לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
 


אנחנו בכיור ואנחנו נשארים בכיור
כינוי:  פּט

מין: נקבה

Google: 

תמונה



מצב רוח כרגע:



מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ספטמבר 2017    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930




הוסף מסר

9/2017

זה כבר כמה ימים


שאני עובדת בטירוף, לא מספיקה חצי ממה שתכננתי כי יש חצי מיומי מתבזבז בשיחות טלפון לא יעילות עם אנשים לא חדים מספיק לטעמי (שבהן אני חוזרת על דברים שכבר כתבתי כמעט מילה במילה במייל) ועל אינסוף מיילים של תקלות טכניות שלא אני אמורה לטפל בהן (כך עובר לו יום ועוד יום); ואז אני נרדמת על הספה, מתעוררת, עוברת למיטה ולא נרדמת. בימים הקודמים נלחמתי עם עצמי ובסופו של דבר נרדמתי. היום החלטתי לוותר. למה יש סופש אם לא כדי להיות ערה בחמישי בלילה? (אם אהיה פה מחר).

 

מה עושים כשמתייאשים מלישון בשלוש ומשהו? מתלבשים ויוצאים עם הכלבה לטיול כמובן. מאז כבר הספקתי "לשחרר" למסירה תיקים וספרים שאני צריכה לשחרר מזמן. מצאתי ספרייה חדשה שמאד נראית לי. היא יפה להפליא, אבל יש בה הרבה פחות מקום מבכוורת הענק הסופר פונקציונלית הנוכחית. אני עובדת כבר מזה זמן על שחרור ספרים, למעשה עוד לפני שמצאתי את הספרייה החדשה, אבל אין ספק שהיא האיצה את התהליך. היא גם מאתגרת כי היא בנויה לספרי קריאה וספרים "אלבום" בגובהם לא יכנסו בה (גם לא בשכיבה). קשה לי להפרד משלל ספרי פו הדב וספרי ענק מוערים ונפלאים אחרים, אז אני מחפשת מקומות חלופיים בבית. ראשונים מצאו בית חדש (כלומר מדף חלופי) הקלסרים של החשבונות (אני לא בטוחה שמיתר פונקציונליות ראויה להערכה, היה מקום ייעודי ישן שטרם נתפס והם חזרו אליו). עכשיו פיניתי מדף בארונית בחדר עבודה אליו יכנסו כל הגבוהים. נראה לי שזה מה שיסלול את הדרך ומוכנות הבית לקלוט את הספרייה (כלומר לפני לארוז את כל התכולה, לפרק, לסתום חורים, לצבוע וכו'.. אבל למה בקטנוניות?!). בארבע וקצת נזכרתי שאחותי מתכוננת לארוחת ערב בשעה זו ממש, אז סיפרתי לה שאני ערה וזמינה. היא תתקשר כשהם יסיימו. 

 

"מינימליסטים" (במרכאות כי אני לא באמת) מספרים שהם משאירים את הספרייה לסוף. הפרידה מספרים היא קשה וגם מאד אמוציונלית. שמתי לב שהחלק שכלל לא התמודדתי איתו בינתיים הוא המטבח. מסתבר שאני קשורה לחלק מהקערות והצלחות שלי יותר מלספרים. אני לא בטוחה מה זה אומר עליי. 

 

ועדכוני יומי היקר כי בכל זאת לא הייתי פה יותר מחודש. עשינו ראשנה בחיפה עליו הבאתי "הכנות" תבשילים (מיקסים קציצות תרד על בסיס המתכון הזה וקבבונים על זה ושלל חומרים וחצי מוכנים שקשה למצוא בצפון וקל להשיג עם רכב במרכז) ובישלתי את רובו שם. נשארנו כמעט שלושה ימים ועשינו הרבה זמן איכות (בשילובים שונים). זו השנה הראשונה מזה לא בטוחה כמה שלא שלחתי שנוטובות (והעולם לא נפל ואיש לא התקשר בדאגה). סיימתי לפנות את השידה שסיפרתי שאני רוצה להוציא מפה, אך היא עודנה כאן (אני צריכה למצוא למי לתת אותה וטרם מצאתי). הזמנתי את כל הקוביות הנוספות של התמונות לסלון (אך טרם קיבלתי או תליתי). הזמנתי טיסה לכנס של נוב' וביקור הרחוקים לאחריו. הודעתי בהתנדבות שאני עוזבת ואף הספקתי להשלים תהליך פרידה. אתמול היתה המשמרת האחרונה שלי שהיתה מאד מאד מרגשת ומקסימה. אני לא בטוחה שאני מבינה עדיין. הן הפכו לכזה קבוע בחיי. בלי ספק אתגעגע. נרשמתי לחוג פיסול כדי להשיג שירותי שריפה וגלזורה לצלחות שאני רוצה להכין לעצמי מזה שנים (ואז, או אחרי, אמצא את עצמי מסדרת ונפרדת מחלקי מטבח סופסוף). הכל באמת בסדר ואני ממשיכה להתקדם. רק הרבה יותר מידי פתוחים והראש עובד שעות נוספות ומפריע לי לישון.

נכתב על ידי פּט , 29/9/2017 04:52   בקטגוריות אבנים שחקו מים  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של פט ב-29/9/2017 14:49



הבלוג משוייך לקטגוריות: 30 פלוס , האופטימיים , החנונים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לפּט אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על פּט ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ