לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

הבלוג של אורי הייטנר

מאמרים בנושאי פוליטיקה, חברה, תרבות, יהדות וציונות. אורי הייטנר, חבר קיבוץ אורטל, איש חינוך ופובליציסט

כינוי:  הייטנר

מין: זכר





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


קטעים בקטגוריה: ֳ®ֳ¹ֳ´ֳ¨. לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

צרור הערות 1.6.16


* הלוחם בשחיתות – הצטרפותו לחיים הפוליטיים של ניצב בדימוס סגלוביץ' היא בשורה טובה לשוחרי הפוליטיקה הראויה, ההגונה, הישרה. סגלוביץ' הוא הלוחם מספר 1 בשחיתות השלטונית בישראל. בנחישות, בתחכום ובאומץ, הוא הוביל חקירות נגד האנשים החזקים ביותר בישראל, שלוו בסוללות פרקליטי צמרת ויחצני צמרת ובמסעות יחצנות משומנים, וזה לא עזר להם. האנס הסדרתי, נוטל השוחד המושחת והגנב עזבו אחר כבוד (בהתאמה) את בית הנשיא, לשכת ראש הממשלה ומשרד האוצר והלכו למקום הראוי לעבריינים מסוגם.

 

טוב שאנשים כמותו יאיישו את ההנהגה הלאומית של ישראל ויובילו אותה בניקיון כפיים.

 

עם הצטרפותו ל"יש עתיד", מן הראוי להזכיר את עמדתו הפחדנית של לפיד בפרשת אולמרט, כאשר הוא התחמק מאמירה מנהיגותית בתואנה ילדותית שאולמרט חבר של אבא שלו ולא נעים לו ממנו.

 

* ארוחות חינם – סגלוביץ' הוא סמל למלחמה בשחיתות הפלילית, אך ראוי לזכור ולהזכיר שיש התנהגות מושחתת שאינה פלילית; לא כל מה שאינו פלילי כשר, ולא כל מי שאינו עבריין – צדיק.

 

מי שלאורך עשרות שנים כראש אופוזיציה, כשר האוצר וכראש הממשלה לא השתמש בכרטיס אשראי, כיוון שאורח חייו הנהנתני, הרהבתי והראוותני מומן בידי מלחכי פִּנְכָּה בעלי ממון ואינטרסים, שאפשרו את ארוחות החינם שלו – שעה שהוא ריסק את מדינת הרווחה הישראלית במדיניות כלכלית אכזרית, הוא מושחת, גם אם לא עבר על החוק.

 

חבל שהדיון על פרשיות נתניהו אינו מתמקד בפן הציבורי והמוסרי, אלא בחיפוש אובססיבי אחרי הממדים הפליליים בפרשיות.

 

* אחריות משותפת – כשהתפוצצה פרשת חשבון הדולרים של לאה רבין בארה"ב, התייצב ראש הממשלה יצחק רבין ביוזמתו לשידור רדיו. וכך הוא כתב בספרו "פנקס שירות": "הדיבור על ה'חשבון של לאה רבין', הטיל עליה את נטל האחריות. התראיינתי ביוזמתי ברדיו ואמרתי, כי האחריות משותפת לשנינו, מוסרית ופורמלית. אין מקום להפרדה בין לאה וביני ואני נושא באחריות כמוה".

 

על אף הודעה זו, היועץ המשפטי לממשלה הבחין בין רמת האחריות של בני הזוג והציע להפריד בין השניים. "הבשילה אצלי החלטה מפורשת: לא! אחפש כל דרך לנשיאה משותפת באחריות". ב-7 באפריל 1977 הודיע רבין על יציאה לחופשה מראשות הממשלה (כיוון שהייתה זו ממשלת מעבר, הוא לא יכול על פי חוק להתפטר) ועל התפטרותו מראשות המערך וממועמדות המפלגה לראשות הממשלה.

 

אריאל שרון, לעומתו, הסתתר מאחורי בנו עמרי, ששכב למענו על גדרות כלא מעשיהו. אהוד ברק והיועץ המשפטי ויינשטיין הסתתרו מאחורי נשותיהם והתחמקו מאחריות על העסקת עובדות זרות בלתי חוקיות.

 

לא צריך דמיון מפותח כדי לשער על פי איזה מודל ינהג נתניהו.

 

* מופת שלילי – ההשתלחות שלוחת הרסן של "מקורבי" נתניהו וסוללת יחצניו ופרקליטיו בשופטת דיתה פרוז'ינין, בעקבות פסק דינה בפרשת ההתעמרות של שרה נתניהו בעובדיה, היא עזות מצח וחוצפה, התנקשות בשלטון החוק והתנהגות אנטי מנהיגותית. במקום לשמש דוגמה אישית לאזרחי ישראל, בוחר נתניהו להיות מופת שלילי, ומתבטא כלפי בית המשפט כאחרון העבריינים.

 

* פנטזיה מגוחכת – שעה ארוכה געיתי בצחוק פרוע למקרא מאמרו של נפתלי רז ב"חדשות בן עזר", "הממשלה המטורפת  בעולם", והפנטזיה המוצעת בו להקים מפלגת "רקלוביבי"; קואליציה מוזרה מיעלון ועד... אחמד טיבי. רז מציע מפלגה שבה יישבו יחדיו מי שחיסל את מס' 2 של ערפאת עם מי שהיה עוזרו ויועצו הקרוב של רב המרצחים. מפלגה שבה יישבו פטריוטים ישראליים שכל חייהם קודש לביטחון המדינה ושלום אזרחיה יחד עם גורמים אנטי ישראליים קיצוניים התומכים באויביה ובטרור נגד אזרחיה. שמא נשתבשה דעתו של הכותב?

 

מאסתי בנתניהו ובשלטונו ואני מייחל להחלפתו במנהיג מסוג אחר לגמרי. אולם ארצה בהחלפתו רק בידי מי שאני מזדהה עם עמדותיו. בהנחה שיעלון יממש את הצהרתו על כוונתו להתמודד על הנהגת המדינה, אני רואה בו את האיש הראוי – הן בשל תכונותיו האישיות והמנהיגותיות והן בשל קרבתי הרעיונית להשקפת עולמו הציונית, הביטחונית, ההתיישבותית, הדמוקרטית – ליברלית, החברתית. יעלון ילך עם מי שמזדהים עם דרכו הפוזיטיבית.

 

המחשבה שניתן להקים מפלגה גדולה של אנשים שעמדותיהם הן הפכים מוחלטים, כאשר הדבק היחיד שלהם הוא התנגדות לנתניהו, היא גישה ילדותית.

 

וגם ללא קשר ליעלון, אני משוכנע שאנשי מפלגת העבודה לא יעלו על דעתם להיות במפלגה אחת עם אנשי קרטל הלאומנות הערבית ("הרשימה המשותפת") ואני רוצה לקוות שגם לא אנשי מרצ.

 

* זהותה הציונית, רחמנא לצלן – בהיסטוריה הקצרה של מדינת ישראל, נחשבת תקופתו של לוי אשכול כראש הממשלה, כתקופה של פריצת הדרך בגיבושה של המדינה כדמוקרטיה ליברלית פתוחה. שלוש יוזמות והחלטות של ממשלת אשכול מסמלות את פריצת הדרך הזאת. הראשונה והעיקרית הייתה ביטול הממשל הצבאי על ערביי ישראל. השניה הייתה העלאת עצמות ז'בוטינסקי לישראל, שסימלה את הלגיטימציה של הממסד הישראלי לזרם הרוויזיוניסטי בציונות ובמדינה (והיו לכך ביטויים נוספים באותה תקופה). השלישית הייתה חוק רשות השידור ובהמשך הקמת הטלוויזיה הישראלית.

 

עד חקיקת חוק רשות השידור, תחנת "קול ישראל" הייתה שייכת למשרד ראש הממשלה וכפופה לו לכל דבר. אשכול הקים את רשות השידור כרשות ציבורית ממלכתית, השייכת לציבור על כל גווניו ומפלגותיו ומחויבת לתת ביטוי למגוון הדעות.

 

הקמת רשות השידור הייתה לא פחות ממהפכה בעיצובה של ישראל כדמוקרטיה ליברלית מערבית פתוחה וחופשית. וכדאי לראות כיצד נוסח בחוק תפקידה של רשות השידור: "לחזק ולהעמיק את זהותה הציונית של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית וכמדינה קולטת עליה...".

 

ז-הו-תה ה-ציו-נית של מ-די-נת יש-ר-אל?!?!?! הלא, זה רדיו?!?!?

 

כן כן. זאת זהותה של ישראל, בשיאה של מהפכה דמוקרטית ליברלית, בחוק המוביל את המהפכה הדמוקרטית ליברלית, בממשלה בראשות המערך (היום מפלגת העבודה) בשותפות פעילה ומרכזית של מפ"ם (היום מרצ) כשהאופוזיציה הראשית הייתה גח"ל (היום הליכוד).

 

אילו ניסוח כזה היה מוצע לפני חצי שנה, הוא היה מוקע כלאומני. לפני חודשיים – כפשיסטי. ובחודש האחרון הוא היה מזכיר לנו תהליכים בגרמניה לפני 70, 80 ו-90 שנה.

 

ולמי שתמה מה פתאום יש היום צורך בחוק הלאום, הרי הסתדרנו היטב 70 שנה בלי החוק – דומני שחוק רשות השידור נותן את התשובה. מה שמוצע היום בחוק הלאום, היה עד לאחרונה לחם חוק. לחוקק את חוק הלאום באותם ימים נראה מוזר כמו לחוקק חוק על זריחת השמש בבוקר ושקיעתה בערב. מאז, הרעל הפוסט ציוני חלחל עמוק כל כך למיינסטרים הישראלי.

 

* מאחל מכל לבי - לכל אלה שמדינת ישראל מזכירה להם תהליכים בגרמניה לפני 70, 80 ו-90 שנה אני מאחל מכל לבי, שלא ידרדרו למצב המנטלי הנורא, שבו הם גם יתחילו להאמין לשקרי התעמולה שלהם.

 

* במדי SS - תמונה של ראש הממשלה במדי SS = תרגום גרפי של האמירה: "זה מזכיר לי תהליכים בגרמניה לפני...". די להסתה!

 

* אחרי עשרים שנה – עשרים שנה מלאו לבחירתו לראשונה של נתניהו לראשות הממשלה.

 

אני זוכר היטב את היום הזה. הבחירות היו לראשונה בשני פתקים – פתק צהוב לראשות הממשלה ופתק לבן לרשימה לכנסת. אני הצבעתי למפלגת "הדרך השלישית" זצוקלל"ה ולנתניהו.

 

תמיכתי ב"דרך השלישית" הייתה בלב שלם, באמונה שלמה ובהתלהבות. הייתי בין מייסדי התנועה, בין מעצבי דרכה, חבר בהנהגתה ואחד מפעיליה המרכזיים. הזדהיתי עמה בכל נימי נפשי, פעלתי להצלחתה נמרצות וייחלתי לכל קול שתקבל. לעומת זאת בחירתי בנתניהו נעשתה בחמיצות רבה. חמיצות? זה אנדרסטייטמנט רבתי. בסלידה. אלא שהוא היה הרע במיעוטו. נהגתי לומר באותם ימים שני משפטים. האחד: "לעולם לא אסלח לפרס על שהוא גרם לי להצביע לנתניהו". השני: "אילו מול פרס היה מתמודד סוס, הייתי מצביע לסוס ללא היסוס".

 

את ליל הבחירות המותח לא ביליתי עם חבריי במטה "הדרך השלישית", אלא באולפני הערוץ השני, לשם הוזמנתי כדובר ועד יישובי הגולן. לתסכולי הרב, אולי פעמיים לאורך כל הלילה ניתנה לי רשות הדיבור, וכיוון שהיה לי המון מה לומר, אפשר לומר שבטני התהפכה בקרבי מעצבים. אני זוכר שקיבלתי את רשות הדיבור בחלקו הראשון של הלילה, כאשר פרס עדיין נחשב כמנצח, והוכחתי במספרים שאין לו רוב לנסיגה מהגולן, כיוון שהמפלגות שהתחייבו להתנגד לנסיגה, זכו ברוב חד משמעי, ללא קשר לזהות ראש הממשלה.

 

* כנגד כל הסיכויים – בחירות 96' היו דרמטיות ביותר. לפני רצח רבין, נתניהו הוביל בכל הסקרים. הממשלה התקשתה להתמודד עם גל פיגועי הטרור שבעקבות הסכמי אוסלו, ודעת הקהל נטתה לכיוון נתניהו, שהתנגד להסכמים.

 

הכל התהפך באחת בליל 4 בנובמבר 1995. רצח רבין היטה את הכף, ודעת הקהל השתנתה כהרף עין. לאחר הרצח, הוביל פרס על נתניהו בסקרים בהפרש של 40%. אולם גל הטרור הלך והתעצם, והגיע לשיאו במרץ השחור, שבו פיגוע התאבדות המוני רדף פיגוע המוני, והיטה את דעת הקהל חזרה לנתניהו.

 

ניתן לסכם זאת כך: יגאל עמיר העניק לפרס את השלטון על מגש של כסף. באו ערפאת וחמאס, גנבו את השלטון מידי פרס והעבירו אותו לנתניהו.

 

אך בכך לא היה די. מי שהעניקו לנתניהו את הניצחון הסופי היו ערביי ישראל, שעשרות אלפים מתוכם החרימו את הבחירות לראשות הממשלה, במחאה על מבצע "ענבי זעם" נגד חיזבאללה, בהובלת ממשלת פרס. וכך, נתניהו ניצח בהפרש זעום של 30,000 קולות.

 

בחצי השנה שבין הרצח לבחירות, התכרסם בהדרגה הפער העצום שפתח פרס בעקבות הרצח, אך עדין הוא ניצח בכל הסקרים, כולל מדגמי הטלוויזיה בליל הבחירות. לפנות בוקר, תוצאות האמת היו שונות. השאר – היסטוריה (והיסטריה).

 

* מעידה חד פעמית - ג'קי לוי שגה, כאשר כיבס בשידור את הכביסה המשפחתית וחשף באופן חד צדדי את המחלוקת והסכסוך עם גרושתו. הוא ראוי על כך לביקורת, לנזיפה, אולי אף להשעיה של ימים אחדים. אולם אי אפשר לקחת ממנו שלושים שנות תרומה אדירה לתקשורת ולתרבות הישראלית ובפרט לגל"צ, בגלל מעידה קטנה. יוחזר ג'קי לוי לשידור בגל"צ לאלתר!

 

* התעלמות - נעמן כהן מתפלמס עם משפחתו של המשורר אורי צבי גרינברג על השאלה האם ההתעלמות משירתו, בעבר ובהווה, היא מוצדקת. אני כופר בעצם טענת ההתעלמות. אצ"ג זכה בפרס ישראל ושלוש פעמים בפרק ביאליק, וכולם תחת שלטון מפא"י / המערך.

 

* ברוגז 2 – בצרור הקודם כתבתי: "ארגון 'בצלם' החליט להפסיק להעביר את תלונותיו לצה"ל, במחאה על כך שהתברר ש-95% מהן – שקר".

 

התבקשתי להבהיר את מהות ההערה. "בצלם" הודיעו על ניתוק מגע עם צה"ל. הם מפסיקים לשתף אתו פעולה ולהעביר לו מידע. הם הגיעו למסקנה שאין בכך טעם, כי רק 5% מהתלונות שלהם הסתיימו בהרשעה.

 

* פה ושם – מתוך שירו של יוסי בנאי "פה ושם": "פה ושם בארץ הזאת, אם רק רוצים אפשר לראות ... שר אחד שמשתדל לומר שלום בלי לקלל".

 

            * ביד הלשון

 

מכון וולקני – על שולחנה של הממשלה עומדת הצעת מחליטים על העברת מכון וולקני לגליל. אם הלובי החזק של אינטרסנטים לא ישבש את ההחלטה בעלת החשיבות הלאומית העליונה, שתהווה קפיצת מדרגה אדירה לגליל, בקרוב תתקבל ההחלטה.

 

בוויכוח הציבורי על הסוגיה, שמעתי מיותר מאיש אחד את הביטוי "המכון הוולקני". אין זה "המכון הוולקני" אלא מְכוֹן וולקני. אין זה המכון העוסק בוולקניזם, כלומר חקר התופעה הגיאולוגית הגעשית, אלא מכון מחקר חקלאי – מינהל המחקר החקלאי של ישראל, הפועל עוד שנים רבות טרם הקמת המדינה, מאז 1921.

 

ומדוע נקרא המכון – וולקני? להנצחת שמו של מייסד המכון, יצחק אלעזרי-ווֹלקני (וילקַנְסקי). וולקני (1880-1955), איש העליה השניה, מנהיג ציוני, אגרונום, בוטניקאי, סופר ועיתונאי היה חלוץ המחקר החקלאי בארץ ומהוגי רעיון מושב העובדים.

 

מְכון וולקני – מכון המחקר החקלאי ע"ש וולקני.

 

* "חדשות בן עזר"

נכתב על ידי הייטנר , 1/6/2016 00:18   בקטגוריות אנשים, הזירה הלשונית, היסטוריה, התיישבות, חברה, חוץ וביטחון, מנהיגות, משפט, ספרות ואמנות, פוליטיקה, ציונות, רצח רבין, שחיתות, תקשורת  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



צרור הערות 29.5.16


* שלום עושים עם אויבים – מאז ימי רבין ופרס, לא הייתה פעורה כזו תהום של שנאה בין ראש הממשלה ושר הביטחון, כמו בין נתניהו וליברמן.

 

* לא לתת רעיונות – יש למצוא דרך להעלים כל זכר להצעותיו ה"ביטחוניות" הדמגוגיות של ח"כ אביגדור ("פתיל קצר") ליברמן, כדי לא לתת רעיונות לשר הביטחון החדש.

 

* שקול ואחראי – בדבריו בטקס החתימה על ההסכם הקואליציוני, הבטיח ליברמן להיות שר ביטחון שקול ואחראי. מעניין, לא זכור לי שאי פעם שר ביטחון חדש אמר דברים כאלו. למה הוא אמר זאת?

 

ליברמן יודע, שכל הדברים שאמר בענייני ביטחון, הן בהיותו באופוזיציה ואפילו כחבר בכיר בקבינט שלטש עיניו לתפקיד שר הביטחון, היו בלתי אחראיים ובלתי שקולים. הוא יודע היטב, שהצעותיו המתלהמות היו דמגוגיה ופופוליזם ביטחוני. הוא יודע שהתנהגותו הייתה הפקרות לשון חמורה וניצול ציני של מצוקה ביטחונית לזריעת היסטריה ושלהוב יצרים, למטרות אישיות. הוא יודע היטב, שכעת הדבר הטוב ביותר שניתן לקוות לו, הוא שליברמן יוכיח שוב, כהרגלו, שאצל ליברמן מילה היא לא מילה.

 

השאלה היא, האם גם ההמון שהשתלהב מהתלהמותו והעלה את מניותיו בסקרים יבין זאת, או שהוא שוב ילך בעיניים עצומות אחרי הדמגוג הפופוליסט התורן.

 

* המשותף לי ולדובר מחלקת המדינה – המשותף לי ולדובר מחלקת המדינה האמריקאי, הוא ששנינו הבענו דאגה ממינויו של ליברמן לתפקיד שר הביטחון. ההבדל בינינו, הוא שאני אזרח ישראלי, המביע עמדה לגיטימית על ממשלתי, בעוד הוא דחף ידיים גסות בעניינים הפנימיים של הדמוקרטיה הישראלית, בניגוד לכללים האלמנטריים של היחסים הבינלאומיים ולידידות בין המדינות.

 

* הליברמן של ליברמן - בנט משתוקק לתפקיד שר הביטחון ורואה בכיליון עיניים איך התיק נמסר לליברמן. כל המשבר המלאכותי הוא נקמה על כך.

 

עכשיו, כאשר ליברמן יהיה "אחראי ושקול" כהבטחתו, בנט יהיה הליברמן שלו, כלומר יאגף אותו בהתלהמויות פופוליסטיות ודמגוגיות.

 

לגופו של עניין, יש הרבה היגיון בדרישתו לשיפור עבודת הקבינט, אך המשבר נועד לנקום בנתניהו באמצעות השפלתו. ידע שור קונהו, ובנט יודע היטב מי ימצמץ ראשון.

 

בעיניי, תיק החינוך בכיר לא פחות מתיק הביטחון.

 

* איך שרון היה נוהג – איך היה נוהג אריק שרון לנוכח משבר בנט?

 

ראשית, זה לא היה קורה. בנט לא היה יוצר משבר כזה, כיוון שהיה מבין שלא ישיג דבר.

 

אך תיאורטית, איך הוא היה נוהג במשבר כזה?

 

הוא היה מתעלם, ולא מניד עפעף. הוא היה מורה לכל סביבתו לא להגיב.

 

הוא היה ממשיך בעסקים כרגיל, ודואג רק לדבר אחד – שההצבעה על אישור מינויו של שר הביטחון תהיה שמית.

 

"בנט נפתלי" היה מכריז מזכיר הכנסת. נו? ומה היה קורה. האם בנט היה אומר "נגד" והולך לבוחר כמי שהפיל את ממשלת הימין על מזכיר צבאי לקבינט?

 

... ואיך ינהג נתניהו?

 

* לא המפקד – כולנו מכירים את הסצנה הזאת, של הטירון החכמולוג, המיתמם. הוא יודע שיחטוף, אבל הוא נהנה מהסצנה.

המפקד: ניקית את הנשק?

הטירון: כן.

המפקד: כן מה?!?!?

הטירון: כן, ניקיתי את הנשק.

המפקד: כן מה?!?!?!

הטירון: כן. אה... מה ששאלת. כן, ניקיתי.

המפקד: כן המפקד, חמור!

 

נתניהו: לא שכחת קרדיט למישהו?

שטייניץ: אני רוצה להודות... לטכנאים.

 

לא מתאים לו, אבל... שיחק אותה.

 

* להחזיר את המנדט – אני מעריך מאוד את ח"כ אורלי לוי אבוקסיס. בכנסת שעברה דירגתי אותה בראש רשימת הח"כים שאני אוהד. מאוד הייתי שמח לראות אותה כשרה בממשלה, בתיק חברתי כלשהו. היא פרלמנטרית מעולה, חרוצה, נאבקת את מאבק החלשים בחברה, נאבקת למען צדק חברתי. והיא נעימת הליכות, עניינית, לא מתלהמת. אני מקווה גם שמותר לציין שהיא יפה מאוד. היא הדבר הטוב ביותר שהפיקה "ישראל ביתנו". מעולם לא הבנתי מה היא עושה דווקא במפלגה הזאת.

 

אבל עם כל ההערכה ועם כל הכבוד – עליה להחזיר את המנדט. זו אינה פרישה על רקע אידיאולוגי. זו אינה פרישה בעקבות בגידת המפלגה בבוחריה. אורלי לוי אינה גאולה כהן, לא יוסי שריד ולא אביגדור קהלני, שפרשו על רקע אידיאולוגי, מתוך דבקות בעקרונותיהם כשסירבו להשלים עם סיבוב פרסה בדרכה של מפלגתם.

 

היא גם אינה יכולה להתהדר בכך שהיא נבחרה אישית בידי הציבור, כי היא במפלגה שאין בה בחירות מקדימות.

 

המושב שלה בכנסת אינו מנדט שלה, אלא של מפלגתה. עליה להחזירו. אדרבא, שתפעל למען החברה מחוץ לכנסת ותחבור למסגרת שמתאימה יותר לעקרונותיה לקראת הבחירות הבאות. אולם הישארות בכנסת עם מנדט שאינו שלה, הוא מעשה גזל.

 

* דמות מופת - סמ"ר סהר אלבז הוא חייל בודד שעלה מלוס אנג'לס, על מנת להיות שותף להגנת מולדתו, התגייס לצה"ל והתנדב ליחידה המובחרת "רימון". במלחמת "צוק איתן" הסתערו לעברו ארבעה מחבלים והשליכו לעברו רימוני רסס. בקור רוח, ותוך תפעול מעצור בנשקו, הוא חיסל את ארבעתם. על כך זכה לצל"ש הרמטכ"ל וכעת – לעיטור מארגון "נפש בנפש".

 

בעידן שבו יש מי שרואים "גיבור" במי שביצע מעשה פחדני וירה מטווח אפס בראשו של מחבל פצוע ומנוטרל, ראוי להעלות על נס גיבורים אמתיים ולטפח אותם כמופת לנוער בארץ ובתפוצות הגולה. השבוע אלבז רואיין לתכניתו של רפי רשף בערוץ 10, והערוץ ראוי על כך לכל שבח.

 

רוגל אלפר מעריץ מחבלים חמושים בסכינים הרוצחים יהודים. הוא גם מעריץ את תמונת הראי שלו – איתמר בן גביר, שהוא "אנרכיסט מהפכן". אבל הוא סולד מלוחמים גיבורים. ולכן ב"ביקורת הטלוויזיה" שלו, הוא השתלח בערוץ 10 על עצם העובדה שהגיבור רואיין. הרי הוא מבין שהוא עלול לשמש מופת. בעיניו, עצם הראיון מעיד על כך שישראל היא "חברה שסממני פשיזם מתפשטים בה". מסתבר שבנוסף לתחביב האהוב עליו במיוחד, התעללות צינית ומרושעת במשפחות השכולות – ביתומים, באלמנות ובעיקר בהורים השכולים של חללי צה"ל והנרצחים בפעולות הטרור, האיש הרע הזה מתפנה גם להשתלח בגיבורים חיים.

 

אצטט דברים שאמר הרמטכ"ל השני של צה"ל, יגאל ידין, בפולמוס על דמותו של בר כוכבא: "ואשר לערך הגבורה וההקרבה למען האידיאל בו מאמינים בני העם היהודי - גם בנושא זה אין לי ספק, כי יש להמשיך ולחנך עליו. כי עמנו לא יוכל להתקיים כעם אם יפסיק להאמין במשהו שהוא הייחוד שלו - ועל כך יהיו בני העם מוכנים לתת את נפשם".

 

לך תסביר את זה לסמרטוט כמו רוגל אלפר (ואני מתנצל בפני ציבור הסמרטוטים על ההשוואה המעליבה).

 

* איש השנה – אותו רוגל אלפר הגדיר השבוע את אוראל אזריה כ"איש השנה". וזה ממש לא מפתיע. מי שלא ראה את שמחת האלפרים והגדעון לוים וה"שוברים" למיניהם בעקבות המעשה של אזריה, לא ראה שמחה מימיו. 50 שנה הם מחפשים בנרות תמונה כזאת, כדי להעליל על צה"ל עלילת דם קולקטיבית. כעת עוד שנים הם יחגגו על אזריה, ויציגו את צה"ל בדמותו. וכל תומכי אזריה הם האידיוטים השימושיים שלהם.

 

* אלפר צודק - ביום חמישי קרה מקרה נדיר ביותר. הסכמתי עם רוגל אלפר. הוא הצהיר, בצדק: "זו לא המדינה שלי". אכן.

 

* לוקים בשכלם - בתגובה על הפוסט שבו יצא ראש הממשלה נגד השתיקה בעקבות אונס לאומני שביצעו ערבים ביהודיה לוקה בשכלה, כתב ליאור שליין: "דווקא האיש שניצח בחירות עם הסרטון ההיסטרי והשקרי 'הערבים נעים בכמויות אל הקלפי' - מפתיע שהוא יוצא נגד ניצול אנשים לוקים בשכלם על רקע לאומני".

 

כפיים!

 

עכשיו ננער את הפוסט ונתמקד במסר המרכזי. ליאור שליין: "מצביעי הליכוד לוקים בשכלם".

כך, קבוצה מנוונת ומאוהבת בעצמה גוזרת על עצמה להיות לעד בשולי השוליים.

 

* מזלו - מזלו הגדול של האזרח הבדואי שתקף שוטרים, הוא העובדה שהוא תקף שוטרים ישראלים. אוי לו אילו תקף שוטרים באחת המדינות שמממנות את ארגוני "זכויות האדם".

 

* ימים אפלים - מפכ"ל המשטרה של מדינת היהודים רקד עם ספר תורה. אויאויאוי! זה מזכיר לי תהליכים בגרמניה לפני 70, 80 ו-90 שנה.

 

* ברוגז – ארגון "בצלם" החליט להפסיק להעביר את תלונותיו לצה"ל, במחאה על כך שהתברר ש-95% מהן – שקר.

 

בהזדמנות חגיגית זו הגיע הזמן להפסיק את החרפה, של הקצאת בנות ובנים לשירות לאומי בארגון "בצלם"? שירות לאומי? בשירות איזה לאום?

 

* שחיתות אתית – כאשר שר בממשלה נוסע לנסיעת עבודה בחו"ל, אין כל סיבה שרעייתו תתלווה אליו. אם היא מתלווה אליו, עליהם לממן זאת מכיסם. ואם כל מיני עמותות ותורמים מממנים את הנסיעה – זה מסריח. אולי זה לא פלילי, ואני מעריך שאין היבט פלילי לפרשת "ביביטורס", אך זו התנהלות מושחתת. התנהלות אינה צריכה להיות פלילית כדי להצדיק את ההגדרה "מושחתת". יש גם שחיתות אתית.

 

אלא שהמשפטיזם והפליליזם של הציבוריות הישראלית, הדירו מן השיח הישראלי את הדיון האתי, והשאירו אמת בוחן אחת בלבד – המבחן הפלילי. ולכן, בהנחה שאין כאן עבירה פלילית, אמרו "מקורביו" של נתניהו ש"ההר הוליד עכבר". ולכן, מי שרוצים לפגוע בנתניהו מבחינה פוליטית, מייחלים לכך שימצא היבט פלילי לפרשה, ומנסים להלך אימים על גורמי האכיפה, שיוצגו כמטייחים אם לא יביאו, מן הגורן או מן היקב, אקדח מעשן שיפליל את רוה"מ.

 

אני סומך על היועה"מ, הפרקליטות והמשטרה ועל כל תוצאה של בדיקתם. להערכתי, רוה"מ ייצא חף מאשמה פלילית.

 

והתוצאה של הפליליזציה הזאת, היא שברגע שייסגר התיק, נתניהו יחגוג את "ניקיונו", למרות שדו"ח המבקר הצביע על התנהלות מושחתת מבחינה אתית. הפליליזציה מסייעת לשחיתות בישראל, כי היא יוצרת מצב שבו כל מה שאינו פלילי – כשר, וכל מי שאינו עבריין פלילי – צדיק.

 

* בין חזון לאסון - ביקורו ההיסטורי של אובמה בהירושימה מרגש וכך גם חזונו: "אחרי שחווינו את יגון המלחמה, עלינו למצוא את האומץ, יחד, להפיץ את השלום ולשאוף לעולם ללא נשק גרעיני".

 

האיש שנשא את החזון הנפלא הזה, הפך את מעצמת הקנאות הג'יהאדיסטית איראן למעצמת-סף גרעינית ברשות ובסמכות והמיט על האנושות את האיום הגרעיני החמור ביותר בתולדותיה.

 

* גרעין למטרות שלום - פרוייקט גרעין איראני למטרות שלום, הוא כמו סכין בידי מחבל מפגע למטרת מריחת שוקולד על פרוסת לחם.

 

* המתאימה ביותר - מיום ליום נחשפות עוד ועוד עובדות המעידות על כך שהילרי קלינטון אינה ראויה להיות נשיאת ארה"ב. ואף על פי כן, אני מקווה מאוד שהיא תהיה הנשיאה הבאה, וזאת משתי סיבות: א. טראמפ. ב. סנדרס.

 

* בתרגום לעברית - הוועד האולימפי הבינלאומי חשף כי 23 ספורטאים מחמישה ענפים שונים השתמשו בסמים במהלך אולימפיאדת לונדון 2012.

 

ובתרגום לעברית: 23 ספורטאים שהשתמשו בסמים - נתפסו.

 

* ביד הלשון

 

לילה טובה – בגיליון יום העצמאות של מוסף התרבות והספרות של "הארץ", פרסמה פרופ' זהר שביט מאמר על גדוד מגיני השפה, ארגון שפעל להנחלת השפה העברית ביישוב בשנות העשרים והשלושים (בין השאר בדרכים אלימות כלפי השימוש בלעז וביידיש). שביט חקרה את הנושא לא מכבר וכתבה עליו בעבר, ואת המאמר הזה כתבה לאחר שהגיע לידיה מטמון ארכיוני, רווי חומרים על הגדוד, המאירים באור חדש את פועלו.

 

בין הפריטים שהגיעו לידיה, נמצא כרוז של הגדוד עם שורה של תיקוני לשון. חשיבותו של הממצא הזה חורג מנושא הגדוד – הוא מאיר על שיבושי הלשון שהיו שגורים באותה תקופה. בניתוח רשימת השיבושים, ציינה שביט אחדים מהם בהם מצאה את עקבות היידיש, ובהם: "הלילה הזאת".

 

אני מפרש אחרת את השיבוש הזה. הוא ושכמותו נפוצים בקרב עולים חדשים מכל תפוצה ואף בקרב ילדים. כיוון שהמילה לילָה מסתיימת בקמץ ה"א – הסיום הנפוץ של לשון נקבה, נוח למי שלומד את השפה ואינו מכיר את דקויותיה, לייחס למילה כזאת לשון נקבה.

 

אגב, הדבר נכון גם לגבי מילים שהסיומת שלהן רק נשמעת כקמץ ה"א, כמו המילה צבא. עולים חדשים רבים מדברים על צבא בלשון נקבה.

 

* "חדשות בן עזר"

נכתב על ידי הייטנר , 29/5/2016 00:40   בקטגוריות אנשים, הגרעין האיראני, היסטוריה, הזירה הלשונית, חברה, חוץ וביטחון, מנהיגות, משפט, עולם, פוליטיקה, שחיתות, תקשורת  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



ישעיהו מב: לֶאֱמֶת יוֹצִיא מִשְׁפָּט


פרק מב הוא נבואת נחמה המתארת את הגאולה. מן הכתוב בה, ניתן להבין את המצב התודעתי הקשה שבו היה נתון העם היהודי במצוקה שקדמה לאותה גאולה, עד שמאן להאמין לבשורת הגאולה. "וְהוּא עַם בָּזוּז וְשָׁסוּי, הָפֵחַ בַּחוּרִים כֻּלָּם, וּבְבָתֵּי כְלָאִים הָחְבָּאוּ, הָיוּ לָבַז וְאֵין מַצִּיל, מְשִׁסָּה וְאֵין אֹמֵר הָשַׁב".

 

איך עם במצב כל כך שפל מסוגל להאמין לנבואת נחמה פנטסטית כל כך, מנותקת כל כך מן המציאות? איפה אלוהים הכל יכול המתואר בנבואה, כאשר אנחנו במצוקה קשה כל כך?

 

הנביא מתמודד עם הטענה. הוא מסביר לעם שהגולה והסבל הם עונש לעם על התנהגותו קודם לכן, ואילו האזינו לדברי הנביאים, היו יודעים זאת מראש. "מִי בָכֶם יַאֲזִין זֹאת, יַקְשִׁב וְיִשְׁמַע לְאָחוֹר. מִי נָתַן לִמְשִׁסָּה יַעֲקֹב, וְיִשְׂרָאֵל – לְבֹזְזִים. הֲלוֹא יְהוָה, זוּ חָטָאנוּ לוֹ, וְלֹא אָבוּ בִדְרָכָיו הָלוֹךְ, וְלֹא שָׁמְעוּ בְּתוֹרָתוֹ". כלומר, הסתר הפנים אינו ביטוי לחולשת אלוהים, אלא הוא ההתגלות האלוהית בצורת עונש לעם ישראל על התנהגותו.

 

אילו הקשיב העם לנביאים מראש, יכול היה למנוע את האסון. מי שהאזין, לא הופתע מהתוצאה.

 

ולכן, ממליץ הנביא לשוב ולהקשיב לדבר ה', ולהאמין לנבואת הנחמה. בעוד בפרק מ מתוארת גאולת ישראל כאירוע בעל ממדים קוסמיים של שינוי סדרי הטבע, "וְהָיָה הֶעָקֹב לְמִישׁוֹר" וגו', כאן מתאר הנביא את גאולת ישראל ושיבת ציון כאירוע נסי ברמה האנושית – עיוורים שעיניהם יפקחו, חילוץ אסירים מכלאם וכד'. "לִפְקֹחַ עֵינַיִם עִוְרוֹת, לְהוֹצִיא מִמַּסְגֵּר אַסִּיר ,מִבֵּית כֶּלֶא - יֹשְׁבֵי חֹשֶׁךְ".

 

אולם הנביא מזכיר לעם ישראל, שהחופש אינו תכלית הגאולה, אלא אמצעי למימוש שליחותו של עם ישראל, להיות עבד ה'. ככזה, תפקידו להשתית את חייו על צדק ומשפט ולהיות נושא בשורת הצדק והמשפט לעולם כולו. "לֶאֱמֶת יוֹצִיא מִשְׁפָּט. לֹא יִכְהֶה וְלֹא יָרוּץ עַד יָשִׂים בָּאָרֶץ מִשְׁפָּט וּלְתוֹרָתוֹ אִיִּים יְיַחֵלוּ".

 

ולסיום, הערה לשונית. בפסוק "הֲלוֹא יְהוָה, זוּ חָטָאנוּ לוֹ, וְלֹא אָבוּ בִדְרָכָיו הָלוֹךְ, וְלֹא שָׁמְעוּ בְּתוֹרָתוֹ". מה פירוש המילה "זוּ"?

 

כדי להשיב על השאלה, נחפש לה מקבילות. כך נאמר בשירת הים: "נָחִיתָ בְחַסְדְּךָ עַם זוּ גָּאָלְתָּ... עַד יַעֲבֹר עַם זוּ קָנִיתָ". מה פירוש "זוּ"? אשר. הנחית בחסדך את העם אשר גאלת. עד יעבור העם אשר קנית [קנית = יצרת].

 

המילה "זו" במובן אשר אינה בשימוש היום בשפת הדיבור, אך היא קיימת בשירה. לדוגמה – שירו של טשרניחובסקי "אני מאמין" ("שחקי שחקי") נפתח במילים: "שחקי שחקי על החלומות, זוּ אני החולם שר". החלומות שאני שר. ובשירה של נעמי שמר "בארץ להד"ם" – "אל ארץ זו חמדתי", אל הארץ שאותה חמדתי.

 

וכך גם בפסוק שלנו. הלא ה', אשר חטאנו לו וגו'.

 

* 929

נכתב על ידי הייטנר , 28/5/2016 19:13   בקטגוריות היסטוריה, חינוך, יהדות, משפט, הזירה הלשונית, תרבות  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להייטנר אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על הייטנר ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2016 © נענע 10 בע"מ