לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים


יש גבול לכמות המלאכים שאפשר לספור על יד אחת

כינוי:  My

מין: נקבה

MSN:  אל תשנא אדם בגלל מה שהוא, תאהב אדם בגלל מי שהוא

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
2/2012

דברים שקשה לי להגיד בקול


   האמת שלא יכלתי להגיע למקום טוב יותר.

   אחרי 8 חודש בבסיס צבאי סגור, לעיתים חסר מים וחשמל, לצד אנשים שלפעמים מוציאים אותי מדעתי, אני בטוחה ב-100% שהגעתי למקום הנכון בשבילי. פגשתי אנשים מקסימים, וכמובן שיש אנשים מקסימים פחות אבל זה רק מעלה בעיניי את הערך של האחרים סביבם. אני משרתת לצד אנשים אכפתיים, אוהבים, מצחיקים, חלקם מקצועיים, אנשים טובי-לב (מסתבר שעדיין קיימים כאלו יצורים סבבי), אנשים רגישים ומעניקים ותומכים... מי היה מצפה לדבר כזה? בטח לא אני.

   ציפיתי להגיע לחור, בסדר, גם בחרתי בחור. ציפיתי שלא אתחבר לאנשים באמת, שארגיש בודדה, לא שייכת, לא עצמי. מי ציפה שאני ארגיש בדיוק נכון, ולמרות שאני עדיין ביישנית ומסתירה, מי היה מאמין שהייתי חושבת "בסיס" ומחייכת? מי היה חושב, אפילו לרגע, שהאנשים ששנאתי בהתחלה הפכו לאנשים שאני מחבבת, ואנשים שאהבתי הפכו לאנשים שאני אוהבת עוד יותר, והאנשים שהערכתי הפכו לאנשים שאני מעריצה?

   באמת שטוב לי, ואפילו טוב לי מאוד, בעיקר כי ציפיתי לרע מכל. ציפיתי לבכי בשקט בלילה, וחוסר בחברים, ושלא אצליח להיפתח ובקיצור שאהיה כישלון של בנאדם, ולמדתי על עצמי דבר או שניים (אבל זהו :)).

 

 




נכתב על ידי My , 16/2/2012 17:20   בקטגוריות צבא, אופטימי  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , מדע בדיוני ופנטזיה , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לMy אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על My ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ