לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

כמה מילים לשקט נפשי


Avatarכינוי:  Painful Smile

בת: 25





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מרץ 2017    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
3/2017

תפסיקו להביא ילדים


תפסיקו להביא ילדים כי ״זה אושר״. לא שמחה ולא ברכה. אגואיזם טהור. פחד מלהישאר לבד. רצון להשאיר חותם. לממש את האבולוציה ולשכוח. לשכוח שהעולם שלנו חרא, כמו שתמיד הוא היה, רק שהפעם לא נמות מעגבת, אלא מסרטן. ואם לא מסרטן אז מפצצת אטום. או סתם קטיושה. ואם בטעות נשרוד את זה, והילדים ישרדו את זה, אז אי שם לקראת הסוף, נבין שויתרנו. על חלומות, שאיפות, או פשוט חופש. כי מיהרנו להקים משפחה, אבל ״זה בסדר כי כבר יש לנו תואר, אז אנחנו מוכנים.״ לא הרבה תוהים מה הכוונה של להיות מוכן, ומה הם יכולים לתרום לעוללים המסכנים שלא בחרו את דרכם לעולם הזה. לא כולם חייבים להיות עשירים בכסף, כי ברור שיש גם עושר שאינו חומרי, אבל כן? באמת? אין פה שום כוונה לתקן לגדל גאונים, ראשי ממשלה, או מנהלי סניף בנק מצליחים? (ואתם טועים אם נראה לכן שיש פה זלזול בכמה מקצועות. תתמקדו בעיקר, תודה.) בתכל׳ס, אני בטוחה שיש כמה שהילדים שלהם הם הדרך לתקן את החיים שלהם עצמם. ליצור גרסה טובה יותר. איכס, זה הכי מחליא. בעצם, הכי מחליא זה אלו שמביאים ילדים מבלי להבין את גודל האחריות. לא, לא על הילדים. על עצמם. כמו אנשים שמחליטים שזה בסדר לעשן, לשתות יתר על המידה (״אז מה אם יש בעיות בכבד?״), לסמס בנסיעה באוטו, או לצאת החוצה עם שער רוטב בחורף. זה החופש האמיתי שנגמר. הדברים הקטנים. לא צריך לפחד לחיות, אבל צריך להבין שאתה לא חי לשם עצמך בלבד. יש לך מישהו שאתה כל עולמו להרבה מאוד זמן. סבתא שלי אומרת ש״אלוהים עוזר למי שעוזר לעצמו״, ועל אף שאנחנו לא דתיים בשום מובן, זו אחת האמונות החזקות ביותר שיש במשפחה.
נכון להיום, ילדים הם עניין רחוק ממני, מבחינת הזמן. אולי גם מבחינת הרעיון בכלל. אני רואה כסיבה יחידה להקמת משפחה דווקא את עצם היצירה של משהו משותף עם האדם שהוא ללא ספק החצי השני שלך. ונכון שזה נשמע פשוט, ויש הרבה שמרגישים ככה, אבל הם שוכחים להסתכל על כל הפרמטרים שהזכרתי קודם לכן. אני לא מזלזלת באהבה של אחרים או בשאיפות שלהם, גם אם זה לעשות תואר או באמת פשוט להקים משפחה משל עצמך, אבל הלוואי, הלוואי שמי שמבין שאין ביכולתו להשלים עם העולם שאליו הילד שלו נולד, ושמהרגע הזה אין הרבה (אך קיים) מרחב לחופש החומרי (כמו נסיעה ספונטנית לחו״ל, או תואר נוסף,) ושהילד שלו הוא אינו תיקון אלא ישות נפרדת, ושיש עליו אחריות עצמית להישאר בחיים, ושכדאי שאם אפשר אז שתהיה לו אופציה לחיים נאותים, או מלאים וחזקים נפשית, אז שיוותר. שפשוט יבין שזה בסדר גם לא.
מחשבות של תקופה לא קצרה, שמתוחזקות ביום שבו אלך לשבעה של אמו של בחור מהעבודה שהשתחרר לא מזמן. בתור מישהי שאיבדה את אבא שלה לפני 18 שנים, ממש ממש בימים האלה, אין לי כעס, ולא חושבת שגם לבחור, על אף ששניהם נהגו בחוסר אחריות.
רק רוצה, כמו כולם, לעשות כמה שפחות טעויות.
ואתה, אדון יקר שאני לא מכירה, ויכולה רק לדמיין איך זה הרגיש שם, מבעד לעדשת מצלמת הוידאו, להיות בזרועות שלך, בת 3-4, מחובקת, על מגרש הקרח במטולה, הלוואי שהיית קיים. אני חושבת שהתאריך המדויק הוא מחר. את תאריך היומולדת בקיץ אני זוכרת, אבל את זה אני לא רוצה.
בתיה

נכתב על ידי Painful Smile , 20/3/2017 07:21  
12 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Painful Smile ב-23/3/2017 12:46



הבלוג משוייך לקטגוריות: סטודנטים , 20 פלוס , מוזיקאים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לPainful Smile אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Painful Smile ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ