לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

הבלוג של אורי הייטנר

מאמרים בנושאי פוליטיקה, חברה, תרבות, יהדות וציונות. אורי הייטנר, חבר קיבוץ אורטל, איש חינוך ופובליציסט

כינוי:  הייטנר

מין: זכר





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


קטעים בקטגוריה: ֳ¶ֳ©ֳ¥ֳ°ֳ¥ֳ÷. לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

מה עניין שמיטה לז'בוטינסקי?


ביום חמישי שעבר נערך כנס לימוד גולן הראשון, שהוקדש לנושא השמיטה, שהרי קרבה שנת השבע. אני הרציתי בכנס על משנתו החברתית והכלכלית של זאב ז'בוטינסקי. ונשאלת השאלה, מה עניין שמיטה בז'בוטינסקי?

 

הקשר בין השמיטה לז'בוטינסקי היא שנת היובל. כמו השמיטה, גם היובל וביתר שאת, הנו רעיון חברתי מהפכני ורדיקאלי. הוא מעין שמיטה טורבו – אחת לשבע שמיטות, בשנה שלאחריה כלומר השנה החמישים, מתקיימת שנת היובל שבה משוחררים לאלתר כל העבדים וכל ישראל חוזרים לנחלותיהם המקוריות, כלומר נמחקים הפערים הסוציואקונומיים.

 

ומה הקשר לז'בוטינסקי? דווקא הוא, איש הימין הליברלי, נושא דגל השוק החופשי, הציב חזון חברתי כלכלי אוטופי, שפסגתו – רעיון היובל.

 

****

 

במאמר שפירסמתי לפני כעשור ב"מקור ראשון", תקפתי את מדיניותו הכלכלית של שר האוצר אז, בנימין נתניהו, וטענתי שהוא התרחק ת"ק פרסה מדרכו של זאב ז'בוטינסקי, האב המייסד של תנועתו. מדיניותו של נתניהו הורסת את מדינת הרווחה, טענתי, בעוד ז'בוטינסקי דגל במדיניות רווחה רדיקלית. בתגובה, הוצף העיתון בגל של תגובות שעיקרן – מי שמך, קיבוצניק שכמותך, ללמד את נתניהו על ז'בוטינסקי. מי שדווקא התייחס לתוכן הדברים היה נתניהו, שבמאמר שכתב באותם ימים הזכיר טענה שהושמעה נגדו כאילו הוא סוטה מתורת ז'בוטינסקי, וכראיה נגדה ציטט דברים שכתב ז'בוטינסקי נגד השביתות. אכן, בעניין השביתות נקט ז'בוטינסקי בקו ימני מובהק, אך בעניין מדינת הרווחה, דרכו הייתה מתקדמת מאוד. ניתן לומר, שבקו הרצף שבין "ימין" ל"שמאל", השקפתו הייתה שמאלית יותר מזו של המפלגות הסוציאל-דמוקרטיות בימינו. אם למתוח קו רצף שימינו נתניהו ושמאלו ז'בוטינסקי, הרצוג, למשל, קרוב יותר לנתניהו.

 

ז'בוטינסקי, שדגל בכלכלה המבוססת על השוק החופשי, היה רחוק מקפיטליזם "טהור" נוסח תאצ'ר ונתניהו. במאמר זה אציג, אנתח ואתאר את משנתו החברתית של ז'בוטינסקי. המונח "מדינת רווחה" לא היה קיים בזמנו וז'בוטינסקי לא השתמש בו, אך הדרך שהציג היא התגלמות המושג מדינת רווחה, בגרסה רדיקלית למדי.

 

ז'בוטינסקי היה ליברל בהשקפת עולמו הכללית והדבר התבטא גם במשנתו הכלכלית והחברתית. בראשית מאמרי, אתייחס לביטוי הליברליזם במשנה זו. אבדוק כיצד גישר ז'בוטינסקי בין רגישותו החברתית הרבה לבין התפיסה הליברלית בהציגו משנה המשלבת שוק חופשי עם מדיניות רווחה.

 

            ליברליזם ושוק חופשי

 

תפיסת עולמו הבסיסית של ז'בוטינסקי היא התפיסה הליברלית, השמה במרכז את הפרט – זכויותיו, צרכיו ושאיפותיו. תפיסה זו, הבאה לידי ביטוי בגישתו הפוליטית, ובראייתו את המדינה, את החקיקה, את יחסי הדת והמדינה וכו', משמשת גם כבסיס השקפתו הכלכלית – חברתית.

 

על פי תפיסתו, הבסיס של העשיה הכלכלית היא השוק החופשי. מעבר לכך, שגישה זו היא פועל יוצא של תפיסה ליברלית, כיוון שהיא מבוססת על חופש הקניין של הפרט ועל זכותו לצבור רכוש, על חופש העיסוק ועל הקטנת מעורבות המדינה למינימום, ז'בוטינסקי ראה ערך נוסף בשוק החופשי – "המשחק".

 

במונח "משחק", כלל ז'בוטינסקי את כל אותם הדברים שאינם כורח קיומי ופיסי עבור האדם. המשחק, הוא במידה מסוימת התגלמות "מותר האדם", וז'בוטינסקי ציין ש"ככל ששלב הציביליזציה גבוה יותר, כן בולט יתרון מעמדו של המשחק לעומת הכורח... הציביליזציה, הרי היא בעיקרה פריו של הגירוי ורק במידה מועטת מאוד – יציר כפיו של הכורח". אף, שעל פניו נראה כי הצורה האופיינית למשחק היא הפעולות הרוחניות הטהורות של האדם, לטענת ז'בוטינסקי, דווקא השאיפות הנקראות "חומריות", הן השאיפות המשחקיות הטיפוסיות ביותר. צבירת העושר, היא שאיפה הנותנת סיפוק לדמיונו של אדם, ולא לצרכיו החומריים  שהרי כל כולה היא הרדיפה אחרי המותרות, שהם הדברים שאינם הכרחיים לקיומו הפיסי.

 

ז'בוטינסקי ראה בדחפים האנושיים להגדיל את תחומי החיים החומריים והרוחניים כאחד, את אחד הגורמים המרכזיים של הקִדְמָה האנושית. דיכוי הדחפים הללו – עלול לעצור את הקדמה, ולכן ז'בוטינסקי חשש מאוד מפני חברה שמרנית השוקטת על שמריה, שהדחף לשעשוע נעדר ממנה. בעיניו זוהי חברה גרועה. לפיכך סבר ז'בוטינסקי, שביסוס החברה על השוק החופשי, הבנוי כולו על המשחק והתחרות, הוא תנאי הכרחי, גם אם לא מספיק, לקיומה של חברה אנושית בריאה, ולפיכך התנגד לכל רעיון שמשמעותו – חברה שאינה מבוססת על השוק החופשי. הוא צידד בצִמצום מכסימלי של מעורבות המדינה בחיי הכלכלה וראה בהלאמת אמצעי הייצור פעולה הנוגדת את טבע האדם ועומדת בסתירה מוחלטת לזכויותיו.

 

כליברל הדוגל בשוק החופשי, היה על ז'בוטינסקי להתמודד עם תוצאותיה האפשריות השליליות של כלכלת השוק ושל תחרות פרועה ובלתי מבוקרת. התמודדות זו, הביאה לידי ביטוי את רגישותו החברתית.

 

            מדיניות רווחה

 

כאמור, בסיס תפיסתו של ז'בוטינסקי הוא המדינה הליברלית המבוססת על כלכלת השוק. לפיכך, הפתרונות אותם הוא הציע לבעיה החברתית, אינם פתרונות של ביטול השוק, כדוגמת הפתרון הסוציאליסטי הקלאסי, אלא תיקון החברה במסגרת השוק.

 

ז'בוטינסקי היה אדם בעל רגישות חברתית רבה, והוא העניק משקל רב לצורך לפתור את הבעיות החברתיות. גם הבסיס לפתרון הבעיות הללו, הוא ההשקפה הליברלית הנוגעת לזכויותיו הטבעיות של האדם, באשר הוא אדם. בניגוד לליברליזם הקלאסי והצרוף, המאפשר בשם השוק החופשי – "פראות בלתי מרוסנת שבהתחרות של הפקר", כלשונו, ז'בוטינסקי ראה כחובתה של המדינה את הדאגה לביטול העוני ולהבטחת תנאי מחיה מינימליים של כל אדם. מעורבותה של המדינה, אינה מתבטאת במעורבות בייצור ובמשק, אלא בחקיקה חברתית.

 

המדינה, על פי רעיונותיו החברתיים של ז'בוטינסקי, הינה מדינת רווחה. החקיקה החברתית, אמורה לבנות רשת ביטחון, המבטיחה את תנאי הקיום הנאותים של האזרחים במסגרת מדינה המבוססת על כלכלת שוק. רשת הביטחון, נועדה לרפד את הפגיעה האפשרית באדם שאינו מצליח בתחרות הכלכלית.

 

השראה לרעיונותיו החברתיים של ז'בוטינסקי היא תורת ישראל. הוא מבסס אותם על החוקים הסוציאליים המקראיים, והעיקריים שבהם הם השבת, הפאה והיובל.

 

השבת – במסגרת זו כולל ז'בוטינסקי את כל החקיקה המגנה על זכויותיו ועל מצבו של הפועל השכיר – שעות עבודה, הלנת שכר, שכר מינימום, ביטחון העובד וכו'. "תמצית המושג היא בכך, שהחברה אסור לה לעזוב את הפועל השכיר לחסדו של נותן העבודה, בהרשותה להלה לכפות על העני כל דבר שביכולתו לכפות עליו".

 

החקיקה הזאת מגנה על השכיר מפני התוצאות האפשריות של כלכלת שוק בלתי מרוסנת, שאין לצדה מדיניות רווחה. היא מונעת את קיומו של "'חוק הברזל' המפורסם של הכלכלנים מן המאה התשע עשרה, חוק הקובע שהסייג היחידי לתנאי העבודה הפרולטרית, הרי זו מידת היגיעה ומידת הרעב שהפועל יוכל לסבול בלי 'להעלם', כלומר למות". כפי שבתנ"ך השבת אינה עניינו הפרטי של האדם, אלא עניין של האל, כך החקיקה הסוציאלית היא עניינה וחובתה של המדינה.

 

פאה – הפאה היא החוק על פיו יש להשאיר חלק מן השדה לעני. העובדה שהדבר הינו חוק התורה, משמעותה שאין זו "צדקה" אלא "מצוות עשה". ז'בוטינסקי אינו מדבר על פילנטרופיה, אלא על אחריות המדינה. המשמעות המורחבת של המושג, הינה כל החקיקה הסוציאלית של לקיחה מן העשירים והעברה לעניים, החל במס ההכנסה ושאר המיסים הפרוגרסיביים ועד הסיוע למחוסרי עבודה.

 

חובתה של המדינה לדאוג לתנאי הקיום הנאותים של אזרחיה, מתבטאת באחריותה לסיפוק "חמשת המ"מין" – מעון, מזון, מלבוש, מורה ומרפא. אלה הם הצרכים האלמנטריים של אדם. בעצם היותו אדם הוא זכאי ליהנות מביטחון, שהחברה תהיה אחראית לכך שחמשת היסודות הללו יסופקו לו. "כל אדם, שהוא רוצה בכך מחמת איזו סיבה שהיא, מקבל מן המדינה מינימום מסוים של הצטרכויותיו – מינימום, שהחברה תמצא אותו למספיק בארץ מסוימת ובתקופה מסוימת של התרבות הטכנית".

 

ראוי לציין את היחסיות של הצרכים – המינימום הנדרש למילוי הצרכים הללו אינו כללי בכל מקום ובכל תקופה, אלא יחסי לרמת החיים השונה בין מדינה למדינה. לכן, ז'בוטינסקי דיבר על מינימום שהחברה תמצא אותו למספיק בארץ מסוימת. היחסיות היא גם בהתאם לתקופה – ככל שהתרבות הטכנולוגית מתקדמת, ורמת החיים עולה, כך גם המינימום עולה, ביחס לעליית רמת החיים הכללית. בכל מקרה, ז'בוטינסקי לא הסתפק בפחות מאחריות המדינה להבטחת חמשת המ"מין הללו, לכל אזרח במדינה. אף מפלגה סוציאל דמוקרטית בימינו אינה דורשת מחויבות כה מרחיקת לכת של המדינה לאזרחיה.

 

היובל – זוהי גולת הכותרת של רעיונותיו החברתיים של ז'בוטינסקי. הרעיון מבוסס על מה שז'בוטינסקי ראה כגולת הכותרת של הרעיונות החברתיים של המקרא. רעיון היובל מדבר על שמיטת חובות מוחלטת, ובעצם – על השוואת תנאי החיים של האזרחים, בצעד שנעשה אחת לחמישים שנה. הרעיון קסם לז'בוטינסקי, כיוון שאינו מבטל את כלכלת השוק, על מנת ליצור שוויון מלאכותי, אלא להיפך – מאפשר את קיום המשחק החופשי, אך אחת לתקופה מסוימת, נטרפים כל הקלפים, והמשחק מתחיל מאפס. כך, במשך התקופה שבין יובל ליובל,  "ישמרו חיי הכלכלה ... על חופש מלא של שינויים נוספים. הבריות יוסיפו לבקש עצות, לחבל תחבולות, להיאבק, להתחרות; מהם יתעשרו, ומהם יתרוששו; החיים ישמרו על דמותם כזירת התגוששות, ששם אפשר לנחול מפלה וניצחון, להראות יוזמה ולהיכשל בה או להצליח".

 

ז'בוטינסקי היה מודע לכך שרעיון זה אוטופי במידה רבה, ולכן לא הציע לקיימו כלשונו, אלא ליישמו בדרכים הרלוונטיות לתקופה. גם אם הרעיון לא ייושם באופן ממשי, עצם החתירה אליו וראייתו כאידאל, תהווה ציון דרך לחתירה לחברה המבוססת על צדק סוציאלי.

 

לסיכום – משנתו של ז'בוטינסקי, מהווה שילוב של תפיסתו הליברלית המצדדת בכלכלת שוק חופשי ותפיסתו החברתית על פיה החברה אחראית לקיומו של כל אדם בתנאים נאותים. בלשונו של ז'בוטינסקי: "רעיון זה מושתת בבירור על האמונה, שחופש ההתחרות הכלכלית הוא מן היסודות האיתנים שבחיי אדם. ייאבקו נא בני אדם יפסידו ויזכו. מן הצורך לרפד את זירת ההתגוששות בדשא רך, למען לא ייחבל הנופל חבלה מכאיבה מידי". הדשא הרך, הוא מדיניות הרווחה, ששורשיה נמצאים בחקיקה הסוציאלית של התורה – בחוקי השבת, הפאה והיובל. הציווי החברתי העליון הוא המלחמה לביטול העוני.

 

* "שישי בגולן"

נכתב על ידי הייטנר , 12/9/2014 00:01   בקטגוריות אנשים, הגולן, היסטוריה, חברה, יהדות, כלכלה, מנהיגות, פוליטיקה, ציונות  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



בונים את המחר


עם פתיחת שנת הלימודים, פניתי, כמו בשנים שעברו, לרכזות החינוך, וביקשתי מהן את מספרי הילדים על פי שנתונים – הילדים המתחנכים באורטל, ובתוכם – ילדי אורטל. אני זקוק למידע הזה, כיוון שבראיונות למשפחות, אני נשאל מפעם לפעם כמה ילדים יש בשנתון של הילדים שלהם.

 

כשקיבלתי מרותם את רשימת הגיל הרך, גיליתי מידע מעניין ומשמח מאוד. לאחר שבשנים האחרונות רוב הילדים היו מבחוץ, השנה רוב הילדים, 37 מתוך 69, כ-54%, הם מאורטל. נתון מעניין ומשמח במיוחד, הוא שב"מיץ פטל", בית התינוקות שלנו, 12 מתוך 14 הילדים, 85%, הם מאורטל.

 

נזכרתי בחגיגת ביכורים משותפת ברפת, ליישובי צפון הגולן, לפני שנים אחדות. כמיטב המסורת, עלו לבמה התינוקות שנולדו באותה שנה והוריהם. מכל אחד מקיבוצי הסביבה עלתה קבוצה נאה. מאורטל עלתה משפחה אחת. אחד מחברי אורטל, שלא ממש אהב את הרעיון הקיבוצי, לא ממש אהב את היות אורטל קיבוץ, והיום הוא לא ממש חבר אורטל, שחרר נשיפה קולנית במלוא פיו, ואמר לסביבתו בבוז מופגן (תוך הקפדה על כך שאני אשמע) "הנה, זה כל ההבדל". כאומר, שההתעקשות שלנו להיות קיבוץ שיתופי ולקלוט לקיבוץ (כמובן היינו אז בהקפאת קליטה...), הופכת אותנו לבית זקנים. שבכך שאיננו מוותרים על הקיבוציות, אנו מוותרים על העתיד.

 

ביום העיון שערכנו במדרשת הגולן בחספין, בפתח התהליך האסטרטגי בנושא הצמיחה הדמוגרפית, יצרנו לראשונה קונצנזוס קיבוצי בדבר ההכרח לגדול ולקלוט. היו לכך הרבה טיעונים, אבל השכיח ביותר היה הילדים; החשש מפני הזדקנות הקיבוץ, הפיכתו למושב זקנים. יישוב שילדים קטנים אינם מתרוצצים בחצרו הוא יישוב מת. התובנה התגבשה לתהליך הצמיחה הדמוגרפית.

 

רבים מן המשתתפים בדיון, הביעו ספק רב האם נמצא משפחות שתרצנה להיקלט בקיבוץ, ומכאן עלה ההכרח בהרחבה קהילתית, כיוון שרק כך ניתן היום לקלוט. "מי המשוגע שרוצה לבוא היום לקיבוץ שיתופי?".

 

בינתיים עוד לא הגיעו משפחות להרחבה. לעומת זאת אני בקשר עם כעשרים משפחות המעוניינות להיקלט ב-2015 לחברות בקיבוץ השיתופי.

 

היום, בתום השנתיים הראשונות של תכנית החומש הדמוגרפית, כאשר בסך הכל הגשמנו, בהתאם לתכנית, 40% מתכנית הקליטה לחברות, וטרם התחלנו להגשים את תכנית הקליטה להרחבה – וכבר הגענו לנקודת ציון חשובה, לנקודת מהפך. רוב הילדים בבתי הילדים הם ילדי אורטל. וזוהי רק ההתחלה. איזה אושר!

 

****

 

הצמיחה הדמוגרפית בונה את המחר של אורטל. מבטיחה את קיומה של הקהילה. אין תחום מתחומי חיינו, שאינו נתרם באופן משמעותי מהמהלך.

 

תכנית הנחלות שהוצגה באסיפה האחרונה, שהיא התכנית המשקית המשמעותית והמבטיחה ביותר בתולדות אורטל, לא הייתה עומדת על הפרק אלמלא הקליטה הגדולה שאנו בעיצומה (ובנושא זה רק הקליטה לחברות באגש"ח רלוונטית).

 

לא בכדִי, רק עמידה ביעד הדמוגרפי מאפשר ליישוב להצטרף לתכנית. לא רק לעצמנו אנו חיים כאן. עלינו לגולן כדי להגשים את הציונות ולמלא משימה לאומית ראשונה במעלה. מדינת ישראל החליטה כעת להשקיע מאות מיליונים בחקלאות בגולן, מתוך הכרה בחשיבות ההתיישבות בגולן. אולם התיישבות אינה רק אדמה, אלא בראש ובראשונה אדם. ההשקעה רבתי בחקלאות נועדה לספק צרכים כלל לאומיים, אך גם למשוך מתיישבים חדשים ליישובים החקלאיים בגולן. הצמיחה הדמוגרפית נותנת מענה לצורך אמתי של הקהילה, של הגולן ושל המדינה. זו מחויבות גדולה, ואנו עומדים בה היטב.

 

הצמיחה הדמוגרפית היא המהלך החשוב ביותר בתולדות אורטל. הוא מחייב מאמץ משולב של כל אחד ואחד מאתנו. מן הראוי שכל אחד ואחד מאתנו ישאל את עצמו מדי יום, מה עשיתי היום למען הצמיחה הדמוגרפית.

 

הצרכים רבים – אירוח משפחות, הובלת סיורי קליטה, משפחות מלוות, חברות בצוותים העוסקים בקליטה ועוד. אך אולי הדבר החשוב ביותר, הוא פתיחת הלבבות ומאור הפנים הן למשפחות המבקרות באורטל, ובעיקר לאלו שכבר הגיעו למועמדות, על מנת להביא להצלחת קליטתן באורטל. הצלחת הקליטה היא משימה משותפת של הנקלטים ושל הקולטים, ולכל חבר יש בה חלק.

 

זה העתיד שלנו. אנו בונים היום את המחר, וצפוי לנו מחר מזהיר. 

 

* מידף - עלון קיבוץ אורטל

נכתב על ידי הייטנר , 9/9/2014 00:20   בקטגוריות אורטל, הגולן, התיישבות, חברה, מנהיגות, ציונות, קיבוץ, קליטה  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



פינתי השבועית ברדיו: שיר בבוקר בבוקר


שיר בבוקר בבוקר / שלמה ארצי

פינתי השבועית ברדיו "אורנים" 8.9.14

 

הפינה מוקדשת היום לזכרו של משורר גדול, אחד המשוררים האהובים עליי ביותר, חתן פרס ישראל אמיר גלבוע, במלאת שלושים שנה לפטירתו. גלבוע נולד באוקראינה ב-1917 וקיבל חינוך עברי. הוא עלה לארץ כחלוץ וכפועל בגיל 20. במלחמת העולם השניה התנדב לבריגדה ולחם במסגרתה ולאחר מכן היה פעיל בארגון ההעפלה. הוא שירת כלוחם במלחמת העצמאות.

 

יצירתו הספרותית החלה ב-1941. הוא היה משורר, מתרגם ועורך ודמות מרכזית בחיי הספרות של דורו. הוא היה בין מייסדי החבורה הספרותית "חבורת הרֵעים" והשתתף בכתב העת שהוציאה בשנות ה-40 – "ילקוט הרעים". חבורה זו קיבלה לימים, בחקר הספרות העברית, את הכינוי "דור הפלמ"ח".

 

ב-1953 הוציא גלבוע לאור את ספר שיריו החשוב ביותר – "שירים בבוקר בבוקר". בתוך הספר מופיע המחזור "שירים בבוקר בבוקר" ובתוכו השיר "שיר בבוקר בבוקר". העובדה שהשיר הוא שיר הנושא של המחזור ושל הספר כולו מעידה על החשיבות הרבה שלו בעיני היוצר.

 

"בבוקר בבוקר" הוא ביטוי מקראי יפה, שמשמעותו – השכם בבוקר, עם עלות השחר. הוא מופיע במספר מקומות, ותמיד באופן חיובי של השכמה למצווה, למעשה טוב, לעשיית צדק, לעתים כביטוי לפועלו של האלוהים.

 

ומה קרה באותו "בבוקר בבוקר" אליו מתייחס בשירו אמיר גלבוע? קמה מדינת ישראל. השיר מתייחס לאירוע הזה כמפץ הגדול בתולדות העם היהודי, שהפיח בו חיים חדשים.

 

השיר יוצר אחדות בין האני הבודד לבין האני הקולקטיבי – העם. הקמת המדינה העניקה לפרט היהודי את משמעות קיומו כחלק מן הקולקטיב הלאומי, קיום הזוקף את קומתו ונוסך בו חיוּת, משמעות וגאווה ומעניק לו אושר. השיר כולו עמוס בסמלי אביב, התעוררות והתחדשות, של האדם, של העם ושל הארץ; של הטבע המשתתף אף הוא בחגיגה הגדולה של תקומת העם.

 

גלבוע מתאר את הקמת המדינה כמפץ גדול שקרה פתאום. בכל בוקר אדם מתעורר, ופתאום, בבוקר בהיר אחד הוא התעורר למציאות חדשה. הוא מרגיש שהוא עם, והדבר מניע אותו לפעולה, הוא מתחיל ללכת. שיכור מהתפעלות לנוכח התגלית החדשה, הוא מאיר פניו לכל הנקרה בדרכו ומברך אותו בשלום. לא, הוא לא סתם מברך, הוא קורא, בהתלהבות.

 

הבית השני מתאר את הטבע הארץ ישראלי המצטרף לחגיגה. הנוף העירוני משנה פניו, כאשר הטבע פורץ מתוכו. מבין חריצי המדרכת עולים לפתע דגנים. לא עשב, אלא בסיס הקיום האנושי – הדגנים, החיטה והשעורה, הלחם. הוא מתאר את הריחות של עלי עץ האזדרכת, את הטללים בהרים – הטל הוא ביטוי סמלי של אביב, התעוררות ונעורים, ואת קרני השמש – השמש היא ביטוי ספרותי מקובל של הנוף הארצישראלי, וכסמל לאור הגדול שהארץ מאירה על העם העולה מחשכת הגלות. הטבע הארצישראלי מתאחד לחוּפָּה – חופת שמש לכלולותיו של האדם–העם. הקמת המדינה היא החתונה של עם ישראל עם ארץ ישראל. הקמת המדינה מממשת את האהבה בין העם והארץ, שלאורך דורות הייתה אהבה נכזבת, אך נצרה את זיכרון אהבת הנעורים.

 

אמנם האירוע הוא מפץ גדול, השיר נפתח במילה "פתאום", אך אין זה מסר כנעני של יצירת עם חדש. הבית השלישי מעניק לשיר את הפרספקטיבה ההיסטורית, של עם עתיק יומין, עם היסטוריה מפוארת – אך הכוונה היא להיסטוריה של העם בארץ, שקדמה לגלות. היסטוריה של גבורת דורות ומלחמות, הוד של אלף שנים מְפַכֶּה במסתרים, וכעת הוא מגיח ויוצא לאור השמש. האדם–העם מודע לכך, הוא צוחק מאושר בחדשו את אותה גבורה. והחידוש הזה אינו עומד להיות אפיזודה חולפת – "אלף שנים צעירות לפניו". אלף שנים הוא ביטוי לנצח. אך הנצח הזה ישמור על צעירותו הנערית, האביבית המבוטאת במילים "כפלג צונן, כשיר רועים, כענף".

 

ושוב, פתאום קם אדם בבוקר ומרגיש שהוא עם ומתחיל ללכת. האם יש כיסוי להרגשה הזאת? האם זו רק הרגשה פנימית? השורה הבאה מבהירה שאין זו רק הרגשה אלא מציאות, שאותה הוא רואה בעיניו – "ורואה כי חזר האביב והוריק שוב אילן מן השלכת". תקופת שעבוד הגלויות, הייתה חורף ארוך של העם היהודי. עם חזרתו לארץ ולחיים עצמאיים, חזר האביב. האילן שעמד אלפיים שנה בשלכת, שוב הוריק. פתאום קם עם מתרדמת ארוכה. זו אינה סתם הרגשה. הוא רואה זאת במו עיניו.

 

עשרים שנה אחרי צאת הספר, הלחינו אותו שלמה ארצי וגידי קורן, העניקו לו לחן קצבי וקליט מאוד. שלמה ארצי שר אותו בפסטיבל הזמר והפזמון, במוצאי יום העצמאות תשל"ג, במלאת חצי יובל למדינת ישראל. השיר זכה במקום השני והיה ללהיט גדול.

 

היה זה אחד מפסטיבלי הזמר היפים ביותר, שהניב שירים רבים שעד היום, 41 שנה אחרי, הם חלק מלִבּת הזמר העברי. היה זה פסטיבל פטריוטי מאוד, עם שירים רבים שהוקדשו למלאת חצי יובל למדינה. במקום הראשון זכתה עדנה לב בשיר "את ואני נולדנו בתש"ח", שבעיניי הוא הגרוע בין שירי הפסטיבל. שירים נוספים הם "יליד הארץ" של אהוד מנור בביצוע המקורי של אלי מגן, "יעלה ויבוא" של גידי גוב, "ליל חניה" (אותו כבר השמעתי כאן בפינה), "שיר כלולות", "אצלך כמו תמיד", "רכבת העמק", "שיר לערב חג", "תנו לנו יד ונלך" ו"נצח ישראל לא ישקר".

 

לפני שלוש שנים, שלמה ארצי הופיע בהפגנת הענק של המחאה החברתית. הוא שר, לאחר כמעט 40 שנה, את השיר הזה. היה זה מסר שהמחאה היא התעוררות לאומית של ציבור שישן שנים רבות, ולפתע קם ומתאחד כדי לחולל שינוי חברתי ולהביא לצדק חברתי. השיר היה לאחד מסמלי המחאה, מעין המנון המאבק.

 

פִּתְאוֹם קָם אָדָם בַּבּוֹקֶר וּמַרְגִּישׁ כִּי הוּא עָם וּמַתְחִיל לָלֶכֶת,

וּלְכָל הַנִּפְגָּשׁ בְּדַרְכּוֹ קוֹרֵא הוּא שָׁלוֹם.

דְּגָנִים עוֹלִים מוּל פָּנָיו מִבֵּין חֲרִיצֵי הַמִּדְרֶכֶת.

וְנִיחוֹחוֹת לְרֹאשׁוֹ מְדִיפִים עֲצֵי אִזְדָּרֶכֶת.

 

הַטְּלָלִים רוֹסְסִים וְהָרִים רִיבּוֹא קַרְנַיִם – הֵם יוֹלִידוּ חוּפַּת-שֶׁמֶשׁ לִכְלוּלוֹתָיו.

וְהוּא צוֹחֵק גְּבוּרַת דּוֹרוֹת מִן הֶהָרִים,

וְנִכְלָמוֹת מִשְׁתָּחֲווֹת הַמִּלְחָמוֹת אַפַּיִם,

לְהוֹד אֶלֶף שָׁנִים מְפַכּוֹת בַּמִּסְתָּרִים,

אֶלֶף שָׁנִים צְעִירוֹת לְפָנָיו -

כְּפֶלֶג צוֹנֵן.

כְּשִׁיר רוֹעִים.

כְּעַנַף.

 

פִּתְאוֹם קָם אָדָם בַּבּוֹקֶר וּמַרְגִּישׁ כִּי הוּא עָם וּמַתְחִיל לָלֶכֶת,

וְרוֹאֶה כִּי חָזַר הָאָבִיב כְּמוֹ הוֹרִיק שׁוּב אִילָן מִן הַשַּׁלֶּכֶת.

 

נכתב על ידי הייטנר , 8/9/2014 23:22   בקטגוריות אנשים, היסטוריה, המאבק החברתי, יהדות, ספרות ואמנות, ציונות, רדיו אורנים, תרבות  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להייטנר אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על הייטנר ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ