לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

הבלוג של אורי הייטנר

מאמרים בנושאי פוליטיקה, חברה, תרבות, יהדות וציונות. אורי הייטנר, חבר קיבוץ אורטל, איש חינוך ופובליציסט

כינוי:  הייטנר

מין: זכר





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


קטעים בקטגוריה: ֳ₪ֳ©ֳ±ֳ¨ֳ¥ֳ¸ֳ©ֳ₪. לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

ירמיהו מא: בין רצח גדליהו ורצח רבין


מאז רצח רבין, לפני 21 שנה, רצח גדליהו בן אחיקם וצום גדליהו קיבלו נופך ציבורי חדש בחברה הישראלית. הדבר בא לידי ביטוי באירועים בצום גדליהו, בשיח ציבורי ותקשורתי ביום זה וגם בהצעה העולה מפעם בפעם, להעביר את יום הזיכרון לרצח רבין לצום גדליהו.

 

רצח של מנהיג הוא רצח פוליטי, אולם יש סוגים שונים של רצח פוליטי. יש רצח פוליטי על רקע אידיאולוגי ויש רצח פוליטי על רקע של מאבקי שליטה וכוח.

 

רצח רבין הוא פשע אידיאולוגי. רבין נרצח בידי קנאי דתי ואידיאולוגי, שסרב לקבל את ההכרעה הדמוקרטית והרשה לעצמו לנסות באלימות לכפות את עמדתו על המדינה (בסופו של דבר הוא השיג את ההיפך. רבין הקפיא את התהליך בשל הטרור הפלשתינאי ופרס שהחליף אותו הפשיר את התהליך והשלים את הנסיגה שרבין עצר. בסופו של דבר הימשכות הטרור הפלשתינאי וסירוב הפלשתינאים לקבל את הצעות ישראל עצרה את התהליך).

 

רצח גדליהו היה על רקע אחר לגמרי. הרוצח, יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה בֶן אֱלִישָׁמָע היה מִזֶּרַע הַמְּלוּכָה, וראה בעצמו את האיש הראוי להנהגה. בשום מקום לא מוזכרת עמדה פוליטית שלו, השוללת את דרכו של גדליהו בן אחיקם. הוא לא רצח אותו ואת אנשיו ואת הבאים אליו כדי לעצור דרך, לשנות כיוון או לנקום על פעולה, אלא כדי לרשת את השלטון. היה זה קשר, בעל רקע כוחני אזורי, שקשר ישמעאל יחד עם מלך בני עמון, נגד גדליהו. את המודיעין על כך מסר יוחנן בן קרח לגדליהו כבר בפרק הקודם: "בַּעֲלִיס מֶלֶךְ בְּנֵי עַמּוֹן שָׁלַח אֶת יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה לְהַכֹּתְךָ נָפֶשׁ".

 

חרף ההבדל המהותי בין שתי הרציחות, יש צדק רב בזיקה בין השניים. ואין זה ההבדל היחיד. הבדל אחר הוא בזהות הנרצחים.

 

מי היה גדליהו בן אחיקם?

גדליהו בן אחיקם לא היה מלך ישראל. הוא לא נבחר בידי אלוהים, לא נמשח בידי נביא, לא נבחר בתמיכת העם; שארית הפליטה שנשארה לאחר החורבן. מדובר בפקיד ממונה מטעם הצורר הנורא שהחריב את בית המקדש, שהכניע את יהודה וירושלים לאחר מצור אכזרי וממושך, שהגלה את מרביתו של העם, שאנשיו רצחו את בני המלך צדקיהו לנגד עיניו ולאחר מכן ניקרו אותן.

 

מי היה יצחק רבין?

יצחק רבין לא היה פקיד ממונה מטעם צורר העם היהודי. רבין היה אדם שכל חייו קודש לעם ישראל ולמדינת ישראל; ממפקדי תש"ח, הרמטכ"ל של הגדול בניצחונות ישראל – מלחמת ששת הימים, ומנהיג לאומי שנבחר בידי עם ישראל בבחירות דמוקרטיות. רבין, ראש הממשלה, נהג כפטריוט מובהק, כמנהיג לאומי, כאשר הוביל את המדינה במדיניות בה דגל. השאלה האם מדיניותו הייתה נכונה או שגויה, היא שאלה חסרת כל חשיבות, לא מעניינת וכלל אינה צריכה להיות נדונה בהקשר של הרצח. מורשת רבין, האמתית או המדומה, אינה רלוונטית לעניין. גם הקיצוני שביריביו ומבקריו של רבין, אמור לראות ברציחתו אסון לאומי נורא, לא פחות מהקיצוני שבתומכיו ומעריציו.

 

ההבדל המהותי, התהומי, בין שני האישים, מעורר תמיהה חריפה. כיצד זה 2,600 שנה העם היהודי אבל על רצח גדליהו בן אחיקם, הפקיד הממונה מטעם הצורר, ואילו 21 שנים לאחר רצח מנהיג לאומי נבחר, יום הזיכרון הממלכתי לזכרו איבד כל כך את מרכזיותו?

 

למה רצח של פקיד כזה, מטעם צורר כזה, הוא סיבה לצום לדורות? הרי קראנו בתנ"ך על מעשי רצח פוליטיים רבים, כולל של מלכים ומנהיגים. מדוע דווקא על גדליהו אנו צמים?

 

דומני שהחוכמה שבקביעת הצום, אינה האבל על גדליהו בן אחיקם עצמו, אלא המסר לימינו. המסר הוא יצירת זיקה מובהקת בין החורבן לבין רצח פוליטי. המסר של הצום, הוא שרצח פוליטי של מנהיג בישראל הוא חורבן. וגם אם הוא נעשה אחרי החורבן, הוא המסמר האחרון בארון הקבורה של ממלכת יהודה. וכך, ישמעאל בן נתניה, היגאל עמיר של החורבן, הוא ממשיך דרכו של נבוזראדן רב הטבחים, בחורבן ירושלים. עד כדי כך.

 

דווקא גדליהו, דווקא הפקיד הממונה מטעם הצורר, דווקא מי שנרצח כבר לאחר החורבן, לאחר אובדן העצמאות – דווקא הוא הפך סמל לפשע הנורא של רצח מנהיג בישראל.

 

אם כך גדליהו בן אחיקם, קל וחומר בן בנו של קל וחומר, כאשר מדובר ביצחק רבין. אז מה קרה? מה התקלקל?

 

הקלקול הוא הצביון הקלוקל שניתן ליום הזיכרון הממלכתי לרצח רבין. תחת לעצבו כיום אבל לאומי, שבו עם שלם – על כל מגוון הדעות וחילוקי הדעות שבתוכו, ומתוך לגיטימיות מלאה לדעות השונות, אבל על המעשה הנפשע של רצח מנהיג לאומי, של רצח פוליטי, של אלימות פוליטית, של הרמת יד גסה על הדמוקרטיה הישראלית; נעשה ניסיון להפוך את היום הזה ליום אבל של תומכי מדיניותו של רבין, שלא רק מדיר מתוכו את בעלי הדעה הלגיטימית שהתנגדה לדרכו של רבין, אלא אף מעליל על בעלי הדעה האחרת את אשמת הרצח. יתר על כן, הצעד הזה נעשה תוך עיוות דרכו של רבין, וניסיון להפכו אחרי מותו לאדם בעל דעות רחוקות מרחק רב מהדרך המדינית שבה הוא באמת דגל ואותה הוא באמת הוביל.

 

הקלקול הזה הוזיל את מהותו ומשמעותו של הרצח והתנקש בחשבון הנפש הלאומי של הדמוקרטיה הישראלית, המתחייבת כלקח מן הרצח. הדבר הביא לכך, שבעוד רצח הפקיד הממונה מטעם הצורר הוא יום צום כעבור 2,600 שנה, יום השנה לרצח מנהיג ומצביא לאומי הוא כמעט יום חולין 21 שנה אחרי הרצח.

 

למרות הנזק שנוצר ב-21 שנות הוזלת יום השנה לרצח והפיכתו קרדום פוליטי לחפור בו – עדין לא מאוחר לתקן את הנזק, וליצור יום-גדליהוזציה של יום השנה לרצח רבין. יום אבל לאומי על האסון הנורא שחולל בן בליעל מקרבנו; רצח ראש ממשלה נבחר בישראל. יום שצריך ללכד את כולנו, ימין ושמאל, דתיים וחילונים, תומכי רבין ומתנגדיו משמאל ומימין, כיום של שבועה: לעולם לא עוד!

 

****

 

יצחק רבין היה מנהיג שהגן על הדמוקרטיה הישראלית ונאבק יותר מכל מנהיג אחר נגד עבריינות פוליטית ונגד הפרת חוק אידיאולוגית. לא היה בישראל מנהיג שנלחם כמוהו במארת הסרבנות.

 

כאשר הוחלט להעניק את פרס ישראל על מפעל חיים לפרופ' ישעיהו ליבוביץ' (1993), הודיע ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין על החרמת הטקס, כיוון שהוא מסרב ללחוץ את ידו של מי שהסית לסרבנות והשווה את חיילי צה"ל לנאצים. בעקבות זאת ויתר ליבוביץ' על הפרס.

 

יצחק רבין, שהבין את חומרת העבריינות הפוליטית, נרצח בגילוי הקיצוני ביותר של עבריינות פוליטית והפרת חוק אידיאולוגית. 

 

* 929

נכתב על ידי הייטנר , 25/8/2016 21:47   בקטגוריות אנשים, היסטוריה, זיכרון, חברה, חוץ וביטחון, חינוך, יהדות, מנהיגות, פוליטיקה, רצח רבין, תרבות  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אסור להיכנע


לפני כתשעה חודשים רעשה הארץ בעקבות הצילומים המחרידים מהאירוע שקיבל את הכינויים "חתונת הדמים" או "חתונת השנאה", שבו נראה אספסוף משולהב וחמוש רוקד על דמה של משפחת דוואבשה שנרצחה בידי מחבלים רוצחים בטבח בכפר דומא, ודוקרים שוב ושוב את תמונתו של התינוק שנשרף בטבח. במאמר שכתבתי ב"שישי בגולן" תחת הכותרת "מוטציה פגאנית", בעקבות אותו אירוע, תקפתי בחריפות את הכהניזם – האידיאולוגיה המסוכנת שמעודדת מעשים והתנהגויות כאלו. באופן אישי, תקפתי את איתמר בן גביר, ממנהיגי הכהניזם, שנכח באירוע.

 

כעבור ימים ספורים, מצאתי בתא הדואר שלי מכתב התראה מבן גביר טרם נקיטת הליכים משפטיים, ודרישה לפיצויים בסך 50,000 ₪ והתנצלות. הוא הבהיר שאם לא אעשה כן, הסכום בתביעת הדיבה יהיה גדול הרבה יותר.

 

הנוסח נשמע מאיים ומפחיד, אולם בו במקום גמלה החלטה בלבי – יהיה מה שיהיה, ואם יהיה צורך, אני מוכן לשלם כל מחיר שיידרש, אך לא אכנע לסחטנות הזאת.

 

האיום בתביעה והדרישה לפיצויים היו ניסיון להלך אימים עליי כפובליציסט, המבקר את תופעת הכהניזם ואת בן גביר עצמו, באמצעות סתימת פיות ופגיעה בכיסי, תוך ניצול ציני לרעה של המושג "לשון הרע".

 

מצפוני אינו מאפשר לי לתת ידי לניסיון הנואל והמסוכן הזה לסתימת פיות, ואיני מוכן להיכנע לדרישה הזאת מתוך פחד. כניעה כזו, כמוה ככניעה לטרור ולסחטנות, ואיני מוכן לה. יתר על כן, אני רואה בשיטה הזאת של ניסיונות להלך אימים על מבקריהם - דרך המקובלת על אנשי הימין הכהניסטי לסחוט כספים שיממנו את פעילותם, שאני רואה בה סכנה חמורה למדינת ישראל, לחברה הישראלית, לדמוקרטיה וליהדות, ואין לי עניין להיסחט ולממן פעילות כזאת.

יש לציין, שבעבר כבר זכיתי בתביעת דיבה של איזה כהניסט, שניסה אף הוא לנהוג באותה דרך.

 

לכן, החלטתי לדחות את הדרישה ולהסתכן במשפט דיבה.

 

במכתבו של בן גביר, הייתה גם אתנחתא הומוריסטית. בן גביר טוען שפגעתי ב...שמו הטוב. שמו הטוב?! של בן גביר?!

 

למיטב הכרתי, כדי לפגוע בשמו הטוב של אדם, אמור להיות לו שם טוב. איזה שם טוב יש לבן גביר? מי שמאמין בכהניזם ותומך במעשים הנעשים בשם אידיאולוגיה זו, רואה באיתמר בן גביר גיבור, גאה במעשיו, ובעיניו שמו של בן גביר טוב בשל מה שהינו. בעיני אותם אנשים, מאמרי לא יפגום בשמו ה"טוב" של בן גביר, אולי להיפך.

 

מי שרואה כמוני, ואני משוכנע שכמו רובו המוחלט של הציבור הישראלי, את הכהניזם ואת המעשים הנעשים בשם אידיאולוגיה זו סכנה ואיום על המדינה ועל הדמוקרטיה וביזוי היהדות, רואה באיתמר בן גביר אדם מסוכן, עם היסטוריה של פריעת חוק, הסתה וגזענות, ובעיניו אין כל שם טוב לבן גביר – נהפוך הוא, שמו הוא שם רע. מי שכך רואה את הדברים – בן גביר לא נהנה אצלו משם טוב, לא בשל מאמרי, אלא בשל מעשיו והתנהגותו, אותם הזכרתי במאמר.

 

המוניטין הרע שצבר בן גביר לאורך למעלה מעשרים שנות פעילותו, לא נוצר בעקבות מאמרי. הציבור הישראלי זוכר את תלישת סמל מכוניתו של רבין חודש לפני הרצח והתרברבותו של בן גביר בפני כלי התקשורת, שעה שנפנף בסמל התלוש, על כך ש"בפעם הבאה נגיע אליו", כפי שלאסוננו אכן קרה. בראיונות טלוויזיוניים עם בן גביר בביתו, הוא הצטלם תחת תמונתו של המחבל רוצח ההמונים ברוך גולדשטיין, שרצח 29 מתפללים בטבח הנתעב במערת המכפלה, מה שמעיד על הערצתו של בן גביר למחבל ואהדתו לטבח שביצע. האם מאמרי הוא זה שיעלה או יוריד משמו הטוב או הרע של בן גביר?

 

לא היה בכוונתי להיכנע לניסיונו של בן גביר להשתיק אותי ולהלך אימים על מי שירצו לבקר אותו ואת הכהניזם בעתיד. לא היה בכוונתי להיות גורם למימון פעולתו של בן גביר, שאני רואה בה סכנה למדינת ישראל.

 

עם קבלת מכתב האזהרה, מיהרתי לכתוב תגובה ברוח הדברים הכתובים כאן. עורך דין תרגם את תגובתי לשפה משפטית.

 

בזה נגמר העניין. בן גביר פועל ב"שיטת מצליח". אתי הוא לא הצליח.

 

ואת כל זה כתבתי כדי להעביר את המסר: העיקר, לא לפחד כלל! 

 

* "שישי בגולן"

נכתב על ידי הייטנר , 24/8/2016 22:51   בקטגוריות אנשים, היסטוריה, חברה, פוליטיקה, משפט, תקשורת  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



ירמיהו מ: וְלֹא הֶאֱמִין לָהֶם


2,600 שנה צמים יהודים רבים מדי שנה על גדליהו בן אחיקם, נציב יהודה מטעם בבל, שנרצח והירצחו נתפס כמסמר האחרון בארון הקבורה של ממלכת יהודה.

 

אסון כה גדול מחייב חקירה יסודית. האם ניתן היה למנוע את הרצח? האם היה מחדל; אולי מחדל אבטחה?

 

על פי הפרק שלנו, היה מחדל חמור. מחדל – שמלוא האחריות עליו היא על הנרצח עצמו. גדליהו קיבל מודיעין מדויק מהקמ"ן יוחנן בן קרח, לא רק על כוונת הרצח, אלא אפילו על זהות הרוצח וזהות שולחו. "וְיוֹחָנָן בֶּן קָרֵחַ וְכָל שָׂרֵי הַחֲיָלִים אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה בָּאוּ אֶל גְּדַלְיָהוּ הַמִּצְפָּתָה, וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו: הֲיָדֹעַ תֵּדַע כִּי בַּעֲלִיס, מֶלֶךְ בְּנֵי עַמּוֹן, שָׁלַח אֶת יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה לְהַכֹּתְךָ נָפֶשׁ". בפני הקברניט הוצגה תכנית פעולה למניעת הרצח – פעולה מקדימה של סיכול ממוקד חשאי לרוצח, בטרם יבצע את זממו. וְיוֹחָנָן בֶּן קָרֵחַ אָמַר אֶל גְּדַלְיָהוּ בַסֵּתֶר בַּמִּצְפָּה לֵאמֹר: אֵלְכָה נָּא, וְאַכֶּה אֶת יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה, וְאִישׁ לֹא יֵדָע. לָמָּה יַכֶּכָּה נֶּפֶשׁ, וְנָפֹצוּ כָּל יְהוּדָה הַנִּקְבָּצִים אֵלֶיךָ, וְאָבְדָה שְׁאֵרִית יְהוּדָה?".

 

אולם גדליהו היה שאנן. הוא דבק בקונספציה על פיה לא יתכן שתהיה למישהו סיבה להתנקש בחייו. ולכן, הוא זלזל במידע ודחה אותו מכל וכל. וְלֹא הֶאֱמִין לָהֶם גְּדַלְיָהוּ בֶּן אֲחִיקָם. בוודאי שהוא שלל את הסיכול הממוקד. וַיֹּאמֶר גְּדַלְיָהוּ בֶן אֲחִיקָם אֶל יוֹחָנָן בֶּן קָרֵחַ: אַל תַּעֲשֵׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, כִּי שֶׁקֶר אַתָּה דֹבֵר אֶל יִשְׁמָעֵאל. גדליהו נמנע מללבוש אפוד מגן ולנקוט בצעדי זהירות כלשהן.

 

חז"ל מתחו ביקורת על חוסר האחריות של גדליהו בן אחיקם שלא שעה לאזהרות יוחנן בן קרח והטילו עליו את האחריות לתוצאות המחדל: " 'וְהַבּוֹר אֲשֶׁר הִשְׁלִיךְ שָׁם יִשְׁמָעֵאל אֵת כָּל פִּגְרֵי הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הִכָּה בְּיַד גְּדַלְיָהוּ' (ירמיהו מא, ט). וכי גדליה הרגן?! והלא ישמעאל הרגן! אלא מתוך שהיה לו לחוש לעצת יוחנן בן קרח ולא חש - מעלה עליו הכתוב כאילו הרגן". לא פחות.

 

וכך, המחדל של פרק מ הוא המבוא לאסון של פרק מא.

 

* 929

נכתב על ידי הייטנר , 24/8/2016 21:58   בקטגוריות היסטוריה, חוץ וביטחון, חינוך, יהדות, מנהיגות, תרבות  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להייטנר אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על הייטנר ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2016 © נענע 10 בע"מ