לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים



Avatarכינוי: 

מין: נקבה

תמונה




קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יוני 2018    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
6/2018

בנים רגישים


ובעצם כשאשוב למדינת תל אביב אני אוכל לחזור שוב להיות מי ש, שכחתי איך להיות. (איך בדיוק. סאחית יותר מתמיד וכבולה בשרשראות לתדמית) פעם התביישתי בזה אתם יודעים. פעם לא רציתי שידעו מי אני באמת מתחת לשמלה. פעם רציתי שזה כל מה שיראו: תלבושת יפה של ילדה שמופיעה לה על במה. וזה נמשך שנים או יותר, קשה להתחיל גיל התבגרות בגיל 18 וסיים גיל התגברות כשאת בת 20 ומשהו, אני עדות חיה לכך. ואולי בעצם אני עדות חיה לכך שגיל התבגרות לא נגמר באמת אףפעם

 

(איך לתמרן בנים רגישים? כמו שמתמרנים כל בן: 

גבר מהרגע שהוא נולד עד הרגע שהוא מת, כל חייו הוא רק מנסה וממשיך להוכיח את הגבריות שלו. זה המניע של כל הגברים בעולם, זה מה שהופך אותם למה שהם, וברגע שמבינים את זה מאוד קל לתמרנם. במדינת תל אביב זה קל במיוחד) 

 

אז נחזור לנושא הרגיש. פעם בחור אחד בא לאסוף אותי  כל הדרך מאיזה מושב ליד ירושלים (גבעת ציון? יש מקום כזה? גבעת שמואל? לא, זה ההוא על כביש 4. משהו שקשור לגבעה, לשמואל ולציון. ואולי טוב שאני לא זוכרת איך קוראים למקום) בקיצור, אותו בחור הגיע מהחור שבו הוא גר עד למדינת תל אביב לחפש אותי בשישי בערב, שזה מעורר התפעלות אם מכירים את כל פרטי הסיפור לעומק: קבעתי איתו שניפש אבל עוד לפני שהערב התחיל כבר 1. הייתי שיכורה ממש 2. הפלאפון שלי שבק חיים (סגרתי עליו דלת של מונית) ולא היה לי איך לתקשר עם הבחור.. בקיצור, אין לי מושג איך בסוף הוא הצליח למצוא אותי, מכל הברים בתלאביב, אבל בסוף הוא מצא ולקח אותי איתו. הייתי שיכורה ומאושרת כמו ברוב הלילות האלה של אז ודיברנו המון בנסיעה וזכור לי במיוחד שהוא אמר שאני יותר יפה במציאות ממה שנראה בתמונות. אוקי, לא הסכמתי לשכב איתו כשהגענו אליו הביתה. למה? לא היו לו קונדומים? לא זוכרת. זוכרת שעשיתי לו מסג' והוא נטרף מזה. זוכרת שבבוקר הוא החזיר אותי הביתה, הוא התרברב בזה שהוא נוהג לשכב עם נשים נשואות, וגם הראה לי תמונות ערום שהן היו שולחות לו. זוכרת שאחרכך הוא ניסה לשדך לי את חבר שלו ושזה נגמר בתלונה במשטרה (סיפור ארוך, כתבתי על זה פוסט מתישהו) זוכרת שהוא רדף אחרי בהודעות "מניפולטיביות" כמה שבועות אחרי זה וכמה חודשים אחרי זה ראיתי שהתחתן. 

 

ולמה אני כותבת כאן את כל זה. פעם נורא אהבתי לחשוב שאני מתמרנת את הבנים. האמת היתה שהם תמיד היו מתרמנים אותי. אהבתי כשהם לכאורה גילו מי אני באמת מתחת לאלכוהול ולשמלות. אבל גם זה אף פעם לא היה מספיק אמיתי, ואף פעם לא היה נכון, וביננו, אףפעם לא באמת עניין אותם מי באמת היתה שם. 

ואני אהבתי את כל הבנים הרגישים ובסך הכל רציתי שהם יאהבו אותי בחזרה, וסיפרתי לעצמי סיפורים על מניפולציות ותמרונים.

 

נכתב על ידי , 22/6/2018 01:08  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



תובנות מאי יווני


-אני הרבה יותר חברתית ממה שחשבתי שאני, אבל הרבה פחות חברותית ממה שחשבתי שאני מסוגלת להיות גם אם אני ממש מתאמצת. הסתירה בין השניים יכולה להביא אותי לאומללות נוראית לפעמים

-הים כבר לא מקום מפלט בשבילי. (או שעדיין לא מצאתי את החוף הנכון) 

-הפלגה, לעומת זאת, ארוכה או קצרה ככל שתהיה, מפיגה מתחים

-מאוד אכפת לי ממה שאנשים חושבים עלי ואני מנסה לגרום לזה לא להשפיע על הבחירות של דברים שאני עושה אבל הכל סובב סביב זה בסופו של דבר

-לטייל לבד בעולם נשמע מאוד סקסי ומתאים לי מלכתחילה וזה משהו שציפיתי שאעשה במשך חודשים אם לא שנים, אבל תחושת המיצוי הסופי קרובה מתמיד כמו גם לעבור ליעד הבא, מבחינת שלב בחיים

-אם המשפחה שלי ממשיכה להגיד לי לשאוף גבוה יותר ממה שבגובה העיניים שלי ושההערכה העצמית שלי נמוכה מדי, כנראה שיש בזה משהו ושאני צריכה להפסיק לפחד

-משהו קצת חיובי לסיום: קראתי 5 ספרים באנגלית מאז נפאל שזה אומר חודשיים, ואני מאוד גאה בעצמי על זה כי חשבתי פעם שלא אהיה מסוגלת אףפעם לסיים ספר באנגלית

נכתב על ידי , 18/6/2018 15:06  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של The Shmock ב-19/6/2018 14:35
 




דברים לכאורה רנדומלים זורקים אותי רגשית לזכרונות ומקומות שאני רוצה לשכוח, קצת כמו הגדרה של פוסט טראומתים לא? אני לא אומרת שיש לי פוסטראומה מהצבא, אבל עובדה שמחזה פשוט של מיטת קומותיים ערומה ממזרונים שעומדת לה בגאון מחוץ לחדר של דורמס על חוף באי יווני מבודד ישר זורקת אותי לצהל היקר, ולמיטות קומותיים, להרכיב ולפרק ולדאוג לחיילות ולריב עם נגדים בני 50 כי אין מספיק, אף פעם אין מספיק וכל מיטת קומותיים ריקה שהייתי רואה לה ככה סתם בחוץ ישר גרמה לי לחשוב היי צריכה לקחת את זה למגורים שלהן, האם זה יהיה ככה עד סוף חיי?

וממש כמה דקות לפני מחזה המיטה מחזה אחר הביא אותי לידי דמעות, ובכן הפעם מדובר בחווית ה-להיות הבלתי נראית בחטיבה, אני שונאת להיות בלתי נראת זאת השנאה הגדולה שלי הפחד הגדול שלי בחיים תקופה שבחיים לא אחזור אליה עוד, אבל הנה מה שהיה כך היה אני מגיעה ראשונה לreception אבל הפקיד מתעלם ממני ופונה לזוג שעומד מאחורי בתור כי הם נראים מגניבים יותר כנראה, חמודים יותר, אז אני נעמדת קצת בצד כדי לא להראות נדחפת אבל אוף, הגעתי ראשונה למה הוא לא פנה אלי, ואחריי בתור יש משפחה של ספרדים זוג הורים וילד קטן, והם איכשהו ניהים גם הם לפניי והפקידה פונה אליהם ואני באמצע, אלי אף אחד לא פונה לא זורק מבט, מחכה בעצבנות שמישהו יגיד לי יהיה נחמד לפחות "ג'סט א מומנט מייד נתפנה אליך" אבל אני בלתי נראת כמו בכיתה ז', בשרותים בהפסקות, בכיתה, למורים, לבד, בלתי נראת, וזה מתסכל נורא ואני מנסה לחשוב בכוח על כל דבר אחר כדי שלא ייצאו לי דמעות מסיטואציה רגעית ומטופשת. 

והדבר השלישי הוא גברים מבוגרים עם שיער אפור ועיניים כחולות שנראים רוסים, גרושים ואבודים בעולם כמו שהוא היה. ואת זה אין לי דרך להשכיח. 

נכתב על ידי , 15/6/2018 22:39  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של סתם עוד פנטזיה. ב-16/6/2018 15:42
 



לדף הבא
דפים:  

72,901
הבלוג משוייך לקטגוריות: משוגעים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לסתם עוד פנטזיה. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על סתם עוד פנטזיה. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ