לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

רק על עצמי לספר ידעתי - זרם תודעתי של העבר, ההווה והעתיד


העיקר הבריאות/ When I cannot sing my heart, I can only speak my mind

Avatarכינוי:  כאן מעיין

גיל: 31

תמונה




קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
3/2019


אני פשוט חרא של אשת חינוך, חרא של עובדת. 


אין מה להגיד, לא מקצועית ומחורבנת. 


כן אני יודעת שכל הביקורת העצמית הזאת יותר רעילה מאשר מועילה, אבל מה אפשר להגיד על מישהי ששוכחת להודיע להורים שהילד שלהם נגע בדבק חם ועכשיו יש לו כוויה באצבע? (ולא יעזרו כל התירוצים בעולם והיום המטורף שהיה והרצון הטוב שלה). 


 


בקיצור, מחורבנת, כמו שכבר אמרתי. 


 


עננת הפיטורין מרחפת מעליי כמו מלאך המוות. חוץ מ"מגיע לך" אין הרבה מה להוסיף.

נכתב על ידי כאן מעיין , 18/3/2019 00:04  
קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




כל השבוע היה מקוטב לחלוטין. 


 


"המרצים וגם אני חושבים שאת אחת מהחזקות בכיתה" היא חייכה אליי. "באמת?" חייכתי בחזרה. הייתי מופתעת ובעיקר מוחמאת. "כן, וחשוב שתשמעי את זה!". המשכתי לחייך אבל החיוך היה עצוב "אני באמת צריכה לשמוע את זה" והקול שלי נסדק. "את יודעת, אחרי שאת חווה בעבודה כשלון אחרי כשלון, זה ממש טוב לשמוע גם דברים טובים". 


 


ולא רק בעבודה, גם במערכת הזוגית היה נורא ואיום. אני באמת לא יכולה לכתוב או לדבר יותר על זה. כבר יצא לי מכל החורים בגוף. כמו שאמרו חכמינו: "אני מותשת שליין". לא יכולה לדבר עליה יותר אבל גם לא מסוגלת להפסיק. חזרתי להפרת אמונים אבל אני אפילו לא מרגישה רע על זה. בשלב הזה אני מגינה על מה ששלי. נכון או לא, זה לא רלוונטי.


 


אחר כך היא המשיכה לציין כמה אני טובה, כמה אני מתקדמת והתקדמתי, שאני מפתחת חשיבה טיפולית ושיש לי תחושות בטן טובות. טוב לדעת שלא הכל שחור ושאני עושה גם דברים טובים. שאני אהובה, מוערכת. שאני טובה מספיק.




בין כל זה מנסה ליצור קשרים עם אנשים שקצת מותר וקצת אסור. זה מרגיש נורא וגם לא כל כך. מהלכת על חבל דק ותוהה ביני לבין עצמי איפה עובר הקו בין חברות עם קריצה לבין הגזמה. בינתיים רק חושבת. חושבת שאחר כך יהיה רע מאד וחבל להתחיל חברות אפילו בלי הקריצה.

 

נכתב על ידי כאן מעיין , 15/3/2019 23:30  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של כאן מעיין ב-16/3/2019 17:22
 



המופע שלא קרה


אולי בגלל שכתבתי את הפוסט הקודם רגע לפני השינה, חלמתי שאני מבקרת חברים בלונדון (ולמרות כל האנשים האמיתיים שאני מכירה שם, האלו בחלום היו מומצאים). 

 

אחת מהחברות עבדה אצל פול מקרטני ושאלה אם אני רוצה לפגוש אותו. כמעט נשתלתי במקום... "ברור שכן!". 

ואכן, פגשתי אותו ומה אני אגיד לכם, הוא היה נחמד כמו שתמיד שומעים ורואים בסרטון כזה או אחר. 

 

סיפרתי לו על כמה הביטלס חשובים לי, מה הם בשבילי ובשביל כולם בעצמם. סיפרתי לו שטובי האמנים בישראל מושפעים מהם וכמה זה מחלחל עמוק בחברה שלו (הזכרתי את אריק, את כוורת). הוא חייך לכל אורך השיחה, היה נראה שהוא באמת מתרגש לשמוע את זה (כאילו הוא לא שמע את זה אלפי פעמים לפני כן). אמרתי לו שהחלום שלי לראות את love של סירק דה סוליי (לא משנה שבמציאות הם  מופיעים רק בווגאס). הוא חייך ושאל אם יש לי כרטיס. עניתי בעצב שלא... שלא הספקתי לקנות. הוא אמר שבדיוק יש לו כרטיס מיותר ואם אני רוצה להתלוות אליו. הייתי מאושרת, עפתי בעננים. שמחה עילאית.

 

"רק דבר אחד... יש לי חברה קצת קנאית, ואם הפפרצי יראו שאני בחברת בחורה צעירה אנחנו לא נשמע את הסוף של זה" הוא חייך בקריצה. "אוקיי, אז מה נעשה?" שאלתי מופתעת. הוא שלף מהמגירה חתיכת פימו קטנה, שלמרבה ההפתעה פשוט נראתה כמו פצעון. "לא אכפת לך ללכת עם זה על הפנים נכון? לבחירתך" הוא כבר ממש צחק. גם אני הייתי משועשעת מאד. הנחתי את זה על הפנים ובדיוק התכוונו לצאת. שמעתי את עדר האנשים שמחכים בחוץ ואז...

התעוררתי.

נכתב על ידי כאן מעיין , 10/3/2019 19:00  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של כאן מעיין ב-13/3/2019 16:16
 



לדף הבא
דפים:  

45,952

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לכאן מעיין אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על כאן מעיין ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ