לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים



Avatarכינוי: 

מין: נקבה

תמונה




קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוגוסט 2019    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
8/2019

בדוגי לא מריחים אחד את השני


אני רוצה בפעם הבאה שניפגש לא רק לגעת לך בחור של התחת כמו שהיה ביום שני, גם להחדיר את האצבע שלי לתוכו. להרגיש אותך מתענג למוות מהמגע שלי. זאת פעם ראשונה שנגעתי בחור תחת של גבר, האקס בחיים לא הסכים שהיד שלי בכלל תתקרב לכיוון, והאמת שגם לא ששתי לעשות את זה איתו. ואיתך זה טבעי זה מסקרן זה היכולת והרצון שלי שתהיה מרוצה ממני עד כלות אני רוצה בפעם הבאה ש

 

אבל מתי תהיה הפעם הבאה? לפני חודש באחד המפגשים יצא שדיברנו על האוטו החדש שלי. אמרת לי שכל בעיה שקשורה לאוטו ישר לדבר איתך ואתה תעזור לי עם מוסכים בחיפה ומה שצריך. ושלשום שלחתי לך הודעה שאני צריכה המלצה למוסך כי ככה וככה קרה לאוטו. וכתבת לי כמו בן זונה אמיתי שלפעמים יוצא ממך, תחפשי באינטרנט

זבל

אתה יודע אני יודעת שהכי קל זה לחפש באינטרנט זה לא האישיו. אם הבטחת שתעזור לי בעניין הקטן הזה

למה אתה לא רוצה לעזור לי עכשיו

 

זאת היתה ההודעה הראשונה אי פעם ששלחתי לך מיוזמתי. את כל השיחות וההודעות ביננו והמפגשים תמיד רק אתה יוזם. כמו שביקשת ממני ואני צייתנית.

 

אז התעצבנתי נורא על התגובה הצוננת, וחסמתי אותך בטלפון ובוואטסאפ (בפעם האינספור בשנים האחרונות)

 

לא יודעת כמה זמן זה יחזיק. כרגע הגעגוע אליך עוד לא בוער בי כמו שידע לבעור בזמנים קשים יותר. 

 

אבל כרגע אתה חסום ואני לא יודעת מתי תהיה הפעם הבאה

שארגיש את הגוף הגדול שלך מעליי, את השיער שלך נופל על הפנים שלי

את הריח שלך שכמעט ושכחתי כי עד עכשיו זיינת אותי בדוגי המון פעמים ובדוגי לא מריחים אחד את השני 

וביום שני היית מעלי במסיונרי במונוטוני בזין שחודר שוב ושוב ואני מרימה את האגן ומצמידה כדי להרגיש אותך הכי קרוב אלי

 

ואחרי שגמרת, ואחרי חצי שעה של שתיקה ופטפוט עייף

התחלתי למצוץ לך ולשחק לך בחור של התחת תוך כדי

וזה היה די ראשוני. ונורא מרגש. חשבתי שאני כבר לא אתרגש מכלום כי כבר הגשמתי את הרוב

 

אז הנה. יש עוד ויהיו עוד

ועכשיו רק נותר לגעגוע שיחזור

נכתב על ידי , 17/8/2019 13:07  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של I'm just one hell of a butler. ב-17/8/2019 21:24
 



הוא לא גמר מהר


הוא מסתכל לי בעיניים כשהוא אומר "את הזונה שלי, תמיד תיהי" ועמוק בתוכי ההבנה מתנקזת לבאר של אמת מוחלטת אחת: הוא צודק לעזזל, צודק כלכך שזה מחרמן ומכאיב בו זמנית, דמעות עולות לי בעיניים כשהוא ממשיך לזיין אותי לחדור בעוצמה מעליי על כסא הרכב והפעם

הוא לא גמר מהר, למרות שאמר לי שכנראה לא יצליח להתאפק יותר מדי, כמו תמיד איתי, איכשהו למרות ההצהרות לפני כן למרות שאני מכירה אותו כבר מספיק טוב כדי לדעת

שהוא לא משחרר הצהרות לשווא. מחמאות לשווא. המחמאות שלו אלי משתחלות דרך קול צרוד ועייף שפוקד עלי למצוץ לו עכשיו. לשחק לו בחור של התחת עם האצבע תוך כדי. להוסיף ידיים. חזק יותר. עמוק יותר. תדחפי את כל הזין שלי פנימה, זונה. אני משפריץ בפה שלך עוד מעט

עכשיו

אנחנו מנמנמים אחרי זה כל אחד בכיסאו. כפות הרגליים שלי על השמשה הקדמית, הגוף פרוס על הכסא השכוב. הירח מלטף אותי דרך החלון

פותחת את הדלת בבת אחת. "מה את עושה, משוגעת?"

"יש אוויר נעים בחוץ. חם לי"

יוצאת מהאוטו, נשענת. אם היתה לי סיגריה הייתי מעשנת אותה. אם היתה לי בירה,

"בא לי בירה" אני מודיעה לו, שעדיין שוכב בכיסא הנהג.

"ולי בא לישון" הוא עונה. לא אמר איתך.

 

לפני זה סיפרתי לו בזהירות על הגעגוע היוקד. אתה זוכר שפעם היית מקלח אותי? אני מתגעגעת לכל הדברים שהיו לנו. ככה סיפרתי לו, לא מצפה לתשובה, שגם ככה לא הגיעה. אולי הנהון עייף שלא ראיתי בגלל הלילה החשוך

"שתדעי שאולי עוד, בואי נגיד חצי שנה ככה, אני באמת ארצה להתמסד" הוא אומר אחרי זמן ארוך של שתיקה. 

"גם כשזרקת אותי בקניון אמרת את זה."

"זרקתי אותך?"

"אמרת לי שאנחנו צריכים להתנתק אחד מהשני כדי להמשיך הלאה."

הוא לא עונה.

"ואחרי זה," אני ממשיכה, "אתה זה שהתקשרת אלי. ומאז, כל פעם אתה זה שמתקשר אלי. אתה לא באמת תצליח לשכוח אותי אף פעם."

שתיקה ארוכה.

"תסגרי את הדלת. אני רוצה שתמצצי לי שוב עכשיו."

סוגרת. רוכנת. מוצצת. הזין שלו יפה וטעים ונעים לי בפה. אני כבר לא רוצה לבכות. רק להכיר תודה על הרגע הזה

נכתב על ידי , 12/8/2019 23:56  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של סתם עוד פנטזיה. ב-13/8/2019 22:06
 



ביום האחרון של הטיול


ביום האחרון של הטיול אבא לא דיבר איתי בכלל. את אחי הוא שאל משהו על המשך החודש, כמה גיגים חדשים יש לו, כמה הזמנות להופעות. דיברו על דרכי הגעה למינכן, על המתופף הפולני שבטריו שלהם, שבתקופה לא ממש טובה עכשיו מאז שחברה שלו זרקה אותו. הוא בסוג של דיכאון

 

איתי הוא לא דיבר, אני משמיעה לאחותי את כל המוזיקה הישראלית שגדלתי עליה במחנות קיץ של האיחוד החקלאי, ג'ה איז וואן, בלוז כנעני, שש עשרה אביבים מלאו לבת ראש הכפר. שכחתי שהיא גדלה במדינה זרה ואם לא אכיר לה, אף אחד אחר לא יעשה את זה. כי אימא והוא שומעים בבית פינק פלויד והביטלז וג'אז איכותי. מי אמור איטס מיגל, איי'ם קולינג יו אין יזראל. היא אהבה את השיר הזה הכי. ידעתי שככה זה יהיה

 

לא דיבר איתי, לא כשישבנו בבית קפה שליד הטירה בעיר העתיקה, שהשקיף על הנמל הגדול על ספינותיו וסירותיו ודייגיו, לא כשחגגנו לי יומולדת מוקדמת, כשאימא אמרה לי "תלכי עם אחותך ותבחרו קצת מכל העוגות הכי טעימות שיש" והיה לי נעים לחזור להיות ילדה לערב אחד. לאכול עוגות שוקולד בלי סכין ומזלג כמו שאני אוהבת. להביע משאלה עמוק בלב ולא לספר. לשבת בחוסר אונים נבוך כששרים לי "היום יום הולדת" בחמש שפות: עברית, אנגלית, ספרדית, גרמנית, פורטוגזית.

 

לא דיבר איתי בכלל ביום האחרון הזה, של הטיול. הרגשתי שוב ילדה שאבא לא רוצה לדבר איתה. כמו אז, לאורך רוב גיל ההתבגרות, כשהוא היה צועק עלי מספר לא מבוטל של פעמים בשבוע "עד גיל 18 את עפה מהבית" וטורק איזו דלת. באיזה שלב זו כבר נהייתה מנטרה בראש שלי, עובדה מוגמרת וידועה שאין עליה עוררין, הרי אף אחד לא אמור לגור אחרי גיל 18 בבית ההורים, ומי שכן נשאר הוא גרוע, לא עצמאי, נזקק. ואני לא אהיה כזו

 

החלטתי לא להיות כזו. איחרתי בשנה, בגיל 19 עזבתי את הבית. חיילת בודדה, נודדת מבית חייל אחד למשנהו. ממסיבת טבע למסיבת יער למסיבת גג של סטלנים. מנסה כל סופש את כל סוגי הסמים הקלים. לעיתים גם את הקשים

 

הוא דיבר איתי אז רק פעם אחת, לאורך כל התקופה ההיא, יומיים אחרי שעזבתי, כשזה נהיה לעובדה סופית. התקשרו הוא ואימא. אימא לא הבינה למה, זכור לי שבכתה בטלפון. ביקשה שאחזור. הוא לעומת זאת, הבין, ואמר והבטיח שתמיד אוכל לחזור אם ארצה, אם ארגיש לבד, ושצריך

 

חזרתי אחרי כמעט שנה של שוטטות בכל המחוזות הכי זרים, ולא ראויים. בבוץ של השפל של הרפש. בראש השנה זה היה, אימא התקשרה לאחל חג שמח. ולבקש ממני לבדוק, אולי נשארו עוד אוטובוסים שיוצאים עד שייכנס החג ואעלה על אחד כדי להספיק להגיע אליהם לארוחת החג

ועליתי

ונשארתי מאז

עד שהם עברו לגור בחו"ל. 

 

ודיברנו אני והוא, קצת אחרי שחזרתי, סיפרתי לו, לא יותר מדי. בעיקר על, האב-מאהב החלופי שמצאתי, לתקופה ההיא

שדאג, שאהב, שטיפל, שהאכיל שקילח שבדק

שהכל אצלי בסדר, עד כמה שאפשר

שהזהיר כשעשיתי יותר מדי שטויות

על כל השאר שהיו מיעטתי בדיבור

 

קטע כזה, שלאו דווקא קשור,

אבל כשאני חוזרת איתו לקשר כל פעם, באון אנד אוף הזה שנמשך כל השנים

אני מתרחקת מהאבא האמיתי

או שהוא זה שמתרחק ממני.

באיזה חוש קנאה, או שנאה. עתיק, קדמוני. 

נכתב על ידי , 12/8/2019 06:40  
12 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של סתם עוד פנטזיה. ב-13/8/2019 13:17
 



לדף הבא
דפים:  

86,421
הבלוג משוייך לקטגוריות: משוגעים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לסתם עוד פנטזיה. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על סתם עוד פנטזיה. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ