לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

הבלוג של אורי הייטנר

מאמרים בנושאי פוליטיקה, חברה, תרבות, יהדות וציונות. אורי הייטנר, חבר קיבוץ אורטל, איש חינוך ופובליציסט

כינוי:  הייטנר

מין: זכר





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


קטעים בקטגוריה: ֳ®ֳ¹ֳ´ֳ§ֳ₪. לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

פינתי השבועית ברדיו: זלמן זה לא אתה


זלמן זה לא אתה / קובי אוז

פינתי השבועית ברדיו "אורנים" 15.9.14

 

קרבה שנת השבע. בשבוע הבא, תפתח שנת תשס"ה שהינה שנת שמיטה. בכל שנות השמיטה מראשית הציונות, שבה השמיטה הייתה אימת החקלאים מפני פגיעה בהם בשם חוק דתי אנכרוניסטי ונושא למלחמות עולם בין החרדים ובין הציונות הדתית, כשהציבור החילוני זר ומנוכר לכל העניין. השנה קיימת פעולה מתמשכת, שהחלה כבר לפני שנתיים, להענקת משמעות אחרת לשמיטה, משמעות חברתית המתאימה למטרה המקורית, בהתאמה לימינו, תחת הכותרת "שמיטה ישראלית". פעילות נרחבת ומקיפה, מעניקה לשמיטה הנוכחית משמעות של צדק חברתי, של הקטנת פערים, ושל הרפיית המירוץ המטורף אחרי בצע הכסף, הרכושנות, הבעלות והקניין, כדי לאפשר לאדם פרספקטיבה אחרת על החיים. בלשונו של קובי אוז – להפסיק להתבלבל בין "מי אנחנו" ל"מה שלנו".

 

במהלך השנה אשתדל להשמיע שירים שהמסר שלהם הוא ברוח זו. היום אני פותח בשיר "זלמן זה לא אתה" המעביר בצורה ברורה את המסר, דרך דוגמאות שונות מתוך התרבות היהודית וההלכה, שכולן מעמתות את האדם עם בולמוס הרכושנות – השבת, סוכות, הנידה. הוא פותח בשמיטה.

 

הבית הראשון מדבר על בעל עסק חקלאי, המושל על חלקת אדמה, הבית השני על איש עסקים הבטוח שהוא הבוס של הזמן, הבית השלישי על הגבר הסבור שהוא הבעלים של אשתו והיא רכושו, הבית השלישי על נובו ריש המתבצר בביתו המפואר. אך משהו לא עובד. אותו זלמן, אינו מצליח לכונן יחסים עם עצמו. מרוב אדנות אינו אלא עבד של תאוות הכוח והכסף. היהדות מציעה לו מתנות, שאם ייטיב להבין אותן ולהשליך מהן על מהות חייו, יבין את השינוי שראוי כי יחולל. השמיטה, השבת, הנידה וסוכות נועדו ללמד אותו פרופורציות, ולהציע לו ראיה אחרת על החיים ויצירת סדר עדיפות אחר, טוב יותר, ראוי יותר.

 

השיר הוא מתוך אלבום המופת של קובי אוז, שכבר השמענו כמה שירים מתוכו, "מזמורי נבוכים". כדרכו, משלב קובי אוז מסרים חברתיים ופילוסופים עמוקים עם הומור ורוח קלילה. כדאי להאזין למילים, הן מיטיבות להעביר את המסר.

 

זלמן הסתובב בעולם מבולבל

שאל את עצמו "מי אני ובכלל?

אני חקלאי יש לי שטח גדול

ואני מנהל את הכל

אני מגדל פירות וירקות

ומקפיד לדשן לעבד להשקות

אני המושל על חלקת אדמה!"

ואז יצתה בת קול ואמרה:

זלמן זה לא אתה!

הנה תראה, שנת שמיטה

השדה מלבלב בלי עזרתך

אתה לא אדמתך

אתה פשוט

זלמן התקשר לכאן ולכאן

אמר לעצמו "אני הבוס של הזמן

אני רק מרים איזה טלפון קטן

ומיד מסודר העניין

יש לי מעמד מסביב לשעון

קריירה נון-סטופ מניות וממון

אני תמיד זמין לכל הפתעה!"

והופ יצתה בת קול ואמרה:

זלמן זה לא אתה

הנה שבת המלכה

עכשיו תהיה במנוחה

אתה אחד מהעם שאומר תפילה

מעמדך לא אתה

אדמתך לא אתה

אתה

אתה פשוט זלמן.

 

זלמן הביט באשתו הטובה

כאילן מגונן היא פורשת צילה

"שנים אני איתה, אני בעלה

ועדיין כפיות במיטה

הקמנו ביחד משפחה למופת

והיא אשת חיל, סקסית באמת

ואני, מי אני? אני בעלה!"

ואז יצתה בת קול ואמרה:

זלמן זה לא אתה!

האישה שאיתך היא לא באמת שלך

אשתך עכשיו שומרת נידה

אז טעית בכל קנה מידה

אתה לא בעלה

אתה לא מעמדך

אתה לא אדמתך

אתה פשוט

 

זלמן נשכב על הכורסא בסלון

הביט על הקירות והציץ מהחלון

ביתי מבצרי הוא כמו ממלכה!"

ושוב יצתה בת קול ואמרה:

זלמן זה לא אתה!

סוכות עכשיו צא אל הסוכה

נובו ריש אל תהיה לי מצוברח

הבט לכוכבים הקורצים מהסכך

ביתך לא אתה

אשתך לא אתה

מעמדך לא אתה

גם אדמתך לא אתה

אתה פשוט

זלמן.

 

זלמן שאל את אביו החולה

"איך אגדיר את עצמי בעולם הזה?"

"אתה הבן שלי" אמר האב החכם

ועצם את עיניו לעולם.

 

האבא נטמן בחלקת אדמתו

לנכדו קלמן נתנו את שמו

וזלמן נשאר עם אותה שאלה

ויצאה בת קול הפעם עם תשובה:

זלמן אתה זה ששואל

זה שתמיד מתבלבל

בין מה ששלך למי אתה

ובין עבודתך למהות עולמך

זלמן זה לא אתה

מתי כבר תכונן יחסים עם עצמך?

אתה לא רכושך

לא הצלחה

אתה לא סביבתך

אפילו לא שאלתך

אתה פשוט זלמן.

נכתב על ידי הייטנר , 15/9/2014 22:46   בקטגוריות איכות הסביבה, דת ומדינה, היסטוריה, חברה, חינוך, יהדות, כלכלה, משפחה, אמנות, רדיו אורנים, תרבות  
הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



ערבות הדדית ועילוי האדם


הרעיון של מימון לימודי תואר ראשון לכל בני אורטל באשר הם, נוגע למהות הערבות ההדדית.

 

בסיס הרעיון של ערבות הדדית, הוא האחריות כלפי מי שבחרו להיות חלק מהקהילה. זאת ההדדיות של הערבות. מכאן, שבנים שבחרו לא לחיות באורטל - אין לנו עוד אחריות כלפיהם.

 

אבל קיים המושג של "בגין ההורים". העזרה לילדים היא צורך אמתי, וקשה מאוד לחבר קיבוץ לספק אותו. וכך, מתוך האחריות המשותפת שלנו, יש לסייע להורים במימון הלימודים של ילדיהם.

 

אך למה רק לימודים? למה דווקא לימודים? למה לא סיוע במימון החתונה? סיוע בדירה? איפה הגבול? ואולי יש להציע להורים סכום כסף כעזרה לילדיהם?

 

השאלות הללו נוגעות ללִבּת הערבות ההדדית. כמובן שהפתרון לדילמה הוא מידתי, לא "הכל או לא כלום". לטעמי, נכון שאורטל תממן לכל בניה את התואר הראשון. לא נכון שתממן שום דבר אחר.

 

****

 

כבר בתהליך האסטרטגי שנערך ב-1997-8, בהיותי מזכיר, הנושא עלה לדיון. אני העליתי אז את ההצעה שאורטל תממן את התואר הראשון לכל בניה. מולה עמדה ההצעה להעניק חיסכון לחברים. התקבלה הצעת החיסכון. ואכן, מאז קיבלנו פעמים רבות סכומים נאים לחיסכון.

 

העיקרון שעמד מאחורי רעיון החיסכון, היה שאל לנו להתערב בחיים של החברים. אל נגיד להם מה לעשות עם הכסף – האם לממן לימודים לילדים או כל מטרה אחרת. עלינו לסמוך על המשפחה שהיא תדע מה לעשות בכסף טוב יותר מאתנו.

 

הרעיון הזה תאם את עקרונות התהליך האסטרטגי כולו, שחלק משמעותי בו היה הגדלת האחריות וחופש הבחירה של החבר. גם אני תמכתי מאוד באותה מגמה, אלא שבנושא הזה חשבתי אחרת.

 

עמדתי בנדון נותרה כשהייתה ואף התחזקה. התואר הראשון אינו רק "בגין ההורים", אלא זו גם מחויבותנו לבנות ולבנים, להעניק להם ארגז כלים ראוי לחיים. אני רואה בתואר הראשון חלק ממחויבותנו שנפתחת בבית התינוקות, נמשכת בכל מערכת החינוך, ולדעתי ראוי שתמשך גם בתואר הראשון.

 

****

 

בשיח הקיבוצי העכשווי (כוונתי כאן אינה לאורטל אלא לתנועה הקיבוצית בכללה), המושג "ערבות הדדית" נשחק מאוד, ומקושר לשלבים הנמוכים ביותר בסולם מאסלו.

 

ועדת הסיווג, שסיווגה את הקיבוצים לשיתופיים ו"מתחדשים", נבהלה מהפקרת החברים החלשים בחלק מן הקיבוצים המופרטים, וקבעה רף מינימום של ערבות הדדית, שכל קיבוץ מחויב לו, על פי חוק. וכך, התקבע המושג כרשת ביטחון מינימלית.

 

מן הראוי להעלות את הערבות ההדדית למעלות גבוהות הרבה יותר. בראשית התנועה הקיבוצית, אחד הערכים המדוברים בה היה "עילוי האדם". הרעיון היה שהקיבוץ נועד להעלות את האדם, להפוך אותו לטוב יותר, להעצים את "מותר האדם".

 

אני רואה בחינוך, בתרבות ובהשכלה את הביטוי ל"עילוי האדם". תמיד עלינו לראות כמטרה ראשונה במעלה, לשפר ולהעצים את החינוך, התרבות וההשכלה של החברים והבנים. בעיניי, הגדרה של מחויבותנו לרמת השכלה של תואר ראשון לכל בנותינו ובנינו, היא ביטוי יפה של הרעיון הזה.

 

באורטל, תמיד הנפנו את דגל ההתפתחות המקסימלית של כל חבר, כביטוי מרכזי של הערבות ההדדית. זה הרעיון שעמד מאחורי הקמת יחידה למשאבי אנוש, לפני שנות דור, והשקעת העתק שעשינו עם הקמת מש"א, בתכנית המסלולים האישיים, שבהם הוצאנו את כל החברים ללימודי תואר ראשון או תעודת מקצוע.

 

ברוח זו, עלינו לקחת אחריות על השכלת בנותינו ובנינו.

 

****

 

בשינוי שביצענו לפני שלוש שנים, הורדנו את מפלס השותפות שלנו בתחום העבודה והתקציב. לשמחתי הרבה, החשש, שקינן לא רק בקרב מתנגדי השינוי אלא גם בקרב חלק מתומכיו (כמוני), שהמהלך יסיג את רמת השותפות גם בשאר התחומים, לא התממש. להיפך, נשארנו קיבוץ שיתופי, רבים מסימני השאלה שהיו על עתיד השותפות הוסרו, והאווירה הכללית שיתופית יותר משהיתה.  

 

בנטילת אחריות על השכלת בנינו, נוכיח לעצמנו שבמקביל להנמכת השותפות בפן אחד של החיים, אנו מגביהים את מפלס השותפות בפנים אחרים, חשובים לא פחות, כמו האחריות לבנות ולבנים, האחריות להורים הרוצים לסייע לילדיהם ובעיקר האחריות המשותפת בתחומי החינוך וההשכלה.

 

בחזוני, אני רואה את ישראל כמדינת רווחה המספקת לכל אזרחיה חינוך והשכלה מצוינים חינם, מן הלידה ועד הדוקטורט (ובלבד שמילאו את חובותיהם בשירות צבאי או לאומי). בחזוני הקיבוצי, אני רואה את התנועה הקיבוצית מקיימת קרן השכלה, המבטיחה ומממנת השכלה אקדמית לכל בני הקיבוץ, ובכוח זה מהווה דוגמה ומופת לחברה הישראלית כולה.

 

עוד חזון למועד. בינתיים אני מציע לבצע בחלקת האלוהים הקטנה שלנו, צעד קטן למימוש החזון. 

 

* מידף - עלון קיבוץ אורטל

נכתב על ידי הייטנר , 13/9/2014 22:48   בקטגוריות אורטל, היסטוריה, חברה, חינוך, כלכלה, משפחה, קיבוץ  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



שחר שלו - לדרכו האחרונה


ביום שני האחרון, ליוותה קהילת הגולן לדרכו האחרונה את סמ"ר שחר שלו, לוחם פלחה"ן הצנחנים, שנפטר לאחר חמישה שבועות וחצי בהם נלחם על חייו, לאחר שנפצע בחאן יונס במלחמת "צוק איתן".

 

שחר הוא בן המושב השיתופי הדתי אלוני הבשן, היישוב המזרחי ביותר בא"י, על רכס בשנית, סמוך לגבול הסורי. את ההלוויה ליוו "מטחי כבוד" ממלחמת האזרחים בסוריה, תזכורת למתיחות לאורך הגבול.

 

ההלוויה החלה בטקס פרידה קצר באלוני הבשן, ונמשכה בבית העלמין האזורי בחספין. הוריו, אחיותיו ואחיו של שחר, לבשו חולצות של "משפחת החבלה המוצנחת". חבריו של שמעון, האבא, ליחידת חילוץ גולן, לבשו את החולצות הכתומות של היחידה.

 

אלפים רבים מתושבי הגולן, לוחמי הצנחנים ואזרחים מכל חלקי הארץ השתתפו בהלוויה. בין חבריו הלוחמים, בלטו הפצועים, ישובים בכיסאות גלגלים ומדדים על קבים. הוריו, אחיו ואחיותיו, מפקדיו, רב היישוב, רב המכינה הקדם צבאית בה למד, חבריו לצוות ולכיתה באלוני הבשן ספדו לו.

 

עצוב, כל כך עצוב. כל כך קשה לראות סבתא קוברת את נכדה. קשה למצוא ניחומים על אסון נורא כל כך.

 

מה שמנחם הוא האמונה בצדקת הדרך, בצדקת המלחמה, בכך ששחר נפל במלחמה שאין מוסרית וצודקת ממנה נגד כוחות הרשע; בהגנה על מדינת ישראל ואזרחיה. מה שמנחם הוא הידיעה ששחר, שהצטיין במשימתו במנהרות חאן יונס, האמין בכל לבו בצדקת המלחמה בה נפל, והיה מוכן למסור את נפשו על הגנת הארץ.

 

הרב אברהם שר שלום, רב היישוב אלוני הבשן, אמר בטקס הפרידה ביישוב, ששחר היה תמצית הטוב של החברה שסבבה אותו. הוא דיבר על החובה הגדולה להמשיך בדרך הבניה והיצירה, כדי להיות ראויים לקרבן.

 

יהי זכרו ברוך!

 

* "שישי בגולן"

נכתב על ידי הייטנר , 1/9/2014 20:43   בקטגוריות אנשים, הגולן, התיישבות, זיכרון, חוץ וביטחון, חינוך, מנהיגות, משפחה, צוק איתן, ציונות, צבא  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להייטנר אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על הייטנר ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ