לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

הבלוג של אורי הייטנר

מאמרים בנושאי פוליטיקה, חברה, תרבות, יהדות וציונות. אורי הייטנר, חבר קיבוץ אורטל, איש חינוך ופובליציסט

כינוי:  הייטנר

מין: זכר





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


קטעים בקטגוריה: ֳ®ֳ¹ֳ´ֳ§ֳ₪. לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

צרור הערות 7.2.16


* על במותיך חלל – לוחמת מג"ב רב-שוטר הדר כהן לא נרצחה בפיגוע. היא נפלה בקרב, על משמרתה. הדר, חברותיה וחבריה גילו דריכות, תושיה, יוזמה, חתירה למגע, נחישות, מקצועיות ואומץ לב וסיכלו את כוונת המחבלים לבצע רצח המוני של אזרחים וילדים.

 

היטיבה לתאר זאת חברתה הפצועה רווית מירילאשווילי: "אנחנו כאן כדי להגן על האזרחים. בשביל זה התגייסנו ולשם כך אנחנו כאן. אין לי ספק שהדר ידעה זאת ולאור העובדה הזאת היא פעלה. הבנתי שהדר הצילה לי את החיים".

 

* חובת ההוכחה - מאז קיבלה הממשלה את ההחלטה ההיסטורית על תכנית לקידום המגזר הערבי, בעלות של 15 מיליארד ש"ח, התקשורת מלאה בכתבות שהמסר שלהן הוא שההחלטה תישאר על הנייר, תמוסמס ותטבע בים של התניות. אני מקווה מאוד שניתן יהיה לומר שזוהי ביקורת קנטרנית ומרושעת. חובת ההוכחה היא על הממשלה ובעיקר על ראש הממשלה ושר האוצר.

 

* הסתה ותוצאותיה - כאשר ח"כי הרשימה המשותפת עורכים מפגש הזדהות עם משפחות מחבלים רוצחים, מה הפלא שילדות ערביות ברמלה הופכות למחבלות סכינאיות ומנסות לרצוח יהודים?

 

* די לכיבוס - הכותרות מדברות על מפגש ח"כי בל"ד עם משפחות המחבלים. בדקתי ומצאתי שאין בכנסת סיעה הנקראת בל"ד. אותם ח"כים הם נציגי הרשימה המשותפת, בראשות ח"כ איימן עודה.

 

* יהודי מחמד - מבין חברי הרשימה המשותפת, שנציגיה ערכו מפגש הזדהות עם משפחותיהם של רוצחי יהודים, אני סולד במיוחד מיהודי המחמד דב חנין.

 

* יורדים לזנות – הארגון האנטי ישראלי הקיצוני "זוכרות", המנהל לאורך שנים מערכה נגד קיומה של ישראל ולמען הצפתה במיליוני פלשתינאים, מארגן אירוע תחת הכותרת "הכנס הבינלאומי השלישי לשיבת הפליטים הפלסטינים".

 

איפה מתקיים הכנס? מתוך המודעה: "על אדמת הכפר אלשייח' מונס, כיום מוזיאון ארץ ישראל".

 

על ארגון התועבה הזה לא אכביר מילים. אבל – למה המוזיאון משכיר להם את המקום? אני מבין, מדובר בארגון היושב על הרבה כסף. הרי לא חסר כסף לארגונים אנטי ישראליים. מן הסתם, אין להם בעיה לשלם והרבה. אז מה? האם הכסף יענה את הכל? האם אין למוזיאון ארץ ישראל קווים אדומים?

 

השכרת אולם במוזיאון ישראל לאירוע הפיגולים הזה הוא ירידה לזנות.

 

ואני מתנצל בפני ציבור הזונות על ההשוואה.

 

* כסף טמא – מהיכן אני יודע שהארגון הזה יושב על הרבה כסף? לפני שנים אחדות, כאשר עבדתי במכללת תל-חי, ראיתי לפתע מודעה על סדנה של ארגון "זוכרות", תחת הכותרת "איך אומרים נכבה בעברית", לאורך 14 מפגשים – חינם. אני חוזר: 14 מפגשים – חינם. חינם? כסף לא חסר להם.

 

אגב, ברגע שנתקלתי בתופעה, פניתי מיד לנשיא המכללה ולמנכ"ל, ותוך 5 דקות סוכל הפיגוע. באופן דומה הצלחתי לסכל את העברת הפיגוע לבית הספר "עינות ירדן", לקיבוץ הגושרים ועוד. בכל המקרים, הושכרה לארגון התועבה כיתת לימוד בתום לב. איזו סיבה יש לא להשכיר כיתה לארגון עם שם כל כך תמים... "זוכרות"? בטח סדנה על אלצהיימר ומגדר.

 

מן הראוי שהארגון הזה לא ימצא מנוח לכף רגלו. בשום אופן אין לתת לו במה, בעבור חוקן שקלים. הכסף הזה הנו כסף טמא.

 

* להטביע את ישראל בדמוגרפיה - פעם אחת השתתפתי בעימות עם "הזוכרת הראשי", מייסד הארגון איתן ברנשטיין. העימות נערך במוזיאון הצילום בתל-חי. אף שהיכיתי אותו שוק על ירך, התחרטתי על כך שברגע של חולשה הסכמתי להשתתף בפאנל עמו, ובכך חטאתי במתן לגיטימציה לתופעה בלתי לגיטימית. "האירוע יתקיים בכל מקרה, ועדיף שאתה תעמוד מולו, כי רק אתה וכו' וכו' ועל מצפונך וכו' וכו' לא להפקיר בידיו את הבמה וכו' וכו'", ניגנו לי על המצפון, ובסוף הסכמתי והשתתפתי. עם זאת, היה זה הפאנל היחיד בחיי, שבו הקפדתי לא ללחוץ את ידו של בן שיחי.

 

לעתים אני שומע את הטענה האומרת: "מה הסיפור עם זכות השיבה? ממה יש לנו לפחד? כמה באמת ירצו לבוא? כמה אלפים". איזה קשקוש. אנשים יושבים מתוך בחירה 70 שנה במחנות פליטים, ומישהו רוצה לומר לי שאם יותר להם "לשוב" הם לא ירצו בכך? חשוב שנכניס לראשנו: "זכות" השיבה פירושה הטבעתה של מדינת ישראל במיליוני פלשתינאים. לזכותו של "הזוכרת הראשי" ייאמר, שהוא לפחות לא הסתיר זאת.

 

כך הוא פתח את דבריו בפאנל. "אני לא באתי הנה לדבר על זכות השיבה. זכות השיבה אינה זקוקה לי. היא זכות טבעית שאינה ניתנת לערעור. אני נאבק על מימושה בפועל של הזכות הזאת".

 

* הפנים של "זוכרות" - אחת המייסדות והמנהיגות של הארגון היא נועה שיינדלינגר. יש לה, לאותה מנוולת, מנהג. כאשר חייל ישראלי נהרג, בתאונת אימונים או בהתקלות, היא פוצחת בקריאות שמחה וצהלה בדף הפייסבוק שלה.

 

זו דמותו של ארגון "זוכרות", שמוזיאון ארץ ישראל נותן לו במה.

 

* שיחדש נוסח עמירה הס – כיצד מגדירה עמירה הס את הסכמי אוסלו? " דחיסת הפלסטינים במובלעות A ו-B בגדה המערבית, היא הפשרה של ממשלות אוסלו בין הרצון הקמאי לגרש פלסטינים לבין הנסיבות המדיניות שלא מאפשרות זאת". ואיך היא מגדירה את ההתנתקות? "בכליאת 1.8 מיליון פלסטינים ברצועה צרה, שאינה בת־קיימא, מטפחת ישראל שאיפות הגירה אצל כ–40% מהאוכלוסייה. זהו ניסיון גירוש עקיף".

 

מי יגלה עפר מעיניך, ג'ורג' אורוויל?

 

* גטו - רצועת עזה העצמאית, ממנה ישראל נסוגה עד המילימטר האחרון לאחר שעקרה את תושביה הישראליים עד היהודי האחרון, החי והמת, והייתה לבסיס טרור, ירי טילים על אזרחי ישראל וחפירת מנהרות טרור, מוגדרת בפיו של גדעון לוי – "גטו".

 

* דיסידנטים דה-לוקס - נתן שרנסקי, מותג בינלאומי של מאבק אמתי למען זכויות האדם, הסביר במאמר ל"הארץ" עד כמה מגוחך להגדיר ארגונים כ"שוברים שתיקה" כארגוני "זכויות אדם", כביכול. הוא הסביר עד כמה נואלת ההשוואה שלהם לדיסידנטים בבריה"מ. לוז ההבדל הוא כמובן החופש שממנו נהנים המבקרים בדמוקרטיה הליברלית הישראלית, להבדיל מהדיכוי ממנו סבלו הדיסידנטים בדיקטטורה הטוטליטרית הקומוניסטית.

 

הגיבה על כך ליזה רוזובסקי: "על הנייר היתה בברית המועצות דמוקרטיה, וההחלטות התקבלו בהכרעת הרוב. עובדה: מדי ארבע שנים התקיימו בה בחירות, שבהן רשימה משותפת של הקומוניסטים וחסרי המפלגה קיבלה באופן קבוע 99 אחוזים מהקולות".

 

כלומר, ישראל היא דמוקרטיה למראית עין, כמו בריה"מ. והיא מוסיפה בציניות: "הנוסחה הנצחית 'אסור להשוות', הפעם בהקשר הסובייטי". ולמי שאינו מכיר את הז'רגון, "אסור להשוות" הוא קוד הלעג בקרב הגורמים הרדיקליים לטענה שאין להשוות את ישראל לנאצים. והרי כידוע ישראל היא נאצית וחובה להשוות.

 

כותבת רוזובסקי: "בגדה המערבית, שעל הפרות של זכויות האדם שם זועקים 'שוברים שתיקה' וארגונים נוספים, אין משטר דמוקרטי, אפילו לא על הנייר". לא זכור לי שאזרחי ישראל בחרו את אבו מאזן ואת אסמאעיל הנייה, שליטי הפלשתינאים. נכון שמאז בחירתם הם מנעו מאזרחיהם את הזכות לשוב ולהצביע. מוזר, משום מה הם מיטיבים להתמזג בנורמות של המזה"ת.

 

* כעולם נמלה – דורון גולדברג מאשים אותי באידיוטיזם מוסרי, כיוון שהצעתי להעניק את פרס ישראל לחברת הנהלת "בצלם" חוה אלברשטיין. לא הצעתי להעניק את פרס ישראל לחברת הנהלת "בצלם" חוה אלברשטיין. הצעתי להעניק את פרס ישראל לזֶמֶר עברי לחווה אלברשטיין, גדולת הזמרות הישראליות, שכמעט ששים שנה מעשירה את התרבות הישראלית במיטב הזמר הישראלי. זמרת גדולה, יוצרת נפלאה, שהיטיבה לפרוט ביד אמן על מיתרי נשמתה של האומה, בעתות אבל ושמחה. קולה הוא פס הקול המלווה דורות של ישראלים. דורות של זמרות וזמרים גדלו על מורשתה המוסיקלית.

 

רק פנאט חשוך ימחק את כל תרומתה רבת השנים, ויצמצם אותה ל"חברת הנהלת בצלם". הפנאטיות הקנאית המטורפת הזאת, מעוורת את הפנאט, מצמצמת את אופקיו והופכת את עולמו – צר כעולם נמלה.

 

אני מרחם על האנשים הללו.

 

(אגב – "צר עולמי כעולם נמלה" הוא ציטוט משירה של רחל המשוררת "רק על עצמי לספר ידעתי", שאותו מבצעת חוה אלברשטיין, מתוך התקליט של שירי רחל, שהקליטה ב-1968 עם דני גרנות, עוד אחת מתרומותיה הייחודיות לזמר העברי).

 

* המחזמר "כהנא צדק" – האם מדינת ישראל צריכה לממן את המחזמר "כהנא צדק", את הסרט "ברוך הגבר" או את התערוכה "תורת המלך" (כמובן, בתנאי שיעמדו בקריטריונים של איכות אמנותית)?

 

מי שתשובתו על השאלה חיובית, והוא נאבק נגד הצעת החוק שיזמה מירי רגב בנוגע לתקצוב יצירות אמנות – אמנם אני חולק על דעתו, אך הוא לפחות אינו צבוע, והתנגדותו היא עקרונית.

 

אולם מי שישיב, כמוני, בשלילה על השאלות, ובמקביל יאבק נגד הצעת החוק, אינו אלא צבוע.

 

* להחזיר את הגופות - אני מתנגד עקרונית למניעת החזרת גופות מחבלים. יש להחזיר אותן למשפחותיהם. אין זה ראוי להתייחס לגופות כאל אמצעי נקם וענישה. זה לא מתאים למדינה כישראל.

 

לדעתי, על הממשלה להודיע שאין לה כל עניין להחזיק בגופות, והיא תחזיר אותן למשפחותיהן מיד עם החזרת שרידי גופותיהם של אורון שאול והדר גולדין.

 

* רות אלון ז"ל - השבוע הלכה לעולמה בקיבוץ גינוסר רות אלון, אלמנתו של יגאל אלון, בגיל 97. באתר "שווים" של הזרם השיתופי, פרסם עורך האתר עזרא דלומי ראיון שערך עמה בשנת 2000. בין השאר דובר בראיון על עוגמת הנפש שנגרמה מהעיכוב במשך שנים רבות בצאת הביוגרפיה של אלון, שאניטה שפירא לקחה על עצמה לכתוב.

 

בסופו של דבר יצאה הביוגרפיה לאור. ביוגרפיה מרתקת, אלא שמשום מה הסופרת החליטה להרוג את הגיבור בעודו באיבו. הייתה זו חצי ביוגרפיה, עד מלחמת השחרור, בטענה המוזרה, וחסרת השחר מבחינה היסטורית, שאלון הגיע לשיאו בתש"ח ומאז הוא סיפור של החמצה, ולכן אין טעם לספר את המשך הסיפור.

 

בימים הקרובים תצא לאור ביוגרפיה פוליטית של יגאל אלון, מאת ד"ר אודי מנור, המתארת את דרכו הפוליטית של אחד החשובים במנהיגי המדינה, מן הנקודה שבה הסתיים ספרה של שפירא, ועד מותו של אלון ב-1980. למרבה הצער, רות אלון לא זכתה לראות את הספר. יהי זכרה ברוך!

 

* ענת דולב ז"ל - הצטערתי לשמוע על פטירתה של שדרנית הרדיו ענת דולב. אהבתי מאוד את תכניותיה ברשת ב' - שדרנית אינטליגנטית מאוד ורחבת אופקים, סקרנית ובעלת ידע רחב מאוד, במגוון של תחומים: ספרות ואמנות, יהדות, מדע ורפואה. מגישה ומראיינת אנושית, אמפטית, נעימה ונחמדה. האזנתי לה עד הימים האחרונים, ולא נשמע ולו רמז מדבריה שהיא חולה בניוון שרירים, במצב סופני. איזו דבקות במשימה, בשליחותה העיתונאית. יהי זכרה ברוך!

 

* יוצא מן הארון – לרגל חגיגות שלושים שנה לסרט הפולחן "אלכס חולה אהבה", אני מודה ומתוודה שזה אחד הסרטים הגרועים ביותר שראיתי בחיי.

 

* גאווה – באתר ההנצחה לחללי הנח"ל נערך אחה"צ טקס סוף מסלול של גדס"ר הנח"ל. בין המסיימים – בננו עמוס, לוחם ביחידת "עורב" של החטיבה. עמוס וחבריו סיימו שנה ורבע של מסלול מפרך ומאתגר, ועמדו בו בכבוד. בצדק אמר להם המג"ד: "אין אתגר ומשימה שלא תוכלו לעמוד בה".

 

אני גאה בעמוס, בחבריו לצוות ובמפקדיו, ואני גאה להשתייך לקבוצת הורים איכותיים וערכיים שחינכו בנים לתפארת.

 

זאת לא בושה להתרגש, אמר לי חבר לפני שנסענו לטקס. לא התביישתי.

 

            * ביד הלשון

 

בדחילו ורחימו – פירוש הביטוי הוא בזהירות רבה, מתוך יראת כבוד, בחרדת קודש. הפירוש המילולי, מארמית: ביראה ובאהבה. 

 

* "חדשות בן עזר"

נכתב על ידי הייטנר , 7/2/2016 01:11   בקטגוריות אמנות, אנשים, הזירה הלשונית, היסטוריה, הספדים, חוץ וביטחון, חברה, כלכלה, משפחה, ספרות ואמנות, פוליטיקה, ציונות, תקשורת, תרבות, צבא  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



יחד בגולן


הדיון הקיבוצי בסוגיית בית הספר התיכון, מתחלק לשתי סוגיות – עצם ההליכה יחד, על פי החלטה קיבוצית, לבית ספר אחד, ואם כן – לאיזה בית ספר. במאמרי, אתייחס לשתי הסוגיות. השורה התחתונה מופיעה כבר בכותרת.

 

          יחד

 

קהילה אינה מובן מאליו, לא כל שכן – קהילה שיתופית. קהילה היא תופעה חברתית שיש לבנות אותה, לטפח אותה, להשקות אותה, לטפל בה, אחרת לא תשרוד.

 

החינוך הוא אחד המרכיבים המרכזיים בבניין קהילה. החינוך המשותף הוא יסוד מוסד בקהילה שיתופית. החינוך הוא אחד הדגלים המרכזיים של אורטל מיום היווסדה.

 

החינוך המשותף מקיף את חברת הילדים והנוער שלנו, מלידתם ועד הליכתם לשנת שירות או לצה"ל. הוא מקיף הן את החינוך הפורמלי והן את החינוך החברתי-קהילתי. מערכת החינוך בגיל הרך והחינוך החברתי-קהילתי נעשים באורטל. בתי הספר אינם באורטל, אך משמעות השיתופיות בהם מתבטאת בהליכה של הילדים יחד לאותו בית ספר, כך שהם יצברו חוויות משותפות והקשר החברתי ביניהם יתהדק. המשמעות היא המעורבות שלנו, כקהילה, בהשפעה על בית הספר ועל חינוך ילדינו. וכמובן בכך ששכר הלימוד הוא במסגרת הערבות ההדדית והקופה המשותפת שלנו.

 

משמעות השיתופיות בחינוך נכונה בבית הספר היסודי ובבית הספר התיכון. בשיחה שעסקה בכך, טבעתי את ההגדרה "קולקטיביות נושמת". ההחלטה על בית הספר שלנו היא קולקטיבית. הרצון וההעדפה שלנו הם שילדינו ילכו יחד, לבית הספר שבו נבחר. עם זאת, אנו מכבדים החלטה של ילד והוריו ללמוד בבית ספר אחר. אנו תומכים בילד, מלווים אותו ומממנים את לימודיו בדיוק כמו ילד ההולך עם שאר חבריו לבית הספר שבו הקיבוץ בחר. כך אנו נוהגים היום, כך נהגנו מיום הקמתה של אורטל וכך ננהג גם בעתיד.

 

כיוון שאנו חפים מכפיה והבחירה היא חופשית, ניתן לדון באופן חופשי בשאלה מה באמת טוב לנו כקהילה ומה טוב לחינוך ילדינו. אני מאמין שטוב לנו ללכת יחד; שטוב לילדינו ללמוד יחד.

 

לאורך כל השנים אני תומך בלימודים ב"נופי גולן", אך כיוון שעמדתי לא התקבלה, ילדיי למדו ולומדים ב"הר וגיא"; לא רק מתוך כיבוד ההכרעה הדמוקרטית, אלא כיוון שאני מאמין שכך נכון.

 

          בגולן

 

לא בכדי הכותרת שנתתי היא בגולן, ולא "בנופי גולן". בעיניי השאלה אינה באיזה בית ספר ללמוד, אלא האם עלינו ללמוד בבית הספר של קהילת הגולן או בחוץ. הגישה שלי אינה גישה צרכנית, גישה של לקוח, הבודק את הסחורה – היכן היא טובה יותר, בבית ספר זה או אחר. הגישה שלי היא של שותף בקהילה, הנוטל אחריות על החינוך בקהילה, ועל כך שבית הספר בקהילה יהיה הטוב ביותר.

 

ילדינו אינם לומדים בגן של אורטל כי בדקנו ומצאנו שהוא טוב יותר מהגן של מרום גולן או של קדמת צבי. הם לומדים בגן של אורטל, כי זה הגן שלנו, ויחד עשינו אותו לגן הטוב ביותר באזור. זו גישתי לבית הספר התיכון. "נופי גולן" הוא בית הספר הקהילתי של הגולן, וכחברים בקהילת הגולן, עלינו להיות שותפים בו ולהפכו לטוב יותר מכל חלופה.

 

החזון הקהילתי של הגולן, מאז ראשית ההתיישבות, היא אזור מגוון מבחינת צורות ההתיישבות, המהווה מופת של קיום משותף בין בני צורות ההתיישבות השונות. אני חוקר בימים אלה את חזון "קצרין בירת הגולן" ויישומו. קצרין הוקמה במידה רבה בידי היישובים הכפריים בגולן, והחזון היה מערכת יחסים שונה לחלוטין מזו שהייתה מקובלת באותם ימים (ובמידה פחותה גם כיום) בין המרכז העירוני (קריית שמונה, בית שאן, בית שמש וכו') לקיבוצים סביבו. בית הספר "נופי גולן", כבית ספר המיועד לילדים העירונים מקצרין, לילדי המושבים ולילדי הקיבוצים, נועד להגשים את החזון. הבחירה של הקיבוצים לא להצטרף לבית הספר ולהמשיך לשלוח את הילדים ל"הר וגיא" בצפון ול"בית ירח" בדרום, פגעה קשות במימוש החזון.

 

טרם הקמת "נופי גולן" נערך דיון נוקב בקיבוצים בשאלה לאן לשלוח את הילדים. מול העמדה של הגשמת החזון החברתי של הגולן, עמדה התפיסה האידיאולוגית של בית ספר קיבוצי, המחנך את הילדים לאורח חיים קיבוצי.

 

במרץ 1982 העיתון "ארץ הגולן" הציג את שתי העמדות בקיבוצים: בית ספר קיבוצי או בית ספר משותף. כך הוצגה העמדה הדוגלת בבית הספר הקיבוצי: "לדעת חסידי גישה זו, הקיבוץ הוא צורת חיים, השונה מאוד מסביבתה. מטרת בית הספר היא לחנך חבר קיבוץ. משימה זו היא קשה ומורכבת ובית הספר חייב להיות מכוון אליה כולו. לכן, חייבים ילדי הקיבוצים להתחנך בבית ספר קיבוצי ועל ידי מורים חברי קיבוץ. החינוך הקיבוצי חייב להיות המשימה הראשונה של בית הספר ולהצביע הן בתכנית הלימודים, הן בתכנית החברתית והן בהתארגנות המשותפת עם בני קיבוצים במסגרת 'חטיבת בני הקיבוצים'. שהרי, אם הקיבוץ לא ייקח על עצמו את חינוך בניו ברוחו ובדרכו – לא יהיה לו עתיד.  

 

אין לראות בבית הספר הקיבוצי הסתגרות או התנשאות. לצורת חיים כה שונה, המתמודדת על קיומה, יש זכות מלאה לחנך את בניה בדרכה.  

 

בית הספר המשותף לקיבוצים ולצורות חיים אחרות (מושבים ועיר) לא יוכל לכוון את חניכיו לערכי הקיבוץ. ומאידך, אין זה מובטח, שהורי התלמידים שמחוץ לקיבוץ, יסכימו לשיטת החינוך הקיבוצית ולמחיר הרב שהיא עולה להורים.

 

במשך שנים רבות פיתחה התנועה הקיבוצית דרך חינוכית ואי-אפשר יהיה להמשיך בדרך זו בבית ספר שאינו קיבוצי".

 

היום ברור שבית הספר הקיבוצי רחוק מרחק רב מהרעיון המובע כאן. הוא אינו מחנך לקיבוץ. ממש לא. מה הסיבה לבדלנות של הקיבוצים בבית ספר נפרד, אם לא הסתגרות והתנשאות? אין לכך מקום. אין כל סיבה לכך. הגיעה השעה שהמחויבות שלנו לקהילת הגולן, תבוא לידי ביטוי גם בחינוך הפורמלי.

 

****

 

שלוש פעמים במשך השנים נערך באורטל דיון על בית הספר התיכון. הדיון הראשון היה ב-1988, לקראת עלייתו של נריה, בכור ילדי אורטל, לכיתה ז'. אסיפה רבת משתתפים דנה בשאלה, שכמובן לא נגעה רק לנריה, אלא קבעה את הכיוון של ילדי אורטל לשנים הבאות. אני תמכתי בכל לבי ב"נופי גולן". הייתי אז מזכיר הקיבוץ, העברתי החלטות והובלתי תהליכים רבים שביטאו את השקפת עולמי. אולם בנושא הזה, כישלוני היה חד משמעי. הייתי אחד משני חברים בלבד שתמכו ב"נופי גולן".

 

התמיכה ב"הר וגיא" נומקה באותם טיעונים שהופיעו בכתבה ב"ארץ הגולן" וגם ברצף החברתי של ילדינו עם חבריהם בקיבוצי צפון הגולן (באותם ימים "אביטל" היה בית ספר של הקיבוצים בלבד).

 

הפעם השניה הייתה כעבור עשור. היה זה בקדנציה השניה שלי כמזכיר. במסגרת התהליך האסטרטגי, החלטנו על הגדלה משמעותית של התקציב האישי, באמצעות קיצוצים נרחבים בתקציבים הכלליים. ישבתי עם כל מרכזי הענפים והוועדות בקהילה, נכנסנו לקרביים של תקציבם, ובדקנו כל דרך להתייעלות, כדי להגדיל את התקציב.

 

במרכז ההצעה שבניתי עם מרכז חינוך-בי"ס אבי ב', עמדה הצעה למעבר מ"הר וגיא" ל"נופי גולן", שהיה מוזיל באופן משמעותי את הוצאות החינוך. כמובן, שהצעתנו לא התמקדה רק בחיסכון, אלא גם בערך החינוכי החברתי של המעבר. הצעתנו נדחתה על הסף בפורום האסטרטגי הרחב, ולכן אפילו לא עלתה לאסיפה. הערכתי את העובדה שהחברים דבקו בתפיסתם החינוכית גם כשהאלטרנטיבה הייתה מגדילה את התקציב האישי, אף שהשקפתי החינוכית הייתה שונה.

 

הדיון השלישי היה לפני למעלה מעשר שנים, לצד המהלך של מעבר בית הספר היסודי לבי"ס שמונה שנתי. אחת המטרות המרכזיות של המהלך שהובילה המועצה, הייתה הכנת התשתית למעבר הקיבוצים בעתיד ל"נופי גולן". הקיבוצים בכלל, ואורטל בפרט, נאבקו בהחלטה.

 

באורטל הקמנו צוות בראשות אפרת, לבחינת היתרונות והחסרונות של כל אחד מבתי הספר, כדי לקבל החלטה רציונלית. הצוות בנה מדד של הדברים שאנו מחפשים בבית הספר, והשווה בין בתי ספר על פי המדדים השונים. ההנחה המוקדמת הייתה שלבטח "הר וגיא" יעלה בגדול על "נופי גולן" בכל הפרמטרים. אולם תוצאת הניקוד על פי המדדים הייתה: תיקו. המלצת הצוות הייתה שאין יתרון לבית ספר אחד על משנהו, אבל אנחנו נמשיך ללמוד ב"הר וגיא", כי שם הנשמה שלנו.

 

הדיון הציבורי היה טעון מאוד, רווי בהתנגדות חריפה למועצה, לראש המועצה ולסגניתו. כמנהל המתנ"ס הייתי בצוות המוביל של אגף חברה וקהילה במועצה, שהוביל את המהלך, ובאופן אישי תמכתי בו בכל לב, ולכן העוינות והכעס באורטל הופנו גם אליי. לא זו בלבד שהייתי "אחד נגד מאה", חברים גם נתנו לי את התחושה שאני "שתול", אם לנקוט בלשון הימים האלה.

 

האמת היא שהדיון אז היה "משחק מכור". לשמחתי הרבה, היום האווירה שונה לגמרי. איני יודע מה תהיה ההחלטה הסופית, אך הפעם אני חש בפתיחות רבה לכל דעה, ומכאן שניתן לקיים דיון אמתי.

 

****

 

בתקופת הדיון הקודם, אמרו לי חברים שכאשר יהיו לי ילדים ב"הר וגיא" אני אדבר אחרת... הבהרתי שזה לא ישפיע, כי עמדתי היא ערכית, עקרונית. אין היא עמדה נגד "הר וגיא" כבית ספר, אלא נגד ההליכה ללמוד מחוץ לקהילת הגולן. אדרבא, אמרתי, ניישם ב"נופי גולן" דברים טובים הקיימים ב"הר וגיא".

 

היום, אחרי שבע שנים כאבא לילדים ב"הר וגיא", אני רחוק מלהתפעל. "הר וגיא" הוא בית ספר טוב. לא הרבה מעבר לכך.

 

לעומת זאת, "נופי גולן" היום טוב הרבה יותר מכפי שהיה בבדיקה הקודמת, בפרמטרים רבים. אני מאמין, שאם נערוך היום טבלה על פי המדדים של הבדיקה הקודמת, הכף תטה לכיוון "נופי גולן".

 

וכאמור, לא זו הסיבה לכך שאני תומך בהליכה ל"נופי גולן". אני תומך בכך בשל העיקרון של: יחד בגולן.

 

* מידף - עלון קיבוץ אורטל

נכתב על ידי הייטנר , 30/1/2016 21:56   בקטגוריות אורטל, הגולן, היסטוריה, התיישבות, התנועה הקיבוצית, חברה, חינוך, משפחה, קיבוץ  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מלכים א ג: הילד – לאישה האימהית


בתפילתו לאלוהים מבקש שלמה בקשה ייחודית: "וְנָתַתָּ לְעַבְדְּךָ לֵב שֹׁמֵעַ לִשְׁפֹּט אֶת עַמְּךָ לְהָבִין בֵּין טוֹב לְרָע".

 

לא תתכן בקשה יפה וראויה יותר של המלך, מן הבקשה הזו. הוא לא מבקש עוצמה ולא ניצחונות, לא עושר לו ולא חוסן כלכלי לממלכתו, לא משילות ולא יציבות. לא כי כל אלה אינם חשובים, אלא כי חשיבותם של אלה היא אמצעי לחברת מופת, המבוססת על צדק ומשפט, המבוססת על מוסר, שפירושו הוא אבחנה בין טוב ורע. לב חכם להבין בין טוב ורע – שלמה מבין מה התכלית של משרתו.

 

בקשתו של שלמה מתקבלת בברכה רבה באוזני אלוהים. וַיִּיטַב הַדָּבָר בְּעֵינֵי אֲדֹנָי, כִּי שָׁאַל שְׁלֹמֹה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֵלָיו: יַעַן אֲשֶׁר שָׁאַלְתָּ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, וְלֹא שָׁאַלְתָּ לְּךָ יָמִים רַבִּים, וְלֹא שָׁאַלְתָּ לְּךָ עֹשֶׁר, וְלֹא שָׁאַלְתָּ נֶפֶשׁ אֹיְבֶיךָ, וְשָׁאַלְתָּ לְּךָ הָבִין לִשְׁמֹעַ מִשְׁפָּט; הִנֵּה עָשִׂיתִי כִּדְבָרֶיךָ. הִנֵּה, נָתַתִּי לְךָ לֵב חָכָם וְנָבוֹן, אֲשֶׁר כָּמוֹךָ לֹא הָיָה לְפָנֶיךָ, וְאַחֲרֶיךָ לֹא יָקוּם כָּמוֹךָ. וְגַם אֲשֶׁר לֹא שָׁאַלְתָּ נָתַתִּי לָךְ: גַּם עֹשֶׁר, גַּם כָּבוֹד, אֲשֶׁר לֹא הָיָה כָמוֹךָ אִישׁ בַּמְּלָכִים כָּל יָמֶיךָ. וְאִם תֵּלֵךְ בִּדְרָכַי לִשְׁמֹר חֻקַּי וּמִצְו‍ֹתַי, כַּאֲשֶׁר הָלַךְ דָּוִיד אָבִיךָ, וְהַאֲרַכְתִּי אֶת יָמֶיךָ.

 

לב חכם ונבון אשר לא היה ולא יהיה כמוהו! שלמה המלך היה חכם מכל אדם.

 

התנ"ך מציג את חוכמתו המופתית של שלמה, בסיפור משפט שלמה. שתי נשים זונות טענו לאימהות על תינוק, והנושא הוגש להכרעתו של המלך. המלך פסק שיש לחתוך את הילד לשניים ולפצלו בין האימהות. האחת הסכימה לכך, ובלבד שהילד לא יהיה אצל רעותה. השניה סירבה וביקשה לתתו לאחרת ובלבד שיישאר בחיים. המלך פסק שהאישה השניה היא אמו של הילד, על סמך דאגתה לחייו.

 

?!?!

 

זה הסיפור?! זה מופת חוכמתו של שלמה?

 

סיפור מוזר. מוזר מאוד. זאת חכמתו הרבה של שלמה?! מה כל כך חכם ומה כל כך מתוחכם בפסיקה? הרי כל בר דעת מבין את האבסורד שבגזירת התינוק וחלוקתו בין הנשים. הרי ברור שאם אלף שופטים ינסו את השיטה הזאת כתחליף לבדיקת דנ"א לא תמצא טוענת אחת לאימהות שתאמר "גזורו". איזה מסר יש בסיפור מוזר כזה?

 

אלא שאין לראות את הסיפור כפשוטו, אלא במשמעותו העמוקה. משמעות משפט שלמה, היא הכרעה מי האם, על פי מי שראויה להיות האם. ההורות לא נקבעה בבדיקת דנ"א, אלא בבחינה של עובד סוציאלי של הכשירות ההורית. כאשר אחת הנשים עלולה לסכן את חייו של הבן, אין היא ראויה לאימהות. לעומתה, האישה האחרת, הרוצה כל כך בילד ומוכנה לוותר על חלומה, ובלבד שלא יאונה לו כל רע, מעידה בכך על כשירותה ההורית.

 

חכמתו פורצת הדרך של שלמה, היא בחינת הכשירות ההורית והעמדת טובתו של הילד מעל הכל. שלמה אינו יודע מי באמת האם הביולוגית, אולם הוא יודע שאצל אישה א' הילד יהיה בסיכון והוא מכריע שהילד יהיה בחזקת אישה ב'.

 

ברור שהלקח לימינו אינו שיש לבחור את הורי התינוק במכרז. ודאי שהתינוק צריך להיות אצל הוריו הביולוגיים. זאת טובתו. אלא שבמקרים החריגים שבהם הוריו מסכנים את שלומו, את ביטחונו, את בריאותו ובמקרה החמור ביותר אף את חייו, על החברה להתערב, באמצעות גורמי המקצוע והמערכת השיפוטית, כדי להגן עליו מפני הוריו, גם במחיר הוצאתו מחזקתם והעברתו לאנשים ראויים יותר.

 

לא אחת, עומדים העובדים הסוציאליים העוסקים בשלום הילד תחת מתקפה תקשורתית קשה. עובדים סוציאליים מוצגים כ"חוטפי ילדים", כמי שנוטלים על עצמם סמכות לא להם ופוגעים בדרך הטבע, שבה תינוק גדל בבית הוריו. "מי שמכם?" אומרים המבקרים בנימה פופוליסטית, של מגיני המשפחה מפני הפקידים ערלי הלב, כביכול.

 

התקשורת הסונטת בעובדים הסוציאליים, היא אותה תקשורת שלאחר כל מקרה של רצח ילדים בידי הוריהם זועקת באותיות קידוש לבנה ש"הכתובת הייתה על הקיר". "עוד מקרה שיכול היה להימנע, מצטרף לסטטיסטיקה האיומה", אומרת השדרית בקול נכאים, והשדר מחרה מחזיק אחריה בסמכותיות: "איפה היו גורמי הרווחה? איפה הייתה העיריה? איפה משרד הרווחה?"

 

תפקידם של העובדים הסוציאליים ושל שירותי הרווחה הוא להגן על הילדים. ילד אינו נרצח לפתע פתאום. הרצח הוא הסוף הנורא של מסכת התעללות ואלימות קשה וממושכת. כל מקרה של רצח ילד בידי הוריו, הוא כישלון של החברה, ושל גורמי המקצוע שלא הצליחו למנוע את האסון, ולעצור את הפגיעה בילד בשלב הרבה יותר מוקדם. הכישלון נובע, לרוב, ממחסור בעובדים סוציאליים, מהעדר סמכויות או מהססנות בהוצאת הילד מחזקת הוריו. האמירות על "הקלות הבלתי נסבלת" של לקיחת ילד מידי הוריו, חמורות מאוד, כיוון שהן מחבלות במאמץ להגן על ילדים מפני הורים מתעללים ואלימים.

 

מן הראוי שהחברה הישראלית תוקיר את עובדיה – שליחיה, העושים מלאכת קודש, בשכר זעום, להבטחת שלומם של ילדי ישראל, ולא תיידה בהם אבני בליסטראות.

 

זה המסר של משפט שלמה. זה מבחן שלמה – יש מקרים שבהם השאלה אצל מי יגדל הילד, תיענה בתשובה: אצל מי שראויים להיות הוריו ולהבטיח את שלומו ובטחונו.

 

****

 

המשמעות העמוקה של משפט שלמה, אינה רק בנוגע לבדיקת אימהוּת על תינוק.

 

המחזאי והמשורר ברטולט ברכט, ניסח בשירו "יהי הכל" את המסר של משפט שלמה במסר אוניברסלי, הנוגע ל"הכל".

 

יהי הכל

שייך לכל שיוכל

להטיב עמו.

 

הילד - לאישה האימהית,

למען יגדל.

העגלה - לעגלון הטוב,

למען ינהג בה היטב.

והאדמה - למשקים אותה מים,

למען תתן פריה בעתו.

 

(תרגום – נתן זך).

 

הילד, פוסק שלמה ומחרה מחזיק אחריו ברכט, שייך "לאישה האימהית, למען יגדל". שלמה לא חקר מי האמא. הוא בדק מיהי האישה האימהית, למען יגדל הילד.

 

ברכט משליך זאת גם לעגלה ולעגלון הטוב וגם לאדמה השייכת למשקים אותה מים, למען תתן פריה בעתו.

 

וגם במאבק על ארץ ישראל, בסופו של דבר הארץ תהיה בידי מי שיהיה ראוי לה, מי שבאמת ירצה בה, מי שבאמת יאחז בה, מי שלא ימהר ובקלות ראש נחפזת יכריז: גְּזֹרוּ.

 

****

 

בספר דברים מוגדרות הציפיות ממלך ישראל: רַק לֹא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים, וְלֹא יָשִׁיב אֶת הָעָם מִצְרַיְמָה, לְמַעַן הַרְבּוֹת סוּס, וַיהוָה אָמַר לָכֶם: לֹא תֹסִפוּן לָשׁוּב בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה עוֹד. וְלֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים, וְלֹא יָסוּר לְבָבוֹ, וְכֶסֶף וְזָהָב לֹא יַרְבֶּה לּוֹ מְאֹד".

 

את מלכותו של שלמה, נבחן ונעמת עוד פעמים רבות עם תנאי המכרז. וכבר בראשית הפרק הזה, מסופר סיפור, שניתן יהיה לראות בעתיד את זרע הפורענות: "וַיִּתְחַתֵּן שְׁלֹמֹה אֶת פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם, וַיִּקַּח אֶת בַּת פַּרְעֹה, וַיְבִיאֶהָ אֶל עִיר דָּוִד".

 

* 929

נכתב על ידי הייטנר , 27/1/2016 22:25   בקטגוריות חברה, חינוך, מנהיגות, משפחה, יהדות, תרבות  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להייטנר אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על הייטנר ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2016 © נענע 10 בע"מ