לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים



Avatarכינוי: 

מין: נקבה

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג

קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אפריל 2015    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
2627282930  

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
4/2015

נותנים לי (ים לשמור עליו)


נותנים לך נשק ווסט ואומרים "בואי תשמרי על הים בנתניה" אני מסכימה לקום גם ב5 בבוקר אם אתם צריכים אם אף אחד אחר לא מתנדב כי גם הקצינים פה הם ילדים קטנים. אתמול רצנו 12 ק"מ על הטיילת ושכנעת אותי לשים סיסטם בפלאפון ולא לרוץ עם אוזניות. אז צעקנו את צ'ופסוי בכל הכוח בדרך וסביר להניח שאם הייתי רצה בשקט ולבד ובלי סיסטם ובלעדייך לא הייתי מצליחה לשרוד את הדיונות. אז תודה לך.

נותנים לי רשימות על גבי רשימות וחדר ריק ואומרים לי "את אחראית על כל המכשירי קשר מהיום, בהצלחה" כל השיעור מוכן לי בראש ועכשיו נותר לי רק להוציא אותו על הדף. "תביאו 4 חובשים שיפתחו ורידים ותוך כדי זה תשפריצו עליהם מים מהג'ריקנים ותירו עליהם ח"קים. הם יצטרכו להכווין ארטילריה וכוח סיור לאיזה מקום.. ונעשה את זה בהר שגיב, סבבה?" וככה אני משכנעת מ"פ בקורס לשנות לו"ז ולעשות תרגול קשרים אפילו שזה לא הישג נדרש בכלל. 

נותנים לי ים לשמור עליו. בלילה נרד לחוף שנינו, אחרי השעת ט"ש כשכל הקצינים ילכו לישון ויסתיימו הישיבות, אני אשכנע אותך לרדת איתי לחוף כי בטח לא תסכים, "יש מחר יום עמוס וחייבים לישון שיר," יש לי עומס בלב ואני חייבת לספר לך מלא דברים, בבקשה תבוא איתי

נותנים לי אהבה ואני לא יודעת להכיל אותה

"יש דברים שאני לא מסוגלת להגיד לך עדיין רק לכתוב אני יכולה"

אתה לוקח את זה אישית, נעלב כמעט, "למה את עדיין לא מסוגלת לספר לי הכל?  ולמה לדף את כן יכולה לספר?" והשאלה הכואבת לופתת אותי בבטן והרגש כואב יותר ממכה חזקה ואני מתקפלת ובוכה רגע עדש אחרי כמה דקות עוד התקף עובר

נותנים לי משוב אישי. עוד חודשיים את מקבלת צוות, איך אנחנו חושבים שתתפקדי איתו בתור קצינה. " המון רבאק, חדות, אסרטיביות וביטחון עצמי, אבל תיזהרי לא לדרוס אנשים בדרך. את משימתית מאוד ולפעמים זה יכול לבוא על חשבון החיילים. את חותרת לידע. בקורס מ"כים חייכת כל הזמן ועכשיו את קצת כבויה ויותר נכנסת באנשים. את יודעת לקרוא אנשים מצוין ולבחון סיטואציות, אבל לפעמים את מנותקת מדי. את עצמאית, סוליסטית, אוהבת לעבוד לבד ולוקחת על עצמך יותר מדי משימות. תזהרי לא לקרוס. יש לך איתנות משוגעת ולא שמעתי אותך מתלוננת פעם אחת.. בחיים. אבל שוב, תיזהרי לא לדרוס אנשים"

נכתב על ידי , 28/4/2015 11:09  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הזכרונות הם אקס מיתולוגי


שאני לא מפסיקה לבכות עליו. היצירה היא קעקוע תרתיי משמע. לפני חצי שנה הייתי בגימלים בגלל נקע. אז הלכתי לטרייבל טאטו ועשיתי עוד קעקוע, קטן, שונה מהשניים הראשונים הגדולים והצבעוניים.

מילה אחת כתובה על הצלעות בצד ימין, Art. 

וזה עצוב שזה כל מה שנשאר מהמשמעות שהמילה הזו תפסה בחיי אז .

 

תסבלי כמה שיותר כי מהסבל צומח לו עץ של יצירה. והפירות הן מילים שלפעמים כלכך קל לך למצוא ולחבר וליצור אומנות כתובה

ולפעמים קשה לנסח משפט ציורי במיוחד

אז חייבת להתחבר למקום הכי עמוק וקשה בלב זה היה קל במיוחד בעת התקפי חרדה התקפי בדידות וכשכל מה שהיה רע צרם ונצץ בו זמנית

 

כשעזבתי את הבית כדי למרוד בפעם האחרונה ולספר לעצמי סיפורים על עצמאות בוגרת (כשבפועל :תלותיות ילדותית) וכל לילה היה מלא בעישונים ובדמעות וכל חוויה של טיול משוגע עם סטלנים ומסיבה נהדרת עם סתמיים הייתי ממשיכה לספר לעצמי סיפורים שימי לב לשדה של חלומות ואת עכשיו עדיין לא בהיי אז תיכנסי אליו, תיכנסי אליו כבר בשביל מה הם הביאו כלכך הרבה בירה ובשביל מה מסתובב פה מישהו עם בקבוקון קטן בכיס ומוכר כמה טיפות בכמה עשרות שקלים. כאבו לי השיניים והחנכיים כשהייתי לוקחת את זה והיה לי קשה לדבר, אבל כל הצבעים זהרו הרבה יותר כאילו קשת בענן יוצאת ממני אני המקור שלה זה אכן זוהר כמו שזה נשמע אבל גם בודד נורא ויש המון מן ההרס עצמי שמעולם לא היה מטרה כשלעצמו, אבל בהחלט נדבך חלק חשוב ומשמעותי מכל העניין

 

ולחכות בלילות ש34 יתקשר ואיך הוא שוב בבית חולים עם אימא שלו החולה, עד שאני יוצאת הביתה פעם בשבועיים. ואיך פעם נסע עד לתל אביב לקחת אותי ממעוז האשליות המבעבע כל טוב ונקרא אלנבי, לקחת אותי משם לחיפה עיר ההרים ואני מסיימת דייט בג'קסון עם אחד שהוא החבר שלי היום ויוצאת מהבר נכנסת לאוטו של 34 והוא מריח לי את השיער, "כמה שאת מסריחה מסגריות, איזה כוסית את, וואי וואי התלבשת יפה היום, שתית הרבה?" ובדרך תוך כדי נסיעה על כביש 4 עושה לי ביד אחרי שאני מפשילה את השמלה למעלה

 

מה

כל השחור משחור הזה

תרם לי בהמון מילים יפות

מה, אסור לי כבר להתגעגע יותר כשאני לידו

כי מבט הגעגוע שלי מעופף ואני בוהה בחלל וגם אם זה רק למחצית השניה ישר הוא שם לב והשאלה שפעם שנאתי ועכשיו אני אוהבת "על מה את חושבת?" ואז או שאני ממציאה תשובה שזה קשה ממש או אומרת חלקיקי אמת כי את האמת המופרזת העירומה לא אצליח לספר זה כמו לתת לו לקרוא את הבלוג הזה. זה כמו לפרוס בפניו דימום פנימי מתמשך ולתת לו לנסות לאחות שברים ישנים שלא יתאחו יותר לעולם. הכתיבה בורחת ממני

האהבה נצמדת אלי אני רוצה גם מזה וגם מזה, בקשה מוגזמת מדי?

כתב לי פה מישהי שעכשיו אני שלמה יותר, עד כמה זה נכון? ואיך בלי אופנוע וחופש מוחלט ונוראי והמון לילות בלי שינה והמון ימים חיים אני שלמה יותר? רק כי יש לי חבר שחושב שהוא מכיר, אבל אני פחדנית, תמיד אומרים שאמיצה זאת המילה שמתארת אותי, גם בקצונה וגם בחיים, איזה שטויות במיץ אני משותקת מפחד שהוא יכיר אותי באמת ויפחד ולא ידע אני משותקץ מפחד שהאהבה הגדולה ביותר שלי תלך ממני אם יבין שאני לא מסוגלת, פשוט לא מסוגלת להתנתק מהזכרונות הישנים סוגדת להם ומתאבלת ורוצה להמשיך לכתוב לנצח וליצור אבל זה קשה מנשוא, קשה מנשוא

נכתב על ידי , 22/4/2015 07:03  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של &#9829; ב-22/4/2015 14:16
 



הסתערויות


אל תסיטי קנה אל תאבדי ריכוז שניים מלפנים קנה מלווה מבט לא מורידים עיניים מזיהוי! מה אתה עושה אני צורחת עליו. קלע. אל תוריד עיניים מהמחבלים. חכה פה למעלה שהחוליית סמל תתמקם ורק אז תרד אלי. הוא מהנהן ואני עפה משם בזחילה, הקשר שלי צמוד אלי. תכין את הרימון עשן. כשאני  אסמן לך ככה עם היד תפתח אותו ותזרוק.. מוכן? אחד.. שתיים.. שלוש

צמדים צמדים

הצוות פרוס מטפטף אש

משאיר לי מקום באמצע

אני נשכבת לידם. "הצוות! שישה מלוכלכים מחופרים היטב במאתיים מטר! אל האויב בדילוגים! היכון לדילוג! אחד מדלג!" ואני הקשר ומפקדי החוליות קמים ודופקים ספרינט קדימה

"פלו!" נשכבים "תנו אש!"

"שתיים מדלג!" מספרי שתיים מיישרים קו איתנו

אחריהם מספרי שלוש וארבע

"ארבע שפר מיקום! קח ימינה! תנו אש! אש!!" אני צורחת את הגרון והם חוזרים אחרי פקודות. "היכון לדילוג! אחד מדלג!"  ושוב אנחנו קמים ומסתערים קדימה

"קו הסתערות! שתיים במכת אש שלי זרוק רימון!"

"מכת אש!!!" ושטף של יריות רועם באוזניים

"קדימה להסתער!!" קמים ביישור קו וממשיכים לירות בשטף "יישור קו! שלוש יישרו קו איתנו! טוב! להמשיך לתת אש! מי שלא רואה את המטרה לא יורה! אש! אש!"

צעקת חדל

לשכב מאחורי מחסות ולחפות להמשך

בדיקת תקינות החומר בחוליה

מפילה את הקשר שלי פצוע

"שלוש, סחוב אותו סחיבת פצוע לתאג"ד"

"אל תשכחו חיפויים"

הם לא מחפים

למה הם לא מחפים?

"ארבע פול גם אתה פצוע, אתם לא מחפים"

הם לא יודעים להרים פצוע כמו שצריך. אני מראה להם איך עושים את זה והתרגיל ממשיך

"סוף תרגיל יבש!"

תורידו קסדות, שלא תחטפו מכת חום

הם מורידים קסדות, מתנשפים, סחוטים מזיעה

"היה יותר טוב הפעם, אנחנו משתפרים ממש," הם מהנהנים מרוצים ושחוקים

"קחו הפסקה, עוד 20 דק תהיו מחוץ למאהל שנמשיך לתרגל יבשים, יש לנו גם הסתערות לילה"


אני מתגעגעת. בהכנה לקצונה היינו נעלמים כל שעת טש לצד השני של הבסיס, לפינה הקבועה מאחורי המטבח ומדברים עד השעות הקטנות של הלילה. בבה"ד 1 ישנו ביחד כמעו כל לילה, כל פעם בכיתה ריקה אחרת. ועכדיו בהשלמה אנחנו שוכחים. יש את היומיום הלחוץ, המלא, אין את הבין לבין. חסר לי אותך, אותנו. המפקצ"ים בוחנים אותנו בלי סוף, ובאמת שאנחנו בוגרים ולא עושים שטויות. אבל אנחנו כבר מעדיפים לישון את מעט השעות בלילה ברצף ובנפרד, ופחות חשוב להיפגש לבד, ויותר חשוב הקורס הזה שישפיע על השיבוץ אחרי זה. אתה רוצה מ"מ בהכשרות, אני רוצה מפקצ"ית בקו המבצעי. ואולי יהיו יציאות הפוכות ובטוח לא אראה אותך מספיק. אבל שיגרה של זוג עייף נופלת גם עלינו, ואנחנו לא מתגנבים יותר ולא מתאמצים יותר. בבהד הכנתי לך פתקי אהבה ואתה הכנת לי קופסאות שוקולד. ועכשיו אנחנו יותר ביחד ובמקביל יותר מנותקים. אני מתגעגעת לרומנטיות שנעלמת מאליה בצבא ומתנדפת. וכבר אנחנו מתייחסים אחד לשני כמו קצינים קרביים ולא כמו זוג אוהב.

קשה לי.

נכתב על ידי , 16/4/2015 23:24  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ב-16/4/2015 23:50
 



לדף הבא
דפים:  

58,166
הבלוג משוייך לקטגוריות: משוגעים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לסתם עוד פנטזיה. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על סתם עוד פנטזיה. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2015 © נענע 10 בע"מ