לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

הוֹ פּילוֹ - פילוסופיה בלי סופיה


"לעולם אל תשפוט ספר על פי כריכתו. שפוט אותו על פי התמונות היפות שבפנים" - נו הזה עם הראסטות שקופץ. (ולא, לא הייתה לי חברה שקראו לה סופיה. אני עובד על זה.)

Avatarכינוי: 

בן: 29

Skype:  dragon_18_18 

תמונה




הבלוגים הקבועים שלי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוקטובר 2017    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031    

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

10/2017

חידה: מה הולך? תשובה: אנחנו! (פוסט מת #8)


{הפוסט הבא מפורסם כחלק מ-"שבוע הפוסטים המתים".

 

נראה כמה זמן תצליחו לשרוד את אתגר הכתיבה הזה שלי (=[

לפחות פוסט אחד ביום עד שבוע הבא ביצ''''''''''''זזזזז! (מה עשיתי פה עכשיו? איך קוראים את זה? \= )

 

זמן תחילת כתיבה מקורי: יום ה' אם לא ה'(!) ה-22/03/2012, 19:33.

 

גיל הכותב: 23.

 

סטטוס הכותב: קצין בחובה. כמה חודשים לפני התאריך הזה עשו מיונים בבסיס שלנו לקצינים מחיל חימוש שיוכלו לשמש כדגלנים בטקס הדלקת המשואות של יום העצמאות בהר הרצל. למפקדים שלי לא ממש היה אכפת אם אני איעלם להם לחודשיים (כן, מתאמנים חודשיים על הצעידות האלו וזו הייתה תקופה נהדרת לפלטפוס שלי) כי הם היו מפקדים דבילים שלא ממש ניהלו טוב את העבודה שלי, ואז התקבלתי ^^ אפילו שאני לא גבוה! וכן זה אשכרה חשוב! כה מעליב!

את האימונים לצעידות עושים בהר הרצל עצמו ומתחילים אותם לפני הטקס. במהלך התקופה הזו כל הקצינים והנגדים והחיילים שמשתתפים בטקס ישנים ביחד באכסנייה של "בית וגן" בירושלים, שזה אחלה של מקום עם אוכל מעולה. במהלך התקופה הזאת הייתה לנו שגרה מאוד ברורה שבה אכלנו אוכל טוב, צעדנו בלי הפסקה על מדי ב', יצאנו לבלות ולשתות בירושלים כל שבוע וארגנו לנו מלא פעילויות כיפיות לגיבוש. אלו היו בגדול חודשיים של חופש וכיף במהלך השירות הצבאי שלי וזכיתי שם להמון חוויות טובות לחיים. כל התקופה הזו הרגישה לי כמו טיול שנתי אחד גדול. קצינים שמנסים להתחיל עם חיילות ושמועות על דברים שאנשים עושים באכסנייה ופשוט... פשוט כיף.

למי שלא זוכר מה קרה בשנה הזו, כמעט חודש אחרי שרציתי לכתוב את הפוסט הזה, במהלך אחד מימי האימונים, קרס גשר תאורה על הצועדים מתחתיו והרג את אחת הקצינות האחרות שצעדו איתנו, הילה בצלאלי. הסיבה היחידה שלא עמדתי בעצמי ברחבה כשגשר התאורה קרס הייתה כי... טוב, כי כמה דקות לפני זה התחשק לי לנשנש משהו וביקשתי מחבר שיחליף אותי לרגע כדי שאוכל ללכת לאכול עוגיות באוהל הכיבוד. אז בזכות עוגיות נחסכה ממני טראומה. איזה כיף שיש עוגיות בעולם. הימים שאחרי המוות של הילה היו מאוד לא קלים ולמרות שרציתי לכתוב כאן מה עבר עלי ועלינו, החלטתי שזה לא מתאים. אולי יום יבוא ואני אעלה את הזכרונות שלי מאותם ימים על הכתב.

זהו, סתם שתכירו. (וווווווווומסתבר שכבר כתבתי בכלליות על השהות שלי בהר הרצל ושכחתי מזה לגמרי!)

 

נושא הפוסט: צחוקים על כל השטויות והכיף שעשינו במהלך החודש הראשון של אימוני הצעידות ^^ כמו שכבר כתבתי, זה פשוט היה טיול שנתי ממושך לאנשים מבוגרים *עיניים שהם פנקייקים בצורת לבבות*

 

סגנון הפוסט המקורי: צחוקים והגיגים על החוויות שלנו מצעידות האימונים.

 

איך הפוסט נראה בטיוטא: משפטים קצרים שאמורים להזכיר לי את הסיטואציות המצחיקות כדי שאכתוב עליהן.

 

חושב שלא אנסה לערוך יותר מדי את מה שכתבתי. רק אוסיף את ההערות שלי מעכשיו בסוגריים מסולסלים.

דגלנים, קדימה - צעד!}

 


 



 

פאשלות עם רוקני {רוקני, אם אתם לא יודעים, זה נגד המשמעת האגדי בן המאתיים שאחראי על צעידות הדגלנים כל שנה ביום העצמאות. בהתחלה הוא היה מאוד מפחיד וקשוח, בדיוק איך שהייתם מדמיינים נגד משמעת אם כל הידע שלכם על הצבא היה מתבסס על סרטי בורקס, אבל ככל שהזמן עבר הוא שבר דיסטנס והתחיל לצחוק איתנו על דברים ופשוט היה אדם מקסים. רוב האימונים הוא הסתכל עלינו מלמעלה על המושבים וצעק עלינו במיקרופון שאנחנו צועדים נוראי.}:

הייתה פעם אחת שהלכתי לשירותים וכשהוא ניסה להבין מי אני ולמה אני הולך לו באמצע הוא אמר במיקרופון "אה זה זה שרוקד לי כל הזמן..." {טוב כנראה שבאמת רקדתי במקום בכל רגע שבו לא צעדנו (=0 זו הייתה רוטינה די משעממת סך הכל}

פעם אחת הוא מצא והרים כובע זרוק על אחד המושבים שהיה שלי מה שגרם לי לרוץ אליו מהר ולצעוק "זה שלי!" {איכשהו זו הרגישה כמו פדיחה בגלל המבט המבולבל בעיניים שלו כשרצתי לכיוונו כמו ילד קטן שאיבד את הכובע. אני. קצין בצה"ל.}

הייתה פעם אחת שעשיתי "שאאאאןןןן" {דחקה קבועה שלי עם חלק מהקצינים האחרים, ציטוטים מתוך צ'ארלי חד-הקרן} והוא עמד מאחורי מבלי ששמתי לב והתחיל לצחוק.

מבחינת רוקני - אני הוא זה שלא יכול להישאר במקום בלי לזוז.

צדוק {העוזר האגדי של רוקני, נגד משמעת אחר שבעצמו נראה ומדבר כמו סטריאוטיפ שלילי של נגדי משמעת} קרא לי היום פעמיים פילו במיקרופון. אני שמח שהשם תפס.

 

בבית וגן {האכסנייה המושי-מושלמת!}. אין סבון בשירותים! מה זה החרא הזה?! {אני מנחש שהייתי אמור להוביל כאן לבדיחת "זה חרא על הידיים שלי כי אין סבון בשירותים!"?}

 

יצא שאני מחליף.

{מה שקורה כל שנה הוא שרוקני בוחן את כל הדגלנים שהגיעו למיון הסופי ומחליט מי נשארים, מי הולכים הביתה, ומי נשארים כמחליפים. יש בערך ארבעה מחליפים. כל אחד מהם מצומד לדגלן אחד אחר מהצועדים ולומד יחד איתו את כל המסלולים שלו. במקרה ואין צורך להשתמש במחליפים, המחליפים צועדים רק בחזרה הגנרלית ולא באמת זוכים לתהילת עולם בזמן הטקס המצולם. במידה וחס ושלום קורה משהו לאחד הדגלנים האחרים שמונע ממנו להשתתף בטקס (מוות טראגי ומיותר, למשל...), אחד המחליפים לומד את המסלולים שלו כמה שיותר מהר ומחליף את מקומו בטקס.

אז כן. סיפור חיי. טוב מספיק כדי להגיע לטקס יום העצמאות, לא מספיק טוב כדי להיות צועד מן המניין BP מאשים את הגובה שלי.

פרט מידע מעניין הוא שהילה הייתה אמורה להיות מחליפה כי היא הגיעה באיחור ליום המיונים, אבל הופעלו פרוטקציות והוחלט שהצועדת שאותה היא הייתה אמורה להחליף תחליף את מקומה כמחליפה שלה כן זה בכוונה כתוב מעצבן ככה.}

{אז, כמי שזכה להיות חלק ביחידת העלית של ארבעת המחליפים:} מרגיש כאילו אנחנו שם כדי למלא חורים.

ולא באופן הזה. {חה חה בדיחה מינית!}

 

ראיתי היום {מנפלאות הדברים המעורבים שזכיתי לראות על בסיס יומי במהלך השהות בירושלים}: ילד דתי קטן משקפופר יושב ישיבה מזרחית על רמפה באוטובוס וקורא עיתון. זוג חמוד של צנחנים באוטובוס נוגעים במצח {נשענים ברומנטיות מצח אל מצח}. מוסלמי מתפלל בקו 504. זוג חמוד בהמשך הרחוב שהבחורה הסריחה מבושם וסיגריות כמו אחותי. איכסה.

 

בנות חמודות {מהקצינות והחיילות שצעדו איתנו}. הפלא ופלא, כולן תפוסות! אני משתפר בלזכור שמות. {שזה משהו שתמיד היה לי קשה, במיוחד כשכל האנשים סביבי לובשים את אותם בגדים}

מאז סיינט פטריקס יוצא ועושה שטויות של שיכורים כמו שהרבה זמן לא עשיתי. {יצאנו לבלות הרבה שם בירושלים ^^ }

אני "הבחור המוזר", ואני לומד לקבל את זה. {זה היה שלב די חשוב בחיים שלי. בהתחלה, הקצינים האחרים ממש לא ידעו איך לאכול את ההומור המוזר שלי, אבל ככל שהזמן עבר הם ממש התחילו לאהוב אותי. למדתי שלא צריך להסתיר את האופי האמיתי שלי בכזאת תקיפות כי סך הכל אני בנאדם מאוד נחמד ואהוב. רק מאוד מוזר. אז לוקח לאחרים זמן להתרגל לזה.}

 

הרבה נסיעות על הרכבת הקלה. שהיא לא באמת כזאת קלה. עלינו על רכבת השיכורים (חצות ועשרים, לא חצות) {אחרי לילה שבו כל הקצינים יצאו להשתכר בפאב במרכז העיר, לא היינו בטוחים מתי הרכבת האחרונה שלנו חזרה לאכסנייה וממש נלחצנו כשהיו אנשים שאמרו שפספסנו את הרכבת האחרונה. מסתבר שהיא לא בחצות, אלא בחצות ועשרים, אז הגענו חזרה לאכסנייה שיכורים וטובי לב}. שיכורים עושים המון רעש. וזקנות אוהבות לצעוק על שיכורים? אבטחה קלה. {אף אחד לא שילם על כרטיס. מסתבר שהכרטיסנים מפסיקים לעבוד שעתיים לפני שהרכבת האחרונה יוצאת} אנחנו קורס נגדים. {הייתה לנו בדיחה מתנשאת של קצינים בנוגע למה נגיד אם יגידו לנו שאנחנו מתנהגים באופן מבזה ^^ זה לא היה נכון מהמציאות כי כל שנה צועדים בטקס צוערים של קורס נגדי משמעת} תמיד קופצת הקצינה המפגרת שצועקת "אני לא מאמינה שאנחנו כולנו קצינים בצה"ל! תראו איך אנחנו מתנהגים!" {מאוד הקשה על החלק הקודם שתיארתי...}. "... כמה שיכורים אתם?" "ככה!" *עושה עם הידיים* {ייאי להיות שיכורים זה כיף!}

קצינים שיכורים זה מצחיק כי כולם מנסים להיות אחראים על כולם. {מתכון לקומדיה ממושכת ונפלאה}

 

וואו, נגדים הם טיפשים אבל שמעתי מהם את המשפט הגאוני "פרח כמוך צריך זבל כמוני". {אלוהים ישמור נגדים זה עולם אחר}

 

אני לא רוצה לספר לכם מה המוטיב של הצורות שהדגלנים עושים השנה ולהרוס לכם, אבל בואו נגיד מי שהולך לא טוב יכול... "לדפוק ברז"? הא? D;

כשתראו תבינו!

{עשינו צורה של ברז אז זה מצחיק:

 




}

 

חוצמזה אתם יכולים פשוט לבוא להר הרצל ולראות. בכיף. {אה כן האימונים פתוחים לקהל הרחב. רק צריך להגיע להר הרצל במהלך אחד הימים}

 

היו לנו גם יפנים! צעקנו סושי. צחוקים. {באו לבקר את הרחבה מלא יפנים אוהדי ישראל. סופר חמודים. לחלוטין הבכנו את הצבא כשכולנו, קצינים בצה"ל, רצנו אליהם בהתלהבות והנגדים שלא יודעים מילה באנגלית רק אמרו להם כל הזמן "סושי סושי!". אה ואז היפנים שרו בעברית את "התקווה" או משהו ליד קבר הרצל. פשוט... פשוט וואו.}

 

עסוק בלעשות צחוקים וקשה לי להתמקד בצחוקים שאפשר לכתוב. הרבה בדיחות "קקי!" בחדר ו-"אוווו, חתיכי / /סקסי!" מול המראה. {הייתי עם עוד ארבעה קצינים בחדר. שלושה מהם היו סחבקים לגמרי ואחד מהם היה יצור שמעולם לא ישן איתנו כי הוא העדיף לחזור הביתה כל לילה. הרצנו הרבה צחוקים ביחד ^^ }

 

אמא אמרה שהשיעול שלי יחזיר אותי הביתה ושאם זה לא מה שיקרה אז אפשר להתחיל לקרוא לה צנצנת.

לא רק שלא החזירו אותי בגלל השיעולים שלי, הם אפילו נהיו פופולאריים ממש. עכשיו מלא אנשים משתעלים ולא רק אני!

... כן. חשבתי הרבה על הבדיחה הזאת. ואמא צנצנת. {מצחיק}

 

קיבלתי סמס של "לעולם לא נשכב". אאוץ', בייבי. {סתם הערה אגבית על משהו שקרה לי במהלך התקופה הזאת. תודה רבה, יעל.}

 

יציאה מוזרה לבירמן עם מלצרית מסאז'ים. {אה וואו זה היה המקום הראשון שיצאנו אליו כל הקצינים היחד! היה שם ממש מוזר. מקום קטן עם מוזיקה חיה. כשיצאנו משם היה בחור שניגן את Blackbird ושרק בגללו חזרתי למגורים שלנו באותו ערב והחלטתי ללמוד לנגן את השיר הזה. במהלך הערב ישבנו כולנו בשולחן גדול וכמה מהחבר'ה פלירטטו עם המלצרית וגילו שהיא מסאז'יסטית. הצעות מגונות לא איחרו לבוא.}

 

שיחה עם ניצן: "נחש איפה אני עכשיו! אני בספרה 6!" {דברים שאפשר להגיד במהלך בניית הצורות של הדגלים ^^ }

 

קמים בבוקר והולכים במעגלים. תרתי משמע. לא, בעצם, באופן מילולי. {הימים הראשונים של האימונים היו רק ללכת במעגלים על הרחבה בשביל לתאם אחידות בין כולם. הבדיחה הייתהמתבקשת.}

 

שפתיים יבשות חובש מחלק ואזלין כאילו זה סוכריות. {האוויר היה ממש יבש ושפתיים יבשות היו מכה לכל המשתתפים}

ואזלין זה פתרון נוראי ומגעיל לשפתיים יבשות כי במקום שפתיים יבשות וכואבות אז יש שפתיים יבשות וכואבות מכוסות ואזלין. {עומד מאחורי מה שכתבתי} מסתבר שזה לאבלו ולא לובלו. {למדתי דברים קטנים וחשובים}

 

 


 

 

{ה-סוף!

נחמד להיזכר בתקופה הזאת (=

 

שיהיה אחלה סופ"ש! אנחנו הולכים לראות את בלייד ראנר הערב! ייאי! הסרט המקורי! אבל בגרסה של העריכה מ-2007! למה אני עדיין כותב כאן?!?

 

אה כן ובסוף צעדתי חלק אחד (מתוך שניים) בטקס עצמו. הנה אני ברגע הכי נזכר ממני בטקס, בכומתה בצבע זית:

 




 

חתיך הורס, הא? ... פאק אני באמת נמוך \=

יאללה. אוהב,

 

פילו}

נכתב על ידי , 6/10/2017 19:26   בקטגוריות למה קוראים לזה הגיגים?, מאורעות חיי, ממתקי עיניים מצורפים  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט




83,452
הבלוג משוייך לקטגוריות: 20 פלוס , האופטימיים , הומור וסאטירה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לDragon 18 אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Dragon 18 ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ