לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים



Avatarכינוי: 

מין: נקבה

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג

קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    נובמבר 2014    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
30      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
11/2014

מה שבטוח שאני לא:


לא שומדבר ממה שאתם מתארים. בדיוק בעוד שבוע יתחילו לו הבה"ד בדיוק בעודארבעה חודשים אקבל תעודת לוחם אחרי שנתיים מכובדות בתור לוחמת בצבא. בדיוק בעוד שיבעה חודשים אקבל ארון. במרץ 2016 אכנס לקבע ומשם השמיים אפילו לא נחשבים בעיניי איזהשהם סוג של גבול.

 

כל הבלוג הזה עדות מרשיעה אחת ליצור המחפיר חסר מעצורים נזקק לתשומת לב כתובה, אוסף מיגרעות אחת על גבי השניה מוסווים היטב ביכולת לתאר רגשות מקומות ואנשים ולשלב בכל זה. 

מכורה כבדה הייתי, מכורה כבדה אשאר. וזה לא חשוב כמה אחריות ישימו בידיי, כמה כתפיי יהיו כבדות ממעמסות, בקשות ותלונות,קמצוץ דק של ההערכה מפוזר מעל הכל מאנשים שמכירים אותי באמת ועדים למהפך העצום, בפברואר 2013 פחדתי פחד מוות מלהיקבר חיה במדבר לשלוש שנים.

והיום אני רוצה לשנות ולשפר ולהשפיע ולעשות כל כך הרבה דברים, ועברו שנה ושבע ויש עוד כמעט שלוש. וזה נהדר, יותר מהכל

 

(לא הייתי עצובה באמת כבר המון חודשים. פעם העצב היה הדלק שלי. להיות עצובה, לכתוב על זה. להיות עצובה יותר, לכתוב על זה יותר. להיקרע מבפנים, להתגעגע עד מוות, להישרף באש הרגשות המאכלים שבי, להתפלש בתוך כל זה, לבכות לילות שלמים, לשתות את דממת הלבד שלי, זאת היתה מהות כל הדברים כולם)

 

 

אבל כשיש עם מי לדבר מתי שאני רק רוצה, ופתאום יש לי לגיטמציה להיות זקוקה לדברים, ולקבל אותם, ויש לי לגיטמציה לכאוב ולדבר על זה ולא רק לכתוב על זה בחדרי חדרים. ויש לי לגיטמציה לאהוב, לאהוב באמת.

 

 

(אני לא מרשה לו לקרוא כלום ממה שאני כותבת, לא משנה כמה הוא מתחנן. אני עוד לא מוכנה לזה. "אז תספרי לי על התמונות שרצות לך בראש." ואני מספרת, בוררת מילים בקפידה אבל מצליחה להעביר לו מתוךתוכי משהו: רוצחת עקרבים שרק כמהה לחביתות, רקדנית בקרנבל שמצילה על החלק המכוער שבפרצופה בעזרת מניפה ענקית, מאלפת דולפינים שבונה במות מתוך הריסותן כל בוקר מחדש, וספינה ששטה לבדה ובגאון)

 

 

 

נכתב על ידי , 24/11/2014 20:40  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



צוואר זאת נקודת תרפה שמושכת אותי כל פעם מחדש


אני מבולבלת כשאני לא ישנה איתך בלילה. להתקשר או לא להתקשר? להוציא את כל הneedyיות שהיתה חבויה בי כל השנים או להטמין אותה שוב עמוק בפנים, יחד עם כל מערכת החולשות השנואה עליך, אבל היא כל כך חלק ממך. זה בסדר להיות בנאדם. וחלשה. באמת שזה בסדר

עוד אחד שמחכה איתי ערב שלם בבית חולים, אבל הפעם בגלל כאבים בכליות. גם אתה כמו הבנאדם ההוא תישאר בחיי לעוד הרבה שנים.

אני לא מפחדת בכלל, אני לא מפחדת יותר לא להסתדר, ואני לא מפחדת ללכת לאיבוד, ואני לא מפחדת להפסיד הכל. כי כל עוד אני לא עושה דברים ממש טיפשיים (ואיתך זה איכשהו יותר קל, לא לעשות דברים ממש טיפשיים,) אין סיבה שנסתיים, אני ואתה אין לנו סיום כרגע, כל הדברים הקודמים היו סופיים כל כך והסיומת שלהם החמצמצה עם הטעם המבחיל, שכל כך התמכרתי אליו,

 

 

הם היו בטוחים שאנחנו יחד עוד מהנסיעה לאילת, אבל איך אפשר להסביר להמון אנשים לא נאורים שיש גם ידיד וידידה בעולם שפשוט רוצים להסתפנטן להם בליל שישי אחד ולרדטרפ תצמם לאילת. וכל הבירות וכל החולצת בטן ורגליים נמתחות על דשבורד, וריקוד על עמוד ואבסנט וכמה שהן סקסיות לך לרקוד איתן כבר, כל האפלטוניות הנדירה שהיתה שם לחודש נדיר אחד, לפני המעיין,

 

 

לא היינו. ובמעיין כן. אבל סתם כי צוואר זאת נקודת תרפה שמושכת אותי כל פעם מחדש. הוויסקי השכיח ממני את הרגע המדויק ואת הפואנטה. כנראה ששניהם לא היו חשובים

 

מאז אין יום ריק ממך

ואין צורך בי שלא מתממש

 

אני מבולבלת עכשיו כשאתה לא כאן, כי כל האופציות הישנות קמות לתחייה ומתחננות שאברור בהן שוב כמו פעם

מה אכפת לי מהכמו פעם הזה

 

להתקשר 

ועכשיו

נכתב על ידי , 23/11/2014 23:00  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אבל לא בגופי אלא בי


לא מסוגלת להגות בפניך את המילה

אין אף אחד מלבדנו (איך תמיד אנחנו מתגלעים למקומות האלה, והערב על הגג של המטבח בין המון דודי שמש וארונות חשמל רועשים שמעמעמים את רעשן העדין של הגניחות שלי כשאנחנו נוגעים אחד בשני)

מתי אני אפסיק לבכות כבר

מתי אפסיק לבכות לך את כל הדמעות שאספתי בתוכי במהלך השנים-בנים (כמה זאת אני לכתוב שהם כבר היינו הך ושאין שומהבדל

אתה לא מרשה לי לנגב אותן אתה מנגב אותן בעצמך ומכריח אותי להסתכל לך בעיניים, והמבט שלך רוצה כלכך ושוקק כל כך אבל לא בגופי אלא בי, לא בתנועותיי אלא במחשבותיי ואין דבר נפלא מזה ובלתי מוכר ומהפנט, אתה מהפנט ואתה לא

 

 

לא מסוגל להגות בפניי את המילה

"אני רוצה שתגיד לי מה אתה מרגיש אלי"

"אני חלש במילים שיר. אני מראה לך במעשים, זה לא מספיק?"

ואני מחבקת אותך חזק כל כך ומנשקת אותך ברכות מגשימת חלומות; ומעולם לא היינו בריאים יותר ומעולם לא היינו ילדים חוששים יותר מזה

"גם כשנהיה רחוקים פיזית נהיה קרובים?" הטון שלי מפוחד כל כך, הרבה פחות מכמה שאני מפחדת באמת

 

ממתי אני מרשה למישהו להפוך לאבן היציבה יציקת ההשיענות שלי

ממתי אני מאפשרת לעצמי הימרחות-התלפלפות להיות אירעית וחולפת באמת, חסרת חוסן כשלעצמו ונתמכת עד כדי כך, באחר

 

והעיניים שלך שוב שינו צבע לירוק עמוק יותר כשהקשבת לי מספרת לך על התמונות שרצות לי בראש מגיל צעיר כל כך

 

מאלפת הדולפינים, אשת הקרנבל, לב מקופל מקומט חסר נפח נח בעילבון מחולט בקרקעית הים הצלול ים הבדידות שלי שספינתי שטה בו ספינת עץ רגילה למדי ופשוטה נורא והלב מעוך שם ודרוס מהמון וממליון והלב אין לו כוח אין לו כוח כבר לפעום אבל היום עכשיו ברגע זה ממש

"הוא אדום יותר?"

"כן, ונפוח ממש פתאום הוא מלא נפח מלא.. שמחת חיים שכזו. הוא מציף את הים הזה וצובע אותו בגוון אחר. הוא מאושר היום הלב הזה. אוף פאק איזה דרמטית אני"

טומנת את הראש בין כתפיו להתחמק מאצבע מאשימה שאני מציירת בדמיוני אבל בכלל הוא חושב ש

"זה סיפור יפה ואת לא דרמטית בכלל ואני מבין הכל"

 

 

בלי לקרוא מילה מכל רשימותיי ושירבוטיי וקשקושיי

הוא מבין יותר הרבה יותר ממה ש

 

 

 

לא הצלחתי להגיד לך

לא הצלחתי להגיד אז הבטחתי שאכתוב הכל

"אני חייבת לשפוך הכל לאנשהו ואני לא מסוגלת במילים, זה קשה לי כל כך הדברים האלה"

לפקד על צוות, לישון שעתיים בלילה כבר חודשים, מסע אלונקות, ניווטים של קילומטרים בשטחי אש מסובכים, בראורים ומדסים, מבחנים על חוברות של מקראות ישראל וחומר מקצועי, פיקוד ושליטהֿ, הסתערויות, החלטות, אחריות, ישיבות עד אמצע הלילה עם כל הסגל העייףֿ, שפצורים, הוכחות, גזירת זמנים וגזירת משמעויות, ועוד שבוע בה"ד אחד כוסאמק, עוד שבוע קורס קצינים קרביים מתחיל וכל אלה לא קשים כמו כל אלה לא קשים כמו להגיד לך

 

כמה שאני אוהבת אותך

 

נכתב על ידי , 17/11/2014 23:16  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של סתם עוד פנטזיה. ב-23/11/2014 11:44
 



לדף הבא
דפים:  

56,623
הבלוג משוייך לקטגוריות: משוגעים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לסתם עוד פנטזיה. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על סתם עוד פנטזיה. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ