לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

הבלוג של אורי הייטנר

מאמרים בנושאי פוליטיקה, חברה, תרבות, יהדות וציונות. אורי הייטנר, חבר קיבוץ אורטל, איש חינוך ופובליציסט

כינוי:  הייטנר

מין: זכר





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


קטעים בקטגוריה: ֳ÷ֳ¸ֳ¡ֳ¥ֳ÷. לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

פינתי השבועית ברדיו: זלמן זה לא אתה


זלמן זה לא אתה / קובי אוז

פינתי השבועית ברדיו "אורנים" 15.9.14

 

קרבה שנת השבע. בשבוע הבא, תפתח שנת תשס"ה שהינה שנת שמיטה. בכל שנות השמיטה מראשית הציונות, שבה השמיטה הייתה אימת החקלאים מפני פגיעה בהם בשם חוק דתי אנכרוניסטי ונושא למלחמות עולם בין החרדים ובין הציונות הדתית, כשהציבור החילוני זר ומנוכר לכל העניין. השנה קיימת פעולה מתמשכת, שהחלה כבר לפני שנתיים, להענקת משמעות אחרת לשמיטה, משמעות חברתית המתאימה למטרה המקורית, בהתאמה לימינו, תחת הכותרת "שמיטה ישראלית". פעילות נרחבת ומקיפה, מעניקה לשמיטה הנוכחית משמעות של צדק חברתי, של הקטנת פערים, ושל הרפיית המירוץ המטורף אחרי בצע הכסף, הרכושנות, הבעלות והקניין, כדי לאפשר לאדם פרספקטיבה אחרת על החיים. בלשונו של קובי אוז – להפסיק להתבלבל בין "מי אנחנו" ל"מה שלנו".

 

במהלך השנה אשתדל להשמיע שירים שהמסר שלהם הוא ברוח זו. היום אני פותח בשיר "זלמן זה לא אתה" המעביר בצורה ברורה את המסר, דרך דוגמאות שונות מתוך התרבות היהודית וההלכה, שכולן מעמתות את האדם עם בולמוס הרכושנות – השבת, סוכות, הנידה. הוא פותח בשמיטה.

 

הבית הראשון מדבר על בעל עסק חקלאי, המושל על חלקת אדמה, הבית השני על איש עסקים הבטוח שהוא הבוס של הזמן, הבית השלישי על הגבר הסבור שהוא הבעלים של אשתו והיא רכושו, הבית השלישי על נובו ריש המתבצר בביתו המפואר. אך משהו לא עובד. אותו זלמן, אינו מצליח לכונן יחסים עם עצמו. מרוב אדנות אינו אלא עבד של תאוות הכוח והכסף. היהדות מציעה לו מתנות, שאם ייטיב להבין אותן ולהשליך מהן על מהות חייו, יבין את השינוי שראוי כי יחולל. השמיטה, השבת, הנידה וסוכות נועדו ללמד אותו פרופורציות, ולהציע לו ראיה אחרת על החיים ויצירת סדר עדיפות אחר, טוב יותר, ראוי יותר.

 

השיר הוא מתוך אלבום המופת של קובי אוז, שכבר השמענו כמה שירים מתוכו, "מזמורי נבוכים". כדרכו, משלב קובי אוז מסרים חברתיים ופילוסופים עמוקים עם הומור ורוח קלילה. כדאי להאזין למילים, הן מיטיבות להעביר את המסר.

 

זלמן הסתובב בעולם מבולבל

שאל את עצמו "מי אני ובכלל?

אני חקלאי יש לי שטח גדול

ואני מנהל את הכל

אני מגדל פירות וירקות

ומקפיד לדשן לעבד להשקות

אני המושל על חלקת אדמה!"

ואז יצתה בת קול ואמרה:

זלמן זה לא אתה!

הנה תראה, שנת שמיטה

השדה מלבלב בלי עזרתך

אתה לא אדמתך

אתה פשוט

זלמן התקשר לכאן ולכאן

אמר לעצמו "אני הבוס של הזמן

אני רק מרים איזה טלפון קטן

ומיד מסודר העניין

יש לי מעמד מסביב לשעון

קריירה נון-סטופ מניות וממון

אני תמיד זמין לכל הפתעה!"

והופ יצתה בת קול ואמרה:

זלמן זה לא אתה

הנה שבת המלכה

עכשיו תהיה במנוחה

אתה אחד מהעם שאומר תפילה

מעמדך לא אתה

אדמתך לא אתה

אתה

אתה פשוט זלמן.

 

זלמן הביט באשתו הטובה

כאילן מגונן היא פורשת צילה

"שנים אני איתה, אני בעלה

ועדיין כפיות במיטה

הקמנו ביחד משפחה למופת

והיא אשת חיל, סקסית באמת

ואני, מי אני? אני בעלה!"

ואז יצתה בת קול ואמרה:

זלמן זה לא אתה!

האישה שאיתך היא לא באמת שלך

אשתך עכשיו שומרת נידה

אז טעית בכל קנה מידה

אתה לא בעלה

אתה לא מעמדך

אתה לא אדמתך

אתה פשוט

 

זלמן נשכב על הכורסא בסלון

הביט על הקירות והציץ מהחלון

ביתי מבצרי הוא כמו ממלכה!"

ושוב יצתה בת קול ואמרה:

זלמן זה לא אתה!

סוכות עכשיו צא אל הסוכה

נובו ריש אל תהיה לי מצוברח

הבט לכוכבים הקורצים מהסכך

ביתך לא אתה

אשתך לא אתה

מעמדך לא אתה

גם אדמתך לא אתה

אתה פשוט

זלמן.

 

זלמן שאל את אביו החולה

"איך אגדיר את עצמי בעולם הזה?"

"אתה הבן שלי" אמר האב החכם

ועצם את עיניו לעולם.

 

האבא נטמן בחלקת אדמתו

לנכדו קלמן נתנו את שמו

וזלמן נשאר עם אותה שאלה

ויצאה בת קול הפעם עם תשובה:

זלמן אתה זה ששואל

זה שתמיד מתבלבל

בין מה ששלך למי אתה

ובין עבודתך למהות עולמך

זלמן זה לא אתה

מתי כבר תכונן יחסים עם עצמך?

אתה לא רכושך

לא הצלחה

אתה לא סביבתך

אפילו לא שאלתך

אתה פשוט זלמן.

נכתב על ידי הייטנר , 15/9/2014 22:46   בקטגוריות איכות הסביבה, דת ומדינה, היסטוריה, חברה, חינוך, יהדות, כלכלה, משפחה, אמנות, רדיו אורנים, תרבות  
הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



פינתי השבועית ברדיו: שיר בבוקר בבוקר


שיר בבוקר בבוקר / שלמה ארצי

פינתי השבועית ברדיו "אורנים" 8.9.14

 

הפינה מוקדשת היום לזכרו של משורר גדול, אחד המשוררים האהובים עליי ביותר, חתן פרס ישראל אמיר גלבוע, במלאת שלושים שנה לפטירתו. גלבוע נולד באוקראינה ב-1917 וקיבל חינוך עברי. הוא עלה לארץ כחלוץ וכפועל בגיל 20. במלחמת העולם השניה התנדב לבריגדה ולחם במסגרתה ולאחר מכן היה פעיל בארגון ההעפלה. הוא שירת כלוחם במלחמת העצמאות.

 

יצירתו הספרותית החלה ב-1941. הוא היה משורר, מתרגם ועורך ודמות מרכזית בחיי הספרות של דורו. הוא היה בין מייסדי החבורה הספרותית "חבורת הרֵעים" והשתתף בכתב העת שהוציאה בשנות ה-40 – "ילקוט הרעים". חבורה זו קיבלה לימים, בחקר הספרות העברית, את הכינוי "דור הפלמ"ח".

 

ב-1953 הוציא גלבוע לאור את ספר שיריו החשוב ביותר – "שירים בבוקר בבוקר". בתוך הספר מופיע המחזור "שירים בבוקר בבוקר" ובתוכו השיר "שיר בבוקר בבוקר". העובדה שהשיר הוא שיר הנושא של המחזור ושל הספר כולו מעידה על החשיבות הרבה שלו בעיני היוצר.

 

"בבוקר בבוקר" הוא ביטוי מקראי יפה, שמשמעותו – השכם בבוקר, עם עלות השחר. הוא מופיע במספר מקומות, ותמיד באופן חיובי של השכמה למצווה, למעשה טוב, לעשיית צדק, לעתים כביטוי לפועלו של האלוהים.

 

ומה קרה באותו "בבוקר בבוקר" אליו מתייחס בשירו אמיר גלבוע? קמה מדינת ישראל. השיר מתייחס לאירוע הזה כמפץ הגדול בתולדות העם היהודי, שהפיח בו חיים חדשים.

 

השיר יוצר אחדות בין האני הבודד לבין האני הקולקטיבי – העם. הקמת המדינה העניקה לפרט היהודי את משמעות קיומו כחלק מן הקולקטיב הלאומי, קיום הזוקף את קומתו ונוסך בו חיוּת, משמעות וגאווה ומעניק לו אושר. השיר כולו עמוס בסמלי אביב, התעוררות והתחדשות, של האדם, של העם ושל הארץ; של הטבע המשתתף אף הוא בחגיגה הגדולה של תקומת העם.

 

גלבוע מתאר את הקמת המדינה כמפץ גדול שקרה פתאום. בכל בוקר אדם מתעורר, ופתאום, בבוקר בהיר אחד הוא התעורר למציאות חדשה. הוא מרגיש שהוא עם, והדבר מניע אותו לפעולה, הוא מתחיל ללכת. שיכור מהתפעלות לנוכח התגלית החדשה, הוא מאיר פניו לכל הנקרה בדרכו ומברך אותו בשלום. לא, הוא לא סתם מברך, הוא קורא, בהתלהבות.

 

הבית השני מתאר את הטבע הארץ ישראלי המצטרף לחגיגה. הנוף העירוני משנה פניו, כאשר הטבע פורץ מתוכו. מבין חריצי המדרכת עולים לפתע דגנים. לא עשב, אלא בסיס הקיום האנושי – הדגנים, החיטה והשעורה, הלחם. הוא מתאר את הריחות של עלי עץ האזדרכת, את הטללים בהרים – הטל הוא ביטוי סמלי של אביב, התעוררות ונעורים, ואת קרני השמש – השמש היא ביטוי ספרותי מקובל של הנוף הארצישראלי, וכסמל לאור הגדול שהארץ מאירה על העם העולה מחשכת הגלות. הטבע הארצישראלי מתאחד לחוּפָּה – חופת שמש לכלולותיו של האדם–העם. הקמת המדינה היא החתונה של עם ישראל עם ארץ ישראל. הקמת המדינה מממשת את האהבה בין העם והארץ, שלאורך דורות הייתה אהבה נכזבת, אך נצרה את זיכרון אהבת הנעורים.

 

אמנם האירוע הוא מפץ גדול, השיר נפתח במילה "פתאום", אך אין זה מסר כנעני של יצירת עם חדש. הבית השלישי מעניק לשיר את הפרספקטיבה ההיסטורית, של עם עתיק יומין, עם היסטוריה מפוארת – אך הכוונה היא להיסטוריה של העם בארץ, שקדמה לגלות. היסטוריה של גבורת דורות ומלחמות, הוד של אלף שנים מְפַכֶּה במסתרים, וכעת הוא מגיח ויוצא לאור השמש. האדם–העם מודע לכך, הוא צוחק מאושר בחדשו את אותה גבורה. והחידוש הזה אינו עומד להיות אפיזודה חולפת – "אלף שנים צעירות לפניו". אלף שנים הוא ביטוי לנצח. אך הנצח הזה ישמור על צעירותו הנערית, האביבית המבוטאת במילים "כפלג צונן, כשיר רועים, כענף".

 

ושוב, פתאום קם אדם בבוקר ומרגיש שהוא עם ומתחיל ללכת. האם יש כיסוי להרגשה הזאת? האם זו רק הרגשה פנימית? השורה הבאה מבהירה שאין זו רק הרגשה אלא מציאות, שאותה הוא רואה בעיניו – "ורואה כי חזר האביב והוריק שוב אילן מן השלכת". תקופת שעבוד הגלויות, הייתה חורף ארוך של העם היהודי. עם חזרתו לארץ ולחיים עצמאיים, חזר האביב. האילן שעמד אלפיים שנה בשלכת, שוב הוריק. פתאום קם עם מתרדמת ארוכה. זו אינה סתם הרגשה. הוא רואה זאת במו עיניו.

 

עשרים שנה אחרי צאת הספר, הלחינו אותו שלמה ארצי וגידי קורן, העניקו לו לחן קצבי וקליט מאוד. שלמה ארצי שר אותו בפסטיבל הזמר והפזמון, במוצאי יום העצמאות תשל"ג, במלאת חצי יובל למדינת ישראל. השיר זכה במקום השני והיה ללהיט גדול.

 

היה זה אחד מפסטיבלי הזמר היפים ביותר, שהניב שירים רבים שעד היום, 41 שנה אחרי, הם חלק מלִבּת הזמר העברי. היה זה פסטיבל פטריוטי מאוד, עם שירים רבים שהוקדשו למלאת חצי יובל למדינה. במקום הראשון זכתה עדנה לב בשיר "את ואני נולדנו בתש"ח", שבעיניי הוא הגרוע בין שירי הפסטיבל. שירים נוספים הם "יליד הארץ" של אהוד מנור בביצוע המקורי של אלי מגן, "יעלה ויבוא" של גידי גוב, "ליל חניה" (אותו כבר השמעתי כאן בפינה), "שיר כלולות", "אצלך כמו תמיד", "רכבת העמק", "שיר לערב חג", "תנו לנו יד ונלך" ו"נצח ישראל לא ישקר".

 

לפני שלוש שנים, שלמה ארצי הופיע בהפגנת הענק של המחאה החברתית. הוא שר, לאחר כמעט 40 שנה, את השיר הזה. היה זה מסר שהמחאה היא התעוררות לאומית של ציבור שישן שנים רבות, ולפתע קם ומתאחד כדי לחולל שינוי חברתי ולהביא לצדק חברתי. השיר היה לאחד מסמלי המחאה, מעין המנון המאבק.

 

פִּתְאוֹם קָם אָדָם בַּבּוֹקֶר וּמַרְגִּישׁ כִּי הוּא עָם וּמַתְחִיל לָלֶכֶת,

וּלְכָל הַנִּפְגָּשׁ בְּדַרְכּוֹ קוֹרֵא הוּא שָׁלוֹם.

דְּגָנִים עוֹלִים מוּל פָּנָיו מִבֵּין חֲרִיצֵי הַמִּדְרֶכֶת.

וְנִיחוֹחוֹת לְרֹאשׁוֹ מְדִיפִים עֲצֵי אִזְדָּרֶכֶת.

 

הַטְּלָלִים רוֹסְסִים וְהָרִים רִיבּוֹא קַרְנַיִם – הֵם יוֹלִידוּ חוּפַּת-שֶׁמֶשׁ לִכְלוּלוֹתָיו.

וְהוּא צוֹחֵק גְּבוּרַת דּוֹרוֹת מִן הֶהָרִים,

וְנִכְלָמוֹת מִשְׁתָּחֲווֹת הַמִּלְחָמוֹת אַפַּיִם,

לְהוֹד אֶלֶף שָׁנִים מְפַכּוֹת בַּמִּסְתָּרִים,

אֶלֶף שָׁנִים צְעִירוֹת לְפָנָיו -

כְּפֶלֶג צוֹנֵן.

כְּשִׁיר רוֹעִים.

כְּעַנַף.

 

פִּתְאוֹם קָם אָדָם בַּבּוֹקֶר וּמַרְגִּישׁ כִּי הוּא עָם וּמַתְחִיל לָלֶכֶת,

וְרוֹאֶה כִּי חָזַר הָאָבִיב כְּמוֹ הוֹרִיק שׁוּב אִילָן מִן הַשַּׁלֶּכֶת.

 

נכתב על ידי הייטנר , 8/9/2014 23:22   בקטגוריות אנשים, היסטוריה, המאבק החברתי, יהדות, ספרות ואמנות, ציונות, רדיו אורנים, תרבות  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



בחזרה לכיכר - אבל אחרת


רצח רבין היה אחד האירועים הקשים והחמורים בתולדות המדינה, אולי החמור והקשה שבהם. הייתה זו הרמת יד גסה על הדמוקרטיה הישראלית וניסיון לפתור מחלוקת פוליטית לגיטימית, בין דרכים לגיטימיות, באמצעות כדורי אקדח. הכדור שנורה לעברו של ראש הממשלה, כוון ללבו של כל ישראלי. ואכן, כל ישראלי נורמלי, למעט קומץ שבקומץ בשולי הימין הרדיקאלי, התייחס כך לרצח. האבל הלאומי כלל את תומכיו ומתנגדיו של רבין כאחד. יום הזיכרון הממלכתי לרבין נועד לבטא את הזעזוע הכולל, כדי להישבע אמונים לדמוקרטיה, לאחדות לאומית שאינה אחידות אלא היא כוללת את מגוון הדעות הרחב בספקטרום הציוני דמוקרטי. את המסר של "לעולם לא עוד".

 

למרבה הצער, יום הזיכרון מונף לעשיית הון פוליטי, לדה-לגיטימציה למתנגדי תהליך אוסלו ולניסיון להדרתם מן השיח הלגיטימי, להפיכת דרך אוסלו לדרך הממלכתית הלגיטימית היחידה. היה זה מסר אנטי דמוקרטי – ההיפוך המוחלט של המסר הלאומי הראוי ליום זה. היפוכו של רצח ראש ממשלה, הוא החלפת ראש הממשלה בבחירות דמוקרטיות חופשיות. מסר המציג החלפת ראש הממשלה בבחירות דמוקרטיות כהמשך לרצח ("הרצחת וגם ירשת") הוא מסר חמור ביותר, על פיו לא הרצח הוא הרע המוחלט, אלא שלטון ה"ימין", גם כשהוא דמוקרטי לעילא ולעילא. מסר זה הוזיל ורידד את מהות האמירה הנחרצת נגד הרצח ונגד אלימות פוליטית, שעליה להיות אמירה מוחלטת, ללא פשרות וללא הטיות פוליטיות. שיאו של המהלך הזה היה בעצרות השנתיות בכיכר רבין, ביום השנה לרצח.

 

ההתנהגות הזאת הייתה שגויה ושלילית, גם אילו ייצגה באמת ובתמים את דרכו המדינית של רבין. לא כל שכן, כשהמסרים של העצרות היו רחוקים ת"ק על ת"ק פרסה מדרכו של רבין. מורשתו המדינית של רבין היא תכנית השלום אותה הציג בפני הכנסת בנאומו האחרון לפני הרצח. כותרתה: "לא תהיה נסיגה לקווי 4 ביוני 1967". תוכנה – הצגת הקווים האדומים במו"מ להסדר הקבע, ובהם ירושלים המאוחדת וסביבותיה בריבונות ישראל, בקעת הירדן "במובן הרחב ביותר של המושג", גושי ההתיישבות כולל גוש קטיף והקמת גושי התיישבות נוספים כמותו. כמובן שלא עלו על דעתו רעיונות כמו "חילופי שטחים", כלומר הכרה בעיקרון של קווי 4.6.67 ונסיגה משטחים ריבוניים של ישראל כפיצוי על אי נסיגה משטחים מעבר לקו הירוק. כמובן שלא עלתה על דעתו פשרה בנושא טענת "זכות" השיבה. ואילו בעצרות לזכרו, המסר היה "שלום בכל מחיר" ונסיגה מלאה. המסר המדיני של העצרות היה מחיקת כל ה"לאווים" של רבין והפיכתם ל"הנים".

 

התוצאה של המגמה הזאת לא הייתה רק הדרת חלקים משמעותיים מן הציבור הישראלי מן היום הממלכתי, בניגוד מוחלט למשמעות ולמטרה של יום ממלכתי, אלא החמצת הזדמנות למנף את הרצח לגיבוש אמירה קונצנזואלית – של כל קצוות הקשת הפוליטית הציונית הדמוקרטית, נגד קנאות, נגד פנאטיות, נגד גזענות ונגד אלימות. התוצאה היא התגברות התופעות הללו, כמו בתופעות פשעי השנאה ("תג מחיר" בכיבוסית), אלימות פיסית ומילולית נגד מפגיני "שמאל" במלחמה, תרבות מוות נוסח קריאות הזוועה "מוות לערבים" ו"מוות לשמאלנים", תועבות כמו ספר הפיגולים "תורת המלך" והרחבת התפוצה של תאוריות הכזב אודות הרצח ("תאוריית הקונספירציה") וגם אלימות מצד ה"שמאל" הרדיקאלי, כמו יידויי אבנים ובקבוקי תבערה יחד עם מחבלים פלשתינאים לעבר חיילי צה"ל וכוחות הביטחון בהפגנות השבועיות נגד גדר הביטחון, מאמרי הסתה רוויי אלימות נגד הממשלה הנבחרת בעיתונות, הסתה לעריקה מן המלחמה, כינוי חיילי צה"ל כנאצים וטייסי צה"ל כרוצחים, פעולה לחרם נגד ישראל ואינתיפאדה משפטית בעולם נגד קציני צה"ל ומדינאים ישראלים ועוד.

 

כמובן שכישלון אוסלו, כאשר התברר לכל שהיה זה הסכם הונאה שבעקבותיו ערפאת נכנס עם כוחותיו לא"י והשתמש בשטחים שקיבל כבסיס להרחבה חסרת תקדים של הטרור ולרצח 1,500 ישראלים, שחק את מעמדו ומשמעותו של יום הזיכרון הממלכתי לרבין. שכן, אם אין זה יום של אמירה ערכית נגד ההקצנה והאלימות, אלא יום הזדהות עם דרך פוליטית אחת – קריסתה של הדרך הפוליטית הזאת שחקה את זכרו של רבין.

 

מי שהבינו את משמעות הדברים והחליטו להחזיר את הגלגל אחורנית ולנסות לעצב את יום השנה לרצח רבין באופן הראוי, הן תנועות הנוער ותנועות הבוגרים ובראשן תנועת "דרור ישראל". כבר לפני שנתיים הם יצרו עצרת חלופית, ששיתפה את כל תנועות הנוער והגורמים הדמוקרטיים מ"ימין" ומ"שמאל" בעצרת שהמסרים שלה הם הדמוקרטיה והמאבק חסר הפשרות נגד אלימות, שנאה וגזענות. השנה שוב מובילה קואליציית תנועות הנוער עצרת בעלת מסר דומה. אחרי שנים רבות כל כך, קשה לשקם את מעמדו של היום הממלכתי החשוב הזה שנשחק כל כך כיוון שבוזה כל כך, אולם הדבר חשוב כל כך לעתיד הדמוקרטיה הישראלית, שאסור להתייאש, ויש לעשות כל מאמץ כדי להצליח במשימה.

 

הגורמים ששחקו את זכר הרצח ואת משמעות יום הזיכרון הממלכתי, אינם מרפים. הם יוצאים נגד תנועות הנוער ומנסים להכשיל את יוזמתם ואת העצרת שהם מארגנים. על שוחרי הדמוקרטיה האמתיים להיות שותפים ולהתייצב עם תנועות הנוער בעצרת.

 

* "שווים"

נכתב על ידי הייטנר , 8/9/2014 08:39   בקטגוריות היסטוריה, זיכרון, חברה, חוץ וביטחון, חינוך, מנהיגות, פוליטיקה, רצח רבין, תרבות  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להייטנר אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על הייטנר ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ