לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים



Avatarכינוי: 

מין: נקבה

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג

קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    נובמבר 2014    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
30      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
11/2014

אבל לא בגופי אלא בי


לא מסוגלת להגות בפניך את המילה

אין אף אחד מלבדנו (איך תמיד אנחנו מתגלעים למקומות האלה, והערב על הגג של המטבח בין המון דודי שמש וארונות חשמל רועשים שמעמעמים את רעשן העדין של הגניחות שלי כשאנחנו נוגעים אחד בשני)

מתי אני אפסיק לבכות כבר

מתי אפסיק לבכות לך את כל הדמעות שאספתי בתוכי במהלך השנים-בנים (כמה זאת אני לכתוב שהם כבר היינו הך ושאין שומהבדל

אתה לא מרשה לי לנגב אותן אתה מנגב אותן בעצמך ומכריח אותי להסתכל לך בעיניים, והמבט שלך רוצה כלכך ושוקק כל כך אבל לא בגופי אלא בי, לא בתנועותיי אלא במחשבותיי ואין דבר נפלא מזה ובלתי מוכר ומהפנט, אתה מהפנט ואתה לא

 

 

לא מסוגל להגות בפניי את המילה

"אני רוצה שתגיד לי מה אתה מרגיש אלי"

"אני חלש במילים שיר. אני מראה לך במעשים, זה לא מספיק?"

ואני מחבקת אותך חזק כל כך ומנשקת אותך ברכות מגשימת חלומות; ומעולם לא היינו בריאים יותר ומעולם לא היינו ילדים חוששים יותר מזה

"גם כשנהיה רחוקים פיזית נהיה קרובים?" הטון שלי מפוחד כל כך, הרבה פחות מכמה שאני מפחדת באמת

 

ממתי אני מרשה למישהו להפוך לאבן היציבה יציקת ההשיענות שלי

ממתי אני מאפשרת לעצמי הימרחות-התלפלפות להיות אירעית וחולפת באמת, חסרת חוסן כשלעצמו ונתמכת עד כדי כך, באחר

 

והעיניים שלך שוב שינו צבע לירוק עמוק יותר כשהקשבת לי מספרת לך על התמונות שרצות לי בראש מגיל צעיר כל כך

 

מאלפת הדולפינים, אשת הקרנבל, לב מקופל מקומט חסר נפח נח בעילבון מחולט בקרקעית הים הצלול ים הבדידות שלי שספינתי שטה בו ספינת עץ רגילה למדי ופשוטה נורא והלב מעוך שם ודרוס מהמון וממליון והלב אין לו כוח אין לו כוח כבר לפעום אבל היום עכשיו ברגע זה ממש

"הוא אדום יותר?"

"כן, ונפוח ממש פתאום הוא מלא נפח מלא.. שמחת חיים שכזו. הוא מציף את הים הזה וצובע אותו בגוון אחר. הוא מאושר היום הלב הזה. אוף פאק איזה דרמטית אני"

טומנת את הראש בין כתפיו להתחמק מאצבע מאשימה שאני מציירת בדמיוני אבל בכלל הוא חושב ש

"זה סיפור יפה ואת לא דרמטית בכלל ואני מבין הכל"

 

 

בלי לקרוא מילה מכל רשימותיי ושירבוטיי וקשקושיי

הוא מבין יותר הרבה יותר ממה ש

 

 

 

לא הצלחתי להגיד לך

לא הצלחתי להגיד אז הבטחתי שאכתוב הכל

"אני חייבת לשפוך הכל לאנשהו ואני לא מסוגלת במילים, זה קשה לי כל כך הדברים האלה"

לפקד על צוות, לישון שעתיים בלילה כבר חודשים, מסע אלונקות, ניווטים של קילומטרים בשטחי אש מסובכים, בראורים ומדסים, מבחנים על חוברות של מקראות ישראל וחומר מקצועי, פיקוד ושליטהֿ, הסתערויות, החלטות, אחריות, ישיבות עד אמצע הלילה עם כל הסגל העייףֿ, שפצורים, הוכחות, גזירת זמנים וגזירת משמעויות, ועוד שבוע בה"ד אחד כוסאמק, עוד שבוע קורס קצינים קרביים מתחיל וכל אלה לא קשים כמו כל אלה לא קשים כמו להגיד לך

 

כמה שאני אוהבת אותך

 

נכתב על ידי , 17/11/2014 23:16  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של סתם עוד פנטזיה. ב-23/11/2014 11:44
 



האהבה נוטפת ממני בכל נשיכה וסימן שיניים שאני משאירה לך על הכתף המשורגת


אני בחדר בקומה העליונה אחרי ארוחת שישי בחדר אוכל. הוא מתקשר. "את יורדת?"

"כן, הולכים ל..?"

"ברור"

 

הוא מחכה לי במורד המדרגות. מסביב תצפיתניות של הכנה לקצונה מדברות עם החברים שלנו, הלוחמים מההכנה, כמה מהן בוהות בנו כשאני ניגשת אליו נותנת לו יד כאילו לא קיים חוק השילוב הראוי בעולם ואנחנו יוצאים מהמגורים במהירות.

לסגור שבת אחרי כל כך הרבה זמן זה, נוסטלגי ומעלה כל כך הרבה זכרונות. על רובם אני עדיין לא מסוגלת לספר לו 

 

אנחנו הולכים יד ביד למגורים של הטירונים שאמורים להגיע בשבוע הבא ולהתחיל בהכשרה של 8 חודשים. רובאי 03. לקראת סוף אוגוסט אהיה כבר רובאי 012, מנסה לא להתרכז בזה יותר מדי כי המחשבה על זה ועל הארון ועל האחריות מלחיצה ומכבידה וקוסמת גם יחד,

מנסה לא לחשוב על רמות ממונות שעלולים לעקוב במבט אחרי צמד, לוחם ולוחמת בהכנה לקצונה שעוד שבוע וחצי מתחילים את בה"ד 1, וכרגע סתם מטיילים להם במעלה דרך הכורכר,

מגיעים למבנה. עוברים חלון אחר חלון. הרביעי פתוח. מבט פנימה, חדר חשוך, 8 מיטות מסודרות כבר עם הציוד עליהן לטירונים שיגיעו, ווסט לוחמים, 3 זוגות מדים, מימיות, קיטבגים, ציוד חורף.

מעיפים מבטים צדדים, אין אף אחד בשעה כזאת בערב שישי באזור הזה. אני מורידה את הנשק שלי ומביאה לו אותו כדי שיהיה לי קל לטפס,

ואחרי כמה שניות שנינו בפנים, צמודים נצמדים

 

התגעגעתי אליך

אנחנו ביחד כבר ימים על גביי ימים ברצף, לומדים ביחד, מנווטים ביחד, נמצאים באותם שיעורים ביחד, יוצאים לריצות ביחד, מסתערים ביחד, יורים במטווחים ביחד, מדברים ביחד, מצפים וחוששים ביחד, אבל אני עדיין מתגעגעת אליך

כל פעם

מחדש

 

 

אנחנו נרדמים על המיטה הצרה אחרי לאיודעת כמה שעות. הציוד שהיה עליה מבולגן על הרצפה, יחד עם המדים שלנו וקונדום משומש שנזרק איפשהו,,

 

שבת בבוקר. וכמה טוב לראות את העיניים שלך כל כך קרובות אלי, והגוף שלך צמוד אלי, והרגל שלך שמתחילה לנוע בין רגליי כמעט מתוך שינה, ולא אכפת שאני במחזור שנינו מלוכלכים עוד מאתמול והמיטה מלוכלכת ומוכתמת יותר משנינו, המבט שלך כשאתה מסתכל בי כשאתה נע בתוכי כאילו ששנינו מבקרים בעולם האחר הזה עכשיו יש מקום שבו אני טהורה לחלוטין ולא מתביישת בעבר שלי ובדברים מסוימים, יש מקום שבו אתה יודע עלי הכל מהכל ומבין הכל ומקבל בי כל פסיק ונקודה וקשה מאוד להגיע למקום הזה איתי קשה מאוד אבל אנחנו כמעט וכמעט שם כשאנחנו עושים סקס האהבה נוטפת ממני בכל נשיכה וסימן שיניים שאני משאירה לך על הכתף המשורגת ובכל נשיקה על השפה התחתונה שלך שאני כל כך אוהבת

כלכך אוהבת

 

ומי היה חושד ששני המצטיינים מוצאים את הפינות שלהם במקומות הכי פחות צפויים ברחבי הבסיס ולא נתפסים 

 

 

אבל הכל כל כך מובן מאליו איתך והכל מרפא וטבעי ונורמלי סוףסוף

זה נורמלי לי מאוד לאוהב אותך קשה לי להסביר את זה אבל

פשוט תודה שאתה נמצא בחיים שלי

אני לא רוצה שניגמר לעולם

 

 

נכתב על ידי , 15/11/2014 09:08  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של קאי ב-17/11/2014 11:04
 





56,506
הבלוג משוייך לקטגוריות: משוגעים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לסתם עוד פנטזיה. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על סתם עוד פנטזיה. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ