לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

הבלוג של אורי הייטנר

מאמרים בנושאי פוליטיקה, חברה, תרבות, יהדות וציונות. אורי הייטנר, חבר קיבוץ אורטל, איש חינוך ופובליציסט

כינוי:  הייטנר

מין: זכר





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


קטעים בקטגוריה: ֳ÷ֳ¸ֳ¡ֳ¥ֳ÷. לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

ללכת שבי אחריך


הבה נעשה תרגיל קטן.

אני משוכנע שהרוב המוחלט של הקוראים, מכיר את שירם של אהוד מנור ונורית הירש, אותו שרה אילנית, "ללכת שבי אחריך".

ובכן, זה התרגיל:

זמזמו בקול רם את המנגינה הפותחת את הפזמון; מנגינת השורה "ללכת שבי אחריך".

איזו אסוציאציה עולה לכם?

איזו שורה משמעותית מאוד בתרבותנו, היא באותה מנגינה?

 

"עוד לא אבדה תקוותנו". אותה מנגינה. ולא במקרה.

אין מילים המתמצות בצורה מופתית יותר מ"עוד לא אבדה תקוותנו", את המסר של השיר "ללכת שבי אחריך".

 

ההתאמה הזאת, המשתלבת בטבעיות כזאת במנגינת השיר כולו, היא מלאכת מחשבת של מלחינה גדולה, היורדת עד שורש מהותו של הטקסט שהיא מלחינה, ויוצקת במילים עוצמה שאי אפשר לבטא במילים.

 

את "ללכת שבי אחריך", כתב אהוד מנור אחרי מלחמת יום הכיפורים, בעיצומו של המשבר הקשה ביותר בתולדות מדינת ישראל, אחרי מלחמה שבה רבים מחבריו ומבני דורו נפלו, שנים אחדות אחרי שאחיו הצעיר יהודה נפל במלחמת ההתשה.

 

אהוד מנור אינו מייפה את המציאות, אינו אומר "החיים שלנו תותים" ולא "חייך, הכל לטובה". אדרבא, הוא הולך עם הקושי, עם האבל. אולם הוא נותן לו פשר ומשמעות, הוא נותן לו תכלית. הוא כותב על ארץ ישראל כ"ארץ של חלב מרור ודבש". ארץ ישראל היא ארץ זבת חלב ודבש, אך היא גם ארץ של מרור. לא "הכל דבש". אבל גם לא הכל מרור. הוא כותב על "האדמה הנוראה והיפה הזאת".

 

ואחרי אותה ארץ של חלב מרור ודבש, הוא הולך שבי. הוא נולד בכל בוקר מחדש. מאין הכוחות? יש לנו מחויבות. "לשאת חלום מבטן, מדורות". אנו הדור שזכה להגשים את חלום הדורות של העם היהודי. הקשיים והסבל שלנו, מחיר הגאולה הלאומית, הם כאין וכאפס לעומת הסבל בגולה הדוויה. מה שהחזיק את קודמינו בקושי ובסבל הוא אותו חלום, לשוב לארץ ישראל. האם אנו, שזכינו להגשים את החלום, יכולים להרשות לעצמנו להישבר בשל מחיר הגשמת החלום?

 

השיר מסתיים בתפילה לשלום. תפילה המתכתבת הן עם "ופרוש עלינו סוכת שלומך", והן עם תפילת יום הכיפורים:

יַעֲלֶה תַחֲנוּנֵנוּ מֵעֶרֶב

וְיָבוֹא שַׁוְעָתֵנוּ מִבֹּקֶר

וְיֵרָאֶה רִנּוּנֵנוּ עַד עָרֶב.

יַעֲלֶה קוֹלֵנוּ מֵעֶרֶב

וְיָבוֹא צִדְקָתֵנוּ מִבֹּקֶר

וְיֵרָאֶה פִדְיוֹנֵנוּ עַד עָרֶב.

 

כתב אהוד מנור ונורית הירש הלחינה:

עם ערב הד קולנו יעלה,

מבוקר יום אלינו הוא יבוא

ופדיוננו יראה עד בוא ערבו,

מתי סוכת שלומך עלינו תיגלה.

 

החיבור של נורית הירש לתפילה ולבית הכנסת הוא מילדות, מבית אבא. בשירים רבים, התכתבה נורית הירש בלחניה עם התפילה, במשפט פה או שורה שם, כאשר הדבר התאים למסר של הטקסט.

 

על זיקתה לתפילה ולבית הכנסת, סיפרה נורית הירש: "סבא וסבתא שלי היו מחצרו של הרבי מלעלוב ובימי הצנע, כשהיה קשה לרכוש דירה, גרנו אצלם", היא מספרת. "בשבתות ובחגים הייתי לובשת את חצאית הפליסה שלי והולכת עם סבא לבית הכנסת. בהשפעתו אהבתי לשמוע חזנות. הקרעכץ, אותן האנחות מפרקי החזנות, נכנסו לי לדם וחדרו לעשרות משירי, אפילו 'בפרדס ליד השוקת'".

 

גולת הכותרת של השיח של נורית הירש עם התפילה, הוא בלחנה לתפילת השלום, הפסוק מתוך הקדיש, "עושה שלום במרומיו, הוא יעשה שלום עלינו, ועל כל ישראל, ואמרו: אמן".

 

כמה אנשים יודעים שנורית הירש כתבה את הלחן המוכר? כמה בכלל חושבים על הלחן הזה, ככזה שמוסיקאי כתב אותו? הרי ברור לנו שהלחן הזה הוא מקדמת דנא; שימיו כימי מילותיו העתיקות.

 

כשנורית הירש נשאלה על כך, היא אמרה שכלל אינה מתוסכלת, נהפוך הוא. היא רואה כהישג אדיר, את העובדה שהיא הצליחה לכתוב מנגינת עם.

 

ביום העצמאות תקבל נורית הירש פרס ישראל לתרבות עממית וזמר עברי.

 

נורית הירש בת ה-74 היא יוצרת פוריה מאוד, הניצבת כבר 50 שנה בשורה הראשונה של הזמר העברי. היא כתבה למעלה מ-1,600 שירים, בסגנונות רבים והחותם העמוק שהטביעה הוא רב תחומי. אין כמעט תחום במוסיקה הישראלית, שלא נמצא בו את טביעות אצבעותיה.

 

את המוסיקה החסידית והתפילות כבר הזכרנו.

 

שירי ילדים? הילדים שלי גדלו על הקלטות המקסימות שלה "דיג-דיג-דוג", אך גם אני כילד גדלתי על "מקהלה עליזה". לאורך כל השנים היא יצרה לילדים, לפסטיבלי הילדים ולפסטיגלים.

 

מוסיקה לקולנוע? "בלדה לשוטר" שהלחינה למילותיו של אהוד מנור לסרט "השוטר אזולאי" נבחר לפני שנים אחדות לשיר האהוב ביותר על הקהל בתולדות הקולנוע הישראלי, ואי אפשר לשכוח את "תני לי יד" של בועז שרעבי מן הסרט "מאחורי הסורגים".

 

תיאטרון? "אח יא ראב" מן המחזמר "סלאח שבתי" אף הוא נכס צאן ברזל, בליבת הקלסיקה הישראלית.

 

אירוויזיונים? השיר הראשון שייצג את ישראל באירוויזיון, בשנת 1973, כאשר עוד לא התביישנו בשפה ובתרבות שלנו וטרם שיגרנו חקיינות לועזית פרובינציאלית, היה "אי שם", שנורית הירש הלחינה למילותיו של אהוד מנור בביצוע אילנית. נורית הירש שניצחה על התזמורת בשיר הזה, הייתה האישה הראשונה שניצחה על התזמורת בתולדות תחרויות האירוויזיון. הצמד אהוד מנור ונורית הירש, שהרבה מאוד ליצור יחד, כתב גם את השיר הישראלי הראשון שניצח באירוויזיון, "אבאניבי", בביצוע יזהר כהן.

 

אולם אהבתה הגדולה, הגרסא דינקותא של נורית הירש, היא המוסיקה הקלאסית. אביה של נורית הירש היה זמר אופרה בוינה וניגן על כינור. כבר בהיותה ילדה קטנה נהג אביה לקחת אותה לצפות באופרות. היא התאהבה במוסיקה, באופרות, במלחינים הקלאסיים ובראשם מוצרט. מגיל שבע היא מנגנת על פסנתר. כבר כילדה היא הצטיינה כפסנתרנית מחוננת. בהיותה בת עשר זכתה בפרס מוצרט על נגינת אחת הסונטות של המלחין האהוב עליה. כנערה צעירה כבר החלה להתפרנס מליווי זמרים מהאופרה הישראלית, שבאו להתאמן עמה בביתה. כבר כנערה היא למדה באקדמיה למוזיקה; לימודים אותם מימנה ממתן שיעורי פסנתר ואקורדיון לילדים, נגינה בסטודיו לבלט וליווי רביעיית מועדון התיאטרון. במקביל היא החלה ללמוד ג'אז.

 

עם גיוסה לצה"ל שירתה נורית הירש כפסנתרנית בלהקת גייסות השריון. היא החלה להלחין להנאתה. נעמי שמר ששמעה מנגינה שהיא כתבה, אמרה לה שהיא מוכרחה להתאים למנגינה הזאת מילים. אורי אסף כתב את המילים, והיה זה שירה הראשון – "פרח הלילך". הראשונים ששרו אותו היו שלישיית שריד, אך מי שפרסמה אותו הייתה חוה אלברשטיין, שכנערה הופיעה בתיאטרון החמאם, שבו עבדה נורית הירש כפסנתרנית, לאחר שחרורה מצה"ל.

 

נורית הירש הלחינה לטובי הפזמונאים והמשוררים. הפרטנר העיקרי שלה היה אהוד מנור, עמו כתבה עשרות שירים. היא הלחינה פזמונים של יורם טהרלב, דן אלמגור, עמוס אטינגר, יוסי גמזו, דודו ברק, רחל שפירא, שמרית אור ועוד רבים וטובים.

 

שיר שכתבה עם יורם טהרלב, ימחיש את הצד האנושי של נורית הירש.

 

בעת חופשה בניו יורק, ב-1985, נענתה נורית הירש לבקשה של חברה אצלה התארחה, לבוא למועדון לילה של ישראלים, שם מופיעה פעמיים בשבוע זמרת מישראל, שמשבוע לשבוע רואים כיצד היא הולכת ומידרדרת. הירש הופתעה לפגוש את רבקה זוהר, לה כבר כתבה עם אהוד מנור מספר שירים, כמו "הבית ליד המסילה" ו"בן יפה נולד". רבקה זוהר הייתה שקועה עמוק בסמים. נורית הירש החליטה לסייע לה. היא הגישה לה קלטת ועליה מנגינה שכתבה. היא אמרה שהשיר נכתב בעבורה, כדי שתבוא לשיר אותו בפסטיגל.

 

בקושי רב היא שכנעה אותה לקבל את ההצעה. נורית יצרה קשר עם יורם טהרלב, סיפרה לו את הסיפור. יורם טהרלב כתב על המנגינה את השיר "בדרך אל הכפר". השיר נכתב על סיפורה של רבקה זוהר, בת משפחת זינאתי מפקיעין, המשפחה שמעולם לא עזבה את ארץ ישראל. בשיר, היא מבטאת את הפליאה:

איני יודעת מה קרה.

אי אבדה הדרך הברוכה,

אי אבדה הדרך אל הכפר,

הדרך בה רציתי לשוב בחזרה.

 

השיר מסתיים בהבטחה אופטימית של קימה מעפר ושיבה לארץ, אל הכפר:

 

בלילות הארוכים הלבנים,

עת הנפש לא תמצא מנוחתה,

אני קמה מעפר, אני שבה אל הכפר

כמו ילדה שחוזרת אל ביתה.

 

השיר הזה הציל את חייה של רבקה זוהר, הקים אותה מעפר, הרים אותה מאשפתות, והחזיר אותה לארץ ישראל.

 

כעבור שנה, שבה רבקה זוהר והופיעה בפסטיגל, עם שיר נוסף של יורם טהרלב ונורית הירש, מעין שיר המשך – "חלקת אלוהים".

 

חלקת אלוהים ופיסת שמיים.

דבר לא אבקש - רק אבן קטנה,

ראשי להניח בצל הזית,

ולשקוט ארבעים שנה.

 

למעלה מ-1,600 שירים שנורית הירש הלחינה זורמים במחזור הדם של התרבות הישראלית, עד שקשה לדמיין את התרבות הישראלית בלעדיה. על מפעל חייה הוענק לנורית הירש פרס ישראל. הפרס לנורית הירש הוא מתנת חג העצמאות לכל אוהבי הזמר העברי.

 

* "מקור ראשון"

נכתב על ידי הייטנר , 4/5/2016 01:30   בקטגוריות אמנות, אנשים, היסטוריה, יהדות, ציונות, תרבות  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



פינתי השבועית ברדיו: ללכת שבי אחריך


ללכת שבי אחריך / אילנית

פינתי השבועית ברדיו "אורנים", 3.5.16

 

כיוון שבשבוע הבא, ערב יום הזיכרון לחללי צה"ל, לא תשודר התכנית, אני מקדים בשבוע את שידור השיר שתכננתי לשבוע הבא. השיר הוא "ללכת שבי אחריך". זה שיר המתאים בתכניו ליום העצמאות וליום הזיכרון וזהו שיר שהלחינה נורית הירש, שביום העצמאות תקבל את פרס ישראל לזמר עברי.

 

בהיוודע דבר זכייתה הקדשתי לה את הפינה, ולא אחזור שנית על סיפורה. אז השמעתי את חוה אלברשטיין בשיר "נחמה". הפעם בחרתי להשמיע שיר הקשור לשני הפרטנרים המרכזיים שלה: הפרטנר לכתיבה - אהוד מנור, והפרטנרית לביצוע – אילנית.

 

נורית הירש עבדה עם טובי הכותבים – יורם טהרלב, דן אלמגור, עמוס אטינגר, יוסי גמזו, דודו ברק, רחל שפירא, שמרית אור, אורי אסף ועוד רבים וטובים. אך לא היה לה רומן יצירתי הדוק וממושך כמו שיתוף הפעולה רב השנים שלה עם אהוד מנור. לטענתה, מה שחיבר ביניהם הוא בעיקר ההתלהבות – התלהבות הכתיבה שלו והתלהבות ההלחנה שלה. שירם המשותף הראשון היה "הבתים שנגמרו ליד הים", ובהמשך עוד שירים רבים כמו "הבית ליד המסילה", "רק בישראל" ועוד עשרות שירים. בעיניי, גולת הכותרת של יצירתם המשותפת היא השיר "בלדה לשוטר", שיר הנושא של הסרט "השוטר אזולאי", סרטו של אפרים קישון, בביצועו של אושיק לוי. במשאל גדול שנערך ב-2005 נבחר השיר לשיר האהוב ביותר בקולנוע הישראלי. שעות אחדות לפני קבלת הפרס, אהוד מנור נפטר במפתיע, והאירוע כולו הפך למעין ערב הצדעה לזכרו של מנור.

 

במאמר מוסגר, בטרם אחזור לקשר של נורית הירש לאהוד מנור – שתי הערות. תרומה גדולה נוספת של נורית הירש לקולנוע הישראלי, היא שיר הנושא של הסרט "מאחורי הסורגים", "תני לי יד" בביצוע בועז שרעבי. חיבור נוסף של נורית הירש עם אפרים קישון, הוא בכתיבת המוסיקה למחזה "סלאח שבתי", ובמיוחד השיר "אח יא-ראב" למילותיו של חיים חפר, בביצועו של זאב רווח.

 

נחזור לשיתוף הפעולה עם אהוד מנור. ההצלחה הגדולה שהניב שיתוף הפעולה הזה, הייתה בשיר "אבניבי", בביצועו של יזהר כהן, שזכה במקום הראשון באירוויזיון 1978. חמש שנים קודם לכן, השיר הראשון של ישראל לאירוויזיון היה אף הוא שלהם – "אי שם". בשיר זה, שזכה במקום הרביעי, נורית הירש עשתה היסטוריה, בהיותה האישה הראשונה בתולדות האירוויזיונים שניצחה על התזמורת.

 

את "אי שם" שרה אילנית, הזמרת הקרובה ביותר לנורית הירש, ששרה עשרות שירים שלה, ובהם "עושה שלום במרומיו" למילים מן התפילה, "כבר אחרי חצות" למילותיו של עמוס אטינגר, "ושוב אתכם" למילותיו של דודו ברק בביצוע הצמד "אילן ואילנית", "נחמה" למילותיה של רחל שפירא, "אל הדרך" למילותיה של שמרית אור, "זמר שכזה" למילותיו של יענקל'ה רוטבליט ועוד. בין השירים המשותפים של הירש ומנור ששרה אילנית כבר הזכרנו את "אי שם", אזכיר עוד את "בשנה הבאה", אך היפה והאהוב עליי מכולם הוא "ללכת שבי אחריך".

 

אהוד מנור כתב את השיר לאחר מלחמת יום הכיפורים, בתקופה הקשה ביותר בכל תולדות המדינה. תקופה של מורל נמוך, לעתים עד יאוש, תקופה שהתאפיינה בין השאר בירידה גדולה מן הארץ, שגרמה לראש הממשלה יצחק רבין לצאת נגד היורדים ולהגדיר אותם "נפולת של נמושות".

 

ובאותם ימים אהוד מנור כתב את השיר, שהוא שיר אופטימי מאוד, אך לא אופטימי באופן המייפה את המציאות, אלא להיפך – מתאר את הקושי ואת הכאב, אך מציג לצדו את האור ובעיקר נותן תקווה ומבטא מחויבות בלתי מותנית לארץ ולמדינה.

 

אני רואה בשיר הזה אחד מטרילוגיה של שירי ה"צומוד" של אהוד מנור, שירים המבטאים את המחויבות המוחלטת לארץ, גם ובעיקר בשעות הקשות.

 

הראשון שבהם הוא "יליד הארץ", שנכתב לאחר נפילת אחיו הצעיר יהודה במלחמת ההתשה. אהוד כתב את השיר לאחר ששמע את אמו מביעה חרטה על עלייתה לארץ, בשל האסון הכבד שפקד את המשפחה. אהוד ישב וכתב את השיר שבו הוא מודה לאביו ולאמו על שעלו לארץ ישראל ובזכותם הוא זכה להיוולד בארץ. לא אוסיף להכביר מילים על השיר, כי לבטח עוד אשמיע אותו.

 

השני הוא "ללכת שבי אחריך". השלישי נכתב במלחמת לבנון הראשונה – "אין לי ארץ אחרת". אהוד מנור התנגד למלחמה, היה שותף למחאה נגדה, אולם הוא יצא נגד אלה שהמחאה הביאה אותם להתנכר למדינה ולציונות, ניכור שבא לידי ביטוי בין השאר בתופעת הראש הקטן בצה"ל, הסרבנות והביטוי השגור באותם ימים ש"אם אריק שרון יעלה לשלטון אני ארד מהארץ". אהוד מנור כתב ש"אין לי ארץ אחרת, גם אם אדמתי בוערת". הוא דבק בה גם בגוף כואב, בלב רעב כי "כאן הוא ביתי".

 

"ללכת שבי אחריך" הוא שיר אהבה לארץ ישראל, שנכתב בגוף שני, אל הארץ. הוא נפתח במילים "להיוולד כל בוקר מחדש" – לידה מחדש היא דבר אופטימי מאוד. ובימים הכל כך קשים, אחרי מלחמת יום הכיפורים, הוא מדבר על לידה מחדש מידי בוקר. אולם בכל יום הוא גם מת מעט, עם כל מילת פרידה. אין דבר אופטימי יותר מללדת. "להביא אל העולם עוד בן ובת", הילדים של חורף שנת 73'. להביא אותם לאן? "לארץ של חלב, מרור ודבש". כן, זו ארץ זבת חלב ודבש. אך לא רק חלב ודבש. גם מרור.

 

ואחרי הארץ הזאת, על הדבש והמרור שבה, הוא הולך שבי. הוא נושם את השמש הצורב, תרתי משמע. הוא חולם אותה מול שמים, הוא כואב אותה. ועל אף הכאב, ואולי אפילו ביתר שאת למרות הכאב, הוא שוב מתאהב.

 

למה? מאיפה הכוח להתאהב שוב מחדש בארץ שאותה אנו כואבים, על המרור וצריבת השמש שבה? יש לנו מחויבות. "לשאת חלום מבטן, מדורות". אנו הדור שזכה להגשים את חלום הדורות של העם היהודי. הקשיים והסבל שלנו, מחיר הגאולה הלאומית, הם כאין וכאפס לעומת הסבל בגולה הדוויה. מה שהחזיק את קודמינו בקושי ובסבל הוא אותו חלום, לשוב לארץ ישראל. האם אנו, שזכינו להגשים את החלום, יכולים להרשות לעצמנו להישבר בשל מחיר הגשמת החלום?

 

"לשאול באביבייך נחמה", הוא שר – האביב הארץ ישראלי מנחם על הקושי והכאב. "לחיות על פני ובתוכי האדמה, הנוראה והיפה הזאת". אדמת ארץ ישראל היא יפה ונוראה. היא נוראה בשל המחיר שאנו משלמים במלחמה עליה. אך עובדה זו אינה מבטלת את יופיה. אלתרמן כתב על תל אביב, שאולי יש יפות ממנה, אך אין יפה כמוה. כך ארץ ישראל. אין יפה כמוה, ויופיה הוא בראש ובראשונה בכך שהיא המולדת שלנו. ולכן, ראוי שנחיה עליה ובתוכה. מה פירוש בתוך האדמה? יתכן שהכוונה לשורשים העמוקים של התיישבותנו בה, ואולי גם רמז לשכול, שיש לו משמעות, כיוון שהוא מבטיח את החיים על האדמה הזאת.

 

הבית האחרון הוא בית אופטימי, המבטא את התקווה לשלום. השיר מסתיים בשאלה "מתי סוכת שלומך עלינו תיגלה?" השאלה אינה "האם", אלא "מתי", ביטוי לאופטימיות של הכותב.

 

את מילות השיר המקסים הזה נתן אהוד מנור לנורית הירש, ובעיניי הלחן הוא מלאכת מחשבת של התאמת לחן לטקסט ולרוחו. אנו ממש חשים איך המנגינה מבטאת את המילים: את הכאב, את התקווה, את האמונה, את האהבה והתפילה.

 

כך למשל, הפזמון נפתח ב"ללכת שבי אחריך?" אתם מזהים את המנגינה? היא נשמעת לכם מוכרת? "עוד לא אבדה תקוותנו". הפזמון מתחיל במנגינת ההמנון הלאומי, ולא סתם, אלא בשורה "עוד לא אבדה תקוותנו", שהיא ממש מיצוי המסר של אהוד מנור.

 

נורית הירש היא אחת מדמויות המפתח בתולדות הזמר הישראלי, שתרמה לו תרומה גדולה ביותר לאורך למעלה מחמישים שנה. ביום העצמאות היא תזכה בצדק בפרס ישראל. נשלח לה את ברכתנו.

 

חג עצמאות שמח לכל המאזינים!

 

להיוולד כל בוקר מחדש,

עם כל מילת פרידה למות מעט,

ולהביא אל העולם עוד בן ובת

בארץ של חלב, מרור ודבש.

 

ללכת שבי אחרייך,

לנשום את השמש הצורב,

לחלום אותך מול שמייך,

לכאוב אותך ושוב להתאהב.

 

לשאת חלום מבטן, מדורות,

לשאול באביבייך נחמה,

לחיות על פני ובתוכי האדמה

הנוראה והיפה הזאת.

 

ללכת שבי אחרייך...

 

עם ערב הד קולנו יעלה,

מבוקר יום אלינו הוא יבוא

ופדיוננו יראה עד בוא ערבו,

מתי סוכת שלומך עלינו תיגלה.

 

ללכת שבי אחרייך...

נכתב על ידי הייטנר , 3/5/2016 22:49   בקטגוריות אנשים, היסטוריה, זיכרון, חברה, אמנות, ציונות, תרבות  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



ישעיהו כה: מָעוֹז לָאֶבְיוֹן בַּצַּר לוֹ


בפרק כד קראנו נבואה על אסון קוסמי נורא; רעש אדמה גדול שיגרום לנזק נורא, להרג וסבל. ופרק זה הוא פרק הודיה. על מה?

 

רצף הפרקים נותן לנו להבין שההודיה היא על אותו חורבן. "עולם ישן עדי היסוד נחרימה", זו הזדמנות לבנות עולם מתוקן יותר. אולם איך אפשר להודות אחרי אסון כזה?

 

האם באמת הרצף בין הפרקים מעיד על כך ששירת ההודיה היא אמנם על אותו חורבן. פסוק בראשית הפרק, מחזק את ההבנה הזאת: "כִּי שַׂמְתָּ מֵעִיר לַגָּל, קִרְיָה בְצוּרָה – לְמַפֵּלָה, אַרְמוֹן זָרִים מֵעִיר, לְעוֹלָם לֹא יִבָּנֶה". תיאור ההרס בפסוק זה מתאים לתיאורים בפרק הקודם.

 

ובכל זאת אני מפקפק בכך שמדובר באותו אירוע.

 

טיבו של האסון המנובא בפרק כד, הוא חוסר האבחנה שלו. לא רק הרעים ניזוקים, לא רק החזקים. הכל נפגעים, ללא אבחנה: "וְהָיָה כָעָם כַּכֹּהֵן, כַּעֶבֶד כַּאדֹנָיו, כַּשִּׁפְחָה כַּגְּבִרְתָּהּ, כַּקּוֹנֶה כַּמּוֹכֵר, כַּמַּלְוֶה כַּלֹּוֶה, כַּנֹּשֶׁה כַּאֲשֶׁר נֹשֶׁא בוֹ".

 

ואילו כאן מדבר הנביא על מה שנראה כפעולה כירורגית, הפוגעת נקודתית במי שראויים היו להיפגע ומגינה על החלשים, על העניים, על מי שלא יצרו את המצב החברתי שגרם לעונש האלוהי, אלא היו קורבנותיו: "כִּי הָיִיתָ מָעוֹז לַדָּל, מָעוֹז לָאֶבְיוֹן בַּצַּר לוֹ, מַחְסֶה מִזֶּרֶם, צֵל מֵחֹרֶב, כִּי רוּחַ עָרִיצִים כְּזֶרֶם קִיר. כְּחֹרֶב בְּצָיוֹן שְׁאוֹן זָרִים תַּכְנִיעַ, חֹרֶב בְּצֵל עָב זְמִיר עָרִיצִים יַעֲנֶה". באירוע המתואר כאן, רק העריצים, התקיפים המושחתים יפגעו, ואילו דלת העם, מי שסבלו מנחת זרועם של החזקים, נפגעי החזירות, יזכו להגנה, למחסה.

 

מכאן אני משער, שמדובר בשני תיאורים שונים, של שני אירועים שונים. אלו שתי נבואות נפרדות.

 

ברוח חזון אחרית הימים האוניברסלי של ישעיהו (פרק ב'), גם חזון הגאולה בפרק זה מדבר על כך שההר, כלומר ירושלים, יהיה מרכז של גאולה לכל תבל. יוסר הלוט – הסתר הפנים האלוהי, לא רק מעם ישראל, אלא מעמי תבל. והגאולה הזאת כוללת שפע – שהסמל שלו הוא אותם השמנים הנוטפים מן ההר; היא כוללת עולם ללא רוע, ללא מוות, ללא צער, ללא דמעות. הקץ לסבל החומרי והרוחני. "וְעָשָׂה יְהוָה צְבָאוֹת לְכָל הָעַמִּים בָּהָר הַזֶּה מִשְׁתֵּה שְׁמָנִים, מִשְׁתֵּה שְׁמָרִים, שְׁמָנִים מְמֻחָיִם, שְׁמָרִים מְזֻקָּקִים. וּבִלַּע בָּהָר הַזֶּה פְּנֵי הַלּוֹט, הַלּוֹט עַל כָּל הָעַמִּים, וְהַמַּסֵּכָה הַנְּסוּכָה עַל כָּל הַגּוֹיִם. בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח וּמָחָה אֲדֹנָי יְהוִה דִּמְעָה מֵעַל כָּל-פָּנִים וְחֶרְפַּת עַמּוֹ יָסִיר מֵעַל כָּל-הָאָרֶץ כִּי יְהוָה דִּבֵּר". 

 

ועל הגאולה הזאת, ניתן יהיה להודות בסיפוק: "וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא: הִנֵּה אֱלֹהֵינוּ, זֶה קִוִּינוּ לוֹ וְיוֹשִׁיעֵנוּ, זֶה יְהוָה קִוִּינוּ לוֹ, נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בִּישׁוּעָתוֹ".

 

הפרק מסתיים באופן מוזר. אחרי שהנביא מדגיש שוב ושוב שהנבואה האוטופית היא לְכָל הָעַמִּים, אנו מגלים פתאום שהוא מחריג את מואב. למואב מנבא ישעיהו השפלה ותבוסה נוראיים. "וְנָדוֹשׁ מוֹאָב תַּחְתָּיו כְּהִדּוּשׁ מַתְבֵּן בְּמוֹ מַדְמֵנָה. וּפֵרַשׂ יָדָיו בְּקִרְבּוֹ, כַּאֲשֶׁר יְפָרֵשׂ הַשֹּׂחֶה לִשְׂחוֹת. וְהִשְׁפִּיל גַּאֲוָתוֹ עִם אָרְבּוֹת יָדָיו. וּמִבְצַר מִשְׂגַּב חוֹמֹתֶיךָ הֵשַׁח, הִשְׁפִּיל, הִגִּיעַ לָאָרֶץ עַד עָפָר". הפסוקים על מואב כל כך שונים מהרוח האוטופית של הפרק, שנראה לי שהשתרבבו אליו בטעות.

 

* 929

נכתב על ידי הייטנר , 3/5/2016 16:00   בקטגוריות חינוך, יהדות, תרבות  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להייטנר אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על הייטנר ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2016 © נענע 10 בע"מ