח במיוחד") ולכמה רגעים, ולא בפעם הראשונה, רציתי להתחלף עם אדם שיודע להרגיש ולהגדיר אושר טהור מהו, אבל כמו תמיד הרגעים חלפו ואני נשארתי עם תהיות, מה אני צריכה עוד בשביל להרגיש טוב עם עצמי פעם אחת בחיים, מה חסר לי עכשיו, למה אימא שלי יכולה להרגיש מאושרת ואני לא? נראהלי זה היה אילן הייטנר, או אשכול נבו (איך אני שמחה שתקופת אשכול נבו שלי נגמרה אי שם עוד בתיכון) שכתבו באחד הספרים שלהם, שיש פשוט סוגים של בני אדם שלא מסוגלים להרגיש אושר טהור מהו, ויש סוגים של בני אדם שכן, וזה קבוע ולא יכול להשתנות, וזהו זה. אני לא מחפשת סוף טוב ואין לי סיכום לקיץ שמבחינתי הולך להתחיל בכלל רק באמצע אוגוסט כשאני אחזור לישראל. עד אז אני ממשיכה לחיות בלה לה לנד של טיול מעורפל חסר דאגות, כל יום מוסיפה עוד מילים לאוצר מילים באנגלית ובגרמנית, שומרת מקום לקורס פסיכומטרי, קובעת סקיצה לקעקוע אצל המקעקעת האהובה עלי בתל אביב. אני מביאה את עצמי אל החיים בכוח בלי להתמהמה יותר מדי למרות שיש לי עוד הזדמנויות וכמויות של זמן והמון מדינות שקוראות לי לטייל בהן והורים שלוחצים עלי ללמוד באירופה. אני רוצה למצוא את המקום שלי בעולם והטיול לא קידם אותי במיוחד עד כה בשאלה הרת הגורל הזו (כמו שהיה צפוי וקלישאתי שיקרה), אז אולי לחזור למקום הבטוח והמוכר יעזור לי דווקא. ואני גם ממש רוצה לחזור למסגרת לימודים כלשהי. זה באמת חסר לי 

נכתב על ידי , 8/7/2018 01:06  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של סתם עוד פנטזיה. ב-12/7/2018 18:15



75,947
הבלוג משוייך לקטגוריות: משוגעים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לסתם עוד פנטזיה. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על סתם עוד פנטזיה. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ