לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

הבלוג של אורי הייטנר

מאמרים בנושאי פוליטיקה, חברה, תרבות, יהדות וציונות. אורי הייטנר, חבר קיבוץ אורטל, איש חינוך ופובליציסט

כינוי:  הייטנר

מין: זכר





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


קטעים בקטגוריה: ׳¦׳™׳•׳ ׳•׳×. לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

צרור הערות 26.3.17


* האובססיה חזקה ממנו - כל ניסיון לפרש באופן רציונלי את המשבר המלאכותי שיצר נתניהו בניסיונו לחסל את תאגיד "כאן" נידון לכישלון. אין שום פירוש רציונלי. מדובר כאן בגחמה, באובססיה מטורפת של האיש הזה לתקשורת.

 

על פי כל שיקול רציונלי, הסיכוי בין אחד לאלף שנתניהו יטלטל שוב מדינת ישראל לבחירות מיותרות ובזבזניות על הגחמה הזאת, הוא אפס. מה הוא יכול להרוויח? הוא עלול להפסיד בבחירות, ואם ינצח, כוחו ייחלש, ואם כוחו לא ייחלש ואפילו אם הוא יתחזק, אין מצב שהליכוד יקבל 61 מנדטים. בכל מקרה הוא יצטרך להקים קואליציה. יכולה להיות לו קואליציה נוחה וטובה יותר מהנוכחית? ובכל מקרה, אין סיכוי ששותפותיו הקואליציוניות תסכמנה שוב לחתום על הסעיף השערורייתי לפיו הן מקבלות מראש כל "רפורמה" שהוא ינסה להוביל בתקשורת. יתר על כן, אני מאמין שכל השותפות הפוטנציאליות תתאחדנה בדרישה שתיק התקשורת לא יהיה בידי נתניהו ואולי אף לא בידי הליכוד.

 

אבל העובדה שאין כל תסריט רציונלי על פיו נתניהו ילך לבחירות על הגחמה הזאת, אינה אומרת שהוא לא יעשה כן, כיוון שהאובססיה המטורפת שלו בנושא התקשורת כנראה חזקה ממנו.

 

* פיגוע חינוכי – תרחיש א. מחבל יצא מביתו, במכוניתו, מרמאללה. הוא נכנס לירושלים, החנה את מכוניתו ועטה על עצמו חגורת נפץ. הוא צעד למסעדה הומת אדם ופוצץ את עצמו. 12 סועדים נהרגו ו-34 נפצעו, מתוכם 2 במצב אנוש וששה במצב קשה.

 

תרחיש ב. מחבל יצא מביתו, במכוניתו, מרמאללה. בכניסה לירושלים הוא נעצר במחסום. בחיפוש במכוניתו התגלתה חגורת הנפץ. המחבל נעצר.

 

החייל הערני במחסום הציל חייהם של 12 בני אדם ואת שלמות גופם של עוד 34.

 

חיילים כמותו כבר הצילו חייהם של מאות, אולי אלפי בני אדם, כאשר עצרו מחבלים, ואת חייהם של אלפי בני אדם שניצלו כי המחבלים ויתרו מראש, בגלל המחסומים.

 

כל המקיים נפש אחד כאילו קיים עולם מלא.

 

על פי הסעיף הראשון בחוק החינוך הממלכתי, אמורה מערכת החינוך הישראלית לחנך את התלמיד להיות "אוהב אדם, אוהב עמו ואוהב ארצו, אזרח נאמן למדינת ישראל, המכבד את הוריו ואת משפחתו, את מורשתו, את זהותו התרבותית ואת לשונו". מערכת חינוך כזו, תראה זכות וחובה לחנך את הנוער לשירות משמעותי בצה"ל. בין השאר, היא תדגים את חשיבותו של השירות, באמצעות המחסומים. העבודה במחסום היא עבודה מחורבנת, מתישה, שוחקת, לא נעימה, מעצבנת. אבל די בכך שאחת ל... נתפס מחבל וחייהם של אזרחים וילדים ישראליים ניצלים, כדי שכל חייל יבין איזו חשיבות יש למשימה הזאת; לשליחות הזאת.

 

גם בגימנסיה הרצליה מחנכים את הנוער ערב גיוסו לצה"ל. בבית הספר הנושא את שמו של הרצל, מוסד שחינך דורות של ציונים, מוסד שממחזור א' שלו יצאה שדרת הפיקוד של "ההגנה", מוסד שבתש"ח כל תלמידי יב שבו ויתרו על תעודות הבגרות והתגייסו להגן על המדינה הצעירה, נערך השבוע פיגוע חינוכי המוני.

 

התלמידים התבקשו להשתתף במיצג מבחיל, המדמה כביכול את פעילותם של המחסומים הישראליים ביו"ש. בימים האחרונים רוססו ברחבי בית הספר כתובות גרפיטי, שלשונן "כמה זמן לוקח לך להגיע לבית החולים?" ו"כמה זמן לוקח לך להגיע לבית הספר?", וביום רביעי הופתעו תלמידי כיתות י"א וי"ב לגלות את ה"מחסומים" שהוצבו בכניסה לקומה שלהם.

 

בשתי הכניסות לקומה הוצבו שולחנות וביניהם סרט סימון אדום, ושלטים "מחסום". במחסום עמדו כמה תלמידים שדימו חיילים, ושאר תלמידי המגמה ליחסים בינלאומיים בשכבה י"א עמדו בתורים ארוכים לפני המחסומים, כדי להיכנס לשכבה. ה"חיילים" התעמרו ב"פלשתינאים" ואף סירבו להכניס את חלקה. לדברי התלמידים, הם חויבו להשתתף במיצג על מנת לקבל ציון במגמה.

 

הפיגוע החינוכי, שנועד "ללמוד את הנרטיב הפלסטיני ולחוות את מה שהפלסטינים חווים ביומיום", כפי שהסבירה אחת המורות לתלמידים, הוא חלק משיעורי יחסים בינלאומיים, שעליו אחראית המורה אדווה זלצר. זלצר היא פעילה בארגון האנטי ישראלי הקיצוני "זוכרות", הנלחם למען מימוש "זכות" השיבה ונגד קיומה של מדינת ישראל. גימנסיה הרצליה מעסיקה פעילה בארגון הזה כמורה, ומאפשרת לה להשתולל ולהתפרע כאוות נפשה בבית הספר.

 

במסגרת הפיגוע החינוכי, המורה המנוולת חילקה לתלמידים, שדימו פלשתינאים, תעודות זהות ואישורי מעבר מנומקים, כמו למשל אב לחמישה ילדים שצריך להגיע ליום עבודתו או אדם מבוגר שזקוק לעבור לבית החולים בירושלים. אחד מהתלמידים סיפר: "ילדה אחת הייתה פלשתינאית, החייל אומר לה 'האישור מזויף' וקורע אותו. היא צורחת והיא אומרת 'הוא קרע לי את האישור'". עשרות תלמידים נטלו חלק בפיגוע, ואחד מהם סיפר כי מורה במגמה אמרה שמטרת המיצג הוא ללמוד על צדק, אחרי שלמדו על רצח העם ברואנדה.

 

איזו זוועה. וזאת, בבית ספר ממלכתי במדינת ישראל.

 

האשם הראשי בחרפה הזאת הוא מנהל בית הספר. כמובן אותה פעילה אנטי ישראלית שארגנה הפיגוע. כך גם שאר המורים שהשתתפו. וכן, כל המורים ששתקו. לא היה אפילו צדיק אחד ששבר את השתיקה ומנע את הפיגוע.

 

כן, וגם התלמידים, שלא התמרדו ושיתפו פעולה. מנערות ונערים בני 17 ו-18 ניתן לצפות לראש גדול ולזכות הסירוב. היה עליהם לסרב להשתתף בפיגוע ולהשבית את הלימודים.

 

הפיגוע התרחש ביום רביעי. נכון למוצ"ש, המנהל טרם הושעה מתפקידו ולא זומן לשימוע לפני פיטורין.

 

* אנטישמי או אנטי מערבי? - איך מגדיר גדעון לוי, למחרת הפיגוע הרצחני בלונדון, את מתקפת הטרור של הקנאות האיסלמיסטית הג'יהאדיסטית נגד המערב וערכיו? "העולם אוסר מלחמה על המוסלמים". כלומר, טעיתי בו, כאשר חשבתי שהוא סתם אוטו-אנטישמי, הנוקט אמת מידה אחת כלפי מדינת היהודים ואחרת כלפי שאר מדינות העולם. מסתבר שהשנאה שלו היא למערב כולו, והתמיכה שלו היא באויבי המערב כולו. לא, לא טעיתי. נכון, הוא אנטי מערבי, אך הוא בראש ובראשונה אוטו-אנטישמי, כי הוא אינו מתנגד לעצם קיומן של מדינות עצמאיות לעם הצרפתי, לעם האיטלקי, לעם הספרדי ולעם הרוסי. הוא מתנגד אך ורק לקיומה של מדינת לאום לעם היהודי.

 

* מסית למרד - ח"כ בצלאל סמוטריץ' מסית את הנוער הדתי למרד; הוא קורא לו לערוק מצה"ל ומההגנה על קיומה של מדינת ישראל (או בשפתו המכובסת "לדחות את הגיוס בשלושה חודשים"). אפס מאופס! אין שמץ של הבדל בינו לבין תמונת הראי שלו - השמאל הרדיקלי האנטי ציוני. הם קורצו מאותה שקית אשפה. ברור שהנוער הדתי לאומי יצפצף עליו בבוז.

 

* אבולוציה – ב-1955 ניצחה גולדה מאיר, מועמדת מפא"י לראשות העיר תל אביב, בבחירות המוניציפליות. היה זה בטרם הונהגה בחירה ישירה לראשות העיר, והיה צורך בקואליציה. היא לא הצליחה להרכיב קואליציה, כיוון שהמפד"ל (!), שהייתה אז בעלת בריתה של מפא"י, סירבה לתמוך באישה לראשות העיר, ומישהו שם מצא איזה פסוק לפיו אסור, כביכול, לאישה להנהיג.

 

14 שנה מאוחר יותר, המפד"ל, אותה מפד"ל, הצטרפה לממשלה בראשות מנהיגה, אותה מנהיגה, גולדה מאיר.

 

והנה, חלפו עוד 48 שנים, וש"ס החרדית (!) תומכת בשלי יחימוביץ' לראשות ההסתדרות.

 

לאט לאט, אבל לא דורכים במקום.

 

* הפרעת קשב – ח"כ מרב מיכאלי התארחה בתכנית הבוקר של ערוץ 2. היה לי חשוב לשמוע מה שיש לה לומר – הרי היא יו"ר הסיעה האופוזיציונית הראשית, וחשוב לשמוע באמצעותה את דבר האופוזיציה באשר למשבר הקואליציוני.

 

ניסיתי להאזין לראיון עמה, וכרגיל, התקשיתי להקשיב לתוכן דבריה, בשל הרעשים שהיא יוצרת בלהגה, המקשים על הקשב של המאזין. כוונתי, כמובן, להתעקשותה לדבוק בשפתה הטרחנית והפאתטית, ולניסיונה לאנוס על השפה העברית את האג'נדה הפוליטית-מגדרית שלה.

 

טוב/ה, די/ה, הבנו/נו.

 

(אגב, יו"ר או יו"רית? יו"ר = יושבת ראש. יו"רית = יושבת ראשה).

 

* למשל ולשנינה – אברהם "אברשה" שריר, מי שכיהן כשר התיירות והמשפטים בשנות השמונים מטעם המפלגה הליברלית בליכוד, הלך לעולמו בגיל 84. כיוון שבמשך 25 שנים הוא היה מחוץ לחיים הציבוריים, סביר היה שיישכח כמו רבים אחרים מן התודעה הציבורית. אולם כל מי שעמד על דעתו בראשית שנות ה-90, דווקא זוכר אותו כסמל לפוליטיקה צינית ומכוערת. שריר היה לסמל התרגיל המסריח, למשל ולשנינה.

 

ב-1988 הרכיב יצחק שמיר את ממשלתו ולא צירף את שריר לממשלה. במשך שנתיים הסתובב שריר ממורמר ומלא רגשות נקם. ב-1990 רקח שמעון פרס את התרגיל המסריח. בהיותו מ"מ ראש הממשלה, הוא חתר תחת ראש הממשלה והממשלה. במשך חודשים הוא רקם תכנית חתרנית, שבה המפלגות החרדיות יחברו אליו, תמורת הבטחות מפליגות וחסרות תקדים בתחומי דת ומדינה ומשאבים, ואז הוא יפיל את הממשלה ויתמנה בתמיכתן לראשות הממשלה. לאחר מו"מ ממושך, כאשר הצליח לשכנע את ש"ס ויהדות התורה, הוא ביים משבר קואליציוני מלאכותי על סוגיית קש מדינית, והפיל את הממשלה בהצבעת אי אמון, יחד עם החרדים.

 

הנשיא הטיל עליו להרכיב ממשלה, אך הכל השתבש כאשר הרב ש"ך ובעקבותיו הרב עובדיה עצרו את המהלך. וכאן נקט פרס בתרגיל חדש – הוא שיחד את שריר הממורמר, וחתם עמו על הסכם על פיו תמורת עריקתו מהליכוד, הוא ימונה לשר האחראי על שני תיקים, ישוריין מקומו ברשימת "העבודה" לכנסת הבאה, מטעם מפלגה שיקים מכספי מפלגת העבודה, ו-13 ממקורביו ימונו לתפקידים בכירים בחברות ממשלתיות. אחריו, התמסרו עוד 3 ח"כים מהמפלגה הליברלית בליכוד, בראשות השר מודעי, לפיתויים דומים אך חזרו בהם. בסוף גם שריר חזר בו, לאחר הקריאה המפורסמת של יצחק שמיר "אברשה חזור הביתה!" (אגב, שמיר לא אמר אברשה, אלא "אברהם שריר חזור הביתה").

 

ואם האירוע הזה מאפיל על כל מעשיו של שריר בפוליטיקה, מן הראוי שיהיה זה לקח לפוליטיקאים בימינו.

 

* סגירת מעגל – במשך השנים שמו היישוב קלע אלון בצפון הגולן עבר גלגולים רבים: קלע, קלע אלון, קלע גולן, ברוכים, מצוק עורבים. לא אתאר כאן את הגורם לגלגולים ולשינויים, שחלקם נבע מגלגולי היישוב והאוכלוסיות שהתחלפו בו.

 

לאחרונה החליטו התושבים לעשות סדר, ולהבטיח שליישוב יהיה שם אחד ויחיד, ושכך יהיה בכל הרשומות הפורמליות. והם החליטו לחזור לשם עליו החליטה ועדת השמות הממשלתית – קלע אלון.

 

כחלק מהליך הרישום הפורמלי של המדינה, ביום רביעי אשררנו במליאת המועצה האזורית גולן את השם קלע אלון.

 

זו סגירת מעגל. בדיוק השבוע לפני 37 שנים עלתה היוזמה לשם הזה, חודש בדיוק לאחר פטירתו של יגאל אלון. מתוך פרוטוקול ועד יישובי הגולן 30 במרץ 1980: "אנו תובעים להקים בדחיפות את 4 היישובים שהוחלט עליהם בשנה שעברה. אנו מציעים לקרוא את שם היישוב הצפוני (קלעה) ע"ש יגאל אלון ז"ל - נאמן ההתיישבות בגולן".

 

ארבעת היישובים המדוברים הם נמרוד, קלע אלון, אלוני הבשן ומיצר.

 

* בדיחה רצינית - כבכל חצי שנה, רצה הבדיחה על כך ש"אני מכוון את השעון ל-2:00 כדי לקום ולהזיז את השעון שעה קדימה / אחורה". ותמיד מישהו מגיב ברצינות: אבל אתה יכול לכוון מראש וללכת לישון.

 

* ביד הלשון

 

אצבע בעין – כותרת ב"מעריב": "גורמים בסביבת נתניהו: 'המינוי של אבן הוא תקיעת אצבע בעין'. ובאותו יום, בידיעה ב"ישראל היום", צוטטה הודעה של מירי רגב, ובה המשפט: "ההחלטה של מפקד גל"צ וגלגלצ היא אצבע בעין והכרזת מלחמה על כל מה שנתפס בעיניהם כתרבות האחרת".

 

אז מה פירוש הביטוי "אצבע בעין"? זהו ביטוי להתגרות בוטה, שנועדה להכעיס ולהכאיב.

 

* "חדשות בן עזר", "על השבוע"

נכתב על ידי הייטנר , 26/3/2017 00:21   בקטגוריות אנשים, דת ומדינה, הגולן, הזירה הלשונית, היסטוריה, התיישבות, חברה, חוץ וביטחון, חינוך, מנהיגות, פוליטיקה, ציונות, תקשורת, צבא  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אנשי האתמול


12 יום לאחר מלחמת ששת הימים, התכנסו נציגי הקיבוצים במועצה האזורית הגליל העליון, ובהם קיבוצי הקיבוץ הארצי, לטכס עצה – איך מונעים את האסון של החזרת הסיוט של חיים תחת התוקפנות של האויב הסורי, כלומר איך מונעים את מסירת הגולן לסורים. הפתרון עליו הם החליטו היה הפתרון הציוני הישן והטוב – מקימים התיישבות שתעצב את הגבול. 22 ימים בלבד לאחר מכן, ב-14 ביולי 1967, עלו חלוצי ההתיישבות בגולן לעלייקה, והקימו את קיבוץ גולן, לימים מרום גולן, בכור יישובי הגולן. קיבוץ גולן לא הגדיר עצמו כשייך לתנועה מסוימת, כיוון שראה עצמו כחלוץ איחוד התנועות הקיבוציות סביב תנופת ההתיישבות החדשה, אך לימים הגדיר עצמו בקיבוץ המאוחד.

 

גם היישוב השני בגולן הוא קיבוץ. הפעם של הקיבוץ הארצי. ב-26 בספטמבר 1967 עלתה על הקרקע ברמת הבניאס היאחזות נח"ל שניר, ובה גרעינים של תנועת "השומר הצעיר". ביום עלייתם לקרקע קיבלו המיישבים מברק ברכה מן השר יגאל אלון: "למתנחלים ברמת הבניאס: 'שבו בארץ הבשן עד בעל חרמון שניר והר חרמון' ". בחלוף שנה התאזרחה ההיאחזות והייתה לקיבוץ. אמנם הקיבוץ קם בשטח א"י המנדטורית ולכן בצד הישראלי של "הקו הירוק", אך הסורים השתלטו על השטח באלימות בשנות החמישים. לכאורה, זאת התיישבות "כשרה" מבחינה פוליטית, אך לא בעיני הסורים. עמדתם של הסורים במו"מ בשנות ה-90 הייתה נחרצת – קווי 4 ביוני 1967, כלומר עקירת שניר. כן, גם שניר היא, על פי הקלישאה, "מכשול לשלום".

 

היישוב השלישי בגולן היה אף הוא קיבוץ – מבוא חמה, שעלה לגולן ב-21 בינואר 1968, והוא חלוץ ההתיישבות בדרום הגולן ובכור קיבוצי איחוד הקבוצות והקיבוצים בגולן,

 

גם היישוב הרביעי בגולן היה קיבוץ, הראשון שמלכתחילה הגדיר עצמו כשייך לקיבוץ המאוחד, עין זיוון, שעלה לגולן למחרת מבוא חמה.

 

הנה כי כן, המנוע של מפעל ההתיישבות הציונית בגולן, היה התנועה הקיבוצית. היא הקימה את הקיבוצים הראשונים, היא דחפה להתיישבות, שריה היו גדולי התומכים בהתיישבות. ומפעל ההתיישבות הקיבוצית בגולן הוא פאר ההתיישבות הקיבוצית שלאחר הקמת המדינה.

 

אך טבעי ונכון שוועידת התנועה הקיבוצית תחגוג יובל למפעל ההתיישבות הזה, שהוא גאוותה. התנועה יכולה להתגאות בכך שהניעה את המפעל שהשיג את היעד שלשמו הקימה אותו – עיצב את גבולה של מדינת ישראל. התנועה יכולה להתגאות בכך שההתיישבות שהקימה מנעה אסון לאומי – מציאות קטסטרופלית שבה הכינרת הייתה בשליטת דאעש, חלילה.

 

טוב עושה התנועה בכך שהיא מאחדת בוועידה אחת ציון 80 שנה ליישובי חומה ומגדל וחמישים שנה ליישובי הגולן – שני מפעליה הגדולים והחשובים, שקבעו את גבולה של מדינת ישראל.

 

אבל בעיני עופר פרג, יובל להתיישבות הקיבוצית בגולן הוא "סיבה לעצב גדול". הוא אחד מקבוצת חברים שיצאו נגד קיום הוועידה בגולן. הם מנמקים זאת, בין השאר, בכך שהמהלך אינו מתחשב "בדעותיהם של שליש מחברי התנועה, אנשי הקיבוץ הארצי לשעבר".

 

אותה קבוצה הרוצה לכפות על 2/3 מהתנועה את עמדת השליש, מתעלמת מכך, שגם בקרב השליש היה רוב למען ההתיישבות בגולן. עובדה, בנוסף לקיבוץ שניר, הקים הקיבוץ הארצי גם את גשור ונטור. אחד מיוזמי המחאה, דורון ליבר, מודה בכך ומזכיר שהוא היה שייך למיעוט, אך הזכיר את "נוסחת גשור" המפורסמת, ש"הקיבוצים לא יהיו מכשול לשלום".

 

לכאורה, ניתן להבין את הנוסחה הזאת כהקמת יישובים בגולן ובעת ובעונה אחת תמיכה בנסיגה מהגולן. אבל כל מי שמבין משהו בהתיישבות, יודע שאין לכך שחר. אף אחד לא מקים יישובים כדי לעקור אותם. עובדה – מתנגדי הקמתם של שני הקיבוצים, כולל ליבר עצמו, התנגדו להתיישבות על אף אותה נוסחה. עובדה, גם תומכי הקמתם של גשור ונטור לא התיישבו ביו"ש ובבקעת הירדן, אבל יזמו הקמת קיבוצים בגולן, כדי לעצב באמצעותם את גבול הקבע של ישראל, שיכלול את הגולן בשטחה, בהתאם להשקפת עולמם.

 

אז מהי אותה נוסחה? בסך הכל גשר של מילים בין תומכים למתנגדים כדי להשקיט רעשים ולמען שלום בית. מה אומרת הנוסחה? שום דבר. אפשר לפרש אותה כנכונות לנסיגה. אפשר לפרש אותה כהתיישבות למניעת נסיגה, למאבק נגד נסיגה, אך התחייבות לכבד כל החלטה של המדינה על נסיגה (ויש לזכור שעל פי חוק יסוד משאל עם, רק במשאל עם ניתן להחליט על נסיגה מהגולן). ואני מפרש אותה, כאמירה שההתיישבות היא מעשה של שלום, בעוד עקירת יישובים היא מעשה איבה ואלימות, ולכן מובן מאליו שההתיישבות אינה ולא תהיה מכשול לשלום.

 

אבל האמת היא שאין שום משמעות לאיזו נוסחה ישנה ועבשה, שכבר מזמן אבד עליה כלח, ובוודאי שאין היא עומדת מול מפעל התיישבות קיבוצי חי ותוסס, שחיים בו כבר בני שלושה דורות והוא נמצא בעשור החמישי לקיומו.

 

מאז שהקבה"א קיבל את נוסחת גשור, קרו כמה דברים במדינת ישראל. הגולן סופח לריבונות ישראל. חמישה ראשי ממשלה ניסו למסור את הגולן לסוריה וסוריה סירבה להצעה. סוריה התפרקה והתפוררה ואינה קיימת עוד. והתחולל אפילו שינוי גלובלי אסטרטגי – הקיבוץ הארצי התאחד עם התק"ם והוקמה התק"צ. ממש מגוחך לנופף היום בנוסחה הזאת.

 

הגולן הוא ישראלי. כל מי שעיניו בראשו מבין שהעובדה הזאת בלתי הפיכה. יש קומץ סרבני התפכחות, או כאלה שאוצר המילים שלהם אינו כולל את המילה "טעיתי", שעוד מתכחשים לה. אלה אנשי האתמול; אנשים שאפילו אינם מבחינים עד כמה עמדתם אינה רלוונטית עוד, כמה היא נלעגת. 

 

* "ידיעות הקיבוץ"

נכתב על ידי הייטנר , 25/3/2017 02:55   בקטגוריות הגולן, היסטוריה, התיישבות, התנועה הקיבוצית, חוץ וביטחון, פוליטיקה, ציונות, קיבוץ  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



תהלים כג: יַנְחֵנִי בְמַעְגְּלֵי צֶדֶק


מזמור כג נכתב מנקודת מבטו של טלה, הבוטח ברועהו שיגן עליו, ידאג לכל מחסורו, יביא אותו אל האחו האיכותי, ישקה ויאכיל אותו. יחסי הטלה והרועה הם מטאפורה ליחסי המשורר ואלוהיו.

 

יְהוָה רֹעִי לֹא אֶחְסָר. בִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי, עַל מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי... שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי. תַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן נֶגֶד צֹרְרָי. דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי, כּוֹסִי רְוָיָה.

 

במה, אם כן, מותר האדם מן הבהמה? בראש ובראשונה במילים: "יַנְחֵנִי בְמַעְגְּלֵי צֶדֶק". המשורר אינו מסתפק בסיפוק צרכיו הגופניים, ואף לא ברוגע של נאות הדשא. הוא מחפש דברים אחרים לגמרי; הוא רוצה לנהוג בדרכי צדק. ציפייתו מן האלוהים, היא להנחות אותו ולספק לו את הכלים והידע כדי לנהוג בצדק.

 

****

 

חילי טרופר, אפרת דגני ואסף בנר, הקימו בירושלים, בראשית העשור הקודם את עמותת "שכן טוב"; עמותת צדקה שעסקה במתן בסתר לעניים, בדאגה לצרכיהם כמו מזון לשבת ולחג.

 

מתוך פעילות החסד הזאת, נחשפו השלושה לעוני המחפיר בחברה הישראלית. הם הגיעו למסקנה שאין די בפעילות של צדקה וחסד, עם כל חשיבותה הרבה, אלא יש להתמודד עם הגורמים לעוני הזה, עם עוולות החברה, וחוסר הצדק הקיים בה.

 

כאבה להם במיוחד השתיקה הקיימת בקרב הציבור שאליו הם משתייכים, הציבור הדתי לאומי, לנוכח המציאות הזאת. הם ראו שבקרב ציבור זה קיימת נכונות גדולה מאוד להתנדב, להירתם ולתרום לצרכי צדקה, אך קיימת אדישות והימנעות מעיסוק בצדק.

 

הם הקימו עמותה שתפעל למען צדק חברתי. כמה מחשובי הרבנים בציונות הדתית נרתמו לסייע להם, ובהם הרבנים יובל שרלו, רא"ם הכהן, יעקב אריאל ואבי גיסר. מתוך פרסומיהם: "איה קולה המוסרי חברתי של המסורת היהודית? האמנם ייתכן שלדת ישראל ולתורת חיים אין מה לומר בנושאים דוגמת הסדרי פנסיה, תנאים סוציאליים, זכויות העובד... תורתנו תורת חיים היא. פירושה של 'תורת חיים', שנותנת היא דעתה לא רק למצוות שבין אדם למקום... אלא גם לחובות וזכויות שבין אדם לחברו ולחברתו: חובות האדם וזכויותיו, צדק סוציאלי".

 

בין פעילויותיהם המשמעותיות ביותר היה תו התקן החברתי – מעין תעודת כשרות שהם העניקו לעסקים בירושלים, על פי עמידתם במצוות שבין אדם לחברו, כמו נגישות, שכר הוגן לעובדים, העסקה נאותה ועוד.

 

הם הפכו את צום יז בתמוז ליום העצרת השנתית שלהם, מתוך רצון להתריע על הקשר בין עוולות חברתיים לסכנת חורבן. הם ערכו מספר עצרות כאלו בירושלים, ולאחר שנים אחדות הזמנו אותם לערוך את העצרת בגולן, ביום עיון שערכנו בנושא צדק חברתי ביהדות.

 

שמה של העמותה לקוח מן המזמור: "בְּמַעְגְּלֵי צֶדֶק".

 

****

 

"נַפְשִׁי יְשׁוֹבֵב", כותב המשורר. אלוהים ישיב את נפשו הסוערת לרגיעה.

 

וביאליק כתב ב"ברכת עם":

 

הֵן סוֹפְרִים אֲנַחְנוּ אֶת נוֹדְכֶם וְחוֹבְבִים

נִטְפֵי הַדְּמָעוֹת וְזֵעַת הָאָף,

הַיּוֹרְדִים כַּטַּל לְיִשְׂרָאֵל וּמְשׁוֹבְבִים

נַפְשׁוֹ הַנִּלְאָה, הַשּׂוּמָה בַכָּף.

 

כאן, החלוצים הציונים הם שישובבו את נפשו הנלאה של העם היהודי הגולה.

 

****

 

גַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת, לֹא אִירָא רָע, כִּי אַתָּה עִמָּדִי.

 

הפסוק הזה מדבר בשבח האמונה. האמונה מעניקה לאדם כוחות ואומץ, עד כדי היכולת ללכת בביטחון בדרכים מסוכנות, או לקיים פעולות מסוכנות; האמונה היא המענה לפחד המשתק.

 

הדבר נכון לא רק באשר לאמונה באלוהים, אלא גם לאמונה ברעיון ובדרך. זו האמונה המוליכה חלוצים ולוחמים לתעוזה, לנטילת סיכונים, לבצע פעולות בלתי רציונליות, מתוך אמונה פנימית יוקדת, שהן הדבר הראוי.

 

בשיקול רציונלי טהור, צדק ז'בוטינסקי כאשר קרא לקפל את תל חי ויישובי אצבע הגליל ערב מאורעות יא באדר תרפ. אולם זו רציונליות של ראש קטן, רציונליות של ראייה לטווח קצר. צדקו מנהיגי תנועת העבודה שהתעקשו על עמידת היישובים. הם צדקו בראיה נועזת, נוטלת סיכונים, מתוך אמונה שזה הדבר הנכון – אמונה המזריקה אומץ ללב המאמינים. הם צדקו בראיה לטווח רחוק, לא רק בעיצוב גבול הארץ, אלא לא פחות מכך, בעיצוב נפשה של האומה.

 

אמר ברל כצנלסון באותו דיון היסטורי: "אכן, בכל אסטרטגיה קל להוכיח למפרע מפלה וקשה מלהבטיח ניצחון... כנראה שאנו עומדים פה בוויכוח ישן, ויכוח שהטענות ההגיוניות אינן מכריעות בו. יש 'מעשיוּת' שעושה את החשבון למפרע וממליצה לעזוב [את תל חי, מטולה וכפר גלעדי] ויש מעשיוּת אחרת, המתעקשת לעמוד עד לרגע האחרון. ואז יש שהדבר הבלתי אפשרי נעשה לאפשרי".

 

****

 

הפסוק "גַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת, לֹא אִירָא רָע, כִּי אַתָּה עִמָּדִי", הוא פסגה של אמונה. אולם הוא עשוי לשמש השראה גם לביטוי של כפירה.

 

יש דרכים שונות לכפירה. יש כפירה בעצם קיומו של האלוהים. ויש כפירה המקבלת את קיומו, אך כופרת בצדקתו. ויש כפירה בהשגחתו. כפירה כזו באה לידי ביטוי בשירה של רעיה הרניק "הלוך אלך בגיא צלמוות", מתוך ספרה "שירים לגוני", לאחר נפילת בנה גוני הרניק, מפקד סיירת גולני, בקרב על הבופור במלחמת לבנון הראשונה.

 

הָלוֹךְ אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת

וְאִירָא רַע

וְאַתָּה אֵינְךָ עִמָּדִי

כְּתָמִיד

-בְּמָקוֹם אַחֵר.

שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתְּךָ

אֵינָם לְנַחֲמֵנִי

וּמֵי הַמְּנוּחוֹת

כְּתָמִיד

- בְּמָקוֹם אַחֵר.

מָטוֹס בּוֹדֵּד בִּפְאַת הָאֹפֶק

אַתָּה

בְּמָקוֹם אַחֵר.

 

אלוהים אינו פוסע לצדה, הוא נוטש אותה, הוא במקום אחר.


****

 

דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי, כּוֹסִי רְוָיָה.

 

פסוק זה הוא השראה לשמו של מושב רוויה בעמק המעיינות, מדרום לבית שאן. המושב, של תנועת הפועל המזרחי, הוקם ב-1952, ואוכלס בעולים מעיראק ומרוקו, והוא אחד מארבעת יישובי ביכורה.


* 929

נכתב על ידי הייטנר , 23/3/2017 00:04   בקטגוריות היסטוריה, התיישבות, זיכרון, חינוך, חוץ וביטחון, יהדות, מנהיגות, ספרות ואמנות, ציונות, תרבות  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להייטנר אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על הייטנר ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ