לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה



Avatarכינוי: 

מין: נקבה

תמונה




קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוקטובר 2019    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
10/2019

.


בפעם האחרונה שנפגשתי עם 39 הוא ניסה לשכנע אותי לנסוע אתו לחופש איפשהו. התלבט בין אילת לרמת הגולן לכינרת. כמו פעם, הפעם שלנו הזה שכבר שנים אני מחפשת לחזור אליו. נזרקו כל מיני תאריכים ובין היתר הסופש הזה של סוכות שעומד להגיע ולהיות ארוך במיוחד. 

אבל לא סיכמנו כלום, ובטח לא יקרה והוא לא ייצור שום קשר עד הפעם הבאה שהוא יהיה חרמן. 

 

בפעם האחרונה שנפגשתי עם 31 הראיתי לו את הכעס שלי. דיברתי על זה. אמרתי לו מה אני חושבת על כל השיט הזה שקורה ביננו. הוא הבטיח לנסות למצוא סידור, משהו קבוע, דרך לפגוש אותי. אבל לא סיכמנו כלום. ולא פגשתי אותו מאז, בחודש האחרון, עד שאתמול החלטתי לחסום אותו סופית כדי שלא תהיה לי שום סיבה להמשיך לחכות לו. 

 

בשישי הזה אני הולכת להיפגש עם (שם!! חייבת למצוא לו שם. הוא מעבר למספר. הוא זקוק ממש לשם. ולא משהו סתמי כמו הגרוש או התל אביבי או העשיר. ולא הכינוי שלו מהכלוב. אפשר לקרוא לו תומאס. כי אני קוראת עכשיו סיפורים של תומאס מאן, וזה גם שם של ג'נטלמן. אז תומאס יקרא פה מעתה ואילך הגרוש התלאביבי החתיך והעשיר שהכרתי לאחרונה.)

בקיצור, תומאס מדבר איתי תכלס. הוא לא נעלם ולא משחק, הוא קובע. בודק שזה בסדר איתי ופשוט קובע. וככה הדברים צריכים להיות. אני לא צריכה לחכות להם, להתאים את עצמי אליהם, להיות מתוסכלת מחוסר בתאום ציפיות. 

 

אז בשישי הזה אני נפגשת שוב עם תומאס (למרות שאהיה גמורה משבוע שלם בשטח, בלי שינה, בקושי אוכל, כמו שאני אוהבת, אבל מתעייפת מאוד מזה.) 

ואני שמחה שאני כבר לא תלויה בחסדיהם של השניים האחרים. 

 

נכתב על ידי , 15/10/2019 00:02  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לא בן, גבר.


מרוב שהתרגלתי לחלק פיסות מהלב שלי לכל הבנים הלא נכונים, קשה לי לעצור שנייה ולתכנן צעדים קדימה כשמדובר בגבר. סוף סוף. לא בן, גבר. כמה וכמה העירו לי מהכלוב על הבחירה החוזרת ונשנת שלי במילה בן, כשאני כותבת על הבנים בחיי. כי הם בנים. הם לא גברים. אבל בשישי בלילה פגשתי בגבר.

עם קלאס. על רמה. וזה לא רק המקום בחיים שהוא נמצא בו והעושר שלו והסטייל. זה מתכנס לכל הדברים הקטנים והחשובים: החל מלוודא לאורך כל הערב שאני מרגישה טוב עם מה שקורה. שאני בטוב. שאני רוצה. כלה בלדאוג לי. לדאוג שיהיה לי איך להגיע. לוודא שאני בסדר, גם ביום שאחרי. לשאול לשלומי. היחס שלו אלי, היה מעבר למה שבנים אחרים ידעו להעניק לי אי פעם. על המפגש הראשון. ובגלל זה נכבשתי כל כך מהר. 

ההערצה. ההערכה. הוא ראה כלכך הרבה, הוא ידע כלכך הרבה. זה מעבר למשחקי אגו, למשחקי שליטה, למשחקים סתם.

 

הוא קרא לי בשם שלי. הרבה פעמים. באיזה שלב הוא אפילו השתמש בשם חיבה שהמציא. אישרתי לו שזה בסדר. שאפשר. הוא העריץ כל פיסה בגוף שלי. הוא לא חדל מלהחמיא. הוא דיבר איתה עלי, כשדחפתי את הראש עמוק לתחת שלו. אמר לה, "את יודעת מה היא עושה לי עכשיו? תראי. היא דוחפת את הלשון שלה לחור התחת שלי. עמוק. תסתכלי עליה." והיא הסתכלה. ואחרי זה באתי אליה וליקקתי לה את הכוס כמו שהייתי רוצה שילקקו לי. ואחרי זה היא הכאיבה לי כמו שהיא ידעה שאני רוצה ואוהבת. בלי שהייתי צריכה לבקש.

והכל היה מדויק, והכל היה ייצרי, והכל היה נעים. והכל היה טעים.

 

הוא לא קרא לי זונה אפילו פעם אחת. ולא ביקשתי את זה. וזה לא היה העניין. והופתעתי כשאור עלה בחלון, אחרי לילה ארוך של גישושים וגיפופים וסקס לא סקס כן סקס ריקודים ומגע במגע גוף בגוף שלי שלה עליו שניהם עלי ואני בתוך שניהם. שלהם. מפקירה בשבילם. נותנת להם. אותי. 

כי רציתי, כי הם ריגשו בי משהו שחשבתי שהוא חלול כבר ממזמן. ולא מסוגל מלהתרגש. כי הם פיעמו בי באזורים מוכי שריפות מבנים מפגרים שלא ידעו איך להתייחס.

הופתעתי כשעלה האור. התקלחנו שלושתנו יחד, אוננתי עם זרם המים כי ידעתי שלא אצליח לגמור בשום דרך אחרת. זה אולי היה הדבר היחיד שהיה חסר. אבל זה לגמרי אני והמעצורים שלי. אני בעייתית בגמירות, ממש.

אחרי זה הוא זיין אותה על קיר המקלחת.

ואחרי זה הוא זיין אותי.

ואחרי זה ירדתי על הברכיים למרגלותיו, והוא אונן וגמר לי על הפרצוף. וגם הטעם של הזרע שלו היה טעים.

והיא הביאה לי בגדים להחלפה. והוא שאל אם אני רוצה שיזמין לי מונית, אחרי שהיא הציעה לי להשאר לישון שם. אבל הרגיש לי שזה בהחלט הזמן ללכת, שאני צריכה רגע להתאפס. לעכל. להבין. לחשוב. לכתוב.

 

אני עדיין לא מצליחה בדיוק לעכל מה שהיה. כי זה לא היה שלישיה, ולא סקס, ולא סשן. זה היה אירוע מיני. זה היה

קשה לי להגדיר.

ואני באמת מאמינה לו, אני רוצה להאמין לו, כשהוא כותב לי שאני אש, באמת, שהיה נפלא להכיר אותי, ושואל אם הייתי רוצה עוד. כי הוא נפגש איתה שוב ביום שישי.

ובמקום לכתוב לו, "כן, אני רוצה להפגש איתכם שוב," כמו מטומטמת במשחקים הישנים אני כותבת רק, "אני אהיה במרכז בשישי." כי ככה אני רגילה. לא להגיד שבא לי. לא להגיד מה אני צריכה.

רגילה לפחד. מלהגיד. ואז זה לא קורה. ואז להפגע.

 

צריכה לחווט את עצמי מחדש. הוא פשוט לא בנאדם לשחק איתו משחקים. הוא בנאדם להפתח אליו ולקוות שאני לא אפגע עוד פעם. לקוות שיקרו לי איתו רק דברים טובים.

נכתב על ידי , 13/10/2019 11:13  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של God is a Woman ב-15/10/2019 05:13
 



בשביל דברים טובים שווה לחכות


הוא מהוותיקים בכלוב, אני קוראת אצלו כבר תקופה לסירוגין, דיברנו בחודשים האחרונים לסירוגין ואף פעם זה לא הגיע למשהו קונקרטי. לפעמים הוא היה כותב לי שאני צעירה מדי, שהוא לא בשבילי, לחפש דברים אחרים, לפעמים השיחה היתה פשוט גוועת ככה סתם, עד שהיינו מתחילים לדבר אחרי כמה שבועות או חודשים שוב.

ואז לפני כמה ימים הוא שלח לי הודעה, בואי נשב לדרינק בשישי. אני לא יודעת איך קוראים לו ויודעת בערך איך הוא נראה, וגם יודעת שאני חייבת להבין מי זה הבנאדם הזה. משהו בו סקרן אותי ובו זמנית גרם לי לתחושת בטחון מעומעמת. הרגשתי הוא לא יאכזב אותי והוא לא יעשה דברים שיפגעו בי, בכל אופן.

 

וזה כלכך כיף שאפשר לקבוע להפגש בלי מינגלינג מעייף ושיחות חולין לא מעניינות. בתור ג'נטלמן מנומס הוא הזמין לי מונית לתל אביב, וגם בירר איתי אם זה בסדר שתצטרף איזו חברה שלו למפגש. עניתי מיד שבטח. משעמם זה לא יכול להיות.

 

אז באתי, ישבנו, דיברנו, גבר מרשים באמת, עיניים כחולות ושיער אפור בטעם שלי בול, גבר על רמה שלא פגשתי כאלה לפני כן. גם בסטייל, גם במקום בחיים, גם בגישה לחיים. והנקודה הכי חשובה: הוא לא ניסה כלום בהתחלה, ולא גרם לי להרגיש שאני צריכה משהו או חייבת משהו. הוא פשוט לא ניסה כלום, והדברים קרו מאליהם.

ואז החברה שלו מצטרפת אלינו, והיא מהממת בקטע אחר, ואנחנו מתיידדות. שלושתנו שותים הרבה ומדברים.

סוגרים עלינו את הבר, קמים והולכים לבר אחר על רוטשילד. מתישהו אני והיא מתחילות להתמזמז, היא כלכך יפה והיא מחמיאה לי על הגוף שלי ועל הסקסיות שלי, וכל הבר וכל רוטשילד וכל תל אביב לוטשת בנו עיניים, וכבר שכחתי כמה שאני אוהבת ככה. הוא לידנו, איתנו, מסתכל, משגיח, מחייך, ואנחנו ממשיכים על רוטשילד עד שמגיעים בסוף לדירה שלה.

 

הם נכנסים לשירותים שניהם ואני בינתיים מתפשטת. היא יוצאת ראשונה, מסתכלת עלי בחיוך וניגשת עלי. לשה אותי. מנשקת אותי. אני יורדת לה. הוא מצטרף אלינו, נוגע בנו, מספר לנו כמה שאנחנו יפות יחד, אומר לה "היא לגמרי שפוטה שלך. כל מה שתרצי היא תעשה. נכון?" מסתכל עלי. אני מהנהנת ואומרת, "אני אעשה כל מה שתגידו לי." ובאמת מתכוונת לזה. טוב לי כל כך. משחרר לי כל כך. כיף לי איתם. 

היא דוחפת לי אצבעות לתחת. אני מלקקת  לו את התחת, מוצצת לו את הזין, מלקקת לו את הכפות רגליים. עושה לו דברים שלא עשיתי בחיים. בחיים. לאף אחד אחר. ואיתו ואיתה זה הרגיש נכון. הם מכאיבים לי בפטמות ובכוס עד שאני בוכה והם מחבקים אותי ומנחמים אותי ומלטפים אותי. אנחנו שותים עוד. היא שמה מוזיקה. אני והיא רוקדות והוא מסתכל עלינו. את הפלייליסט הסלאטי הקבוע שלי היא שמה. רוקדת איתה והוא מסתכל.

 

וככה עוד ועוד ועוד.

בבוקר הוא הזמין לי מונית הביתה והבטיח לי שניפגש שוב, שהולכים לקרות לי איתם עוד הרבה דברים מדהימים.

 

בשביל דברים טובים שווה לחכות.

נכתב על ידי , 12/10/2019 13:07  
11 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של רון - ב-13/10/2019 12:03
 



לדף הבא
דפים:  

93,670
הבלוג משוייך לקטגוריות: משוגעים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לסתם עוד פנטזיה. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על סתם עוד פנטזיה. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ