לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

רק על עצמי לספר ידעתי - זרם תודעתי של העבר, ההווה והעתיד


העיקר הבריאות/ When I cannot sing my heart, I can only speak my mind

Avatarכינוי:  כאן מעיין

גיל: 31

תמונה




קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
2/2019

למה ככה חזק?


זה רק אני או שיום אהבה הזה נחווה מאד בחוזקה במרחב הציבורי והאינטרנטי? הכוונה היא שאיפה שלא שוטטתי דובר עליו רבות, לאנשים הייתה דעה מאד חזקה לגביו (לכאן או לכאן), הפרסומות המודיעות על בואו (בגדים, תכשיטים, שוקולדים, מסעדות) קרצו מכל פינה, החנויות היו מקושטות בבלונים בצבעים וורוד ואדום ובכלל הרבה אנשים שאלו אותי אם אני ובעלי עושים תוכניות - כולל בעלי (בשש שנות הכרותינו חגגנו את היום הזה אולי פעמיים). 

 

אני בכל מקרה נפגשתי עם החברות בתל אביב והיה מאד מאד כייף :) 

להיות עם ולהרגיש בלי קריצה 

נכתב על ידי כאן מעיין , 15/2/2019 22:43  
10 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של כאן מעיין ב-19/2/2019 22:12
 



ממה נעלבת?


הטלפון מהבהב. השבור (אותו בחור גרמני שהיה איתי בסין) כתב לי הודעה שהוא רוצה לבוא לישראל אבל חושש מהמצב הבטחוני ומהתקפות הטרור. לפני ששמחתי חשתי בושה אדירה (זו לא הפעם הראשונה. בסין הוא שאל אותנו אם אנחנו גרות בבית "אמיתי", והאם יש לנו מים זורמים. זו הייתה סטירת לחי גדולה מאד לגבי מה אנשים יודעים עלינו ועל אמת בתקשורת לפני הפייק ניוז). 


אחרי ששלחתי לו המון תמונות שצילמתי (במקרה) בשבוע הקודם בבר בתל אביב כדי להראות לו שהחיים פה סבבה ואף אחד לא מתפוצץ על גמלים, הוא שאל המון שאלות ובכללי אמר שהוא מת לראות אותי ולהתעדכן. אחרי הכל עברו עשר שנים מאז שראינו אחד את השנייה. 


פייר, גם אני מאד התרגשתי. נזכרתי בכל ההרפתקאה הכייפית שהייתה לנו בסין. כמה טוב היה לי שם, איזה אנשים מדהימים פגשתי, איזה חוויה משנת חיים זה היה בשבילי. זה באמת היה גדול מהחיים. אני זוכרת אותו בתור ילד די מרגיז לעיתים אבל עם בסיס טוב. אבל היי, הוא בטח כבר לא ילד אלא גבר ומה זה משנה כי גם ככה אני פוגשת אותו לדרינק בתל אביב. 

 

לאורך כל השיחה, הלהבתי אותו על ישראל ממש, ושלחתי הודעות קוליות (כי אין מצב שאני מסתבכת שעה עם האנגלית). כל פעם ששלחתי הודעה הוא החזיר בהודעה משלו, אומר כמה הוא שכח את הקול שלי, כמה טוב לשמוע אותי ואיך הוא מחכה לפגוש אותי בישראל ושזה הולך להיות פשוט אמייזינג. 


כל פעם שאלתי מתי הוא מגיע (אני בתמימותי חשבתי באביב או בקיץ כי מה יש לעשות פה עכשיו) אבל הוא לא ענה. 

 

לאחר השיחה, עבר פחות משבוע. אני גוללת חסרת מעש בפייסבוק ולפתע אני רואה תמונות יפות של ירושלים אהובתי. "מעניין מי מבקר שם" חשבתי בחיוך ובזווית העין ראיתי את השם שלו. הייתי בטוחה לכמה שניות טובות שאני לא מבינה מה אני רואה בכלל. אבל כן, שחור על גבי לבן היה רשום כמה ירושלים מדהימה ואיך כל העולם צריך לבקר שם (אחרי שהוא בכלל לא רצה ללכת ואני שכנעתי אותו). 

 

שלחתי הודעה "תגיד, יש מצב שאתה בישראל?!". לקראת 11 בלילה הוא ענה שכן, שהוא שלח הודעה כשהוא הגיע (דבר שלא ראיתי בשום מקום, לא אז ולא היום). תחושת הצריבה עמדה לי בגרון. הוא סיפר שהוא היה בתל אביב ארבעה ימים, היום בירושלים מחר לים המלח, אילת ואז הביתה. "אבל אולי תקפצי מחר לירושלים רק לארוחת ערב?". סירבתי בנימוס. "ירושלים רחוקה ממני ארבע שעות. אם היית אומר לי לבוא לתל אביב הייתי באה. בכלל אם היית אומר לי בזמן הייתי יכולה לארגן איזה חופש...". "אני לא חוזר לתל אביב כי יש לי כרטיס טיסה מהדרום, אבל אני אחזור בקיץ.. מבטיח!!!" הייתה תשובתו ולי רק נותר לבלוע את הגוש בגרון. 

 

ביום למחרת המלצתי לו על דברים לעשות בים המלח והוא לא ענה. בשלב הזה כבר הייתי עצבנית ואמרתי לעצמי ולבעלי שמפה הוא יכול להסתדר בעצמו. בסוף היום שוב הריטואל של הגלילה, ושוב תמונות (הפעם מים המלח) - שלוש בנות כוסיות בבקיני נתלות על כתפו. לא היה לי מושג מי הן היו, אבל אני רואה שלהן הוא כן טרח לשלוח הודעה בשביל לפגוש אותן. הרגשתי מטופשת ביחד עם עוד רגש רע אחר אותו אני מכירה טוב מדי. בסוף היום הוא שלח שים המלח היה מדהים. עניתי שהוא באמת מדהים.

 

היום בבוקר התעוררתי לגלגול הפייסבוק... שתי תמונות חדשות: קו הרקיע של תל אביב בשקיעה ומעליהן כתוב באנגלית מושלמת "ההרפתקה הישראלית שלי עומדת הסתיים, אבל אין ספק שאני בחור של תל אביב". 

 

לפחות עכשיו הוא יודע שיש פה מים זורמים בברזים ואף אחד לא רוכב על גמלים לעבודה.

נכתב על ידי כאן מעיין , 8/2/2019 09:16  
14 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של כאן מעיין ב-15/2/2019 22:43
 



יש לי הרגשה


יש לי הרגשה

שברגע שאפסיק ליזום,

שברגע שאפסיק להגיע אליהן,

שברגע שיהיה משהו חשוב יותר בחיים שלי,

הן לא יראו אותי יותר. 

 

הן לא יטרחו בשבילי כמו שאני טורחת בשבילן. אני לא יודעת אם זה יותר מפחיד, מרגיז או מעציב. 


הוא כל כך בטוח שאני מוצלחת ושיש לי את זה. הוא רואה את העתיד שלי בברור, בלי היסוס, אבל אני כל כך מפחדת. אם זה לא יעבוד? מה אם אני לא טובה כמו שנראה לו (ולפעמים גם לעצמי)? מה אם הכל לשווא?

 

הוא נוסע ברכבת אקספרס, אבל אני עדיין עומדת ברציף.

נכתב על ידי כאן מעיין , 8/2/2019 00:01  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של כאן מעיין ב-8/2/2019 09:48
 



לדף הבא
דפים:  

45,477

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לכאן מעיין אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על כאן מעיין ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ