לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

הבלוג של אורי הייטנר

מאמרים בנושאי פוליטיקה, חברה, תרבות, יהדות וציונות. אורי הייטנר, חבר קיבוץ אורטל, איש חינוך ופובליציסט

כינוי:  הייטנר

מין: זכר





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


קטעים בקטגוריה: ֳ÷ֳ¸ֳ¡ֳ¥ֳ÷. לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

תהלים מט: כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ


התורה היא תורת חיים. היהדות מקדשת את החיים ורואה במוות טומאה.

 

דווקא מתוך תודעה זו, בולט בייחודו, ולטעמי ביופיו ובחכמתו, מזמור מט. זהו מזמור הגותי, שלכאורה עוסק במוות, אך למעשה מאתגר ומגדיר, באמצעות המוות, את החיים. המשוררים  משתמשים ברִיק של המוות, כנייר לקמוס להגדרת ערך החיים, להגדרת סדרי העדיפויות בחיים, להגדרת המטרות שלמענן ראוי לחיות.

 

הם מגדירים זאת הן על דרך השלילה והן על דרך החיוב. מי הם המשוררים? בני קורח. בתודעה שלנו, המאפיין את קורח הוא עושר מופלג. "עשיר כקורח", אנו אומרים. בני קורח, שראו כיצד אביהם מת באחת, ולא נותר דבר מרכושו, יוצאים בראש ובראשונה נגד רדיפת הבצע, ומציבים מולה מסר של שוויון.

 

הַבֹּטְחִים עַל חֵילָם, וּבְרֹב עָשְׁרָם יִתְהַלָּלוּ; אָח לֹא פָדֹה יִפְדֶּה אִישׁ, לֹא יִתֵּן לֵאלֹהִים כָּפְרוֹ.    וְיֵקַר פִּדְיוֹן נַפְשָׁם, וְחָדַל לְעוֹלָם. אין סכום כסף בעולם שניתן לשחד בו את המוות, כדי שידחה מעט את בואו. אם כן, לשם מה המאמץ?

 

מלכתחילה מגדירים המשוררים את שירם כעוסק בנושא האוניברסלי ביותר. המוות שייך לכולם. ולכן השיר העוסק, לכאורה, במוות, מעניין את כולם. בפתיחתם המליצית מזמינים המשוררים את קהל המאזינים: "יַחַד עָשִׁיר וְאֶבְיוֹן". מול המוות, אין הבדל ביניכם. אתם שווים.

 

אולם מה זה משנה? אם המוות הוא ריק, והיהדות מקדשת את החיים, ניתן לראות בצבירת הרכוש את טעם החיים, גם אם הם חסרי ערך ברגע המוות.

 

אך, כאמור, השיר אינו עוסק באמת במוות, אלא מגדיר באמצעות המוות את ערך החיים. ולכן, להבדיל מחוסר הערך ברכוש ובבצע, יש דברים שיש להם ערך, והביטוי לכך הוא שאין הם מתים עם גופו של האדם. אלו הם מעשיו הטובים. אלה הם דברים שלמענם ראוי לחיות, שראוי להקדיש להם את החיים.

 

אַל תִּירָא כִּי יַעֲשִׁר אִישׁ, כִּי יִרְבֶּה כְּבוֹד בֵּיתוֹ. כִּי לֹא בְמוֹתוֹ יִקַּח הַכֹּל, לֹא יֵרֵד אַחֲרָיו כְּבוֹדוֹ. כִּי נַפְשׁוֹ בְּחַיָּיו יְבָרֵךְ, וְיוֹדֻךָ כִּי תֵיטִיב לָךְ. תָּבוֹא עַד דּוֹר אֲבוֹתָיו, עַד נֵצַח לֹא יִרְאוּ אוֹר. בניגוד לעושר ולכבוד החיצוני, שאין להם ערך ולכן הם נמוגים עם גופו של האיש, לא כן מעשיו, שיש בהם ברכה, כלומר תרומה לכלל, לזולת. המעשים האלה יברכו את נפשו של האדם, כלומר יביאו ברכה לנפש שלו, למה שנשאר אחרי מותו – זכרו, מורשתו. הטוב שהשפיע על העולם ימשיך ויתקיים, כי הוא דבר בעל ערך.

 

ואילו מי שיעסקו ברדיפת בצע, כבוד ויוקרה, אינם מבינים את משמעות היותם בני אדם, ובכך הם אינם מיישמים את המתנה הגדולה שקיבלו בעצם היותם בני אדם – את מותר האדם מן הבהמה. אָדָם בִּיקָר וְלֹא יָבִין, נִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ.

 

 * 929

נכתב על ידי הייטנר , 29/4/2017 18:06   בקטגוריות הגות, חברה, חינוך, יהדות, כלכלה, תרבות, ספרות ואמנות  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



תהלים מח: מְשׂוֹשׂ כָּל הָאָרֶץ


בעוד שבועות אחדים נחגוג יובל לאחד הימים הגדולים בתולדות העם היהודי ומדינת ישראל - שחרורה ואיחודה של ירושלים, בירת ישראל, בירת העם היהודי.

 

כן, אני יודע. יש אנשים שהמילים שכתבתי כאן הם בעבורם ג'יבריש; שהם כבר בעיצומו של פסטיבל הנהי, הבכי, הקוטראי וההלקאה העצמית על ה"אסון" שקרה לנו.

 

אבל עוצמת הרגשות שפרצה מלבו של כל יהודי שפוי באותו היום הגדול, היא הביטוי האמתי, האותנטי, של חיותה של האומה; ללא אותו רגש אין קיום לעם היהודי, ולכן פסטיבל הנהי יישאר מנת חלקם של שוליים מנוכרים.

 

חתן פרס ישראל חיים חפר היטיב להסביר במקאמה שכתב ביום בו שוחררה העיר, איך זה קורה שצנחנים בוכים.

 

איך זה קורה שצנחנים בוכים

איך זה קורה שהם נוגעים נרגשים בקיר

איך זה קורה שמן הַבֶּכי הם עוברים לְשִיר

אולי מפני שבחורים בני י"ט שנולדו עם קום הַמְדִינה

נושאים על גבם - אלפיים שנה...

 

****

 

מזמור מח בתהלים הוא שיר הלל לירושלים; ליופיה, לעוצמתה. הוא שיר המתאר את ירושלים בימי גדולתה. נאמר בו "שִׁיתוּ לִבְּכֶם לְחֵילָה, פַּסְּגוּ אַרְמְנוֹתֶיהָ, לְמַעַן תְּסַפְּרוּ לְדוֹר אַחֲרוֹן". זה כוחו של המזמור ושל רבים כמותו. המזמור אצר בתוכו זיכרונות, כיסופים, אמונות, תקוות, ייחולים, מראות, ריחות וטעמים, במשך אלפיים שנות גלות, עד דור אחרון לגלות, ואפשרו לו להיות דור ראשון לגאולה. מזמור מח הוא המטען שאותם בחורים בני יט נשאו על גבם, וטענו את הלוחמים בכוחות החוסן, הנחישות והעוצמה שהביאו לניצחון.

 

יְפֵה נוֹף, מְשׂוֹשׂ כָּל הָאָרֶץ, הַר צִיּוֹן יַרְכְּתֵי צָפוֹן, קִרְיַת מֶלֶךְ רָב.

 

איזה תיאור. איזה מטען!

 

מְשׂוֹשׂ כָּל הָאָרֶץ – האם הכוונה לארץ ישראל, או לארץ במובן העולם כולו?

 

ר' יהודה הלוי לא השאיר מקום לספקות, ובשירו הוא שינה במעט את המילים: לא מְשׂוֹשׂ כָּל הָאָרֶץ אלא מְשׂוֹשׂ תֵּבֵל.

 

יְפֵה נוֹף מְשׂוֹשׂ תֵּבֵל קִרְיָה לְמֶלֶךְ רָב.

לָךְ נִכְסְפָה נַפְשִׁי מִפַּאֲתֵי מַעְרָב.

הֲמוֹן רַחֲמַי נִכְמָר כִּי אֶזְכְּרָה קֶדֶם.

כְּבוֹדֵךְ אֲשֶׁר גָּלָה וְנָוֵךְ אֲשֶׁר חָרָב.

וּמִי יִתְּנֵנִי עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים, עַד

אֲרַוֶּה בְדִמְעָתִי עֲפָרֵך וְיִתְעָרָב.

דְּרַשְׁתִּיךְ, וְאִם מַלְכֵּךְ אֵין בָּךְ וְאִם בִּמְקוֹם

צְרִי גִּלְעֲדֵך - נָחָשׁ שָׂרָף וְגַם עַקְרָב,

הֲלֹא אֶת אֲבָנַיִךְ אֲחוֹנֵן וְאֶשָּׁקֵם,

וְטַעַם רְגָבַיִךְ לְפִי מִדְּבַשׁ יֶעְרָב.

 

ריה"ל משוכנע שהכיסופים יביאו למעשים, לכך שהכוספים יחוננו את אבני ירושלים.

 

גם "יפה נוף" של ריה"ל נישא במטען על גבם של הלוחמים.

 

****

 

הפרק מסתיים בפסוק:

 

כִּי זֶה אֱלֹהִים אֱלֹהֵינוּ עוֹלָם וָעֶד, הוּא יְנַהֲגֵנוּ עַל מוּת.

 

כתב הרב קוק:

 

נתרחק נא מכל טינא [טינה], נתרומם מכל קטנות מוח ולב, נתעלה מכל שנאה וקינטוריה, נספוג נא את האהבה הרעננה ממקור עדנה, נרכיב את ענפי החסד על שרשי הדעה, את הוד החופש על הדרת השֵׂיבה של האמון, של כבוד הורים ומורים אשר לעם עתיק, אציל ואיתן.

 

לתחיה איתנה זו קרואים אנו, אליה נבוא. ארץ אבות החמודה, ארץ חיים לנו, היא תכשירנו לעילוי עילויים זה. כִּי זֶה אֱלֹהִים אֱלֹהֵינוּ עוֹלָם וָעֶד, הוּא יְנַהֲגֵנוּ עַל מוּת.

 

* 929

נכתב על ידי הייטנר , 26/4/2017 20:50   בקטגוריות חינוך, יהדות, היסטוריה, ספרות ואמנות, פוליטיקה, ציונות, תרבות  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



פינתי השבועית ברדיו: החיים יפים


החיים יפים / אחינועם ניני

פינתי השבועית ברדיו "אורנים" 24.4.17

 

ב-1997 הסעיר סרט שואה יוצא דופן את עולם הקולנוע. היה זה סרטו של הבמאי והשחקן האיטלקי רוברטו בניני "החיים יפים". הסרט זכה להצלחה רבה, היה מועמד לשבעה פרסי אוסקר, וזכה לשלושה: הסרט הזר הטוב ביותר, השחקן הטוב של השנה שהוענק לבניני עצמו, שכתב את התסריט, ביים את הסרט ושיחק בו בתפקיד הראשי ופרס המוסיקה המקורית הטובה ביותר.

 

אולם הסרט עורר מחלוקת חריפה, ברמה העקרונית. היה זה סרט על השואה, אבל סרט שונה בתכלית מסרטי השואה הרגילים. הייתה זו קומדיה טרגית על השואה. ועצם כתיבת קומדיה על השואה, נתפסה בקרב רבים כחילול הקודש, כגימוד השואה, כהתייחסות לא רצינית לשואה.

 

ואכן, כך ראו אותו רבים, ובהם מבקרי קולנוע ישראליים כמאיר שניצר ועמיתים שלו בעולם. אך בסך הכל, הקהל קיבל אותו בחיוב, והבין את הרעיון העומד מאחוריו – להעביר דווקא באמצעים קומיים את מוראות השואה לדור הבא, בדיוק כפי שבשנים האחרונות מקובל לעשות זאת באמצעות ספרי וחוברות קומיקס.

 

הסרט מציג את דרכו של הגיבור לגונן על ילדיו מפני מוראות השואה, באמצעות הסתרת המציאות והכחשתה, ובניית מציאות מדומה סביבם, המרחיקה מהם את עובדות החיים הנוראים בגיהינום אליו הם נכנסים. הוא מנסה ליצור מצג שווא על פיו החיים יפים, כדי שיוכלו ליהנות מהם ככל הניתן, גם בתופת של השואה. הדרך שלו להתמודד עם השואה היא ההומור, שלכאורה נועד לגונן רק על ילדיו, אך למעשה הוא מגונן גם עליו.

 

ראיתי את הסרט בשעתו, ולא כל כך אהבתי אותו. אמנם איני שותף להתנגדות העקרונית, אבל משהו בדמותו התזזיתית המוגזמת של יהושע, גיבור הסרט, אותו גילם בניני, נראה בעיניי כל כך בלתי אמין, שגרם לי ליחס שלילי אל הסרט.

 

המוסיקה של הסרט, אותה כתב ניקולה פיובאני והיא בוצעה בידי תזמורתו, היא נפלאה.

 

אחינועם ניני וגיל דור כתבו על המוסיקה הזאת את השיר בעברית ובאנגלית "החיים יפים".

 

השיר אינו עוסק ישירות בעלילת הסרט, אבל הוא מעביר את המסר המרכזי, שהחיים יפים, וכל עוד אפשר, יש למצות אותם, גם אם לשם כך יש להעמיד פנים. אולי זה משחק, אבל הצחוק מזכיר שהמשחק נמשך, והחיים יפים כל כך.

 

את יופיים של החיים מתארת אחינועם ניני בתיאורי היום יום, הטריוויאליים כל כך, שהם אלה ההופכים את החיים ליפים כל כך:

סתם, חיוך ללא סיבה / תום, ימים של אהבה / שיר ישן לאור ירח / וריח משכר שלך / וכך אותך אני זוכר.

 

אני אוהב מאוד את אחינועם ניני כזמרת ויוצרת. היא אחת המוכשרות והטובות במוסיקה הישראלית. אני סולד מפעילותה הפוליטית, ובעיקר מהשתתפותה שוב ושוב בפרובוקציה הפרברסית של טקס זיכרון משותף עם הפלשתינאים, דווקא ביום הזיכרון לחללי צה"ל.

 

אבל אני מתנגד לחרמות, מתנגד לכל הקריאות להחרים אותה, ואין זו הפעם הראשונה שאני משמיע כאן משיריה. ובוודאי כשמדובר בשיר יפה כל כך, שאתו ועם מסריו אני ממש מזדהה.

 

סתם, חיוך ללא סיבה

תום, ימים של אהבה

שיר ישן לאור ירח

וריח משכר שלך

וכך אותך אני זוכר

 

גל שוטף את העולם

חום הולך ונעלם

צחוק מאיר את השמיים

מזכיר שהמשחק נמשך

והחיים יפים כל כך

 

לה לה לה....

 

בך אסתכל מתוך עיניו

אחבק אותך ויחד ננצח במשחק

בין מציאות לחלומות

בין האושר לדמעות

תמיד אוהב אותך מאוד

 

עם הקסם שבלב

בוא נשכח את הכאב

רק עוד רגע ובינתיים

נזכור שהמשחק נמשך

והחיים יפים כל כך

 

לה לה לה...

 

רק עוד רגע ובינתיים

נזכור שהמשחק נמשך

והחיים יפים כל כך.

נכתב על ידי הייטנר , 24/4/2017 22:50   בקטגוריות אמנות, אנשים, היסטוריה, זיכרון, חברה, חינוך, פוליטיקה, שואה, תרבות, רדיו אורנים  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להייטנר אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על הייטנר ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ