לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

הבלוג של אורי הייטנר

מאמרים בנושאי פוליטיקה, חברה, תרבות, יהדות וציונות. אורי הייטנר, חבר קיבוץ אורטל, איש חינוך ופובליציסט

כינוי:  הייטנר

מין: זכר





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


קטעים בקטגוריה: ֳ÷ֳ¸ֳ¡ֳ¥ֳ÷. לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

יחזקאל יב: כִּכְלֵי גוֹלָה


על מנת להמחיש לעם ישראל את גלותו הקרובה, הופך יחזקאל את עצמו למיצג של גולה:

וְאַתָּה, בֶן אָדָם, עֲשֵׂה לְךָ כְּלֵי גוֹלָה, וּגְלֵה יוֹמָם לְעֵינֵיהֶם, וְגָלִיתָ מִמְּקוֹמְךָ אֶל מָקוֹם אַחֵר לְעֵינֵיהֶם. אוּלַי יִרְאוּ כִּי בֵּית מְרִי הֵמָּה. וְהוֹצֵאתָ כֵלֶיךָ כִּכְלֵי גוֹלָה יוֹמָם לְעֵינֵיהֶם, וְאַתָּה תֵּצֵא בָעֶרֶב לְעֵינֵיהֶם, כְּמוֹצָאֵי גּוֹלָה. לְעֵינֵיהֶם חֲתָר לְךָ בַקִּיר וְהוֹצֵאתָ בּוֹ. לְעֵינֵיהֶם עַל כָּתֵף תִּשָּׂא בָּעֲלָטָה,  תוֹצִיא פָּנֶיךָ, תְכַסֶּה וְלֹא תִרְאֶה אֶת הָאָרֶץ, כִּי מוֹפֵת נְתַתִּיךָ לְבֵית יִשְׂרָאֵל. וָאַעַשׂ כֵּן כַּאֲשֶׁר צֻוֵּיתִי. כֵּלַי הוֹצֵאתִי כִּכְלֵי גוֹלָה, יוֹמָם וּבָעֶרֶב חָתַרְתִּי לִי בַקִּיר בְּיָד, בָּעֲלָטָה, הוֹצֵאתִי עַל כָּתֵף נָשָׂאתִי לְעֵינֵיהֶם. 

 

לעתים יש אשליה של גולה טובה – גולה שהחיים בה נוחים, החיים הטובים, החברה סובלנית, ה"מילקי" זול יותר. ויש הרואים בה איזה יתרון מוסרי, ביכולת לא ללכלך את הידיים בהגנה על הריבונות, בהתמודדות עם החיים האמתיים. יש הרואים בה חסינות בפני "לאומנות", כפי שהם מכנים בבוז ובהתנשאות את הלאומיות. ויש הרואים בה איזו תעודה מוסרית של להיות הדשן של התרבות האנושית.

 

אולם זאת אשליה. אין גולה טובה. הגולה היא רעה במהותה. הגולה היא חוסר שורשים, הגולה היא העדר ריבונות, הגולה היא נכר – הגולֶה הוא נוכרי לסביבתו.

בגולה הכלים מוצאים מן הבית, כי אין היא בית באמת. הגולה היא מצב שבו אדם, בשל זרותו, תמיד חשוד, ולכן תמיד נרדף, נאלץ לחתור פִּשְׁפָּשׁ בקיר לצורך מילוט. את כל אלה ממחיש המיצג של יחזקאל.

 

אך עד היום רבים כל כך בעם היהודי דבקים בגולה, מתוך בחירה. התופעה החולנית הזאת מלווה אותנו מאז יציאת מצרים – הגעגוע לסיר הבשר. התופעה הזו מתוארת בחוקי העבדות – הבחירה מרצון בעבדות, בטענת "אהבתי את אדוני". תופעה שהתורה שוללת ומענישה את העבד מרצון ברציעת אוזנו למטרת שיימינג. זו בדיוק אותה התופעה; התופעה, שעמנו טרם נגאל ממנה – הבחירה בגלות.


* 929

נכתב על ידי הייטנר , 28/9/2016 00:50   בקטגוריות חינוך, יהדות, ציונות, תרבות  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



צרור הערות 28.9.16


* להחליף את העולם – 15 שנים בדיוק חלפו מאז הוועידה הגזענית והאנטישמית בדרבן, שבה ניתן האות למסע הדה-לגיטימציה והחרמות נגד ישראל, על מנת למוטטה. הוועידה יצרה אופוריה בקרב שונאי ישראל. ההשוואה המופרכת בין ישראל לדרום אפריקה, יצרה בקרבם תובנה מופרכת שבאמצעות השיטות שבהן הוכרעה דרא"פ של האפרטהייד, כך תוכרע ישראל. חלפו 15 שנים, וגם אם יש להם הצלחות פה ושם, בסך הכל ניתן לציין את המהלך ככישלון מהדהד, בוודאי בהשוואה לאופוריה. שונאי ישראל בהלם, אבלים וחפויי ראש.

 

זה הרקע לפשקוויל שפרסם בראשית השבוע התועמלן האנטי ישראלי הקיצוני גדעון לוי ב"הארץ", שבו הוא הוקיע את העולם על שאינו רוקד לצלילי BDS. "נכזבנו. נכזב כל מי שהאמין בעולם, כל מי שהאמין בברק אובמה, כל מי שהאמין באירופה, כל מי שהאמין בכוחה של דעת הקהל המערבית להשפיע על ממשלות. נכזב כל מי שהאמין שבמאה ה–21 לא יהיה עוד קולוניאליזם, שכיבוש צבאי ברוטלי לא יוכל להחזיק מעמד כל כך הרבה זמן. כל נבואות הזעם, שהיו מקור תקווה למי שהאמין שהכיבוש הישראלי חייב — אבל חייב — לבוא אל קצו, נכזבו. הבטיחו לנו לחץ בינלאומי וסנקציות, בידוד עולמי והפסקת הסיוע האמריקאי, חרם ונידוי, וקיבלנו כיבוש, שמעולם לא היה מבוסס כל כך, וישראל, שמעולם לא היתה חזקה כל כך. הבטחתם שהכיבוש לא יוכל להימשך לנצח, והוא לא מפסיק להימשך. למה? כי ישראל חזקה, כי היא לא מבודדת ולא בטיח. תודו: הכיבוש הישראלי מבוסס כיום יותר מאשר לפני עשר שנים, וקצו אפילו לא מתחיל להסתמן באופק. צריך להכיר בכך".

 

אין ברירה. כנראה נצטרך להחליף את העולם.

 

אגב, את ההיסטריה של דבוקת שוקן היטיב להגדיר באותו יום רוגל אלפר, בפשקוויל נאצה נגד יהדות ארה"ב ואיפא"ק, שמעזים לפעול למען ישראל, שנואת נפשו. לא נגענו: "שילך להזדיין, האיפא"ק הזה".

 

* תרחיש הכדורגל – במשחק הקובע האם ישראל תעלה לטורניר גביע העולם בכדורגל, שחקני הנבחרת יתחילו להבקיע במזיד גולים עצמיים כדי להביא לכישלונה. שרת הספורט תעזוב בזעם את המגרש. מה הנושא שיהיה ראוי לדיון – התנהגות השחקנים או התגובה של השרה?

 

* החרם הערבי – בתגובה לכך שכתבתי שהחרם הערבי החל ב-1951, תיקן אותי נעמן כהן ואמר שהחרם החל עוד טרם הקמת המדינה, ב-1945. הוא צודק, וגם אני צודק ואין סתירה בין הדברים. האמת היא שכבר משנות העשרים החל חרם על ההתיישבות הציונית. ב-1945 החליטה הליגה הערבית לראשונה על חרם נגד היישוב ותוצרתו, שבאופן אוטומטי הפך לחרם נגד המדינה. זו ההחלטה אליה מכוון נעמן. ב-1951 קיבלה הליגה הערבית את ההחלטה להחרים כל חברה שתסחור עם ישראל או תקיים עמה יחסים כלכליים כלשהם. בדבריי התייחסתי להחלטה זו, הרלוונטית לסוגיית מעצר האניות נושאות הסחורה לישראל, עליה כתבתי.

 

* פטריוט - "בוגד! מה עשית בצבא?" צווח אספסוף של חראות לעברו של אמנון אברמוביץ', כשבא לסקר את משפטו של אלאור אזריה.

 

אמנון אברמוביץ' נכווה קשה במלחמת יום הכיפורים, כנהג טנק. על אף פציעתו הקשה, המשיך לנהוג בטנק בנחישות ובדבקות במשימה, ועל כך קיבל את צל"ש הרמטכ"ל. תהליך שיקומו ארך ארבע שנים וכלל ששים ניתוחים. "מה עשית בצבא", צווחו לעברו החוליגנים בעזות מצח אופיינית.

 

בעבורי, אמנון אברמוביץ' הוא יריב פוליטי ואידיאולוגי חריף; הערותיו הציניות מעצבנות אותי ולא אשכח ולא אסלח לו על כמה מן האמירות המכוערות ביותר נגדנו בתקופת המאבק על הגולן. ועם זאת, הכל מתגמד לעומת גבורתו והקרבתו במלחמה על הגנתה של מדינת ישראל, כי אין לך אדם שאין לו שעה, ובשעה שלו הוא הוכיח את עצמו מעל ומעבר.

 

בעבורי אמנון אברמוביץ' הוא יריב, דעותיו מרתיחות אותי, אך הוא פטריוט. את הפטריוטיות שלו אף חוליגן לא ייקח.

 

* העימות האחרון - בעקבות העימות בין טרמפ לקלינטון, ראיינה עדי מאירי בתכנית "הכל דיבורים" את דן מרגלית, שהנחה את העימות בין נתניהו לפרס בבחירות 1996. מאירי הציגה את מרגלית כמי שהנחה את העימות האחרון שנערך בארץ והוא חזר על הדברים. אלא שהם טועים. העימות האחרון נערך שלוש שנים מאוחר יותר, בבחירות 1999.

 

בדומה לבחירות 1996, היו אלו בחירות אישיות ישירות לראשות הממשלה. ההצבעה נעשתה בשני פתקים – פתק למפלגה לכנסת ופתק למועמד לראשות הממשלה. בתחילת המרוץ היו חמשה מועמדים: נתניהו (הליכוד), ברק ("ישראל אחת" – גלגול קודם של המחנ"צ), איציק מרדכי (מפלגת המרכז), בני בגין (האיחוד הלאומי) ולהבדיל - עזמי בשארה (בל"ד).

 

שלושת המועמדים המובילים, ברק, נתניהו ומרדכי, הוזמנו לעימות. ברק טען שמועמדות מרדכי היא מועמדות סרק, ורק הוא מועמד אמתי והוא מוכן אך ורק לעימות זוגי בינו ובין נתניהו. הוא החרים את העימות ונותר כיסא ריק ועליו נכתב אהוד ברק. העימות היה בין נתניהו למרדכי, בהנחיית ניסים משעל. הפייבוריט היה נתניהו, רב מג בתקשורת, מול מרדכי האפור והעילג. אבל מרדכי הביס את נתניהו שוק על ירך. הוא חשף לראשונה את המו"מ שניהל נתניהו על נסיגה מהגולן. נתניהו גמגם הכחשה ומרדכי הישיר אליו מבט ואמר: "הסתכל לי בעיניים" – זה היה הנוק-אאוט.

 

מרדכי, בגין ולהבדיל - בשארה פרשו ברגע האחרון מן המרוץ וברק הביס את נתניהו בבחירות.

 

מאז לא היו עוד עימותים טלוויזיוניים בישראל.

 

            * ביד הלשון

 

שורש פורה ראש ולענה – פרשת השבוע היא פרשת "ניצבים". פרשה זו תרמה ללשוננו את הניב היפה " שֹׁרֶשׁ פֹּרֶה רֹאשׁ וְלַעֲנָה".

 

מדובר בגורם מזיק ומסוכן, כמו צמח הלענה המר, או צמח הראש הרעלי, שמשפיעים לרעה על סביבתם ומקלקלים אותה, כאשר הם פּוֹרים, כלומר מתרבים.

 

"פֶּן יֵשׁ בָּכֶם אִישׁ אוֹ אִשָּׁה אוֹ מִשְׁפָּחָה אוֹ שֵׁבֶט, אֲשֶׁר לְבָבוֹ פֹנֶה הַיּוֹם מֵעִם ה' אֱלֹהֵינוּ, לָלֶכֶת לַעֲבֹד אֶת אֱלֹהֵי הַגּוֹיִם הָהֵם, פֶּן יֵשׁ בָּכֶם שֹׁרֶשׁ פֹּרֶה רֹאשׁ וְלַעֲנָה". משה מתייחס כאן לנזק הכבד שעלולים איש אחד, אישה אחת, משפחה אחת, העובדים עבודה זרה, להזיק לקולקטיב – קהילה, שבט, אולי לעם כולו.

 

קהילות ויישובים לא מעטים ניזוקו באופן משמעותי, בגלל חבר אחד בעייתי ומזיק. זאת הסיבה האמתית לקיומן של ועדות הקבלה ליישובים, שגורמים אנטי ציוניים הרוצים להרוס את ההתיישבות לוחמים נגד קיומן.

 

* "חדשות בן עזר"

נכתב על ידי הייטנר , 28/9/2016 00:10   בקטגוריות אנשים, הזירה הלשונית, היסטוריה, חוץ וביטחון, מנהיגות, פוליטיקה, פרשת השבוע, תקשורת, תרבות  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



פינתי השבועית ברדיו: דודו


דודו / יפה ירקוני

פינתי השבועית ברדיו "אורנים" 27.9.16

 

פינתנו מוקדשת היום לספר חדש. הספר הוא "בשביל השירים", ספרו החדש של עופר גביש, שיצא בהוצאת "אלבטרוס" ומופץ ברשת "צומת ספרים".

 

עופר גביש, בן וחבר קיבוץ יפתח שבגליל העליון, הוא מוסיקאי, חוקר הזמר העברי, מחנך בזמר – כהגדרתו, מייסד סוגת הטיולים המזמרים, שמעביר את סיפוריו בערבי שירה, טיולים מזמרים, כתבות עיתונאיות, סרטי תעודה ותוכניות רדיו. ובנוסף לכך הוא גם חבר שלי, שותף לדרך, אנו מנחים יחד סדרי ט"ו בשבט, ערכנו ערבים משותפים על מאיר אריאל ומקורות ישראל, על שירתו היהודית של אברהם שלונסקי ועל שיר השירים בזמר העברי. לכבוד שנת היובל להתיישבות בגולן, אנו עומדים לצאת בערב חדש, על הגולן בשירה ובזמר העברי. כבר שנים רבות אנו חברים בבית המדרש "מעגלים" בגליל העליון, שבזכות עופר יש בו מקום מרכזי למוסיקה ולזמר העברי.

 

לפני 12 שנה, הוציא עופר גביש, בשיתוף עם עדי אדר, את ספרו הראשון – "שיר לדרך" – טיולים בשירים ובסיפורים. זהו ספר של מסלולים וצילומים של עדי אדר עם שירים וסיפורים סביב השירים, הקשורים לכל מסלול, בכל רחבי הארץ, שאותם כתב עופר.

 

הספר החדש, "בשביל השירים" הוא במתכונת דומה, אך הוא ספציפי יותר. הפעם מדובר בספר המוליך אותנו לאורכו של שביל ישראל. ספר אלבומי, מהודר, בן שני כרכים, המשלב את השירים עם סיפוריו של עופר ועם תצלומי אוויר מרהיבים של דובי טל ומוני הרמתי.

 

כרך אחד של הספר הוא צפוני והכרך השני הוא דרומי. בכל כרך המסלול נע מצפון לדרום, ובסך הכל הספר לוקח אותנו ל-44 מסלולי טיול לאורך השביל, ממקטע דן – תל-חי בצפון, עד מקטע הר יואש – אילת בדרום. כל מסלול כזה נקרא על שמו שיר. למשל, מקטע דן – תל-חי נקרא "שיר עולה מעמק" ומקטע הר יואש – אילת נקרא "ספני שלמה המלך".

 

בכל מסלול כזה, מופיעות מילות השיר ומסופר סיפורו של השיר ולאחר מכן רשימה של שירים נוספים על אותו האזור, עם כמה מילים על כל שיר. והכל מלווה בצילומים המרהיבים, במפות, ובקיצור – חוויה נפלאה וספר חובה למטיבי הלכת ומטיבי הלסת, אוהבי ארץ ישראל, אוהבי הטיולים והשירה.

 

מבין עשרות שירי הספר, בחרתי להשמיע את "דודו". למה דווקא את השיר הזה? כיוון שהשיר הזה מלווה את המסלול ההולך מצומת ישע, המוכר כנבי יושע לנחל דישון, והוא המסלול הקרוב ביותר לקיבוצו של עופר, קיבוץ יפתח.

 

בסיפורו של השיר, טמונה הפתעה. יודעי דבר יספרו שהשיר נכתב על דודו צ'רקסקי שנפל בקרב על נבי יושע. אולם עופר ראיין את חיים חפר, מחבר השיר, ומתברר שהוא כתב את השיר כשנה וחצי לפני קרב נבי יושע וטרם נפילתו של דודו צ'רקסקי. חפר כתב את השיר להצגה "הוא הלך בשדות" – עיבוד למחזה של ספרו, בשם זה, של משה שמיר. דמותו של דודו מן השיר, היא דמותו של אורי מן הספר. השם דודו, כמו השם אורי, היה שם מוכר ומקובל באותה תקופה, וחפר ראה בו דמות של פלמ"חניק טיפוסי.

 

דודו צ'רקסקי, מספר חפר, שהיה חברו, שמע את השיר ולא כעס על השם שניתן לגיבורו. ההצגה הועלתה בתיאטרון הקאמרי שלושה שבועות אחרי נפילתו של דודו צ'רקסקי, ובאופן טבעי, כשהשיר התפרסם, הוא שויך לדמותו.

 

דודו צ'רקסקי נפל ב-20.4.48 בקרב על מצודת נבי יושע, אחד משלושת הקרבות לכיבושו. היה זה פחות מחודש טרם הקמת המדינה. לקראת סיום המנדט פינו הבריטים את עמדותיהם בארץ, ובהן אותה מצודת טיגארט בנבי יושע, המשקיפה מבקעת קדש אל עמק החולה. הבריטים מסרו את המצודה החשובה הזאת לערבים. מתנה זו העניקה לערבים יתרון טופוגרפי ואסטרטגי בלתי רגיל באזור הצפון, ולכן מפקדת "ההגנה" הטילה על הפלמ"ח לכבוש את המצודה. המצודה נכבשה לאחר שלושה קרבות מרים, במחיר כבד וכואב של 28 לוחמים, ולכן היא נקראת מצודת כֹּ"חַ. כ"ח בגימטריה = 28.

 

ביא בניסן תשח 20.4, נערך הקרב הגדול ביותר, שבו נפל מפקד כוח הפריצה דודו צ'רקסקי. הכוח התגלה ואש תופת ניתכה עליו ממרומי המצודה. כשביקשו הלוחמים להניח את חומר הנפץ, גילו שהדרגש שתוכנן לשאת את המטען אבד בדרך. דודו, שכבר היה פצוע, ביקש שיניחו את המטען עליו. הלוחמים סירבו כמובן. הוא נפל בקרב והיה לאגדה ודמותו נקשרה לשיר.

 

היום פועל במקום מוזיאון הרעות, ואני ממליץ בחום לבקר בו.

 

השיר "דודו" מתאר את דמותו של פלמ"חניק טיפוסי. איש רעים להתרועע, אהוב הבנות, החי את הווי הקומזיצים של הפלמ"ח וגם את הצד הלא יפה שבאותו הווי, "אתנו סחב מן הלול". סחב פירושו גנב, והסלחנות לסחיבות הללו היא המבוא לשחיתות בשנים שלאחר מכן. הפלמ"חניקים שמספרים על דודו, מתארים אותו כאחד מן החבורה. "אתנו הלך במסע המפרך, אתנו סיור הוא בגבול".

 

אך לצד ההווי, קיימת הפעולה המבצעית, שהיא העיקר. השיר מתאר שני סוגי פעילות, שאכן היו לב פעולתו של הפלמ"ח. האחד הוא הורדת המעפילים, העולים הבלתי לגאליים בתקופת המנדט הבריטי, מן הספינות הרעועות אל חוף מבטחים. "ליל הורדה", מכונים אותם לילות. דודו נשא בזרועותיו ילד מן הספינה אל החוף, ליטף את לחיו ושתק.

 

האירוע השני הוא הקרב, שבו נפל גיבור השיר. ומסיימים החברים: "רק מי ששכל את הטוב ברעיו, אותנו יוכל להבין".

 

את השיר הלחין אלכסנדר אוריה בוסקוביץ'. יש לשיר ביצועים רבים, ואנו נשמע את הביצוע הקלאסי של יפה ירקוני.

 

כיוון שאנו מדברים היום על הפלמ"ח, זו ההזדמנות להביע את הזדהותי עם ותיקי הפלמ"ח, המנהלים בעשור העשירי לחייהם את הקרב האחרון שלהם, הקרב על כבודם, נגד קריאת חאן שער הגיא על שמו של רחבעם זאבי.

 

מזל טוב לעופר לכבוד ספרו החדש, שאני ממליץ עליו בחום!

 

הערב יורד עלי אופק בוער,

רוחות בצמרת הרטיטו,

ואנו סביב למדורה נספר

על איש הפלמ"ח ושמו דודו:

 

אתנו הלך במסע המפרך,

אתנו סייר הוא בגבול,

בקומזיץ היה מזמר ועוד איך,

אתנו סחב מן הלול...

 

הגישו פינג'אן והגידו:

היש עוד פלמ"חניק כמו דודו?

 

היתה לו בלורית מקורזלת שיער

היתה לו בת צחוק בעיניים,

ועת הקיפוהו בנות עד צוואר -

צחק הוא עד לב השמיים.

 

אך ליל הורדה מן הלב לא יחלוף -

עת עוגן בחושך חרק,

הוא ילד נשא מן הים אל החוף,

ליטף את לחיו ושתק.

 

חשבו אז החבר'ה: אבוד הוא,

לאן התגלגלת יא דודו?

 

והנה הזקס בא בערב אחד,

זרח אז ירח של קיץ,

ודודו חיבק את הסטן שביד,

וחרש יצאנו בליל...

 

עם שחר הבאנו אותו מן הקרב.

הברוש צמרתו אט הרכין.

רק מי ששכל את הטוב ברעיו

אותנו יוכל להבין...

 

רעי, נא אמרו והגידו:

העוד מחייך הוא שם, דודו?...

 

 

נכתב על ידי הייטנר , 27/9/2016 22:54   בקטגוריות אנשים, אמנות, היסטוריה, חוץ וביטחון, חינוך, מנהיגות, ציונות, תרבות, רדיו אורנים, ספרות ואמנות  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להייטנר אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על הייטנר ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2016 © נענע 10 בע"מ