לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
 

רק על עצמי


תסריטים אפשריים הכנות לכתיבה
כינוי:  רק על עצמי

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    דצמבר 2014    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
12/2014

אז...


הפייה הטובה עזבה כבר, מזמן, או העזבתי אותה

ובמסגרת צלילה עמוק, או עמוק מידי

 

( הפייה הבאה, שתחליט ? :) ) 

 

הדבר היחיד שמזכיר את מה שקורה ביומיים האחרונים, שהחלטתי לחזור למצב של לפני הניתוח

כי החלטתי שאפשר לחזור לסטטוס קוו, הוא ריצת מרתון אין סופית, מרוץ הלפיד, כאב בריאות, עוד ועוד.. משהו כזה.

 

יש לזה חישוב מתמטי דפוק:

 

אם למשל, באופן כללי, ביממה, שבה הכל בערך מספיק או לא לעשרים וארבע שעות

אז, זה מספיק פתאום רק לשמונה עשרה, למשל, או שתים עשרה

מה עושים?

 

( אפשר , לישון את היתר, אם אפשר, או לקרוס אחהצ, ואז להתעורר באמצע הלילה, ולחכות, בסבלנות או לא, לבא ה"בוקר" - איזה בוקר? חמש? יאללה, בוקר, השכם ) ולקחת את התרופות, כמובן, עם הבלי להקיא, אם אפשר. ) 

 

ולדעת, שזה לא יספיק

 

איך לדעת? איך יודעים? 

 

הו, אני כבר מכירה

 

 

 

זה היה קורה לי בירידות של הסטרואידים

וזה באמת, אחד הדברים הכי לא קלים במסלול של המחלה והטיפולים והתרופות.

 

 

 

יש לי "שעת בכי" ( לא תמיד זה נפרס רק על פני שעה אחת ) אבל, ברגע , שהגוף, קלט, 

שעבדתי עליו

ושה.. חצי, במקרה שלי

לא בא, לא יגיע, לא יבוא

 

כמו קפיץ, שהשתחרר...

 

 

וחוץ מזה, יש לי כאבים כאלה, קרמפס, ש

הם הדבר הכי אומלל בערך, השני, שיש לתושבי RA להציע לעצמם

 

, בעיקר כשהן לא לוקחות משככים

 

זה "כאילו נהייה יותר טוב" 

 

איזה כאילו? ועל מי אני עובדת? עלי!, ובסבלנות, כי אני מכירה כבר

וכי באמת

בסוף בסוף

 

"זה" עובר

 

ומגיעים לאגף הבא של ה RA... 

 

( שאז, נזכרים, כמה כייף היה לקטר על אוי ואוי שכבר עבר, וכמובן שזה הסתבך, ויש עוד אחד, עוד פחות טוב מזה.. לקטר ) 

 

ואז...

 

שוב, 

בשיעול קל, פסיעות צליעה חינניות או לא

עם קללות בנוסח אירי, או בלי

עם בעיטה מזדמנת לפח אשפה ריק או לא

 

 

אני מנסה למלמל ( וגם שזה יהיה בתוקף.. ) 

לפחות, כל זה לא קורה לי בתוך איזה.. אמבולנס, נניח, או 

חס וחלילה, איזה קבר.

 

אבל זה לא טוב, וזה לא קל

וכל זה מגיע עם החורף

ועם ה

 

חשבון בבנק

ועם ה

 

 

מה אגיד? 

בסך הכל, כשאני מדדה לשם בשלום יחסי ( מודה לשם בשלום יחסי, וגם לכלבה שלי, אם היא סוף סוף משתפת פעולה, וגם לציפורים ) 

לסיבוב שלי

ביער

 

 

יש איזה עץ, שנפל, זיכרונו עדין קיים, כי הוא שם

רק ... 

כל בוקר 

כשעוברים והוא כזה שכוב ( נפל, בעת מילוי תפקיד עץ כביר באיזה סופה.. ) 

ונשאר, שוכב

ואני כזה, בערך כל פעם שעוברת חושבת עליו, עליו, ועלי

כמה שזה קשה, להיות עץ כזה, שנפל, והיה מעדיף בכלל לעמוד

ובטח שהוא לא סומך על החורף, ולא על איך שהאנשים מסביב יתיחסו אליו...

 

וזהו.

 

חג שמח.

 

 

החג של האור- של האורים

בגלל, שלפעמים, הטוב, מבדיל את הרע, האור את החושך

ולפעמים

 

בכלל לא צריך את זה

והאור, מבדיל את האור

והטוב, את הטוב.

 

ככה אומר ספר היצירה.  

ואני "כזו עייפה" שאני מוכנה להאמין לו.

נכתב על ידי רק על עצמי , 16/12/2014 22:02  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של The Shawshank Redemption ב-19/12/2014 16:46
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , יצירתיות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לרק על עצמי אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על רק על עצמי ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ