לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

הבלוג של אורי הייטנר

מאמרים בנושאי פוליטיקה, חברה, תרבות, יהדות וציונות. אורי הייטנר, חבר קיבוץ אורטל, איש חינוך ופובליציסט

כינוי:  הייטנר

מין: זכר





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


קטעים בקטגוריה: ֳ©ֳ₪ֳ£ֳ¥ֳ÷. לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

הפרדוכסים של "האיחוד"


בהזמנות לכנסים וימי עיון רבים מופיעה רשימה מכובדת של דוברים. מימין לשמותיהם מופיעים התארים המכובדים פרופ' וד"ר וביניהם חריג אחד, שמימין לשמו מופיע תואר פחות מכובד, כביכול – מר. ואולי ראוי היה יותר שהתואר יהיה – החבר. מוקי צור.

 

וכשאני משתתף בכנסים הללו, אני מעדיף תמיד את הרצאת ה"מר" על הרצאות הפרופ'ים והד"רים. ולא למרות שהוא "רק" מר, אלא דווקא בזכות עובדה זו. דווקא הוא, שאינו כבול לדיסציפלינות המחקריות, מיטיב לספר את ההיסטוריה יותר מן האחרים. כך בהרצאותיו ועוד יותר מכך – בספריו. ולא בכדי הגדרתי זאת במילה "לספר". גדולתו של מוקי כהיסטוריון, הוא ההבנה שכדי ללמד היסטוריה יש לספר את ההיסטוריה, ומי שמיטיב לספר את הסיפור, הוא שמיטיב לתת לקורא או למאזין את התובנה ההיסטורית העמוקה יותר; ההבנה מה באמת קרה.

 

מי שקרא את "כאן על פני אדמה", חש שהוא היה שם, בעליה השניה והשלישית. הוא באמת יכול להבין את ההוויה ואת החוויה, לאין ערוך יותר ממי שקרא את המחקרים המדעיים. ומי שקרא את הביוגרפיות שמוקי כתב על יהודה שרת ורחל, יורד לשורשי דמותו של מושא הספר, יותר מכפי שילמד מביוגרפיה קונבנציונלית.

 

ספרו האחרון של מוקי, מספר את סיפורה של תנועת איחוד הקבוצות והקיבוצים, בשלושים שנות קיומה – שנות החמישים, השישים והשבעים. כמו רבים מספריו, גם שמו של ספר זה הוא שורה משיר: "כאחד הדשאים, כאחד האדם".

 

איחוד הקבוצות והקיבוצים הייתה התנועה הקיבוצית הגדולה ביותר, ודווקא עליה כמעט ולא נכתב, להבדיל מספרים רבים שנכתבו על הקיבוץ המאוחד והקיבוץ הארצי. מוקי מתמודד עם הפרדוכס הזה בספרו. ההסבר שהוא נותן, ואני נוטה לקבלו, הוא שהיותה של תנועה זו פחות מהפכנית, פחות אקטיביסטית, פחות רדיקלית, פחות פוליטית ובעיקר – העובדה שהיא הייתה מזוהה עם הממשלה ולכן עם הסדר הקיים, בעוד התנועות האחיות היו אופוזיציה לשלטון ולסדר הקיים, הפכה את סיפורה לפחות מעניין, לכאורה. גם העובדה שבניגוד לתנועות האחרות לא הייתה לאיחוד הנהגה כריזמטית חזקה, תרמה לכך. איחוד הקבוצות והקיבוצים שידרה תדמית מתונה, כמעט בורגנית. את מי זה מעניין?

 

ספרו של מוקי הוא ספר מעניין על תנועה מעניינת בעלת סיפור מעניין; סיפור שהוחמץ עד כה. אעמוד על שתי תובנות מרכזיות שאני קיבלתי מהספר; שני פרדוכסים.

 

האחת היא, שדווקא המתינות והפתיחות של קיבוצי האיחוד, האופי האבולוציוני שלה, להבדיל מהאופי המהפכני של אחיותיה – אפשר בתוכה רפורמות שלא התאפשרו בתנועות האחרות, שבראיה לאחור ניתן להגדירן כמעט כמהפכניות. העובדה שהיא לא הייתה תנועה אנטי דתית, איפשרה את צמיחת ההתחדשות היהודית בתוכה, ואת החיבור של הזרמים הליברליים ביהדות ארה"ב אליה. לא בכדי, דווקא בתנועה זו – בזכות מתינותה והפתיחות שבה, צמחו מהפכות כמו הלינה המשפחתית והתקציב הכולל. דווקא המהפכנות של התנועות האחיות יצרה חומת שמרנות, שלא אפשרה מהפכות כאלו.

 

גם התובנה השניה היא פרדוכס. האיחוד היה מזוהה עם מפא"י ובן גוריון, בניגוד לתנועות האחרות שהיו אופוזיציה לבן גוריון. המוקד העיקרי להתנגדותן לבן גוריון היה הממלכתיות. מול הממלכתיות הבן גוריונית הן נשאו את דגל הוולונטריזם. אולם האוטוריטה המנהיגותית בתוכן, תאמה במידה רבה דווקא את רעיונות המהפכנות הממלכתית של בן גוריון, ודווקא האיחוד בלט בצביונו הוולונטרי, באורחות חייו.

 

****

 

כמו בספריו הקודמים על תולדות ההתיישבות הקיבוצית, גם בספר זה מיטיב מוקי לספר את סיפור העומק של האיחוד, בזכות העובדה שהוא מספר את ההיסטוריה מלמטה – דרך אורחות החיים, דרך חיי התרבות והרוח, דרך היצירה והארכיטקטורה.

 

ועם זאת, מוקי מרחיק לכת יתר על המידה בגימוד מקומה של ההנהגה ושל הפוליטיקה התנועתית. הספר מיטיב לספר את סיפורם של קיבוצי האיחוד, אך הוא אינו מספר את סיפורה של תנועת איחוד הקבוצות והקיבוצים. לא את סיפור ההנהגה, לא את הסיפור הפוליטי.

 

כל הנושא הפוליטי הוא תת סעיף, לא החשוב ביותר, בפרק קטן אי שם בין פרקי הספר, המוקדש לפעילות ציבורית. יתכן שבכך מוקי רצה להבליט את ייחודו של האיחוד לעומת התנועות האחרות, אך בכך הוא החמיץ מרכיב חשוב בסיפור שלקח על עצמו לספר.

 

המגרעת הזאת בולטת בעיקר בסוגיית ההתיישבות אחרי מלחמת ששת הימים. מוקי מספר בקצרה על הקמת הקיבוצים בגולן, בבקעת הירדן ובסיני, אך אין כל ביטוי לתהליכים המנהיגותיים והפוליטיים הקשורים בכך. האם הייתה מחלוקת על שאלת ההתיישבות מעבר לקו הירוק? האם הייתה מחלוקת סביב השאלה היכן להתיישב והיכן לא? ואיך התייחסה התנועה לסוגיית עקירת יישובי סיני? איך נהגו נציגיה בכנסת, איזו עמדה נקטה התנועה, מה היה המסר ליישוביה בסיני וליישוביה בגולן ובבקעה? השאלות הללו בולטות בהעדרן מן הספר.

 

שיבחתי בראשית המאמר את האופי הסיפורי, הלא אקדמי, בכתיבתו של מוקי, אך הוא מרחיק לכת בכך יתר על המידה. ספרו רצוף, כדרכו, בקטעי מקור רבים – אך הללו מופיעים לרוב ללא תאריך, ללא שם הכותב, רק שם הקיבוץ. ולעתים המקור מצוין כ"ניב הקבוצה", כתב העת התנועתי, וכך אפילו קיבוצו של הכותב אינו ידוע. עובדה זו בהחלט פוגמת בספר.

 

****

 

בספר נפלו מספר שגיאות, שראוי לתקנן לקראת המהדורות הבאות.

 

בע' 12 כתוב: "פתאום קם אדם בבוקר והנה הוא עם". הציטוט הנכון, מתוך שירו של אמיר גלבוע הוא: "ומרגיש כי הוא עם". כיוון שהציטוט השגוי מובא במירכאות, ברור שהכוונה היא לצטט ולא לכתוב פרפרזה, ולכן ראוי לדייק.

 

בתאריכון המלווה את הפרק הראשון, המתאר את שלושת עשורי התנועה ממעוף ציבור, נכתבו האירועים המרכזיים בארץ ובעולם, כדי לתת פרספקטיבה להיסטוריה של האיחוד. בתאריכון נפלו שתי טעויות: אלי כהן הוצא להורג ב-1965 ולא ב-1964 (ע' 19). ההתיישבות בגולן החלה ב-1967 (ליתר דיוק ב-14.7.67) ולא ב-1968 (ע' 21), אם כי הקיבוץ הראשון של האיחוד, מבוא חמה, אכן נוסד בינואר 68'.

 

שמו הפרטי של שפרינצק, מנהיג "הפועל הצעיר" ולימים יו"ר הכנסת הראשון, הוא יוסף ולא יצחק (ע' 59).

 

מרשימת הח"כים של האיחוד (ע' 142) נשמטו שמותיהם של שניים מבכירי הח"כים, שאף כיהנו כשרים בממשלה, פנחס לבון וחיים גבתי.

 

בע' 230 נכתב בטעות "אחדות העבודה" במקום מפא"י, במשפט: "לעומת זאת [כלומר להבדיל מהקיבוץ המאוחד. א.ה.], המסורת הפרגמטית של איחוד הקבוצות והקיבוצים והמודעות למהפכה הממלכתית של אנשי בן גוריון ואחדות העבודה השפיעו על האיחוד להיות זהיר יותר, מאופק יותר, מתחשב בדעת מדינאים ונוצר גם את הוולונטריות הקיצונית של חבריו".

 

****

 

בפני מוקי צור ניצבה דילמה – איך לתאר את מקומו בתנועה. את הדילמה הוא פתר באמצעות התעלמות. אין מוקי.

 

לפחות באחד המקרים ההעדר ממש צורם. מוקי מספר על הסדנאות למנחי קבוצות, שהיו הזרע שממנו צמחה ההתחדשות היהודית בתנועה הקיבוצית. הוא הציג אותן כביטוי אופייני לרוח האיחוד. הוא הזכיר רק שני מנחים של הסדנאות – יריב בן אהרון ואביבה זמיר. אולם לסדנאות הללו היה מנחה נוסף – מוקי צור. וכך, מוזכרים שני מנחים מהקיבוץ המאוחד, בעוד דווקא שמו של המנחה מן האיחוד נשמט.

 

****

 

אני הצטרפתי לקיבוץ ולתנועה הקיבוצית אחרי הקמת התק"ם. קיבוצי, אורטל, הוא מאחרוני הקיבוצים שהוקמו בידי הקיבוץ המאוחד. אני מזדהה מאוד עם הלהט ההתיישבותי האקטיביסטי שאפיין את הקיבוץ המאוחד. ועם זאת, אני חש קרבה רבה יותר לפתיחות שאפיינה את אורח החיים ואת התרבות בקיבוצי האיחוד. 


* "הזמן הירוק"

נכתב על ידי הייטנר , 21/1/2017 23:30   בקטגוריות אורטל, אנשים, הגולן, היסטוריה, התיישבות, התנועה הקיבוצית, מנהיגות, ספרות ואמנות, פוליטיקה, טריוויה, ציונות, קיבוץ, יהדות, תרבות  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



דרשה לפרשת שמות תשעז


קבלת שבת באורטל 20.1.17

 

בשבוע שעבר סיימנו את קריאת ספר "בראשית" והשבת אנו פותחים את החומש השני, ספר "שמות".

 

ספר "בראשית" מסתיים בירידת יעקב ובניו מצרימה, אל השפע ואשליית הרווחה, ששוב ושוב הילכה קסם על היהודים בגולה, ושוב ושוב התבררה כמקסם שווא. במצרים קם מלך חדש "שלא ידע את יוסף", כלומר שבחר להתכחש ליוסף, רדף את בני ישראל והורה על רצח התינוקות ממין זכר. משה התינוק, שהושט בתיבה ביאור נמשה בידי בת פרעה וגדל כנסיך מצרי בארמון פרעה. אך כשיצא אל אחיו, ראה בסבלותם, וחוש הצדק שלו והמחויבות האקטיביסטית שפיעמה בו, לא אפשרה לו לחשות.

 

הוא הרג נוגש מצרי שהכה איש עברי. הוא ניסה להפריד בין שני עברי ניצים. וכשהתברר לו שהרג המצרי התגלה – נאלץ לברוח. אך בהגיעו למדיין, כאשר נתקל ברועי צאן גברתנים המתנכלים לבחורות שבאו לשאוב מים, הוא שוב הסתכן ויצא להגנתן.

 

אלוהים נגלה אליו בסנה הבוער ואיננו אוכל ומטיל עליו את שליחות חייו – הוצאת עם ישראל ממצרים, מבית עבדים, והולכתו קוממיות לארצו, ארץ ישראל.

 

****

 

בפרקי אבות נאמר: "ובמקום שאין אנשים, השתדל להיות איש".

 

 בפרשה שלנו מסופר: "...והנה שני אנשים עברים נצים. ויאמר לרשע: למה תכה רעך? ויאמר: מי שמך לאיש שר ושופט עלינו? הלהרגני אתה אומר, כאשר הרגת את המצרי?" פסוק זה מעורר תמיהה. מנין ידע הרשע שמשה הרג את המצרי? הרי בפסוק הקודם, בו מתואר הרג המצרי, נאמר בפירוש: "ויפן כה וכה וירא כי אין איש". אם לא היה איש, כיצד נודע הדבר?

 

הדרשן, המשורר והמחנך בארי צימרמן מציע פרוש מעניין:

אם לא היה איש

איך נודע המעשה?

אין זאת כי אם רבים

עמדו מסביב, עת משה

פנה כה וכה לעזרה

אל ציבור עבדים מחריש

וירא כי אין איש להושיע

ויהי בעצמו לאיש.

 

מדרש זה מציג את ייחודו של משה לעומת בני עמו. הם כבר עבדים בנפשם, ואין להם האומץ או הכוח להילחם ברע, להיאבק בעוול, והם השלימו עמו. משה בן חורין בנפשו. אפשר שכאן נזרע הזרע לעימותים בין בני ישראל שביקשו לחזור לסיר הבשר שבעבדות מצרים, למשה שניסה לחנך אותם לאהבת החירות.

 

מדרש זה מאפיין את תכונותיו המרכזיות של משה כאכפתיות, סולידריות, אומץ לב ורדיפת צדק. אלה התכונות שהכשירו אותו להיות גדול מנהיגינו, הראוי לגאול את ישראל.

 

מן הראוי שחברה יהודית תאמץ את הערכים שמשה מגלם - רדיפת הצדק, אהבת החרות, האכפתיות לכל אדם, הנכונות להיאבק בכל עוול והסולידריות האנושית.

 

בארי צימרמן נפטר במפתיע, מדום לב, לפני חודשים אחדים. בספרו "דורש טוב לתורה" פרסם מדרש בצורת שיר על כל אחת מפרשיות התורה. השיר שקראתי הוא מדרש השיר שלו לפרשת השבוע, פרשת "שמות", ואת הדרשה כולה אני מקדיש לזכרו ולעילוי נשמתו של האיש היקר הזה.

 

נסיים בשיר שכתב יענקלה רוטבליט, בהשראת סיפור הסנה הבוער. שיר המתאר את הקונפליקט בין שאיפתו של האדם אל האדמה, אל היציבות, אל השורשים "בן אדם כעץ שתול על מים, שורש מבקש", לבין שאיפתו לפרוץ גבולות, לפרוח ולהגביה עוף, "בן אדם כסנה מול השמים, בו בוערת אש".

 

צר היה כל כך

הייתי אז מוכרח

לפרוש כנפיים ולעוף

אל מקום שבו

אולי כמו הר נבו

רואים רחוק רואים שקוף.

 

בן אדם כעץ שתול על מים

שורש מבקש

בן אדם כסנה מול השמיים

בו בוערת אש.

 

אז דרכי אבדה

חיי היו חידה

צמא כמו הלך במדבר

אל מילת אמת

שכוח בה לתת

לשאת פנים אל המחר.

 

בן אדם...

 

בערה בי אש

יצאתי לבקש

ימים סערתי כסופה

שבתי אל ביתי

למצוא שאת איתי

עד בוא הדרך אל סופה.

 

בן אדם...

 

נכתב על ידי הייטנר , 20/1/2017 21:30   בקטגוריות הספדים, יהדות, מנהיגות, נאומים, ספרות ואמנות, פרשת השבוע, אורטל, תרבות  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



חבקוק ב: אֶבֶן מִקִּיר תִּזְעָק


חבקוק היה קופירייטר ענק. עובדה – לא נס לחם של כמה מהברקותיו גם כחלוף למעלה מ-2,600 שנה.

 

בפרק א פגשנו את "מר ונמהר" ואת "לא יאומן כי יסופר" (בווריאציה קצת שונה).

 

וכך גם בפרקנו: "עוֹד חָזוֹן לַמּוֹעֵד", "אִם יִתְמַהְמָהּ חַכֵּה לוֹ, כִּי בֹא יָבֹא" ו"אֶבֶן מִקִּיר תִּזְעָק".

 

בביטוי "עוֹד חָזוֹן לַמּוֹעֵד" אנו משתמשים כדי לומר שיש להמתין לדבר מה בסבלנות. ייקח עוד זמן רב עד שהוא יקרה.

 

"אִם יִתְמַהְמָהּ חַכֵּה לוֹ, כִּי בֹא יָבֹא" – אנו משתמשים בו לביטוי לאמונה בביאת המשיח. החיבור של הביטוי לאמונה בביאת המשיח הוא של הרמב"ם. אחד מ-13 עיקרי האמונה הוא: "אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה בְּבִיאַת הַמָּשִׁיחַ. וְאַף עַל פִּי שֶׁיִּתְמַהְמֵהַּ, עִם כָּל זֶה אֲחַכֶּה לּוֹ בְּכָל יוֹם שֶׁיָּבוֹא". אנו משתמשים במילים אלו לבטא ציפיה לדבר גדול שאנו מאוד רוצים, ועל אף הקושי, איננו מתייאשים ומאמינים שהוא יגיע. הפסוק בלחנו של הזמר החסידי אברהם פריד היה המנונם של אוהדי הפועל גליל עליון בכדורסל, שעשו ב-1993 את הלא יאומן והדיחו את האלופה הנצחית מכבי ת"א מן הצמרת, לאחר 23 אליפויות רצופות, וזכו באליפות היסטורית.

 

הביטוי "אֶבֶן מִקִּיר תִּזְעָק" מבטא זעקה נגד מעשי עוול.

 

****

 

בפרק א חזינו בתופעה יוצאת הדופן, שבה משא הנביא אינו דבר האלוהים לעם, אלא דברו של הנביא, אולי כמייצג או כמי שמתיימר לייצג את העם, אל האלוהים.

 

סיים הנביא את דבריו, אך הוא לא הסתפק בכך. הוא אינו פרייר. הוא לא אמר את הדברים כדי לצאת ידי חובה. הוא לא סיים את שליחותו ואינו הולך לעשות לביתו.

 

הוא העלה דברים בפני האלוהים, והוא יעמוד על כך שיקבל מענה. הוא מציב לאלוהים מעין מארב: עַל מִשְׁמַרְתִּי אֶעֱמֹדָה, וְאֶתְיַצְּבָה עַל מָצוֹר, וַאֲצַפֶּה לִרְאוֹת מַה יְדַבֶּר בִּי וּמָה אָשִׁיב עַל תּוֹכַחְתִּי". הנביא, עטוף באפוד, נשק וקסדה, אינו מסיים את המשמרת. הוא נשאר בעמדה, לראות מה התשובה שיקבל מאלוהים.

 

ואכן, אלוהים מתגלה ומעניק לו חזון. החזון אינו קל להבנה, אך כנראה שזהו חזון נפילתה העתידי של בבל. הנביא מדבר כאן על אימפריה שיכורת כוח הגוזלת עוד ועוד אדמות וארצות, אך בסוף היא תיפול. לכאורה, זה חזון הנחמה של אלוהים, על התמונה המחרידה שצייר הנביא בפרק הקודם, בה הוא תיאר אכזריותה המנצחת של בבל. אלוהים מראה לו שלא לעולם חוסן. בבל תיפול. מתי? "עוֹד חָזוֹן לַמּוֹעֵד".

 

ואכן, בסוף בבל נפלה והוכתה. אז מה זה עזר לנו? מבחינת עם ישראל, חורבנה של האימפריה הבבלית היה מאוחר מדי. בית המקדש כבר חרב, ממלכת בית דוד נפלה והעם היהודי גלה לבבל.

 

אז נכון, חזון נפילתה של בבל התממש, אך כנראה שזה לא ממש עוזר למי שמאמינים ב"אִם יִתְמַהְמָהּ חַכֵּה לוֹ, כִּי בֹא יָבֹא". מי כמו עמנו מכיר את תוצאות הדחיינות הנרפית של ציפיה פאסיבית למשיח. גאולת ישראל באה כאשר חדלנו לצפות לו, כשחדלנו להתמהמה – והבאנו בעצמנו את הגאולה.

 

בנבואתו לבבל, מתאר הנביא את כל העוצמה והפאר של בבל ככיסוי חיצוני לחולשה, הנובעת מרקב. הרקב הוא תוצאת העובדה, שהממלכה מושחתת ומבוססת על עוול. אפילו הארמון יתפורר, כי אבניו וכפיסיו כאילו יתקוממו על העוול שהיה כרוך בבניינו. "הוֹי בֹּצֵעַ בֶּצַע רָע לְבֵיתוֹ, לָשׂוּם בַּמָּרוֹם קִנּוֹ, לְהִנָּצֵל מִכַּף רָע. יָעַצְתָּ בֹּשֶׁת לְבֵיתֶךָ, קְצוֹת עַמִּים רַבִּים וְחוֹטֵא נַפְשֶׁךָ. כִּי אֶבֶן מִקִּיר תִּזְעָק וְכָפִיס מֵעֵץ יַעֲנֶנָּה". האבן תזעק מן הקיר ותעורר את מרכיבי הבית להתמרד, עד שייחרב הארמון.

 

****

 

אבן מקיר תזעק

אם עוד לא זעקה.

עיר תפצח בשיר

אם עוד לא שרה.

תייר במלון,

אישה הרה,

קצין בכיר.

 

רוח תרד לים

אם עוד לא ירדה.

גוף גמיש ישחק את הדם

אישה מאתמול,

מפה של חול

אדם לאדם.

 

הנוף מאבד את שמו

אם עוד לא איבד.

אבק הרחוב נהפך שוב -

לחול נודד.

שטר של מאה.

צבע של דלת.

היות בודד.

 

שירו של נתן זך "ליל שרב", הנפתח במילותיו של חבקוק "אבן מקיר תזעק" עוסק בבדידות. לא סתם בבדידות – בבדידות כהוויה קיומית, "היות בודד".

 

"לא טוב היות האדם לבדו / אבל הוא לבדו בין כה וכה", כתב זך, כלומר אין הוא משלים עם הבדידות, אין הוא מנסה לייפות אותה, להיפך – לא טוב, היא לא טובה. אך זו המציאות, בין כה וכה, "היות בודד". את הוויית הבדידות מתאר המשורר באמצעות הצגת ייצוגי מציאות, חלקם אנושיים, חלקים דוממים. כל ייצוג ניצב בפני עצמו, אין אינטראקציה בינו לבין ייצוגים אחרים. תייר במלון. אישה הרה. קצין בכיר. אישה מאתמול. מפה של חול. שטר של מאה. צבע של דלת. יש אפילו "אדם לאדם". "אדם לאדם – מה?" האסוציאציה הראשונה היא כמובן ל"אדם לאדם זאב". 

 

* 929

נכתב על ידי הייטנר , 17/1/2017 19:40   בקטגוריות חינוך, יהדות, הזירה הלשונית, ספרות ואמנות, תרבות  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להייטנר אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על הייטנר ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ