לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

הבלוג של אורי הייטנר

מאמרים בנושאי פוליטיקה, חברה, תרבות, יהדות וציונות. אורי הייטנר, חבר קיבוץ אורטל ומנהל מרכז "יובלים"במכללת תל-חי – מרכז פלורליסטי לתרבות וזהות יהודית

כינוי:  הייטנר

מין: זכר





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


קטעים בקטגוריה: ֳ£ֳ÷ ֳ¥ֳ®ֳ£ֳ©ֳ°ֳ₪. לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

צרור הערות 16.4.14


* בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים. מרכיב מהותי ומשמעותי בסדר הפסח המשפחתי שלנו, הוא סיפור יציאת מצרים המשפחתית; העליה לארץ של הורינו. אבי, בן ה-84, סיפר את סיפור עלייתו כנער בן 17, לבדו, באניית המעפילים "מדינת היהודים", לכידת הספינה, גירושו לקפריסין והחזרה ארצה, היישר לקרבות מלחמת השחרור. קראנו את שירו של אלתרמן "שחרור קפריסין", מתוך "הטור השביעי", שבו הוא מתייחס לספינה "מדינת היהודים".

 

... מְדִינַת הַיְּהוּדִים, לָךְ יָדוּעַ: / הֵם נָסְכוּ אֶת כֹּחַם אֶל כֹּחֵךְ / בְּלִי רְאוֹת אֶת הַשְּׂכָר הַצָּנוּעַ / אֲשֶֹר שְׁמוֹ הוּא לִהְיוֹת בְּתוֹכֵךְ! // אִם כַּיּוֹם בְּעֵינָיִךְ רוֹאָה אַתְּ / עַצְמָאוּת / וְקִבּוּץ גָּלֻיּוֹת - / מֶה הָיוּ אֵלֶה אָז? אַתְּ יוֹדַעַת: / אָז הָיוּ אֵלֶּה שְׁמוֹת אֳנִיוֹת... / שְׁמֵךְ כָּיּוֹם בְּלֵב צָר נוֹתֵן פַּחַד, / אַךְ הַשֵּׁם 'מְדִינַת הַיְהוּדִים' / מֶה הָיָה הוּא? סְפִינֹנֶת נִדַּחַת / שֶׁבָּכוּ בָּהּ הַרְבֵּה יְלָדִים...". והשיר מסתיים בשורות הבאות: "וְכָבוֹד לָרִבּוֹא הַמֵּגִיחַ, / שֶׁעָרַךְ אֶת הַקְּרָב וְכִלָּה. / וְכָבוֹד לַמַּדְרִיךְ, לַשָּׁלִיחַ, / לַמּוֹרֶה בַּבִּקְתָּה הַבָּלָה! // וְכָבוֹד לָהּ לָאֵם–בַּמִטְפַּחַת, / וְלַיֶּלֶד חוֹבֵק הַבֻּבָּה... / וְכָבוֹד לַאֻמָּה הַנִּצַּחַת / שֶׁאוֹיֶב לֹא יִרְאֶה אֶת גַּבָּהּ!"

 

* בצרור הקודם כתבתי שאיני מבין את אלה הנוסעים לחגוג את ליל הסדר בחו"ל. טענתי שבעיניי זה אבסורד, ותהיתי מה משמעות הסדר בעבורם. התגובות להערה היו ברוח של "זכותו של כל אחד לחגוג איפה שהוא רוצה ואיזו זכות יש לך להתערב?", בווריאציות שונות. כרגיל, שיח הזכויות האינדיבידואלי, שהשתלט על השיח הציבורי ואינו מאפשר לגיטימיות לכל שיח אחר. וכי פקפקתי בזכותו של כל אחד לחגוג את הפסח בדרכו, באיזו צורה שיחפוץ, באיזה מקום שירצה ואף לא לחגוג אותו כלל? ודאי שזכותו של כל אחד לחגוג כרצונו, וזכות זו אינה מוטלת בספק ואינה ניתנת לערעור. אולם לצד שיח הזכויות, יש מקום גם לשיח של זהות, לשיח ערכי, לשיח תרבותי. יש מקום לשיח, לא רק של "מה מותר" אלא גם של "מה ראוי". ובשיח הזה, עמדתי היא שיציאה לחגוג בחו"ל את ליל הסדר, מנוגדת למשמעות ולמהות של החג, שבו אנו חוגגים את יציאת מצרים, ובכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים וכיו"ב. ואם לנקוט בלשון שיח הזכויות – זכותי לחשוב שהמנהג הזה של נסיעה לחו"ל לחגוג את הסדר מוריד באופן משמעותי את ערכו של הסדר. זכותי לחשוב שיש מקום לדיון מהותי ומשמעותי על עומקם של דברים, ולא להישאר בדיוטה הנמוכה של "אתה לא מחליט עליי".

 

* שני מקרי רצח אנטישמיים אירעו ערב הפסח, בהר חברון ובקנזס סיטי. הרוצח מקנזס סיטי, פרייז'ן גלן מילר, נלכד. סביר להניח שגם הרוצח מהר חברון יילכד בימים הקרובים. מילר ינמק מאחורי סורג ובריח עד יומו האחרון. ארה"ב לא תשחרר רוצח יהודים. הרוצח מהר חברון ישתחרר באחת העסקאות הקרובות, בלחץ ארה"ב.

 

* את ספרו האנטישמי סיים הרוצח מילר בקריאה למלחמה בציונות. אנטי ציונות ואנטישמיות – חד הן, ואינן ניתנות להפרדה. הקואליציה האנטישמית המובילה את קמפיין הדה-לגיטימציה נגד ישראל והחרם עליה (BDS), היא קואליציית דרבן – הברית הבלתי קדושה של הימין הרדיקאלי הנאו נאצי, השמאל הרדיקאלי והאסלאם הרדיקאלי. למרבה הבושה, בין הפעילים המרכזיים של התועבה הזאת – יהודים וישראלים.

 

* ציפי לבני מאשימה את בנט בכך, שבשל התנגדותו להקפאת בניה אנו נאלצים לשחרר מחבלים. הגישה שהיא מבטאת, היא אם כל חטאת. זו גישה המנוגדת לעיקרון הבסיסי של מו"מ; שהוא ללא תנאים מוקדמים. הפלשתינאים אינם עושים לנו טובה בכך שהם נושאים ונותנים עמנו. אין שום סיבה שנשלם להם על כך במשהו – לא בהקפאה, לא בשחרור מחבלים ולא בשום מחיר אחר. נקודת המוצא של ציפי לבני, היא שעלינו לשלם לפלשתינאים על נכונותם לשבת אתנו, והשאלה היא אם התשלום הוא הקפאה או שחרור מחבלים. נקודת מוצא זו, חושפת את ישראל לסחטנות בלתי פוסקת. יש לשים קץ לתופעה הזאת. מו"מ – רק ללא תנאים מוקדמים.

 

* ועוד מאשימה ציפי לבני את בנט, בכך שהוא דומה לפורעי יצהר. זה נכון כמו להאשים את ציפי לבני שהיא דומה לפורעי בלעין, ל"זוכרות" ולאודי אדיב.

 

* מי שאינם יכולים להתגייס לצה"ל ולהגן על מדינת ישראל וחיי אזרחיה, כי זה "ביטול תורה", יכולים לבטל תורה כדי ליידות אבנים בשוטרי ישראל ולחסום כבישים בבירה.

 

* תכניות אלימות בטלוויזיה מעודדות אלימות בקרב הנוער. זו אקסיומה שהוכחה באינספור מחקרים, בארץ ובעולם. עובדה זו מחייבת את הרגולטור, אך יותר מכך את ההורים והמחנכים, לתת על כך את הדעת. אולם הסדרה "גאליס", שבתי נוהגת לצפות בה ולא אחת הצטרפתי אליה וצפיתי בקטעים מתוכה, ממש אינה שייכת לקטגוריה הזאת. לבטח פחות ממהדורות החדשות.

 

* לאורך כל הדיון הציבורי על חוק הספרים, לא הצלחתי לגבש עמדה. מצד אחד, אני בעד כל מה שמעודד את הקריאה, וספרים במחיר זול מעודדים את הקריאה. מחירי המבצע מעודדים קניית ספרים של סופרים פחות מוכרים ומצליחים, וזה כשלעצמו דבר חשוב. מצד שני, אני מתייחס בהבנה רבה לרצונם של הסופרים ליהנות מעמל כפיהם, שכה נשחק כאשר הספרים נמכרים כמעט בחינם, ואחרי שמורידים את פערי התיווך.

 

הדיון הציבורי על החוק לא הסתיים. החוק אינו בלתי הפיך, ואם לא יוכיח את עצמו ניתן לתקן אותו, לשנות אותו או לבטל אותו, על פי מבחן התוצאה.

 

אולם הטענה שהמשבר ב"סטימצקי" הוא מבחן תוצאה של החוק אינה נכונה. המשבר קדם לחוק והוא בא לידי ביטוי בתוצאות העסקיות של 2013, טרם חקיקת החוק. השימוש בטענה הזאת נגד החוק, הוא דמגוגי.

 

* ביד הלשון

 

"והיא שעמדה והיא שעמדה לאבותינו ולנו".

 

מי זאת ה"היא" ההיא?

 

כדי לדעת את התשובה יש לדפדף לאחור, לטקסט שלפני השיר הזה.
זהו טקסט המתחיל במילים: "ברוך שומר הבטחתו לישראל, ברוך הוא". איזו הבטחה? זו המופיעה בברית בין הבתרים ומצוטטת בהגדה: "שהקב"ה חישב את הקץ, לעשות כמה שאמר לאברהם אבינו בברית בין הבתרים, שנאמר: "וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹעַ תֵּדַע כִּי-גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה. וְגַם אֶת-הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי וְאַחֲרֵי-כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל" (בראשית טו, יג-יד). והיא, ההבטחה הזאת בברית בין הבתרים, עמדה לאבותינו במצרים, ובכל דור ודור עד ימינו.

 

ועוד ואָרט חביב ששמעתי: "והיא = ו סדרי משנה, ה ספרי תורה, י דבריא, א אלוהינו".

 

* "חדשות בן עזר"

נכתב על ידי הייטנר , 16/4/2014 00:39   בקטגוריות אנשים, דת ומדינה, הזירה הלשונית, היסטוריה, חוץ וביטחון, חינוך, יהדות, כלכלה, משפחה, ספרות ואמנות, ציונות, תקשורת, תרבות  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



צרור הערות 13.4.14


* מחר, נסב כולנו לליל הסדר, ונקרא על ארבעת הבנים, ובהם הבן הרשע. "מה העבודה הזאת לכם"? הוא שואל. "לכם, ולא לו". בכך שהוא מוציא את עצמו מן הכלל, הוא כופר בעיקר. ההגדה מנחה אותנו להקהות את שיניו ומבהירה בפירוש, שאילו היה שם, במצרים, לא היה נגאל. כאשר אנו רואים את הכופרים בעיקר, המוציאים עצמם מן הכלל, ונלחמים נגד צה"ל ונגד מדינת ישראל, אין ספק מיהו הבן הרשע תשע"ד.

 

* מזכירות יצהר העמידה את עצמה להצבעת אמון בקרב התושבים, סביב עמדה השוללת את הפגיעה בצה"ל ואת פעולות "תג מחיר". יצהר הוא יישוב קיצוני, בוודאי שאיני מזדהה עם דרכו הפוליטית, אולם אני שמח מאוד על הצעד הזה. חשוב מאוד לשים גבולות, לקבוע קווים אדומים חד משמעיים של מותר ואסור. אני מקווה מאוד שרוב חברי היישוב יגלו אחריות ויצביעו בעד המזכירות. אולם כדי שלא יהיו אלה מילים בעלמא, יש לצקת באמירה הזאת תוכן מעשי. אין להסתפק בפחות מגירושם של הבוגדים מן היישוב. זה מבחן המנהיגות האמתי, של הנהגת היישוב.

 

* אחרי שארגוני הטרור הפלשתינאים ראו את התגובה העלובה של ה"חיילים" במוצב ביצהר, כאשר הגיס החמישי תקף אותו, אין זה מן הנמנע, שהם יתחפשו למטורפי הגבעות בניסיונות פיגוע וחטיפת חיילי צה"ל.

 

* לפני חודשים אחדים, הוקרן בכלי התקשורת סרטון קשה, שהציג פורעים מיצהר שהגיעו לכפר עריף ויידו אבנים על בית של משפחה ובית ספר. לצדם עמדו חיילים, באפס מעשה, ללא תגובה. צה"ל אישר אז שהסרט אינו מפוברק ודובר צה"ל הגיב: "מיד עם היוודע האירוע, החלה הפרקליטות הצבאית לבחון את אופן המשך הטיפול בנושא. מבדיקה ראשונית עולה כי הכוחות לא פעלו כנדרש. ההנחיות לכוחות הן לא לאפשר פעולה של רעולי פנים, לתעד אותן ולהעבירן לטיפול משטרתי. במקביל לבחינת הנושא, ההנחיות יחודדו לכוחות בשטח". איני יודע מה היה המשך הטיפול, אך אני סמוך ובטוח, שאילו הפורעים היו מטופלים כראוי, לא היה מתבצע השבוע הפיגוע במוצב מעל יצהר. ואילו החיילים אז היו נענשים, חיילי המוצב היו מבצעים את תפקידם ומגנים על המוצב שהותקף השבוע.

 

* אין דוגמה מוחשית יותר מושג "אידיוטים שימושיים" מאשר לשכת עורכי הדין, שאפשרה לטינופת איתמר בן גביר להיות עו"ד בישראל. אותו ביריון, שמשחר נעוריו הוא הגרוע שבכהניסטים. אותו ביריון, שחודש לפני רצח רבין, הציג בפני מצלמות הטלוויזיה את סמל רכבו של רבין, שנתלש בהתפרעות, ואמר שהפעם הגענו לרכב ובפעם הבאה נגיע אליו. והם הגיעו. עורך דין בישראל... עוכר דין! ועכשיו הוא מוביל אינתיפאדות משפטיות והטרדות של שוטרים ואנשי חוק, כולל תביעות עתק אישיות נגד שוטרים המבצעים את תפקידם. והוא מדבר, תוך גלגול עיניים ציני בשם "זכויות האדם". כך מנוצלת חולשת הדמוקרטיה בידי אויביה, אלה שהדמוקרטיה היא מילה גסה בעיניהם, אך הם נבנים מרפיסותה.

 

* הקרדיט היחיד שאני מוכן לתת לבן גביר, הוא הסיכוי שאולי מדובר ב"שמפניה" של השב"כ.


* פרשת סופו – אם כדורסלן יהודי בהונגריה היה מכה אוהד אנטישמי שבמשך כל המשחק קרא נגדו קריאות אנטישמיות, כולנו היינו מזדהים עמו.  

 

לא, איני מצדיק את תגובתו האלימה. ספורטאי צריך לדעת להתגבר ולהבליג. אין מנוס מענישתו. אך המעשה החמור יותר הוא של האוהד הגזען, ושל מי שישבו סביבו ולא היסו אותו. על המשטרה לגדוע ביד ברזל את הגזענות בקרב אוהדי הספורט.

 

* אם מחבלים – ערבים ישראליים, יסתובבו חופשיים במדינת ישראל, זהו דבר חמור ביותר. אבל מה שחמור עוד יותר, הוא עצם מתן פתחון פה לאבו מאזן בנוגע לערביי ישראל. הרי מטרתו, וסירובו העיקש להכיר במדינת ישראל היא העדות לכך, ועמידתו על תביעת "זכות" השיבה היא המחשת הדבר, היא לקעקע את ריבונותה של ישראל. ההסכם שאליו הוא חותר, הוא חלוקת הארץ בין מדינה פלשתינאית בקווי 49' נקיה מיהודים, לבין מדינה לא יהודית, שתוצף במיליוני פלשתינאים, שנאמנותם היא לרש"פ, כשלב בתכנית השלבים, שנועדה למוטט את ישראל. מעורבות של הרש"פ בעניינם של מחבלים אזרחי ישראל – קו אדום.

 

* ציטוט מ"ידיעות אחרונות": מתווה ההסכם המתגבש. מה ישראל תיתן? פירוט של שחרור מחבלים, ובהם אזרחי ישראל, והקפאה שקטה של הבניה. ומה ישראל תקבל? מן האמריקאים את פולארד. מהפלשתינאים – התחייבות לא לנצל את החברות באמנות הבינלאומיות כדי לפעול נגד ישראל (כלומר, השלמה עם הצעד שמשמעותו פיצוץ המו"מ, והסתפקות בהשהיית הפעלתו נגדנו) ו... "הארכת המו"מ בשנה נוספת". כך בפירוש, "מה ישראל תקבל" מן הפלשתינאים? "הארכה של המו"מ בשנה נוספת". זאת אם כל חטאת בתהליך הזה. ההתייחסות לנכונות הפלשתינאים לשאת ולתת אתנו כצ'ופר שהם מעניקים לנו. איזה אבסורד! ישראל חייבת לחזור לעמדה העקרונית – מו"מ בלי תנאים מוקדמים. ברגע שהסכמנו לתנאים מוקדמים, ושידרנו שהמו"מ הוא פְּרָס בעבורנו, קלענו את עצמנו לסחטנות בלתי פוסקת.

 

* על רכס רמים שבגליל העליון, מעל קריית שמונה ולמרגלות קיבוץ מנרה, יש שביל גיאולוגי, באזור עתיר ממצאים גיאולוגים כמו חול צבעוני ועוד. שלט ההסבר במקום, הושחת. נמחקו ממנו כל התיארוכים של התופעות הגיאולוגיות. הרי מדובר על תופעות בנות למעלה מה' אלפים תשע"ד (5,777) שנים... ואסור שעין תקרא זאת, רחמנא לצלן... כן, גם שם ביקרו פונדמנטליסטים, מכחישי האמת המדעית.

 

* איני מסוגל להבין את האנשים הנוסעים לעשות את סדר פסח בחו"ל. מה משמעות הסדר בעיניהם? הרי זה אבסורד! (... אלא אם כן הם רוצים לשיר באופן אוטנטי "בשנה הבאה בארעא דישראל").

 

* ביד הלשון

 

בסדנאות שאני מנחה על סדר פסח, אני מבקש לעתים מן המשתתפים, לקרוא במשחק תפקידים את תפקיד הבן והאב ב"מה נשתנה".

 

לרוב התוצאה היא כזו:

 

הבן: מַה נִּשְׁתַּנָּה הַלַּיְלָה הַזֶּה מִכָּל הַלֵּילוֹת? שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִין חָמֵץ וּמַצָּה.

האב: הַלַּיְלָה הַזֶּה הַלַּיְלָה הַזֶּה כֻּלּוֹ מַצָּה.

 

וכן הלאה, כל ארבע הקושיות.

 

אם כך, לא כל כך ברור לי. מה בדיוק השאלה? מה בדיוק התשובה?


לא, בקושיות אין תשובות. אלו הן ארבע שאלות, ארבע קושיות. ארבע שאלות על ארבעה שינויים בין הלילה הזה לכל הלילות. לדוגמה, הקושיה הראשונה מסתיימת ב"כולו מצה".

 

ומה התשובות? תשובה אחת, המתחילה מיד בתום השאלות: "עבדים היינו לפרעה במצרים" וגו'.

 

הקושיות לקוחות כבר מהמשנה, מסכת פסחים, בהוראות ההפעלה של הסדר. וכך נכתב: "וכאן הבן שואל אביו. ואם אין דעת בבן, אביו מלמדו: מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות, שבכל הלילות אנו אוכלין חמץ ומצה, הלילה הזה כולו מצה? שבכל הלילות אנו אוכלין שאר ירקות, הלילה הזה מרור? שבכל הלילות אנו אוכלין בשר צלי, שלוק, ומבושל, הלילה הזה כולו צלי? שבכל הלילות אנו מטבילין פעם אחת, הלילה הזה שתי פעמים? ולפי דעתו של בן, אביו מלמדו".

 

כפי שאנו רואים, אחת מארבע הקושיות השתנתה. במקור, היה נוהג של צליית בשר, זכר לקורבן הפסח, ומכאן הקושיה על הצלי. עם הדורות שחלפו, המנהג הזה בטל, והקושיה הוחלפה בקושיה "בין יושבין ובין מסובין".

 

ויש כאן דבר מעניין נוסף. ליל הסדר בנוי כך שיסקרן את הילד, בשל השוני בינו לבין "כל הלילות". הציפיה היא שהילד יראה וישאל מעצמו את הקושיות, לא קושיות כתובות: "וכאן הבן שואל אביו". הקושיות, הן תכנית גיבוי למוגבלים: "ואם אין דעת בבן, אביו מלמדו [את הקושיות]". וכיצד האב משיב על הקושיות ומלמד את הבן? האם עיקר מהות הסדר היא קריאת הטקסט של ההגדה? אומרת המשנה: "לפי דעתו של בן, אביו מלמדו". כלומר, בהתאם לגילו, ליכולת הבנתו וכו', האב מספר לו את סיפור יציאת מצרים ומשמעותו. 

 

* "חדשות בן עזר"

נכתב על ידי הייטנר , 13/4/2014 00:34   בקטגוריות אנשים, דת ומדינה, הזירה הלשונית, חוץ וביטחון, חינוך, יהדות, משפט, ציונות, רצח רבין  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



דרשה לשבת הגדול תשע"ד


הוקראה בקבלת שבת באורטל, 11.4.14

פרשת השבוע היא פרשת "אחרי מות", הנפתחת אחרי מות בניו של אהרון, נדב ואביהו, שנספו כאשר הדליקו אש זרה על המזבח. הפרשה עוסקת בעיקר במשימותיו של הכהן הגדול ובחלקה האחרון – בדיני עריות, כלומר ביחסי מין אסורים. פסוק אחד בפרשה, חשוב במיוחד בעיניי: "ושמרתם את חוקותיי ואת משפטיי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם". "וחי בהם" – זאת תורת חיים. תורה המותאמת לחיים, שבני אדם נורמטיביים, בני אדם מן היישוב, יכולים לחיות אתה.

 

השבת שלפני הפסח נקראת שבת הגדול. בשבת זו אנו קוראים קטעים מתוך ההגדה ודורשים דרשה על הלכות הפסח. אנו, כאן, לא נדרוש בהלכות הפסח, אלא במשמעות הפסח לימינו.

 

"בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים", נאמר בהגדה. המהות של חג הפסח ושל סדר פסח אינה הכרתו של הסיפור שהתרחש לפני אלפי שנים, אלא יציקת הסיפור עתיק היומין לתוך חיינו היום, כסיפור המעניק לחיינו משמעות והשראה.

 

יציאת מצרים היא יציאה מעבדות לחירות, והמשמעות שעלינו להפיק ממנה היא שנאת העבדות ומאבק נגד גילויי עבדות בתוכנו. אין בתוכנו היום עבדות במובנה הקלאסי, אולם עלינו להתקומם נגד כל עוול חברתי ונגד כל סוג של העסקה שאינה מכבדת את העובדים. עלינו להתקומם נגד העסקת עובדי קבלן ללא זכויות בסיסיות, נגד העסקת עובדים בשכר שאינו מאפשר לעובד לפרנס בכבוד את משפחתו; עלינו להיאבק נגד מעסיקים האוסרים, בניגוד לחוק, על התארגנות עובדיהם; עלינו להיאבק נגד העסקה פוגענית המשפילה את העובדים, במיוחד כאשר היא נעשית במקום שאמור לשמש דוגמה ומופת לציבור – בית ראש הממשלה.

 

יציאת מצרים היא היציאה מן הגולה והעליה למולדת. זכינו לחיות בתקופה הציונית, תקופה של יציאת מצרים מחודשת. למרבה הצער, אנו נדרשים להתמודד עם תופעות של פוסט ציונות ואנטי ציונות בתוכנו. בחודשים האחרונים, אנו עדים לקמפיין המעודד ירידה מן הארץ, ומכל המקומות – דווקא לברלין. אפילו השימוש במונח "ירידה" הפך לבלתי לגיטימי במקומותינו; הרי זהו מונח שיפוטי, ובעידן הפוסט מודרני, החטא הגדול ביותר הוא להיות שיפוטי... אבל אובדן הזכות להיות שיפוטי, משמעותו אובדן היכולת להיאבק על דמות החברה, להבחין בין טוב ורע, לבחור בטוב ולהיאבק ברע. כן, מקומו של יהודי הוא בישראל, ובוודאי של יהודי ישראלי. מבחינה ערכית, הגירה של יהודי מהגולה לישראל היא עליה, והגירה של יהודי מישראל לגולה, היא ירידה. עלינו לחזק את התודעה הציונית, תודעה של דבקות בארצנו.

 

מחרתיים נסב לליל הסדר, ונקרא על ארבעת הבנים, ובהם הבן הרשע. "מה העבודה הזאת לכם"? הוא שואל. "לכם, ולא לו". בכך שהוא מוציא את עצמו מן הכלל, הוא כופר בעיקר. ההגדה מנחה אותנו להקהות את שיניו ומבהירה בפירוש, שאילו היה שם, במצרים, לא היה נגאל. מיהם אלה שהיום כופרים בעיקר, מוציאים עצמם מן הכלל? מיהם אלה הפוצעים את הסולידריות הלאומית, את המהות הבסיסית ביותר של עם ישראל – "כל ישראל ערבין זה בזה?" בקיצור, מיהו הבן הרשע תשע"ד?

 

מי שממשיכים להשתמט משירות בצה"ל ומגדירים את הגיוס כ"גזירה", אפילו כ"גזירת שמד". הישראלים המשתתפים בקמפיין הדה-לגיטימציה למדינת ישראל, הצגתה כמדינת אפרטהייד, כביכול, והסתה לחרם נגדה. הישראלים המרשים לעצמם להילחם נגד צה"ל ונגד מדינת ישראל, כפי שראינו רק השבוע, בחדירה העוינת למוצב צה"ל ביצהר.

 

ולמרות כל אותם חוליים רעים שהזכרתי, ושחובה עלינו להיות ערים להם ולהיאבק בהם, אני מאמין שבסך הכל אלו ירידות בעליה, ומדינת ישראל ועם ישראל נמצאים כל העת בהמשך התהליך הציוני הגדול של יציאת מצרים. 

נכתב על ידי הייטנר , 11/4/2014 20:32   בקטגוריות אורטל, דת ומדינה, חברה, מנהיגות, פוליטיקה, ציונות, פרשת השבוע, נאומים, תרבות  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להייטנר אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על הייטנר ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ