מכתבים לאייל

-         לא, אני עוד לא ארוזה. ואנשים צריכים להפסיק לשאול אותי את זה.

-         אני יודעת שהגיוני לשאול.

-         בינתיים כל הדברים פרוסים על הספה.

-         המסקנה שהגעתי אליה היא שהדרך היחידה לקחת הכל זה להשיט את הספה לקוסטה ריקה איך שהיא כרגע. לא נראה לי שיש מצב שהכל נכנס לי לתיק.

-         לא לקחתי הרבה דברים!

-         לא לקחתי הרבה נעליים! לקחתי רק את החיוניות. במקרה מספרן מתקרב למספר כל הנעליים שלי.

-         אין לי כל כך הרבה נעליים.

-         בבקשה אל תזכיר לי שלקחת רק 2 חולצות וחמישה זוגות תחתונים לטיול של שנה בפוטנציה.

-         אני יודעת שהסתדרת מעולה. לכן אתה עם אותה חולצה בכל תמונה מהטיול. אני לא יכולה לשרוד בתנאים כאלה.

-         אתה זוכר שיש לך יומולדת מחר.

-         אין לך מה לעשות עם זה. בייחוד לא עכשיו.

-         לא יודעת, יומולדת צריך להזכיר מדי פעם.

-         אני לא יודעת אם אני אוכל להזכיר מחר, אני צריכה להעלות את כל הדברים שעל הספה לשלב הבא בחייהם – דחיסה לתיק.

-         לא לקחתי הרבה דברים! הכל חיוני.

-         כן, אני צריכה את כל החולצות.

-         וגם את הסבון פנים.

-         ברור שלקחתי מגבונים לחים. לרגע שכחתי, אבל איריס הזכירה לי.

-         אתה צוחק עליי עכשיו, אבל בכל הטיולים שלנו, שארכו מקסימום 3 ימים בצפון, אתה היית הלקוח העיקרי של המגבונים הלחים. העיקר להגיד "איזו בחורה את...". אנחנו יודעות מה אנחנו עושות.

-         אז שיהיה לך מזל טוב.

-         תודה, נראה לי שאני אהנה.