לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

הבלוג של אורי הייטנר

מאמרים בנושאי פוליטיקה, חברה, תרבות, יהדות וציונות. אורי הייטנר, חבר קיבוץ אורטל, איש חינוך ופובליציסט

כינוי:  הייטנר

מין: זכר





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


קטעים בקטגוריה: ֳ©ֳ₪ֳ£ֳ¥ֳ÷. לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

ירמיהו מ: וְלֹא הֶאֱמִין לָהֶם


2,600 שנה צמים יהודים רבים מדי שנה על גדליהו בן אחיקם, נציב יהודה מטעם בבל, שנרצח והירצחו נתפס כמסמר האחרון בארון הקבורה של ממלכת יהודה.

 

אסון כה גדול מחייב חקירה יסודית. האם ניתן היה למנוע את הרצח? האם היה מחדל; אולי מחדל אבטחה?

 

על פי הפרק שלנו, היה מחדל חמור. מחדל – שמלוא האחריות עליו היא על הנרצח עצמו. גדליהו קיבל מודיעין מדויק מהקמ"ן יוחנן בן קרח, לא רק על כוונת הרצח, אלא אפילו על זהות הרוצח וזהות שולחו. "וְיוֹחָנָן בֶּן קָרֵחַ וְכָל שָׂרֵי הַחֲיָלִים אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה בָּאוּ אֶל גְּדַלְיָהוּ הַמִּצְפָּתָה, וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו: הֲיָדֹעַ תֵּדַע כִּי בַּעֲלִיס, מֶלֶךְ בְּנֵי עַמּוֹן, שָׁלַח אֶת יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה לְהַכֹּתְךָ נָפֶשׁ". בפני הקברניט הוצגה תכנית פעולה למניעת הרצח – פעולה מקדימה של סיכול ממוקד חשאי לרוצח, בטרם יבצע את זממו. וְיוֹחָנָן בֶּן קָרֵחַ אָמַר אֶל גְּדַלְיָהוּ בַסֵּתֶר בַּמִּצְפָּה לֵאמֹר: אֵלְכָה נָּא, וְאַכֶּה אֶת יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה, וְאִישׁ לֹא יֵדָע. לָמָּה יַכֶּכָּה נֶּפֶשׁ, וְנָפֹצוּ כָּל יְהוּדָה הַנִּקְבָּצִים אֵלֶיךָ, וְאָבְדָה שְׁאֵרִית יְהוּדָה?".

 

אולם גדליהו היה שאנן. הוא דבק בקונספציה על פיה לא יתכן שתהיה למישהו סיבה להתנקש בחייו. ולכן, הוא זלזל במידע ודחה אותו מכל וכל. וְלֹא הֶאֱמִין לָהֶם גְּדַלְיָהוּ בֶּן אֲחִיקָם. בוודאי שהוא שלל את הסיכול הממוקד. וַיֹּאמֶר גְּדַלְיָהוּ בֶן אֲחִיקָם אֶל יוֹחָנָן בֶּן קָרֵחַ: אַל תַּעֲשֵׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, כִּי שֶׁקֶר אַתָּה דֹבֵר אֶל יִשְׁמָעֵאל. גדליהו נמנע מללבוש אפוד מגן ולנקוט בצעדי זהירות כלשהן.

 

חז"ל מתחו ביקורת על חוסר האחריות של גדליהו בן אחיקם שלא שעה לאזהרות יוחנן בן קרח והטילו עליו את האחריות לתוצאות המחדל: " 'וְהַבּוֹר אֲשֶׁר הִשְׁלִיךְ שָׁם יִשְׁמָעֵאל אֵת כָּל פִּגְרֵי הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הִכָּה בְּיַד גְּדַלְיָהוּ' (ירמיהו מא, ט). וכי גדליה הרגן?! והלא ישמעאל הרגן! אלא מתוך שהיה לו לחוש לעצת יוחנן בן קרח ולא חש - מעלה עליו הכתוב כאילו הרגן". לא פחות.

 

וכך, המחדל של פרק מ הוא המבוא לאסון של פרק מא.

 

* 929

נכתב על ידי הייטנר , 24/8/2016 21:58   בקטגוריות היסטוריה, חוץ וביטחון, חינוך, יהדות, מנהיגות, תרבות  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



ירמיהו לט: המלך הברחן


כאשר הגיע הרץ לבשר לאמו של המלך שאול על נפילת בנה, בשירו של אלתרמן "הִנֵּה תַּמּוּ יוֹם קְרָב וְעַרְבּוֹ", היא זוקפת ראש ואומרת:

 

אָז אָמְרָה לוֹ לַנַּעַר: דָּם

אֶת רַגְלֵי אִמָּהוֹת יְכַס,

אֲבָל שֶׁבַע יָקוּם הָעָם,

אִם עֲלֵי אַדְמָתוֹ יוּבַס.

אֶת הַמֶּלֶךְ פָּקַד הַדִּין,

אַךְ יוֹרֵשׁ לוֹ יָקוּם עַד עֵת,

כִּי עֲלֵי אַדְמָתוֹ הִשְׁעִין

אֶת חַרְבּוֹ שֶׁעָלֶיהָ מֵת.

כֹּה דִּבְּרָה וְקוֹלָהּ הִרְעִיד.

וַיְהִי כֵן. וַיִּשְׁמַע דָּוִד,

וַיְהִי כֵן. וַיִּשְׁמַע דָּוִד.

 

המסר של אלתרמן, אותו הוא משמיע דרך פיה של האם, כמחוות הצדעה והוקרה לגבורת האימהות בדורו (רק אתמול צפיתי בסרט "תיק שמחוני" בערוץ הראשון. יהודית שמחונית, אמו של מפקד פיקוד הדרום אסף שמחוני שנפל מיד לאחר מלחמת סיני, צוטטה: "אם לבכות, אז לבכות בלילה, כשאף אחד לא רואה. אני הייתי יחידה? כמה אימהות שכלו? אנחנו כולנו נשקע בפינה, מה יהיה מהחיים האלה? אז אני אומרת לך, אחריות"), הוא המסר לפיו תבוסה בקרב אינה בהכרח תבוסה במערכה. אם הלוחמים גילו דבקות במשימה, חתירה למגע, גבורה, נחישות והקרבה ובעיקר – אם המנהיגים נתנו דוגמה אישית בכל אותם ערכי לחימה; מורשתם ניצחה, וממשיכיהם ינצחו במערכה. שאול האיש מת, ויקם דוד. כיוון שהעם הובס במלחמה עיקשת על אדמתו, שבע הוא יקום.

 

קינת דוד על שאול, נושאת עד ימינו את בשורת הגבורה, והשראתה מעניקה חיות וכוח לעם, שנאלץ להמשיך ולהילחם על קיומו, על ארצו ועל מדינתו.

 

אלתרמן לא יכול לכתוב שיר כזה על צדקיהו. צדקיהו לא לחם. צדקיהו ברח. הוא ברח ללא קרב. הוא ברח ברגע שהאויב הבבלי פרץ את החומות (אגב, על פי גרסת הפרק, לא בי"ז בתמוז, כי אם בט' בתמוז). הוא הפקיר את עמו וברח בנתיב מילוט שהכין לעצמו מראש; לו ולמקורביו. כבר בפרקים הקודמים התגלה לעינינו צדקיהו כמנהיג הססן, זגזגן, פועל על פי העצה האחרונה ששמע, מתקשה להטיל מרות על שריו. אולם בהתנהגותו בשעת המבחן העליון, הוא התגלה כאפס במנהיגות. הוא המלך הברחן.

 

וַיָּבֹאוּ כֹּל שָׂרֵי מֶלֶךְ בָּבֶל, וַיֵּשְׁבוּ בְּשַׁעַר הַתָּוֶךְ ... וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָם צִדְקִיָּהוּ, מֶלֶךְ יְהוּדָה, וְכֹל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה, וַיִּבְרְחוּ, וַיֵּצְאוּ לַיְלָה מִן הָעִיר, דֶּרֶךְ גַּן הַמֶּלֶךְ, בְּשַׁעַר בֵּין הַחֹמֹתָיִם, וַיֵּצֵא דֶּרֶךְ הָעֲרָבָה.

 

מיהם כֹּל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה? מן הסתם, הכוונה לפיקוד העליון. ברגע ששמעו את היריה הראשונה, נסו על נפשם והפקירו את עמם כצאן לטבח, לחורבן ולגלות.

 

בניגוד לשאול שנפל בגיבורים והיה לסמל של גבורה לדורות, צדקיהו נכלא והושפל בידי האויב, בהתעללות אכזרית של בבל: בניו נשחטו לנגד עיניו, ואחרי שהתמונה הנוראית הזאת נצרבה בזיכרונו כזיכרון אחרון, עיניו נוקרו. "וַיִּשְׁחַט מֶלֶךְ בָּבֶל אֶת בְּנֵי צִדְקִיָּהוּ בְּרִבְלָה לְעֵינָיו, וְאֵת כָּל חֹרֵי יְהוּדָה שָׁחַט מֶלֶךְ בָּבֶל. וְאֶת עֵינֵי צִדְקִיָּהוּ עִוֵּר, וַיַּאַסְרֵהוּ בַּנְחֻשְׁתַּיִם, לָבִיא אֹתוֹ בָּבֶלָה".

 

האם החורבן והגלות הם, כמקובל, תוצאת הבחירה להילחם ולא להיכנע?

אני גורס אחרת. אני גורס שהחורבן והגלות הם תוצאת הברחנות הפחדנית של המלך והפיקוד העליון. החורבן והגלות אינם תוצאת הבחירה להילחם ולא להיכנע, אלא תוצאת הבחירה לברוח ולא להילחם.

 

אילו נלחמו בגבורה - גם אם הובסו בקרב, "שֶׁבַע יָקוּם הָעָם, אִם עֲלֵי אַדְמָתוֹ יוּבַס".


* 929

נכתב על ידי הייטנר , 24/8/2016 02:03   בקטגוריות חברה, חוץ וביטחון, חינוך, זיכרון, יהדות, מנהיגות, ספרות ואמנות, ציונות, תרבות  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



צרור הערות 24.8.16


* מדינה תומכת טרור - ישראל התנצלה בפני טורקיה על התוקפנות הטורקית נגד ישראל ופיצתה את משפחות המחבלים. ומיד אחרי הסכם הפיוס, שבה טורקיה והשתלחה בישראל על כך שמימשה את זכותה להגנה עצמית, לאחר פשע המלחמה – ירי טיל לעבר יישוב אזרחי. טורקיה היא היום יעד מרכזי של הטרור, אך אין זה מפריע לארדואן להמשיך בדרכו כראש מדינה תומכת טרור.

 

* דה-מובראקיזציה – דבריו של שר החוץ המצרי השוללים את הטענה שישראל מפעילה טרור נגד הפלשתינאים, הם ביטוי נוסף לרוח החדשה המנשבת במצרים מאז עלייתו של א-סיסי לשלטון.

 

תרומתו של א-סיסי כפולה. הוא גם חיסל את המשטר האיסלמיסטי של מורסי והציל בכך את מצרים ואת המזרח התיכון מאסון והוא גם יוצר בהדרגה דה-מובראקיזציה ביחסה של מצרים לישראל. מובראק הפך את השלום עם ישראל, עליו חתם סאדאת, למלחמה קרה נגד ישראל, שבה מצרים הובילה את העוינות הערבית למדינה שמסרה לה את כל סיני ועקרה מסיני את כל אזרחיה. א-סיסי לא ניחן, כנראה, במנהיגות ובאומץ של סאדאת ואינו יכול לבצע צעד דרמטי הדומה לביקור סאדאת בישראל. אולם בהדרגה, לאט לאט, הוא מוחק את מורשת מובראק.

 

* הרגלי הקריאה של שוכרי - על פי דבריו של שר החוץ המצרי סמאח שוכרי, שגילה הבנה לצרכי הביטחון של ישראל ושלל את הטענה שישראל מפעילה טרור נגד הפלשתינאים, ניתן להסיק שהוא אינו קורא את "הארץ".

 

* נלחמים באנטישמיות – מועצת הסטודנטים של אוניברסיטת לייפציג הגרמנית קיבלה החלטה להיאבק בתנועת החרם נגד ישראל. בהחלטה הוגדרה תנועת החרם בהגדרה המדויקת "תנועה אנטישמית" וצוין שמטרתה היא להביא להשמדת ישראל. תא הסטודנטים הסוציאל דמוקרטי היה שותף להחלטה.

 

עד כה, תנועת החרם על ישראל אינה זוכה להצלחה רבה, אך הצלחותיה הן בעיקר בקמפוסים. יש לקוות שיוזמתם של הסטודנטים בלייפציג היא רק סנונית ראשונה, המבשרת אביב אירופי של הדברת האנטישמיות.  

 

* אומץ או אחריות – במאמר ב"הארץ" תקף יובל רבין את נתניהו על כך שאין לו אומץ להחלטות מדיניות כפי שהיו לבגין ולרבין. המסר שלו פשטני להחריד: אומץ = נסיגה.

 

כן, לעתים נדרש אומץ כדי להחליט על נסיגה. אך לעתים נדרש אומץ כדי להימנע מהחלטה על נסיגה. ומכל מקום, החלטות של מנהיג אינן מבחן אומץ. השאלה אינה האם ההחלטה אמיצה אלא האם היא נכונה.

 

אהוד ברק היה אמיץ עד טירוף. היה לו האומץ לשבור את הקונצנזוס הלאומי ולרסקו לרסיסים, להפנות עורף למורשת רבין ולמחוק את כל הקווים האדומים שלו. מרוב אומץ הוא קיבל את עקרון הנסיגה המוחלטת מכל יש"ע (עם "חילופי שטחים") לסגת מבקעת הירדן, לחלק את ירושלים ואף את העיר העתיקה. אמיץ. אז מה יצא מהאומץ שלו? הסכם שלום? מרחץ דמים!

 

רבין היה הרבה פחות "אמיץ" אבל הרבה יותר אחראי. בנאומו האחרון טרם מותו הוא הציב בפני הכנסת והעם את הקווים האדומים שלו במו"מ על הסדר הקבע, שהם מורשתו המדינית:

 

"גבולות מדינת ישראל לעת פתרון הקבע יהיו מעבר לקווים שהיו קיימים לפני מלחמת ששת הימים. לא נחזור לקווי 4 ביוני 1967. ואלה הם עיקרי השינויים - לא כולם - כפי שאנו רואים אותם ורוצים אותם בפתרון הקבע: בראש ובראשונה ירושלים המאוחדת, שתכלול גם את מעלה אדומים וגם את גבעת זאב כבירת ישראל, בריבונות ישראל... גבול הביטחון להגנת מדינת ישראל יוצב בבקעת הירדן, בפירוש הנרחב ביותר של המושג הזה. שינויים שיכללו את צירוף גוש עציון, אפרת, ביתר ויישובים אחרים שרובם נמצאים  מזרחית למה שהיה 'הקו הירוק' לפני מלחמת ששת הימים. להקים גושי יישובים, והלוואי שהיו כמותם, כמו גוש קטיף, גם ביהודה ושומרון".

 

לצערי, עמדותיו של נתניהו במו"מ קרובות יותר ל"אומץ" של ברק מאשר לאחריות של רבין. למשל, בעוד רבין דיבר על בקעת הירדן במובן הרחב ביותר של המושג, כלומר עד ציר אלון הסמוך לקו ההתיישבות הערבית על גב ההר, נתניהו הסכים עם קרי על נוכחות צבאית ישראלית זמנית לאורך נהר הירדן.

 

וליובל רבין אני ממליץ לאמץ את הדברים להם הטיף בפסקת הפתיחה של מאמרו, כשיצא נגד "כתיבתה של היסטוריה חדשה, שמעוותת עובדות ידועות ומעלימה מידע בסיסי מהעבר".  

 

* חבורה מופקרת - חיילי צה"ל סיכנו ביום שני בלילה את חייהם כדי לחלץ חבורה מופקרת של פורעי חוק מוכי ירח, בדרכם להשתטח על קבר יוסף בשכם ולהתפלל על סוטה המין "הרב" ברלנד. הפנטזיה הזאת עלולה הייתה להסתיים במרחץ דמים של ההזויים ושל חיילי צה"ל.

 

התגובה הטבעית של אדם נורמטיבי היא שצריך לתת להם להתמודד עם טירופם, ולא לסכן את כוחות צה"ל כדי לחלץ אותם. אבל ברור שמדינת ישראל אינה יכולה לאפשר לינץ' וטבח המוני באזרחיה.

 

ולכן, הפתרון הוא ענישה חמורה. שמעתי שנפתחו הליכים פליליים נגד המארגן והנהג. זה לא מספיק. כל אחד ואחד ממשתפי החגיגה, ללא יוצא מן הכלל, צריך לעמוד לדין פלילי, וברור שהמסית והמארגן צריך להיענש בכל חומרת הדין. אני משער שאם הפרקליטות תחפש היטב, יימצאו די סעיפים בספר החוקים הישראלי כדי לשלוח אותו לתקופה הגונה מאחורי סורג ובריח. ואם לא, על המחוקק לתת על כך את הדעת.

 

האם יש סעיף פלילי של סיכון חייהם של חיילי צה"ל?

 

* הקשר המתנחלי של נחום היימן - על פי הקוד החולני של השיח הישראלי, מי שאוהב את הקיבוצים, בהכרח אמור לשנוא את ההתנחלויות. לא לחלוק עליהן, לשנוא. ומי שאוהב את ההתנחלויות אמור לשנוא את הקיבוצים.

 

נחצ'ה היימן כפר בקוד הקלוקל הזה. לאחר מותו נאמר ונכתב רבות על הקשר הקיבוצי שלו, ואף אני כתבתי על כך את המאמר "כמו צמח בר". פחות ידוע הקשר ההתנחלותי שלו. היימן הרבה להופיע בהתנחלויות ביו"ש. הוא הקים חבורת זמר של קריית ארבע ובמשך שנים, בכל מצב ביטחוני, ערב בשבוע הוא בילה ביישוב, עבד עם החבורה ונשאר ללון ביישוב. הוא הופיע אתה ביישובים רבים ביו"ש. במשך שנים הוא שידר תכנית שבועית בנושא זמר עברי בערוץ 7. נחצ'ה השפיע אהבה על המתיישבים והם השפיעו עליו בחזרה. היישוב בית אריה – עופרים קרא כיכר על שמו. כאשר נודע להם על מצבו הכלכלי הקשה בזקנתו, הם הקצו לו דירה ביישוב, שם הוא התגורר שנים אחדות, כשהיישוב שילם את שכר הדירה ואת כל הוצאות אחזקתה.

 

איני יודע מה היו עמדותיו הפוליטיות של היימן, אך הוא היה אמן טוטלי, שאמנותו – אמונתו. ואמן אמתי שואף תמיד לחבור לכל קהל. מי שמחרימים ציבורים של מתנגדים פוליטיים אינם אמנים אמתיים, כיוון שהם נכנעים לתכתיב של קבוצות פוליטיות רדיקליות, ומכפיפים את אמנותם לפוליטיקה קיצונית.

 

            * ביד הלשון

 

ישראלית – משחר ילדותי, אני אוהב את התנ"ך. אני קורא תנ"ך, לומד תנ"ך, דורש את התנ"ך, מלמד תנ"ך. אולם מאז חנוכה תשעה, לפני למעלה משנה וחצי, חוויית התנ"ך שלי השתדרגה באופן משמעותי, כיוון שאני כותב מדי יום מאמר על פרק בתנ"ך, במסגרת מיזם 929 (על שלוחותיו), מבראשית, וכעת אנו בעיצומו של ספר ירמיהו. וככל שאני מעמיק בתנ"ך כך אני מתאהב בו יותר.

 

הפלא הגדול, מעורר ההתפעלות והמלהיב מכל, כשאנו עוסקים בתנ"ך, הוא חיוניותה של השפה העברית. כה מרגש לדעת שאם אבותינו המקראיים יקומו לפתע מקברם, נוכל לשוחח אתם בשפתנו המשותפת. הרי אם ירמיהו, שבו אני עוסק בימים אלה, יפתיע אותי וידפוק על דלתי, אוכל לשבת עמו לשיחת רעים. נכון, הוא אינו יודע מה זה אחלה, סבבה וחבל על הזמן, וגם את המילים מחשב, מגהץ גלידה ומקרר אין הוא מכיר, אך במשך חודש בתוכנו הוא ישלים את הפערים. העיקר הוא שאנו דוברים שפה אחת.

 

כאשר אני קורא את התנ"ך, שנכתב לפני אלפי שנים בשפה שבה אנו חיים – כל כך נלעגת ומגוחכת בעיניי תאוריית ההבל ורעות הרוח על קיומה של איזו שפה "ישראלית" או משהו כזה, שהיא שפה אחרת מן העברית. 

 

* "חדשות בן עזר"

נכתב על ידי הייטנר , 24/8/2016 00:06   בקטגוריות אמנות, אנשים, דת ומדינה, הזירה הלשונית, היסטוריה, חוץ וביטחון, חינוך, יהדות, מנהיגות, פוליטיקה, ציונות, תקשורת, תרבות  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להייטנר אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על הייטנר ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2016 © נענע 10 בע"מ