לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

הבלוג של אורי הייטנר

מאמרים בנושאי פוליטיקה, חברה, תרבות, יהדות וציונות. אורי הייטנר, חבר קיבוץ אורטל ומנהל מרכז "יובלים"במכללת תל-חי – מרכז פלורליסטי לתרבות וזהות יהודית

כינוי:  הייטנר

מין: זכר





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


קטעים בקטגוריה: ֳ₪ֳ©ֳ±ֳ¨ֳ¥ֳ¸ֳ©ֳ₪. לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

שקר גס ועלילה נוראה


בעקבות ההתקפה הפראית של מטורפי תג מחיר על מוצב צה"ל ביצהר, ניצל אילן אשל את ההזדמנות החגיגית להשתלחות שלוחת רסן במאות אלפי המתנחלים, תושבי יהודה ושומרון, הרחוקים מקומץ הפראים האלה, כרחוק מזרח ומערב.

 

דבריו הזכירו לי את אלה שנהגו להציג, בחוצפתם כי רבה, את התנועה הקיבוצית בדמותו של הבוגד המרגל אהוד אדיב, בן גן שמואל, שפעל ברשת ריגול וחבלה בשירות הסורים.

בשני המקרים מדובר לא רק בהכללה מכוערת, אלא בשקר גס ועלילה נוראה.

 

בעקבות מקרים של "תג מחיר", נכתב במאמר המערכת של "מקור ראשון", העיתון המבטא את הציונות הדתית בכלל ואת תושבי יו"ש בפרט, תחת הכותרת: "תג מחיר – זוועה מוסרית": "... ימי חירום הם הימים האלה. לא בגלל המתיחות עם תורכיה או האירועים באו"ם, אלא משום שפרי באושים מוסרי נפל בתוך המחנה. לפחות שלושה אירועים המתכנסים תחת המונח 'תג מחיר' אירעו בארבעת הימים האחרונים. מסגד הוצת בשומרון, מכוניות הוזקו באותו אזור וכלי רכב של צה"ל חובלו בידי יד זדונית בבנימין. לא מיותר לציין, שבמהלך הרס הבתים במגרון נזרקו אבנים אל חיילי צה"ל.

 

לרוב המוחץ של אזרחי ישראל, בכללם קוראים עיתון זה, אין צורך להסביר עד כמה המעשים הללו נוראים, מעוּותים ומזיקים. ואולם, בדור הצעיר וכנראה בקרב כמה בוגרים שמעניקים להם חסות, יש מי שהופכים את היוצרות בלי להבין לאן הם מדרדרים את עצמם ואת הסובבים אותם. אל"ף בי"ת של תורה, יהדות ושמירת חוק נשכחו מהם, עד שאין ברירה אלא להסביר את המובן מאליו. ובכן, ההיגיון שלפיו מותר וצריך להיפרע מערבי, שלא עשה דבר, כנקמה או הרתעה על כך שהמדינה פגעה בהתיישבות היהודית ביו"ש ... לא נשמע מעולם בתולדות ישראל. מיהושע בן נון ועד הרב צבי יהודה לא היה מנהיג רוחני שהורה כדבר הזה. גם לא יהיה, משום שאין דבר הסותר יותר את דרך ישראל...  על אחת כמה וכמה באשר להתנגשות בין יהודים. כיצד מעיזים צעירים בני העם הזה להרים את ידם על אחיהם מגניהם, ולא חשוב עד כמה ועל מה הם כועסים. האינם מבינים את משמעות הדבר? האם באמת חפצים הם במלחמת אחים? האינם רואים שבכך הם קודחים חור בספינה שכולנו שטים בה? ואולי זו מטרתם: לעשות כמעשה הסיקריקים בירושלים הנצורה ולשרוף את מחסני המזון האחרונים כדי להחריב?! הדברים הללו חייבים להיאמר בקול גדול וחד, עד שתופעת 'תג מחיר' תימחק מעל פני האדמה. ... 'תג מחיר' הוא זוועה מוסרית שלא ניתן לחיות אתה בכפיפה אחת... 'תג מחיר' פירושו הכרעת מחלוקות באלימות במקום בהידברות, ולא זו דרכו של עם ישראל... אוי לנו ואבוי לנו אם בתוך המחנה יש מי שמועל בקוד היסודי הזה ומנסה לכפות את דעתו ביידוי אבנים ובפינצ'ור גלגלים. זאת לא הייתה בישראל. לא רק החברה שבה חיים אנשי 'תג מחיר', אלא גם הרשויות חייבות לעצור את התופעה האנרכיסטית הזו. טוב עשה מפכ"ל המשטרה כשהקים צוות מיוחד לטיפול בוונדליסטים. יש לקוות שיגיע לתוצאות ומהר. אבל טוב יותר יהיה אם מעניקי האצטלה הרוחנית ל'תג מחיר' יקדימו תרופה למכה ויפסיקו ביוזמתם את מעשי הפרעות. עליהם לדעת שאם לא יעשו זאת מרצונם, המכה בוא תבוא. במקרה כזה, שלא יבואו לזעוק מרה. איש לא יעזור להם".

 

מילים כדורבנות. אין אמירה מפורשת מזאת. וראוי להבחין בכך, שבמאמר המערכת אין אף טיעון תועלתני, העוסק בנזק התדמיתי, למרות שמדובר בנזק נוראי. המסר הוא מוסרי – "אתם זוועה מוסרית".

 

מצג השווא שהציג אילן אשל, לפיו מטורפי "תג מחיר" מייצגים את ציבור המתנחלים, נכון בערך כמו טענה שיגאל עמיר מייצג את תושבי הרצליה. אמנם הוא גר שם, אך עולמו המוסרי והערכי הוא היפוכו של עולמם הערכי והמוסרי של תושבי העיר, הקרויה על שמו של חוזה המדינה. פושעי "תג מחיר" גרים בשומרון, אולם עולמם הערכי והמוסרי הוא היפוכו של עולמם הערכי והמוסרי של המתנחלים.

 

המתנחלים הנם אזרחים נאמנים ושומרי חוק. אנשים טובים, המשרתים בצה"ל, בסדיר ובמילואים, משלמים מסים, עובדים לפרנסת משפחתם, פועלים ביישוביהם, מבצעים פעילויות התנדבות וחסד, מפעילים מערכת חינוך מופתית. יש בהם חילונים, מסורתיים, דתיים, חרד"לים וחרדים. יש בהם מתונים וקיצונים ואפילו קיצונים מאוד; כמו בכל חברה נורמאלית. אין זה מקרה, הרי מדובר בחברה נורמאלית. אנשי "תג מחיר" אינם הקיצונים מאוד בתוך החברה הנורמאלית. מדובר באנשים שמחוץ לחברה, שמתנגדים לה ונלחמים בה. לא בכדי, האנשים האלה רודפים את מנהיגי מועצת יש"ע, מטרידים אותם, מפנצ'רים את מכוניותיהם ושולחים להם מכתבי נאצה. פושעי "תג מחיר" רואים בהנהגת המתנחלים אויב, ובצדק מבחינתם – שהרי הם עצמם אויבי ההתנחלות.

 

מן הראוי שהחברה הישראלית, על כל חלקיה, תשכיל להבחין בין ציבור המתנחלים לבין אויביהם המרים, פורעי "תג מחיר".

 

* "ידיעות הקיבוץ"

נכתב על ידי הייטנר , 24/4/2014 17:23   בקטגוריות היסטוריה, התיישבות, חברה, חוץ וביטחון, פוליטיקה, התנועה הקיבוצית  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



צרור הערות 23.4.14


* אחריותה העליונה של הנהגה לאומית, היא הבטחת שלומה וביטחונה של המדינה. נתניהו הבין זאת, כאשר הציב על סדר יומו של העולם את האיום האיראני, שהוא איום על שלום העולם, אך בראש ובראשונה על שלומה של ישראל. והוא עשה זאת היטב, בכישרון רב ובהצלחה לא מבוטלת.

 

אבל אזעקת העולם אינה מטרה אלא אמצעי, לסיכול תכנית הגרעין. והנה, עומדת ומושגת תוצאה הפוכה – הסכם נוסח מינכן, שבו העולם החופשי נכנע לרודנות המאיימת על שלומו, ומאפשר לאיראן להיות מדינת סף גרעינית.

 

אם זה יקרה, היכולת שלנו לתקוף באיראן, תהיה כמעט בלתי אפשרית. זה קרה במשמרת של נתניהו. יתכן שבראיה היסטורית, דווקא הוא ייחרט כמי שלא עשה את הדרוש כדי להגן על מדינת ישראל.

 

אין ספק שהוא פעל במערכת כמעט בלתי אפשרית, עם התנגדות של העולם לפעולה צבאית, עם אופוזיציה חזקה מבית, כולל של מי שהיו הרמטכ"ל וראש המוסד, עם נשיא שניהל מדינות חוץ לעומתית וכמובן של תקשורת שבחלקה אפילו הסיתה לסרבנות ואף לפוטש. אך מבחנה של מנהיגות, הוא היכולת והאומץ לקבל בזמן את ההחלטה הנכונה, תוך נכונות לשלם את המחיר הפוליטי המידי. כך נהג בגין בנושא הכור העיראקי. יתכן שנתניהו החמיץ זאת בנוגע לכור האיראני. אולי כיוון שחסרה לו המנהיגות שאפיינה אישים כבן גוריון ובגין.

 

* לפני חצי שנה השיג אובמה הישג גדול – הסכם המחייב את סוריה להתפרק מן הנשק הכימי שבידיה. חלפה חצי שנה, וסוריה שבה ומשתמשת בפועל בנשק כימי. מה המסקנה של אובמה? הוא מקדם הסכם מינכן עם איראן, כמדינת סף גרעינית.

 

* ושוב ירי טילים על אזרחי ישראל בדרום הארץ. שוב אותו פשע מלחמה מתמשך. מה ניתן לעשות? הקשיבו היטב, יש לי רעיון מקורי ויצירתי. נקרא לו "התנתקות". ישראל תיסוג מכל שטחי רצועת עזה. היא תעקור את כל יישובי גוש קטיף, עד הישראלי האחרון, כולל הישראלי המת האחרון. כדי שלא תהיה לפלשתינאים כל עילה להמשיך בטרור, הנסיגה תהיה עד גרגר החול האחרון. ואז סוף סוף נהנה משקט ושלווה ונחיה עם שכנינו באהבה, אחווה שלום ורעות.

 

* מה גורם לישראלים לא מעטים, לדבוק בקו הירוק דבקות דתית – משיחית ממש? היטיב להסביר זאת ההיסטוריון ד"ר אודי מנור: "הקו הירוק מסמל בעבורם את גבול הלגיטימיות של הפשע שנקרא ציונות. עצם זה שאנחנו יושבים כאן ועצם זה שאנחנו קיימים, זו כבר תקלה שהדבר היחיד שאיכשהו מקזז אותה הוא השואה... בקיצור, השואה הופכת אותנו לראויים למשהו קטן, חבל שעל חשבון הערבים האומללים. המשהו הקטן הזה, שגם הוא הושג בפשעי מלחמה של טיהור אתני, מוגבל לקו הירוק שהוא כאמור קו הלגיטימיות. מנקודת המבט הזו, בין אם יהיה שלום אחרי שניסוג אליו בין אם לאו, לא משנה מאומה. כי הרי כל פיגוע וכל רצח של יהודי הוא בבחינת 'מגיע לנו' שהרי אנחנו כאן על בסיס של עוול כלפי הערבים שלא חייבים לנו כלום".

 

* בליל הסדר המשפחתי שלנו, השארנו כיסא סמלי ליהונתן פולארד ולעודא טראבין. כיסא לפולארד השאירו רבים. אולם כמה ישראלים יודעים על עודא טראבין? טראבין הוא אזרח ישראל, בן העדה הבדואית, הנמק כבר 14 שנה בכלא המצרי בעוון ריגול למען ישראל. ישראל מכחישה מכל וכל את ההאשמות כלפיו. תהיה האמת בנדון אשר תהיה – המחויבות שלנו כלפיו מוחלטת. על הציבור הישראלי ללחוץ על הממשלה לפעול למענו בכל דרך אפשרית.

 

* על מדינת ישראל להגדיר כמטרה לאומית ראשונה במעלה, את יציאת אוקראינה ועליית יהודי אוקראינה לישראל.

 

* ב-ynet יהדות, נערך במוצאי פסח דיון בסוגיות זהותיות, בהשתתפות ארבעה אנשי רוח. ובהם... "איש הרוח" גדעון לוי. מה הופך את העיתונאי הבינוני הזה, שאם נכנה אותו גמד אינטלקטואלי, נואשם בצדק בהוצאת דיבה על הגמדים, ל"איש רוח", ששווה לטרוח להקשיב להבל פיו? היותו ראש וראשון לתועמלנים האנטי ישראליים, הפך אותו לדמות בינלאומית עתירת פרסים, מצד גורמים שאהבת ישראל אינה בדיוק תמצית האידיאולוגיה שלהם. הסלביות הבינלאומית הזאת, הפכה אותו בתנועה סיבובית הזויה ל..."איש רוח". איזה אבסורד!

 

* גיבורי תש"ח מסתלקים מעולמנו. בשבוע שעבר נפטר בנץ פרידן, מהמפקדים הבכירים של "ההגנה", מפקד חטיבת אלכסנדרוני במלחמת השחרור, בגיל 97. לפני 14 שנים, קיבלתי טלפון מפתיע מפרידן, יו"ר עמותת אלכסנדרוני, בעקבות מאמרים שבהם תקפתי את השרלטן תדי כץ, שפרסם עבודת מאסטר בהיסטוריה, בהדרכת הפוסט היסטוריון האנטי ישראלי הקיצוני, שרלטן ידוע כשלעצמו, אילן פפה, שבה בדה עלילה על טבח שערכו לוחמי אלכסנדרוני בכפר טנטורה. פרידן, יו"ר העמותה, הוביל מאבק משפטי נגד תדי כץ, והתקשר להודות לי על כתיבתי. מאז שוחחנו פעמים אחדות נוספות. לבקשתי, הוא שלח לי חומר רב על הפרשה ועל המאבק המשפטי, בו השתמשתי במאמרים נוספים שכתבתי בנדון. בבית המשפט הוכח שהעבודה הייתה פברוק אחד גדול, שהתבססה על זיוף עדויות והקלטות וכץ נדרש להתנצל מעל גבי העיתון על דבריו. בית המשפט העליון דחה את ערעורו של כץ. אוניברסיטת חיפה פסלה את העבודה. בנץ פרידן, ממפקדי תש"ח, מגיבורי האומה, איש ביטחון והתיישבות (ממייסדי אופירה בסיני). יהי זכרו ברוך!

 

*בילדותי, מיד בצאת הפסח, מיהרתי ל"מרכז הפלאפל לנוער" ברח' עוזיאל בר"ג, לאכול את החמץ הראשון. ותמיד, נדחקתי שעה ארוכה בתור ענק. אבא שלי מאוד לא אהב את המנהג הזה. "מה קרה? מה זה הפרעסעריות הזאת? אפשר לחשוב שהיית מורעב שבוע. החמץ יחכה למחר בבוקר". אבל אני ראיתי במנהג הזה חלק ממצוות החג והקפדתי עליו הקפדה חמורה. במבט לאחור... אבא שלי צדק.

 

* ביד הלשון

 

באחת מפינותיי האחרונות, הסברתי את ההבדל בין ראשי תיבות המסתיימים באות סופית (או"ם) וראשי תיבות המסתיימים באות רגילה (מו"מ): כאשר בהגיה אנו מבטאים את ראשי התיבות כמילה ממש – "אוּם", הסיומת היא באות סופית. כאשר אנו מבטאים את ראשי התיבות במילים השלמות – "משא ומתן", הסיומת היא באות רגילה.

 

אולם יש יוצאים מן הכלל, כמו שב"כ וצמ"פ. איננו נוהגים לומר "שירות הביטחון הכללי" אלא שַׁבַּכּ ולא "צוות, מחלקה פלוגה" אלא צָמַפּ. מדוע, אם כן, איננו מסיימים אותן באות סופית? היוצאים מן הכלל, הם ראשי תיבות שהאות האחרונה שלהם דגושה. היוצאים מן הכלל מסתיימים רק באותיות כ"ף ופ"א, היחידות מתוך המנצפ"ך (האותיות שיש להן אות סופית) שעשויות להיות דגושות בסוף המילה.

 

כאשר הצגתי את הכלל בנדון, נשאלתי מדוע מרצ, שאנו מבטאים אותה כמילה אחת, אינה נכתבת בצ' סופית – מרץ? התשובה היא, שמרצ אינה חלק מן הכלל הזה, כיוון שאין כאן ראשי תיבות, אלא צירוף אותיות הקלפי של שנים ממרכיביה (מ – מפ"ם, רצ – התנועה לזכויות האזרח ולשלום. מהמרכיב השלישי – "שינוי", היא נטלה את הצבע הירוק). 

 

* "חדשות בן עזר"

נכתב על ידי הייטנר , 23/4/2014 00:39   בקטגוריות אנשים, הגרעין האיראני, הזירה הלשונית, היסטוריה, הספדים, חוץ וביטחון, יהדות, מנהיגות, משפחה, ציונות, תקשורת, תרבות  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



האיום כהזדמנות


מאז מימוש הסכמי אוסלו, רובם המכריע של הפלשתינאים ביהודה ושומרון חיים תחת שלטון פלשתינאי, שהוא יותר מדינה מינוס מאשר אוטונומיה פלוס. יש להם נשיא, ראש ממשלה, ממשלה, פרלמנט, חוקים, כוחות ביטחון, שירותי מודיעין, משטרה, בתי כלא, בתי משפט, רשויות מוניציפליות, נציגויות בכל העולם. עד מבצע "חומת מגן", במשך 7 שנים, ישראל נמנעה מלממש את אחריותה הביטחונית, שנקבעה בהסכם אוסלו, ורק בעקבות מתקפת הטרור שגבתה למעלה מאלף ישראלים הרוגים, ישראל השיבה את האחריות הביטחונית לעצמה. ברצועת עזה, השלטון הפלשתינאי הוא מלא.

 

כעת אבו מאזן מאיים על ישראל, שעמו יאבד את עצמאותו הכמעט מלאה לדעת, מתוך בחירה, כדי... להעניש את ישראל. הוא עושה זאת, כיוון שהוא מניח, אולי בצדק, שישראל תיבהל מן האיום ותיכנע לתכתיביו, שעה שהוא אפילו מסרב להכיר בה.

 

על ישראל לראות באיום הזה הזדמנות ולשנות את כללי המשחק. על ישראל להבהיר, שכל שטחי הרשות שמהם היא נסוגה בעקבות הסכמי אוסלו, נשארים שטחים פלשתינאים והיא לא תחזור בשום אופן לנהל אותם ולא תיקח עליהם כל אחריות. במקביל, עליה להודיע, שבמקרה כזה היא תחיל באופן חד צדדי את ריבונותה על גושי ההתיישבות ובקעת הירדן. חייבים לשבור את המשוואה המוזרה, על פיה המו"מ הוא מתנה של הפלשתינאים לישראל שעליו עליה לשלם וכעת, שגם העצמאות הפלשתינאית היא פרס של הפלשתינאים לישראל.

 

אבו מאזן מאשים את ישראל בהפרת "רוח אוסלו". הוא, שמסרב להכיר בישראל, שמסרב לוותר על תביעת "זכות" השיבה, שנועדה להטביע את ישראל במיליוני פלשתינאים, תובע מישראל לקבל מראש את קווי 49' כגבול. אולם כאשר נחתם הסכם אוסלו, סוגיית הנסיגה לקווי 49' הייתה מנוגדת בתכלית הניגוד לעמדת ישראל ולתכנית השלום של רבין. רבין הציג את תכניתו בנאומו האחרון בכנסת טרם הירצחו, ב-5 באוקטובר 1995. להלן מורשת רבין: "גבולות מדינת ישראל לעת פתרון הקבע יהיו מעבר לקווים שהיו קיימים לפני מלחמת ששת הימים. לא נחזור לקווי 4 ביוני 1967. ואלה הם עיקרי השינויים - לא כולם - כפי שאנו רואים אותם ורוצים אותם בפתרון הקבע: בראש ובראשונה ירושלים המאוחדת, שתכלול גם את מעלה אדומים וגם את גבעת זאב כבירת ישראל, בריבונות ישראל... גבול הביטחון להגנת מדינת ישראל יוצב בבקעת הירדן, בפירוש הנרחב ביותר של המושג הזה. שינויים שיכללו את צירוף גוש עציון, אפרת, ביתר ויישובים אחרים שרובם נמצאים  מזרחית למה שהיה 'הקו הירוק' לפני מלחמת ששת הימים. להקים גושי יישובים, והלוואי שהיו כמותם, כמו גוש קטיף, גם ביהודה ושומרון".

 

מי שסטה מהדרך היה ברק ובעקבותיו אולמרט, במדיניות הרפתקנית ומסוכנת של קבלת העיקרון של קווי 49'. המדיניות הזו נחלה כישלון אחר כישלון, ובוודאי שלא קירבה כהוא זה את השלום. האיום הפלשתינאי הוא הזדמנות לחזור למורשת רבין.

 

מלחמת ששת הימים הייתה מלחמת מגן שאין צודקת ממנה. ישראל, בגבולות המסוכנים של 49' (שאילו הופתעה בהם כמו במלחמת יום הכיפורים הייתה מושמדת בתוך שעות), נחלצה למלחמת מגן שבה שחררה חבלי א"י שהיו בשליטה ערבית. אני תומך בוויתורים טריטוריאליים ובנסיגה כואבת משטחי מולדת, אולם בשום אופן לא בנסיגה מלאה ולא בוויתור על גבולות בני הגנה. קבלת העיקרון של נסיגה לקווי 49', כמוה כקבלת העמדה שמלחמת ששת הימים הייתה תוקפנות ישראלית, ואשר על כן, על ישראל "להחזיר" את השטחים ש"כבשה". קבלת הנראטיב השקרי הזה, היא טעות חמורה, ולבטח לא תביא לשלום, בוודאי עם מי שמסרבים להכיר בזכות קיומה של ישראל. לכן, על ישראל להוריד מן הפרק, אחת ולתמיד, את רעיון העוועים הזה, מבית מדרשם של ברק ואולמרט. במקום להיבהל מהאיום הפלשתינאי, יש למנף אותו לשיפור מדיניותה של ישראל. 

 

* "ישראל היום"

נכתב על ידי הייטנר , 20/4/2014 15:09   בקטגוריות היסטוריה, חוץ וביטחון, ציונות  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להייטנר אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על הייטנר ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ