לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

הבלוג של אורי הייטנר

מאמרים בנושאי פוליטיקה, חברה, תרבות, יהדות וציונות. אורי הייטנר, חבר קיבוץ אורטל, איש חינוך ופובליציסט

כינוי:  הייטנר

מין: זכר





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


קטעים בקטגוריה: ֳ®ֳ¹ֳ´ֳ¨. לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

אכזבה ראשונה


אילו הבחירות התקיימו היום, הייתי מצביע שוב למפלגה לה נתתי את קולי לפני חודשיים וחצי – "כולנו" בראשות כחלון. מול מערכת השנאה וההסתה הדו-צדדית, "כולנו" הייתה אי של שפיות. בחרתי במפלגה מתונה ומאוזנת, שתצטרף לכל ממשלה שתיבחר ותהווה גורם ממתן ומאזן בתוכה. הדברים הללו נכונים גם היום.

 

אולם בחרתי בכחלון גם בשל המסר החברתי כלכלי שלו, שעיקרו (בלשוני) מהפכת דה-טייקוניזציה של ישראל, כלומר פירוק המונופולים הטייקוניים של קומץ בעלי הון שהשתלטו על המשק, חונקים אותו ופוגעים בחברה. עיקר מחויבותו נגעה למונופול הבנקים המסחריים, אך הוא דיבר על כל המונופולים הללו והתחייב לפעול בעניינם ברוח הרפורמה שחולל בשוק הסלולר. בין השאר הוא הביע תמיכה חד משמעית בפירוק מונופול הגז ובהבטחת תחרותיות בענף.

 

אני עדין מאמין שכחלון יעמוד בדבריו, יוביל את הקו לו התחייב ויבצע את הרפורמות שלמענן קיבל את המנדט. כאחד מן האזרחים שהעניקו לו את המנדט, אני רואה מחובתי לעקוב אחר מעשיו בשבע עיניים ובגישה ביקורתית, כדי להבטיח שלא יעשה שימוש זר בייפוי הכוח שהענקתי לו (כמו מנהיגים רבים במערכות בחירות קודמות).

 

השתמטותו של כחלון מטיפול בנושא מונופול הגז בשל חברותו עם קובי מימון, מבעלי מאגר הגז "תמר", היא בעיניי התחלה ברגל שמאל. זו החלטה מאכזבת, בפרט לנוכח הצהרותיו בנדון טרם הבחירות.

 

האמת היא, שכאשר שמעתי לראשונה על החלטתו של כחלון, התייחסתי אליה בחיוב. ראיתי בחיוב את הגילוי הנאות ואת הרצון להימנע מניגוד אינטרסים. ברור לי שכל טיפול שלו בנדון עלול להיות תחת החרב המתהפכת של איומים בעתירה לבג"צ ואני מאמין לדבריו שהוא פעל על פי חוות הדעת של היועץ המשפטי של משרדו.

 

אולם במחשבה שניה, אני רואה בהחלטתו השתמטות וחוסר מנהיגות. איני אוהב שמנהיגים מסתתרים מאחורי יועצים משפטיים, וכחלון עצמו הרבה לדבר ערב הבחירות על המשפטיזציה והבירוקרטיה הפוגעות במשילות ובכלכלה. יצאנו לגמרי מפרופורציות בנושא ניגוד האינטרסים – זהו עוד ביטוי למשפטיזציה המעכבת ומפריעה. ניגוד אינטרסים רלוונטי כאשר מדובר בקרוב משפחה מדרגה ראשונה או משותף עסקי. האם שר אוצר, שאמור להנהיג את הכלכלה במדינה, אינו יכול לקבוע מדיניות ולקבל החלטות לטובת האינטרס הציבורי, כאשר הן מנוגדות לאינטרס פרטי של חבר שלו? והאם החברות שלו עם מימון פרצה לפתע לאחר מינויו לשר, והוא לא ידע עליה טרם הבחירות, כשהתחייב לפרק את מונופול הגז? כחלון נשאל ערב הבחירות אם קשריו עם מיימון לא יפריעו לו בטיפול בנושא הגז, והוא השיב ברוגז "מה הקשר?" אכן, מה הקשר?

 

מה הטעם בכך שכחלון שר האוצר, אם הוא מוותר מראש על עיסוק והשפעה בסוגיה מרכזית כל כך למשק הישראלי? אם אין הוא מסוגל לקבל החלטות על פי האינטרס הלאומי כשהן מנוגדות לאינטרס הפרטי של חברו, אין הוא מנהיג ואין הוא ראוי לתפקיד. אם הוא מנהיג ומתאים לתפקיד, עליו להודות ליועץ המשפט על עצתו, ולהסביר לו שמעתה השר מנהל את משרד האוצר ולא היועץ המשפטי. תהיינה עתירות לבג"ץ? שיתמודד עמן בבג"ץ. אם בית המשפט יפסוק שיש כאן ניגוד אינטרסים, יש לכבד, כמובן, את ההחלטה.

 

בצעדו, פגע כחלון באמון הציבור, שהיה כוחו העיקרי, בעיקר לנוכח הנחישות והאומץ שהפגין מול בעלי הכוח המונופוליסטיים במאבק על הרפורמה בשוק הסלולר. אם אין הוא יכול לטפל בסוגיית הגז בשל חברותו עם מימון, ישאל הציבור ובצדק, האם הוא כשיר לטפל בסוגיות אחרות. אין לו חבר קבלן שעלול להיות מושפע מהחלטות בנושא יוקר הדיור? הרי עיתונאים ימהרו לחפש חברים שלו בבנקים, לקראת הרפורמה שהוא מתכנן בענף.

 

כחלון טעה והזיק הן לעניין והן למעמדו. הוא גילה חולשה, שתפגע בו בהמשך מהלך הרפורמות. ועל אף האכזבה הראשונה, אני עדין מאמין בו.

 

* "על השבוע"

נכתב על ידי הייטנר , 28/5/2015 23:50   בקטגוריות איכות הסביבה, אנשים, כלכלה, חברה, מנהיגות, פוליטיקה, משפט  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



ויקרא כה: וְהָאָרֶץ לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת


חומש ויקרא, ברובו, אינו מן החביבים עליי בתנ"ך – העיסוק במלאכת הכוהנים, בעבודת הקורבנות, בטומאה וטוהרה זר לי. אולם חלקים אחרים באותו חומש, הם מן הפרקים החשובים לי ביותר, הנותנים השראה לאורח חיי, לאמונותיי ולמאבקיי בזמנים המודרניים שלנו. כוונתי כמובן לפרקי החקיקה הסוציאלית בחומש, המאתגרים אותנו בחתירה לכוכב הצפון של הצדק החברתי, של מצוות בין אדם לחברו; פרקי "ואהבת לרעך כמוך". פרק כה הוא אחד מהם.

 

הקריאה בתנ"ך מאפשרת לנו לבחון את עצמנו, כבודדים וכחברה, מול החזון הגדול, הרעיונות הגדולים, הערכים והציוויים שבתורה, שנועדו להאיר לנו את הדרך. לא כל הכתוב בתורה רלוונטי לימינו, אך ערכי המוסר והצדק הם נצחיים, כשבכל דור ודור עלינו לצקת בהם תוכן רלוונטי. אם אין אנו קוראים במקרא קריאה טכנית, מצוות חכמים מלומדה, אלא קריאה מהותית, קיומית – קריאת התורה, כמוה כהצבת מראת ענק מול פנינו, המאפשרת לנו לבחון את עצמנו ונותנת לנו הזדמנות לתקן את הטעון תיקון. למרבה הצער המראה הזאת לא תמיד מחמיאה.

 

נקרא כמה מן הפסוקים החשובים המופיעים בפרק כה, ונציב אותם כמראה מול פני החברה הישראלית.

 

מצוות השמיטה – "וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם לְאָכְלָה; לְךָ וּלְעַבְדְּךָ וְלַאֲמָתֶךָ וְלִשְׂכִירְךָ וּלְתוֹשָׁבְךָ הַגָּרִים עִמָּךְ" (ויקרא כה ו).

מצוות היובל – "וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל-יֹשְׁבֶיהָ. יוֹבֵל הִוא תִּהְיֶה לָכֶם וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל-אֲחֻזָּתוֹ וְאִישׁ אֶל-מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁבוּ" (ויקרא כה, י).

אי לקיחת ריבית – "וְכִי-יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ גֵּר וְתוֹשָׁב וָחַי עִמָּךְ. אַל-תִּקַּח מֵאִתּוֹ נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ. אֶת-כַּסְפְּךָ לֹא-תִתֵּן לוֹ בְּנֶשֶׁךְ וּבְמַרְבִּית לֹא-תִתֵּן אָכְלֶךָ" (ויקרא כה, לה-לז).

 

כל המצוות הללו עוסקות בצדק חברתי. הצדק החברתי הולך יחד עם הוויתור, עם השמיטה, עם הנכונות של אדם לוותר על רכוש וממון, לוותר על רווח והישגים חומריים, למען חברה צודקת ושוויונית יותר.

 

הנושא המרכזי של פרק כה הוא היובל. בשנת היובל, אחת לחמישים שנה, חוזרות כל הקרקעות בא"י לבעליהן המקוריים, על פי החלוקה המקורית של הנחלות לשבטים ולמשפחות, ומשתחררים כל העבדים העבריים. בכך, אחת לחמישים שנה נמחקים הפערים הכלכליים שנוצרו מאז היובל הקודם – העשיר שצבר אדמות ונדל"ן מוותר על כל ההון שצבר וחוזר אל נקודת המוצא. העני שאיבד את רכושו ואדמתו, מקבל אותם בחזרה. כך, נוצרת מציאות של שוויון וצדק חברתי. נכון, מנקודת מוצא זו מתחילים מחדש החיים הכלכליים ונוצרים מחדש פערים. אך היובל מונע היווצרות פערים גדולים מידי, מווסת את הפערים ושולט על גובהם, אינו מאפשר התרחבותם מדור לדור באופן שבו נולד דור שלישי, רביעי וחמישי לעוני כמעט ללא מוצא, ומצד שני – דור רביעי וחמישי לעושר מופלג, שאין בו כל צורך. וגם במהלך השנים שעד היובל הבא, התורה אינה מאפשרת שוק פרוע וחזירי, אלא היא מחייבת את החברה ואת החזקים בה בחובות רבות ואוסרת איסורים, על מנת לקדם את הצדק והשוויון.

 

האם ניתן ליישם את היובל בחברה המודרנית? ספק רב. מה שחשוב אינו מילוי המצווה כלשונה, אלא אימוץ רוחה וערכיה ויצירת דרכים מעשיות להגשמתה בימינו. המצווה יוצאת נגד בולמוס ההתעשרות, רדיפת הבצע חסרת הגבולות והבושה וקוראת להתערבות חברתית לצמצום הפערים בחברה ככל הניתן.

 

איך עומדת החברה הישראלית אל מול המסרים של הפרשה הזאת? אם להיות ישרים עם עצמנו... יש מקום רב לתיקון. הפערים הכלכליים בתוכנו הם מן הגדולים בעולם המערבי. פערי השכר עצומים. שכר הבכירים על חשבון הקופה הציבורית הוא התגלמות החזירות חסרת הבושה. מקרי השוחד בצמרת ההנהגה, שאליהם נחשפנו בשנים האחרונות, הם ביטוי לאותה תאוות בצע חסרת גבולות, הפוגעת בחברה ובסביבה. פערים אדירים בחינוך מנציחים את העוני ומעמיקים את הפערים הכלכליים.

 

מזה למעלה משלושה עשורים, ההפרטה הייתה לדגל המרכזי – לא הפרטה פרגמטית במקומות שבהם היא נחוצה כדי לאפשר לכלכלה לפעול ולנוע למען החברה כולה, אלא הפרטה כאידיאולוגיה חובקת עולם, ללא גבולות; הפרט ככל יכולתך, הפרטה גלויה וסמויה – כולל בחינוך, בבריאות, ברווחה ובביטחון הפנים. וכך גם הרעיונות של הפרטת קרקעות הלאום.

 

המסר המרכזי של מצוות השמיטה והיובל הפוך – המסר הוא שהאדמה אינה שייכת לנו, אין אנו הבעלים שלה העושים בה כרצוננו, אלא היא נחלת הכלל, נועדה לטובת הכלל ואנו בני רשות לעבדה ולשמרה, לתקופה קצובה. פסוק המפתח בפרק, הנוגע לסוגיית הבעלות על הקרקע, הוא: "וְהָאָרֶץ לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת כִּי-לִי הָאָרֶץ, כִּי-גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם עִמָּדִי" (ויקרא כה, כג).

 

לתובנה שהאדמה אינה עסק פרטי, אלא היא שייכת לכלל, יש גם משמעות אקולוגית גדולה. המשמעות היא שאל לנו לראות במשאבי הטבע מקור לרווח חומרי פרטי, אלא עלינו להשתמש בהם באופן מושכל ואחראי לטובת החברה כולה ולטובת הדורות הבאים. פרשת "הולילנד" מעידה על הקשר ההדוק בין החומרנות שאינה יודעת שובע, לבין הפגיעה בסביבה ובנוף.

נכתב על ידי הייטנר , 27/5/2015 23:49   בקטגוריות חברה, חינוך, יהדות, כלכלה, משפט, שחיתות, תרבות  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



ויקרא כד: עין תחת עין - ממון


פרק כ"ד עוסק בנושאים שונים. לא כל הכתוב בו קל לעיכול בעיניים של אדם מודרני, אך מכל דבר יש לנו מה ללמוד, וכל אמירה היא אתגר לְמדרש, על מנת להפיק ממנה את המסר הראוי לנו בימינו.

 

את המודל לדרך ההתמודדות עם הכתוב בפרשה קיבלנו מחז"ל. בפרשה נאמר: "וְאִישׁ כִּי-יִתֵּן מוּם בַּעֲמִיתוֹ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה כֵּן יֵעָשֶׂה לּוֹ. שֶׁבֶר תַּחַת שֶׁבֶר עַיִן תַּחַת עַיִן שֵׁן תַּחַת שֵׁן, כַּאֲשֶׁר יִתֵּן מוּם בָּאָדָם כֵּן יִנָּתֶן בּוֹ" (ויקרא כד, יט-כ). מצד אחד, יש כאן אמירה חשובה מאוד, בדבר הצורך להילחם ללא פשרות באלימות, ובפרט באלימות הקשה ההופכת אדם לנָכֵה. זהו מסר חשוב וחיוני ורלוונטי לימינו. אולם הצד השני של המטבע, הוא שהעונש למי שעשה זאת אלים מאוד אף הוא – יש לגרום לו לאותה הנכות שהוא גרם. האם חברה מתוקנת יכולה להרשות לעצמה ענישה פיזית כזאת? האם באמצעות ענישה פיזית אלימה כזאת ניתן להעביר מסר חד משמעי השולל את האלימות?

 

חז"ל שאלו את השאלה הזאת כבר לפני אלפיים שנה, והיה להם אומץ בלתי רגיל לחולל רפורמה גדולה, המשנה באופן מהותי חוק מפורש של התורה, כיוון שאמות המידה הערכיות והמוסריות שלהם אינם מאפשרים להם לחיות אתו. והם קבעו הלכה: "עין תחת עין – ממון". את הענישה הגופנית הם המירו בפיצוי כספי. במהלך משפטי מזהיר, הם הבהירו שמשמעות המושג עין תחת עין, פירושה עין במקום עין. אבל האם עקירת העין של הפוגע, תסייע לנפגע? תחזיר לו את עינו? לכן, הם דרשו את הפסוק, כדרישה מן הפוגע לפצות את הנפגע בסכום שווה ערך לנזק, כלומר לשלם לו פיצוי על עינו שנפגעה, ומן הסתם מדובר בפיצוי משמעותי. על פי המחקר, כבר בתקופת בית שני, הסנהדרין פסקו על פי כלל זה.

 

לצערי, במהלך הדורות אבד האומץ ההלכתי שבו ניחנו חז"ל, שחוללו מהפיכה ביהדות. אולי האתגר המהפכני הזה הוא האתגר הרוחני החשוב של דורנו.

 

בפרק, אנו מצווים להוציא להורג ברגימה את מי שקילל את אלוהים. בפרק אף מתואר מקרה כזה. הדרישה הזאת מזעזעת ובלתי מתקבלת על הדעת בתפיסה בת ימינו. ולמרבה הצער היא קיימת בימינו, כפי שראינו בטבח במערכת העיתון "שארלי הרדו".

 

ומה בכל זאת ניתן ללמוד ממנה? את הרגישות של בני אדם לכבוד אמונתם הדתית, ולמשמעות הפגיעה בהם כאשר פוגעים באלוהיהם. עם כל הזעזוע מהטבח במערכת העיתון, איני רואה את הקריקטורות המבזות את מוחמד והאסלאם דבר שראוי להשתבח בו, בלשון המעטה. מן הראוי שלא נראה בחופש הביטוי רשות לפגיעה בקודשי הזולת. כאשר אני רואה מפגינים רוקדים ליד שכונות ערביות בקריאות "מוחמד חזיר" ו"מוחמד מת", אני חש בושה וזעם. אולי מה שניתן ללמוד מן הפרק הזה, הוא שיש לראות בתופעות הללו פשע הראוי לענישה חמורה.

 

ולסיום, פסוק מפתח מתוך הפרק, מעביר מסר שראוי לחנך עליו ולהשתית עליו את חברתנו. פסוק כב עוסק בשוויון בפני החוק לכולם, כולל הגרים החיים בינינו:  "מִשְׁפַּט אֶחָד יִהְיֶה לָכֶם. כַּגֵּר כָּאֶזְרָח יִהְיֶה".

 

* 929

נכתב על ידי הייטנר , 26/5/2015 23:29   בקטגוריות חינוך, חברה, יהדות, משפט, תרבות, המאבק החברתי  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להייטנר אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על הייטנר ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2015 © נענע 10 בע"מ