לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

הבלוג של אורי הייטנר

מאמרים בנושאי פוליטיקה, חברה, תרבות, יהדות וציונות. אורי הייטנר, חבר קיבוץ אורטל, איש חינוך ופובליציסט

כינוי:  הייטנר

מין: זכר





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


קטעים בקטגוריה: ֳ£ֳ÷ ֳ¥ֳ®ֳ£ֳ©ֳ°ֳ₪. לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

ישעיהו נח: הֲכָזֶה יִהְיֶה צוֹם אֶבְחָרֵהוּ


יום הכיפורים. מאתמול אחרי הצהרים, המתפללים לא הכניסו דבר לפיהם – לא מאכל ולא משקה. הם מתנזרים ממאכל ומתשמיש ומכל ענייני הגוף. רק מתפללים, מתחננים, קוראים לאלוהיהם, בוכים וזועקים, מתירים נדרים, מכים על חזותיהם "על חטא" בתפילות הווידוי הרבות במהלך היום הגדול והנורא, משתרעים על הארץ ב"וַאֲנַחְנוּ כּוֹרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים וּמוֹדִים לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא". וקוראים בתורה ומגיעים להפטרה.

 

ההפטרה היא פרק הנביאים שחז"ל קבעו לקריאה ביום הכיפורים. וכאן מצפה למתענה המתפלל הפתעה מאתגרת. חז"ל העמידו לנגדו מראה, בדמות נבואת תוכחה של ישעיהו. ישעיהו נוזף בו, נוזף בעם ישראל. על מה? על כך שלא צמו כראוי? על כך שלא התפללו? על כך שלא היכו זעקו השמימה?

 

ההיפך הוא הנכון. את זה הם עשו גם עשו. אבל אלוהים אינו זקוק לכך ואינו חפץ בכך, מתריס הנביא. "הֲכָזֶה יִהְיֶה צוֹם אֶבְחָרֵהוּ?! יוֹם עַנּוֹת אָדָם נַפְשׁוֹ? הֲלָכֹף כְּאַגְמֹן רֹאשׁוֹ וְשַׂק וָאֵפֶר יַצִּיעַ - הֲלָזֶה תִּקְרָא צוֹם וְיוֹם רָצוֹן לַיהוָה?!". כמו בראשית הספר: "מִי בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם רְמֹס חֲצֵרָי?"

 

הנביא מצטט את המתפללים והצמים, התמהים על כך שתפילתם אינה נענית, וצומם אינו מחולל שינוי במצבם. "לָמָּה צַּמְנוּ וְלֹא רָאִיתָ עִנִּינוּ נַפְשֵׁנוּ וְלֹא תֵדָע?" והוא לועג להם על עצם המחשבה, שחפצו של האלוהים הוא בצום שלהם. "אתם מתחזים", אומר להם הנביא. מתחזים לְ"גוֹי אֲשֶׁר צְדָקָה עָשָׂה וּמִשְׁפַּט אֱלֹהָיו לֹא עָזָב". אבל הכל חיצוני, ריק. פולחן לשמו. הפולחן הוא סמל. אין כל חפץ בו, ללא המהות שאותה הוא אמור לסמל.

 

צום ותפילה, כלומר מילוי המצוות הפולחניות, מצוות שבין אדם למקום, הוא מעשה ריק מתוכן, אם הוא מנותק מצדק חברתי. הנביא מתאר את החברה, כחברה דתית מאוד, כלומר דבקה במצוות הפולחניות ומקפידה בהן על קלה כחמורה. הוא מביט על הדתיות הזאת ומפטיר בבוז, שהכל חרטא. "הֵן בְּיוֹם צֹמְכֶם תִּמְצְאוּ חֵפֶץ" – גם בשעה שאתם צמים, מה שמעניין אתכם הוא הביזנס שלכם. אינם מקדישים את היום הזה באמת לתיקון – בראש ובראשונה לתיקון חברתי, לסולידריות חברתית עם החלשים בחברה, עם העניים והסובלים. גם לא לתיקון מידות אישי. כל הפולחן הזה הוא חיצוני. "וְכָל עַצְּבֵיכֶם תִּנְגֹּשׂוּ" – הרי גם ביום הזה, האנשים שאותם אתם מעציבים, ממשיכים לסבול תחת עריצותכם. "הֵן לְרִיב וּמַצָּה תָּצוּמוּ" – אתם ממשיכים בריבים המטופשים שלכם על כסף, כוח וכבוד. "וּלְהַכּוֹת בְּאֶגְרֹף רֶשַׁע" – אתם באים להתפלל ולצום, אך במקביל ממשיכים להתאכזר לחלשים, להכות בהם בכוחכם, שהוא כוח של רשע. "לֹא תָצוּמוּ כַיּוֹם לְהַשְׁמִיעַ בַּמָּרוֹם קוֹלְכֶם" – כל עוד כך אתם נוהגים, ואין לכם כל כוונה לתקן את דרכיכם, אין משמעות לצום שלכם, וככל שתצעקו – קולכם לא ישמע במרום.

 

"הֲכָזֶה יִהְיֶה צוֹם אֶבְחָרֵהוּ?! יוֹם עַנּוֹת אָדָם נַפְשׁוֹ? הֲלָכֹף כְּאַגְמֹן רֹאשׁוֹ וְשַׂק וָאֵפֶר יַצִּיעַ - הֲלָזֶה תִּקְרָא צוֹם וְיוֹם רָצוֹן לַיהוָה?!" תגידו, מה קרה לכם? התחרפנתם?! אתם באמת חושבים שזה מה שמעניין את אלוהים? שיום בשנה או כמה ימים בשנה לא תאכלו? מה, אתם עד כדי כך אינפנטילים לחשוב שיום של עינוי גופכם נחוץ לו? שהוא בכלל רואה בכך צום? שהוא בכלל מכיר בצום הזה?

 

עכשיו תקשיבו לי היטב. "הֲלוֹא זֶה צוֹם אֶבְחָרֵהוּ" – מה באמת מעניין את אלוהים? מה באמת ייחשב בעיניו כשווה ערך לצום, אם ייעשה כתחליף לצום או שהצום יתווסף אליו. מדובר בדברים אחרים לגמרי. "פַּתֵּחַ חַרְצֻבּוֹת רֶשַׁע! הַתֵּר אֲגֻדּוֹת מוֹטָה! וְשַׁלַּח רְצוּצִים חָפְשִׁים! וְכָל מוֹטָה תְּנַתֵּקוּ! הֲלוֹא פָרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ, וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת. כִּי תִרְאֶה עָרֹם וְכִסִּיתוֹ, וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם".

 

הקשב היטב, מה אלוהים דורש ממך. הוא דורש ממך אחריות חברתית. הוא דורש ממך צדק חברתי. הוא דורש ממך סולידריות. הוא דורש ממך לפעול למען החלשים בחברה, לחלץ אותם ממצבם, להילחם בעוני ובסבל, לקדם את ערכי השוויון והצדק. הוא דורש ממך לוותר משלך כדי שיהיה לאחרים. העובדה שאתה עשיר, שיש לך לחם, מחייבת אותך לתת משלך לעני, לפרוש לו מלחמך, מכספך, מרכושך. אין כל קדושה ברכוש הזה. אם יש לך ממנו, התחלק בו עם זולתך. דאג לכך שלא יהיה אדם רעב. דאג לכך שלא יהיה אדם חסר בית. פעל לכך שהחברה תבטיח דיור הוגן לכל. דאג לכך שלא יהיה מחסור ואנשים לא יהיו ערומים, כלומר חסרי כל. הרי הם האחים שלך, הם עצמך ובשרך. אין לך זכות להתעלם מהם.

 

אתם שואלים למה אלוהים אינו מקשיב לצעקותיכם המלוות את הצום? כי זה לא מעניין אותו. עשו את הנדרש מכם, תקנו את העולם ואת החברה – ואלוהים ישמע אתכם גם ללא הצעקות והריטואל הפולחני. כאשר החזקים יסייעו לחלשים והחברה תהיה צודקת – אז היא תפרח ותשגשג באמת. "אָז יִבָּקַע כַּשַּׁחַר אוֹרֶךָ, וַאֲרֻכָתְךָ מְהֵרָה תִצְמָח, וְהָלַךְ לְפָנֶיךָ צִדְקֶךָ, כְּבוֹד יְהוָה יַאַסְפֶךָ. אָז תִּקְרָא וַיהוָה יַעֲנֶה, תְּשַׁוַּע וְיֹאמַר: הִנֵּנִי. אִם תָּסִיר מִתּוֹכְךָ מוֹטָה, שְׁלַח אֶצְבַּע וְדַבֶּר אָוֶן. וְתָפֵק לָרָעֵב נַפְשֶׁךָ, וְנֶפֶשׁ נַעֲנָה תַּשְׂבִּיעַ. וְזָרַח בַּחֹשֶׁךְ אוֹרֶךָ וַאֲפֵלָתְךָ כַּצָּהֳרָיִם. וְנָחֲךָ יְהוָה תָּמִיד, וְהִשְׂבִּיעַ בְּצַחְצָחוֹת נַפְשֶׁךָ, וְעַצְמֹתֶיךָ יַחֲלִיץ. וְהָיִיתָ כְּגַן רָוֶה וּכְמוֹצָא מַיִם, אֲשֶׁר לֹא יְכַזְּבוּ מֵימָיו. וּבָנוּ מִמְּךָ חָרְבוֹת עוֹלָם, מוֹסְדֵי דוֹר וָדוֹר תְּקוֹמֵם. וְקֹרָא לְךָ גֹּדֵר פֶּרֶץ מְשֹׁבֵב נְתִיבוֹת לָשָׁבֶת".

 

קוראים המתפללים את הדברים החשובים כל כך של הנביא. חז"ל, שאמרו שעל עבירות שבין אדם לחברו אין יום הכיפורים מכפר, קבעו לעיצומו של יום הצום את ההפטרה המטלטלת הזאת. ומה יעשו הצמים בבוקר שלמחרת?

 

****

 

בסיום הפרק מדבר הנביא על השבת. וגם השבת אינה מתמקדת באיסורי השולחן ערוך, אלא בכך שבני האדם באמת ינוחו ויתענגו, בשבת שבה הם יתפנו מענייני החולין ויעסקו בענייני הרוח והתרבות. "וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג".

 

* 929

נכתב על ידי הייטנר , 19/6/2016 16:00   בקטגוריות דת ומדינה, חברה, חינוך, יהדות, כלכלה, משפט, שחיתות  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



צרור הערות 12.6.16


* כך נראה טרור – התמונות הדרמטיות, המטלטלות, של מצלמות האבטחה, המתעדות את הפיגוע בקפה מקס ברנר במתחם שרונה בת"א, מיטיבות להציג איך נראה טרור. איך בחלקיק שניה, הופכים אזרחים תמימים, המבלים בבית קפה, היושבים בנחת בכיסאותיהם, אוכלים להנאתם ומשוחחים ביניהם, לנרדפים במנוסה. תיעוד מצמרר.

 

* בלתי מידתית - התגובה של ישראל על הטבח בשרונה - בלתי מידתית (עוד איני יודע מה תהיה התגובה, אם בכלל, אבל המשפט הזה תמיד הולך).

 

* להיבדל מנורמות הסביבה - אילו ליברמן הצהיר, שלא נחזיר גופות מחבלים כל עוד שרידי גופותיהם של הדר גולדין ואורון שאול אינן מוחזרות, הייתי תומך בכך, מתוך ראיית המטרה - החזרת גופות חיילינו, כמצדיקה התנהגות חריגה שאינה הולמת את הנורמות שלנו. במקרה זה, היה עליו להתחייב שהגופות תוחזרנה מיד עם השבת גופות חיילינו.

 

אולם ליברמן הודיע על אי החזרת גופות כצעד של נקמה וענישה. זהו מעשה שאינו הולם מדינה מערבית מתקדמת כישראל, אלא הנו חיקוי הנורמות של סביבתנו המזרח תיכונית. 68 השנים האחרונות הוכיחו שדווקא היבדלותנו מנורמות הסביבה הביאה לשגשוגה והצלחתה של ישראל. אימוץ הנורמות הללו, רק יפגע במדינת ישראל.

 

אין כל תועלת ביטחונית וכל משמעות למלחמה בטרור, בהחלטה זו. אין זו אלא החלטה פופוליסטית גרידא.

 

בקרוב מאוד ליברמן יבטל אותה, ויסביר זאת בניתוח להארכת הפתיל.

 

* אדוני ראש העיר – כאשר שמעתי את דברי הבלע של חולדאי, שהביע הבנה לרצח תושבי עירו, מיד קפצה לראשי שורה משירו של אריק איינשטיין "תל אביב, גדות הירקון, 1983": "אני רוצה לבכות אדוני ראש העיר".

 

* הקול קול חנין – ואני לתומי חשבתי שבבחירות לראשות העיר ת"א ניצח חולדאי ולא דב חנין.

 

* תהליכים - הישראלים שליקקו שוקולד בבית הקפה בשרונה, מזכירים לי בתי קפה בברלין לפני 70, 80 ו-90 שנה.

 

* גדעון לוי בפאניקה – גדעון לוי בפאניקה. הוא פרסם ב"הארץ" מאמר היסטרי, בו הוא משתלח בארה"ב ובצרפת על צעדי חקיקה נגד האנטישמיות החדשה, כלומר נגד תנועת החרם על ישראל. לוי, תועמלן החרם ומראשי המסיתים מטעמו, חש שמפעל חייו קורס. הוא בועט וצווח כתינוק שגנבו מידיו צעצוע. "תומכים בפושעים... תומכים בפשע" וכו' וכו'. יש לו גם הסבר לכך שהעולם הנאור מתנער ויוצא נגד האנטישמיות. אני מעדיף לא לומר אילו תהליכים באיזו ארץ לפני כמה עשרות שנים מזכיר לי ההסבר שלו: "השתדלנות היהודית־הישראלית רבת העוצמה רושמת לעצמה עוד הישגים". כמובן, הרי כידוע ההון היהודי שולט בעולם.

 

* חרם על תלוש המשכורת – אנשי האקדמיה הישראלית הפועלים לקידום חרם על האקדמיה הישראלית, הם כידוע אנשים ישרים והגונים, אנשי אמת, ולכן אין ספק שהם מחרימים את תלוש המשכורת שהם מקבלים מהאקדמיה הישראלית, שאותה הם קוראים להחרים.

 

* הסתה פרועה נגד בג"ץ – איך היינו מגדירים מאמר שהיה תוקף בארסיות החלטת בג"ץ, בטענה שרוב שופטי ההרכב הם ערבים? איך היינו מגדירים מאמר שהיה תוקף את עצם העובדה שערבים לוהקו להרכב? רמז? שש אותיות, מתחיל ב-ג' ונגמר בת'. ואלו תהליכים, לפני כמה עשרות שנים ובאיזו מדינה מאמר הסתה כזה היה מזכיר לנו?

 

איך היינו מגדירים מאמר בעיתון אמריקאי שהיה תוקף בארסיות החלטת בית המשפט הפדרלי, בטענה שרוב שופטי ההרכב הם יהודים? איך היינו מגדירים מאמר שהיה תוקף את עצם העובדה שיהודים לוהקו להרכב? רמז? תשע אותיות, מתחיל ב-א' ונגמר בת'.

 

אורי משגב פרסם ב"הארץ" פשקוויל הסתה פרוע, חמור ביותר, נגד בית המשפט העליון בישראל. מאמר אוטואנטישמי שתקף החלטת בג"ץ כיוון שרוב השופטים בהרכב הם יהודים דתיים ותקף את עצם העובדה שזה היה הרכב בית המשפט.

 

וכיוון שאחד השופטים הוא תושב גוש עציון, הוא העצים את הדה-לגיטימציה לבית המשפט ולהחלטותיו, והגדיר את פשקוויל ההסתה שלו "עבריין בינלאומי בבית המשפט העליון". הסתה חמורה וקשה נגד שופט בישראל, שופט בית המשפט העליון בישראל, בשל מקום מגוריו ובשל אמונתו היהודית הדתית, היא לא לפחות מהתנקשות במערכת המשפט ובשלטון החוק בישראל. זכותו לחשוב שישראל אינה צריכה להתיישב בגוש עציון, אך יש לזכור שמדובר בהתיישבות חוקית, שהוחלט עליה בהחלטות הממשלה הנבחרת של ישראל, וכבר כמעט חמישים שנה בית המשפט העליון דוחה שוב ושוב את הניסיון של ה"שמאל" הרדיקלי להגדיר את ההתנחלות כ"בלתי חוקית", כביכול. אבל הוא, המסית והמדיח הזה, מעמיד עצמו מעל בית המשפט העליון, "פוסק" בניגוד לפסיקותיו המקצועיות של בית המשפט – שמגורים במקום שהוא מתנגד לו, הם "עבריינות", כביכול.

 

במדינה דמוקרטית, מותר לבקר את בית המשפט העליון ואת פסיקותיו. אני עושה זאת לא אחת. יש הבדל תהומי בין ביקורת עניינית ומכובדת, לבין הסתה אד-הומינם נגד שופטים שפסקו בניגוד לדעתו של המסית, ובוודאי שלא הסתה גזענית על רקע השתייכותו של השופט או מקום מגוריו.

 

באופן עקבי "הארץ" מסית נגד בג"ץ ומערכת המשפט הישראלית. מוביל הקו הזה הוא גדעון לוי, המכנה את בג"ץ "משרת הכיבוש" ושאר חברי הדבוקה מחרים מחזיקים אחריו. "הארץ" מסכן את הדמוקרטיה הישראלית.

 

* חמור שבעתיים - בשבוע שעבר יוסי כהן, פרקליטה של שרה נתניהו, השתלח בגסות בשופטת פרוז'ינין שפסקה לא לרוחו. השבוע השתלח בגסות העיתונאי אורי משגב בשופטים רובינשטיין וסולברג שפסקו לא לרוחו. שני מקרים דומים וחמורים, אך חומרת האחד אינה דומה לחומרת משנהו. מעשהו של משגב חמור שבעתיים, בשל אופיו הגזעני – ההשתלחות בשופטים בשל אמונתם הדתית ומקום מגוריו של אחד מהם.

 

חומרת המעשים הייתה דומה אילו כהן השתלח בשופטת על היותה אישה ותוקף את בית המשפט על כך ששיבץ אישה לראש ההרכב.

 

ועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין זימנה את עו"ד כהן לדין משמעתי. מה תעשה ועדת האתיקה של מועצת העיתונות? איך תגיב נשיאת מועצת העיתונות, שופטת בית המשפט העליון בדימוס דליה דורנר?

 

* תואמי משגב - אחרי הרשעת האנס הסדרתי קצב, היו כאלה שתקפו את העובדה ששופט ערבי שלח את נשיא מדינת ישראל לכלא. זאת דוגמה למשהו בסגנון וברמה של מאמרו של משגב. אולם היו אלה אמירות בטוקבקים מתלהמים. אף עיתון לא היה מרשה לעצמו לפרסם מאמר כזה.

 

* לפתחה של הכנסת – הפסיקה שנגדה יצא משגב, אינה לרוחי. בשנים האחרונות, קם מיזם נפלא, של בעלי מסעדות דתיים ומסורתיים, שהחליטו להתנתק מתעשיית הכשרות של הרבנות, שהיא יקרה מאוד, מייקרת את המזון, רוויה בשחיתות ונוטה להחמרות מיותרות. אותן מסעדות מצהירות על כשרותן, ללא השגחה. אני תומך מאוד במיזם הזה, אוהב אותו, רואה בו מיזם מופתי המחזק את זהותה וצביונה של ישראל הן כמדינה דמוקרטית ויותר מכך – כמדינה יהודית.

 

הבעיה היא, שעל פי החוק יש לרבנות מונופול על המונח "כשרות". לכן, למשל, כל תעשיית הכשרות החרדית, הבד"צים למיניהם, אינה משתמשת במילה הזו, אלא מדברת על "השגחה" ו"למהדרין". מובילי המיזם עתרו לבג"ץ. בית המשפט עמד בפני דילמה בין חוק מפורש של הכנסת לבין עקרון חופש העיסוק. בהחלטת רוב, החליט בית המשפט לא לפסוק בניגוד לחוק הכנסת. בפסק הדין, הביעו השופטים אהדה למיזם ורמזו על חוסר הנחת שלהם מן החוק.

 

למעשה, בית המשפט הניח את הסוגיה לפתחה של הכנסת. ובצדק, המאבק על חוקי המדינה צריך להתקיים בבית המחוקקים ולא בבית המשפט.

 

יש לפעול לשינוי החוק ובמקביל – לקידום המיזם החשוב והיפה, במסגרת החוק, בלי להשתמש במישרין במילה "כשרות". וכמו השגחות בד"ץ למיניהן, אני בטוח שגם הכשרות האלטרנטיבית הזאת תצליח, גם ללא המילה המפורשת.

 

* תקרת הזכוכית – 47 שנים אחרי שבישראל אישה הייתה ראש הממשלה (איני מקבל את גרסת "ראשת" של האקדמיה), בארה"ב, הדמוקרטיה המתקדמת, אישה מועמדת, לראשונה, לתפקיד.

 

אני מקווה מאוד שהיא אכן תהיה הנשיאה – לא כיוון שהיא אישה ולא כיוון שהיא הילארי קלינטון, אלא כיוון שהאלטרנטיבה היא הדמגוג הגזען.

 

* דמוקרטיה במיטבה – בעוד שבועיים ילכו אזרחי בריטניה לקלפיות, ויצביעו במשאל עם על שאלת ההישארות באיחוד האירופי או עזיבתו.

 

מתנגדי חוק משאל העם בישראל, התנגדו לו בטענה המצחיקה, שמשאל עם הוא... אנטי דמוקרטי וסותר את השיטה הפרלמנטרית. כראיה הם הציגו את העובדה שבסוריה נהוג לקיים משאלי עם... אבל בסוריה מתקיימות גם "בחירות", וכמו במשאלי העם תמיד השלטון זכה ברוב של כ-98%. לשיטתם, זו הוכחה לכך שבחירות הן אנטי דמוקרטיות.

 

בריטניה היא אם הפרלמנטרים, ואיש אינו מעלה על דעתו להשמיע את השטות שמשאל עם סותר את השיטה הפרלמנטרית. גם בשיטה הפרלמנטרית הריבון הוא העם, ויש נושאים שבהם אין די בהכרעת הפרלמנט, וראוי לאפשר לעם עצמו להצביע. משאל העם הקודם בבריטניה התקיים לפני חמש שנים, ובשנה שעברה התקיים משאל עם בסקוטלנד. מה הם הנושאים שבהם ההכרעה עוברת לריבון? לרוב מדובר בסוגיות העוסקת בריבונות עצמה (למעט שוויץ, שבה משאלי עם הם חלק מן השיטה השוטפת ולעתים קרובות נקרא העם להצביע על חוקים שונים והצעות שונות בכל נושא שהוא).

 

כך גם בישראל. חוק משאל העם מחייב משאל עם על נסיגה משטח ריבוני של המדינה. הסיבה האמתית היחידה להתנגדות לחוק משאל העם, היא הפחד מתוצאותיו.

 

בדיעבד, חבל שסיפוח ירושלים והגולן לריבונות ישראל לא נעשו במשאל עם. התוקף הציבורי והמוסרי של החלטה כזאת היה חזק יותר.

 

* גנב - איני יודע האם רמי סדן אמר שאריה דרעי גנב, אבל אני יודע שאריה דרעי גנב.

 

* מגולן והבשן – ב-1929 כתב לוין קיפניס את שירו לחג השבועות "סלינו על כתפינו", שיש בו שילוב בין תיאור תהלוכות הביכורים בתקופת בית המקדש, על פי תיאורם במשנה, לצד אקטואליזציה שלהם לביכורי החקלאות העברית של ההתיישבות הציונית בארץ ישראל.

 

בדומה לתהלוכה לבית המקדש, תיאר קיפניס את התהלוכות העולות למקום מרכזי, שאינו מוזכר בשמו בשיר, אך כמובן הכוונה היא לירושלים. מכל רחבי הארץ תעלינה השיירות עם ביכורי התוצרת החקלאית.

 

ובין השאר מופיע הפירוט הבא:

מִיהוּדָה, מִיהוּדָה, מִשּׁוֹמְרוֹן,

מִן הָעֵמֶק, מִן הָעֵמֶק וְהַגָּלִיל –

פַּנּוּ דֶּרֶךְ לָנוּ,

בִּכּוּרִים אִתָּנוּ,

הַךְ, הַךְ, הַךְ בַּתֹּף, חַלֵּל בֶּחָלִיל!

 

יהודה ושומרון? הגדה המערבית? השטחים הכבושים?!?! מה זה השיר הלאומני הזה?

 

יש בעיה נוספת בתיאור הזה. ביהודה ושומרון כלל לא הייתה התיישבות יהודית באותם ימים. מה, אם כן, הוא מתאר? פנטזיה?

 

תשובה אפשרית, ויתכן מאוד שגם נכונה, לתמיהה הזאת, היא שכלל לא מדובר ברכסי יהודה ושומרון, אלא דווקא לשפלת יהודה ושפלת שומרון, או "השומרון הישן". ראשל"צ, רחובות, גדרה, נס ציונה, מזכרת בתיה וכו' נקראו אז מושבות יהודה. זיכרון יעקב, חדרה, גבעת עדה, כפר סבא, כרכור, גן שמואל, פרדס חנה וכו' נקראו אז מושבות השומרון.

 

הפירוט הגיאוגרפי נמשך בבית הבא:

מִגּוֹלָן, מִגּוֹלָן מִבָּשָׁן,

מִן הַנֶּגֶב, מִן הַנֶּגֶב וְהַיַּרְדֵּן!

 

הגולן והבשן הם הגולן שבידינו ועוד חלקים ממנו שבידי הסורים, המכונים "הגולן הסורי". הגולן היה חלק מתכניות ההתיישבות של התנועה הציונית מראשיתה, ומחוז חפץ להתיישבות. בגולן הוקמו מושבות בתקופת העליה הראשונה ונרכשו אדמות רבות.

 

אולם ב-1929 כבר לא נותר שריד מההתיישבות הזאת. הגולן היה בשלטון המנדט הצרפתי שנועד להקמת סוריה ולבנון, ומחוץ לגבול א"י המנדטורית שיועדה להקמת המדינה היהודית.

 

אולם אף החלטה מדינית ומציאות פוליטית אינה יכולה להכרית ערגה של עם למולדתו. הערגה הזאת באה בשיר הזה לידי ביטוי.

 

* ביד הלשון

 

ים השיבולים – חג השבועות הוא חג השיבולים. החג נחוג שבעה שבועות מהחל קציר בקמה. הוא נקרא גם חג הקציר – קציר החיטה. הוא נקרא גם חג הביכורים – ביכורי קציר החיטים שהובאו לבית המקדש. הנוף והאווירה במגילת רות, שאנו קוראים בשבועות, הם של שדות החיטה בתקופת הקציר.

 

"ים השיבולים שמסביב"... "שיבולת בשדה כורעה ברוח" – אלה השירים הפופולריים בשבועות.

 

אז מהי שיבולת? התפרחת של הדגניים.

 

ולא רבים יודעים, שיש למילה שיבולת פירוש נוסף – מערבולת. או סוג של מערבולת – מערבולת סיבובית. כך שהקשר בין השיבולים לים אינו רק בשיר של הגבעטרון.

 

* "חדשות בן עזר"

נכתב על ידי הייטנר , 11/6/2016 23:57   בקטגוריות הזירה הלשונית, היסטוריה, התיישבות, דת ומדינה, חוץ וביטחון, יהדות, משפט, ספרות ואמנות, עולם, פוליטיקה, ציונות, תקשורת, תרבות  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



צרור הערות 20.4.16


* מחלוקת טקטית – לרגל קיומה של ישיבת הממשלה ההיסטורית בגולן והצהרתו של ראש הממשלה שהגולן ישאר ישראלי לעד, נערך דיון בגל"צ בין אלוף (מיל') גרשון הכהן ואלוף (מיל') גיורא איילנד (גילוי נאות – גרשון הוא חבר שלי וגיורא היה מג"ד נערץ שלי).

 

גרשון בירך על קריאת רוה"מ לעולם להכיר בריבונות ישראל על הגולן, ודיבר על החשיבות של האמירה הפומבית – "אנחנו כאן!", בעידן שבו העולם עומד לדון בעתידה של סוריה. גיורא, לעומתו, טען שההצהרה מיותרת ומזיקה. הוא טען שיש לקדם את הכרת העולם בריבונות ישראל על הגולן בפוליטיקה דיסקרטית, והצהרות פומביות אינן מועילות לכך.

 

המחלוקת הייתה טקטית, אולם במהות הייתה תמימות דעים בין השניים. שניהם אמרו בצורה נחרצת, שהגולן הכרחי למדינת ישראל, לביטחונה ולא רק לביטחונה (אף שכאנשי צבא הם התמקדו בצד הביטחוני). שניהם דיברו על הצורך ביוזמה מדינית ישראלית לקידום הכרת העולם בריבונות ישראל על הגולן. המחלוקת ביניהם הייתה רק בשאלה הטקטית, מה הדרך הנכונה לקדם את היעד המוסכם.

 

אופי הדיון מצביע על השינוי שחל בתודעה הציבורית בישראל באשר לעתיד הגולן הישראלי. קשה מאוד למצוא היום עוד תמהונים סרבני התפכחות, שאין מסוגלים להעלות על דל שפתם את המילה "טעיתי", שידקלמו את הטיעונים השחוקים והנדושים בעד נסיגה. כמה אפשר עוד לשמוע את אורי שגיא?

 

במחלוקת הטקטית, אני מצדד בקו שגרשון הציג. כמובן שהעשיה הדיסקרטית היא החשובה ביותר, אך ראוי לגבות אותה גם בפוליטיקה פומבית. כמובן שהסתפקות בהצהרות ללא עשיה דיפלומטית לא תקדם את הנושא, אך חזקה על ראש הממשלה שהוא מקדם את ההכרה העולמית גם בדרכי דיפלומטיה דיסקרטית.

 

* כותרת משעשעת – כותרת משעשעת שקראתי לאחרונה: "סוריה על דברי נתניהו ברמת הגולן: 'הרמה היא שטח סורי כבוש' ". המשעשע בכותרת הזאת, זו המילה הראשונה.

 

* כש"הארץ" היה עיתון ציוני - "הארץ" יצא במאמר מערכת בעד נסיגה מהגולן, ואף השווה את ישיבתנו בגולן ל...קולוניאליזם.

 

הייתי נעלב אם "הארץ" לא היה מביע עמדה כזאת. הרי למה ניתן לצפות מעיתון התומך בהתלהבות במתקפת טרור נגד אזרחי ישראל? למה ניתן לצפות מעיתון שבכל עימות בין ישראל לאויביה – תומך באויביה?

 

הרי כבר הנביא ישעיהו הביע את דעתו על "הארץ": "הוֹי הָאֹמְרִים לָרַע טוֹב וְלַטּוֹב רָע שָׂמִים חֹשֶׁךְ לְאוֹר וְאוֹר לְחֹשֶׁךְ שָׂמִים מַר לְמָתוֹק וּמָתוֹק לְמָר".

 

לא תמיד "הארץ" היה עיתון אנטי ישראלי. הוא נהיה כזה רק תחת ידי המו"ל הנוכחי, חומץ בן יין – עמוס שוקן. בימי אביו, גרשום שוקן ז"ל, המו"ל והעורך המיתולוגי של העיתון, "הארץ" היה עיתון בעל השקפה יונית, אבל ציוני ופטריוטי למהדרין.

 

וכך נכתב במאמר המערכת, מן הסתם בידי גרשום שוקן, ב-8 ביוני 1967, יום לפני שצה"ל עלה לשחרר את הגולן:

 

"קשה להיזכר בימים סוערים אלה, שהכל נפתח ובא מסוריה. הייתה זו סוריה שביקשה לנהל נגדנו 'מלחמה עממית', שהפגיזה יישובינו, שאימנה ושלחה מרצחים אל תוך גבולותינו. הגיעה השעה שהחשבון עם מדינה זו יסוכם ויסולק.

 

מאז יום ג' תוקפים הסורים את יישובי הספר הצפוניים; עוד לפני כן הרעישו מטוסים סוריים מטרות אזרחיות בחיפה, מגידו ועוד. סוריה היא המבקשת את ההתמודדות אתנו, אגב ניצול העובדה שצה"ל מרותק לגזרות אחרות בחזית המשולשת שארגנה מצרים נגדנו. הבה ניתן להם את מבוקשם.

 

יהיו שיטענו כי אל לנו ליישב את החשבון עם סוריה, כיוון שהיא במיוחד, עוד יותר ממצרים, אומצה וטופחה על ידי ברית המועצות; ואל לנו להרגיז את המעצמה הסובייטית האדירה. אך אלה הטוענים כך מן הראוי שייזכרו, כי הסובייטים הם שנתנו ידם ותמיכתם לתוקפנות הערבית; ואין כקברניטי המדיניות הסובייטית ריאליסטים להבין כי המפסיד משחק, חייב לשלם. ... יש לומר למדינות העולם, כי האזורים המפורזים, והמצב הבלתי ברור לאורך חופי הכנרת ושפך הירדן, הם מוקדי תבערה המסכנים את השלום בכל העת. שינוי קו התיחום בינינו ובין הכוחות המזויינים של סוריה יש בו אפוא כדי לבצר את השקט והרגיעה בחלק זה של העולם; ואם, כפי שאנו משערים, מעוניינת ברית המועצות בשלום במזרח התיכון, אין היא צריכה להתנגד להרחקת הסורים מהמקומות שמהם הם יכולים לסכן אותו לאורך ימים.

 

האמצעים להשלמת המלאכה נתונים בידי צה"ל. יש להפעילם כדי ליצור עובדות גיאוגרפיות ואסטרטגיות, המאפשרות לנו לאורך ימים הגנה יעילה על חייהם ורכושם של אזרחי ישראל. המלאכה שהתחיל בה צה"ל בסיני ובגבול המזרחי עוד אינה שלמה; הבה נשלים אותה בהבסת הצבא הסורי ובעיצוב גבולות ההולמים את צרכינו ואת יחסי הכוחות שיצר הניצחון הישראלי".

 

* ממה אני מתרגש – איני מתרגש יתר על המידה מכך שהתברר שחמאס חפרו מנהרת תופת לתוך ישראל. אני מתרגש מכך שישראל איתרה את המנהרה. אני מתרגש מכך, כיוון שהדבר מצטרף לחמש מנהרות שבאורח פלא, לגמרי במקרה, קרסו על המחבלים (אני מתנצל בפני ח"כ בהלול על הביטוי) שפעלו בתוכן, בשבועות האחרונים.

 

הרצון של אויבינו לפגוע בנו, להרוג בנו, לערער את אחיזתנו בארץ ואת ביטחוננו, להלך עלינו אימים, אינו חדש. ימיו כימי המפעל הציוני. מה שקרה בשנתיים האחרונות בגבול רצועת עזה, הוא שאחרי 14 שנים של ירי רקטות בלתי פוסק על אזרחי ישראל, מזה קרוב לשנתיים חלה ירידה דרסטית בירי, שנפסק כמעט כליל. כעת, הולך ומתברר שאנו הולכים וקרבים למענה הולם לאיום המנהרות.

 

מה שאני מתרגש ממנו באמת, הוא הצמיחה הדמוגרפית המשמעותית בקיבוצים ובמושבים בקו התפר, לאורך הגבול עם רצועת עזה. זו מהות הציונות, זאת מהות חיינו, זה ייעודה של מדינת ישראל.

 

* המגרש הלא נכון – ההשתמטות החרדית מהשתתפות בהגנה על קיומה של מדינת ישראל ועל שלומם וביטחונם של אזרחיה, היא רעה חולה. ההשתמטות הזאת מנוגדת לערכי היהדות, למצוות התורה, לערך החשוב כל כך של "כל ישראל ערבים זה בזה"; היא פוגעת בחברה הישראלית ובביטחון המדינה.

 

כל פתרון שאינו גיוס חובה מלא של כל אזרחי ישראל היהודים, הוא פתרון רע. אולם מתוך הבנה שהפתרון הראוי אינו ריאלי כ"זבנג וגמרנו", יש מקום לפתרונות פשרה, שיקדמו בהדרגה את החברה הישראלית ליעד.

 

"חוק השוויון בנטל" (איני אוהב את הביטוי, כי אני רואה בשירות בצה"ל זכות גדולה) לא היה חוק טוב, כיוון הוא איפשר את המשך ההשתמטות, אך תמכתי בו כי הוא טוב הרבה יותר מהמצב שקדם לו. איני איש של "הכל או לא כלום" ואני תומך בכל צעד בכיוון הנכון. החוק בוטל בשל הכניעה המחפירה של נתניהו לסחטנות החרדית.

 

למרות שזאת דעתי, אני נגד העתירות לבג"ץ בנושא ונגד התערבות בית המשפט. זה לא עניינו של בית המשפט. בדיוק כפי שאזרח שאינו מרוצה מהכרעת בית המשפט בעניינו לא יעתור לכנסת כדי שתבטל את ההחלטה, כך אין להעביר סוגיות חברתיות ופוליטיות לפתחו של בית המשפט. את המאבק הציבורי יש לנהל במגרש הציבורי ואין להפוך את בית המשפט למסלול עוקף דמוקרטיה.

 

* הוא לא ידע – יצחק הרצוג יעשה כל מאמץ לשכנע את חוקריו, ואם יוגש נגדו כתב אישום – את שופטיו, שבדומה לרחמים, גם "הוא לא ידע". ואם לא תהיינה ראיות שהוא ידע, הוא יהיה זכאי מבחינה משפטית.

 

אולם מבחינה ציבורית, מנהיג אינו יכול לחמוק מאחריותו לדברים הנעשים במטה הבחירות שלו, בטענת "לא ידעתי". האם אריק שרון ידע על המעשים שבעטיים נשלח בנו, עמרי, לכלא? יתכן שלא. אין זה מן הנמנע, שבניו רמזו לו ש"יותר בריא שלא תדע" והוא סמך עליהם שאכן כך הדבר. האם זה פוטר אותו מאחריות ציבורית? לא כל מה שאינו פלילי, הוא תקין מבחינה ציבורית. הנורמה הציבורית אינה יכולה לשחרר מנהיג מאחריות לעבריינות פוליטית של אנשיו בבחירות, בטענת אי ידיעה. 

 

כאשר הרצוג היה המועמד ואחרים עשו בעבורו את העבודה המלוכלכת, "הוא לא ידע". כאשר הוא עשה את העבודה המלוכלכת בעבור המועמד אהוד ברק, הוא שתק בחקירות.

 

* בעד ונגד צה"ל – "אתה בעד 'העצרת' "? – לא. אני בעד צה"ל.

 

* מיהו אמן? - מי שקרא את הדברים הרבים שכתבתי בנושא "החייל היורה" מבין שאני מתנגד בכל תוקף לעצרת התמיכה בו, לעצם קיומה ולמסריה.

 

אך התקוממתי למקרא דברים שכתב יריב אופנהיימר, על פיהם האמנים המשתתפים בעצרת (שבינתיים ביטלו את השתתפותם) אינם ראויים להגדרה אמנים.

 

איזו חוצפה, יהירות והתנשאות. אני מבין שאמנים הם רק מי שתוחבים את דגל הלאום לתחת, מי שמחרבנים על הדגל, מי שמביעים תמיכה במחבלים, מי שמציגים את חיילי צה"ל כנאצים.

 

* כולם מרזל – יאיר לפיד העז לבקר את "הארץ" על מאבקיו נגד מדינת ישראל. עכשיו הוא כבר מתויג. גדעון לוי הגדיר אותו "לפיד מרזל". אפילו בלי מקף מחבר. כיוון שבעיניו, כל מי שאינם אנטי ישראלים פנאטים כמותו, "כולם אותו דבר". כולם מרזל.

 

* הכופרת בעיקר - לפני שבועות אחדים כתב רוגל אלפר על הישראלים "החברתיים לאומיים" והזכיר שזה ... תרגום של נאציונל סוציאליסטים. למי הוא התכוון?

 

כך הוא הגדיר השבוע את שלי יחימוביץ': "מנהיגה חברתית־לאומנית". וכל זאת למה? כי היא אמרה את המשפט הבא: "הם לא חיילים בצבא כיבוש אלא בצבא הגנה לישראל". למה עוד? כיוון שהיא תומכת בפתרון של שתי מדינות לשני עמים, שבעיני אלפר הוא כולל מדינה אחת מיותרת, של עם שאינו קיים: 'היא בעד פתרון שתי המדינות, הבלתי רלוונטי בעליל, אך ורק כדי לשמר את ישראל כמדינה 'יהודית ודמוקרטית' ". פשע נורא. אבל הפשע הגדול ביותר של שלי יחימוביץ', המנהיגה הנאציונל-סוציאליסטית, הוא שהיא אינה תומכת בטרור הפלשתינאי: "היא חושבת שפלסטיני הדוקר חייל בחברון איננו עוסק בהתנגדות לגיטימית של עם נכבש".

 

אמנם שלי יחימוביץ' תומכת במדינה פלשתינאית, שזה כמובן חיובי, אך היא תומכת גם במדינה יהודית, וזו כבר כפירה בעיקר: "זה הצדק לפי יחימוביץ'. שמור ליהודים בלבד. הצדק שלה הוא 'ציוני', לדבריה. המוסר שלה איננו אוניברסלי. לקרוא לה סוציאל־דמוקרטית זה בושה לסוציאל־דמוקרטיה. ליחסה הנקלה לפלסטינים אין דבר וחצי דבר עם המסורת הסוציאלית או עם המסורת הדמוקרטית".

 

במאמר שפרסם למחרת, הוא הגדיר את ישראל "מדינה ביזארית, קטנה, מיוזעת, צעקנית, היסטרית, וולגרית". מה הפלא שבעיניו אין לה זכות קיום?

 

* למה הם תומכים בסנדרס – עד לאחרונה, עקבתי באהדה אחרי הקמפיין של ברני סנדרס. ראיתי יופי רב בכך שאדם המציג תפיסה סוציאל דמוקרטית מציב אלטרנטיבה חברתית ראויה לג'ונגל האמריקאי. אולם כיוון שאיני מזן היהודים שקפצו ראשונים לעגלת המהפכנים בשלהי המאה ה-19 וראשית המאה ה-20, אלא אני בראש ובראשונה ציוני וישראלי פטריוט, ציפיתי לשמוע מה עמדתו כלפי ישראל, אותה נזהר מלבטא זמן רב, בטרם אגבש דעה על אודותיו.

 

כעת, לאחר שהתבטא, ומתברר שהוא תערובת של בורות מביכה עם דקלום מסרי ה-BDS ותעשיית השקרים של קמפיין הדה-לגיטימציה לישראל והוא יוצא נגד תמיכת ארה"ב בישראל (בעיניו, אובמה (!) מתייצב אוטומטית בעד נתניהו והוא צריך להזכיר לו שנתניהו לא תמיד צודק) והביע תמיכה בפלשתינאים, ישראלים רבים שאהדו אותו, מבינים שמדובר בשרלטן מסוכן ביותר.

 

אבל ב"הארץ" נולד גיבור חדש. כל עוד הוא לא ביטא את עמדתו האנטי ישראלית, הוא לא עניין את העיתון. כעת, הוא גיבור, הוא התקווה. חמי שלו, יחסית מן המתונים בעיתון, מתאר אותו כילד שאמר "המלך עירום". "דבריו אמיצים"... "אם ינצח... יפתח פרק חדש בהיסטוריה" ועוד.

 

יש לזכור שחמי שלו היה הפרשן המדיני של "ישראל היום" ובבוקר בהיר אחד היה לכתב ופרשן של "הארץ". באותו בוקר בהיר, עמדותיו השתנו מן הקצה אל הקצה. היום הוא מזדהה עם מועמד אנטי ישראלי לנשיאות ארה"ב, רק בשל היותו אנטי ישראלי.

 

...ואילו גדעון לוי כותב שדונלד טראמפ הוא מורו ורבו של יאיר לפיד.

 

* ידיד ישראל - סנדרס הוא ידיד ישראל. נכון, הוא העליל עליה שהרגה 10,000 חפים מפשע ב"צוק איתן". אבל הוא יכול היה להעליל עליה שהרגה 100,000, שהרגה מיליון, שהרגה עשרה מיליון. והוא לא עשה זאת. למה? כי הוא ידיד גדול של ישראל.

 

* רונית אלקבץ - שמעתי בצער את הידיעה העצובה על מותה של רונית אלקבץ. כל כך צעירה! איזה בזבוז.

 

יהי זכרה ברוך!

 

כך כתבתי על סרטה "גט":

 

כבר הרבה זמן לא ראיתי סרט כה מטלטל, כה חודר חדרי בטן, כמו סרטם של רונית ושלומי אלקבץ "גט, המשפט של ויויאן אמסלם". מבחינה אמנותית זהו סרט יוצא דופן באיכותו, תסריט נפלא ומשחק מעולה של כל אחד ואחד משחקניו, ללא יוצא מן הכלל. וכך, סרט המוגבל כולו לדל"ת אמות של בית המשפט מצליח לרתק את הצופה. אין זה סרט מתאים למי שרוצה לצאת בערב ליהנות, לערב של פאן. זהו כתב אישום חברתי המחייב חשבון נפש של החברה הישראלית.

 

הסרט מציג את סיפורה של ויויאן אמסלם, שהתחתנה בגיל 15 וכבר שנים רבות מנסה להשתחרר מכבלי נישואיה האומללים, המאמללים את חייה, ואינה זוכה לחופש הבחירה האלמנטרי הזה, בשל שיתוף פעולה בין ממסד רבני אטום ומסורת ותרבות פטריאכלית בחברה של יהדות מרוקו, הבאה לידי ביטוי בסירובו של בעלה הקנאי לתת לה גט.

 

דרך סיפורה הפרטי של ויויאן, אנו נחשפים לבעייתן הקשה של מסורבות הגט, אך במעגל השני – במצבן הנחות של נשים התלויות בממסד הרבני בענייני נישואין וגירושין בתוקף חוק המדינה.

 

הסרט הוא קריאה לתיקון חברתי ודתי. לתיקון המונופול הדתי האורתודוכסי על נושא האישות, לתיקון הממסד הדתי הנשלט בידי קיצוני החרדים ולתיקון הדת מחילול השם של פגמיה.

 

            * ביד הלשון

 

* מחלף מסובים – "מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה וְרַבִּי עֲקִיבָא וְרַבִּי טַרְפוֹן שֶׁהָיוּ מְסֻבּין בִּבְנֵי בְרַק, וְהָיוּ מְסַפְּרִים בִּיצִיאַת מִצְרַיִם כָּל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה, עַד שֶׁבָּאוּ תַלְמִידֵיהֶם וְאָמְרוּ לָהֶם: רַבּוֹתֵינוּ, הִגִּיעַ זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל שַׁחֲרִית". בני ברק העתיקה לא הייתה במקום בו נמצאת היום בני ברק אלא ק"מ ספורים מדרום לה. המקום המדויק הוא בסמוך למחלף מסובים, בפארק אריאל שרון, לשעבר מזבלת חיריה.

 

הרצון להנציח את מקומה של בני ברק העתיקה בשמו של מקום חדש - ראוי ויפה. ראוי אף להנציח זאת באמצעות הסיפור המפורסם ביותר מבני ברק העתיקה, והוא סיפור ליל הסדר המכונן של רבי עקיבא וחבריו, שבו עוצבה דמותו של ליל הסדר, אחרי חורבן הבית, כלילה שתוכנו הוא "לספר ביציאת מצרים".

 

אולם יש משהו מוזר בכך שהשם הוא "מסובים". הרי מה זה מסובים? יושבים בהסבה. כאילו, אם ירצו להנציח מקום שבו חתמו שני מנהיגים על הסכם שלום היסטורי, לא יקראו לו, למשל, דרך השלום, אלא "דרך היושבים" כי השנים ישבו שעה שחתמו.

 

אולם זה היופי בטקסט קאנוני לאומי. המילה "מסובין", אפילו כאשר היא מעוברתת ל"מסובים", מצויה כל כך עמוק במחזור הדם התרבותי שלנו, כך שהיא מעוררת אוטומטית עולם של אסוציאציות לטקסטים של ליל הסדר, לטעמים ולריחות של סדר הפסח. 

נכתב על ידי הייטנר , 20/4/2016 00:34   בקטגוריות הגולן, דת ומדינה, אמנות, אנשים, הזירה הלשונית, היסטוריה, הספדים, התיישבות, חוץ וביטחון, יהדות, משפט, פוליטיקה, ציונות, שחיתות, תיאטרון, תקשורת, תרבות  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להייטנר אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על הייטנר ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2016 © נענע 10 בע"מ