לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

הבלוג של אורי הייטנר

מאמרים בנושאי פוליטיקה, חברה, תרבות, יהדות וציונות. אורי הייטנר, חבר קיבוץ אורטל, איש חינוך ופובליציסט

כינוי:  הייטנר

מין: זכר





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


קטעים בקטגוריה: ׳”׳×׳ ׳•׳¢׳” ׳”׳§׳™׳‘׳•׳¦׳™׳×. לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

על דמותה ומשמעותה של התנועה


ב-5-6 ביוני, תתכנס ועידת התנועה הקיבוצית לוועידתה החמישית. הוועידה היא המוסד העליון של התנועה, המתכנס אחת למספר שנים. הוועידה הקודמת נערכה לפני 5 שנים. נושא הוועידה הוא "קיבוציונות – מאז ולתמיד". ביומה השני, תתמקד הוועידה ביעדי העשיה הציונית של התנועה הקיבוצית. יומה הראשון של הוועידה יוקדש לציון וחגיגת 80 שנה לחומה ומגדל ויובל להתיישבות בגולן. הוועידה תתקיים בעין גב, וחציו הראשון של היום הראשון יוקדש לסיורים בגולן (אחד הסיורים – בהדרכתי). אני אייצג את אורטל כציר בוועידה.

 

קבוצה מתוך אנשי ה"שמאל" הקיצוני בתנועה יצאה נגד קיום הוועידה בגולן ונגד חגיגות היובל. הם פרסמו גילוי דעת בעיתונות הקיבוצית, פנו למזכירות התנועה ותבעו להביא את הנושא לדיון במועצת התנועה, שהתקיימה ב-18.5 באפעל. גם במועצה השתתפתי כציר מטעם אורטל.

 

בראשית הישיבה, המשנה למזכ"ל גיל לין תיאר את תכנית הוועידה. בפתח הדיון, עלו בזה אחר זה מתנגדי הוועידה בגולן. אתמצת את דבריהם בשלושה נימוקים: א. אקיבוש. ב. אקיבוש. ג. אקיבוש.

 

את דבר הגולן הבאנו ערן גליק ממרום גולן ואני. אף שאין זה מקובל למחוא כפיים בישיבות המועצה, בסיום דבריי מחא הקהל כפיים, מה שמעיד על הלך הרוח בקרב צירי המועצה.

 

אחרון הדוברים היה מזכ"ל התנועה ניר מאיר, שנשא דברים נחרצים. משפט המפתח בדבריו היה: "התנועה הקיבוצית הייתה תמיד החלוץ לפני המחנה. כך היה בדגניה, כך היה בחומה ומגדל, כך היה בי"א הנקודות בנגב וכך היה בגולן". מילים כדורבנות. (לצערי, מזה 35 שנים התנועה הקיבוצית אינה מקימה קיבוצים ואין בכוונה להקים ולו קיבוץ אחד, ועל כך היה לי ויכוח עם ניר מאיר, בביקור מטה התנועה באורטל, בשבוע שעבר).

 

הדיון הסתיים בהצבעה. ים של ידיים התרוממו בעד הצעת המזכירות לקיים את הוועידה כמתכונתה. מי נגד? הקומץ. לא היה אפילו צורך למנות את הקולות, אך מספר המתנגדים היה חד ספרתי.

 

****

 

להלן נאומי במועצה:

 

זמן רב לא עמדתי על הבמה הזאת, אולם בשנות ה-90, שנות המאבק על הגולן, הרביתי להופיע כאן כנציג קיבוצי הגולן, בפני מרכז התק"ם, ולהביא את דבר החברים בגולן.

 

לא אחת שאלו אותי חבריי, למה אני מתעקש? למה אני משקיע כל כך הרבה, בפלח קטן כל כך באוכלוסיה הישראלית, שמשקלו במשאל עם על הגולן אפסי ושתמיכת מרבית חבריו בנסיגה כמעט מובטחת?

 

תשובתי הייתה, שאני מודע לכך, אך איני עושה זאת כתושב הגולן המשכנע ציבור מצביעים, אלא כחבר קיבוץ הנאבק על נשמתה ועל דמותה של תנועתי.

 

כך אני חש גם היום. תושבי הגולן מצויים בעיצומם של אירועי היובל, אירועים רבים ומגוונים, לאורך שנה שלמה. בעוד כחודש נחגוג את היובל בעצרת רבתי, בהשתתפות נשיא המדינה, המייצג בנוכחותו את כלל אזרחי ישראל. מה כל כך חשוב לנו, לקבל גם את הוקרת התנועה הקיבוצית?

 

וגם כאן, אני חש שיותר משהדבר חשוב לי כתושב הגולן, הוא חשוב לי כחבר בתנועה הקיבוצית. בקיום הוועידה בגולן, מצדיעה התנועה הקיבוצית לקיבוץ, להתיישבות, לרעיון הקיבוצי, לתנועה הקיבוצית, שחוללה את אחד ממפעלי ההתיישבות החשובים והמוצלחים ביותר בתולדות הציונות, ולבטח את מפעל ההתיישבות הקיבוצית המוצלח ביותר שנוצר אחרי קום המדינה.

 

מפעל ההתיישבות בגולן הוא בראש ובראשונה מפעל של התנועה הקיבוצית. הוא צמח מיוזמה של קיבוצי הגליל העליון מיד לאחר המלחמה. הוא החל בהתיישבות חלוצי מרום גולן בעלייקה, חמישה שבועות בלבד אחרי המלחמה. ארבעת היישובים הראשונים בגולן היו קיבוצים; הֶחלוץ לפני המחנה.

 

במשך כמעט עשרים שנה, לאחר קום המדינה, התנועה הקיבוצית הייתה בבצורת התיישבותית. אף תנועה לא הצליחה להקים קיבוצים, גם לא בשעה שהוקמו מאות מושבים בגליל ובנגב. מפעל ההתיישבות בגולן פתח עשור של התיישבות קיבוצית, בגולן, בבקעת הירדן ובצפון ים המלח, ובאותה תנופה – גם בגליל, בנגב ובערבה. יש לתנועה הקיבוצית מלוא הסיבות לגאווה על המפעל הזה, וכל הסיבות שבעולם לציינו ולחגוג אותו בוועידה, המוקדשת לקיבוץ וציונות.

 

מפעל ההתיישבות הקיבוצי בגולן, היה של שלוש התנועות. הקיבוץ המאוחד ואיחוד הקבוצות והקיבוצים דחפו להתיישבות והובילו אותה, אך גם הקיבוץ הארצי, הגם שהייתה בתוכו מחלוקת, נטל בה חלק חשוב מאוד. הדבר בא לידי ביטוי, בראש ובראשונה, במעשה ההתיישבותי – בהקמת שניר, גשור ונטור. אך בנוסף לכך, חשוב לציין ולזכור, שנציגי מפ"ם והקיבוץ הארצי בממשלה ובוועדת השרים להתיישבות, היו שותפים מלאים להחלטות על יישוב הגולן. איני מדבר על אחריות משותפת מעצם ישיבתם בממשלה, בדומה לאחריותם להתיישבות בבקעת הירדן למרות שהם התנגדו לה. אני מדבר על שותפות כמי שתמכו תמיד, ללא סייג, בכל ההחלטות על ההתיישבות בגולן בעשור שבו המערך היה בשלטון – ובעשור זה הוקם רוב מניינו ובניינו של מפעל ההתיישבות בגולן.

 

טועה ומטעה מי שנאחז ב"נוסחת גשור" ש"יישובינו לא יהיו מכשול לשלום", כבעלת משמעות. הרי איש ממתנגדי הקמת גשור לא תמך בהקמת הקיבוץ בעקבות הנוסחה הזאת, ובצדק לשיטתו, כי הוא ידע שההחלטה להקים יישוב, להכות שורש, לשלוח אנשים לבנות את בתיהם, את משפחותיהם ואת חייהם בגולן, משמעותית לאין ערוך יותר מכל ערימת מילים. גם תומכי ההתיישבות הבינו זאת, ולכן היו מוכנים לשלם את מס השפתיים הזה. לבוא היום, אחרי 45 שנים, כאשר חלוצי גשור הם כבר סבים לנכדים, ולהיאחז בנוסחה העבשה הזאת, זה... תסלחו לי, קצת מגוחך.

 

פתחתי בתקופת המאבק על הגולן, ובו אסיים. אין כמעט שבוע שבו לא אומֵר לי מישהו שבזמן המאבק על הגולן הוא היה נגדנו, בעד הנסיגה, והיום הוא מודה בטעותו ובצדקתנו. "איזה מזל שעמדתנו לא התקבלה", הוא אומר לי. היום ברור לכל, שמשמעות עקירתנו מהגולן, הייתה מסירת הגולן למשרפות של אסד, והבאת דאעש וג'בהת אל נוסרה אל חופי הכינרת ואל גדת הירדן. האסון הזה נמנע בזכות קיומה של ההתיישבות בגולן.

 

לתנועה הקיבוצית יש זכות ראשונים בהתיישבות בגולן. ההתיישבות בגולן הוכיחה, שגם אחרי קום המדינה, לא רק טנקים ומטוסי קרב, אלא בראש ובראשונה מתיישבים וחלוצים מעצבים את גבול המדינה.

 

את ההצלחה הזאת ראוי שנחגוג, במלאת יובל להתיישבות בגולן, לצד חגיגת 80 שנה לחומה ומגדל.

 

****

 

עד כאן נאומי.

 

סיפרתי בראשיתו על הופעותיי הרבות בפני מוסדות התנועה בתקופת המאבק. אז, חשתי עוינות רבה, בשל עצם ה"חוצפה" להיאבק נגד הממשלה "שלנו". העוינות הגיעה לשיאה לאחר רצח רבין.

 

הפעם, התמוגגתי לבטא את הקונצנזוס הרחב בתנועה. עובדה זו מבטאת את ההתפכחות הכללית בציבור הישראלי בנושא הגולן. ואני מקווה שהיא מבטאת גם את העובדה שהתנועה הקיבוצית אינה מנותקת לגמרי מן החברה הישראלית.


* מידף - עלון קיבוץ אורטל

נכתב על ידי הייטנר , 18/5/2017 16:55   בקטגוריות אורטל, הגולן, היסטוריה, התיישבות, התנועה הקיבוצית, חוץ וביטחון, נאומים, פוליטיקה, ציונות, קיבוץ  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



נאום במועצת תק"צ 18.5.17: על נשמתה ודמותה של התנועה


זמן רב לא עמדתי על הבמה הזאת, אולם בשנות ה-90, שנות המאבק על הגולן, הרביתי להופיע כאן כנציג קיבוצי הגולן, בפני מרכז התק"ם, ולהביא את דבר החברים בגולן.

 

לא אחת שאלו אותי חבריי, למה אני מתעקש? למה אני משקיע כל כך הרבה, בפלח קטן כל כך באוכלוסיה הישראלית, שמשקלו במשאל עם על הגולן אפסי ושתמיכת מרבית חבריו בנסיגה כמעט מובטחת?

 

תשובתי הייתה, שאני מודע לכך, אך איני עושה זאת כתושב הגולן המשכנע ציבור מצביעים, אלא כחבר קיבוץ הנאבק על נשמתה ועל דמותה של תנועתי.

 

כך אני חש גם היום. תושבי הגולן מצויים בעיצומם של אירועי היובל, אירועים רבים ומגוונים, לאורך שנה שלמה. בעוד כחודש נחגוג את היובל בעצרת רבתי, בהשתתפות נשיא המדינה, המייצג בנוכחותו את כלל אזרחי ישראל. מה כל כך חשוב לנו, לקבל גם את הוקרת התנועה הקיבוצית?

 

וגם כאן, אני חש שיותר משהדבר חשוב לי כתושב הגולן, הוא חשוב לי כחבר בתנועה הקיבוצית. בקיום הוועידה בגולן, מצדיעה התנועה הקיבוצית לקיבוץ, להתיישבות, לרעיון הקיבוצי, לתנועה הקיבוצית, שחוללה את אחד ממפעלי ההתיישבות החשובים והמוצלחים ביותר בתולדות הציונות, ולבטח את מפעל ההתיישבות הקיבוצית המוצלח ביותר שנוצר אחרי קום המדינה.

 

מפעל ההתיישבות בגולן הוא בראש ובראשונה מפעל של התנועה הקיבוצית. הוא צמח מיוזמה של קיבוצי הגליל העליון מיד לאחר המלחמה. הוא החל בהתיישבות חלוצי מרום גולן בעלייקה חמישה שבועות בלבד אחרי המלחמה. ארבעת היישובים הראשונים בגולן היו קיבוצים; החלוץ לפני המחנה.

 

במשך כמעט עשרים שנה, לאחר קום המדינה, התנועה הקיבוצית הייתה בבצורת התיישבותית. אף תנועה לא הצליחה להקים קיבוצים, גם לא בשעה שהוקמו מאות מושבים בגליל ובנגב. מפעל ההתיישבות בגולן פתח עשור של התיישבות קיבוצית, בגולן, בבקעת הירדן ובצפון ים המלח, ובאותה תנופה – גם בגליל, בנגב ובערבה. יש לתנועה הקיבוצית מלוא הסיבות לגאווה על המפעל הזה, וכל הסיבות שבעולם לציינו ולחגוג אותו בוועידה, המוקדשת לקיבוץ וציונות.

 

מפעל ההתיישבות הקיבוצי בגולן, היה של שלוש התנועות. הקיבוץ המאוחד ואיחוד הקבוצות והקיבוצים דחפו להתיישבות והובילו אותה, אך גם הקיבוץ הארצי, הגם שהייתה בתוכו מחלוקת, נטל בה חלק חשוב מאוד. הדבר בא לידי ביטוי, בראש ובראשונה, במעשה ההתיישבותי – בהקמת שניר, גשור ונטור. אך בנוסף לכך, חשוב לציין ולזכור, שנציגי מפ"ם והקיבוץ הארצי בממשלה ובוועדת השרים להתיישבות, היו שותפים מלאים להחלטות על יישוב הגולן. איני מדבר על אחריות משותפת מעצם ישיבתם בממשלה, בדומה לאחריותם להתיישבות בבקעת הירדן למרות שהם התנגדו לה. אני מדבר על שותפות כמי שתמכו תמיד, ללא סייג, בכל ההחלטות על ההתיישבות בגולן בעשור שבו המערך היה בשלטון – ובעשור זה הוקם רוב מניינו ובניינו של מפעל ההתיישבות בגולן.

 

טועה ומטעה מי שנאחז ב"נוסחת גשור" ש"יישובינו לא יהיו מכשול לשלום", כבעלת משמעות. הרי איש ממתנגדי הקמת גשור לא תמך בהקמת הקיבוץ בעקבות הנוסחה הזאת, ובצדק לשיטתו, כי הוא ידע שההחלטה להקים יישוב, להכות שורש, לשלוח אנשים לבנות את בתיהם, את משפחותיהם ואת חייהם בגולן משמעותי לאין ערוך יותר מכל ערימת מילים. גם תומכי ההתיישבות הבינו זאת, ולכן היו מוכנים לשלם את מס השפתיים הזה. לבוא היום, אחרי 45 שנים, כאשר חלוצי גשור הם כבר סבים לנכדים, ולהיאחז בנוסחה העבשה הזאת, זה... תסלחו לי, קצת מגוחך.

 

פתחתי בתקופת המאבק על הגולן, ובו אסיים. אין כמעט שבוע שבו לא אומר לי מישהו שבזמן המאבק על הגולן הוא היה נגדנו, בעד הנסיגה, והיום הוא מודה בטעותו ובצדקתנו. "איזה מזל שעמדתנו לא התקבלה", הוא אומר לי. היום ברור לכל, שמשמעות עקירתנו מהגולן, הייתה מסירת הגולן למשרפות של אסד, והבאת דאעש וג'בהת אל נוסרה אל חופי הכינרת ואל גדת הירדן. האסון הזה נמנע בזכות קיומה של ההתיישבות בגולן.

 

לתנועה הקיבוצית יש זכות ראשונים בהתיישבות בגולן. ההתיישבות בגולן הוכיחה, שגם אחרי קום המדינה, לא רק טנקים ומטוסי קרב, אלא בראש ובראשונה מתיישבים וחלוצים מעצבים את גבול המדינה.

 

את ההצלחה הזאת ראוי שנחגוג, במלאת יובל להתיישבות בגולן, לצד חגיגת 80 שנה לחומה ומגדל.

נכתב על ידי הייטנר , 18/5/2017 15:21   בקטגוריות הגולן, היסטוריה, התיישבות, התנועה הקיבוצית, חוץ וביטחון, נאומים, פוליטיקה, ציונות, קיבוץ  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אם חיים אנחנו חפצים


"בני הקיבוץ הארצי! עתה מופקדת נח"ל שניר בידיכם לצמיתות. מבועי הבניאס אשר אויבים זממו להטותם מעלינו ימשיכו לחצות בשטף שדותיכם המניבים. בהתנחלותכם כאן, על מקורות הירדן, מופקד בידיכם מבוע זה אשר מימיו שופעים להחיות ולרוות מרחבים צחיחים..."

 

ציטוט זה הוא חלק מפקודת יום שפרסם מפקד הנח"ל, אל"מ צבי שמאלי ביום העליה לקרקע של היאחזות נח"ל שניר, שאוישה בגרעיני "השומר הצעיר" וכעבור שנה אוזרחה והייתה לקיבוץ שניר, הקיבוץ הראשון של תנועת הקיבוץ הארצי בגולן.

 

ההיאחזות עלתה לקרקע ב-24.9.67, והייתה היישוב הישראלי השני שהוקם מעבר לקו הירוק. קדם לו בשלושה חודשים ועשרה ימים מרום גולן. קיבוץ כפר עציון עלה לקרקע שלושה ימים אחריו. לקראת העליה לקרקע, צה"ל הרס את בתי הכפר בניאס (השר היחיד בממשלה שהסתייג מהריסת הבתים היה מנחם בגין).

 

ביום עלייתם לקרקע, קיבלו חלוצי שניר מברק מיו"ר ועדת השרים להתיישבות יגאל אלון, בזו הלשון: "למתנחלים ברמת הבניאס: שְׁבוּ בָּאָרֶץ מִבָּשָׁן עַד-בַּעַל חֶרְמוֹן וּשְׂנִיר וְהַר-חֶרְמוֹן הֵמָּה רָבוּ (דבה"י א' ה' כ"ג). יגאל אלון".

 

הנה כי כן, הקיבוץ הארצי היה בין חלוצי ההתיישבות בגולן. ראוי להזכיר זאת כעת, כאשר קומץ יוצאי תנועה זו מנסים לחבל, ברשעות, בחגיגת היובל להתיישבות הקיבוצית בגולן, מפעל ההתיישבות הקיבוצי המפואר והמצליח ביותר לאחר הקמת המדינה, שעורר עשור של התיישבות קיבוצית לאחר עשרים שנות בצורת התיישבותית, וסחף עמו גם התיישבות בגליל ובנגב, כולל של הקיבוץ הארצי. אחת הטענות המרכזיות שלהם, היא שהתק"צ היא איחוד של שלוש תנועות, ואין לכפות את עמדת הרוב – הקיבוץ המאוחד ואיחוד הקבוצות והקיבוצים לשעבר, על התנועה האחות, הקיבוץ הארצי. אכן, הקיבוץ המאוחד ואיחוד הקבוצות והקיבוצים תבעו ליישב את הגולן והקימו בהתלהבות גרעינים וקיבוצים למלא את המשימה. אולם הטענה שהקבה"א לא היה שותף למהלך, משוללת יסוד. גם הקיבוץ הארצי, שלא תמך במדיניות ההתיישבות של הממשלה במלואה, היה שותף להתיישבות בגולן.

 

קיבוץ שניר אינו נחשב היום חלק מהגולן, בהיותו שייך למועצה האזורית גליל עליון. הסיבה לכך, היא שהוא יושב ממערב לגבול הבינלאומי, עליו התבסס הסכם שביתת הנשק בין ישראל וסוריה ב-1949. כמו שטחים נוספים, ובהם חמת גדר וצפון מזרח הכינרת, הסורים השתלטו גם על רמת הבניאס, בה יושב שניר, בשנות החמישים. לכן, קל היה יותר לקבה"א להתיישב דווקא שם, בטענה שזהו שטח שנכבש בידי הסורים והוחזר לבעליו. עם זאת, כדאי לזכור שהסורים סירבו בתוקף לקבל את האבחנה הזאת, ובכל המשאים והמתנים עם ישראל, עמדו על חזרה לקווי 4 ביוני 1967, כולל עקירת שניר.

 

אולם בנוסף לשניר הקים הקיבוץ הארצי שני קיבוצים נוספים – גשור ונטור. כבר ב-1968 החליט הקבה"א לשלוח גרעיני נח"ל של "השומר הצעיר" להיאחזות גשור, אולם חלפו שש שנים עד שמועצת הקיבוץ הארצי החליטה לאזרח את ההיאחזות ולהקים על הגולן גופו, ולא רק במעלות הגולן (כשניר), קיבוץ שומרי. לאחר הקמת גשור החליט הקבה"א על הקמת נטור. עבודות הכשרת הקרקע החלו ב-1978 והמתיישבים עלו לקרקע ב-1980.

 

אין אמירה פוליטית ומדינית חזקה יותר מהחלטה על הקמת יישוב. כאשר תנועה מחליטה להקים יישוב, היא מצהירה על עמדתה היכן צריך לעבור הגבול. לא בכדי, הקבה"א לא הלך להתיישב באזורים שהוא דגל בנסיגה מהם, כולל בקעת הירדן. שום אמירה נלווית או הצהרה פוליטית זו או אחרת, אינה חזקה כמו הקמת יישוב, הכאת שורשים בקרקע ושליחת מתיישבים להקים ביישוב את ביתם, את משפחתם, את חייהם.

 

            על הרמה למעלה

 

עמדת מפ"ם והקבה"א באשר להתיישבות בגולן באה לידי ביטוי לא רק בהקמת היישובים, אלא גם בשותפותה בכל ההחלטות המדיניות על ההתיישבות בגולן. הרוב הגדול של יישובי הגולן נוסדו בעשור שבין מלחמת ששת הימים למהפך הפוליטי, וחלק מן היישובים שהוקמו לאחר מכן – ההחלטה על הקמתן נעשתה בידי ממשלת המערך. מפ"ם הייתה חלק מן הממשלה וחלק ממפלגת השלטון, ובכך היא נושאת באחריות לכל ההחלטות של הממשלה. היא לא תמכה במדיניות ההתיישבות, אך לא יצרה על כך משבר קואליציוני או מפלגתי. אולם המחלוקת בין מפ"ם למפלגת העבודה ושאר מפלגות הקואליציה לא כללה את הגולן. מפ"ם תמכה בהתיישבות בגולן. נציגי מפ"ם בוועדת השרים להתיישבות, נתן פלד ושלמה רוזן, תמכו ללא סייג בתכניות ההתיישבות בגולן ובהקמת היישובים בגולן.

 

כבר ב-14.8.67, חודשיים לאחר המלחמה, החליטה הוועדה המדינית של מפ"ם: "להבטחת שלומם וביטחונם של יישובי הגליל ועמק הירדן תפורז רמת הגולן ועמדות המגן של ישראל ייקבעו על הרמה למעלה". משמעות הדבר הייתה נכונות לפשרה טריטוריאלית בגולן תמורת פירוזה מצבא סורי, אבל לא נסיגה מהגולן. על בסיס החלטה זו הוחלט על ההתיישבות בשניר.

 

מי שהוביל ביד רמה את ההתיישבות מעבר לקו הירוק לאחר מלחמת ששת הימים, במעורבות אישית הדוקה מאוד, היה לוי אשכול, ראש הממשלה. ישיבת הממשלה ב-1.10.68 הוקדשה לנושא זה והוצגה בה תכנית להקמת 21 יישובים חדשים, מתוכם 14 מעבר לקו הירוק. בישיבה, השמיע נציג מפ"ם השר ישראל ברזילי ביקורת על מדיניות ההתיישבות של אשכול. אשכול היה מודע למחלוקת, אך רצה להציג גם את ההסכמות. וכך הוא ציין: "על מה שאנו עושים ברמה לא שמענו שום טענה... על הרמה עלו להתיישב על דעת כל השולחן הזה". השר ברזילי התפרץ והבהיר: "דיברתי פה על הגדה". מכאן ברור שהוא קיבל את קביעתו של אשכול, באשר לתמיכת מפ"ם בהתיישבות בגולן. בדבריו בהמשך הישיבה התייחס ברזילי שוב לגולן ואמר: "יהיו מקומות ששם נזמין להתיישב אזרחים ואחרים – שלא נזמין. יכול להיות שבקוניטרה לא נשאר. ברמה כן נשאר". אכן, ישראל נסוגה מקוניטרה בהסדר הפרדת הכוחות לאחר מלחמת יום הכיפורים, ונשארה בגולן.

 

מפ"ם הייתה אז חלק מן המערך. המצע של המערך, היה גם המצע של מפ"ם. כך נכתב במצע המערך לבחירות לכנסת השביעית, 1969: "מאז הפסקת האש קמו התנחלויות והיאחזויות ברמת הגולן, בבקעת הירדן ובסיני... לאחר שחלפו שנתיים ממלחמת ששת הימים יש להחיש ביצוען של היאחזויות ביטחוניות והתנחלויות קבע".

 

שלוש שנים מאוחר יותר, ב-27.3.72, נאם ישראל גלילי, יו"ר ועדת השרים להתיישבות, במליאת הכנסת, והציג את מדיניות ההתיישבות של הממשלה. בדבריו הוא התייחס לעמדתה של מפ"ם ואמר: "השומר הצעיר נאבק על משבצת קרקע ברמת הגולן [הכוונה לגשור א.ה.]. ח"כ חזן אינו מוצא הבדל בין רמת הגולן לעזה וירושלים, אך הוא מבחין בין השלושה הנ"ל לבין בקעת הירדן". יש לציין, שבאותה תקופה תמכה מפ"ם בהתיישבות בדרום רצועת עזה.  

 

ב-1973 פרסמה מפ"ם תכנית שלום, ובה נאמר: "הגבול עם סוריה יעבור על רמת הגולן". כלומר, נכונות לפשרה, אך לא לנסיגה ותמיכה בהתיישבות ככלי למאבק על הגבול.

 

חלפו שנתיים, כבר אחרי מלחמת יום הכיפורים, ובישיבת ועדת השרים להתיישבות בממשלת רבין הראשונה, שעסקה בקביעת תכנית ההתיישבות ל-1975, אמר נציג מפ"ם שלמה רוזן: "עכשיו צריך לבסס את היישובים. יעד ראשון הוא הגליל. המפה שלנו, של מפ"ם, כוללת ... את רמת הגולן ופיתחת רפיח".

 

קו מאז'ינו הוא כלב

 

בראש התומכים בהתיישבות הקבה"א בגולן עמדה ההנהגה ההיסטורית של התנועה – מאיר יערי ויעקב חזן. היו אלה שנות הדמדומים של הנהגתם המוחלטת, רבת העשורים, אולם עדין הם היו דומיננטיים מאוד. נהוג להצביע על הפערים האידיאולוגיים בין יערי וחזן באותן שנים. חזן היה נץ, אקטיביסט וביטחוניסט, מקורב מאוד לגולדה מאיר ותומך נלהב בתכנית אלון. יערי היה יונה, התנגד בכל מאודו לתכנית אלון ולהתיישבות בבקעת הירדן, במעלה אדומים וכו', וראה בה תכנית סיפוח ומכשול לשלום. אולם בנושא הגולן, השנים היו תמימי דעים.

 

יש לציין, ששניהם לא שללו קטגורית פשרה טריטוריאלית בגולן תמורת הסכם שלום, אך הם בפירוש ראו בהסכם כזה את הגולן – ברובו המכריע, כישראלי ושללו מכל וכל ירידה מהגולן.

 

בעוד יערי קרא לנסיגה כמעט מכל השטחים, הוא ראה בהכללת הגולן, רצועת עזה (!) וירושלים המאוחדת בידי ישראל הכרח לאומי וביטחוני. בהכללת הגולן בשטח ישראל הוא ראה את מימוש העיקרון של גבולות ביטחון כתנאי לשלום ותיקון מה שלא הושג במלחמת העצמאות והנו הכרחי לשלומה ולביטחונה של ישראל. בישיבת הוועד הפועל של הקבה"א שהתקיימה בקיבוץ להבות הבשן, פחות מחודש לאחר מלחמת ששת הימים, הכריז יערי שאין להשלים עם כך שהרמה תהיה של סוריה, ואין לתת לסורים הזדמנות לשוב ולתקוף את היישובים שלמרגלותיה. הוא הזמין את החברים לטייל שם ולהיווכח ש"קו מז'ינו הוא כלב לגבי זה מה שיש שם". דבריו התקבלו במחיאות כפיים. הוא הוסיף ש"אנחנו לא נישא את זה יותר, שמהרמה הזאת יפציצו בימי שלום קומונות". בסוף 1967 הוא חזר וקבע שאין להשלים עם ירידה מן הרמה, ולא ייתכן שיהיה שלום בלי הרמה. "אם חיים אנחנו חפצים, לא נרד מהרמה".

 

התנגדותו של יערי לנסיגה מהגולן לא הייתה עמדת פתיחה למו"מ, אלא תנאי מוקדם למו"מ. כך אמר יערי ב-1968: "בעוד שלאחר מלחמת העצמאות ועד לימים שקדמו למלחמת ששת הימים דגלה מפלגתנו במשא ומתן ללא תנאים מוקדמים, הרי הלקח המתבקש מהמלחמה שנכפתה עלינו הוא, כי עלינו לתבוע הפעם משא ומתן שיתבסס על הנחיות מוקדמות, הנחיות אלה מן הדין שיהיה מקופל בהן אותו מינימום שעליו לא נוכל לוותר... הדגשת הכוח בקביעת גבולות שיבטיחו קיומנו ואף עתידנו בשלום... תיקוני גבול הם כורח הנובע מן הנסיבות החדשות, אין מהן מנוס. ... כדי להמחיש בפני דעת הקהל בעולם באורח ברור ומחוור מדוע אין באפשרותנו לשוב אל אותם גבולות שלפני ה-5 ביוני אשר אפשרו לתותחים הסורים לאיים על יישובינו מרמת הגולן...".

 

 זו הייתה עמדתו גם אחרי מלחמת יום הכיפורים. ואף שהיה מוכן לפשרה כלשהי, הוא הגדיר את עמדתו כך: "בהסדר כולל אני רואה אפשרות גם לנסיגה מסוימת ברמה" אבל "איננו מסכימים לרדת מרמת הגולן... לא נשלים שהסורים עוד פעם יוכלו להפציץ אותנו מלמעלה".

 

חזן היה תומך נלהב של ההתיישבות בגולן ונאבק למען הקמת גשור, כאשר כבר לא נשא בשום תפקיד רשמי, אך עדיין היה בעל השפעה רבה בתנועתו. מרגע הקמת גשור, הוא נאבק על הקמת "אחיו הצעיר", נטור. ובניגוד לגשור, הוא עמד על כך שהקיבוץ השני יוקם "בעומק הרמה ולא על גבול הקו הירוק". "אנחנו, 'השומר הצעיר', היינו תנועת הנוער הראשונה שתבעה התיישבות בארץ, בכל מקום ובכל זמן, אנחנו מבטאיה האולטימטיביים של החלוציות", הוא אמר. "בהקמת יישוב משלנו ברמה אנו מוכיחים, שרצף המעשה הציוני שלנו נשמר לאורך דורות".

 

לקראת הקמת נטור, הייתה תסיסה בתנועת הנוער, "השומר הצעיר", וחלק מן החניכים התנגדו ל"התנחלות בשטחים הכבושים". ממרום גילו ומעמדו הטריח עצמו חזן בן השמונים למועצת "השומר הצעיר" בגבעת חביבה, ובמשך שעתיים עמד על הדוכן והתפלמס בכל האנרגיה המנהיגותית שלו עם בני ה-17, ושכנע אותם.

 

לפני ארבע שנים, נפתחו לציבור הפרוטוקולים של ועדת החוץ והביטחון של הכנסת בשנת 1973. אמיר אורן פרסם ב"הארץ" ציטוט מדהים מפיו של חזן, זמן קצר לפני מלחמת יום הכיפורים: "אם נגזר עלינו לצאת למלחמה שלא רצינו בה, אנו צריכים לנצל את המלחמה הזאת עד תומה. אין ולא יכולות להיות לנו מטרות טריטוריאליות, ושום מטרות של כיבוש ושינוי גבולות, אולי חוץ מפינה אחת ברמת הגולן, שלא הספקנו לסתום במלחמת ששת הימים".

 

אין לי שמץ של מושג לאיזו פינה בגולן הוא התכוון. לאחר פרסום הדברים ניסיתי לברר את הדברים, אך איש, כולל הביוגרף של חזן זאב צחור ז"ל, לא ידע לפתור את החידה. מה שברור מהדברים, הוא שחזן ראה בגולן חלק בלתי נפרד מישראל, ומתוך תובנה זו סבר שבמקרה שתפרוץ מלחמה, יש לנצל את ההזדמנות כדי לעצב את גבול הקבע באופן המיטבי.

 

משגה חמור

 

זו הייתה גישתה של מפ"ם גם לאחר עליית הליכוד לשלטון.

 

לאחר הסכם קמפ-דיוויד, הסכם המסגרת לשלום עם מצרים, שבו הוחלט על עקירת יישובי חבל ימית ומרחב שלמה, התכנסה ב-16.11.78 בגבעת חביבה מועצת הקבה"א. היא אמנם הביעה תמיכה בהסכם, אך קבעה: "הוויתור על פתחת רפיח כגבול בטחוני היה משגה חמור. במהלך המו"מ עם מצרים יש לבחון אפשרות נוספת לתיקוני גבול באזור פתחת רפיח... להתיישבות – תרומה חיונית לביטחון גבולות המדינה ולעיצובם".

 

באפריל 1979, לאחר חתימת הסכם השלום עם מצרים, אמר שר החוץ משה דיין במהלך ביקור בבקעה, שההסכם עם מצרים והנסיגה מסיני יהיו המודל במו"מ עם סוריה על הגולן. הדברים עוררו סערה ותושבי הגולן יצאו למאבק למען חוק הגולן, שהוכתר בהצלחה כעבור שנתיים וחצי. בראיון ל"דבר" (4.5.79), התייחס מנהיג מפ"ם יעקב חזן לדברי דיין: "בעניין הגולן גילה משה דיין בהכרזותיו האחרונות את צפונות לבו. לא היו אלה פליטות פה בעלמא, שכן לגבי בגין ולגביו הסכם סיני הוא דגם להסכם על רמת הגולן... ראוי שנהיה מוכנים למאבק נגד הקונספציה הזאת כדי שלא נפסיד את הגולן ולא נסכן את הגליל".

 

מוזמנים לדקלם בלב את המנטרה

 

הנה כי כן, אלה שקוראים לתנועה הקיבוצית להימנע מחגיגת היובל להתיישבות בגולן, טועים ומטעים כאשר הם מתיימרים לייצג את הקבה"א לשעבר. הם מייצגים מיעוט קיצוני בקבה"א, ומוזר שככאלה הם מנסים לכפות את גישתם הקיצונית על התנועה הקיבוצית כולה.

 

בין השאר הם מסתמכים על "נוסחת גשור" המפורסמת, אותה אמירה שליוותה את החלטת הקבה"א להתיישב בגולן: "יישובינו לא יהיו מכשול לשלום". האם מישהו ממתנגדי ההתיישבות בגולן בקבה"א שינה את עמדתו והצביע בעד הקמת גשור בזכות הנוסחה הזאת? לא ולא. המתנגדים המשיכו להתנגד, כי הם הבינו שהמשמעות של הקמת יישוב חזקה לאין ערוך יותר מערימת המילים המעורפלת הזאת. גם הרוב שתמך בהקמת גשור ידע זאת, ולכן, הוא היה יכול להכיל את הנוסחה הזאת, למען שלום בית.

 

מה פירוש הנוסחה הזאת? יש הטוענים שמשמעותה היא הקמת יישובים זמניים באזור ממנו אנו מוכנים לסגת, והורדתם בהסכם שלום שבו תהיה נסיגה מהגולן. אולם אם כך, מדוע הקבה"א לא הקים, על פי אותה נוסחה, יישובים ביהודה ושומרון ובבקעת הירדן? מדוע הקבה"א לא הקים לתחיה בגוש עציון את קיבוצו רבדים, שנפל בתש"ח? הרי על פי אותה נוסחה, אם נקבל את הפרשנות הזאת, יכול הקבה"א להקים יישובים בכל אותם אזורים, להכריז שלא יהיו מכשול לשלום ולהוריד אותם בבוא היום. עובדה שהקבה"א לא נהג כך, שלל מכל וכל התיישבות באזורים אלה ומפ"ם התנגדה בכל כוחה לכל התיישבות מעבר לקו הירוק למעט השכונות החדשות בירושלים, יישובי פתחת רפיח ויישובי הגולן.

 

אין חיה כזו "יישוב זמני". מי שמעלה יישוב, עושה זאת כדי שיהיה יישוב קבע, לעד. מי שמעלה יישוב, עושה זאת כדי להבטיח שהמקום בו הוא מקים את היישוב יהיה בתחום מדינת ישראל, או לפחות מקים אותו כדי לחזק את המאבק לעיצוב גבול המדינה על פי תפיסתו.

 

אז מהי משמעות "נוסחת גשור"? ניתן להתפלפל שעות על פרשנותה, אך יהיה זה פלפול סרק. בסך הכל מדובר בפשרה פוליטית מפ"מניקית טיפוסית - גשר של מילים בין שוחרי ההתיישבות בגולן ושולליה, באופן שיאפשר ליישובים לעלות לקרקע לצד מס שפתיים שיאפשר למתנגדים לחיות עם עובדה זו.

 

ועכשיו באים קומץ סרבני ההתפכחות, שעדין מפנטזים על מסירת הגולן למשרפות של אסד, ונאחזים בנוסחה העבשה הזאת כדי לחבל בוועידת התנועה הקיבוצית החוגגת יובל להתיישבות הקיבוצית בגולן. אז אני מציע להם הצעה. בואו בכיף לחגוג אתנו, נשמח מאוד לארח אתכם, ולאורך הוועידה דקלמו בלבכם את המנטרה ש"יישובינו לא יהיו מכשול לשלום".

 

כי הם באמת לא יהיו מכשול לשלום. אם אי פעם תקום סוריה מחדש, ותרצה באמת ובתמים בשלום עם ישראל, יהיה זה שלום שבו כל צד יכבד את ריבונותו של הצד השני, והגבול הקיים יהיה גבול השלום בין המדינות. אינשאללה.

 

* "הזמן הירוק"

נכתב על ידי הייטנר , 16/5/2017 17:28   בקטגוריות היסטוריה, התיישבות, התנועה הקיבוצית, חוץ וביטחון, מנהיגות, פוליטיקה, ציונות, הגולן  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להייטנר אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על הייטנר ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ