לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

דבר תורה

בן כמעט ששים, אוהב שלום. מצא את הבלוג של הקב"ה בראי שלו, ויודע שגם זה הבל. מכור לחיים טובים(מה זה?), ספרות המדרש ואגדות חז"ל, ספרות בכלל, זיהום הסביבה ומוסיקה קלסית. הבלוג יעסוק בהתמכרויות שלי ושל אחרים גם.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
10/2006

הסיפור על אלכסנדר מוקדן ומלך קציא


(תהלים לו, ז) צִדְקָתְךָ כְּהַרְרֵי אֵל מִשְׁפָּטֶךָ תְּהוֹם רַבָּה אָדָם וּבְהֵמָה תוֹשִׁיעַ יְדֹוָד:

 

 במדרש בראשית רבה לפרשת נח מופיע הסיפור על אלכסנדר מוקדון ומלך קציא  . הסיפור נקשר לפסוק : (בראשית פרק ח א ) " וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת נֹחַ וְאֵת כָּל הַחַיָּה וְאֶת כָּל הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה וַיַּעֲבֵר אֱלֹהִים רוּחַ עַל הָאָרֶץ וַיָּשֹׁכּוּ הַמָּיִם:". המקרא מספר לנו שהא-ל זוכר את נח יחד עם כל החיות והבהמות שבתיבה.הדרשן מעיר על כך שהחיות בצומתן  הן המצילות את העולם מהפורענות שצריכה לבוא בגלל רשעות בני האדם. הדרשן נעזר בפסוק מתהילים  שבכותרת .פסוק זה כורך את האל השופט את העולם ובה בעת מושיע את האדם והבהמה., ובעצם (כפי שמפרש הדרשן) מושיע את האדם החוטא בזכות הבהמה שאיננה יכולה לחטוא. הרעיון הזה מודגם בסיפור על אלכסנדר מוקדון ומלך קציא. כפי שנראה , סיפור זה פותח פתח לתובנות חדשות. אביא תחילה את התרגום ואח"כ את המקור הכתוב בארמית, ואחר כך אפרש את הסיפור בדרכי שלי.

 

 בראשית רבה (וילנא) פרשה לג ד"ה א ויזכור אלהים

 (בסיוע תקליטור פרויקט השו"ת של אונ' בר-אילן )

התרגום

 1          אלכסנדר מוקדון הלך אל מלך קציא, לאחורי הרי החושך,

            ושלח אליו .

יצא אליו והוא נושא ככרות לחם מזהב בתוך קערת זהב.              

אמר לו: לממונך אני צריך ?

5          אמר לו: ולא היה לך מה לאכול בארצך שבאת לך לכאן ?

אמר לו: לא באתי אלא מרצוני לדעת איך אתם דנים .

ישב אצלו יום אחד.

בא בן אדם אחד קובל על חברו.

אמר : האיש הזה מכר לי חורבה אחת,

10        ומצאתי בתוכה מטמון.

אותו שקנה אמר : חורבה קניתי, מטמון לא קניתי!

אותו שמכר אמר: חורבה ומה שבתוכה מכרתי!

אמר לאחד מהם: יש לך בן זכר?

אמר לו: הן.

15        ואמר לאחר: יש לך בת נקבה ?

            אמר לו: הן

אמר להם: לכו השיאו (אותם) זה לזה,

ויהא הממון לשניהם!

ראה אותו יושב תמה.

20        אמר לו: האם לא דנתי טוב?

אמר לו: כן.

אמר לו:אילו היה אצלכם איך הייתם דנים?

אמר לו: הורגים את זה ואת זה והמלכות נוטלת ממון שניהם!

אמר לו: מטר יורד אצלכם?

25        אמר לו: הן.

אמר לו: שמש זורחת אצלכם?

אמר לו: הן.

אמר לו: בהמה דקה יש אצלכם?

אמר לו: הן.

30        אמר לו: תפח רוחו של אותו האיש.

לא בזכותכם יורד מטר,

ולא בזכותכם זורחת עליכם השמש,

אלא בזכותה של  הבהמה!

שכתוב: (תהילים ל"ו) אדם ובהמה תושיע ה'.

35        אדם בזכות בהמה תושיע ה'!

 

המקור :

 1          אלכסנדרוס מוקדן אזל לגבי מלכא  קציא  לאחורי הרי חשך,     

ושלח ליה                                                                                           

נפק ליה והוא  טעין גידומי דדהב בגו דסקוס דדהב                      

א"ל לממונך אנא צריך                                                                     

5          א"ל ולא היה לך מה מיכול בארעך דאתיית לך  להדין,                 

א"ל לא אתית אלא בעיא למידע, היך אתון דיינין,                        

            יתיב גביה יומא חדא                                                                                    

אתא חד בר נש קבל על חבריה                                                        

אמר הדין גברא זבן לי חדא קילקלתא                                            

10        ואשכחית בגוה סימתא,                                                                  

ההוא דזבין אמר קילקלתא זבנית סימתא לא  זבנית                    

וההוא דזבן אמר קילקלתא ומה דבגוה זבנית                                

 אמר לחד מנייהו אית לך בר דכר                                                    

 א"ל הין                                                                                             

15        ואמר  לאוחרני אית לך ברתא נוקבא                                                                     

             א"ל הין                                                                                              

אמר להון זיל אסיב דין לדין                                                             

והוי ממונא לתרויהון                                                                        

חמתיה יתיב תמה                                                                            

20        א"ל מה לא דיינית טב                                                                      

א"ל אין                                                                                              

אמר ליה אלו היה גבכון היך הויתון דיינין                                      

            א"ל קטלין דין ודין ומלכותא נסבא  ממונא דתרויהון                    

א"ל אית גבכון מטר נחית                                                                

25        א"ל הין,                                                                                           

א"ל אית גבכון שמשא דנח                                                              

א"ל הין,                                                                                            

א"ל אית גבכון בעיר  דקיק                                                              

א"ל הן,                                                                                              

30        א"ל תיפח רוחיה דההוא גברא                                                        

 לא בזכותכון נחית מטר                                                                   

ולא בזכותכון שמשא דנחה עליכון                                                   

אלא  בזכותיה דבעירא                                                                     

            דכתיב  (תהלים לו) אדם ובהמה תושיע ה'                                    

35        אדם בזכות בהמה תושיע ה'                                                           

 

 עיצוב הסיפור

הסיפור הוא לכאורה סיפור עממי. הוא מתאר מפגש בין דמות היטורית מפורסמת ובין דמות בדיונית בעליל. המפגש מתרחש מחוץ לגבול המציאות, מאחורי הרי החושך. אין זה סיפור המרחיב את הסיפור המקראי ואין זה סיפור על חכמים (שני טיפוסי הסיפורים העיקריים בספרות המדרש). יש בסיפור מעין חידות ובמרכזו עומד משפט. עם זאת הסיפור מסתיים בפסוק ומכאן שהמסר בסיפור הוא דתי.

 

מבנה הסיפור

כבר בקריאה ראשונה מתגלה לנו שהסיפור בנוי בעיקרו על קטעי  שיח בין הדמויות המופרדים במשפטי קישור קצרים. לדעתי יש כאן ארבעה קטעים .

א)     שורות 1-6, החידה הראשונה- אלכסנדר מקבל לחם מזהב בקערת זהב.

ב)      שורות 7-18, המשפט של מלך קציא.

ג)       שורות 19-23 , ה"משפט"  של אלכסנדר.

ד)      שורות 24-35, החידה השניה - למה זורחת השמש ויורד הגשם .

אפשר למצוא יחס כיאסטי בין הקטעים כך בקטע א ובקטע ד לועג מלךקציא לאלכסנדר תוך שהוא נעזר בחידה, ואילו בקטע ב וקטע ג מוצג הפער המוסרי שבין המלכים באמצעותהמשפט.

 

אלכסנדרוס מוקדון  ומלך קציא

בשורה 1 מוצגות שתי הדמויות בתוארן. שתי הדמויות אינן יהודיות. המרכיב הדתי, היהודי, מופיע רק בסוף הסיפור. העמדה זו מכוונת אותנו להבין שהמסר בסיפור יהיה אוניברסלי. אלכסנדר הוא דמות היסטורית מפורסמת, גם בתקופה בה חובר המדרש. אלכסנדר הוא הכובש, הבלתי מנוצח. מלך קציא ומלכותו אינם מציאותיים. המסר יהיה , אם כן עימות בין האנושות הכוחנית המוכרת לנו ובין חברה אידאלית שכנראה לא תתכן אלא מעבר להרי החושך.

 

החידה הראשונה - ככרות לחם מזהב בתוך קערת זהב

מלך קציא מתואר כפילוסוף. הוא מדבר בחידות וכבר במפגש בהראשון הוא מפיל את אלכסנדרוס בפח. אלכסנדרוס מגיע כמלך, הוא מודיע על בואו (שורה 2), כלומר מזמין קבלת מלכותית. הוא אכן מתקבל בקבלת פנים המציגה אותו בצורה נלעגת, כמי שמוזמן לאכול לחם מזהב (רמז לסיפור על מידאס?).  מלך קציא אינו חש נחיתות בפני אלכסנדרוס, הכובש הגדול שלא הובס מעולם בשדה הקרב. אדרבא הוא מבקר אותו על תאותו חסרת הגבולות והמעצורים (שורה 5). אך המיצג של הלחם מזהב בקערת הזהב מעלה שאלה נוספת. אלכסנדרוס מתגונן וטוען כי תאותו האמיתית היא להחכים. אך האם הוא באמת מעונין ללמוד?

"גידומי דדהב בגו דיסקוס דדהב"  הם "תוכו כברו" כלומר תאימות מלאה בין המסגרת והתוכן. קערת הזהב היא מפוארת ומהודרת, רק עשיר מופלג יכול לאכול בכלי זהב, אך מי שחפץ לאכול אינו זקוק לכלי זהב דווקא. לחם הוא מצרך מזון בסיסי הנאכל על ידי עשירים ועניים כאחד.  לכן לקערת זהב מתאים לחם מזהב, לחם שאי אפשר לאכול. המיצג הוא בעת ובעונה אחת תאימות של צורה ותוכן וליגלוג על פאר חיצוני שאין בו תוכן!

 

המשפט של מלך קציא

אמינותו של אלכסנדר המבקש ללמוד איך שופטים מעבר להרי החושך נבחנת במשפט. המשפט עוסק בחורבה שבתוכה מטמון. שוב מהדהדת השאלה של תאימות בין צורה ותוכן. המילה "בגו" שהיא לב החידה "גידומי דדהב בגו דיסקוס דדהב", חוזרת בתיאור החורבה, ה"קילקלתא." ש..."אשכחיתא בגוה סימתא" (=שמצאתי בתוכה אוצר) בשורה 10 ובשורה 12. שני בעלי הדין גם הם נאמנים לעיקרון התאימות. כל אחד מבעלי הדין עומד על כך שהעיסקה תתבצע על פי כוונתו בעת ביצוע העיסקה, מה שמותיר את הבעלות על האוצר הסמוי מן העין בסימן שאלה. המחלוקת נפתרת עם הפסק של מלך קציא. את האוצר הסמוי יש לתת למשאב הסמוי של שני בעלי הדין , לילדיהם. כך תבנה החורבה ותהפוך למשפחה חדשה והאוצר ימצא בית, כך תושג מחדש ההרמוניה בין המסגרת לתוכן.

מלך קציא רואה במשפט חידה שיש לפתור והוא פותר אותה באופן שבו שני הצדדים מרוצים.

 

המשפט של אלכסנדר

כמו המשפט של מלךקציא גם המשפט של אלכסנדר ממוסגר בין הפועל "יתיב" (= ישב או יושב, שורה 7 ושורה 19) ובין המילה "תרויהון" (=שניהם, שרוה 18 ושורה 23).

"חמתיה יתיב תמיה" (=ראה אותו יושב תמיה, שורה 19) מקשר אותנו ל"יתיה גביה" (= ישב אצלו, שורה 7) אם הישיבה הראשונה היא כביכול כדי ללמוד הישיבה השניה היא ביקורת. אלכסנדרוס לא בא ללמוד אלא רק לצפות. הביטוי "יתיב תמיה" חושף בפנינו את צפונת נפשו של אלכסנדרוס.  ההקבלה של "זיל אסיב דין לדין" (=לכו והשיאום זה לזה, שורה 17) מול "קטלין דין לדין" (=הורגים את זה ואת זה, שורה 23)  חושפת את רשעותו של אלכסנדרוס (ושל התרבות אותה הוא מייצג) . ההקבלה של  "והוי ממונא לתרויהון" (=ויהא הממון לשניהם, שורה 18) מול "ומלכותא נסבא ממונא דתרויהון" (=והמלכות תקח את ממון שניהם, שורה 23) חושפת את התאוה הבלתי מרוסנת של אלכסנדרוס (שעד כה רק נרמזה). שיא הארוניה המרה הוא בהצבת הפועל "זיל אסיב" מול "ומלכותא נסבא". בקטע זה מגיע העימות בין המציאות של אלכסנדרוס ובין האידיליה של מלך קציא לשיא.

 

החידה  השניה - המטר השמש והבהמה הדקה.

החידה בנויה משלש שאלות בתבנית זהה יש מטר יורד, יש שמש זורחת ויש בהמה דקה. המטר והשמש הזורחת, הניתנים חינם לכל אדם, הם הניגוד ללחם מזהב שבחידה הראשונה. המטר והשמש אינם מתישבים עם מלך הנוטל בשרירות לב את ממון נתיניו. רק הבהמה שאינה חכמה להרע, ותוכה כברה, מסבירה את המטר והשמש. עכשיו מתברר פיתרון החידה הראשונה. מלך ההורג את נתיניו כדי לגזול את כספם הוא לחם מזהב, הוא מיצג שוא של שלטון, כשם שהלחם מזהב הוא יצג שוא של מזון . תפקיד המלך הוא להשכין שלום בין נתיניו ולא להורגם.

לפתור חידה משמעו למצוא את התוכן (הפתרון) המתאים למסגרת (לחידה). מתכונת החידה החוזרת כחוט השני במדרש מכוונת אותנו לחשיפת האמת המרה שחכמת האדם אינה מנוצלת לטובת החברה כי אם להשביע את תאות השליטים.

 

תיפח רוחו של אותו האיש (שורה 30) – מי האיש?

לכאורה מלך קציא מקלל את האדם המגדל בהמה דקה, אלא  שניתן להבין גם שהוא מקלל את אלכסנדרוס . אין סתירה בין שתי התובנות שכן הקללה במקרה זה מוסבת על המנהיגים. גם כאן צריך להיזהר כי יש התאמה מוחלטת בין המנהיג והעם. המשפט של מלך קציא מתקיים בחברה בה שני בני אדם משליכים מטמוניות זה לחיקו של זה, וחברה כזו איננה מציאותית. מלך קציא הוא מלך אידאלי השופט בחברה אידאלית. ההתאמה בין המנהיג לקהלו מעלה את השאלה במי תלוי קולר השחיתות? האם הבעיה היא רק שהמלך המושחת איננו מסוגל לחנך את עמ, או שמא השחיתות והכוחניות של המלך משקפים את המוסר של העם? התשובה טמונה כנראה בפסוק ובמדרש הצמוד אליו המסיימים ומסכמים את הסיפור.

 

"אדם ובהמה תושיע ה'"

הניסוח של המשפט המסכם "אדם" מול "בהמה" חושף בפנינו את האמת המרה -  האנושות כולה רשעה. המיצג של  "לחם מזהב בקערת זהב" הוא של  תאימות מלאה בין מסגרת מהודרת  לתוכן מהודר,  אבל לחם שכזה לא ניתן לאכול. המציאות היא שאין תוכו של האדם כברו וחכמתו של האדם, מסתירה את כוחניותו שחיתותו המוסרית. כזהו אלכסנדרוס וכזו החברה האנושית כולה, וחבל, כי הפתרון האידאלי נראה כה קרוב. אלא שהשמת הפתרון מחייבת שליט אידאלי לעם אידאלי – צירוף שאינו קיים עלי אדמות.  וכאן השאלה ללומדים האם המדרש מותיר תקוה ????

 

נכתב על ידי , 28/10/2006 21:52   בקטגוריות סיפרותי, דת, החיים כמשל, יהדות, פילוסופית חיים  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



Avatarכינוי: 

בן: 65




26,058
הבלוג משוייך לקטגוריות: 40 פלוס , משפחתי וחיות אחרות , דת
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לAqua Tranquilla אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Aqua Tranquilla ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ