לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

הבלוג של אורי הייטנר

מאמרים בנושאי פוליטיקה, חברה, תרבות, יהדות וציונות. אורי הייטנר, חבר קיבוץ אורטל, איש חינוך ופובליציסט

כינוי:  הייטנר

מין: זכר





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


קטעים בקטגוריה: ֳ®ֳ¹ֳ´ֳ¨. לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

צרור הערות 26.6.16


* ברקס לקוסמופוליטיות – עינינו, כעיני העולם כולו, היו נשואות לבריטניה, למשאל העם בשאלת המשך חברותה של בריטניה באיחוד האירופי.

 

איני מרוצה מהתוצאה. קיוויתי שאזרחי בריטניה יחליטו להישאר באיחוד האירופי. זאת עמדתי כישראלי. בריטניה היא מדינה ידידותית לישראל, ובתור שכזו היא משמעותית בעיצוב עמדת האיחוד בסוגיות הנוגעות לישראל, כמו התנגדות נחרצת לתופעת ה-BDS. אני מודה, שאני פרובינציאלי. השיקול שלי הוא קודם כל ישראלי, והעניין שלי הוא בראש ובראשונה באינטרס הישראלי.

 

כאשר אני מנסה לצאת מעורי ולהיכנס לעורו של אזרח בריטי, שהעניין שלו הוא בראש ובראשונה באינטרס הבריטי, ובצדק, כלל לא בטוח שזו הייתה עמדתי. היתרונות הכלכליים הכרוכים בחברות באיחוד האירופי ברורים וכן גם המחיר הכלכלי שבריטניה עלולה לשלם אם תצא ממנו. מצד שני, אני יכול בהחלט להזדהות עם הסנטימנט הלאומי וההתנגדות לשחיקת הריבונות הלאומית של בריטניה, כחברה באיחוד.

 

המסר של תוצאות המשאל, הוא שלילת התפיסה הקוסמופוליטית, החותרת למחיקת הלאומיות הנפרדת באירופה. הלאומיות וההזדהות הלאומית, התרבויות הלאומיות הנפרדות, מעשירות את התרבות האנושית, והופכות את האנושות למגוונת יותר, לעשירה יותר ולמעניינת יותר. האלטרנטיבה ללאומיות היא דיקטטורה של התאגידים העסקיים הגדולים, שהדת והתרבות שלהם היא הבצע, והיא עלולה לשחוק את אזרחי העולם ולגרום לניכור הרה אסון של בני האדם.

 

לטווח הארוך, תוצאות המשאל עשויות לחזק את המגמה של האיחוד האירופי כפדרציה של לאומים נפרדים וריבוניים לעומת המגמה של מחיקת הלאומיות.  

 

* דמוקרטיה למופת – נאומו של ראש ממשלת בריטניה ומנהיג תומכי ההישארות באיחוד האירופי דייוויד קמרון, הוא מופת של מנהיגות דמוקרטית המכבדת באמת ובתמים את הכרעת הרוב.

 

הוא לא המתין לקולות החיילים והימאים. הוא מיהר להתייצב מול המצלמות ולנאום בשידור חי. לא היה בדבריו שמץ של מרמור, של התבכיינות, של האשמות. בראשית דבריו הוא הודה לעם הבריטי שהצביע בהמוניו, על התהליך הדמוקרטי במהלך הקמפיין ועל ההצבעה. בהמשך דבריו הוא חזר על חשיבות משאל העם – יש נושאים בעלי חשיבות עליונה שבהם הריבון, העם, צריך להכריע. הוא הביע כבוד להכרעה, שעד אתמול עמד בראש הנאבקים נגדה. אף שאין הוא חייב בכך, הוא הודיע על התפטרותו בעוד חודשים אחדים, כדי שרצון העם, שבא לידי ביטוי בתוצאות המשאל, יתבטא גם בדמותה של ההנהגה – הנהגה המזוהה עם רצון הרוב. והוא התחייב להתחיל מיד במימוש ההחלטה שהתנגד לה.

 

זהו נאום שראוי שיילמד ויכנס להיסטוריה כמופת של מנהיגות דמוקרטית.

 

(לא יכולתי שלא להשוות להתנהגותו של אריק שרון לאחר משאל חברי הליכוד על ההתנתקות...).

 

* רוב מיוחד - כאשר התחלנו להוביל את המאבק לחוק משאל עם במקרה של נסיגה משטח ריבוני של מדינת ישראל, הצעת החוק דיברה על רוב מיוחד - רוב מקרב סך כל בעלי זכות הבחירה, ולא רק מבין המצביעים בפועל. הטענה הייתה, שצעד כל כך קיצוני וחמור, כמו ויתור על שטח ריבוני, אין לקבל כאשר פחות ממחצית אזרחי ישראל תמכו בו.

 

כעבור זמן קצר הורדנו את הסעיף הזה מהצעת החוק, כיוון שהבנו שאין לו כל סיכוי להתקבל. עצם הדרישה הזאת נתקלה בגינוי והוקעה: הצעה פשיסטית, אנטי דמוקרטית, אפילו "גזענית" (!) וכל הארסנל האוטומטי הזה. גם כאשר הוכחנו שבמדינות רבות, ויתור על שטח ריבוני, אם בכלל החוקה מאפשרת אותו, מחייב רוב מיוחד - דברינו נפלו על אוזניים ערלות. וכך, כדי לא לסכן את עצם קבלת החוק - ויתרנו.

 

בתוך כיממה לאחר משאל העם בבריטניה, חתמו למעלה ממיליון אזרחים בריטיים על דרישה למשאל חוזר. והטעם לדרישה - "אנו קוראים לממשלה ליישם את החוק שאם בהצבעה לא הושג רוב של 60 אחוזים ואחוזי ההצבעה לא עלו מ-75 יש לבצע משאל עם חוזר". שימו לב - מדובר כאן על דרישת רוב מרחיקת לכת הרבה יותר מזאת שלנו.

כדאי לעקוב אחרי הסיפור ואולי לקבל השראה לעדכון החוק בישראל.

 

* מדינת יהודה - הדמגוגיה האנטי ציונית מנסה לצייר מצג שווא של משחק סכום אפס בין היותה של ישראל יהודית להיותה דמוקרטית - ככל שתהיה פחות יהודית היא תהיה יותר דמוקרטית, ולהיפך. האמת הפוכה - אלו כלים שלובים. חיזוק צביונה היהודי של המדינה, יחזק את מהותה הדמוקרטית ולהיפך.

 

גדי טאוב העלה בעמוד הפייסבוק שלו פוסט ברוח זו, והוא סיים אותו בשעשוע אינטלקטואלי: "יכול להיות שכל הבעיה לא היתה צצה אם היו קוראים למדינה יהודה, ולא ישראל?"

 

שאלה מעניינת. חברי עמיקם אסם, שכנח"לאי בקיבוץ שדה בוקר זכה לצקת מים על ידיו של בן גוריון ולעבוד עמו בדיר, מעיד שבן גוריון שאל אותה שאלה בדיוק, באחת משיחותיהם.

 

התשובה שלי לשאלה ההיפותטית ברורה. אם המדינה הייתה נקראת יהודה ולא ישראל, הבעיה הייתה אותה בעיה. כלומר, אין בעיה אמתית, ולכן האין-בעיה הייתה אותה אין-בעיה. במקרה כזה, כל אזרחי יהודה היו נקראים יהודים. כדי להבחין בין הרוב הלאומי למיעוטים, היהודים היו נקראים ישראליים ובני המיעוט הערבי היו נקראים ערביי יהודה או ערבים יהודים. חוק השבות היה קובע שהמדינה תהיה פתוחה לכל ישראלי באשר הוא והיינו חותרים לעליית ישראלֵי אירופה, ישראלֵי ארצות ערב, ישראלֵי חבר העמים וישראלֵי אתיופיה. ישראל ויהודה - היינו הך. מדינת ישראל, היא מדינתו של ישראל, מדינתו של עם ישראל - העם היהודי. והיא מעניקה שוויון זכויות כל אזרחיה ללא הבדל דת, גזע ומין. כך בדיוק היה, אילו נקראה יהודה.

 

* סומך ידיי על ועדת החקירה – בינואר 1995, החליטה ממשלת רבין על הקמת ועדת חקירה ממלכתית לבדיקת הטענות על חטיפת ילדים למשפחות יוצאי תימן כדי למסור אותן לאימוץ במשפחות אשכנזיות חילוניות. נשיא בית המשפט העליון מאיר שמגר, הקים את הוועדה והעמיד בראשה את שופט בת המשפט העליון יעקב קדמי. בעקבות לחץ ציבורי, הורחבו סמכויות הוועדה לחקור טענות דומות של משפחות לילדים מעדות אחרות.

 

למה הוחלט על הקמת הוועדה? הרי קדמו לה שלוש ועדות חקירה ובדיקה, ששללו את תאוריית החטיפה הממוסדת. לשם מה יש צורך בוועדה רביעית?

 

הסיבה לכך הייתה האווירה הציבורית של חוסר אמון במסקנות שלוש הוועדות. רבין הבין את הצורך החברתי הברור בבדיקה לעומק, אחת ולתמיד, בידי גוף שלא יהיה חשוד בשום אופן בהטיה, שיזכה לאמון ציבורי מלא, ותוצאות עבודתו – תהיינה אשר תהיינה, תתקבלנה בידי הציבור באמון ובהסכמה.

 

שש שנים פעלה הוועדה. בדקה לעומק כל תיק, כל טענה, כל שמועה. מסקנותיה הצביעו על תמונה קשה מאוד של אפליה, אטימות, התנשאות ואף אכזריות ביחס לעולי תימן, לצד אנדרלמוסיה ביורוקרטית קשה. אלה גרמו לקבורת ילדים שנפטרו בלי להודיע להוריהם ולתגובה מנוכרת כלפי אבלם של ההורים ועוד. אך הוועדה שללה מכל וכל את תאוריית הקונספירציה ואת טענת החטיפות הממוסדות.

 

הוועדה בדקה למעלה מ-800 מקרים, כולל פתיחת קברים, והיא פורטה במסמך משפטי מפורט ומדוקדק בן למעלה מאלף עמודים. בבדיקה הוכח בוודאות מוחלטת ש-733 מן הילדים מתו ונקברו. לגבי 56 מקרים לא היה ממצא ודאי, והוועדה לא שללה את האפשרות שחלקם נמסר לאימוץ.

 

מי שאינו מקבל את מסקנות ועדת קדמי ומתעקש לטעון שהייתה חטיפה ממוסדת של הילדים – שום עובדה לא תזיז אותו מדעתו. גם אם תקום עכשיו ועדה נוספת, בכל הרכב שהוא, שתבחן מחדש כל מקרה ומקרה – כל תוצאה שלא תאושש את תאוריית הקונספירציה תוגדר מיד כחלק מהקונספירציה, מההסתרה ומהטיוח.

 

אני סומך ידיי על מסקנות הוועדה. בעיניי, הבעיה האמתית היא חוסר הנכונות לקבל את המסקנות ולא לקבל שום מסקנות שאינן אלו שנקבעו מראש. הבעיה האמתית היא חוסר האמון במערכת המשפט – חוסר אמון מלובה ומובנה, שעלול לדרדר אותנו לאנרכיה.

 

עם זאת, אני תומך בחשיפה לציבור של הפרוטוקולים של ועדת החקירה הממלכתית. אין כל הצדקה לחיסיון ארוך השנים על הדיונים. עצם החיסיון, מחזק את תאוריות הקונספירציה בכלל, ואת טענות  ההטיה של ועדת קדמי בפרט. דווקא מתוך אמון בוועדה, אני תומך בחשיפה. אולם, לצערי, ברור לי שגם החשיפה – תהיינה העובדות שתעלה אשר תהיינה, לא תזיז מדעתם את המאמינים בקונספירציה.

 

* הוועדה החמישית - נניח שתקום עכשיו ועדה חמישית לבדיקת הטענות הנוגעות לילדי תימן. ונניח שהיא תגיע לאותה מסקנה שאליה הגיעו ארבע הוועדות הקודמות - האם מישהו מחובבי הקונספירציה יקבל את מסקנותיה? אם ראשי / נציגי הטוענים את הטענות הללו יהיו מוכנים להיות שותפים ליוזמה של ועדת חקירה שתהיה מקובלת עליהם ויתחייבו מראש לקבל את כל מסקנותיה - אני בעד.

 

* אין גבול לרשע ולשנאה - אני מציע לקרוא את התגובה הזאת שקיבלתי, כדי לעצור ולהבין עד לאן עלולה להידרדר השנאה, אם לא נדע לעצור אותה. החרא העלוב והמנוול שאני מצטט כאן, ששמו אבנר גרון, מוכיח שלא רק הטמטום הוא דבר שאין לו גבול, אלא גם הרשע. "רוב ילדי תימן האבודים נרצחו על ידי הרופאים של מפא"י הרשעה. או מתוך תפיסה ספרטנית של רצח תינוקות שאינם מושלמים בריאותית. או מתוך תפיסה ניאונאצית של צמצום מספרם של בני עדות המזרח שלימים החליפו את שלטון מפא"י במדינה. יש לחשוף את הפרוטוקולים במיידי. כנראה שהנאצים של מפא"י כבר מתו. אבל חובה לראות באיזה עמדות מפתח במדינה, בבתי המשפט, בפרקליטות, בתקשורת, באקדמיה, אוחזים צאצאיהם!!!! זאת, על מנת שניתן יהיה לבוא חשבון איתם!!!!!" הנאצים של מפא"י מזכירים לו, כנראה, תהליכים לפני 70, 80 ו-90 שנה...

 

* אני מודאג - אני ממש מודאג באשר למצבם של אלה המזהים בישראל ניצני פשיזם ותהליכים המזכירים להם את גרמניה לפני 70, 80 ו-90 שנה, שמא בסוף הם גם יאמינו בבדיה הזאת. במקרה כזה, הם יהיו כבר במצב חשוך מרפא. אני מקווה בשבילם, שלפחות פעם ביום הם קורצים לעצמם, להזכיר לעצמם שהטיעון הזה הוא רק רטוריקה פוליטית דמגוגית, ושהם שומרים על עצמם לבל יתחילו להאמין בה.

 

* טוב לישראל או רע לישראל? – בבחירות לנשיאות ארה"ב אני תומך בהילארי קלינטון. לא מאהבת מרדכי אני תומך בה, אלא כמועמדת מול טראמפ.

 

טראמפ הוא בריון, דמגוג, בור וקל דעת. עצם המחשבה שהעוצמה הגדולה בעולם והשליטה במזוודה הגרעינית של ארה"ב תהיה בידיו, מדירה שינה מעיניי. במקרה זה, באופן חריג, השיקול שלי כאזרח העולם קודם לשיקול שלי כישראלי.

 

אך גם בשיקול האינטרס הישראלי אני מעדיף את הילארי קלינטון, על הבלתי נודע של טראמפ. טראמפ בור ועם הארץ בכל ענייני מדיניות חוץ ובכל הקשור למזרח התיכון ולישראל. הוא בלתי צפוי לחלוטין. הוא חף מהסנטימנט הפרו ישראלי הבסיסי של האמריקאים.

 

טראמפ אמר במהלך הקמפיין שעל ישראל לשלם על הסיוע הכלכלי והביטחוני שהיא מקבלת מארה"ב. הסיוע הזה, הנובע כמובן במידה רבה מן האינטרס האמריקאי, הוא בעל חשיבות אסטרטגית עליונה בעבור ישראל. הסיוע הכלכלי מסייע לישראל מיום הקמת המדינה. הסיוע הביטחוני - מאז עסקת ה"הוק" בשנות ה-60 המוקדמות ובקצב הולך וגדל עד ימינו, כולל, ואף ביתר שאת, בתקופת כהונתו של אובמה (כפי שנוכחנו רק השבוע, בהגיע מטוס ה- f-35). מעולם לא היה נשיא אמריקאי שהתבטא בנושא זה כמו טראמפ, כיוון שמעולם לא היה נשיא אמריקאי שהתייחס לברית עם ישראל במונחי ביזנס.

 

טראמפ הכריז במסע הבחירות שעל ארה"ב להיות נייטרלית בסכסוך הישראלי פלשתינאי. אף נשיא אמריקאי לא היה נייטרלי בסכסוך הזה. ישראל היא בעלת בריתה של ארה"ב, ובעלת ברית אינה נייטרלית. אפילו קרטר, האנטי ישראלי והאנטישמי, עבר את הרדיקליזציה הזאת רק אחרי שסיים את תפקידו. יש בתוכנו מי שמזהים פרו-ישראליות עם תמיכה בעמדות הליכוד. זאת טעות. פרו-ישראליות היא תמיכה בישראל, וגם עמדות מפלגת העבודה, שאיני שותף להן, הן פטריוטיות לעילא ולעילא. תמיכה אמריקאית בעמדות אלו, אינה מבטאת בשום אופן אנטי ישראליות, גם אם היא כרוכה במחלוקות עם ישראל. אגב, עם כמה מן הנשיאים שנחשבים לידידותיים מאוד עם ישראל, היו העימותים החריפים ביותר. כך, למשל, רונלד רייגן, שהטיל על ישראל סנקציות בעקבות חוק הגולן והפצצת הכור העיראקי, שניסה לכפות נסיגה לקווי 4.6.67 במסגרת "תכנית רייגן" והיה הראשון להכיר באש"ף. גם אובמה, שאני מתנגד מאוד למדיניות החוץ שלו, הוא ידיד ישראל, למרות שמדיניותו הפייסנית כלפי איראן, פגעה קשות בישראל, כמו עוד שגיאות גסות בהתנהלותו הבינלאומית. נייטרליות באשר לישראל?! טראמפ הוא המועמד הריאלי לנשיאות הראשון שהעלה אמירה חמורה זו על דל שפתיו.

 

על כך ישיבו לי, בצדק, שהוא אמר גם דברים אחרים, הפוכים, פרו ישראליים מובהקים. וזה נכון. אם הוא יבחר, יתכן שהוא יהיה פרו ישראלי, אך באותה מידה יתכן שהוא יהיה אנטי ישראלי.

 

לעומת זאת, הילארי קלינטון לא תפתיע אותנו. היא ידידת ישראל, שהייתה יכולה בהחלט להשתלב, מבחינת עמדותיה, בצמרת מפלגת העבודה. מן הסתם, תהיינה עמה מחלוקות מדיניות, אך הן תהיינה מחלוקות בין ידידים. בתוך "המישפּוּחֶה".

 

* סרבן שלום - סרבן השלום אבו מאזן סירב לפגוש את הנשיא ריבלין. סרבן סדרתי.

 

* דוקטור להכחשת השואה – מכחיש השואה המדופלם אבו מאזן, ממחזר עלילת דם אנטישמית בת 700 שנה, על פיה היהודים הנם מרעילי בארות. אירופה שמעה ולא התרגשה. היא רגילה.

 

אגב, עלילת הדם המחודשת הזאת היא מבית היוצר של, איך לא, "שוברים שתיקה".

 

* הפרוטוקולים של זקני התעשיה הביטחונית – אחד המאפיינים קבוצות רדיקליות ומיליטנטיות, הוא פילוגים ופילוגי פילוגים לקבוצות קטנות וקיצוניות יותר, בשם טוהר האידיאה הפנאטית. כל פלג פורש מקודמו כיוון שאינו מספיק קיצוני.

 

ב"מקור ראשון" התפרסמה כתבה המתארת את הקצה הפנאטי ביותר (בינתיים?) של השמאל הרדיקלי האנטי ישראלי בישראל. לדוגמה, מסופר שם על תועמלן אנטי ישראלי קיצוני הפועל בארה"ב, ערן אפרתי, שהיה מראשוני וראשי "שוברים שתיקה" שפרש ממנה כי היא ... מתונה (!) מדי ומשת"פית של הממסד הציוני.

 

המנטור של המנוולים הללו הוא פרופ' ישראלי לאנתרופולוגיה, ג'ף הלפר, "מרצה בחסד" כהגדרת ישי פרידמן מ"מקור ראשון", מייסד "הוועד נגד הריסות בתים" ועוד רסיסי קבוצות רדיקליות מיליטנטיות.

 

המסר של הלפר וחסידיו, הוא שהכיבוש, כולל עזה שכידוע גם היא כבושה, נועד להפוך את הפלשתינאים לעכברי מעבדת ניסויים של תעשיות הנשק ושיטות הדיכוי של ישראל. אחת לכמה שנים ישראל יוצאת למבצע ומפעילה את כל כלי הנשק החדישים שלה נגד האוכלוסיה האזרחית הפלשתינאית הבלתי מוגנת, כדי להוכיח לעולם את יכולותיה, על מנת שתוכל לייצא את הנשק ואמצעי הדיכוי.

 

וכך ישראל מסכנת את האנושות כולה, ואף שולטת בה, באמצעות התעשיות הביטחוניות, שהפכו את העולם לתלוי בה. אך בכך לא די, ישראל מאיימת על העולם גם בנשק גרעיני. המצגות של החבורה מציגות איך הנשק הגרעיני מאיים על אירופה. האיום אינו נאמר במישרין, אלא רק באמירות עמומות שישראל תשתמש בכל האמצעים אם יהיה סכנה לביטחונה, והעולם כבר מבין את המסר. לכן המסר שלהם לעולם הוא כבר לא דאגה לפלשתינאים, אלא החרבת ישראל כדי להציל את האנושות. אפרתי: "בעבר הייתי אומר שהמצב של הפלשתינאים הוא משבר אנושי וכולנו צריכים להיות בצד הנכון של ההיסטוריה. אבל עכשיו כבר לא משנה לי אם זה מה שאתם חושבים. אתם לא חייבים שיהיה אכפת לכם מהפלשתינאים או מהישראלים, אבל בבקשה חברים, שיהיה אכפת לכם מעצמכם. אתם הבאים בתור. וזו הסיבה לכך שאתם צריכים להצטרף אלינו, לתנועת ה-BDS, נגד ישראל. צריך לחתוך את זה מהיסוד. מהכסף. אנחנו רוצים להתנגד להם גלובלית, כי זה משפיע עליכם בכל דקה. אתם הבאים בתור".

 

אפשר לזלזל בשולי השוליים הללו, אבל הם מסוכנים. החבורה הזאת קרובה, למשל, למנהיג הלייבור קורבין, והם בין אלה שהשפיעו עליו וגרמו לו לאמץ את התפיסה האנטי ישראלית והאנטישמית הקיצונית שלו.

 

המעניין הוא, כפי שהלפר הודה בראיון ל"מקור ראשון" בגילוי לב, שהפלשתינאים מסרבים לשתף אתו פעולה כי... הוא ישראלי. הוא אינו יכול להרצות באוניברסיטאות שלהם, כפי שגם עמירה הס סולקה מביר זית. הוא לא מצדיק זאת, אבל בהחלט מבין אותם ובמקומם היה נוהג אותו הדבר. הוא לא נפגע מכך, כי "זה לא אישי". על דברים אחרים הוא בהחלט תוקף את הפלשתינאים: "אני לא יכול לשחרר את פלשתין. הם צריכים להוביל את המאבק, ואם הם מסתגרים – וזה מה שקורה היום – אין כיוון למאבק". בסך הכל הוא רואה את עצמו מתון. "אני בעד מדינה דו-לאומית, כלומר אני מקבל את זה שהלאום הישראלי יחיה לצד הלאום הפלשתינאי". תודה, באמת. מאיה וינר, אחת הפעילות של הפלג הזה, סבורה שהפתרון הוא שהיהודים יהיו מיעוט במדינה הפלשתינאית. "הרעיון שהיהודים לא יכולים להיות מיעוט הוא מצחיק... הרי זה מתרחש בכל העולם. יהודים חיים כאן [בארה"ב] כמיעוט בדמוקרטיה. הם חיים בטהרן כמיעוט".

 

הפתרון הוא החרבתה של ישראל, כך שהיהודים יהיו מיעוט בפלשתין.

 

איינשטיין טעה. הוא טען שהדבר היחיד שאין לו גבול הוא הטיפשות. מסתבר שגם לאוטו-אנטישמיות אין גבול. ... אפילו "שוברים שתיקה" (!) לא קיצונים דיים בעבורם...

 

* הגבול השפוי – ירדן מאוימת בידי הטרור האיסלמיסטי בגבולותיה עם סוריה, עיראק וסעודיה. יש לירדן רק גבול שפוי אחד – גבולה עם ישראל, מחמת גדר עד עקבה – עמק הירדן, בקעת הירדן, ים המלח  והערבה בואכה מפרץ אילת.

 

הירדנים לא יעזו להודות בכך בפומבי, אך האסון הגדול ביותר שעלול לסכן את עצם קיומם, הוא גבול טרור נוסף עם מדינה פלשתינאית לאורך בקעת הירדן. במציאות כזו, ירדן תהיה מדינה במצור.

 

* בלתי חוקתי - אני נגד הפניה של ח"כים לבג"ץ (ובוודאי לאינפלציה בפיניות כאלו) ואני נגד הצעת החוק המנסה לאסור את הפניה הזאת. החקיקיזציה והמשפטיזציה הן שתי רעות חולות, תאומות סיאמיות.

 

יש לקיים שיח פתוח על הנושא ולהצביע על הפגיעה של האינפלציה הזאת בשיטה הפרלמנטרית ובדמוקרטיה, אך שלילת זכות העתירה לבג"ץ, שהיא זכות בסיסית של כל אזרח, מנבחרי הציבור, היא אבסורדית, בלתי חוקתית ו... לא תעמוד במבחן בג"ץ, והפעם בצדק. אגב, לא אחת גם שופטי בג"ץ יצאו נגד ריבוי הפניות של ח"כים לבית המשפט.

 

אם הצעת החוק של ח"כ קיש תוליד דיון ציבורי בנושא - טוב. אך אסור שהיא תתקבל, כי היא אנטי דמוקרטית.

 

מן הראוי שהכנסת תגבש כללי אתיקה, שבהן הפניה של ח"כ לבית המשפט תהיה מוצא אחרון, במקרה חריג ביותר. אך בשום אופן אין לשלול את זכותו כאזרח.

 

* פרגון לבית היהודי – ח"כ עיסאווי פריג' (מרצ) לשרת המשפטים איילת שקד: "מבחינה אזרחית העשייה של מפלגת הבית היהודי הפתיעה יחסית לשרים שהיו במפלגות אחרות לפניכם. שנים לא קם בית דין שרעי אחד, ואת בתקופה כל כך קצרה עשית את זה".

 

לא אחת יש לי ביקורת על "הבית היהודי", אך בנושא יחסם של שרי מפלגה זו למגזר הערבי, הם ראויים לשבח. וגם ח"כ פריג' ראוי לשבח על גילוי היושרה, שכל כך נדירה בפוליטיקה הישראלית.

 

* דמוקרטיה ייצוגית - דבריו המוזרים של ח"כ ביטן בשבתרבות, מגלמים את מהות הדמוקרטיה הייצוגית. יש בעם טיפשים, וגם הם ראויים לייצוג.

 

* אדם נשך כלב - אם המוקיון אורן חזן יבחר גם לכנסת הבאה, יהיה זה באשמת התקשורת. התקשורת, שאוהבת את הקוריוז, את הצהוב, את ה"אדם נשך כלב", אינה מתעניינת בח"כ נורמטיבי, חרוץ, הממלא את שליחותו הציבורית נאמנה, המקדיש את עתותיו למען הציבור. התקשורת אוהבת את המוקיון, בונה אותו, מתמסרת לו והוא מתמסר אליה. במוסף "הארץ" האחרון הוקדש לו המדור הפופולארי "ענייני פנים". כמובן שלא בזבזתי כמה דקות יקרות כדי לקרוא את הבליו, אולם כותרת הקישור באתר הייתה "ביום בו אהיה ראש הממשלה".

 

            * ביד הלשון

 

שולה – מבחינה לשונית נטו, יש היגיון בהצעה לתרגם לעברית את המילה פריפריה לשולה. פריפריה הוא היקף העיגול, היא האזור המרוחק מן המרכז, ומה שרחוק מן המרכז הוא השוליים.

 

אולם אין דבר כזה "מבחינה לשונית נטו", כיוון שהלשון אינה תופעה תיאורטית ואין היא מתקיימת בתנאי מעבדה. השפה היא תופעה תרבותית וחברתית. משמעותה של מילה, אינה רק לוגית אלא חברתית. מבחינה חברתית, המילה שוליים מבטאת את מי שנדחק מן החברה, על סף נפילה אל מחוצה לה. הפריפריה אינה מקום, אלא בראש ובראשונה האנשים החיים במקום, ואיש אינו רוצה ואינו מוכן להיות בשולי החברה.

 

אני נולדתי וגדלתי במרכז, ברמת גן, ובחרתי לחיות בפריפריה של הפריפריה, בקיבוץ אורטל שבצפון הגולן. רוב חיי אני באורטל ולאורך השנים לא חלף בי אף להרף עין הרהור חרטה או אפילו ספק. בחרתי לחיות בפריפריה הגיאוגרפית, אך במרכז ההגשמה הציונית ועיצוב גבולותיה של מדינת ישראל. ולכן, תפיסתי את עצמי ואת חבריי תושבי הגולן ותושבי הגליל, רחוקה מלהיות של שוליים – ההיפך הוא הנכון.

 

לא חייבים למצוא מונח עברי לכל מילה אוניברסלית, אך דווקא למילה פריפריה יש מונח עברי יפה – סְפָר. המשמעות של סְפָר היא גבול. הקונוטציה של המילה סְפָר בטרמינולוגיה הציונית חיובית ביותר וכזו תדמיתם של אנשי הסְפָר. ולכן, נכון להרחיב את המונח לפריפריה כולה.

 

בימים אלה מציינת רשת ג' 40 שנה להיווסדה. עם פתיחתה של רשת ג' (עוד במתכונתה הישנה, בטרם היתה לרשת המוסיקה הישראלית), הסלוגן שלה היה "בקצה הסקאלה ובמרכז העניינים". מיקומה של התחנה ב-AM היה בקצה הסקאלה של הרדיו, והמסר היה שהפריפריה הגיאוגרפית (המיקום ברדיו) היא המרכז המהותי.

 

אני מאמץ את הסלוגן הזה למיתוג הסְפָר.  

 

* "חדשות בן עזר"

נכתב על ידי הייטנר , 26/6/2016 00:07   בקטגוריות אורטל, אנשים, הזירה הלשונית, היסטוריה, חברה, חוץ וביטחון, יהדות, משפט, עולם, פוליטיקה, ציונות, שואה, תקשורת  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



צרור הערות 22.6.16


* מתקפת החוליגנים – מה מטרתם של החוליגנים העוסקים בהסתה ושיימינג נגד מ"פ בצה"ל, המבצע את תפקידו ואומר אמת במשפט צבאי? מטרתם להלך אימים על העדים, כדי שישקרו בבית המשפט.

 

צבא המבוסס על אדני שקר, אינו צה"ל אלא כנופיה. צבא שיתבסס על שקר, כמו שמנסים להפוך אותו החוליגנים הללו, הוא צבא מובס.

 

על הדמוקרטיה הישראלית להתגונן מפני החוליגנים, המנסים להרוס את המדינה ואת צה"ל.

 

* אינו חסין מביקורת – אני מעריך מאוד את רס"ן תום נעמן. לא על כך שאמר אמת בבית המשפט. זה מובן מאליו. אני מעריך אותו לאור כל מה ששמעתי וקראתי בימים האחרונים על אודותיו כלוחם וכמפקד.

 

עם זאת, גם הוא אינו חסין מביקורת. איך זה קרה שבפלוגה שלו צמח גידול הפרא אוראל אזריה? האם כמפקד חינך את חייליו על ערכי צה"ל ופקודותיו באופן שאף חייל לא ינהג כאזריה? האם הוא היה מודע לכך שיש לו חייל כזה בפלוגה? אם כן, מה הוא עשה בנדון? אם לא, איך זה קרה?

 

* הסתה פרועה – מיהם "המתנחלים"? חצי מיליון אזרחים ישראליים, רובם המוחלט אזרחים טובים, נאמנים, שומרי חוק, פטריוטים, משרתים ביחידות הטובות ביותר בצה"ל, משלמים מסים, מתנדבים בקהילה. לא כולם, נכון. ציבור המתנחלים הצמיח גם גידולי פרא כמו "נוער הגבעות". אך אלה מיעוט קטן ביותר, שרוחו מנוגדת בתכלית לרוח הרוב המוחלט של המתנחלים.

 

על הציבור הזה כתב עופר נוימן, דוברו של יו"ר האופוזיציה ומפלגת העבודה יצחק הרצוג, פשקוויל הסתה פרוע, ובו נאמר, בין השאר: "המתנחלים הם חלאות שבנו בריכות על חשבון הדם של הילדים שנרצחים". התוכן והסגנון מוכרים מאוד. מקורות ההשראה לדבריו קשורים לתהליכים באירופה לפני 70, 80 ו-90 שנה.

 

עופר נוימן אינו אדם פרטי. הוא מייצג מפלגה, המכנה עצמה "המחנה הציוני". דקה לאחר שהנ"ל העלה את פשקוויל ההסתה, היה עליו לראות את הדלת החוצה. במקום לפטרו לאלתר, הרצוג גמגם שהפוסט "שגוי מאוד" והזמין אותו לשיחת נזיפה. נזיפה עקרה, שלא הביא לפיטוריו.

 

אם הרצוג רוצה, לשם שינוי, להוכיח מנהיגות, עליו לפטר לאלתר את דוברו.

 

* פלקטים - "אני לא מצליח להבין מה הדעות שלך" כתב לי מישהו. "תחליט אם אתה ימין או שמאל".

 

טוב, אני רגיל לזה... יותר משהתגובות הללו מעידות עליי, הן מעידות על המגיבים; אנשי השחור-לבן, שצר עולמם כעולם פלקט.

 

כאשר אני מגנה את ההסתה נגד תום נעמן ונגד המתנחלים אני מגלה עקביות ונאמנות למצפן הערכי שלי. לעומת זאת, מי שמגנים את ההסתה נגד הקצין ושותפים להסתה נגד המתנחלים ותמונת הראי שלהם - המגנים את ההסתה נגד המתנחלים ומסיתים נגד הקצין, אינם אלא צבועים.

 

* מפני שיבה תקום – החוק שאישרה ועדת השרים לחקיקה, הפוטר בני 80 ומעלה מעמידה בתור, הוא חוק יפה וראוי; חוק חברתי, אנושי ויהודי. חוק הראוי למדינה יהודית; מדינתו של עם שהנחיל לעולם כולו את "מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם, וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן". ראויה השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל לשבח על יוזמתה ובכלל על פעולתה הברוכה. היא אינה נהנית מבולטות תקשורתית, אולי כיוון שהתקשורת אוהבת מתלהמים ומופעי "קאט דה בולשיט" למיניהם, אולם היא מבצעת במסירות ונאמנות את תפקידה, לתועלת הציבור ולטובת אזרחי ישראל.

 

* להגנת הסביבה – כמעט חודש חלף מאז התפטרותו של אבי גבאי מתפקיד השר להגנת הסביבה, ודומה ששר האוצר כחלון די נהנה להחזיק את המשרד בידיו ואינו מאותת על מינוי שר חדש לתפקיד. יש בסיעתו ח"כים מוכשרים ורציניים שיכולים למלא את התפקיד בהצלחה ומחויבות, כמו הח"כים אלאלוף ורחל עזריה. מינוי לאלתר של שר, הוא הדבר הטוב והנכון, בראש ובראשונה, לאינטרס הלאומי החשוב של הגנת הסביבה – נושא בעל חשיבות רבה לעתיד המדינה, לעתיד הארץ, לעתיד החברה הישראלית ויש לו משמעויות רבות גם ליחסי החוץ של ישראל. מדובר בתחום שבאופן מובהק - פעילותו היא למען הדורות הבאים. מינוי שר לאלתר טוב ונכון גם מבחינת השיקול הפוליטי של "כולנו" (גילוי נאות – המפלגה שנתתי לה את קולי בבחירות), שהפסידה חבר בממשלה, והאינטרס שלה הוא למלא בהקדם את החסר.

 

האם כחלון מנסה לחקות את דרכיו הרעות של נתניהו – ניסיון לריכוז מקסימום כוח בידיו, על חשבון אינטרס הציבור? האם בדומה לנתניהו גם כחלון מפחד לחלק את התיק לח"כ מסוים, שמא הוא יעורר נגדו כעס של ח"כ אחר? או שמא, בדומה לנתניהו גם כחלון הבטיח הבטחות זהות למספר אישים וככדי שלא להסתבך הוא מעדיף לא לקיים את ההבטחה לאף ח"כ?

 

לא ברור. אני משוכנע שאיני היחיד שתמך בכחלון - לא כדי שיהיה תואם נתניהו, אלא להיפך. התנהלותו מאכזבת.

 

* עדש – בראשית השבוע חוויתי חוויה נפלאה – השתתפתי בכנס השנתי ה-13 לחקר הזמר העברי, "מי אני? שיר ישראלי", של המרכז לחקר השיר הישראלי באוניברסיטת בר-אילן, בשיתוף גל"צ. יומיים של הרצאות מרתקות ומופעים מקסימים. ערב קסום משירת יאיר רוזנבלום – "מיתרים מתנגנים ברטט", בביצוע זמרים, נגנים ומעבדים מן הפקולטה למוסיקה רב תחומית באקדמיה למוסיקה בירושלים, בהדרכת פרופ' מיכאל וולפה. ערב מחווה והענקת אות הוקרה על מפעל חיים לאביהו מדינה.

 

אני רוצה לספר על הרצאה מרתקת אחת. פרופ' תומאש נובוטני מאוניברסיטת אוסטראבה, צ'כיה, הרצה בעברית רהוטה ושוטפת, רוויית הומור, על טרנד אדיר בצ'כיה, של התחברות למוסיקה יהודית וישראלית. הוא החל בכך לפני כעשרים שנה, בתכנית שנקראה עד"ש – עברית דרך שירים. לימוד השפה העברית באמצעות חשיפה לזמר העברי. במסגרת התכנית הוא הקים מקהלת נשים. לימים הוא הקים מקהלת גברים. והכל – שירה בעברית. ומכאן התופעה הלכה והתפשטה בכל רחבי צ'כיה כאש בקצה קוצים.

 

הוא הקרין מספר שירים של המקהלות. ממש מרגש לראות ולשמוע עשרים סטודנטיות צ'כיות יפהפיות שרות בעברית, או לשמוע מקהלה בת 300 איש שרה בחמישה קולות את "הליכה לקיסריה" ("אלי אלי").

 

אנו נחשפים רבות לתופעות של אנטישמיות ו-BDS למיניהן, וכל כך נעים ומרענן להיחשף לתופעה הפוכה, של פילושמיות, אהבת ישראל, הערצת מדינת ישראל ותרבותה.

 

            * ביד הלשון

 

חורשת טל – משחר ילדותי למדתי ששמה של חורשת טל, שבעמק החולה, נובע מהימצאותם במקום של 39 עצי אלון עתיקים. 39 בגימטריה = טל.

 

עד לאחרונה היה לי ברור שאכן, זה מקור השם. רק לאחרונה התחוור לי שאין זו אלא אגדה אורבנית.

 

מקור השם, בדומה למקור השם של קיבוצי – אורטל, הוא פסוק המדבר על הטל. במקרה זה הפסוק הוא מתהילים, המתאר את הנוף הנצפה מחורשת טל – החרמון. הפסוק הוא "כְּטַל חֶרְמוֹן שֶׁיֹּרֵד עַל הַרְרֵי צִיּוֹן...".

 

ניסיתי להבין מאין נובעת הטעות, וזו התיאוריה שלי.

 

ראשית, יש בלבול עם אתר אחר ששמו נובע ממספר עצי האלונים העתיקים הנטועים בו. כוונתי לחורשת הארבעים שבפארק הכרמל.

 

אך כיצד הדבר מתקשר דווקא לאתר הזה, חורשת טל?

 

זאת אני למד משמה הערבי של החורשה - סג'רת אל-עשרה (חורשת העשרה). שם זה קשור באגדה ערבית, המספרת על עשרה ממלווי מוחמד שחנו בפלגי הדן. לא היו באזור עצים לקשור אליהם את הסוסים. לפיכך תקעו המלווים את מקלותיהם באדמה וקשרו אליהם את הסוסים. המקלות הכו שורשים והפכו לעצים גדולים, מהם התפתחה החורשה.

 

כנראה שהאגדה הזאת, שהעניקה לחורשה את שמה הערבי, התערבבה עם השם העברי בהסבר יצירתי אך לא נכון, על אודות מקור שמה של החורשה.

 

* "חדשות בן עזר"

נכתב על ידי הייטנר , 22/6/2016 00:47   בקטגוריות איכות הסביבה, חברה, חוץ וביטחון, משפט, פוליטיקה, עולם, תקשורת, תרבות, צבא  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



ישעיהו נח: הֲכָזֶה יִהְיֶה צוֹם אֶבְחָרֵהוּ


יום הכיפורים. מאתמול אחרי הצהרים, המתפללים לא הכניסו דבר לפיהם – לא מאכל ולא משקה. הם מתנזרים ממאכל ומתשמיש ומכל ענייני הגוף. רק מתפללים, מתחננים, קוראים לאלוהיהם, בוכים וזועקים, מתירים נדרים, מכים על חזותיהם "על חטא" בתפילות הווידוי הרבות במהלך היום הגדול והנורא, משתרעים על הארץ ב"וַאֲנַחְנוּ כּוֹרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים וּמוֹדִים לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא". וקוראים בתורה ומגיעים להפטרה.

 

ההפטרה היא פרק הנביאים שחז"ל קבעו לקריאה ביום הכיפורים. וכאן מצפה למתענה המתפלל הפתעה מאתגרת. חז"ל העמידו לנגדו מראה, בדמות נבואת תוכחה של ישעיהו. ישעיהו נוזף בו, נוזף בעם ישראל. על מה? על כך שלא צמו כראוי? על כך שלא התפללו? על כך שלא היכו זעקו השמימה?

 

ההיפך הוא הנכון. את זה הם עשו גם עשו. אבל אלוהים אינו זקוק לכך ואינו חפץ בכך, מתריס הנביא. "הֲכָזֶה יִהְיֶה צוֹם אֶבְחָרֵהוּ?! יוֹם עַנּוֹת אָדָם נַפְשׁוֹ? הֲלָכֹף כְּאַגְמֹן רֹאשׁוֹ וְשַׂק וָאֵפֶר יַצִּיעַ - הֲלָזֶה תִּקְרָא צוֹם וְיוֹם רָצוֹן לַיהוָה?!". כמו בראשית הספר: "מִי בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם רְמֹס חֲצֵרָי?"

 

הנביא מצטט את המתפללים והצמים, התמהים על כך שתפילתם אינה נענית, וצומם אינו מחולל שינוי במצבם. "לָמָּה צַּמְנוּ וְלֹא רָאִיתָ עִנִּינוּ נַפְשֵׁנוּ וְלֹא תֵדָע?" והוא לועג להם על עצם המחשבה, שחפצו של האלוהים הוא בצום שלהם. "אתם מתחזים", אומר להם הנביא. מתחזים לְ"גוֹי אֲשֶׁר צְדָקָה עָשָׂה וּמִשְׁפַּט אֱלֹהָיו לֹא עָזָב". אבל הכל חיצוני, ריק. פולחן לשמו. הפולחן הוא סמל. אין כל חפץ בו, ללא המהות שאותה הוא אמור לסמל.

 

צום ותפילה, כלומר מילוי המצוות הפולחניות, מצוות שבין אדם למקום, הוא מעשה ריק מתוכן, אם הוא מנותק מצדק חברתי. הנביא מתאר את החברה, כחברה דתית מאוד, כלומר דבקה במצוות הפולחניות ומקפידה בהן על קלה כחמורה. הוא מביט על הדתיות הזאת ומפטיר בבוז, שהכל חרטא. "הֵן בְּיוֹם צֹמְכֶם תִּמְצְאוּ חֵפֶץ" – גם בשעה שאתם צמים, מה שמעניין אתכם הוא הביזנס שלכם. אינם מקדישים את היום הזה באמת לתיקון – בראש ובראשונה לתיקון חברתי, לסולידריות חברתית עם החלשים בחברה, עם העניים והסובלים. גם לא לתיקון מידות אישי. כל הפולחן הזה הוא חיצוני. "וְכָל עַצְּבֵיכֶם תִּנְגֹּשׂוּ" – הרי גם ביום הזה, האנשים שאותם אתם מעציבים, ממשיכים לסבול תחת עריצותכם. "הֵן לְרִיב וּמַצָּה תָּצוּמוּ" – אתם ממשיכים בריבים המטופשים שלכם על כסף, כוח וכבוד. "וּלְהַכּוֹת בְּאֶגְרֹף רֶשַׁע" – אתם באים להתפלל ולצום, אך במקביל ממשיכים להתאכזר לחלשים, להכות בהם בכוחכם, שהוא כוח של רשע. "לֹא תָצוּמוּ כַיּוֹם לְהַשְׁמִיעַ בַּמָּרוֹם קוֹלְכֶם" – כל עוד כך אתם נוהגים, ואין לכם כל כוונה לתקן את דרכיכם, אין משמעות לצום שלכם, וככל שתצעקו – קולכם לא ישמע במרום.

 

"הֲכָזֶה יִהְיֶה צוֹם אֶבְחָרֵהוּ?! יוֹם עַנּוֹת אָדָם נַפְשׁוֹ? הֲלָכֹף כְּאַגְמֹן רֹאשׁוֹ וְשַׂק וָאֵפֶר יַצִּיעַ - הֲלָזֶה תִּקְרָא צוֹם וְיוֹם רָצוֹן לַיהוָה?!" תגידו, מה קרה לכם? התחרפנתם?! אתם באמת חושבים שזה מה שמעניין את אלוהים? שיום בשנה או כמה ימים בשנה לא תאכלו? מה, אתם עד כדי כך אינפנטילים לחשוב שיום של עינוי גופכם נחוץ לו? שהוא בכלל רואה בכך צום? שהוא בכלל מכיר בצום הזה?

 

עכשיו תקשיבו לי היטב. "הֲלוֹא זֶה צוֹם אֶבְחָרֵהוּ" – מה באמת מעניין את אלוהים? מה באמת ייחשב בעיניו כשווה ערך לצום, אם ייעשה כתחליף לצום או שהצום יתווסף אליו. מדובר בדברים אחרים לגמרי. "פַּתֵּחַ חַרְצֻבּוֹת רֶשַׁע! הַתֵּר אֲגֻדּוֹת מוֹטָה! וְשַׁלַּח רְצוּצִים חָפְשִׁים! וְכָל מוֹטָה תְּנַתֵּקוּ! הֲלוֹא פָרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ, וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת. כִּי תִרְאֶה עָרֹם וְכִסִּיתוֹ, וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם".

 

הקשב היטב, מה אלוהים דורש ממך. הוא דורש ממך אחריות חברתית. הוא דורש ממך צדק חברתי. הוא דורש ממך סולידריות. הוא דורש ממך לפעול למען החלשים בחברה, לחלץ אותם ממצבם, להילחם בעוני ובסבל, לקדם את ערכי השוויון והצדק. הוא דורש ממך לוותר משלך כדי שיהיה לאחרים. העובדה שאתה עשיר, שיש לך לחם, מחייבת אותך לתת משלך לעני, לפרוש לו מלחמך, מכספך, מרכושך. אין כל קדושה ברכוש הזה. אם יש לך ממנו, התחלק בו עם זולתך. דאג לכך שלא יהיה אדם רעב. דאג לכך שלא יהיה אדם חסר בית. פעל לכך שהחברה תבטיח דיור הוגן לכל. דאג לכך שלא יהיה מחסור ואנשים לא יהיו ערומים, כלומר חסרי כל. הרי הם האחים שלך, הם עצמך ובשרך. אין לך זכות להתעלם מהם.

 

אתם שואלים למה אלוהים אינו מקשיב לצעקותיכם המלוות את הצום? כי זה לא מעניין אותו. עשו את הנדרש מכם, תקנו את העולם ואת החברה – ואלוהים ישמע אתכם גם ללא הצעקות והריטואל הפולחני. כאשר החזקים יסייעו לחלשים והחברה תהיה צודקת – אז היא תפרח ותשגשג באמת. "אָז יִבָּקַע כַּשַּׁחַר אוֹרֶךָ, וַאֲרֻכָתְךָ מְהֵרָה תִצְמָח, וְהָלַךְ לְפָנֶיךָ צִדְקֶךָ, כְּבוֹד יְהוָה יַאַסְפֶךָ. אָז תִּקְרָא וַיהוָה יַעֲנֶה, תְּשַׁוַּע וְיֹאמַר: הִנֵּנִי. אִם תָּסִיר מִתּוֹכְךָ מוֹטָה, שְׁלַח אֶצְבַּע וְדַבֶּר אָוֶן. וְתָפֵק לָרָעֵב נַפְשֶׁךָ, וְנֶפֶשׁ נַעֲנָה תַּשְׂבִּיעַ. וְזָרַח בַּחֹשֶׁךְ אוֹרֶךָ וַאֲפֵלָתְךָ כַּצָּהֳרָיִם. וְנָחֲךָ יְהוָה תָּמִיד, וְהִשְׂבִּיעַ בְּצַחְצָחוֹת נַפְשֶׁךָ, וְעַצְמֹתֶיךָ יַחֲלִיץ. וְהָיִיתָ כְּגַן רָוֶה וּכְמוֹצָא מַיִם, אֲשֶׁר לֹא יְכַזְּבוּ מֵימָיו. וּבָנוּ מִמְּךָ חָרְבוֹת עוֹלָם, מוֹסְדֵי דוֹר וָדוֹר תְּקוֹמֵם. וְקֹרָא לְךָ גֹּדֵר פֶּרֶץ מְשֹׁבֵב נְתִיבוֹת לָשָׁבֶת".

 

קוראים המתפללים את הדברים החשובים כל כך של הנביא. חז"ל, שאמרו שעל עבירות שבין אדם לחברו אין יום הכיפורים מכפר, קבעו לעיצומו של יום הצום את ההפטרה המטלטלת הזאת. ומה יעשו הצמים בבוקר שלמחרת?

 

****

 

בסיום הפרק מדבר הנביא על השבת. וגם השבת אינה מתמקדת באיסורי השולחן ערוך, אלא בכך שבני האדם באמת ינוחו ויתענגו, בשבת שבה הם יתפנו מענייני החולין ויעסקו בענייני הרוח והתרבות. "וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג".

 

* 929

נכתב על ידי הייטנר , 19/6/2016 16:00   בקטגוריות דת ומדינה, חברה, חינוך, יהדות, כלכלה, משפט, שחיתות  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להייטנר אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על הייטנר ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2016 © נענע 10 בע"מ