לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים



Avatarכינוי: 

מין: נקבה

תמונה




קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אפריל 2019    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
282930    

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
4/2019

חטא פרטי


ר' לומד רפואה באוניברסיטה העברית. הילד עם הפאות המסולסלות והכיפה השחורה שהיה מביט בי בערבי שבת בגינה, אני מוקפת באחיי הקטנים בעת משחקיהם והוא בדרכו אל בית הכנסת לפני התפילה, מלווה באביו, על אף צעדיו המהירים לא היה קשה לפספס את עיניו הגדולות שליוו אותי במבט בכל אשר הלכתי

אבא שלי ואבא שלו תמיד היו יוצאים יחד החוצה בסוף התפילה. החברים הכי טובים, גם ללימודים וגם לתפילות וגם לחיים. פעמים רבות היינו חוזרים יחד מבית הכנסת לבית שלהם, בו התארחנו לרוב לסעודת שבת - אבא שלי ואבא שלו בראש, בפסיעות איטיות, מתדיינים על דה ועל הא, אישתו של אבי ואימא של ר' מאחוריהם מפטפטות, ואנו הילדים במאסף, אני מובילה עגלה בה ישב ילד או שניים, ועוד ילד או שניים אוחזים בכל צד, ור' לידי, אבל לא דיברנו מעולם בעצם, בכל ההליכות האלה, הייתי ילדה כל כך ביישנית וגם הוא. או שכן?

עיניים יפות, פאות מסולסלות, פרצוף מהורהר. ר' הלך וגדל לצידי והיה פורים אחד אחרי כמה שנים שלתדהמתי הבחנתי בו לבוש בבגדי חילוני גמור, מעשן איזו סיגריה, זרוק על ספסל בגינה, היינו בני 13? 14? ואחר כך הרבה שנים ששכחתי מר', מבית הכנסת, מאבא שלי, מכל העולם הזה.

עד לפני שנה לא ראיתי אותו ולא ידעתי מה עלה בגורלו. הנחתי שהתחתן כבר, כמקובל במגזר, בערך באותו הגיל שהתגייסתי אני. לאיזו בחורה בני-ברקית טובת מראה וצנועה ופשוטה, שבטח כבר הספיקה ללדת ועכשיו, כשאני עדיין מחפשת את עצמי בנרות הוא כבר עם 3 ילדים, לומד תורה באיזו ישיבה בטח, או מה

לפני שנה כל סיפור הבית חולים של אבא הפגיש ביננו שוב, אבל מעבר לשלום-שלום ומבטים חטופים לא הקדשתי לו מחשבה שניה והנחתי שהוא גם ככה נמצא עמוק איפשהו בתוך מסלול חייו

ולכן הופתעתי עד מאד לשמוע הערב שר' לומד רפואה באוניברסיטה העברית, כבר שנה שניה.

"בלי שלמד בתיכון רגיל, בלי בגרות," אבא שלי הוסיף כשסיפר לי. אלוקים אדירים. עשה מכינה, שאלתי, מתקשה להסתיר את תדהמתי, לא ברור אמר אבא. אולי השלים בגרויות במשך שנה, אולי עשה מכינה.

ואני נזכרת. נזכרת בעיניו היפות ובדמיונותיי הפרועים. תמיד היתה בליבי חיבה עזה אליו ושיערתי שאבותנו ישמחו אם יהיה ביננו משהו (בגבול הטעם הטוב וכמקובל על פי ההלכה) ולא מן הנמנע שיום אחד אצליח, לטלטל את עולמו

"זוכר, כשהיינו ילדים והיית מסתכל עלי?"

לטמא קצת את הטוהר הזה

ולגרום לו לחטוא, חטא פרטי, של שנינו. 

 

 

 

נכתב על ידי , 22/4/2019 21:22  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Slice Of Insanity ב-22/4/2019 22:22
 



הפיה הכתומה שלי


 

את היית הפיה הכתומה שלי ואני הייתי אשת הפרא שלך. עם השיניים העקומות והשיער הג'ינג'י והעור הלבן שהיה רך להכאיב תחת אצבעותיי המגושמות,

היממת בי הכל מהרגע הראשון. הפשטות שלך, הצחוק שלך, האופטימיות שלך כלפי החיים, שהיו נראים לי אז לא יותר מאשר הצגה מחזורית ומשעממת לעיתים שעלי להקפיד להמשיך ולשחק בה את התפקיד הראשי על אף המיאוס. את החזרת לי את השמש שאבדה, את המשמעות: חציתי בשבילך את המדינה בלילה אחד ואחריו נשארתי בין ידייך שידעו לאהוב אותי ולקבל אותי בדיוק במידה שהייתי צריכה

 

פיה ג'ינג'ית שלי, מה לא קרה לנו. את היית אומרת לאן, אני הייתי לוקחת אותך על הקטנוע לכל המסעות הבלתי נגמרים, המסיבות הנידחות, האנשים ההזויים שהיו חברים שלך ובשבילי רק עוד תפאורה מקושטת לתופעה שהיא את. אותי עניין רק לרקוד כל עוד את נמצאת בסביבה, מפנה את כל האבנים הקטנות מתחת לרגליי היחפות ברחבות הבוץ, שניה לפני שהמשטרה הייתה מגיעה לסגור את המסיבה. דואגת שאשתה, שאוכל, שאחייך אליך, שאגיד שלום יפה לכולם. ואחרי זה היינו חוזרות למקום המבטחים הקטן שלנו, שלא היה בשום מקום מוגדר וספציפי אחד

 

הייתי כותבת לך שירי אהבה ומראה לך, במטבחון של הדירה התורנית שהיינו מתנחלות בה, ראשי טמון בין ברכייך ואת מקריאה בקולך הרך דברים שמעולם לא היה לי אומץ להגיד לך פנים מול פנים. חיכיתי לפגוש אותך, הידיים שלי רצו ללוש אותך, להיות בתוכך. התגעגעתי לנשיקות החמות שלך, לעיניים הטובות שלך. היית כל מה שטוב בעוד אני הייתי כל מה שאבוד. איך זה שהתאהבת בי ככה, איך זה שהסכמת לקחת אותי ככה אליך. זה היה הקיץ הכי ארוך בחיי שנגמר מהר מדי, אני לא זוכרת למה: אולי אני הכרתי מישהו? אולי את?

 

אהבתי את הדברים שהיית שמה לי בתוך כף היד, מתחת לאף, על הלשון. אהבתי אותך כמו שלא אהבתי אף אחת אחרת מאז.

 

איפה את היום, פיה כתומה שלי. אני מתגעגעת

 


 

 

חדר משלי. אני צריכה לקרוא כבר את וירג'יניה וולף, כדי להבין לעומקו של הרעיון למה היא מתכוונת כשהיא אומרת ש"האשה תשנה את צורת הרומן, אך לשם כך היא זקוקה לשני דברים: חדר עם מנעול והכנסה קבועה". אני צריכה להתעמק בזה, לדוש בזה, להרהר בזה (contemplating זו המילה האהובה עלי כרגע, מכיוון שהיא מזכירה לי פלטת צבעים של אמן הניצבת ליד גיליונו הריק עדיין, בעודו מהרהר באיזה צבע לבחור על מנת להתחיל את היצירה).

 

 


 

 

התחלתי לקרוא רומן היסטורי עתיק ומרושע מעט באורכו ("אלה תולדות", 512 עמודים) שנמצא ברוב רשימות הקלאסיקות המומלצות. הוא מתחיל בצורה מרוחה ומעייפת, אך ניסיון העבר לימד אותי שאין לשפוט ספר לפי 100 עמודיו הראשונים ואפילו לא 200, לפעמים. ויש לי המון סבלנות ואהדה לסופרות פמיניסטיות שאזרו אומץ לכתוב אפוס שכזה. ועל כן אתמיד

נכתב על ידי , 21/4/2019 22:37  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אני לא


רוצה להתאהב בך שוב. 

אני רוצה שזה יהיה חד פעמי וקצר. אני רוצה שיגמר עוד לפני שיתחיל. אני רוצה שזה יהיה גרוע מאוד ולא מספק ומאכזב, כדי שלא תהיה לי סיבה ממשית להמשיך להשתוקק לך. 

אני רוצה שתוכיח לי שאתה לא שווה כלום   אני רוצה שזה יהיה הפוך מכל החלומות   ליקוי ירח   התרסקות מטאור   צונאמי

אחד

כחול

(העיניים שלך ינקבו בי את כל מה שאתה לא מסוגל להגיד לי כבר שנים. ואני אניח את ידך על לחיי "רק בשביל להרגיש שוב את החספוס הזה" בידיעה שזו תהיה הפעם האחרונה)

הפעם האחרונה

אני לא רוצה להתאהב בך שוב

 

נכתב על ידי , 19/4/2019 21:41  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של התהוות ב-23/4/2019 02:03
 



לדף הבא
דפים:  

83,004
הבלוג משוייך לקטגוריות: משוגעים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לסתם עוד פנטזיה. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על סתם עוד פנטזיה. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ