לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

הבלוג של אורי הייטנר

מאמרים בנושאי פוליטיקה, חברה, תרבות, יהדות וציונות. אורי הייטנר, חבר קיבוץ אורטל ומנהל מרכז "יובלים"במכללת תל-חי – מרכז פלורליסטי לתרבות וזהות יהודית

כינוי:  הייטנר

מין: זכר





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


קטעים בקטגוריה: ֳ®ֳ¹ֳ´ֳ¨. לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

צרור הערות 13.4.14


* מחר, נסב כולנו לליל הסדר, ונקרא על ארבעת הבנים, ובהם הבן הרשע. "מה העבודה הזאת לכם"? הוא שואל. "לכם, ולא לו". בכך שהוא מוציא את עצמו מן הכלל, הוא כופר בעיקר. ההגדה מנחה אותנו להקהות את שיניו ומבהירה בפירוש, שאילו היה שם, במצרים, לא היה נגאל. כאשר אנו רואים את הכופרים בעיקר, המוציאים עצמם מן הכלל, ונלחמים נגד צה"ל ונגד מדינת ישראל, אין ספק מיהו הבן הרשע תשע"ד.

 

* מזכירות יצהר העמידה את עצמה להצבעת אמון בקרב התושבים, סביב עמדה השוללת את הפגיעה בצה"ל ואת פעולות "תג מחיר". יצהר הוא יישוב קיצוני, בוודאי שאיני מזדהה עם דרכו הפוליטית, אולם אני שמח מאוד על הצעד הזה. חשוב מאוד לשים גבולות, לקבוע קווים אדומים חד משמעיים של מותר ואסור. אני מקווה מאוד שרוב חברי היישוב יגלו אחריות ויצביעו בעד המזכירות. אולם כדי שלא יהיו אלה מילים בעלמא, יש לצקת באמירה הזאת תוכן מעשי. אין להסתפק בפחות מגירושם של הבוגדים מן היישוב. זה מבחן המנהיגות האמתי, של הנהגת היישוב.

 

* אחרי שארגוני הטרור הפלשתינאים ראו את התגובה העלובה של ה"חיילים" במוצב ביצהר, כאשר הגיס החמישי תקף אותו, אין זה מן הנמנע, שהם יתחפשו למטורפי הגבעות בניסיונות פיגוע וחטיפת חיילי צה"ל.

 

* לפני חודשים אחדים, הוקרן בכלי התקשורת סרטון קשה, שהציג פורעים מיצהר שהגיעו לכפר עריף ויידו אבנים על בית של משפחה ובית ספר. לצדם עמדו חיילים, באפס מעשה, ללא תגובה. צה"ל אישר אז שהסרט אינו מפוברק ודובר צה"ל הגיב: "מיד עם היוודע האירוע, החלה הפרקליטות הצבאית לבחון את אופן המשך הטיפול בנושא. מבדיקה ראשונית עולה כי הכוחות לא פעלו כנדרש. ההנחיות לכוחות הן לא לאפשר פעולה של רעולי פנים, לתעד אותן ולהעבירן לטיפול משטרתי. במקביל לבחינת הנושא, ההנחיות יחודדו לכוחות בשטח". איני יודע מה היה המשך הטיפול, אך אני סמוך ובטוח, שאילו הפורעים היו מטופלים כראוי, לא היה מתבצע השבוע הפיגוע במוצב מעל יצהר. ואילו החיילים אז היו נענשים, חיילי המוצב היו מבצעים את תפקידם ומגנים על המוצב שהותקף השבוע.

 

* אין דוגמה מוחשית יותר מושג "אידיוטים שימושיים" מאשר לשכת עורכי הדין, שאפשרה לטינופת איתמר בן גביר להיות עו"ד בישראל. אותו ביריון, שמשחר נעוריו הוא הגרוע שבכהניסטים. אותו ביריון, שחודש לפני רצח רבין, הציג בפני מצלמות הטלוויזיה את סמל רכבו של רבין, שנתלש בהתפרעות, ואמר שהפעם הגענו לרכב ובפעם הבאה נגיע אליו. והם הגיעו. עורך דין בישראל... עוכר דין! ועכשיו הוא מוביל אינתיפאדות משפטיות והטרדות של שוטרים ואנשי חוק, כולל תביעות עתק אישיות נגד שוטרים המבצעים את תפקידם. והוא מדבר, תוך גלגול עיניים ציני בשם "זכויות האדם". כך מנוצלת חולשת הדמוקרטיה בידי אויביה, אלה שהדמוקרטיה היא מילה גסה בעיניהם, אך הם נבנים מרפיסותה.

 

* הקרדיט היחיד שאני מוכן לתת לבן גביר, הוא הסיכוי שאולי מדובר ב"שמפניה" של השב"כ.


* פרשת סופו – אם כדורסלן יהודי בהונגריה היה מכה אוהד אנטישמי שבמשך כל המשחק קרא נגדו קריאות אנטישמיות, כולנו היינו מזדהים עמו.  

 

לא, איני מצדיק את תגובתו האלימה. ספורטאי צריך לדעת להתגבר ולהבליג. אין מנוס מענישתו. אך המעשה החמור יותר הוא של האוהד הגזען, ושל מי שישבו סביבו ולא היסו אותו. על המשטרה לגדוע ביד ברזל את הגזענות בקרב אוהדי הספורט.

 

* אם מחבלים – ערבים ישראליים, יסתובבו חופשיים במדינת ישראל, זהו דבר חמור ביותר. אבל מה שחמור עוד יותר, הוא עצם מתן פתחון פה לאבו מאזן בנוגע לערביי ישראל. הרי מטרתו, וסירובו העיקש להכיר במדינת ישראל היא העדות לכך, ועמידתו על תביעת "זכות" השיבה היא המחשת הדבר, היא לקעקע את ריבונותה של ישראל. ההסכם שאליו הוא חותר, הוא חלוקת הארץ בין מדינה פלשתינאית בקווי 49' נקיה מיהודים, לבין מדינה לא יהודית, שתוצף במיליוני פלשתינאים, שנאמנותם היא לרש"פ, כשלב בתכנית השלבים, שנועדה למוטט את ישראל. מעורבות של הרש"פ בעניינם של מחבלים אזרחי ישראל – קו אדום.

 

* ציטוט מ"ידיעות אחרונות": מתווה ההסכם המתגבש. מה ישראל תיתן? פירוט של שחרור מחבלים, ובהם אזרחי ישראל, והקפאה שקטה של הבניה. ומה ישראל תקבל? מן האמריקאים את פולארד. מהפלשתינאים – התחייבות לא לנצל את החברות באמנות הבינלאומיות כדי לפעול נגד ישראל (כלומר, השלמה עם הצעד שמשמעותו פיצוץ המו"מ, והסתפקות בהשהיית הפעלתו נגדנו) ו... "הארכת המו"מ בשנה נוספת". כך בפירוש, "מה ישראל תקבל" מן הפלשתינאים? "הארכה של המו"מ בשנה נוספת". זאת אם כל חטאת בתהליך הזה. ההתייחסות לנכונות הפלשתינאים לשאת ולתת אתנו כצ'ופר שהם מעניקים לנו. איזה אבסורד! ישראל חייבת לחזור לעמדה העקרונית – מו"מ בלי תנאים מוקדמים. ברגע שהסכמנו לתנאים מוקדמים, ושידרנו שהמו"מ הוא פְּרָס בעבורנו, קלענו את עצמנו לסחטנות בלתי פוסקת.

 

* על רכס רמים שבגליל העליון, מעל קריית שמונה ולמרגלות קיבוץ מנרה, יש שביל גיאולוגי, באזור עתיר ממצאים גיאולוגים כמו חול צבעוני ועוד. שלט ההסבר במקום, הושחת. נמחקו ממנו כל התיארוכים של התופעות הגיאולוגיות. הרי מדובר על תופעות בנות למעלה מה' אלפים תשע"ד (5,777) שנים... ואסור שעין תקרא זאת, רחמנא לצלן... כן, גם שם ביקרו פונדמנטליסטים, מכחישי האמת המדעית.

 

* איני מסוגל להבין את האנשים הנוסעים לעשות את סדר פסח בחו"ל. מה משמעות הסדר בעיניהם? הרי זה אבסורד! (... אלא אם כן הם רוצים לשיר באופן אוטנטי "בשנה הבאה בארעא דישראל").

 

* ביד הלשון

 

בסדנאות שאני מנחה על סדר פסח, אני מבקש לעתים מן המשתתפים, לקרוא במשחק תפקידים את תפקיד הבן והאב ב"מה נשתנה".

 

לרוב התוצאה היא כזו:

 

הבן: מַה נִּשְׁתַּנָּה הַלַּיְלָה הַזֶּה מִכָּל הַלֵּילוֹת? שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִין חָמֵץ וּמַצָּה.

האב: הַלַּיְלָה הַזֶּה הַלַּיְלָה הַזֶּה כֻּלּוֹ מַצָּה.

 

וכן הלאה, כל ארבע הקושיות.

 

אם כך, לא כל כך ברור לי. מה בדיוק השאלה? מה בדיוק התשובה?


לא, בקושיות אין תשובות. אלו הן ארבע שאלות, ארבע קושיות. ארבע שאלות על ארבעה שינויים בין הלילה הזה לכל הלילות. לדוגמה, הקושיה הראשונה מסתיימת ב"כולו מצה".

 

ומה התשובות? תשובה אחת, המתחילה מיד בתום השאלות: "עבדים היינו לפרעה במצרים" וגו'.

 

הקושיות לקוחות כבר מהמשנה, מסכת פסחים, בהוראות ההפעלה של הסדר. וכך נכתב: "וכאן הבן שואל אביו. ואם אין דעת בבן, אביו מלמדו: מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות, שבכל הלילות אנו אוכלין חמץ ומצה, הלילה הזה כולו מצה? שבכל הלילות אנו אוכלין שאר ירקות, הלילה הזה מרור? שבכל הלילות אנו אוכלין בשר צלי, שלוק, ומבושל, הלילה הזה כולו צלי? שבכל הלילות אנו מטבילין פעם אחת, הלילה הזה שתי פעמים? ולפי דעתו של בן, אביו מלמדו".

 

כפי שאנו רואים, אחת מארבע הקושיות השתנתה. במקור, היה נוהג של צליית בשר, זכר לקורבן הפסח, ומכאן הקושיה על הצלי. עם הדורות שחלפו, המנהג הזה בטל, והקושיה הוחלפה בקושיה "בין יושבין ובין מסובין".

 

ויש כאן דבר מעניין נוסף. ליל הסדר בנוי כך שיסקרן את הילד, בשל השוני בינו לבין "כל הלילות". הציפיה היא שהילד יראה וישאל מעצמו את הקושיות, לא קושיות כתובות: "וכאן הבן שואל אביו". הקושיות, הן תכנית גיבוי למוגבלים: "ואם אין דעת בבן, אביו מלמדו [את הקושיות]". וכיצד האב משיב על הקושיות ומלמד את הבן? האם עיקר מהות הסדר היא קריאת הטקסט של ההגדה? אומרת המשנה: "לפי דעתו של בן, אביו מלמדו". כלומר, בהתאם לגילו, ליכולת הבנתו וכו', האב מספר לו את סיפור יציאת מצרים ומשמעותו. 

 

* "חדשות בן עזר"

נכתב על ידי הייטנר , 13/4/2014 00:34   בקטגוריות אנשים, דת ומדינה, הזירה הלשונית, חוץ וביטחון, חינוך, יהדות, משפט, ציונות, רצח רבין  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



כלל גדול בתורה


בפרשת השבוע, פרשת "קדושים", מופיע צרוף של שלוש מילים, אותו הגדיר גדול התורה שבע"פ, רבי עקיבא, ככלל גדול בתורה: "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ".

 

מה פירוש כלל גדול בתורה, או אולי נכון יותר לנסח: הכלל הגדול בתורה? הרי לא נערכה תחרות גודל בין הכללים בתורה. מדובר בכלל שהוא המפתח להבנת התורה כולה.

 

מה פירוש "ואהבת לרעך כמוך"? אין מד אהבה שעל פיו ניתן לבחון האם אדם אוהב את רעהו כפי שהוא אוהב את עצמו. כאשר אנו מתייחסים לציווי זה כאל מפתח, אין זה רק פסוק המפרש את התורה, אלא התורה היא המפרשת אותו.

 

אני מבין את דבריו של רבי עקיבא, כאמירה שהמצוות החשובות ביותר בתורה; המצוות שהן המשמעות האמיתית, העמוקה, של התורה, של היהדות – הן המצוות שבין אדם לחברו. אדם המקיים מצוות אלו, הוא אדם הפועל על פי רוח התורה. אדם כזה מיישם את "ואהבת לרעך כמוך".

 

כאשר רב גדול או מנהיג דתי מורשע בעבירות פליליות, בשוחד, בגניבה, בעבריינות מין וזוכה לתמיכה ואהדה גם ממי שנחשבים גדולי הדור, אני שואל את עצמי – מה משמעות התורה בעבורם ובעבור מי שמגבים אותם? האם ניתן לומר על אנשים כאלה שהם שומרי תורה ומצוות? האם לעובדה שהם מקיימים את המצוות הפולחניות הטכניות יש משמעות כלשהי מבחינת מהותה של התורה?

 

היהדות מחנכת אותנו ומצווה אותנו לתיקון עולם. פרשת "קדושים" רוויה במצוות, רבות מהן הן מצוות שבין אדם לחברו, מצוות של תיקון עולם. חיים על פיהן יעשו את העולם לטוב יותר, לצודק יותר, למתוקן יותר. המצוות הללו הן פירוש ה"ואהבת לרעך כמוך". בחיים על פיהן ובמימושן – אנו מקיימים את הצו הזה, הלכה למעשה. 

 

הנה כמה מן הפסוקים המופיעים בפרשה, שראוי כי יאירו את דרכנו:

ט וּבְקֻצְרְכֶם אֶת-קְצִיר אַרְצְכֶם לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ לִקְצֹר וְלֶקֶט קְצִירְךָ לֹא תְלַקֵּט.  י וְכַרְמְךָ לֹא תְעוֹלֵל וּפֶרֶט כַּרְמְךָ לֹא תְלַקֵּט  לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם.  בפסוקים אלה שוללת התורה את הפערים הכלכליים ומצווה אותנו לפעול לצמצמם ככל הניתן ולקדם את השוויון בין בני האדם. הדרך לכך, היא המחויבות של מי שיש לו לוותר על חלק משללו לטובת מי שאין לו. המסר הוא שאל לאדם להתייחס לפרי עמלו כרכוש שלו, אלא עליו להתחלק בו עם אחרים, למען תיקון עולם, למען חברה צודקת וקהילה סולידרית. לתשומת לבם של האדונים תשובה, דנקנר הזה ודנקנר האחר וכד'.

 

לֹא תִּגְנֹבוּ וְלֹא-תְכַחֲשׁוּ וְלֹא-תְשַׁקְּרוּ אִישׁ בַּעֲמִיתוֹ. – זה הבסיס לחברה מתוקנת. כאשר אנו רואים את מצעד הבכירים ואנשי הציבור, החשודים, הנאשמים והמורשעים בגניבה ובשוחד, ורואים כיצד זה מטיל את האשמה ואת האחריות על רעהו; איך שותפים לדבר עבירה, שהקוד המרכזי ביניהם היה הנאמנות ביניהם, מפנים עורף איש לרעהו ובמסתבר שהאמון המוחלט ששרר ביניהם כלל בתוכו הקלטות בסתר, ברור הקשר המובהק בין גניבה, כחש ושקר – כביטוי לתרבות עבריינית.

 

יג לֹא-תַעֲשֹׁק אֶת-רֵעֲךָ וְלֹא תִגְזֹל לֹא-תָלִין פְּעֻלַּת שָׂכִיר אִתְּךָ עַד-בֹּקֶר.  הלנת שכר קיימת, למרבה הצער, במשק הישראלי. ולא רק הלנת שכר, אלא גם שכר בלתי הוגן, פערי שכר שאינם מתקבלים על הדעת ללא כל הצדקה עניינית, עובדי קבלן שאינם מוגנים, מעסיקים שבניגוד לחוק מונעים מעובדיהם את זכות ההתארגנות, העסקה פוגענית ומשפילה במקום שצריך היה להיות דוגמה ומופת לציבור, בית ראש הממשלה  – כל אלה הינם עושק לשמו. העושק הזה מנוגד לדרך החיים היהודית. קיומו במדינה יהודית הוא חרפה.

 

לֹא-תְקַלֵּל חֵרֵשׁ וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל – ניצול החלש הוא אחת העבירות המכוערות ביותר. התורה יוצאת נגדן.

 

טו לֹא-תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט לֹא-תִשָּׂא פְנֵי-דָל וְלֹא תֶהְדַּר פְּנֵי גָדוֹל  בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ.  – משפט צדק. לא רק לא להדר פני גדול, אלא גם לא לשאת פני דל. משפט הוא משפט צדק. נקודה. גם מי שמטה את המשפט לטובת העני, עובר עבירה. צדק הוא צדק. ברגע שנותנים לגיטימציה להטיית משפט, לא חשוב מאיזו סיבה, הציבור יאבד את אמונו במשפט. ללא אמון, אין שלטון חוק. ובאין שלטון חוק, איש את אחיו חיים בלעו. כאשר ראש ממשלה לשעבר נשפט כאחד האזרחים, וגם הסוללות של בכירי הפרקליטים והיחצ"נים אינם מצליחים למנוע משפט צדק, יש לנו סיבה לגאווה. אנו מתביישים שאדם כזה היה ראש הממשלה, אך יכולים להיות גאים במערכת החוק והמשפט בישראל. פסוקים נוספים בפרשה העוסקים במשפט צדק: לה לֹא-תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט בַּמִּדָּה בַּמִּשְׁקָל וּבַמְּשׂוּרָה.  לו מֹאזְנֵי צֶדֶק אַבְנֵי-צֶדֶק אֵיפַת צֶדֶק וְהִין צֶדֶק יִהְיֶה לָכֶם. 

 

טז לֹא-תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ – צו כל כך חשוב, בעיקר בקהילות קטנות ואינטימיות כמו שלנו.

 

לֹא תַעֲמֹד עַל-דַּם רֵעֶךָ – אין די בכך שאדם לא יפגע באחר במו ידיו. אם הוא יודע על עוול ואינו עושה מעשה כדי למנוע אותו, הוא עומד על דם רעהו. אדם היודע ששכנו מכה את אשתו וילדיו ואינו מדווח על כך – עומד על דם רעהו. אדם הרואה פצוע, ואינו חש לעזרה, כי הוא ממהר, או כי אינו רוצה שבגדיו החגיגיים יטונפו בדם – עומד על דם רעהו.

 

לֹא-תִשְׂנָא אֶת-אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ – אין אנו יודעים מה חושב אדם בלבו, אך התורה, שעיקר מהותה היא ההבחנה בין טוב ורע והבחירה בטוב, מתערבת גם בכך ואוסרת גם את השנאה שבלב.

 

הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת-עֲמִיתֶךָ – אתה רואה עוול, חובתך להעיר לאדם שגרם לעוול. חובתך להתערב. אל תהיה ראש קטן. אל תברח מאחריות. אל תאמר שאין זה עניינך. וגם אם יאמרו לך "מי שמך?"  ו"אל תדחוף את האף" וכו', התורה אינה פותרת אותך מהחובה להתערב. קהילה שאנשים מתוכה חודרים באלימות למוצב צה"ל ומשחיתים אותו, ואינה מסגירה את הביריונים למשטרה ומסלקת אותם מן היישוב, גם אם היא מגנה את המעשה, היא שותפה בשתיקה. כאשר האלימות הזאת תגיע להרג חיילי צה"ל, מי ששתקו לא יוכלו לרחוץ בניקיון כפיהם ולומר שידיהם לא שפכו את הדם.

 

מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן – החובה לכבד את הזקנים, לפעול למענם, להקל עליהם ולהנעים להם את שנותיהם האחרונות. כאזרח המדינה, נצבט לבי לנוכח תופעות קשות של זקנים ובהם ניצולי שואה, מוזנחים, מופקרים, חיים חיי עוני והשפלה. כתושב הגולן, אני שמח להיווכח שקהילת הגולן נוטלת אחריות על הגיל השלישי. אחת הפעולות הראשונות שעשיתי, עם מינויי למנהל מתנ"ס הגולן, הייתה הקמת המחלקה למבוגרים, צעד שלפני 13 שנה נראה כמוזר ואף הזוי בקהילת הגולן, שטרם מלאו לה 35 שנה. בפגישת פרידה עם מועדון "שרשרת הזהב", כעבור תשע שנים, סמוך לסיום תפקידי – אמרו לי חברי המועדון, שהמועדון הוא הנותן טעם לחייהם; בזכותו יש להם לשם מה לקום בבוקר. דברים אלה גרמו לי להתרגשות עצומה, ולתחושה שכל המאמץ היה כדאי.

 

וְכִי-יָגוּר אִתְּךָ גֵּר בְּאַרְצְכֶם לֹא תוֹנוּ אֹתוֹ.  לד כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ כִּי-גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם – צביונה היהודי של המדינה נבחן, בין השאר, ביחס הוגן למיעוטים החיים בקרבנו, לעובדים הזרים ולפליטים הנמצאים בתוכנו. יש להבחין בין מדיניות דמוגרפית שנועדה להבטיח רוב יהודי מוצק לאורך זמן במדינת ישראל כמדינת הלאום היהודית, לבין המחויבות המלאה והיחס ההוגן לכל הלא יהודים הנמצאים בארצנו.

 

פסוק נוסף, המתייחס לאופנה הרווחת בחברה הישראלית היום: אַל-תִּפְנוּ אֶל-הָאֹבֹת וְאֶל-הַיִּדְּעֹנִים – כאשר כל כך הרבה אנשים בימינו, ובהם ידוענים ובכירים רבים, הולכים למקובלים, ל"רנטגנים" ו"אולטרסאונדים", להשתטח על "קברי צדיקים" כסגולה לבריאות, ללידה וכו', וכאשר אנשים מכל שכבות החברה עומדים בתור לפני שרלטנים מסוגו של "רבי ג'ו כפרה" משירם הידוע של "טיפקס", מן הראוי שנחזור לכלל החשוב כל כך המופיע בפרשתנו.

 

הפרשה נקראת פרשת "קדושים", כיוון שהיא נפתחת בפסוקים: א וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  ב דַּבֵּר אֶל-כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם קְדֹשִׁים תִּהְיוּ  כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם. 

 

בימים בהם הקדושה המדוברת ביותר, קשורה לפרוייקט המושחת בעיר הקודש, שקרוי משום מה "הולילנד" – הארץ הקדושה, מן הראוי לנער את הסחי והטינופת ממושג הקדושה. מה המשמעות בעבורנו של "קדושים תהיו"? חברה המתבססת על אותם ציוויים חשובים המופיעים בפרשה, המקיימת את "ואהבת את רעך כמוך" – היא חברה שיש בה קדושה.

 

* "שישי בגולן"

נכתב על ידי הייטנר , 12/4/2014 13:20   בקטגוריות הגולן, חברה, חינוך, יהדות, כלכלה, משפט, פרשת השבוע, שחיתות  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



צרור הערות 9.4.14


* ושוב, בריונים ביצהר השחיתו את רכבו של המח"ט ולמחרת של מילואימניק, באותו לילה רגמו באבנים שוטרים שביצעו את משימתם – הרס של בתים בלתי חוקיים והשיא – חדירה  למוצב של צה"ל והריסתו, תוך איומים אלימים על חיילי צה"ל. העלוקות הללו, חיים בזכות צה"ל שמגן עליהם, אך מתייחסים אליו כאל אויב. מי שמתייחס לצה"ל כאל אויב – הוא אויב של צה"ל, של מדינת ישראל, של עם ישראל. מי שפוגע בצה"ל הוא בוגד. המטורפים הללו, הם גיס חמישי.

 

* הם ו"אנרכיסטים נגד הגדר", הם לכאורה שני קצוות, לכאורה כל אחד מהם יראה כגידוף נורא את השוואתו לרעהו, אבל האמת היא שמדובר בדיוק באותו חרא.

 

* מיהם החיילים דמיקולו במוצב המגן על יצהר, שאפשרו למחבלים לחדור למוצב ולעשות בו כבתוך שלהם? אין להם נשק? הם לא למדו לבצע נוהל מעצר חשוד?

 

* אהוד אולמרט – תמונת מצב: בית המשפט הרשיע אותו בנטילת שוחד, בפרשת "הולילנד". בית המשפט העליון עומד להכריע בערעור המדינה על זיכויו מחמת הספק בפרשיות טלנסקי ו"ראשונטורס" ועל קולת עונשו בפרשת מרכז ההשקעות. החלה חקירתו בחשד להדחת עד ושיבוש הליכי משפט. קלטות שולה זקן עלולות לחשוף פרטים מפלילים נגדו בפרשיות השונות.

 

ולנוכח תמונת המצב הזו, החלו להישמע קולות בזכות עסקת טיעון עם אולמרט. תהיה זו שגיאה חמורה. אין מקום לעסקאות טיעון עם אישי ציבור, וככל שהאישיות בכירה יותר, כך עסקת טיעון עמו בעייתית יותר. די הייתה לנו הפרסה של עסקת הטיעון עם משה קצב.

 

* יוסי ורטר כתב ב"הארץ" שפסק הדין במשפט אולמרט, בהמשך לנחישות שהפגינו המשטרה והפרקליטות בעניינו, מפריך את התזה על פיה "מערכות אכיפת החוק נוטות להקל על השמאלנים, רודפי השלום למיניהם ובהם החוזרים בתשובה והעורקים מצד לצד". הוא צודק, כמובן, ומיטיב להגדיר זאת כ"תיאוריה מקושקשת". אולם הטענה הזאת, שאין לה שחר בכל הנוגע למערכת אכיפת החוק, נכונה במידה רבה בנוגע לרבים מכלי התקשורת. נוכחנו בכך ב"אתרוגו" של אריק שרון, בתקופת ההתנתקות. נוכחנו בכך לאורך כל פרשיות אולמרט. עם זאת, אני חייב לשבח בעניין זה את "הארץ", שבפירוש יצא לאורך כל הדרך נגד שחיתותו של אולמרט, למרות שהוא המדינאי שניסה ליישם יותר מכל מדינאי ישראלי את ההשקפות המדיניות של העיתון. זאת, להבדיל מ"ידיעות אחרונות", עיתון הבית של אולמרט. גיליון ערב שבת האחרון של "ידיעות אחרונות", נראה כמו כתב ערעור של אולמרט על פסק דינו.

 

* אם החמאתי ל"הארץ", עליי למהר ולאזן את המחמאה. נכון, "הארץ" יצא נגד שחיתותו של אולמרט. עם זאת, מעל במה זו, ומצד מי שהיה בכיר פרשניה, נכתבו הדברים החמורים ביותר בכל פרשיות אולמרט. ב-5.3.07 פרסם עקיבא אלדר מאמר ב"הארץ", תחת הכותרת "חנינה כללית תמורת שלום כולל". במאמרו, תקף אלדר את ראש הממשלה אולמרט בתנועת מלקחיים – מצד אחד על דרכו המדינית, אותה הוא ביקר בחריפות, מאחר ובאותה עת עדין לא הייתה יונית קיצונית, כפי שבאה לידי ביטוי בהצעותיו לאבו מאזן, שהיו ברוחו של אלדר. מצד שני הוא הזכיר לאולמרט ש"מגירות היועץ המשפטי לממשלה מתפוצצות מתיקי חקירה נגד ראש הממשלה ודו"ח מבקר מדינה רודף דו"ח ועדת חקירה". וכאן הציע אלדר לאולמרט עסקה מושחתת. אחרי שהוא הזכיר לו את דרך הנסיגה של שרון "שחיסנה אותו מפני אותה קופת שרצים", הוא הציע לו הצעה שאי אפשר לסרב לה: "לאור ניסיון האתרוג, הסדר מדיני שיוביל לקץ הכיבוש יזכה את אולמרט בחנינה".

 

חנינה מידי מי? לכאורה, מידי משפט ההיסטוריה, "רק סיום מצב המלחמה עם מדינות ערב יהפוך אותו מהערת שוליים עלובה בתולדות המדינה למנהיג דגול", אך הדברים ברורים – מדובר בסחיטה לשמה. אלדר הזהיר את אולמרט, שאם לא יפעל למימוש דרכם הפוליטית של אלדר וחבריו, הם ירדפו אותו, ימררו את חייו וימצו כל דרך להציגו כמושחת, עד שלא יוכל עוד וייפול. לעומת זאת, אם ינהג על פי תכתיבם המדיני – הם יעניקו לו יד חופשית לנהוג בשחיתות ככל שיחפוץ. מובטחת לו חנינה תקשורתית מראש.

 

ואם זו אינה סחיטה – סחיטה מהי?

 

מי יודע, אם אין קשר בין הסחיטה הזו, לבין הדרך המדינית הקיצונית שאימץ אולמרט והוביל במו"מ עם הפלשתינאים. כפי שנוכחנו לדעת, זה לא עזר לו.

 

* סביב פרשיות אולמרט, עלתה בגיליון הקודם של חב"ע השאלה, האם ישראל גרועה יותר או פחות ממדינות אחרות, במדד השחיתות. ובכן, תשובתי היא, שהתאונה הקשה, שפושע מושחת כאולמרט היה כאן ראש ממשלה, היא לדיראון עולם. אך חשובה ממנה העובדה, שהאיש נדון בבית המשפט ככל אזרח, ואף שהיה חמוש בסוללה של בכירי הפרקליטים ובכירי היחצ"נים, עם עיתון הבית "ידיעות אחרונות" שמכר את נשמתו ליחצ"נותו של המושחת, ועם חלקים נרחבים בתקשורת שגיבו אותו – בסופו של דבר הוא הורשע, וסביר להניח שייענש ללא הנחות. זו ההוכחה הניצחת לכך שישראל אינה מדינה מושחתת. ובמקום שמדינה חוזרת בתשובה עומדת, אין מדינות צדיקות גמורות (אם יש דבר כזה) יכולות לעמוד.

 

* אהוד בן עזר רמז בגיליון הקודם שהשחיתות היא חלק בלתי נפרד מן הדמוקרטיה, העדיפה על כל דיקטטורה. אכן, הדמוקרטיה עדיפה על כל דיקטטורה, אך אין זה נכון שהשחיתות היא בת לוויה של הדמוקרטיה. נהפוך הוא, השחיתות היא בת לוויה של השררה. ככל ששלטון אוטוריטרי יותר, כך הוא מושחת יותר. דווקא הדמוקרטיה מאפשרת לחשוף את השחיתות, להיאבק בה, ולבער את הנגע. התהליך הזה כואב, כפי שכולנו נוכחים, אך זהו תהליך מטהר ומבריא של החברה הישראלית.

 

* תפקידה של האופוזיציה לתקוף את הממשלה, אך ניתן לצפות ממנה גם לאחריות לאומית. כאשר אבו מאזן מפוצץ את השיחות, הרצוג מאשים דווקא את ישראל וקורא להקים ממשלה "שיכולה להביא לשלום". איך בכוונתו להביא לשלום? לוותר על המדינה היהודית? להסכים עם "זכות" השיבה? לפתוח את בתי הכלא ולשחרר מיד את כל המחבלים, כולל כל הרוצחים, כולל אזרחי ישראל? לא הכל פוליטיקה, וחבל שהרצוג זורה חול בעיני הציבור.

 

* אם הדרך שיוביל כחלון בפוליטיקה הישראלית, תהיה ציונות המשלבת צדק חברתי וערבות הדדית עם גישה ניצית אחראית בתחומי חוץ, ביטחון והתיישבות – תהיה זו הדרך הנכונה לעתידה של ישראל; חלופה החסרה כל כך בפוליטיקה הישראלית היום. אם זו תהיה דרכו, אתמוך בו.


* מי שמאמין בחברה המבוססת על סולידריות חברתית, ושולל את חברת הג'ונגל, שבה כל דאלים גבר, חייב לצאת נגד תופעות כוחניות מסוגו של אלון חסן – תמונת הראי של הקפיטליזם החזירי.

 

* הייתם מאמינים? בגל"צ (!) נאמרה המילה הגסה... מולדת (!). לא זו אף זו, נאמרה המילה האסורה – אויב (!!!). כן, בתכנית "בני ברדיו" הוקראו שירים של מחמוד דרוויש.

 

* ביד הלשון

 

אבו מאזן בחר השבוע באו"ם במקום במו"מ. מעבר לעניין המדיני, יש כאן גם סוגיה לשונית.

 

מדוע אנו כותבים או"ם במ"ם סופית, ומו"מ במ"ם רגילה? 

 

התשובה לכך נעוצה באופן ההגייה שלנו את הנוטריקון (ראשי תיבות). את ראשי התיבות או"ם אנו מבטאים: אוּם. לעומת זאת, את ראשי התיבות מו"מ, אנו מבטאים: משא ומתן.

 

כאשר אנו מבטאים את הנוטריקון כמילה בפני עצמה, אנו כותבים את הסיומת שלה באות סופית: או"ם, בג"ץ, מפ"ם, רמב"ם, רמב"ן, אש"ף וכד'. כאשר אנו מבטאים את הנוטריקון בקריאת המילים בשלמותן, אנו כותבים את הסיומת שלה באות רגילה: מו"מ, אחה"צ (אחר הצהרים), ביהכ"נ (בית הכנסת) וכד'.

 

אופציה נוספת, מקובלת בעיקר בצה"לית, היא הגיית הנוטריקון בביטוי שמות האותיות המרכיבות אותו: מ"מ = מם מם, נ"נ  - נון נון, מ"פ, נ"מ וכן הלאה. גם במקרים הללו, אין מסיימים את הנוטריקון באות סופית. אך גם בראשי התיבות הצה"ליים יש כאלה הנהגים כמילה אחת, ולכן הם נכתבים עם סיומת של אות סופית: אג"ם, אמ"ן ועוד.

 

על חריגים מהכלל הזה, אכתוב באחת הפינות הבאות.

 

* "חדשות בן עזר"

נכתב על ידי הייטנר , 9/4/2014 00:11   בקטגוריות אנשים, חברה, חוץ וביטחון, מנהיגות, משפט, ספרות ואמנות, פוליטיקה, ציונות, שחיתות, תקשורת, הזירה הלשונית  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להייטנר אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על הייטנר ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ