לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

הבלוג של אורי הייטנר

מאמרים בנושאי פוליטיקה, חברה, תרבות, יהדות וציונות. אורי הייטנר, חבר קיבוץ אורטל, איש חינוך ופובליציסט

כינוי:  הייטנר

מין: זכר





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


5/2017

תהלים סז: אֶרֶץ נָתְנָה יְבוּלָהּ


מזמור סז נפתח בהתכתבות עם ברכת כוהנים. הברכות שהכוהנים מאחלים בגוף שני יחיד, נאמרים כאן בגוף ראשון רבים.

 

ברכת הכוהנים, מתוך ספר "במדבר": "יְבָרֶכְךָ יְהוָֹה וְיִשְׁמְרֶךָ. יָאֵר יְהוָֹה פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָ. יִשָּׂא יְהוָֹה פָּנָיו אֵלֶיךָ, וְיָשֵֹם לְךָ שָׁלוֹם".

 

ובמזמור שלנו: "אֱלֹהִים יְחָנֵּנוּ וִיבָרְכֵנוּ, יָאֵר פָּנָיו אִתָּנוּ".

 

אופס. משהו כאן נשמט. איפה ברכת השלום? מה קרה לשלום? האם משורר תהלים ויתר על השלום?

 

לכאורה, התשובה חיובית, אולם להבנתי, ההיפך הוא הנכון. המילה "שלום" אמנם אינה מופיעה, אך המשך המזמור מתאר מציאות של שלום בן העמים.

 

זהו מזמור אוניברסלי, המדבר על האופן שבו אלוהים מנהל ביושר את העולם, וכל העמים שבעי רצון ומודים לו.

 

לָדַעַת בָּאָרֶץ דַּרְכֶּךָ,

בְּכָל גּוֹיִם יְשׁוּעָתֶךָ.

יוֹדוּךָ עַמִּים, אֱלֹהִים,

יוֹדוּךָ עַמִּים כֻּלָּם.

יִשְׂמְחוּ וִירַנְּנוּ לְאֻמִּים,

כִּי תִשְׁפֹּט עַמִּים מִישֹׁר,

וּלְאֻמִּים בָּאָרֶץ תַּנְחֵם סֶלָה.

יוֹדוּךָ עַמִּים אֱלֹהִים,

יוֹדוּךָ עַמִּים כֻּלָּם.

 

מהו התיאור הזה, אם לא תיאור של שלום עולמי. הרי אם כל העמים מרוצים ומודים על אופן ניהול העולם מִישֹׁר, כלומר ביושר, הגינות וצדק – אין קונפליקטים בין העמים, אין סכסוכים לאומיים, הכל על מקומו בשלום.

 

המזמור מהלל את האלוהים על שהשכין שלום עולמי, המבוסס על צדק ויושר לכל.

 

הוא מהלל את האלוהים גם על כך שהוא מברך את הארץ בפריון ושפע. "אֶרֶץ נָתְנָה יְבוּלָהּ,    יְבָרְכֵנוּ אֱלֹהִים, אֱלֹהֵינוּ". האם הכוונה כאן לארץ ישראל, או לעולם כולו? בהקשר של המזמור כולו, אני סבור שהכוונה כאן היא לעולם כולו. אנו מבינים זאת מן הפסוקים הקודמים, אותם ציטטתי, ומהפסוק הבא: יְבָרְכֵנוּ אֱלֹהִים, וְיִירְאוּ אוֹתוֹ כָּל אַפְסֵי אָרֶץ". אפסי ארץ = קצות הארץ.

 

****

 

חג השבועות קרב ובא, וגם מזמורי תהלים אותם אנו לומדים מבינים זאת ונערכים לכך. וכך גם המזמור שלנו.

 

המלחין ידידיה אדמון, חתן פרס ישראל למוסיקה, הלחין רבים משירי החגים, ובהם: "שושנת יעקב צהלה ושמחה", "כך הולכים השותלים", "הא לחמא עניא", "בצאת ישראל ממצרים" ועוד. הוא הלחין גם שניים מן השירים הבולטים של שבועות: "סלינו על כתפינו" ו"וחג שבועות תעשה לך".

 

את "וחג שבועות תעשה לך" הוא הלחין למילים של מקבץ פסוקים מן המקרא, שאותם ליקט וצירף, והמשותף לכולם הוא תיאור של שפע חקלאי ופריון.

 

וְחַג שָׁבוּעוֹת תַּעֲשֶׂה לְךָ

בִּכּוּרֵי קְצִיר חִטִּים.

 

הַזּוֹרְעִים בְּדִמְעָה

בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ.

 

אֶרֶץ נָתְנָה יְבוּלָהּ

אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ!

 

אחת משורות השיר, נלקחה מן המזמור שלנו: "אֶרֶץ נָתְנָה יְבוּלָהּ".

 

בעוד ההקשר של המזמור בתהלים הוא אוניברסלי, והארץ היא העולם כולו, ההקשר של השיר הוא מקומי; הארץ היא ארץ ישראל - אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ!

 

* 929 

נכתב על ידי הייטנר , 23/5/2017 19:55   בקטגוריות חינוך, יהדות, ספרות ואמנות, תרבות  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



פינתי השבועית ברדיו: "מעל פסגת הר הצופים"


מעל פסגת הר הצופים / יהורם גאון

פינתי השבועית ברדיו "אורנים" 22.5.17

 

ביום רביעי נחגוג יובל לשחרור העיר העתיקה ולאיחודה של ירושלים, בירת ישראל. יש, לצערי, מי שהחג הזה אינו חגם – אין חלקי עמהם. בעבורי זהו חג לאומי חשוב. ואך טבעי שאקדיש לו את פינתי, ערב יום ירושלים.

 

בימי ירושלים קודמים השמעתי את "ירושלים של זהב", את "ירושלים של ברזל", את "על אם הדרך" ואת "שיר המסע". במלאת חמישים שנה למלחמת ששת הימים, הבחירה הטבעית שלי היא להשמיע שיר שנכתב בעקבות שחרור ירושלים. אולם החלטתי להשמיע דווקא שיר אחר, ובשבועות הקרובים אשמיע כמה משירי ששת הימים.

 

השיר שאשמיע היום הוא שיר קאנוני, בעל מעמד המנוני, שעד חיבור השיר "ירושלים של זהב" לפני חמישים שנה, היה ה-שיר, בה"א הידיעה, שביטא את ערגת העם היהודי לירושלים - "מעל פסגת הר הצופים". זאת במיוחד בביצועו המרטיט של יהורם גאון, שכבר בשנות העשרים שלו, נהנה ממעמד של זמר לאומי, ממלכתי. השיר, בזכות מילותיו, לחנו והביצוע של גאון, הרטיט לבבות. לכבוד יובל לשחרור ירושלים, אחד מסמליה של ירושלים, בן ירושלים, גיבור הסרט המוסיקלי "אני ירושלמי" ותושב ... רמת השרון יהורם גאון, שהוא גם חתן פרס ישראל לזמר העברי, התכבד בהשאת משואה ביום העצמאות, בהר הרצל. אז מה מתאים יותר מהשמעת השיר בביצועו?

 

וכאן מצפה לנו הפתעה קטנה. השיר ההמנוני הזה, הוא בכלל שיר סאטירי. הוא שיר שנכתב ב-1928 ל"ארץ נהדרת" או "גב האומה" של התקופה, התיאטרון הסאטירי הארצישראלי הראשון, "הקומקום". כתב אותו המשורר, הסופר והמסאי, חתן פרס ישראל, אביגדור המאירי, שכתב את רוב המערכונים והשירים לתיאטרון "הקומקום", והמשיך בקריירת הסאטיריקן בתיאטרון "המטאטא".

 

אבל איפה הסאטירה בשיר הזה? הרי סאטירה היא שילוב של מחאה וביקורת ושל הומור. השיר הזה הוא רציני להחריד, ואין בו שמץ של מחאה. נכון. אלא שהשיר שאנו מכירים, הוא רק המעטפת. השיר המושר עד היום הוא הבית הראשון והבית האחרון של השיר. בבתים אלה תיאר המשורר את הערגה לירושלים, את חזון הדורות לחזור לירושלים. "מאה דורות חלמתי עליך, לראות, לזכות באור פניך".

 

כל התיאור הזה, הוא מעין הקדמה, הרמה להנחתה, לשאלה: אוקיי. מאה דורות חלמת. וכעת, כשהגעת, מה אתה עושה?

 

וכאן מגיע הבית השני שאותו איננו שרים. ובו מתאר המשורר את הפלגנות והשנאה בין העדות היהודיות בעיר, ובין חילונים ודתיים.

 

בְּלֵב בּוֹטֵחַ בָּאתִי הֲלוֹם

הָקִים אֶת הֲרִיסוֹתַיִךְ,

אַךְ אֵיךְ אֶבְנֶה אֶת בֵּית מִקְדָּשֵׁךְ

אִם אֵין שָׁלוֹם בֵּין בָּנַיִךְ?

סְפָרַדִּים, אַשְׁכְּנַזִּים, תֵּימָנִים, פָלָשִׁים

אוּרְפָלִים וְגוּרְגִ'ים וַחֲרֵדִים וְחָפְשִׁים

יְרוּשָׁלַיִם, יְרוּשָׁלַיִם

לֹא זֹאת חָזִיתִי בַּחֲלוֹם!

יְרוּשָׁלַיִם, יְרוּשָׁלַיִם

בֵּין בָּנַיִךְ הַשְׁרִי נָא שָׁלוֹם!  

 

בדרך כלל סאטירה משלבת הומור עם מחאה, אך כאן המשורר הניח את ההומור בצד. אותו הוא השאיר למערכוני הקברט. השיר הזה, שנכתב מנהמת לבו, הוא מחאה נטו.

 

בבית השלישי הוא מתאר את עצמו כמי שקיבל את המפתח לפתוח את השער הסגור בשערי ירושלים – שערו של משיח. ברור שאין הוא מתכוון לעצמו, אף שהוא כותב בגוף ראשון יחיד, אלא על דורו. דור שקיבל ממאה הדורות שחלמו על הגאולה, את המפתח לבואה. אך מן הבית השני אנו מבינים, מדוע אין הוא יכול לעשות כן, מה מעכב בעדו – הפלגנות והשנאה.

 

אך בבית האחרון הוא מודיע שהוא לא יוותר על שליחותו, לפתוח את שערי ירושלים בפני המשיח, כלומר בפני הגאולה.

 

יְרוּשָׁלַיִם, יְרוּשָׁלַיִם

אֲנִי לֹא אָזוּז מִפֹּה!

יְרוּשָׁלַיִם, יְרוּשָׁלַיִם

יָבוֹא הַמָּשִׁיחַ, יָבוֹא!

 

את השיר כתב המאירי על מנגינת שיר פופולרי ביידיש שאותו כתב במאה ה-19 המשורר היידי ביראך שאפיר, על גלגול של אריה פולנית מאמצע המאה ה-19, שכתב המלחין הפולני סטניסלב מוניושקו.

 

אביגדור המאירי השתייך לימין הציוני, והזדהה עם הזרם הריוויזיוניסטי בציונות. כתיבתו הסאטירית ביטאה את עמדות הזרם הזה. לימים, בשנות ה-50, הוא שינה את טעמו, חצה את הקווים והידרדר עד לקצה השמאל הקיצוני האנטי ציוני. כן, גם בשנות ה-50 היה כזה. ואף על פי כן, ב-1968, שנתיים טרם מותו, הוא זכה בפרס ישראל לספרות.

 

 

מֵעַל פִּסְגַּת הַר הַצּוֹפִים

אֶשְׁתַּחֲוֶה לָךְ אַפַּיִם.

מֵעַל פִּסְגַּת הַר הַצּוֹפִים

שָׁלוֹם לָךְ, יְרוּשָׁלַיִם.

מֵאָה דּוֹרוֹת חָלַמְתִּי עָלַיִךְ

לִזְכּוֹת, לִרְאוֹת בְּאוֹר פָּנַיִךְ.

יְרוּשָׁלַיִם, יְרוּשָׁלַיִם,

הָאִירִי פָּנַיִךְ לִבְנֵךְ!

יְרוּשָׁלַיִם, יְרוּשָׁלַיִם

מֵחָרְבוֹתַיִךְ אֶבְנֵךְ!

 

מֵעַל פִּסְגַּת הַר הַצּוֹפִים

שָׁלוֹם לָךְ, יְרוּשָׁלַיִם

אַלְפֵי גּוֹלִים מִקְּצוֹת כָּל תֵּבֵל

נוֹשְׂאִים אֵלַיִךְ עֵינַיִם

בְּאַלְפֵי בְּרָכוֹת הֲיִי בְּרוּכָה

מִקְדַּשׁ מֶלֶךְ, עִיר מְלוּכָה

יְרוּשָׁלַיִם, יְרוּשָׁלַיִם

אֲנִי לֹא אָזוּז מִפֹּה!

יְרוּשָׁלַיִם, יְרוּשָׁלַיִם

יָבוֹא הַמָּשִׁיחַ, יָבוֹא!

נכתב על ידי הייטנר , 22/5/2017 22:57   בקטגוריות אמנות, אנשים, היסטוריה, יהדות, סאטירה, ספרות ואמנות, ציונות, תיאטרון, תרבות, רדיו אורנים  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



תהלים סו: לַמְנַצֵּחַ שִׁיר מִזְמוֹר


לאחר מלחמת ששת הימים, הניצחון הגדול שבימים אלה אנו חוגגים את יובלו, יצא ספרון קטן, של שירי המלחמה; שירים המבטאים גאווה ושמחה על הניצחון לצד אבל וכאב על מחיר הדמים הכבד. שמו של הספרון: "למנצח שיר מזמור".

 

פתח את הספרון השיר "למנצח שיר מזמור" - להיט גדול בן התקופה, הבנוי מלקט של פסוקים שונים ממזמורים שונים בתהלים:

 

למנצח שיר מזמור

הריעו לאדוני, כל הארץ.

 

יקום אדוני,

יפוצו אויביו;

וינוסו משנאיו מפניו.

 

למנצח שיר מזמור.

הריעו לאדוני כל הארץ.

 

לא, לא ינוס

ולא, לא יישן,

שומר ישראל, ישראל.

 

למנצח שיר מזמור.

הריעו לאדוני, כל הארץ.

 

מיהו המנצח הזה?

הסבר אחד – זהו אלוהים כמובן. הרי על מי נאמר "לא ינום ולא יישן שומר ישראל"? ואכן, מזמור סו, שממנו נלקחה השורה הפותחת של השיר – "לַמְנַצֵּחַ שִׁיר מִזְמוֹר", הוא שיר הלל לניצחונות האלוהים, שנלחם את מלחמות ישראל והביס את אויבי ישראל. למשל, קריעת ים סוף, ועצירת זרימת הירדן בכניסה לא"י.

 

הסבר שני – בספרון של שירי ניצחון, בעקבות מלחמה ארצית, הניצחון הגדול ביותר של צה"ל, המנצח הוא צה"ל.

 

 

כך, למשל, בשירו של יוסי גמזו: "ציון הלא תשאלי".
למנצח מזמור
למנצח על מקלע
על מקלע ורימון בשערייך.
בדמנו חיי,
בדמנו חיי.

 

אך מיהו המנצח במזמור שלנו?

כמו מרבית מזמורי תהלים, המדובר כאן הוא במאסטרו – המנצח על מקהלת בית המקדש. מרבית מזמורי תהלים נפתחים בהוראות למנצח על התזמורת. המנצח הוא זובין מהטה. ואם אנו מדברים על צה"ל – המנצח הוא זיקו גרציאני ז"ל, המנצח המיתולוגי של תזמורת צה"ל.

 

"למנצח שיר מזמור" – זה היה שמו של פסטיבל הזמר בסגנון עדות המזרח, בשנות השבעים. נדמה לי שההקשר הזה נאמן יותר למקור.  


* 929

נכתב על ידי הייטנר , 22/5/2017 15:46   בקטגוריות היסטוריה, חינוך, יהדות, ספרות ואמנות, תרבות  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הקודם    לדף הבא
דפים:  


© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להייטנר אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על הייטנר ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ