NooN |
| 4/2010
דיוקן
ראשית נראות תנועותיה. הבחורה הזאת לא מפסיקה לזוז לשבריר שניה. אצבעותיה מחטטות ללא הרף בפניה, בשערה החלק והמבריק כדפיו של ספר מצויר וחום כמו עיניה הנוגות, הבורקות בעייפות. קומתה כפופה הרבה מעבר לשנותיה, כמו מנסה להעלים את עצמה על מנת שלא לפגוע ברגשותיו של איש. כתפיה נמשכות לאצבעות כהות וקצרות, שהועמסו טבעות כדי להסתירן. היא משרכת את רגליה הנתונות בנעליים מרופטות מכאן לשם.
| |
בפארק הירקון יושבת זקנה על ספסל ובודקת את תכולת התיק שלה. הארנק נמצא שם, גם זוג המשקפיים הרזרבי. מבט בוחן קצר אל הנעליים המצוחצחות שלה, המפתחות באותו תא בו הם נמצאים תמיד. ואיפה הפנקס? גם הוא שם. אבן נגולה מליבה והיא מזדקפת מעל התיק ומביטה באוטובוסים ובמכוניות ורוכבי האופניים שנוסעים כולם לאותו הכיוון. בשביל מה ללכת לשום מקום? השמש זרחה לא מזמן וכל מה שהיא צריכה נמצא איתה. היא מוציאה סנדביץ' מהתיק, מסירה את עטיפת הנייר ואוכלת אותו. המזרקה שלפניה מתיזה בזרם קלוש, הציפורים נלחמות על פירורי הסנדביץ' שלה. עברו הרבה שנים מאז שהיא עזבה את אירופה, ומאז היא אוהבת לאכול ארוחת בוקר במקומות שנראים כמו פעם.
| |
כולם עומדים בתור וגם פנינה החליטה להצטרף. אנשים רואים התקהלות ומיד
מתחילים לרחרח: מה יש פה, מה אפשר להשיג. פשוט גועל נפש. עומדים שעות,
דוחפים, צועקים, עולים אחד על השני ולא אכפת משום דבר, העיקר להגיע לתחילת
התור לפני כולם. פנינה עוקפת מכאן ומקצרת משם ועדיין שעות של אנשים יש
לפניה. היא מאבדת את הסבלנות ומתחילה לצרוח: מה יש לכם אתם? דורסים פה והכל
על חשבוני. אני לא סתם, יש לי יותר זכויות מכולכם ביחד ואני הייתי בדרך
לפה עוד לפני שמישהו מכם חשב על להצטרף. פנינה דוחפת והודפת וממרפקת את
כולם וככל שחולף הזמן כך היא נחושה יותר להגיע לתחילת התור. הזקנים והחולים
נדחקים הצידה. התור עצמו כבר המום ופצוע. בסוף פנינה מגיעה עד לשער הברזל. אז מה
מחלקים פה? נקודות השקה? לא מעניין.
| |
לדף הבא
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
