לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

הבלוג של אורי הייטנר

מאמרים בנושאי פוליטיקה, חברה, תרבות, יהדות וציונות. אורי הייטנר, חבר קיבוץ אורטל, איש חינוך ופובליציסט

כינוי:  הייטנר

מין: זכר





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


קטעים בקטגוריה: ֳ£ֳ÷ ֳ¥ֳ®ֳ£ֳ©ֳ°ֳ₪. לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

דברים ה: וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ


בנאומו הגדול, מציג משה את גרסתו לתקציר הספרים הקודמים, ובפרק ה' הוא מגיע לפסגה הרוחנית של הסיפור, מעמד הר סיני. ואם הבדלי הגרסאות בין סיפורו לסיפור המופיע בספרים שמות, ויקרא ובמדבר מובנים כמבטאים את זווית ראייתו האנושית, הסובייקטיבית של משה, קשה יותר להסביר את ההבדל בנוסח עשרת הדברות.  

 

ההסבר שלי, הוא שנאומו של משה הוא הזדמנות למקצה שיפורים. הדבר בולט בדיבר העוסק בשבת. הנימוק לשבת בספר דברים, נעלה יותר מהנימוק בספר שמות.

 

זו גרסה ספר שמות: "זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ. שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ, וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַה' אֱלֹהֶיךָ. לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ. כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ, אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם, וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, עַל כֵּן בֵּרַךְ ה' אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ".

 

וזו גרסת דברים: "שָׁמוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ: שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ, וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַה' אֱלֹהֶיךָ, לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְשׁוֹרְךָ וַחֲמֹרְךָ וְכָל בְּהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ כָּמוֹךָ:

(טו) וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיֹּצִאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ מִשָּׁם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה עַל כֵּן צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ לַעֲשׂוֹת אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת".

 

לא מעט הבדלים, החל ב"שמור" לעומת "זכור", אך אני רוצה להתעכב בעיקר על הנימוק לשבת. בספר שמות הנימוק הוא חיקוי מנוחתו של אלוהים בתום ששת ימי בריאת העולם. בספר דברים, הנימוק הוא הומני, סוציאלי – אנטיתזה לעבדות. מעם ישראל, שהיה עבד במצרים, מצופה לצמצם את העבדות ולנטרל את מהותה.

 

****

 

ב"ספר השבת" בעריכת יונדב קפלון, מופיע מאמר שלי, בו יצאתי נגד שידור פרסומות ברדיו בשבת (בניגוד לנוהג הישן של אי שידור פרסומות בשבת). לכאורה, מה הבעיה? למי זה מפריע? הרי הדתיים בלאו הכי אינם מאזינים לרדיו בשבת, ומה להם אם יש או אין פרסומות – חילול שבת הוא חילול שבת. והחילונים המאזינים – הם הרי חילונים, מה אכפת להם מהשבת? והנה, אני מאזין לרדיו בשבת, ומאוד אכפת לי ומאוד מפריע לי שמשודרות בה פרסומות. ובעיקר מפריעה לי הגישה, על פיה השבת היא של הדתיים. לא, השבת אינה רק של הדתיים. אז של מי השבת הזאת, לעזאזל? היא של כולנו. השבת שייכת לכל מי שהיא חשובה ויקרה לו, שאינה יום ז' בשבוע בעבורו, שהיא מיוחדת (מקודשת) וייחודית (קדושה) בעבורו והוא מעצב את הדרך בה ישמור אותה.

 

אחד העם, מגדולי אנשי הרוח היהודיים במאות השנים האחרונות ואבי התפיסה התרבותית רוחנית בציונות, הגדיר עצמו כאתיאיסט ולא חי על פי שולחן ערוך. אולם השבת הייתה יקרה לו מאוד. "אין צורך להיות מדקדק מצוות...", כתב אחד העם, "בשביל להכיר ערך השבת – מי שמרגיש בלבו קשר אמיתי עם חיי האומה בכל הדורות, לא יוכל בשום אופן לצייר לו מציאות עם ישראל בלי 'שבת מלכתא'. אפשר לומר בלי שום הפרזה, כי יותר משישראל שמרו את השבת שמרה השבת אותם. ולולא היא שהחזירה להם את 'נשמתם' וחידשה את חיי רוחם בכל שבוע, היו התלאות של 'ימי המעשה' מושכות אותם יותר ויותר כלפי מטה, עד שהיו יורדים לבסוף לדיוטא התחתונה של חומריות ושפלות מוסרית ושכלית".

 

אתמצת זאת במשפט קצר: מותר האדם מן הבהמה – השבת.

 

משמעותה של השבת אינה מתמצית רק בשבת עצמה, אלא היא משליכה על ששת ימי המעשה. השבת, היא המאפשרת גם לימי המעשה להיות טובים ונעימים. השבת מרוממת את חיי האדם.

 

מה הטעם של השבת? התורה מנמקת במקומות שונים שלושה טעמים. הטעם הקוסמי – השבת הוא היום שבו אלוהים נח מכל מלאכתו אשר ברא, ולכן גם אנו מחויבים במנוחה, כחיקוי המופת האלוהי. הטעם ההיסטורי הלאומי – המנוחה בשבת נועדה להזכיר ליהודי כי עבד היה בארץ מצרים, וכדי שיעריך את החירות בה זכה לאחר שה' הוציא אותו ביד חזקה ובזרוע נטויה מבית עבדים. הטעם החברתי – מתן מנוחה לכל, גם לעבד ולאמה, לגר ואפילו לשור ולחמור.

 

מהו הטעם המדבר אליי ביותר? השילוב בין השלושה. אם עליי לבחור מכל התנ"ך פסוק אחד המבטא את משמעות המושג "בצלם אלוהים", אבחר ב"שמות" כג, יב: "שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲשֶׂה מַעֲשֶׂיךָ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת לְמַעַן יָנוּחַ שׁוֹרְךָ וַחֲמֹרֶךָ וְיִנָּפֵשׁ בֶּן-אֲמָתְךָ וְהַגֵּר". האזכור הראשון של השבת הוא: וביום השביעי שבת וינפש. בדיוק באותה מילה – "וינפש", מצווה התורה על מנוחת העבד והגר. הנופש של העבד והגר והמנוחה של בהמות העבודה, הן המטרה של השבת.

 

השבת היא סמל לאחד הערכים המרכזיים ביהדות – השלילה המוחלטת של העבדות. בעולם שרובו המוחלט היה עבדים, שהיו רכושם של בעליהם, לחמה היהדות בעבדות. חוקי העבד העברי, הם ביטוי למלחמה בעבדות. מאחר ולא היה כוח לתורה, באותם הימים, לבטל לחלוטין את העבדות, היא קבעה מערכת חוקים שהפכה את העבד כמעט לשכיר וחייבה את שחרורו בפיצויים הוגנים בשנה השביעית, ואת כל העבדים - בשנת היובל. את שנאתה לעבדות ביטאה התורה בהשפלת אדם שבחר מרצונו להישאר עבד (ברציעת אוזנו). בחוקי העבד העברי נפתחת חוקת התורה, מיד אחרי עשרת הדברות, ולא בכדי.

 

הסיפור של העם היהודי הוא סיפור של שחרור מעבדות. הסיפור היהודי אינו נפתח בעלילות גבורה בשלל קרבות, אלא בעבדות מנוונת ומנוולת ובשחרור ממנה לחירות. עוד בברית בן הבתרים מוצגת לאברהם התכנית ההיסטורית של עם ישראל, הכוללת עבדות במצרים. למה תוכננה תכנית כזאת? אני מבין זאת, כתכנית שנועדה לעצב את עם ישראל כנושא דגל שנאת העבדות. ואכן, העם היהודי נתן לאנושות את שנאת העבדות, שביטויה העילאי הוא השבת.

 

מה המשמעות של שנאת העבדות היום? מאבק חברתי למען העובד, למען החלש, נגד הפערים בחברה, ליתר שוויון, לצדק חברתי, לסולידריות. הסמל לכל אלה היא השבת. "המחוקק הקדום מכריז על עמידתו לצדם של המשועבדים והמקופחים: שלטון אלוהים בעולם ומשטר של צדק בקרב חברת בני אדם – אחד הם בעיניו" (מרטין בובר). הקשר בין תביעת הצדק לשמירת השבת בא לידי ביטוי בנבואתו של ישעיהו: "כֹּה אָמַר יְהוָה שִׁמְרוּ מִשְׁפָּט וַעֲשׂוּ צְדָקָה כִּי-קְרוֹבָה יְשׁוּעָתִי לָבוֹא וְצִדְקָתִי לְהִגָּלוֹת. אַשְׁרֵי אֱנוֹשׁ יַעֲשֶׂה-זֹּאת וּבֶן-אָדָם יַחֲזִיק בָּהּ, שֹׁמֵר שַׁבָּת מֵחַלְּלוֹ וְשֹׁמֵר יָדוֹ מֵעֲשׂוֹת כָּל-רָע".

 

מהי עבדות? היטיב לתאר זאת, בדרכו הסרקסטית, המחזאי והמשורר חנוך לוין, בשירו "שתי משאיות": "יש לי שתי משאיות יפות / אחת כתומה והשניה ורודה / בלילה מובילים בהן פרות / בבוקר - פועלים לעבודה // פעם הנהג עשה טעות / הטעין פועל פשוט במקום פרה / לקחו אותו לבית המטבחיים / שם שחטו אותו שחיטה כשרה // השופט פסק לי פיצויים / משפחתו של הפועל שילמה / את ההפרש אשר הפסדתי / בין הפועל לבין הבהמה". העבדות היא דה-הומניזציה של האדם. האנטיתזה לעבדות היא השבת. השבת היא התגלמות ההומניזם.

 

העבד הוא אדם. הוא זכאי לחרות, לצדק, למנוחה. האדם נברא בצלם – גם העבד. לכן, השבת של האל היא השבת שלו. זאת היא, בעיניי, תמצית היהדות.

 

* 929

נכתב על ידי הייטנר , 28/7/2015 00:19   בקטגוריות חברה, חינוך, יהדות, היסטוריה, דת ומדינה, ציונות, תרבות, תקשורת  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



צרור הערות 26.7.15


* המאבק בין טוב ורע - במאבק בין טוב ורע, יש ניצחונות לטוב וניצחונות לרע. הניצחון לרע, הוא תוצאה של כניעת הטוב לרע. הניצחון לטוב הוא תוצאה של עמידה איתנה של הטוב מול הרע. אתן שתי דוגמאות מהשבוע האחרון. ההסכם עם איראן, שאושר השבוע במועצת הביטחון, הוא כניעת הטוב לרע. המהפכה החומייניסטית, המניעה ומזינה טרור עולמי מתוך מטרה להשליט את הג'יהאדיזם השיעי הקנאי על העולם ולהגשים את החזון הגדול של "מוות לאמריקה" ו"מוות לישראל", נחלה את הניצחון הגדול בתולדותיה. היא הצליחה להוריד את העולם החופשי על ברכיו, בהסכם נוסח מינכן 1938. תמורת נכונותה של איראן לכך שיוסרו ממנה הסנקציות, העולם מאפשר לה להיות מעצמת סף גרעינית. חתן פרס נובל ל"שלום בדורנו" מסביר שאי אפשר היה להשיג יותר, ואי אפשר למנוע מאיראן את הזכות לגרעין למטרות שלום; כלומר, גרעין איראני למטרות "שלום בדורנו", כמו הגזים למטרות "שלום בדורנו" של היטלר. זו דוגמה מובהקת של ניצחון הרע על הטוב, היום, כמו לפני 77 שנים. אבל יש גם ניצחונות לטוב על הרע. וגם אם לעומת מינכן 2 מדובר בניצחונות קטנים, יש להתברך בהם, כי מדובר בניצחונות של הנאורות על הברבריות, ניצחון של בני אור על בני חושך. ומעט מן האור מרחיק הרבה מן החושך. כוונתי לרכבת האווירית של גדולי האמנים בעולם העולים לרגל לישראל, על אף הלחץ הטרוריסטי האלים של מערך החרם האנטישמי, אותו מוביל אחד האנטישמים הבזויים ביותר מאז מלחמת העולם השניה - רוג'ר ווטרס. הנה, השבוע אלה הם ענקי הג'אז צ'יק קוריאה ובובי מקפרין, ולאחרונה ארט גורפינקל ועוד רבים וטובים. ואוטוטו תבוא להקת ELO. הניצחון של ELO על PLO מסמל את הניצחון של בני האור על בני חושך, ניצחון הטוב על הרע, ניצחון הצדק על הרשע. מוסר, הוא היכולת להבחין בין טוב ורע, לבחור בטוב ולהילחם ברע. ומכאן שפציפיזם הוא היפוכו של המוסר, כי הוא מוותר על המלחמה ברע, מציב את הרע ואת הטוב במישור אחד (האויב הוא עצם המלחמה) והוא בעצם משת"פ של הרע. גישתו מובילה לתוצאות הרות אסון כמו מינכן 1938 ווינה 2015.

 

* אנטומיה של כניעה – בשימוע של קרי בקונגרס, על ההסכם עם איראן, נחשף יותר ויותר עומק הכניעה המחפירה. למשל, ברור שאין פיקוח על מתקני הגרעין האיראני. ה"פיקוח" אינו אלא בדיחה. ועל כל טענה מדקלם קרי תשובה אחת: "מה האלטרנטיבה? מלחמה??".

 

התשובה הזאת מסבירה הכל. במקום לנהל מו"מ מעמדה של כוח, שבו ארה"ב מחזיקה מאחורי גבה את נבוט הפעולה הצבאית, כאיום על איראן, לצד העצמת הסנקציות, כדי לממש את המטרה לשמה התקיים המו"מ – ביטול תכנית הגרעין של איראן, הנבוט שימש כאיום על ארה"ב עצמה. תחת איום עצמי מפני מלחמה, נכנעה ארה"ב ועמדותיה, ודרישותיה קרסו כמו בניין קלפים. בכל נושא שעמד על הפרק, איראן עמדה בנחישות, וארה"ב התקפלה, כי מה האלטרנטיבה? מלחמה?

 

* הבחירה של מפלגת העבודה – יוסי ורטר, הפרשן הפוליטי של "הארץ", הציג במאמרו השבועי, שני סיפורים מעניינים. האחד הוא על מגמת ההתמרכזות של הרצוג, כלקח מהתבוסה בבחירות. הוא מבין שהציבור אינו מוכן להשלים עם ההיסחפות שמאלה, והחליט להחזיר את מפלגתו למרכז המתון, השפוי. נראה לי שהרצוג עצמו חש אותנטי ונוח במקום הזה.

 

הסיפור השני הוא על כך שזהבה גלאון חותרת להשתלבות מרצ במחנה "מרכז/שמאל" רחב יותר, כלומר לרוץ יחד עם מפלגת העבודה, כלקח מתוצאות הבחירות, בהן מרצ נלחמה על עצם שרידותה.

 

לכאורה, שני הסיפורים מבטאים אותה מגמה של התפכחות ב"שמאל" והתקדמות למרכז. אולם המשמעות הפוליטית של שני הסיפורים הללו הפוכה. הליכה משותפת של מפלגת העבודה עם מרצ, מנוגדת ב-180 מעלות לרצונו של הרצוג להחזיר את מפלגת העבודה למקומה הטבעי כמרכז ציוני. על הרצוג לבחור בין שתי האפשרויות הללו.  

 

* לגרש את החושך – שני פעילי קו-קלוקס-קלאן הישראלי, ארגון להב"ת אש זרה, נדונו לעונשים מגוחכים, על הצתת בית הספר הדו-לשוני בלהבות אש זרה. בעונשים מגוחכים ובלתי פרופורציונליים לפשע (שנתיים ושנתיים וחצי) אי אפשר לגרש את החושך.

 

* נגד הקבוצה הישראלית – אני שייך לזן הפטריוטים חסרי התקנה, שתמיד תומכים בכל מי שמייצג את ישראל, בספורט ובכל תחום. אני בעד כל קבוצה ישראלית, לא חשוב איזו, המתמודדת נגד קבוצה זרה.

 

אבל השבוע קיוויתי שבית"ר ירושלים תובס ותודח. ונדמה לי שאין כל צורך להסביר מדוע.

 

* ניצול ציני ומחפיר – הפרשה האומללה של טיוח חקירת דריסתו של גל בק, מעוררת קמפיין בזוי של חובבי יגאל עמיר, רוצח ראש הממשלה, להפצת שקרי הקונספירציה. כמובן שמדובר בניצול ציני ומחפיר של טרגדיה.

 

פרשת רצח רבין פשוטה מאוד מבחינה פלילית ומשפטית. הרוצח נתפס במקום עם אקדחו החם בידו. הוא הודה במעשה בגאווה בכל החקירות ובמשפט. החקירה בנושא עמדה תחת כל זרקורי העניין התקשורתי והציבורי, ואף נדונה בוועדת חקירה ממלכתית. תאוריית הקונספירציה היא שקר נתעב, שרקחו אוהדי הרוצח ושונאי השב"כ, ומסיבות שונות נוח לציבור רחב לקנות את השקר. במשך עשרים שנה, אנשים מקדישים את חייהם כדי לחפש כל מיני פרצות בחקירה, והרי אין, לא הייתה ולא תהיה חקירה שאי אפשר, אם מאוד מנסים, למצוא בה פרצה פה ופרצה שם. אבל אלה שקרים נתעבים.

 

פרשת גל בק, היא פרשה של סגירת תיק בחשאי, בנושא שלא היה בו כל עניין ציבורי ותקשורתי. זו פרשה אומללה וחייבים לחקור אותה עד תום.

 

הקשר היחיד בינה לבין תאוריית הקונספירציה, הוא שמי שמטייחים חקירות אשמים בפגיעה באמון הציבור ומעניקים דלק למבעירי מדורת האש הזרה של הקונספירציה.

 

* עיתונאית למופת – החלטת הפרקליטות לחדש את החקירה בפרשת דריסתו למוות של הנער גל בק לפני עשר שנים, אינה רק מתבקשת וצודקת, אלא גם מהווה ניצחון לעיתונות החוקרת, האמתית. אילה חסון, שהעלתה את הנושא לראשונה ב"הכל דיבורים" ברשת ב' ולאחר מכן ביומן בערוץ הראשון, כדרכה – לא הרפתה, ירדה לפרטים, חשפה עובדות וקבעה סדר יום ציבורי. כפי שנהגה בפרשת אשכנזי, גם כאן היא ניערה את המערכת המשפטית ולא אפשרה לה לטייח. איילה חסון היא עיתונאית אכפתית, אמיצה, נחושה ומוכשרת, אחת העיתונאיות הטובות בישראל. היא התגלמות השידור הציבורי, במובן הטוב של המושג.

 

* גזענות – במאמרי "שופטים אנוסים" תקפתי בחריפות את האמירה של ח"כ אילטוב שלא יתמוך במינוי שופטים שאינם שרים "התקווה", והסברתי שהוא משתמש ב"התקוה" כתירוץ לא למנות ערבים לשופטים.

 

מי שעוד יצא נגד אילטוב היה צבי כסה. הוא הסביר את הצהרתו של אילטוב בכך שהוא ממוצא רוסי. זו לא הפעם הראשונה שהוא כותב כך. הסבריו של צבי כסה גזעניים לא פחות מהצהרתו של אילטוב.

 

* דו"ח לוקר – אם נשאל מאה אנשים אקראיים שנחשפו לדיון הציבורי על דו"ח לוקר, כמה מהם ידעו שהדו"ח מציע להגדיל את תקציב הביטחון?

 

* כיתוב על המצבה – אדם ניכר גם באבלו.

 

* התמונה האמתית של הציונות הדתית – מי שמכיר את הציונות הדתית, מבפנים או ממבט אוהד מן הצד (כמוני), לא הופתע כשקרא את הפרק הראשון בסדרת כתבות על הנעשה בציונות הדתית, שמפרסם יאיר אטינגר במוסף "הארץ". בניגוד לקריאות השבר על אודות ה"הקצנה הדתית", ה"התחרדות", ה"התחרדלות", ה"הדתה", אטינגר מציג תמונה הרבה יותר חיה ומורכבת, הכוללת תהליכי עומק רחבים ועמוקים של מודרניזציה, ליברליזציה, התמתנות ופמיניזציה בציבור הדתי לאומי, שההקצנה הדתית היא ריאקציה לו, או מלחמת מאסף. הכתבה הראשונה עסקה במהפכה הפמיניסטית בציונות הדתית. אטינגר התמקד בתופעות האוונגרד, כמו סמיכת נשים דתיות אורתודוכסיות לרבנות (או למעמד הלכתי העוקף את השם המפורש "רבנות"), השייכים עדין למיעוט קטן. אולם האוונגרד אינו רק פורץ דרך אלא גם מסמן את הדרך לרבים. המיינסטרים של הציונות הדתית עדין אינו שם, אך לבטח הוא מתקרב לדרך הזאת, הרבה יותר מאשר להקצנה ולשמרנות החרד"לית. אטינגר צופה פילוג בציונות הדתית, וכאן איני בטוח שהוא צודק. להערכתי הרוב המוחלט ילך בהדרגה לכיוון של הפתיחות וההתחדשות, ויתכן שהקצוות יתמזגו עם הציבור החרדי מכאן והזרם הקונסרבטיבי מכאן. אני ממליץ בחום על המאמר, ומצפה בכיליון עיניים להמשך הסדרה.

 

* פניו המגולחים של בנט – השר בנט התראיין לפני ימים אחדים בטלוויזיה, ומאוד בלטה בעיניי העובדה שהיה מגולח, ב"תשעת הימים". איני נושא "דוסומטר" ואני מכיר דתיים ליברליים ופתוחים מאוד המקפידים לגדל את זקנם בין המצרים; איני עוסק בבחירותיו האישיות של בנט, אלא במשמעותן הציבורית. המשמעות הציבורית היא העובדה שבנט "אינו מתנצל", כלומר אין הוא חושב שמעמדו כמנהיג הפוליטי של הציונות הדתית מחייב אותו לנהוג באדיקות יתר מכפי שמחייב אותו רצונו החופשי. ולא פחות חשובה העובדה שהציבור הדתי לאומי, על כל גווניו, מקבל אותו ככזה.

 

* יש לך ממשיך! - מה פאתטי יותר ממבקר ספרות המגדיר את רועי חסן כאלתרמן של דורנו (המוסף הספרותי של "הארץ" בשבוע שעבר)? מזכ"ל ההסתדרות ניסנקורן המגדיר את עצמו כשילוב של בן גוריון וברל כצנלסון ("ידיעות אחרונות", המוסף לשבת).

 

            * ביד הלשון

 

על נהרות בבל – אחד הטקסטים המכוננים בתרבות היהודית, הוא מזמור קל"ז בתהילים. אנו מצטטים מתוכו מתחת לחופה בעת שבירת הכוס. הוא מתכתב עם טקסטים רבים מן היצירה היהודית לאורך הדורות, כדוגמת "ירושלים של זהב".

 

עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל שָׁם יָשַׁבְנוּ גַּם-בָּכִינוּ בְּזָכְרֵנוּ אֶת-צִיּוֹן. עַל-עֲרָבִים בְּתוֹכָהּ תָּלִינוּ כִּנֹּרוֹתֵינוּ. כִּי שָׁם שְׁאֵלוּנוּ שׁוֹבֵינוּ דִּבְרֵי-שִׁיר וְתוֹלָלֵינוּ שִׂמְחָה: שִׁירוּ לָנוּ מִשִּׁיר צִיּוֹן. אֵיךְ נָשִׁיר אֶת-שִׁיר-יְהוָה עַל אַדְמַת נֵכָר. אִם-אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלִָם תִּשְׁכַּח יְמִינִי. תִּדְבַּק-לְשׁוֹנִי לְחִכִּי אִם-לֹא אֶזְכְּרֵכִי, אִם-לֹא אַעֲלֶה אֶת-יְרוּשָׁלִַם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי. זְכֹר יְהוָה לִבְנֵי אֱדוֹם אֵת יוֹם יְרוּשָׁלִָם, הָאֹמְרִים עָרוּ עָרוּ   עַד הַיְסוֹד בָּהּ. בַּת-בָּבֶל הַשְּׁדוּדָה, אַשְׁרֵי שֶׁיְשַׁלֶּם-לָךְ אֶת-גְּמוּלֵךְ שֶׁגָּמַלְתְּ לָנוּ. אַשְׁרֵי שֶׁיֹּאחֵז וְנִפֵּץ אֶת-עֹלָלַיִךְ אֶל-הַסָּלַע.

 

מה הם נהרות בבל? אלה הם כמובן הפרת והחידקל. מסתבר שלא בהכרח. בתערוכה המצוינת "על נהרות בבל" במוזיאון ארצות המקרא, שלִבָּהּ הוא האוסף הארכיאולוגי של מסמכים מן היישוב של גולי ירושלים "אל יהודו", למדתי שבבבלית נהרות הם גם נהרות במובן המקובל בעברית עכשווית, וגם תעלות מלאכותיות. על פי הממצאים הארכיאולוגים, משער המחקר שנהרות בבל, הן תעלות ההשקיה שהיהודים חפרו בבבל.

 

* "חדשות בן עזר"

נכתב על ידי הייטנר , 26/7/2015 00:20   בקטגוריות הגרעין האיראני, הזירה הלשונית, היסטוריה, חברה, חוץ וביטחון, דת ומדינה, אנשים, יהדות, מנהיגות, פוליטיקה, רצח רבין, כלכלה, תקשורת, זיכרון  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



במדבר לב: האחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה?!


השבטים ראובן וגד התפרנסו ממקנה והתלהבו משטחי המרעה הדשנים והפוריים שפגשו בעבר הירדן המזרחי. הם פנו למשה בבקשה, לאפשר להם להתנחל באזורים אלה.

 

מנהיגי השבטים לבטח לא ציפו למקלחת הקרה בה שטף אותם משה. ישר ולעניין, בלי סמול טוק ומילות נימוסין, הוא פתח בהתקפה קשה: "הַאַחֵיכֶם יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה וְאַתֶּם תֵּשְׁבוּ פֹה?!". הוא האשים אותם שהם פוגעים במורל העם ערב המלחמה, שהם משתמטים מן המלחמה, השווה אותם לעשרת המרגלים שפגעו במורל הלאומי וגרמו לעונש הכבד של 40 שנות נדודים ומות כל דור המדבר טרם הכניסה לארץ.

 

על מה ולמה הוא התנפל עליהם? וכי הם אמרו שלא ילחמו? וכי הם רמזו שאולי לא ילחמו? אם היה לו ספק, לא יכול היה לשאול אותם לכוונותיהם?

 

אדרבא, מנהיגי השבטים התחייבו להיות החלוצים לפני המחנה, ראשוני הלוחמים, ולא לחזור לנחלתם בעבר הירדן המזרחי עד תום כיבוש הארץ וההתנחלות בה.

 

שש פעמים מוזכרת החלוציות בהקשר של השבטים הללו ולא בכדי. חלוץ הוא חלוץ, וכמו בימינו – חלוצי ההתיישבות בספר, מעצבי גבול הארץ ומרחיביה, הם גם הטובים בלוחמים.  ההתיישבות והביטחון תמיד הלכו יחד, מאז ועד היום. בדבריהם, ביטאו השבטים להט חלוצי ומסירות במלחמה ובהתיישבות. משה התרצה ולקראת סוף הפרק אף צירף אליהם את חצי שבט המנשה, חלוצי ההתיישבות בגולן. ואכן, השבטים הללו עמדו במילתם והיו בראש הלוחמים לכיבוש הארץ.

 

למה חשד משה בכשרים? למה הוא הטיל דופי במלח הארץ? האם עד כדי כך הוא לא הכיר את עמו? לא יכול להיות.

 

יש לי תשובה אחרת לשאלה. משה היה בן 120, סמוך למותו. והוא היה עדין במיטבו – לא נס לחו ולא כהתה עינו. לא כהתה עינו – לא רק בכך שלא נזקק למשקפים כדי לקרוא את העיתון ואת הסמסים, אלא בעיקר, עיניו הנבואיות, יכולתו לראות למרחוק.

 

לא אל השבטים גד וראובן דיבר משה, אלא לפרוטוקול. הוא אמר את הדברים על מנת שיופיעו בספר התורה, על מנת שמידי שנה עם ישראל יקרא אותם. משה ידע, שיבוא יום, ויהיה צורך במילים הללו, והוא דאג לחמש אותנו בהם.

 

3,000 שנה חלפו, קמה מדינת ישראל השלישית, ושבט בישראל בוחר להשתמט ממלחמת המצווה, מכיבוש הארץ, מההגנה על ביטחון המדינה וחיי אזרחיה, מהערך הבסיסי של כל ישראל ערבין זה בזה. וחמור יותר – בני אותו שבט עושים זאת כנבלים ברשות התורה, כביכול בשם התורה ולמען לימודה.

 

אל השבט הזה דיבר משה, לא לחלוצי ראובן וגד. משה דיבר אל החרדים בימינו: "הַאַחֵיכֶם יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה וְאַתֶּם תֵּשְׁבוּ פֹה?!"

 

* 929

נכתב על ידי הייטנר , 14/7/2015 23:49   בקטגוריות חברה, חוץ וביטחון, חינוך, דת ומדינה, הגולן, התיישבות, מנהיגות, תרבות  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להייטנר אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על הייטנר ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2015 © נענע 10 בע"מ