לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

הבלוג של אורי הייטנר

מאמרים בנושאי פוליטיקה, חברה, תרבות, יהדות וציונות. אורי הייטנר, חבר קיבוץ אורטל ומנהל מרכז "יובלים"במכללת תל-חי – מרכז פלורליסטי לתרבות וזהות יהודית

כינוי:  הייטנר

מין: זכר





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


קטעים בקטגוריה: ֳ£ֳ÷ ֳ¥ֳ®ֳ£ֳ©ֳ°ֳ₪. לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

צרור הערות 20.4.14


* אם אכן מתגבש הסדר קבע המתיר את איראן כמדינת סף גרעינית (ואין זו רק תעמולה איראנית), הרי ההסכם הזה הוא סכנה חמורה לשלום האנושות.

 

* קבוצת ח"כים קיימה את מצוות העליה לרגל בפסח, ועלתה לחלות את פניו של אבו מאזן במוקטעה. הם חזרו משם מוקסמים כגרופיז, להקת מעודדות של היו"ר הפלשתינאי.

 

* הבשורה הגדולה שקיבלו מאבו מאזן, היא שהוא מוכן לחדש את המו"מ עם ישראל, תמורת שרטוט הגבולות. כלומר, הוא מוכן לעשות לנו טובה ולשאת ולתת אתנו, תמורת נכונות לייתר את המו"מ ולקבל מראש את תכתיבו בנוגע לגבול. מה שהוא לא אמר, הוא למה הוא מתכוון כאשר הוא מדבר על גבול. האם הוא מדבר על גבול בין מדינת הלאום הפלשתינאית למדינת הלאום היהודית? או שהוא מדבר על גבול בין מדינת לאום פלשתינאי נקיה מיהודים (שהרי הוא אינו מוכן שיהודים יישארו בה), לבין מדינה לא יהודית, שהוא יתערב בחייהם של הערבים בתוכה (כמו שחרור מחבלים רוצחים, אזרחי ישראל) ושתוצף במיליוני פלשתינאים (ולכן הוא אינו מוכן לוותר על תביעת "זכות" השיבה).

 

* במאמר ב"הארץ" של ערב פסח, מבכה רוגל אלפר את השלום, ומכריז רשמית שלא יהיה כאן שלום. מצד אחד, ניתן לראות בכך סוג של פיכחון. פיכחון? אלפר מציע תאוריה, על פיה שלום = חלוקת הארץ בין מדינת ישראל למדינה הפלשתינאית בקווי 49'. אילו ישראל הייתה רוצה, היה שלום על בסיס זה. אבל ישראל אינה רוצה שלום, ולכן אינה מוכנה לשלם את המחיר ולכן אין ולא יהיה שלום. אלא שכל הבניין הרעוע הזה עומד על כרעי תרנגולת. מי קבע ששלום הוא דווקא על הבסיס הזה? אך מעבר לכך, את הבסיס הזה ישראל דווקא קיבלה ושני ראשי ממשלה, ברק ואולמרט, הציעו על פיו הסכם שלום לפלשתינאים והם דחו אותו על הסף. להערכתי, גם היום, כאשר ציפי לבני ועריקאת יושבים בחדר, הם דנים על הבסיס הזה. ואין שלום. למה? כי הפלשתינאים אינם מוכנים לקבל את קיומה של ישראל. לכן הם דורשים את "זכות" השיבה, שנועדה להציף את מה שיישאר ממדינת ישראל במיליוני פלשתינאים. לכן, הם אינם מוכנים להכריז על סוף הסכסוך. לכן הם אינם מוכנים להכיר בישראל (להכיר בה, אך לא כמדינה יהודית, פירוש הדבר לא להכיר בה, כמובן).

 

* אני מתנגד למתווה השלום הנ"ל ותומך בפשרה טריטוריאלית נוסח תכנית אלון ומורשת רבין. הבעיה היחידה בתפיסה שלי, היא שאין לה פרטנר פלשתינאי. וזה גם הדבר היחיד המשותף לתפיסה שלי ולאידיאה פיקס של אלפר. אז אולי כדאי לחפש פתרון מחוץ לקופסה – הן מחוץ לקופסה הישראלית / פלשתינאית והן מחוץ לקופסת א"י המערבית. בתוך הקופסה הזאת, הפתרון הוא חלוקה בין מדינת ישראל ללא גבולות בני הגנה, עם טרנספר המוני לתושביה וויתור על נכסים לאומיים חשובים לבין מדינונת פלשתינאית מפורזת ונטולת יכולת קיום. חלוקה כזאת היא מתכון לנצחיות הסכסוך ולמלחמה קשה ועקובה מדם. הפתרון חייב לכלול את ירדן, ופשרה טריטוריאלית סבירה בין ישראל לפדרציה ירדנית – פלשתינאית.

 

* במאמר ב"הארץ", יצחק לאור מלקה אותנו קשות, על כך שחירותנו מבוססת על שלילת חירותם של הפלשתינאים, והוכחה לכך היא הסגר שבו הם נתונים בחג.

 

בליל הסדר והסגר, נרצח סנ"צ ברוך מזרחי בכביש 35 בהר חברון. ליל הסדר הוא ערב מוּעָד לפורענות, לפיגועים, לרצח יהודים. האם שכחנו את טבח הפסח במלון פארק בליל הסדר תשס"ב 2002, בו נרצחו למעלה משלושים איש ונפצעו 160, ואת הטבח למחרת באלון מורה, בו נרצחו ארבעת בני משפחת גביש?

 

צריך דמיון מפותח כדי לשער מה עלול היה לקרות במועד זה אלמלא הסגר?

 

יצחק לאור לוקה בבוחן המציאות שלו. הוא חי בעולם וירטואלי, שבו אין סיבה ומסובב. הוא מתעלם מהגורם לסגר – הטרור והמוטיבציה להרוג ביהודים בליל הסדר. הוא מתעלם מתכלית הסגר – הגנה על חייהם ושלומם של אזרחי ישראל. מבחינתו, הסגר הוא אמצעי דיכוי שמיכוי, ללא כל סיבה, רק מתוך חדוות הדיכוי וההתעללות המפעמת בנו.

 

* ובאותו עניין - כתבה לי הקוראת ו': "אני לא חוגגת את פסח. קשה לדקלם את ההגדה, לדבר על יציאה מעבדות לחרות, בידיעה שעם שלם נמצא בסגר, כדי שאנחנו נוכל להמשיך בצביעות הזו". תשובתי: "אמנם בסדר פסח אנו שותים ארבע כוסות, אבל החג שבו אנו שותים עד דלא ידע להבדיל בין ארור המן וברוך מרדכי הוא חג אחר".

 

* כיהודים, עלינו להתייחס להצתת מסגד וכתובות "ערבים החוצה", בדיוק כפי שאנו מתייחסים להצתת בית כנסת וכתובות "יודן ראוס".

 

* בתכנית "המילה האחרונה" בגל"צ, השתלחה עירית לינור בהגדה הקיבוצית, מתוך שלילה עקרונית שלה, מעצם היותה הגדה שונה מהמסורתית. אני אוהב מאוד את ההגדה הקיבוצית ורואה ברכה בריבוי, אך אני מכבד את הטענה העקרונית של הגדה אחידה לעם היהודי כולו. מה שהפריע לי בדבריה של עירית, לא היה ההתנגדות העקרונית, אלא הבורות שהפגינה באשר למהותה של ההגדה ושל מסריה, והזלזול במה שאינה מכירה.

 

מי שהגן על ההגדה הקיבוצית, היה בן זוגה לתכנית, רוגל אלפר. אלא שבמחלוקת בין שניהם, אני קרוב יותר, באופן חד משמעי, לעמדתה של עירית. המסר של רוגל הוא: "מה אכפת לך באיזה הגדות אחרים משתמשים? שכל אחד יקרא באיזו הגדה שהוא רוצה. מה אכפת לך אם מישהו לא רוצה לעשות סדר? שלא יעשה. מה אכפת לך אם מישהו לא עושה סדר אלא יושב בבית מול הטלוויזיה ואוכל לחם? אם זה טוב לו, מה זה ענייניך?" וכן הלאה.

 

שוב, אותה דיוטה נמוכה ואינפנטילית של שיח הזכויות. אך זה לא שיח זכויות, שהרי איש אינו שולל את זכותו של כל אחד להחליט האם לחגוג את פסח, ובוודאי שאיש אינו מנסה לכפות על זולתו לחגוג אותו בדרך מסוימת. אין זה שיח זכויות, אלא שיח ניכור. שיח שהוא היפוכו של שיח האכפתיות. שיח השולל חברה, שולל קהילה, שולל לאום ושולל משפחה. מה אכפת לך מה אני עושה? ובעצם – מה אכפת לי מה אתה עושה? מה אכפת לי ממך בכלל? וחוסר האכפתיות הזה, בשם האינדיבידואליזם הקיצוני, מתחיל בהתנגדות לשיח זהותי ותרבותי, שמשמעותו יצירת זהות משותפת, וממשיך בחוסר אכפתיות למצבו הכלכלי של הזולת. "אם תעוף הציפור, לא ישיר עוד שירים. מה אכפת לציפור אם ישיר או ישתוק?"

 

* בראיון ל"הארץ" בערב פסח, קרא הרב הראשי דוד לאו, לשנות את חוק השבות, ולמחוק את סעיף הסבא, כלומר את קליטת מי שסבם יהודי. תוך פריטה דמגוגית על הנימים הקסנופוביים הקיימים בנו, למרבה הצער, הוא אמר שאין זה תפקידנו להיות מדינת הסעד של העולם השלישי... למעשה, הוא התכוון לומר שאין להעלות לארץ את היהודים שאינם מוכרים על פי ההלכה, בפרשנות הרבנות האורתודוכסית.

 

במשך 70 שנה, כל יהדות בריה"מ נלחצה תחת מכבש כבד של דיכוי רוחני ותרבותי, שנועד להשכיח מהם את לאומיותם ודתם. והנה, לאחר 70 שנה, נצח ישראל לא שיקר, ולמעלה ממיליון יהודים עלו לישראל, לבנות ולהבנות בה. הם מתערים בעם היהודי, מתערים בחברה הישראלית, משרתים בצה"ל, תורמים לחברה, לכלכלה, למדע, לתרבות ולספורט. לא כולם יהודים על פי ההלכה. כפי שההלכה עצמה היא מתן מענה חדשני למצב העם היהודי לאחר החורבן, בניגוד לגישה הקראית של דבקות פונדמנטליסטית בתורה כלשונה, כך על ההלכה במאה ה-21 לתת מענה הולם ליהדות בת זמננו, ולא לדבוק כקראית בשולחן ערוך. מן הראוי למצוא את הדרך להכיר ביהדותם של כל העולים מחבר העמים. הרב לאו משדר המון אמפתיה לכל חלקי העם, ואם נכונים הדברים שנכתבו בכתבה, הוא מוליך מהפכה מבורכת של שחרור הרבנות מכבלי הבירוקרטיה ושיפור השירות. אולם עמדותיו שמרניות לחלוטין ואין בהן כל מענה לצרכים האמתיים של העם היהודי היום. הוא אף מנסה לסכל את הצעת החוק המתונה של ח"כ אלעזר שטרן, שנועדה להקל על הגיור במסגרת הרבנות האורתודוכסית, באמצעות מתן אפשרות למתגיירים לבחור באופן חופשי רבני ערים כמגיירים, ובכך לשבור את המונופול החרדי האנטי ציוני על הגיור. אם זו גישתו, כל השינויים הארגוניים שהוא מקדם, שווים כקליפת השום.

 

* הטענה הדמגוגית של הקוראים לשנות את חוק השבות, שאמנם הוגדר כתשליל של הגדרת היהודים בחוקי נירנברג, היא "שלא ניתן להיטלר לקבוע את זהותנו היהודית". כמובן שאין כאן קביעת הזהות היהודית על פי חוקי נירנברג, אלא אמירה ערכית, שהמדינה היהודית פתוחה בפני כל מי שנרדף בשל יהדותו. יש לשים קץ לחרפה, שבה מי שנרדף בגולה על יהדותו, יירדף במדינת היהודים בשל אי הכרה ביהדותו.

 

* חוסר היציבות באוקראינה גורם לעליה באנטישמיות במדינה זו, וצפוי להביא להכפלת קצב העליה משם. במקום לקבל את היהודים הנרדפים באוקראינה בזרועות פתוחות, כאחים אבודים השבים אלינו, יוזם הרב הראשי חקיקה שתמנע עליית רבים מהם.

 

* למפת הפסטיבלים של פסח, נוסף פסטיבל חדש – פסטיבל שיר השירים בפארק קצרין העתיקה. במרכז הפסטיבל השנה - הופעות של שולי רנד ושל שלום חנוך, ברחבת בית הכנסת העתיק. אני הלכתי להופעה של שולי רנד. הופעה מקסימה, עם הרכב של גיטרה, כינור וקלידים. שולי נתן את מיטב הרפרטואר שלו, ועליהם הוסיף את "שירת העשבים" של נעמי שמר ע"פ ר' נחמן מברסלב ואת "טמבל" של ארכדי דוכין (הגרסה העברית לשירו של ולדימיר ויסוצקי). מדבר אחד התאכזבתי – שולי לא שר את פרק ה' בשיר השירים, אותו הוא הלחין ושר. כל כך מתבקש בפסטיבל שיר השירים.

 

* מעבר להיותו של שולי רנד יוצר וזמר מוכשר מאוד, הוא גם מעורה בתרבות הישראלית, חי בתוכה ותורם לה. הוא תורם לה דווקא בכך שהוא מכניס לתוכה את הגוון החרדי, להבדיל מהחרדים המתבדלים והמסתגרים. הם מונעים מעצמם את ההיכרות עם גוונים אחרים בתרבות הישראלית היהודית, אך גם מזולתם את הגוון החשוב שלהם. בחירתו של שולי רנד הפוכה, וזאת גדולתו.

 

* למעלה מ-42 שנים וחצי חלפו מאז קבעה אסתר רוט שחמורוב את השיא הישראלי לנשים בריצת 100 מ', בחצי הגמר באולימפיאדת מינכן, עד שהשיא נשבר היום בידי אולגה לנסקי. בריצה זו חסרו לרוט שחמורוב 4 מאיות השניה כדי לעלות לגמר במקצה זה. היא עלתה לגמר בריצת 100 מ' משוכות, הישראלי הראשון שהגיע לגמר כלשהו באולימפיאדות, אך בשל טבח הספורטאים (ובהם מאמנה האישי עמיצור שפירא), לא השתתפה במרוץ. היא השתתפה במרוץ הגמר באולימפיאדת מונטריאול 1976, וזכתה במקום השישי. יש לציין, שבתקופתה הייתה רוט שחמורוב האצנית המהירה ביותר בעולם החופשי, אך בכל המקומות הראשונים זכו הספורטאיות מן הגוש הסובייטי, שגופן היה מוצף בהורמונים גבריים, והן היו למעשה מכונות ספורט בלתי אנושיות. לאמתו של דבר, היא הייתה אז האישה המהירה בעולם. מאז, ישראליות וישראלים זכו במדליות אולימפיות, כולל מדליית זהב, והיום נשבר השיא האלמותי של שלה, אולם בעיניי, אסתר רוט שחמורוב, כלת פרס ישראל לספורט, הינה גדולת הספורטאים הישראליים בכל הדורות.

 

* ביד הלשון

 

"איפה תהיו בחג השני"? "מה תעשו בפסח שני"?

 

ובכן, אין מועד כזה – "החג השני". "פסח שני" דווקא יש, אך הוא שונה מכוונת השואלים.

 

היום האחרון של פסח, כ"א בניסן, שכמו היום הראשון, הוא שבתון, נקרא בפשטות "שביעי של פסח". על פי המסורת, זה היום שבו נקרע ים סוף ובני ישראל עברו בתוך הים בחרבה, אולם בתורה אין הסבר לציווי לקיים ביום הזה שבתון.

 

ומהו פסח שני?

 

מועד זה, הקרוי גם "פסח קטן", חל בי"ד באייר, בדיוק חודש לאחר ליל הסדר. זהו מקצה שיפורים, המאפשר למי שלא יכלו להקריב את קורבן הפסח, מכיוון שהיו טמאים (למשל, נגעו במת), להקריב אותו במועד ב'. אין מועד ג'. היום נהוגים בפסח שני מעט מנהגי יום טוב, כמו אי אמירת "תחנון" בתפילה.

 

* "חדשות בן עזר"

נכתב על ידי הייטנר , 20/4/2014 01:12   בקטגוריות אמנות, אנשים, דת ומדינה, הגולן, הגרעין האיראני, הזירה הלשונית, היסטוריה, התנועה הקיבוצית, חברה, חוץ וביטחון, יהדות, פוליטיקה, ציונות, קיבוץ, קליטה, שואה, תרבות  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



צרור הערות 16.4.14


* בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים. מרכיב מהותי ומשמעותי בסדר הפסח המשפחתי שלנו, הוא סיפור יציאת מצרים המשפחתית; העליה לארץ של הורינו. אבי, בן ה-84, סיפר את סיפור עלייתו כנער בן 17, לבדו, באניית המעפילים "מדינת היהודים", לכידת הספינה, גירושו לקפריסין והחזרה ארצה, היישר לקרבות מלחמת השחרור. קראנו את שירו של אלתרמן "שחרור קפריסין", מתוך "הטור השביעי", שבו הוא מתייחס לספינה "מדינת היהודים".

 

... מְדִינַת הַיְּהוּדִים, לָךְ יָדוּעַ: / הֵם נָסְכוּ אֶת כֹּחַם אֶל כֹּחֵךְ / בְּלִי רְאוֹת אֶת הַשְּׂכָר הַצָּנוּעַ / אֲשֶֹר שְׁמוֹ הוּא לִהְיוֹת בְּתוֹכֵךְ! // אִם כַּיּוֹם בְּעֵינָיִךְ רוֹאָה אַתְּ / עַצְמָאוּת / וְקִבּוּץ גָּלֻיּוֹת - / מֶה הָיוּ אֵלֶה אָז? אַתְּ יוֹדַעַת: / אָז הָיוּ אֵלֶּה שְׁמוֹת אֳנִיוֹת... / שְׁמֵךְ כָּיּוֹם בְּלֵב צָר נוֹתֵן פַּחַד, / אַךְ הַשֵּׁם 'מְדִינַת הַיְהוּדִים' / מֶה הָיָה הוּא? סְפִינֹנֶת נִדַּחַת / שֶׁבָּכוּ בָּהּ הַרְבֵּה יְלָדִים...". והשיר מסתיים בשורות הבאות: "וְכָבוֹד לָרִבּוֹא הַמֵּגִיחַ, / שֶׁעָרַךְ אֶת הַקְּרָב וְכִלָּה. / וְכָבוֹד לַמַּדְרִיךְ, לַשָּׁלִיחַ, / לַמּוֹרֶה בַּבִּקְתָּה הַבָּלָה! // וְכָבוֹד לָהּ לָאֵם–בַּמִטְפַּחַת, / וְלַיֶּלֶד חוֹבֵק הַבֻּבָּה... / וְכָבוֹד לַאֻמָּה הַנִּצַּחַת / שֶׁאוֹיֶב לֹא יִרְאֶה אֶת גַּבָּהּ!"

 

* בצרור הקודם כתבתי שאיני מבין את אלה הנוסעים לחגוג את ליל הסדר בחו"ל. טענתי שבעיניי זה אבסורד, ותהיתי מה משמעות הסדר בעבורם. התגובות להערה היו ברוח של "זכותו של כל אחד לחגוג איפה שהוא רוצה ואיזו זכות יש לך להתערב?", בווריאציות שונות. כרגיל, שיח הזכויות האינדיבידואלי, שהשתלט על השיח הציבורי ואינו מאפשר לגיטימיות לכל שיח אחר. וכי פקפקתי בזכותו של כל אחד לחגוג את הפסח בדרכו, באיזו צורה שיחפוץ, באיזה מקום שירצה ואף לא לחגוג אותו כלל? ודאי שזכותו של כל אחד לחגוג כרצונו, וזכות זו אינה מוטלת בספק ואינה ניתנת לערעור. אולם לצד שיח הזכויות, יש מקום גם לשיח של זהות, לשיח ערכי, לשיח תרבותי. יש מקום לשיח, לא רק של "מה מותר" אלא גם של "מה ראוי". ובשיח הזה, עמדתי היא שיציאה לחגוג בחו"ל את ליל הסדר, מנוגדת למשמעות ולמהות של החג, שבו אנו חוגגים את יציאת מצרים, ובכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים וכיו"ב. ואם לנקוט בלשון שיח הזכויות – זכותי לחשוב שהמנהג הזה של נסיעה לחו"ל לחגוג את הסדר מוריד באופן משמעותי את ערכו של הסדר. זכותי לחשוב שיש מקום לדיון מהותי ומשמעותי על עומקם של דברים, ולא להישאר בדיוטה הנמוכה של "אתה לא מחליט עליי".

 

* שני מקרי רצח אנטישמיים אירעו ערב הפסח, בהר חברון ובקנזס סיטי. הרוצח מקנזס סיטי, פרייז'ן גלן מילר, נלכד. סביר להניח שגם הרוצח מהר חברון יילכד בימים הקרובים. מילר ינמק מאחורי סורג ובריח עד יומו האחרון. ארה"ב לא תשחרר רוצח יהודים. הרוצח מהר חברון ישתחרר באחת העסקאות הקרובות, בלחץ ארה"ב.

 

* את ספרו האנטישמי סיים הרוצח מילר בקריאה למלחמה בציונות. אנטי ציונות ואנטישמיות – חד הן, ואינן ניתנות להפרדה. הקואליציה האנטישמית המובילה את קמפיין הדה-לגיטימציה נגד ישראל והחרם עליה (BDS), היא קואליציית דרבן – הברית הבלתי קדושה של הימין הרדיקאלי הנאו נאצי, השמאל הרדיקאלי והאסלאם הרדיקאלי. למרבה הבושה, בין הפעילים המרכזיים של התועבה הזאת – יהודים וישראלים.

 

* ציפי לבני מאשימה את בנט בכך, שבשל התנגדותו להקפאת בניה אנו נאלצים לשחרר מחבלים. הגישה שהיא מבטאת, היא אם כל חטאת. זו גישה המנוגדת לעיקרון הבסיסי של מו"מ; שהוא ללא תנאים מוקדמים. הפלשתינאים אינם עושים לנו טובה בכך שהם נושאים ונותנים עמנו. אין שום סיבה שנשלם להם על כך במשהו – לא בהקפאה, לא בשחרור מחבלים ולא בשום מחיר אחר. נקודת המוצא של ציפי לבני, היא שעלינו לשלם לפלשתינאים על נכונותם לשבת אתנו, והשאלה היא אם התשלום הוא הקפאה או שחרור מחבלים. נקודת מוצא זו, חושפת את ישראל לסחטנות בלתי פוסקת. יש לשים קץ לתופעה הזאת. מו"מ – רק ללא תנאים מוקדמים.

 

* ועוד מאשימה ציפי לבני את בנט, בכך שהוא דומה לפורעי יצהר. זה נכון כמו להאשים את ציפי לבני שהיא דומה לפורעי בלעין, ל"זוכרות" ולאודי אדיב.

 

* מי שאינם יכולים להתגייס לצה"ל ולהגן על מדינת ישראל וחיי אזרחיה, כי זה "ביטול תורה", יכולים לבטל תורה כדי ליידות אבנים בשוטרי ישראל ולחסום כבישים בבירה.

 

* תכניות אלימות בטלוויזיה מעודדות אלימות בקרב הנוער. זו אקסיומה שהוכחה באינספור מחקרים, בארץ ובעולם. עובדה זו מחייבת את הרגולטור, אך יותר מכך את ההורים והמחנכים, לתת על כך את הדעת. אולם הסדרה "גאליס", שבתי נוהגת לצפות בה ולא אחת הצטרפתי אליה וצפיתי בקטעים מתוכה, ממש אינה שייכת לקטגוריה הזאת. לבטח פחות ממהדורות החדשות.

 

* לאורך כל הדיון הציבורי על חוק הספרים, לא הצלחתי לגבש עמדה. מצד אחד, אני בעד כל מה שמעודד את הקריאה, וספרים במחיר זול מעודדים את הקריאה. מחירי המבצע מעודדים קניית ספרים של סופרים פחות מוכרים ומצליחים, וזה כשלעצמו דבר חשוב. מצד שני, אני מתייחס בהבנה רבה לרצונם של הסופרים ליהנות מעמל כפיהם, שכה נשחק כאשר הספרים נמכרים כמעט בחינם, ואחרי שמורידים את פערי התיווך.

 

הדיון הציבורי על החוק לא הסתיים. החוק אינו בלתי הפיך, ואם לא יוכיח את עצמו ניתן לתקן אותו, לשנות אותו או לבטל אותו, על פי מבחן התוצאה.

 

אולם הטענה שהמשבר ב"סטימצקי" הוא מבחן תוצאה של החוק אינה נכונה. המשבר קדם לחוק והוא בא לידי ביטוי בתוצאות העסקיות של 2013, טרם חקיקת החוק. השימוש בטענה הזאת נגד החוק, הוא דמגוגי.

 

* ביד הלשון

 

"והיא שעמדה והיא שעמדה לאבותינו ולנו".

 

מי זאת ה"היא" ההיא?

 

כדי לדעת את התשובה יש לדפדף לאחור, לטקסט שלפני השיר הזה.
זהו טקסט המתחיל במילים: "ברוך שומר הבטחתו לישראל, ברוך הוא". איזו הבטחה? זו המופיעה בברית בין הבתרים ומצוטטת בהגדה: "שהקב"ה חישב את הקץ, לעשות כמה שאמר לאברהם אבינו בברית בין הבתרים, שנאמר: "וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹעַ תֵּדַע כִּי-גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה. וְגַם אֶת-הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי וְאַחֲרֵי-כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל" (בראשית טו, יג-יד). והיא, ההבטחה הזאת בברית בין הבתרים, עמדה לאבותינו במצרים, ובכל דור ודור עד ימינו.

 

ועוד ואָרט חביב ששמעתי: "והיא = ו סדרי משנה, ה ספרי תורה, י דבריא, א אלוהינו".

 

* "חדשות בן עזר"

נכתב על ידי הייטנר , 16/4/2014 00:39   בקטגוריות אנשים, דת ומדינה, הזירה הלשונית, היסטוריה, חוץ וביטחון, חינוך, יהדות, כלכלה, משפחה, ספרות ואמנות, ציונות, תקשורת, תרבות  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



צרור הערות 13.4.14


* מחר, נסב כולנו לליל הסדר, ונקרא על ארבעת הבנים, ובהם הבן הרשע. "מה העבודה הזאת לכם"? הוא שואל. "לכם, ולא לו". בכך שהוא מוציא את עצמו מן הכלל, הוא כופר בעיקר. ההגדה מנחה אותנו להקהות את שיניו ומבהירה בפירוש, שאילו היה שם, במצרים, לא היה נגאל. כאשר אנו רואים את הכופרים בעיקר, המוציאים עצמם מן הכלל, ונלחמים נגד צה"ל ונגד מדינת ישראל, אין ספק מיהו הבן הרשע תשע"ד.

 

* מזכירות יצהר העמידה את עצמה להצבעת אמון בקרב התושבים, סביב עמדה השוללת את הפגיעה בצה"ל ואת פעולות "תג מחיר". יצהר הוא יישוב קיצוני, בוודאי שאיני מזדהה עם דרכו הפוליטית, אולם אני שמח מאוד על הצעד הזה. חשוב מאוד לשים גבולות, לקבוע קווים אדומים חד משמעיים של מותר ואסור. אני מקווה מאוד שרוב חברי היישוב יגלו אחריות ויצביעו בעד המזכירות. אולם כדי שלא יהיו אלה מילים בעלמא, יש לצקת באמירה הזאת תוכן מעשי. אין להסתפק בפחות מגירושם של הבוגדים מן היישוב. זה מבחן המנהיגות האמתי, של הנהגת היישוב.

 

* אחרי שארגוני הטרור הפלשתינאים ראו את התגובה העלובה של ה"חיילים" במוצב ביצהר, כאשר הגיס החמישי תקף אותו, אין זה מן הנמנע, שהם יתחפשו למטורפי הגבעות בניסיונות פיגוע וחטיפת חיילי צה"ל.

 

* לפני חודשים אחדים, הוקרן בכלי התקשורת סרטון קשה, שהציג פורעים מיצהר שהגיעו לכפר עריף ויידו אבנים על בית של משפחה ובית ספר. לצדם עמדו חיילים, באפס מעשה, ללא תגובה. צה"ל אישר אז שהסרט אינו מפוברק ודובר צה"ל הגיב: "מיד עם היוודע האירוע, החלה הפרקליטות הצבאית לבחון את אופן המשך הטיפול בנושא. מבדיקה ראשונית עולה כי הכוחות לא פעלו כנדרש. ההנחיות לכוחות הן לא לאפשר פעולה של רעולי פנים, לתעד אותן ולהעבירן לטיפול משטרתי. במקביל לבחינת הנושא, ההנחיות יחודדו לכוחות בשטח". איני יודע מה היה המשך הטיפול, אך אני סמוך ובטוח, שאילו הפורעים היו מטופלים כראוי, לא היה מתבצע השבוע הפיגוע במוצב מעל יצהר. ואילו החיילים אז היו נענשים, חיילי המוצב היו מבצעים את תפקידם ומגנים על המוצב שהותקף השבוע.

 

* אין דוגמה מוחשית יותר מושג "אידיוטים שימושיים" מאשר לשכת עורכי הדין, שאפשרה לטינופת איתמר בן גביר להיות עו"ד בישראל. אותו ביריון, שמשחר נעוריו הוא הגרוע שבכהניסטים. אותו ביריון, שחודש לפני רצח רבין, הציג בפני מצלמות הטלוויזיה את סמל רכבו של רבין, שנתלש בהתפרעות, ואמר שהפעם הגענו לרכב ובפעם הבאה נגיע אליו. והם הגיעו. עורך דין בישראל... עוכר דין! ועכשיו הוא מוביל אינתיפאדות משפטיות והטרדות של שוטרים ואנשי חוק, כולל תביעות עתק אישיות נגד שוטרים המבצעים את תפקידם. והוא מדבר, תוך גלגול עיניים ציני בשם "זכויות האדם". כך מנוצלת חולשת הדמוקרטיה בידי אויביה, אלה שהדמוקרטיה היא מילה גסה בעיניהם, אך הם נבנים מרפיסותה.

 

* הקרדיט היחיד שאני מוכן לתת לבן גביר, הוא הסיכוי שאולי מדובר ב"שמפניה" של השב"כ.


* פרשת סופו – אם כדורסלן יהודי בהונגריה היה מכה אוהד אנטישמי שבמשך כל המשחק קרא נגדו קריאות אנטישמיות, כולנו היינו מזדהים עמו.  

 

לא, איני מצדיק את תגובתו האלימה. ספורטאי צריך לדעת להתגבר ולהבליג. אין מנוס מענישתו. אך המעשה החמור יותר הוא של האוהד הגזען, ושל מי שישבו סביבו ולא היסו אותו. על המשטרה לגדוע ביד ברזל את הגזענות בקרב אוהדי הספורט.

 

* אם מחבלים – ערבים ישראליים, יסתובבו חופשיים במדינת ישראל, זהו דבר חמור ביותר. אבל מה שחמור עוד יותר, הוא עצם מתן פתחון פה לאבו מאזן בנוגע לערביי ישראל. הרי מטרתו, וסירובו העיקש להכיר במדינת ישראל היא העדות לכך, ועמידתו על תביעת "זכות" השיבה היא המחשת הדבר, היא לקעקע את ריבונותה של ישראל. ההסכם שאליו הוא חותר, הוא חלוקת הארץ בין מדינה פלשתינאית בקווי 49' נקיה מיהודים, לבין מדינה לא יהודית, שתוצף במיליוני פלשתינאים, שנאמנותם היא לרש"פ, כשלב בתכנית השלבים, שנועדה למוטט את ישראל. מעורבות של הרש"פ בעניינם של מחבלים אזרחי ישראל – קו אדום.

 

* ציטוט מ"ידיעות אחרונות": מתווה ההסכם המתגבש. מה ישראל תיתן? פירוט של שחרור מחבלים, ובהם אזרחי ישראל, והקפאה שקטה של הבניה. ומה ישראל תקבל? מן האמריקאים את פולארד. מהפלשתינאים – התחייבות לא לנצל את החברות באמנות הבינלאומיות כדי לפעול נגד ישראל (כלומר, השלמה עם הצעד שמשמעותו פיצוץ המו"מ, והסתפקות בהשהיית הפעלתו נגדנו) ו... "הארכת המו"מ בשנה נוספת". כך בפירוש, "מה ישראל תקבל" מן הפלשתינאים? "הארכה של המו"מ בשנה נוספת". זאת אם כל חטאת בתהליך הזה. ההתייחסות לנכונות הפלשתינאים לשאת ולתת אתנו כצ'ופר שהם מעניקים לנו. איזה אבסורד! ישראל חייבת לחזור לעמדה העקרונית – מו"מ בלי תנאים מוקדמים. ברגע שהסכמנו לתנאים מוקדמים, ושידרנו שהמו"מ הוא פְּרָס בעבורנו, קלענו את עצמנו לסחטנות בלתי פוסקת.

 

* על רכס רמים שבגליל העליון, מעל קריית שמונה ולמרגלות קיבוץ מנרה, יש שביל גיאולוגי, באזור עתיר ממצאים גיאולוגים כמו חול צבעוני ועוד. שלט ההסבר במקום, הושחת. נמחקו ממנו כל התיארוכים של התופעות הגיאולוגיות. הרי מדובר על תופעות בנות למעלה מה' אלפים תשע"ד (5,777) שנים... ואסור שעין תקרא זאת, רחמנא לצלן... כן, גם שם ביקרו פונדמנטליסטים, מכחישי האמת המדעית.

 

* איני מסוגל להבין את האנשים הנוסעים לעשות את סדר פסח בחו"ל. מה משמעות הסדר בעיניהם? הרי זה אבסורד! (... אלא אם כן הם רוצים לשיר באופן אוטנטי "בשנה הבאה בארעא דישראל").

 

* ביד הלשון

 

בסדנאות שאני מנחה על סדר פסח, אני מבקש לעתים מן המשתתפים, לקרוא במשחק תפקידים את תפקיד הבן והאב ב"מה נשתנה".

 

לרוב התוצאה היא כזו:

 

הבן: מַה נִּשְׁתַּנָּה הַלַּיְלָה הַזֶּה מִכָּל הַלֵּילוֹת? שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִין חָמֵץ וּמַצָּה.

האב: הַלַּיְלָה הַזֶּה הַלַּיְלָה הַזֶּה כֻּלּוֹ מַצָּה.

 

וכן הלאה, כל ארבע הקושיות.

 

אם כך, לא כל כך ברור לי. מה בדיוק השאלה? מה בדיוק התשובה?


לא, בקושיות אין תשובות. אלו הן ארבע שאלות, ארבע קושיות. ארבע שאלות על ארבעה שינויים בין הלילה הזה לכל הלילות. לדוגמה, הקושיה הראשונה מסתיימת ב"כולו מצה".

 

ומה התשובות? תשובה אחת, המתחילה מיד בתום השאלות: "עבדים היינו לפרעה במצרים" וגו'.

 

הקושיות לקוחות כבר מהמשנה, מסכת פסחים, בהוראות ההפעלה של הסדר. וכך נכתב: "וכאן הבן שואל אביו. ואם אין דעת בבן, אביו מלמדו: מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות, שבכל הלילות אנו אוכלין חמץ ומצה, הלילה הזה כולו מצה? שבכל הלילות אנו אוכלין שאר ירקות, הלילה הזה מרור? שבכל הלילות אנו אוכלין בשר צלי, שלוק, ומבושל, הלילה הזה כולו צלי? שבכל הלילות אנו מטבילין פעם אחת, הלילה הזה שתי פעמים? ולפי דעתו של בן, אביו מלמדו".

 

כפי שאנו רואים, אחת מארבע הקושיות השתנתה. במקור, היה נוהג של צליית בשר, זכר לקורבן הפסח, ומכאן הקושיה על הצלי. עם הדורות שחלפו, המנהג הזה בטל, והקושיה הוחלפה בקושיה "בין יושבין ובין מסובין".

 

ויש כאן דבר מעניין נוסף. ליל הסדר בנוי כך שיסקרן את הילד, בשל השוני בינו לבין "כל הלילות". הציפיה היא שהילד יראה וישאל מעצמו את הקושיות, לא קושיות כתובות: "וכאן הבן שואל אביו". הקושיות, הן תכנית גיבוי למוגבלים: "ואם אין דעת בבן, אביו מלמדו [את הקושיות]". וכיצד האב משיב על הקושיות ומלמד את הבן? האם עיקר מהות הסדר היא קריאת הטקסט של ההגדה? אומרת המשנה: "לפי דעתו של בן, אביו מלמדו". כלומר, בהתאם לגילו, ליכולת הבנתו וכו', האב מספר לו את סיפור יציאת מצרים ומשמעותו. 

 

* "חדשות בן עזר"

נכתב על ידי הייטנר , 13/4/2014 00:34   בקטגוריות אנשים, דת ומדינה, הזירה הלשונית, חוץ וביטחון, חינוך, יהדות, משפט, ציונות, רצח רבין  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להייטנר אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על הייטנר ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ