לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


יום אחד אני אכתוב סרט על החיים שלי. (ספר שלעולם לא תרצו להפסיק לקרוא)

Avatarכינוי: 

בת: 19

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג

קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אפריל 2014    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
27282930   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
4/2014

Jazz24



((אמרתי לאימאבא שאין לי איפה לכתוב בצבא, ושנמאס לי לכתוב הכל בפתקים בפלאפון. אז הם קנו לי טאבלט, שזה דבר שהם לא היו עושים אףפעם אם הייתי נשארת בבית ורגילה מבחינתם. עכשיו אני חסרה אז פתאום הם יותר מתגעגעים ואוהבים ומעריכים, ואני לא מדמיינת את זהבכלל, עובדה, 

אבל הם לא יודעים שהדברים היחידים שאני עושה בטאבלט הזה

זה לקרוא כל יום כתבה אחת באפליקציה (היפהיפיה ואם היו מחלקים אוסקר לאפליקציות מבחינתי היא היתה צריכה לזכות כיפה ביותר, תורידו אותה תבינו על מה אני מדברת)  של הניו יורק טיימס, ולתרגם וללמוד ולזכור 10 מילים לפחות, זאת ההתמכרות החדשה שלי,

ולהירדם בלילה עם tunein באוזניים בערוץ של Jazz24. גם אפליקציה מומלצת שאתם בטוח מכירים.

בכלאופן לכתוב אני לא מצליחה בטאבלט, המסך גדול לי מדי. וכבר התרגלתי לפתקים.))

 

 

היא ילדה כל כך מבולבלת, רגע אחד היא בוכה לו במכונית ורגע אחרי היא תפתח את הרגליים ובשביל מה ללבוש ג'ינס יפה כל כך עם גוונים של תכלת וכחול בשביל נסיעת אוטו פשוטה ואף אחד לא מסתכל באמת. זה לא שאפילו הייתי על האופנוע שלי והוצאתי לכל חיפה את העיניים כרגיל (יש עוד אופנועניות בחיפה? ספרו לי אם כן) אפילו לא הוא. שוב התגלח, שוב קצץ את השיער. "מאז שהכרתי אותך התחלתי לשתות בירות" איך אני אוהבת לחנך אנשים שגדולים ממני בעשור וחצי. הוא רוסי מדי כי חשוב לו שאני אשתה את כל התה לפני שיתקרר אפילו בחצי מעלה וגם כי הוא שוטף קלמנטינה עם הקליפה לפני שהוא מגיש לי אותה, הוא אבא כי חשוב לו שאוכל ושאשתה ושהכל יהיה בסדר אבל אני לא צריכה אבא ואני לא צריכה שהכל יהיה בסדר, אני זקוקה לשגיאות כמו שאני זקוקה לרוח קפואה ולאצבעות שמתאבנות על הכידון ואם אין לי שגיאות בנמצא אייצר לעצמי כמה בשלוף. אני צריכה זאב ערבות שיטרוף אותי בדרך ליער השחור לפני שכל שאר באי המסיבה יקרחנו את החיים שלהם, אני מחפשת כבר חודשים אחרי חומר שיעיף לי את המוח אני רוצה להיות כדור פורח ולהביט ממעל בבעיות הטיפשיות של האנשים הטיפשים ביותר בעולם חוץ ממני. אני רוצה לעוף על החומר הזה אתה שומע?! לעוף עליו!! "קודם את תקחי ואני אשאר סאחי ואשמור עליך. בפעם הבאה אני אקח ואת תשארי סאחית ותשמרי עליי. כך נגבה אחד את השניה" לחיי רעיונות גאוניים.. לחיי... הייתי צריכה להתיישב עליו ולהראות לו שאני בלי חזיה היום (מה חדש) ושאם תסתכל ממש טוב דרך חולצת הכפתורים השקופה תראה אוסף ציפיות חלומות ואהבות אגור דחוס ותקוע עמוק מתחת ל, התיימרות. התיימרות זאת מילה חזקה וענקית שאני ממש שונאת והיא מתארת את התקופה החזקה והענקית שאני ממש שונאת שאני נמצאת בה עכשיו.

 

יש לי הכל: אופנוע שנוסע מחיפה לתל אביב ובחזרה כמה פעמים שאני רוצה במספר לא ידוע של סופשים. יש לי שמלות ממש קצרות ויש לי תחתונים וחזיות שאני לרוב בוחרת לא ללבוש. יש לי המון עגילים וזוג משקפי שמש שנשבר לי אתמול. יש לי שרשרת צדפים ארוכה מסרי לנקה שאני שומרת לימי חופש בבוקר ולים. כבר הייתי 5 ימים בים ואפילו לא התחיל הקיץ. ואני תמיד אקנה 2 פחיות של חצי טובורג (תמיד הבירה הזאת במבצע) ועיתון סופש ידיעות ואקרא ואקרא לי בים.. את הטור של שלמה שכל שבוע כותב לי כאילו שיר חדש במיוחד בשבילי.. רענן יצחיק אותי, את חנוך אני שונאת, את דנה אני רק רוצה לחבק ולהיות אחותה הקטנה לנצח. ואחרי שאסיים אשכב עוד שעה שעתיים בשמש הקופחת רק בחוף של משפחות, בדרךכלל נורא קרוב לקאמל כדי שלא יטרידו אותי, בדרךכלל אשתכב ליד זוג רוסים לבנים וזקנים ולא מזיקים ואקנא באישה הזקנה שהגבר מורח אותה בקרם. לפעמים יתיישבו לידי ילדות תיכוניסטיות ויעשו מלא רעש.. אבל לא אכפת לי כי תמיד יסתכלו עלי גם אז זה בסדר. תמיד יסתכלו עלי גם אז זה בסדר.

 

אסיים עם הים. אזכר בלילה שעבר. אתכנן ללילה של היום. כל לילה הוא מעצור קל בין הבדידות של היום לבדידות של היום הבא: אישה מוסעת שכמוני בודדה כ90% מהסופש שלה.. (על 11 היום שבבסיס כבר הפסקתי מלחפור לכם. להיות לוחמת שעושה חיל על גבול מצרים כבר ממש לא מעניין אף אחד.) אז מדברים רק על סופשים שרובם אומללים במצטבר. רק בלילה כיף לי ממש כי הוא מורכב משטויות מצטברות ברצף

ובים כי השמש משזפת אותי ואני תמיד מתקלפת וכל מי שידבר אלי לעולם לא אהיה נחמדה אליו וזה לפעמים מה שכל אחד רוצה להיות

וכשאני לבד בחדר או מסתובבת או מטיילת זאת פשוט עצמאות לשמה, לא?

אבל הכל כלכך לבד! ואני אסתכל לאחור מתישהו עוד שנתיים או משהו ואגיד לעצמי, "למה הייתי כלכך לבד, למה עזבתי את הבית במושב. למה בחרתי להיות לבד כל כך?" אבל אני לא אחזור הביתה. והעיר הצפונית שאני משתכנת בה כעת יפה כל כך ואני יכולה בכל רגע ורגע להסתובב ולחזור או להסתובב שוב ולהמשיך הלאה. אני חיה על אוויר ביום ובלילה אני אבוא למישהו רק כדי שהוא יקנה לי שווארמה ואבקש שישים לי המון חצילים וצ'ילי וחמוצים וצ'יפס, אני אסיים חצי לאפה בקושי ואוכל המון עם הידיים והוא יתלהב מזה שהוא יכול להיות מי שהוא רוצה לידי. הוא לא אומר את השם שלי הרבה וגם אני לא את שלו כי אני לא בטוחה איך להגות או אם זה בטוח בכלל להעלות אותו על שפתיי, מבחינתי, אחת שיכולה לבכות בזרעותיו חצי שעה במהלך הלילה ולהתמלא בנזלת כי אם אמשוך באף הוא ישמע.

 

הוא לא מתאהב בנוודות שלי, כמו שאר הבנים, כי בשבילו זה די ילדותי (הוא גם מאוד צודק לפי דעתי) הניסיון הזה שלי להוכיח משהו לכולם, ובכלל אני די ילדה ודי מפגרת ודי ילדותית. וזה די נחמד לי שסופסוף מישהו מסתכל על הדברים ניכוחה. ושם לי את המציאות מול הפרצוף ; אבל זה עדיין לא אומר שהוא לא חושב שאני אחלה בת אדם וגם חברה נורא מגניבה, (אפשר למחוק את המילה הזאת מהלקסיקון של כל האנשים בעולם?) והפעם פליטת הפה שלו היתה "נכון נישאר חברים לעוד הרבה מאוד שנים?"  אני אפילו לא מחפשת לזה תשובה לא עכשיו ולא בכלל.. ממשיכה לנדוד ממנו. אולי אצלו אשאר. לא, גם ממנו אנדוד. מה הוא יכול להועיל למסע שלי. מישהי שפגשתי בבית החייל אמרה שלדעתה אני גם מנסה למצוא מי אני לאורך החיפושים שלי אחרי מקום משכן. "אני לא מחפשת מקומות, הם אלה שמוצאים אותי; אנשים מוצאים אותי ברחוב ורוצים אותי כל כך אז אני מסכימה להם ואני גם יודעת להאיר פנים. אבל אני לא יודעת מי אני עדיין, את צודקת,"  אני ממשיכה לנסות לרוקן את עצמי מעצמי ומחפצים חומריים אין לי כמעט כלום עליי באמת שכמעט כלום

 

ל, אישה נוודת אין חפצים בכלל

אז אין לי המון איפור והמון חפצים אסור לי לקנות כלום חדש כי נוודת לא יכולה להרשות לעצמה לאגור חומרים; אז אני רק כותבתבתבת וחולמתלמתלמת ויש לי המון מקום לכל המילים והחלומות שלי, אבל אפס מקום לאנשים ולצרות.

 

 

נכתב על ידי , 15/4/2014 23:06  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של סתם עוד פנטזיה. ב-16/4/2014 06:08
 



"אני אוהבת להיות מרוחה בשפיך שלך אבל זה ממש לא בסדר מה שאתה עושה והבטחת שתזיין אותי"


(עדיין  עם 34. מי היה מאמין)

 

 

כשהוא חזר אתמול בלילה מטיול עם הכלבה ונכנס לחדר הוא מצא אותי בפוזציה שכל גבר היה רוצה למצוא בה את הבחורה שלו:

לגופי שומדבר חוץ מחוטיני לבן עם הדפס דובדבנים. ביד מחזיקה ספר (זן ואומנות אחזקת האופנוע, קריאה שלישית) שוכבת רגל על רגל על המיטה, ומלפפת את קצוות השיער סביב האצבעות, כמו שאני תמיד עושה כשאני ממתינה למשהו

"איזו הפתעה נהדרת" הוא אומר. הוא סורק את גופי במבטים ומפשיט מעצמו מהר את הבגדים

אני מחייכת וסוגרת את הספר. שניה אחרי זה הוא נופל עלי ומתרפק ומכרבל. דקות ארוכות אנחנו רק שוכבים ככה, מחובקים ומצומדים, בידיעה שזו רק אתנחתא לפני הדבר הבא

 

הוא שוב מוציא את השמן עיסוי מאיפשהו. משכיב אותי על הבטן, מפסק לי את הרגליים, "היום אני עושה לך באט-מסג' מושקע" הוא ממלמל מפשיל לי את התחתונים

מטפטף טיפות נעימות על התחת שלי ומתחיל ללוש ולעסות

"זה נעים לך?" 

"כן כן" 

לאט לאט יורד לכיוון הירכיים. מפסק עוד, פותח אותי, לש את הרגליים לכל אורכן וחוזר לתחת

"אני יכול לראות מכאן כמה שאת רטובה" אני מגרגרת. הכוס שלי נמצא בזווית מבט מושלמת עבורו והוא לא מחדיר אצבעות, רק ממסג' את כל המסביב אז אני מתחילה לעשות לעצמי

שולחת יד לדגדגן ומלטפת בנגיעות רכות שיהפכו לאוטוסטרדה של סיבובים

כל אותו הזמן שאני מענגת את עצמי הוא ממשיך לשמור על הפיסוק שלי, לש לי את התחת ואת הרגליים ואני יודעת שעוד רגע אני בקצה מגיעה ונגמרת

אני מתכווצת בבת אחת כשהצמרמורות עונג תוקפות אותי בגלים. נראהלי שמצאתי את כף ידו ונשכתי אותה, גונחת את האורגזמה מרפה ומתכווצת שוב עד שאחרי שניות זה נגמר ואני נשכבת גמורה על המיטה

אני רטובה יותר ממקודם

 

הוא מתרומם הופך אותי ואני על הגב

הוא מתיישב על החזה שלי. הזין העומד שלו מעל הפרצוף שלי "אני רוצה לגמור לך על הפרצוף, עכשיו," 

"אני רוצה שתזיין אותי אבל" אני ממלמלת ומנסה להגיע לזין עם השפתיים שלי (הוא נעל לי את הידיים באחיזה שלא ידעתי שקיימת אצלו לפני זה)

"לא, אחרי זה, עכשיו אני משפשף וגומר לך על הפרצוף" "אז אני רוצה למצוץ לך" "לא! ממזרה... זונה קטנה" הוא מתחיל לשפשף את הזין שלו ומחרפן אותי שאני לא מסוגלת לגעת. אני נעולה תחתיו "אל תזוזי.. כלבה"

הוא גילה שאני אוהבת דיבור מלוכלך בזיון שעבר. אז עוד המילים האלה עלו לו במאמץ ועכשיו הוא נהנה מלזרוק אותן באוזניים שלי, מההשפעה שהן עושות עלי. המילים שלו והקללות מחרמנות אותי כמו הליטופים שלו על הגוף שלי והנעילה הזו של הגוף, ואני כלכך אוהבת את זה שהוא סופסוף קלט את העניין ומפסיק להתעדן איתי כלכך

"תזיין אותי.. בבקשה לפני שאתה גומר" אני זזה מנסה להרים את הידיים לפחות, אבל הנעילה שלו חזקה וה"אני אתן לך כאפה אם תזוזי יא זונה" משגע אותי. אני נושכת לעצמי את השפתיים וגונחת והוא משפשף חזק יותר והזין שלו תופס לי את מלוא טווח הראיה אבל אני לא מצליחה להתרומם אליו, תוך רגע ניגרות כמויות של שפיך על הפנים שלי

על השפתיים, האף העיניים והצוואר

ואני גונחת ומתנשפת כאילו אני זו שקיבלה אורגזמה עכשיו

"כן.. כן" הוא מביט בסיפוק כשאני מלקקת מהשפתיים, מהלחיים ומורחת תוך כדי על עצמי

הוא שולף נייר ומנגב את כל השאר ממני. "אני אוהבת להיות מרוחה בשפיך שלך אבל זה ממש לא בסדר מה שאתה עושה והבטחת שתזיין אותי"

הוא קם ממני והולך לשירותים. אני מסתובבת, שולחת יד לכוס שעדיין רגיש אבל רטוב שם יותר

"יש בעיה!" הוא צועק לי מהשירותים "נשאר לי רק קונדום אחד ומחר בבוקר-" 

"יש לי עוד שניים בארנק" אני קוטעת אותו. "את אמיתית?" הוא שואל אחרי שתיקה קצרה, מוריד את המים ובא למיטה

"כן.. דורקס ורוד" הוא נשכב לידי ומנשק על הלחי

"לא, התכוונתי אם את, את אמיתית כלומר.. אין עוד בנות כמו שאת שיר. את משהו מיוחד

 איזה מגניבה את.. איזה כיף לי שאני מכיר מישהי כמוך" 

 

יכולתי להגיב על זה כלכך הרבה דברים אבל העדפתי להשאיר את השיחה לאחרי זה. במקום זה הסתובבתי אליו וחיבקתי ונישקתי אותו, מנסה להרגיש אליו ולחשוב אליו ושיבין משהו ממה שעובר לי בראש. את זה למשל שמאז שאני איתו אין לי שום חשק לגבר אחר. את זה שהוא מספק לי שעות של אושר רגועות, כי לשכב מחובקת עם גבר לילה שלם בלי לרצות ללכת לשום מקום מעולם לא היה מובן מאליו בעיניי. ולתת לי להבין שאני החופש שלו והכיף שלו דרך הציפייה והיחס המושלם, הוא טוב אלי בהכל,  בלי שטויות של ילדים בני 20 ובלי אגו ובלגאנים

ולחבק ולהיות, פשוט להיות, פשוט להיות, לא היה לי את הפשוט להיות הזה כבר כלכך הרבה שנים ועכשיו זה אתה כי בחרתי אותך כי אני שמחה איתך

 

במקום להזדיין אנחנו נרדמים. בבוקר אני מעירה אותו במציצה מושקעת (הגרון עמוק שלי ממש השתפר ואין לי רפלקס הקאה כבר בכלל) ואחרי מלמולים ומחמאות בעיניים עצומות הוא מזיין אותי 

בדוגי חזק וקשוח ועצבני. אני מטריפה אותו כשאני מרביצה לו ומשתגעת ועושה המון רעש והוא מתעצבן ומבין שהוא צריך לחדור עמוק יותר וחזק יותר במקום להגיד לי שאני מטריפה אותו

 

ואני בונה כבר על הפעם הבאה ועל חגורה והצלפות ועיניים מכוסות וידיים קשורות וסימנים על כל הגוף שהוא עוד יעז לעשות

ואולי גם אפילו על סוג של שיחת נפש וגילויי רגשות

 

 

 

נ.ב לא קשור לכלום: לא מצליחה להפסיק לכתוב!! מה יהיה. זה לא יותר מדי? אני לא מסוגלת לחיות משהו בלי לכתוב עליו אחרכך.זה בריא העניין הזה?

 

 

נכתב על ידי , 14/4/2014 14:49  
9 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של coubert ב-15/4/2014 17:14
 



הבעל-פה שלי תמיד לקה בחסר


 

נגמרו לי המילים והחנופה הקלה של פעם נהייתה לאדישות מזלזלת בכם הנואשים. מה נואש בהם, כולה גברים. המילה גברים אומרת הכל. אני מזמינה בלי להגיד כלום, אני משדרת בלי לשים לב. אם תתלבשי בשמלה הקצרה הזו ותתאפרי ככה וככה ותנועות הגוף שלך יהיו כאלה וכאלה כי ככה את אוהבת את עצמך ומרגישה נהדר, את הרי אוטומטית הופכת לכרטיס כניסה פתוח בשביל כל שאר לוטשי העיניים למניהם. למה שרק אני אהנה מעצמי, בואו תהנו ממני גם

 תגעו תמששו ותפשילו

 איך אוכל להגיד לא אחרי שאמרתי כן להתנהגות הזו שלי. הרי זאותו דבר

 

 

ופתאום לא נהנתי מהעיניים שלו ומהערות הקטנות שמעידות על מה שהוא תכלס רואה בי, כרגע אתגר קרוב לעין אבל רחוק ממימוש

 הסיפורים נוטפי הזימה שלי שסופרו בטון המשועמם של ה"אני כבר כלכך רגילה לזה" שלי גרמו לו להיחנק מרוב התרגשות. ושניה אחרי זה להדליק עוד סיגריה, לשתות עוד מהכוס שלו כי שלי כבר התרוקנה. איך פעם אהבתי את זה רציתי לזה שאפתי לזה? אהבתי את ההצגה את המשחקים את ה

 

וזה פתאום העליב , ההבנה שאני יעד. אני רק יעד? רק חתיכת יעד מטומטם? להיות אתגר זה לא מרגש כמו שזה נשמע. זה אפילו די עצוב. זה אפילו גרם לי לדבר על זה שנמאס לי. שנואשתי. שייאשתם אותי. 

 

אין לי ידידים שלא שכבתי איתם אי פעם. בשבילי זו בכלל ההכרות הכי טובה שיש, שוברים את הקרח פעם פעמיים ויאללה. היחסים ניהים הרבה יותר פתוחים באורח פלא. לאט לאט מפסיקים לשכב, כי מי צריך את זה כבר. (חלקם לא מסוגלים להפסיק ואני גם סבבה עם זה למרות שכמעט תמיד זה אומר שהם גם ייקשרו אלי בהמשך וזה מה שהופך לאנטי מיידי) 

 

ואני תמיד אתחבר הכי עם אלה האדישים יותר. אתן נהנות לקרוא להם "מניאקים" ואני סתם נהנת מהיופי שבנתק הרגשי הזה. כולם חופשיים ואף אחד לא נפגע ולא מצפה. איך זה לא מה שכולן שואפות אליו? (קחו בחשבון שהדעה שלי משתנה ב180 מעלות מדי לילה.)

 

אם אני ממש אוהבת אותך אז גם אביא לך אוכל (קניתי ל34 טבלת שוקולד אגוזים קטנה ויפה בהכנה ביתית מעין כרם. המחווה הכי רומנטית שלי בשנים האחרונות)

אם עשית לי משהו בלב אהנה מלכתוב עליך ולהפריז בהכל. רק בכתיבה אני מרשה לעצמי להפריז, הבעל-פה שלי תמיד לקה בחסר

אז למה שלא ארגיש את המילים ואשחק בהן ואוהב דרכן

לא אותך, אלא את התמונה היפה של שנינו הכתובים אצלי בראש. בתמונות אני מתאהבת. רוב אנשים לא יודעים לעשות את ההפרדה

 

אין דבר כזה "חצי שני", נשמה תאומה, ולסיר שלי יש אלף מכסים

כשיוצאים מנקודת הנחה שהכל זמני וחולף אפשר לבלוע טוב יותר את כל הגלולות המרות והמתוקות שהחיים מזמנים לנו

כבר חדלתי מלנסות להאבק ביצרים שלי. וכרגע  יצר הנדודים הוא זה שקובע. בריחה? אולי. אבל רק למקומות טובים.

 

 

עריכה

 

"נלך לאכול שווארמה ואחרי זה אני אזיין אותך כמו שאת אוהבת?"

 

זאת היתה הפעם הראשונה שאמרתי למישהו "אתה הסקס הכי טוב שלי" ובאמת התכוונתי לזה

עדיין קשה לי להאמין ודברים ניהיים מאוד מאוד רגשיים וכל סימני האזהרה מתעמעמים והטשטוש הורוד הזה.. למה סירבתי בכלל אי פעם. למה לא רציתי פעם משהו? אני שיכורה. אני שיכורה כבר חודשיים. אני בהיי לא טבעי ומענג. אני נותנת לעצמי להסחף בחלומות כמו שלא נתתי אףפעם. אני מבינה מה צריך לעשות ואיך. ואני אומרת לו "כלכך קשה לי לדבר אבל אני רוצה להגיד לך משהו" והחיוך המופתע שלו אומר בשבילי הכל.

 

נכתב על ידי , 13/4/2014 20:43  
16 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של סתם עוד פנטזיה. ב-14/4/2014 13:12
 



לדף הבא
דפים:  

50,760
הבלוג משוייך לקטגוריות: משוגעים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לסתם עוד פנטזיה. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על סתם עוד פנטזיה. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ