לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

הבלוג של אורי הייטנר

מאמרים בנושאי פוליטיקה, חברה, תרבות, יהדות וציונות. אורי הייטנר, חבר קיבוץ אורטל, איש חינוך ופובליציסט

כינוי:  הייטנר

מין: זכר





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


קטעים בקטגוריה: ֳ£ֳ÷ ֳ¥ֳ®ֳ£ֳ©ֳ°ֳ₪. לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

צרור הערות 20.5.15


* 61. עובדה – כל המגרעות של ממשלה המבוססת על קואליציה של 61 ח"כים כבר נאמרו, אך יש להבין – זו הממשלה ואין בלתה. לכל המועמדות הפוטנציאליות להצטרפות אליה: המחנ"צ, "יש עתיד" ו"ישראל ביתנו" אין כל כוונה לעשות כן, ולכן זה לא יקרה בעתיד הנראה לעין. אולי בעוד שנתיים, באמצע הקדנציה, המצב יהיה שונה. אולי התפתחויות מדיניות, ביטחוניות או כלכליות תגרומנה לשינוי, או תהוונה תירוץ לשינוי. אך זה לא יקרה בקרוב.

 

הניסיון של ראש הממשלה ושריו להציג תמונת מצב של התרחבות קרובה של הממשלה – לא זו בלבד שאינה נכונה, היא גם מזיקה. היא משדרת זמניות וחוסר יציבות. תמונת הממשלה יכולה הייתה להיות אחרת, והיא כזאת באשמת שגיאותיו של נתניהו ערב הבחירות ובמו"מ הקואליציוני. אך את הנעשה אין להשיב.

 

השדר של ראש הממשלה ושריו צריך להיות שונה. עליהם להקרין יציבות. עליהם להבהיר שבדמוקרטיה גם רוב של אחד הוא רוב, לא כל שכן רוב של שניים. עליהם להקרין ביטחון ביכולת של הממשלה לפעול, למשול, להוביל. עליהם להתחיל להוביל את הרפורמות הגדולות בכלכלה, עליהן התחייב שר האוצר. עליהם לנסות לגבש עם האופוזיציה החברתית הסכמות על תמיכה מבחוץ ברפורמות.

 

הדרך היחידה להתרחבות עתידית של הממשלה, היא יציבות לאורך זמן. אף מפלגת אופוזיציה לא תצטרף לממשלה מקרטעת כדי להצילה. אם הממשלה תהיה יציבה וחזקה, יתכן שבעתיד תצטרפנה אליה מפלגות נוספות.

 

את השדר הזה ניתן להעביר לציבור באקט מתבקש, שהוא נכון מבחינה עניינית, אך גם מבחינה סמלית. איוש מיידי של תפקיד שר החוץ.

 

* עצה פוליטית לנתניהו - הצעד הפוליטי החכם ביותר שנתניהו יכול לעשות כעת, הוא למנות לאלתר את גלעד ארדן לשר החוץ. אם הוא באמת התכוון להשאיר את התפקיד להרצוג – בנאומו האופוזיציוני בכנסת הרצוג טרק בפניו את הדלת. אם ההמתנה להרצוג הייתה רק תירוץ – בנאומו, הרצוג העניק לו סולם. אם ימנה את ארדן לתפקיד, נתניהו ימצא לצדו שר חוץ מצוין, בעל ניסיון פוליטי, פרלמנטרי ומיניסטריאלי, נאמן ומסור. אם לא יעשה כן, ימצא מולו אופוזיציונר ממורמר בסיעת הליכוד, שיהווה מוקד כוח לעומתי.

 

* קלון - ממשלה חדשה. יהיו בה שרים טובים יותר וטובים פחות. יהיו בה שרים שיצליחו ושרים שיכשלו. יהיו בה שרים שיפתיעו לטובה ושרים שיאכזבו. ויש בה שר אחד שעצם מינויו הוא קלון על החברה הישראלית – הפושע, לוקח השוחד, אריה דרעי.

 

* להקת המעודדות - תמונת הראי של המקהלה שפסלה בבוטות ובגסות את איילת שקד בטרם נכנסה לתפקיד שרת המשפטים, היא להקת המעודדות והמעודדים שקראו לה להיכנס באמאמאמא של בית המשפט, להראות להם מה זה, להעמיד אותם במקומם, להחזיר אותם לגודלם הטבעי וכו'. אני משוכנע שאיילת שקד תאכזב אותם.

 

* בחרדת קודש - לאוזני המפחדים והמפחידים מפני איילת שקד שבאה להחריב את בתי המשפט ולעיני אלה המייחלים לכך שהיא תנהג כך, הנה דבריה הנכוחים בנאומה בכנס לשכת עורכי הדין: "לא אקהה את שיני המערכת, ובד בבד אוודא שהשיניים לא יכרסמו במעמד הרשות המחוקקת והמבצעת. עלינו למצוא את הנוסחה לאיזון הנכון בין הרשויות". שקד הוסיפה כי היא נכנסת לתפקיד "בחרדת קודש והתרגשות רבה. משרד המשפטים הוא מהחשובים שבמשרדי הממשלה. הוא חולש על החשובים שבנושאים, המשפיעים על הפרט ועל הכלל. בית המשפט היה תמיד ועודנו מקור לגאווה". והנה דברים יפים וראויים שאמר יו"ר לשכת עורכי הדין, עו"ד ברזילי: "אני מברך את איילת שקד. תמיכתנו בך היא תמיכה ברשויות החוק בישראל. אנו רואים בעמדותייך נדבך חשוב. צריך לומר בצורה ברורה וחדה - ישנו צורך בבקרה על הרשויות. צריך לומר בקול רם וברור - אפשר להיות בדעה שונה ויחד עם זאת במחויבות מלאה לשלטון החוק בישראל. אני מצהיר כאן כי לשכת עורכי הדין תתמוך בך במאבקך בצורך לאזן בין שלוש רשויות המדינה". יש לציין שגם בית המשפט העליון חוזר לעצמו, והוא מאמץ בהדרגה מחדש את דרך הענווה המשפטית, להבדיל מן הפוליטיזציה ("אקטיביזם" בכיבוסית) שפשתה בו בשני העשורים האחרונים.

 

* החוק הנורווגי לחיזוק המשילות - את נאומה בכנס לשכת עורכי הדין פתחה השרה שקד בהתנצלות על כך שלא תוכל להשתתף בדיון עד תומו. "אנחנו קואליציה של 61 ח"כים וב-16:00 עליי להתייצב במליאה". טוב מאוד שהח"כים יהיו מחויבים למליאה, אבל שרים גם צריכים לעבוד בתפקידיהם, לא רק להצביע בכנסת. כיוון ששקד הקדישה את עיקר דבריה לחשיבות הפרדת הרשויות, מן הראוי שתקדם צעדים גם להפרדת רשויות בין הממשלה והכנסת. כוונתי לחקיקת "החוק הנורווגי", על פיו השרים מתפטרים מן הכנסת עם היכנסם לתפקידם, ואם הם מסיימים את תפקידם באמצע הקדנציה, הם חוזרים לכהן בכנסת. חקיקה כזאת תחזק הן את הכנסת והן את הממשלה. המצב בו מחצית הקואליציה היא שרים וסגני שרים, מחבלת בעבודת הכנסת. חובת הנוכחות של השרים במליאה, משבשת את פעילותם המיניסטריאלית. חוק כזה יחזק את המשילות.

 

* תמצית הנאום – יצחק הרצוג יכול היה לתמצת את נאומו בכנסת, בדיון על השבעת הממשלה, למשפט אחד: איני מקבל את הכרעת הבוחר.

 

* שאלה – מישהו יכול להעלות על דעתו את מיליבנד שהפסיד בבחירות בבריטניה קורא לבחירות חוזרות?

 

* שאלה 2 -  מישהו יכול לדמיין איך היו שוחטים את נתניהו, אילו הפסיד בבחירות והיה קורא לבחירות חוזרות? מישהו יכול להציע את הכינוי שבו התקשורת הייתה מכנה את נתניהו, אילו אמר "נטיל מצור על הכנסת"?

 

* אופוזיציה ממלכתית – מהי אופוזיציה ממלכתית? למשל, הודעתה של שלי יחימוביץ' שתתמוך ברפורמות שכחלון מתכוון להוביל וברכתה למינויים של שרים שהיא מעריכה את עמדתם החברתית. "מבחינת סדר יום חברתי כלכלי, יש כמה מינויי שרים ממש טובים, ואם להיות גלויה לחלוטין – עם חלק מהם יש לי מכנה משותף הרבה יותר רחב מאשר עם גורמים רבים באופוזיציה. אנחנו עשויים למצוא עצמנו מצביעים עבור יוזמות, רפורמות וחוקים שלה, ולא להסתפק בציוץ תמיכה".

 

אני בטוח ששלי תהווה אופוזיציה לוחמת לא פחות מהרצוג, אבל עניינית וממלכתית. תתמוך במה שראוי בעיניה לתמיכה, תשבח את מה שראוי בעיניה לשבח. אני מקווה שגם הרצוג ינהג כך, כפי שעשה ב"צוק איתן", למשל, אבל נאומו המתלהם, ראיונותיו בתקשורת בימים האחרונים, מעידים על כיוון אחר לגמרי. כאילו הוא צריך להוכיח שהוא לא זוחל לממשלה, וכדי להסיר חשד, הוא נוקט באלימות מילולית מתלהמת.

 

* דיקטטור בנשמתו - אם במהלך הקדנציה שלו יחתום נתניהו על חוזה שלום אזורי כולל עם מדינות ערב והפלשתינאים, וקבלת ההסכם תהיה תלויה באופוזיציה, כיצד תנהגנה המחנ"צ ומרצ? על פי הניסיון ההיסטורי, הן תתמוכנה. אולם אם הן תשאלנה לפיו של המסית והמדיח הסדרתי ספי רכלבסקי, הן תצבענה נגד, כדי להפיל את נתניהו.

 

במאמר מרושע ב"הארץ", רכלבסקי יצא חוצץ נגד שלי יחימוביץ', שהודיעה שתתמוך ותפעל לכך שמפלגתה תתמוך ברפורמות חברתיות וכלכליות שיוביל כחלון, לטובת המשק והחברה, לקידום הצדק והשוויון, מתוך אחריות ממלכתית ופטריוטיות. תחת הכותרת "יחימוביץ' התבלבלה", המסית והמדיח תוקף אותה בחריפות: "הצעת יחימוביץ' לשת״פ למען משטר נתניהו לא תחזיק — כי היא מופרכת, מזיקה ואנטי־מוסרית. יחימוביץ' אמורה להיות הראשונה לדעת שההצעה לתמוך ולחזק רוע בעזרת 'הדברים הטובים' שהוא עושה היא פארסה. משטר אנטי־דמוקרטי, שמתחיל בריסוק משרד התקשורת, ושאין לו כלל רוב — דווקא יחימוביץ' תציל אותו? יש גבול לכל תעלול... הצעתה הנואלת של יחימוביץ'... מישהו השתגע? לגמרי?"

 

רכלבסקי משווה את הצעתה של יחימוביץ' לצעדו של דיין שערק ממפלגת העבודה לממשלתו של בגין. בדיעבד, הוא מצדיק את המהלך, כיוון שלטענתו בזכותו הושג השלום עם מצרים. אלא שאם אז המטרה המרכזית הייתה להשיג שלום, הפעם המטרה המרכזית היא להפיל את נתניהו, אותו הוא מכנה בעזות מצח "דיקטטור". "אין משימה חשובה מהצלת ישראל מדיקטטורה. פריצת דרך מדינית תחכה".

 

רכלבסקי, המרשה לעצמו להגדיר את ראש הממשלה שזה עתה נבחר בבחירות דמוקרטיות וחופשיות בידי רוב העם – "דיקטטור", הוא האדם האחרון שיכול לדבר על דמוקרטיה. מדובר באדם שנפשו סולדת מדמוקרטיה. אדם שהמניע המרכזי בחייו הוא השנאה. היא המוליכה אותו. כל חייו, מפעל חייו, מאז ספר ההסתה והשקר "חמורו של משיח" דרך מאות פשקווילי הסתה ב"הארץ", קודש להסתה והפצת שנאה נגד הציונות הדתית. הפעם הוא קורא גם לבנט להצטרף לקואליציה להצלת ישראל מפני "הדיקטטור", כי כנראה הוא החליט שנוח לו יותר למקד את ארס השנאה וההסתה שלו באיש אחד. רכלבסקי הוא אנטי דמוקרט ביסודו. הוא האיש שהסית לפוטש של צה"ל נגד הממשלה הנבחרת. הוא האיש שקרא לפיקוד של צה"ל לסכל החלטה של הדרג המדיני לתקוף את הכור הגרעיני באיראן, אם תינתן פקודה כזאת. הוא האיש שהסית את טייסי חיל האוויר לדומם את מנועי המטוסים, אם יקבלו פקודה לצאת לתקיפת הכור האיראני. משמעות הדברים היא הפיכה צבאית.

 

והאיש הנקלה הזה, הדיקטטור בנשמה הזה, האנטי דמוקרט הקיצוני הזה, איש השנאה והמדון, המסית והמדיח הסדרתי, מדבר על דיקטטורה... הרי אם אדם כמותו יעלה חלילה לשלטון, עשרות אלפים יכלאו במחנות ריכוז ומאות ייתלו בכיכרות הערים.

 

* דוגמה היפותטית – כמובן שהדוגמה שנתתי – נתניהו יחתום הסכם שלום, היא היפותטית לגמרי. הוא לא יחתום. ואם הרצוג יהיה ראש הממשלה – גם הוא לא יחתום. גם לא זהבה גלאון. כמה הם כבר יכולים ללכת מעבר להצעות ברק ואולמרט, שנדחו בדם ואש ותמרון עשן?

 

* ביבי והקינג - ברגע שנמסר על מותו של בי.בי.קינג היה כל כך ברור אלו תגובות "מקוריות" סרות טעם תרוצנה ברשת. וואללה, כל כך הרבה מקוריים.

 

* בדרך להקמת הבנק החברתי הראשון - בשבוע שעבר פרסם בנק ישראל את המתווה להקמת אגודות בנקאיות בישראל. זה המתווה להקמת הבנק החברתי, הקואופרטיבי, הראשון בישראל. זו התפתחות חשובה ויש בה בשורות לקידום הרעיון, אולם המתווה עדין כולל בתוכו את המכשול הבלתי עביר, חסר ההצדקה וחסר התקדים בעולם החופשי: הדרישה להון עצמי בסך 75 מיליון ₪, כהתניה לרישיון להקמת הבנק.  

 

יש לקוות שהדרישה הזו היא שירת הברבור בקדנציה של הפרזנטור של הבנקים המסחריים כשר האוצר. השר החדש, משה כחלון, העלה על ראש שמחתנו את שבירת המונופול של קרטל הבנקים המסחריים, ואת עידוד התחרות החופשית בענף, כמרכיב מרכזי ברפורמה, שהוא התחייב לחולל בכלכלת ישראל. על הרפורמה הזאת, שאני מגדיר אותה כדה-טייקוניזציה של ישראל, הוא ביקש וקיבל מנדט ציבורי. יש לקוות שהוא יעמוד בהתחייבותו, למרות הקושי בקידום רפורמות מרחיקות לכת בממשלה, התלויה בקולו של כל ח"כ.

 

* ידידתו הטובה של הצרכן – "התחרותיות היא ידידתו הטובה של הצרכן". זה היה המוטו של דברי שר האוצר כחלון בישיבה הראשונה של צמרת משרד האוצר, עם כניסתו לתפקיד. ואכן, זה המסר עליו ביקש כחלון מנדט וקיבל אותו מבוחריו, ובהם כותב שורות אלו.

 

ובינתיים שר התקשורת בנימין נתניהו (שערוריה בפני עצמה – נתניהו המציא כל מיני קרעי משרדים לספק את תאוות השררה של כל מיני ח"כים, כולל ההמצאה המשונה שר בלי תיק לענייני תקשורת, והשאיר לעצמו את משרד התקשורת, ממניעים זרים), שפיטר ממניעים זרים את המנכ"ל המקצועי של משרד התקשורת בשיחת טלפון (שאפו – לא במסרון) החליט, ממניעים זרים, להחריג את שירותי התקשורת הקווית של בזק מרפורמת התחרותיות.

 

על כחלון לעמוד על המשמר, ולא לתת לנתניהו לחבל, ממניעים זרים, במהפכת הדה-טייקוניזציה שהוא רוצה לחולל במשק הישראלי.

 

* השתלבות מוצלחת - הקמת הגדוד הדרוזי בצה"ל לפני 41 שנים הייתה צעד חשוב להשתלבותם המוצלחת של הדרוזים בצה"ל ובחברה הישראלית. פירוקו של הגדוד הדרוזי כעת הוא עדות להצלחת ההשתלבות – היום הדרוזים משתלבים היטב בכל היחידות, ואין עוד צורך בגדוד ייחודי.

 

* לא אליבי לפייסנות – הסיכולים הממוקדים שביצע הצבא האמריקאי בשבועות האחרונים בבכירי דאעש, הם סוף סוף פעולה אפקטיבית נגד הארגון. הנשיא אובמה ראוי לשבח על הפעולות הללו.

 

עם זאת, יש לזכור שדאעש אינה הבעיה, אלא סימפטום אחד שלה ולא המסוכן ביותר. הבעיה היא תמנון הקנאות האיסלמית הג'יהאדיסטית, שדאעש היא זרוע אחת שלו, אך הוא רב זרועות, שחלקן נלחמות אלו באלו, אך כולן מסכנות את שלום העולם. ובראש התמנון ניצבת איראן, שעומדת להיות מעצמת סף גרעינית, בחסות המערב, כתוצאה ממדיניות הפייסנות של אובמה. 

 

פעולה חזקה וצודקת נגד דאעש, אינה יכולה לשמש אליבי לסכנה לשלום העולם של מדיניות הפייסנות שמוביל אובמה.

 

* א-רמאדי כמשל - האירועים בעיר א-רמאדי בעיראק הם תמצית המציאות המזרח תיכונית ו"האביב הערבי". דאעש כבשה את העיר ומבצעת טבח המוני בתושביה. חיילי צבא עיראק אינם נלחמים אלא נסים על נפשם כל עוד רוחם בם. ראש ממשלת עיראק מתחנן בפני החיילים "להיות גברים" ולהילחם, אך לשווא. מיליציות שיעיות הנאמנות לאיראן עושות דרכן לעיר, כדי להילחם בדאעש ולהדוף את מתקפתו.

 

מה, בעצם, קורה כאן? חיילי צבא עיראק, הם חיילים בצבא של מדינה פיקטיבית, "מדינת לאום", כביכול, של לאום פיקטיבי. אין לאום עיראקי. זהו לאום שאין לו היסטוריה, אלא רק גיאוגרפיה, שנקבעה על שולחן השרטוט של דיפלומטים אירופיים קולוניאליסטיים. איזו מוטיבציה יש לחיילים כאלה להילחם ולמסור את נפשם למען מדינתם? לעומת זאת, דאעש והמיליציות השיעיות הם ארגוני אותנטיים של זרמים איסלמיסטיים אדוקים, וללוחמיהם תועפות מוטיבציה ונכונות בלתי נדלית להקרבה.

 

* עולם ללא ישראל - מי שרוצה פיפ"א ללא מדינת ישראל, רוצה את העולם ללא מדינת ישראל. כך, ללא כחל ושרק, הבהיר גדעון לוי במאמר שפרסם ב"הארץ": "אני מקווה שישראל תושעה מפיפ"א".

 

* דרכיה דרכי נועם - הרב בני לאו והזמרת והיוצרת אתי אנקרי, זכו בפרס ליבהבר לסובלנות דתית לשנת 2015. שניהם ראויים ביותר לפרס. אתי, ביצירתה ובשירתה, מגשרת בין חילונים ודתיים, בין מסורת ואמונה למוסיקה עכשווית ומרבה אהבת ישראל. הרב בני לאורך שנים מבטא יהדות שדרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום, מעמיק את ההיכרות של החברה הישראלית עם התנ"ך והתלמוד והשנה יזם את המפעל החברתי, התרבותי והחינוכי החשוב והמבורך – 929, הביא את התנ"ך לציבור הישראלי ועולם היהודי, באמצעות לימוד פרק יומי בתנ"ך, 929 פרקים ב-929 ימים, באינטרנט ובקבוצות לימוד רבות בכל רחבי הארץ.

 

אך סמלי, שבשבוע שבו נחשפנו לעובדה המצערת, שארגון הרבנים האורתודוכסי המתון "צהר" ממשיך להדיר מתיקון ליל שבועות בהשתתפותו רבנים רפורמים ואורתודוכסיים, מקבל הרב האורתודוכסי בני לאו פרס לסובלנות דתית מן התנועה המסורתית (הקונסרבטיבית).

 

* תשוקת החלוציות של בעז נוימן – בקיבוץ שפיים הלך לעולמו בשבת ההיסטוריון בעז נוימן, והוא בן 43 בלבד. נוימן נפטר ממחלת הסרטן שפקדה אותו בשנית לפני ארבע שנים, שנים אחרי שהחלים מהמחלה שתקפה אותו לראשונה בשנות העשרים המוקדמות לחייו.

 

ב-2009 פרסם נוימן את ספרו "תשוקת החלוצים", אחד הספרים החשובים ביותר שנכתבו בשנים האחרונות על החלוציות הציונית. ספרו התבסס ברובו על ציטוטים מהכתבים, מהמכתבים ומהיומנים שכתבו חלוצי העליה השניה והשלישית, שביטאו באופן אותנטי את תשוקתם למולדת, תשוקתם לארץ ישראל, תשוקתם למעשה ההתיישבותי באדמת הארץ. נוימן נדבק בתשוקה הזו, וספרו – מלא תשוקה לחלוציות ולתשוקת המולדת שלהם.

 

עד אז, התמקד נוימן בחקר גרמניה הנאצית. הוא השתייך לאסכולת הפוסט היסטוריונים האנטי ציונית, על כל תחלואיה ובהם הגרועה שבהם – השוואת הציונות לנאציזם. מתוך נקודת המבט הזאת, החל נוימן לחקור את החלוציות, והצלילה למעמקי כתביהם של החלוצים, הביא למהפך תודעתי טוטאלי, שהחזיר אותו לחיק הציונות, הפטריוטיות, אהבת המולדת והזדהות עם ההיסטוריה של עמו. במקום שבעלי תשובה עומדים, אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד.

 

קודם זמנו מת האיש הזה, ושירת חייו באמצע נפסקה.

 

יהי זכרו ברוך!

 

            * ביד הלשון

 

* בֹּעַז, במלעיל – מדי שנה אני מלמד את מגילת רות, ומדי שנה מישהו "מתקן" אותי כאשר אני אומר בֹּעַז במלעיל, ו"מסביר" לי שיש לומר בֹּעַז במלרע. אני מבין את האומרים זאת, כיוון שכמוהם גם אני למדתי בבית הספר על רות ובֹעַז, במלרע. אך זו טעות. בתנ"ך, טעמי המקרא קובעים את נגינת המילה. ההטעמה נהגית על פי מיקום טעם המקרא. כאשר הוא נמצא בהברה האחרונה, המילה היא מלרעית. כאשר הוא נמצא בהברה שלפני האחרונה, המילה היא מלעילית. במילה בֹּעַז  במגילת רות, טעם המקרא נמצא תחת ההברה בֹּ, ולכן המילה היא מלעילית. 

 

* "חדשות בן עזר"

נכתב על ידי הייטנר , 20/5/2015 00:03   בקטגוריות דת ומדינה, הזירה הלשונית, התיישבות, חברה, כלכלה, מנהיגות, משפט, עולם, פוליטיקה, ציונות, תקשורת, תרבות  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



ויקרא יט: "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ"


בפרק יט מופיע צרוף של שלוש מילים, אותו הגדיר גדול התורה שבע"פ, רבי עקיבא, ככלל גדול בתורה: "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ".

 

מה פירוש כלל גדול בתורה, או אולי נכון יותר לנסח: הכלל הגדול בתורה? הרי לא נערכה תחרות גודל בין הכללים בתורה. מדובר בכלל שהוא המפתח להבנת התורה כולה.

 

מה פירוש "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ"? אין מד אהבה שעל פיו ניתן לבחון האם אדם אוהב את רעהו כפי שהוא אוהב את עצמו. כאשר אנו מתייחסים לציווי זה כאל מפתח, אין זה רק פסוק המפרש את התורה, אלא התורה היא המפרשת אותו.

 

אני מבין את דבריו של רבי עקיבא, כאמירה שהמצוות החשובות ביותר בתורה; המצוות שהן המשמעות האמתית, העמוקה, של התורה, של היהדות – הן המצוות שבין אדם לחברו. אדם המקיים מצוות אלו, הוא אדם הפועל על פי רוח התורה. אדם כזה מיישם את "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ".

 

כאשר רב גדול או מנהיג דתי מורשע בעבירות פליליות, בשוחד, בגניבה, בעבריינות מין וזוכה לתמיכה ואהדה גם ממי שנחשבים גדולי הדור, אני שואל את עצמי – מה משמעות התורה בעבורם ובעבור מי שמגבים אותם? האם ניתן לומר על אנשים כאלה שהם שומרי תורה ומצוות? האם לעובדה שהם מקיימים את המצוות הפולחניות הטכניות יש משמעות כלשהי מבחינת מהותה של התורה?

 

היהדות מחנכת אותנו ומצווה אותנו לתיקון עולם. הפרק רווי במצוות, רבות מהן הן מצוות שבין אדם לחברו, מצוות של תיקון עולם. חיים על פיהן יעשו את העולם לטוב יותר, לצודק יותר, למתוקן יותר. המצוות הללו הן פירוש ה"וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ". בחיים על פיהן ובמימושן – אנו מקיימים את הצו הזה, הלכה למעשה.

 

הנה כמה מן הפסוקים המופיעים בפרק, שראוי כי יאירו את דרכנו:

"וּבְקֻצְרְכֶם אֶת-קְצִיר אַרְצְכֶם לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ לִקְצֹר וְלֶקֶט קְצִירְךָ לֹא תְלַקֵּט. וְכַרְמְךָ לֹא תְעוֹלֵל וּפֶרֶט כַּרְמְךָ לֹא תְלַקֵּט, לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם, אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם". בפסוקים אלה שוללת התורה את הפערים הכלכליים ומצווה אותנו לפעול לצמצמם ככל הניתן ולקדם את השוויון בין בני האדם. הדרך לכך, היא המחויבות של מי שיש לו לוותר על חלק משללו לטובת מי שאין לו. המסר הוא שאל לאדם להתייחס לפרי עמלו כרכוש שלו, אלא עליו להתחלק בו עם אחרים, למען תיקון עולם, למען חברה צודקת וקהילה סולידרית.

 

"לֹא תִּגְנֹבוּ וְלֹא-תְכַחֲשׁוּ וְלֹא-תְשַׁקְּרוּ אִישׁ בַּעֲמִיתוֹ" – זה הבסיס לחברה מתוקנת. כאשר אנו רואים את מצעד הבכירים ואנשי הציבור, החשודים, הנאשמים והמורשעים בגניבה ובשוחד, ורואים כיצד זה מטיל את האשמה ואת האחריות על רעהו; איך שותפים לדבר עבירה, שהקוד המרכזי ביניהם היה הנאמנות ביניהם, מפנים עורף איש לרעהו ובמסתבר שהאמון המוחלט ששרר ביניהם כלל בתוכו הקלטות בסתר, ברור הקשר המובהק בין גניבה, כחש ושקר – כביטוי לתרבות עבריינית.

 

"לֹא-תַעֲשֹׁק אֶת-רֵעֲךָ וְלֹא תִגְזֹל. לֹא-תָלִין פְּעֻלַּת שָׂכִיר אִתְּךָ עַד-בֹּקֶר". הלנת שכר קיימת, למרבה הצער, במשק הישראלי. ולא רק הלנת שכר, אלא גם שכר בלתי הוגן, פערי שכר שאינם מתקבלים על הדעת ללא כל הצדקה עניינית, עובדי קבלן שאינם מוגנים, מעסיקים שבניגוד לחוק מונעים מעובדיהם את זכות ההתארגנות, העסקה פוגענית ומשפילה במקום שצריך היה להיות דוגמה ומופת לציבור, בית ראש הממשלה  – כל אלה הינם עושק לשמו. העושק הזה מנוגד לדרך החיים היהודית. קיומו במדינה יהודית הוא חרפה.

 

"לֹא-תְקַלֵּל חֵרֵשׁ וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל" – ניצול החלש הוא אחת העבירות המכוערות ביותר. התורה יוצאת נגדן.

 

"לֹא-תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט. לֹא-תִשָּׂא פְנֵי-דָל וְלֹא תֶהְדַּר פְּנֵי גָדוֹל, בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ"  – משפט צדק. לא רק לא להדר פני גדול, אלא גם לא לשאת פני דל. משפט הוא משפט צדק. נקודה. גם מי שמטה את המשפט לטובת העני, עובר עבירה. צדק הוא צדק. ברגע שנותנים לגיטימציה להטיית משפט, לא חשוב מאיזו סיבה, הציבור יאבד את אמונו במשפט. ללא אמון, אין שלטון חוק. ובאין שלטון חוק, איש את אחיו חיים בלעו. כאשר ראש ממשלה לשעבר נשפט כאחד האזרחים, וגם הסוללות של בכירי הפרקליטים והיחצ"נים אינם מצליחים למנוע משפט צדק, יש לנו סיבה לגאווה. אנו מתביישים שאדם כזה היה ראש הממשלה, אך יכולים להיות גאים במערכת החוק והמשפט בישראל. פסוקים נוספים בפרק העוסקים במשפט צדק: "לֹא-תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט; בַּמִּדָּה, בַּמִּשְׁקָל וּבַמְּשׂוּרָה. מֹאזְנֵי צֶדֶק, אַבְנֵי-צֶדֶק, אֵיפַת צֶדֶק וְהִין צֶדֶק יִהְיֶה לָכֶם".

 

"לֹא-תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ" – צו כל כך חשוב, בעיקר בקהילות קטנות ואינטימיות.

 

"לֹא תַעֲמֹד עַל-דַּם רֵעֶךָ" – אין די בכך שאדם לא יפגע באחר במו ידיו. אם הוא יודע על עוול ואינו עושה מעשה כדי למנוע אותו, הוא עומד על דם רעהו. אדם היודע ששכנו מכה את אשתו וילדיו ואינו מדווח על כך – עומד על דם רעהו. אדם הרואה פצוע, ואינו חש לעזרה, כי הוא ממהר, או כי אינו רוצה שבגדיו החגיגיים יטונפו בדם – עומד על דם רעהו.

 

"לֹא-תִשְׂנָא אֶת-אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ" – אין אנו יודעים מה חושב אדם בלבו, אך התורה, שעיקר מהותה היא ההבחנה בין טוב ורע והבחירה בטוב, מתערבת גם בכך ואוסרת גם את השנאה שבלב.

 

"הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת-עֲמִיתֶךָ" – אתה רואה עוול, חובתך להעיר לאדם שגרם לעוול. חובתך להתערב. אל תהיה ראש קטן. אל תברח מאחריות. אל תאמר שאין זה עניינך. וגם אם יאמרו לך "מי שמך?" ו"אל תדחוף את האף" וכו', התורה אינה פותרת אותך מהחובה להתערב.

 

"מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן" – החובה לכבד את הזקנים, לפעול למענם, להקל עליהם ולהנעים להם את שנותיהם האחרונות. כאזרח המדינה, נצבט לבי לנוכח תופעות קשות של זקנים ובהם ניצולי שואה, מוזנחים, מופקרים, חיים חיי עוני והשפלה. אחת הפעולות הראשונות שעשיתי, עם מינויי למנהל מתנ"ס הגולן, הייתה הקמת המחלקה למבוגרים, צעד שלפני 14 שנה נראה כמוזר ואף הזוי בקהילת הגולן, שטרם מלאו לה 35 שנה. בפגישת פרידה עם מועדון "שרשרת הזהב", כעבור תשע שנים, סמוך לסיום תפקידי – אמרו לי חברי המועדון, שהמועדון הוא הנותן טעם לחייהם; בזכותו יש להם לשם מה לקום בבוקר. דברים אלה גרמו לי להתרגשות עצומה, ולתחושה שכל המאמץ היה כדאי.

 

וְכִי-יָגוּר אִתְּךָ גֵּר בְּאַרְצְכֶם לֹא תוֹנוּ אֹתוֹ. כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם. וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ כִּי-גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם" – צביונה היהודי של המדינה נבחן, בין השאר, ביחס הוגן למיעוטים החיים בקרבנו, לעובדים הזרים ולפליטים הנמצאים בתוכנו. יש להבחין בין מדיניות דמוגרפית שנועדה להבטיח רוב יהודי מוצק לאורך זמן במדינת ישראל כמדינת הלאום היהודית, לבין המחויבות המלאה והיחס ההוגן לכל הלא יהודים הנמצאים בארצנו.

 

פסוק נוסף, המתייחס לאופנה הרווחת בחברה הישראלית היום: "אַל-תִּפְנוּ אֶל-הָאֹבֹת וְאֶל-הַיִּדְּעֹנִים" – כאשר כל כך הרבה אנשים בימינו, ובהם ידוענים ובכירים רבים, הולכים למקובלים, ל"רנטגנים" ו"אולטרסאונדים", להשתטח על "קברי צדיקים" כסגולה לבריאות, ללידה וכו', וכאשר אנשים מכל שכבות החברה עומדים בתור לפני שרלטנים מסוגו של "רבי ג'ו כפרה" משירם הידוע של "טיפקס", מן הראוי שנחזור לכלל החשוב כל כך המופיע בפרק.

 

פרק י"ט פותח את פרשת "קדושים", הנקראת כך כיוון שהיא נפתחת בפסוקים: "וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל-כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם קְדֹשִׁים תִּהְיוּ, כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם".

 

הקדושה המדוברת ביותר בישראל בשנים האחרונות, קשורה לפרויקט המושחת בעיר הקודש, שקרוי משום מה "הולילנד" – הארץ הקדושה. מן הראוי לנער את הסחי והטינופת ממושג הקדושה. מה המשמעות בעבורנו של "קְדֹשִׁים תִּהְיוּ"? חברה המתבססת על אותם ציוויים חשובים המופיעים בפרשה, המקיימת את "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" – היא חברה שיש בה קדושה.

 

"וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" - זו אינה דרישה קשה מדי? האין זו גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה? ובכלל, איך אפשר לצוות על אהבה?

 

זו אינה גזירה ולא חוק. זה אידיאל. זה האידיאל שהתורה מצפה מאתנו ללכת לאורו. איך מתרגמים את האידיאל הזה למעשה? בדרישותיו מאתנו, הפרק מציב בפנינו תשתית לדרך חיים של "קְדֹשִׁים תִּהְיוּ" ובלשוננו – חברת מופת. כל אותן המצוות המופיעות בפרק, העוסקות בצדק חברתי, עזרה לחלש, יחס נאות והוגן למיעוטים החיים בתוכנו, יחס מכבד וראוי לזקנים בחברה, חברה ללא רכילות, חברה המושתתת על משפט צדק לכל, הן המסד לחברת מופת.

 

הפרק מספק לנו, גם היום, מטלות וערכים לבניין חברת מופת ומדינת מופת, שתהיה ראויה למחיר הכבד ששילמנו ואנו ממשיכים לשלם על קיומה.

 

* 929

נכתב על ידי הייטנר , 19/5/2015 23:52   בקטגוריות דת ומדינה, חברה, חינוך, יהדות, כלכלה, משפט, שחיתות, תרבות  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



חול המועד שבועות


במה שבועות יוצא דופן מבין שלוש הרגלים? בעוד בפסח ובסוכות יש שני ימי מועד ובאמצע ימי חול המועד, שבועות הוא חג בן יום אחד בלבד. מה הסיבה לכך?

 

כותב ר' שמעון בר יוחאי (רשב"י): "פסח וחג [חג=סוכות א.ה.] שאין עונת מלאכה, עשה זה ז' וזה ח'. עצרת שהיא עונת מלאכה אינה אלא יום אחד בלבד, מלמד שחסך הכתוב על ישראל".

 

הסיבה לכך ששבועות הוא חג קצר, חד יומי, טוען רשב"י, נובעת מכך שהוא נמצא בשיאה של העונה החקלאית הבוערת. אלוהים חס על פרנסתם של חקלאי ישראל, ולכן הוא קבע חג קצר.

 

המעניין במדרש אינו רק תוכנו, אלא גם זהותו של בעל המדרש. החרדים רואים ברשב"י את אבי רעיון "תורתו – אומנותו", אבי התפיסה של "חברת הלומדים". רשב"י, שישב 13 שנים במערה ולמד תורה עם בנו מצאת החמה עד שקיעתה, בז ל"חיי שעה" ואפילו בזמן התפילה הוא ראה ביטול תורה, מגלם את היהדות הגודרת עצמה בדל"ת אמות של תורה, ומה לה עניינים בטלים כמו מדינה, כלכלה, ביטחון, עבודה ופרנסה. והנה, דווקא הוא, טוען שהחג החשוב כל כך, חג מתן תורה, אחד משלוש הרגלים, שונה כל כך מן החגים האחרים כדי לא לקפח את פרנסתם של ישראל וכדי לא לפגוע בעבודתם החקלאית.

 

נכון, רשב"י ראה בלימוד התורה ערך עליון, אולם הוא היה רחוק מתפיסת עולם של "חברת לומדים". הוא סבר שעלית מצומצמת של בני עליה צריכים להקדיש את חייהם אך ורק ללימוד תורה. אולם הוא ראה חשיבות גדולה בחיים הסדירים של החברה הכללית, היטיב להבין בחקלאות ולפסוק פסיקות בסוגיות חקלאיות, מתוך התחשבות בצרכי החקלאים, כמו בהסדרים שונים בשנת השמיטה.

 

איזה עיוות מוסרי, רוחני ודתי יש באורח החיים של חברה הנמנעת מפרנסה, נמנעת מעבודה, נמנעת מהגנה על הקיום ומסתמכת על עבודתם ושירותם הצבאי של שבטים אחרים בעם. איזה ניוול מוסרי, רוחני ודתי כרוך בחברה שזה אורח חייה.

 

הקמת הממשלה הקודמת הייתה שעת רצון; הממשלה ניסתה לקדם סדר יום ממלכתי, אותו הובילו "הבית היהודי" ו"יש עתיד", וניסתה לתת מענה, גם אם חלקי, לסוגיות כמו הגיוס, הגיור, שקיפות המערכת הרבנית ומערכת המשפט הרבנית, לימודי ליבה לכל ועוד. למרבה הצער, היצר והאגו של כל הנוגעים בדבר – לפיד, בנט ובעיקר נתניהו, החריבו את ההזדמנות ההיסטורית. הממשלה החדשה, שאינה ממשלה לאומית כיוון שהיא נכנעה לחרדים שאינם לאומיים ולדרישותיהם הסקטוריאליות, הסותרות את האינטרס הלאומי, שמה קץ לתקווה.

 

* "שישי בגולן"

נכתב על ידי הייטנר , 13/5/2015 16:47   בקטגוריות דת ומדינה, היסטוריה, התיישבות, חברה, יהדות, כלכלה, פוליטיקה, ציונות  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להייטנר אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על הייטנר ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2015 © נענע 10 בע"מ