לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

הבלוג של אורי הייטנר

מאמרים בנושאי פוליטיקה, חברה, תרבות, יהדות וציונות. אורי הייטנר, חבר קיבוץ אורטל, איש חינוך ופובליציסט

כינוי:  הייטנר

מין: זכר





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


קטעים בקטגוריה: ֳ§ֳ¡ֳ¸ֳ₪. לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

מוקצים מחמת מיאוס


לפני שנים אחדות, ארגן מי שהיה אז ראש אגף המשימות הלאומיות בתק"צ יואל מרש"ק, מפגשי הידברות בין נוער הקיבוצים לנוער הגבעות, במסגרת הרפסודיה.

 

יצאתי אז חוצץ נגד המפגשים הללו. התנגדתי להם בחריפות, דווקא מתוך תמיכתי הנלהבת במפגשים בין נוער חילוני ודתי (ולא רק נוער), בין בני הקיבוצים ובני ההתיישבות ביש"ע. אני רואה במפגשים הללו חשיבות מרובה, לחיזוק ההבנה והמשותף בין חלקי העם, וגם לבירור השונה והשנוי במחלוקת. אולם ההידברות צריכה להיות עם הנוער הנורמטיבי, המיינסטרים של הנוער הדתי, המיינסטרים של נוער יש"ע, למשל עם תנועת "בני עקיבא" ובשום אופן לא עם פטריות הרעל של נוער הגבעות. שום דבר טוב לא יכול לצאת מהמפגש הזה.

 

עמדתי זו נותרה כשהייתה, וכך הייתי מגיב גם היום, אילו הוזמנו ארגונים כמו "להב"ה" או "לה-פמיליה" להיפגש עם הנוער שלנו. למה, בעצם? הרי מדובר בארגונים חוקיים. ומה, איני סומך על הנוער שלנו, שידע להתמודד עם הדברים שישמע?

 

הארגונים הללו חוקיים, אבל יש להבחין בין לגאלי ולגיטימי. לגאלי הוא כל מה שהמדינה לא הוציאה מחוץ לחוק. הדמוקרטיה יכולה להכיל גם שוליים קיצונים, אך לא כל מה שחוקי הוא גם לגיטימי. השיח המשפטי בוחן את הלגאליות של הארגון. אולם שיח ערכי, מוסרי ובעיקר חינוכי, אמור לבחון את הלגיטימיות שלו. ארגונים כאלה, למיטב הכרתי, אינם לגיטימיים, ולכן עליהם להיות מחוץ לתחום, מבחינתנו – מוקצים מחמת מיאוס. יש להרחיקם מאתנו, לא כיוון שאיננו סומכים על הנוער שלנו, אלא כיוון שעלינו לומר אמירה חינוכית, לקבוע קווים אדומים של לגיטימיות ולהבהיר מה בעינינו אינו לגיטימי. בעידן האינטרנט אי אפשר למנוע מהנוער שלנו להיחשף גם לקיצונים ולשליליים ביותר, ובכך שלא נאפשר למישהו להיפגש אתם, לא נמנע את חשיפתם אליו. החשיבות היא מוסרית וחינוכית - בעצם האמירה, בעצם המסר של דה-לגיטימציה לאותם יסודות שליליים וגזעניים, החותרים תחת אושיות החברה הישראלית ומבזים את היהדות.  

 

הוא הדין ב"שוברים שתיקה". התנועה הקיבוצית רועשת וגועשת כיוון שיאיר לפיד גינה את הזמנת נציגי "שוברים שתיקה" לרפסודיה. ומיד אנו נזעקים להזכיר שבני הקיבוצים הם הקרביים ביותר ושעשירית מהרוגי "צוק איתן" הם בני וחברי קיבוצים, וכל אותן אמירות נכונות, אך מה הקשר? ומה הקשר לכך שיאיר לפיד היה ג'ובניק? האם יאיר לפיד, שהציב בפנינו מראה, הוא הבעיה? ומיד הקריאה לחיים ילין להתנער מדבריו של מנהיג סיעתו, שהעז לבקר את התנועה הקיבוצית.

 

יאיר לפיד אינו העניין. העניין הוא הזמנת "שוברים שתיקה" להיפגש עם הנוער שלנו העומד לקראת גיוס. אני בוטח בנוער שלנו, שלא ייתן לשוברים לשבור את רוחו. אולם איני חושב שאנו, המחנכים את בנינו להיות טובי הלוחמים והמפקדים בצה"ל, צריכים לתת לגיטימציה לארגון החתרני, השלילי והמזיק הזה.

 

מדובר בארגון, שעיקר עיסוקו הוא הסתה בעולם נגד ישראל וצה"ל והצגת מימוש זכות ההגנה העצמית של ישראל כפשע מלחמה של צבא כיבוש בלתי מוסרי.

 

פעילי הארגון הממומנים בידי גורמים זרים ועוינים, עוברים מעיר לעיר וממדינה למדינה להוציא דיבת המדינה רעה, להעליל עלילת דם על צה"ל; והכל כחלק מקמפיין הדה-לגיטימציה האנטישמי נגד מדינת ישראל. ומה משכנע יותר מאשר ישראלים השותפים לקמפיין הזה?

 

האם זה הארגון שיש להביאו להיפגש עם נוער הקיבוצים ערב גיוסו לצה"ל? התחרפנו?!

 

הרפסודיה היא אירוע חינוכי, ואין בה מקום לגורמים אנטי חינוכיים. אין לאפשר לשוברים דריסת רגל בתוכנו, ועליהם להיות מוקצים מחמת מיאוס.

 

והיה מחננו טהור.

 

* ידיעות הקיבוץ"

נכתב על ידי הייטנר , 1/8/2015 14:48   בקטגוריות התיישבות, התנועה הקיבוצית, חברה, חוץ וביטחון, חינוך, פוליטיקה, ציונות, קיבוץ  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



דרשה לשבת נחמו תשע"ה


קבלת שבת אזורית, מתחם ווסט 31.7.15

 

השבת הראשונה אחרי תשעה באב, היא שבת "נחמו", הנקראת כך על שם ההפטרה – נבואת הנחמה של ישעיהו, הנפתחת במילים "נחמו נחמו עמי". לאחר נבואות החורבן אותן קראנו בהפטרות השבתות האחרונות, טוב להתנחם בישעיהו פרק מ', מה גם שמדובר ביצירת מופת ספרותית, שירה נאצלת, שאף הנחילה לנו לא מעט מטבעות לשון, שחלקן נתנו השראה לגדולי היוצרים העבריים, כמו "אכן חציר העם" ו"והיה העקוב למישור".

 

אולם יש לי קושי עם תוכן הטקסט. בעוד יחסנו לחורבן הוא של נטילת אחריות – "בשל חטאינו גלינו מארצנו", אנו מודרים לגמרי מאחריות לגאולה, המתוארת כולה כגאולה נסית, שמיימית, אלוהית. הציונות מרדה בהמתנה הפסיבית הרת האסון לגאולה נסית, מתוך אמונה שעלינו ליטול לידינו את האחריות לגאולה. "נס לא קרה לנו... לעמק ירדנו, ההרה עלינו... בסלע חצבנו עד דם. ויהי אור!"

 

פרשת השבוע, פרשת "ואתחנן", עוסקת בהחלט באחריות האנושית והלאומית, לא בשמים אלא כאן, על פני האדמה. "ואתחנן" היא הפרשה השניה בספר "דברים" – ספר שהוא נאומו הגדול של משה, בן המאה ועשרים, אותו נשא במשך 47 יום, סמוך למותו ולכניסת עם ישראל לארץ ישראל, לכבוש אותה ולהתנחל בה. שני שיאים בפרשה – האחד הוא קריאת שמע, אותה מנחיל ומכתיב לנו משה בנאומו, ומאז היא קוד הקיום והאמונה היהודית.

 

אני אתייחס לשיא השני – משה מזכיר לעם את מעמד הר סיני וקורא באוזניהם שוב את עשרת הדברות, אולם בהבדלי נוסח, שבעיניי הם שדרוג המסרים. עשרת הדברות עוסקים בחיים האמתיים שלנו כאן, על פני האדמה. הם מגדירים את התנאים ההכרחיים לקיומה של חברה: "לֹא תִרְצָח וְלֹא תִנְאָף וְלֹא תִגְנֹב וְלֹא-תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁוְא. וְלֹא תַחְמֹד". חכמינו הגדירו את חמשת הדברות האלה כדברות שבין אדם לחברו, ולכאורה, חמשת האחרים הם בין אדם למקום.

 

איני בטוח שהחלוקה הזאת נכונה. בעיניי, "כַּבֵּד אֶת-אָבִיךָ וְאֶת-אִמֶּךָ" הוא דיבר מובהק בין אדם לחברו. הנימוק לדיבר הוא "לְמַעַן יַאֲרִיכֻן יָמֶיךָ וּלְמַעַן יִיטַב לָךְ עַל הָאֲדָמָה". הנימוק הזה קצת מוזר. הרי אנחנו יודעים שאין באמת קשר בין אריכות ימיו של הפרט לבין יחסו להוריו. מה, אם כן, משמעות הפסוק? המשמעות היא ציבורית, הנוגעת אף היא למה שדרוש כדי לקיים חברה מתוקנת. האמירה היא, שחברה לא תוכל להאריך ימים, אם לא תדע להעניק יחס ראוי ונכון, יחס מכבד, לזקן, לחלש, ואם לא תדע לכבד את הדורות הקודמים, את מעשיהם ומורשתם. ואם אנו לא נדע להנחיל לילדינו, באמצעות דוגמה אישית, את היחס המכבד להורינו – כיצד הם ידעו לכבד אותנו בזקנתנו? את המורשת הזאת יש להעביר מדור לדור, למען יאריכון ימינו כחברה, כציבור.

 

שלושת הדברות הראשונים עוסקים במקום האלוהים בחיינו, אך גם בהם עיקר המסר נוגע ליכולת לקיים חברה מתוקנת. יש בהם אמירה ברורה נגד עבודה זרה ופולחנים אליליים, אך כאשר נאמר "לֹא-תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל כָּל-תְּמוּנָה", הכוונה אינה רק לאלוהים אחרים, אלא גם למנהגים פגאניים בשם האמונה באלוהי ישראל. וכשנאמר "לֹא תִשָּׂא אֶת-שֵׁם-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא", ברור שהכוונה היא לאותם האנשים, שבעזות מצח מעמידים עצמם כנושאי דבר האלוהים, בתוך חיינו האמתיים, הארציים, החברתיים והפוליטיים, וראוי להעמיד אותם על מקומם, ולהזכיר להם את האיסור החמור מפני נשיאת שם השם לשווא.

 

כפי שנוכחנו, לאסוננו, אתמול והבוקר, יש מי שנושאים את שם האלוהים לשווא, לא רק בדיבור אלא במעשה, ורואים את עצמם מוסמכים לבטל את הדיבר "לא תרצח" בשם קנאותם הפנאטית. על העם היהודי לנהל מלחמת חורמה במוטציה הפגאנית הקנאית שיצאה ממנו, ועלולה להמיט אסון על כולנו.

 

בין הדיברות המוגדרים כדברות בין אדם למקום, נמנה גם הדיבר העוסק בשבת. אולם בוודאי בנוסח של ספר דברים, השונה מהנוסח של ספר שמות, מדובר במצווה חברתית ממדרגה ראשונה. למה לשמור את השבת? "לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ כָּמוֹךָ. וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיֹּצִאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מִשָּׁם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה. עַל-כֵּן צִוְּךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לַעֲשׂוֹת אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת". השבת קיימת למען הצדק החברתי, ומן הראוי שהרעיון שהשבת נושאת בחובה יהיה בסיס חיינו החברתיים.

 

כדאי להאזין היטב לנוסח מצוות-העשה של שמירת השבת, על פי עשרת הדברות. "שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל-מְלַאכְתֶּךָ. וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ, לֹא תַעֲשֶׂה כָל-מְלָאכָה". החלק הראשון של המצווה הוא "שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד". העבודה בששת ימי המעשה היא מצוות עשה המופיעה בעשרת הדברות ומי שבוחרים לא לקיים אותה, עוברים על דיבר מפורש. וציבור הבוחר בחיי בטלה-מבחירה בשם התורה, כביכול, חוטא גם בחילול השם.

 

אנו אנשי עבודה, הראויים לשבת והשבת ראויה לנו. אני מקווה שנקפיד להעניק לשבת את המקום הראוי לה. טוב שפעמים אחדות בשנה אנו מתכנסים כאן, כקהילה אזורית גולנית, כדי לקבל יחד את השבת. ואך סמלי שאנו עושים זאת בשבת פרשת "ואתחנן", שבה מוזכר לראשונה הגולן בשמו – "גולן בבשן למנשי".    

נכתב על ידי הייטנר , 31/7/2015 18:58   בקטגוריות הגולן, חברה, חינוך, יהדות, משפחה, פרשת השבוע, ציונות, תרבות  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מלחמת חורמה


על העם היהודי לנהל מלחמת חורמה במוטציה הפגאנית של הקנאות הגזענית והדתית שיצאה ממנו.

 

אין לי ספק שהשב"כ והמשטרה עושים הכל כדי לתפוס את העבריינים ולהעמידם לדין, ופיענוח הצתת כנסיית הלחם והיין יעיד כל כך, אולם אי אפשר להילחם ביתושים הללו בלי לייבש את הביצה. לביצה יש שם: החיה הכהניסטית.

 

וכשאני מדבר על החיה הכהניסטית, איני מדבר רק על ארגון, אלא על אידיאולוגיה, על תופעה, על הלך רוח. לאידיאולוגיה הזאת יש גם ביטויים ארגוניים, כמו הקו-קלוקס-קלאן הישראלי, הקרוי להב"ה, להבה של אש זרה. אך כוונתי היא לכל אותה תופעה שהסיסמה שלה היא "מוות לערבים", בת דמותה המוחלטת של הסיסמה "מוות ליהודים", שעמנו סבל כה קשה מפרי הבאושים שלה.

 

יש להילחם בתופעה בדרכים בלתי קונבנציונליות, כמעט אמרתי "בלי בג"ץ ובלי 'בצלם'", כלומר להגיע למנהיגים ולמסיתים, ולפעול בדרכים של צווי הרחקה, מעצרים מנהליים וכד', בשלב ראשון.

 

אולם אי אפשר להילחם בתופעה, בלי מלחמה רעיונית – הוקעה מוחלטת, בלי אבל ובלי "מצד שני", נגד החיה הכהניסטית על כל התופעות הכרוכות בה. מה עוד צריך לקרות כדי שנבין זאת? לא הספיקו לנו הטבח במערת המכפלה, רצח אמיל גרינצווייג, רצח רבין, כל פשעי השנאה של "תג מחיר" כמו הצתת כנסיות ומסגדים, רצח הנער חדיר, אלימות כלפי קציני וחיילי צה"ל ורכוש צה"ל ועכשיו שני הפיגועים של סוף השבוע, נגד מצעד הגאווה ורצח התינוק.

 

למה אני מתכוון באומרי "בלי אבל"? לכל אותם צידוקים והסברים להגנת הפושעים, ואתן בהם סימנים.

 

א. "אבל הערבים" – כלומר, "למה-לא-אומרים-כלום-כשרוצחים-יהודים" ו"מה-עם-חילול-המצבות-בהר-הזיתים" וכו'. יש לומר ברורות – אין בטרור הערבי ולו שמץ של צידוק לתמונת הראי שלו שיצאה מתוכנו. ולכן, התירוץ הזה אינו קביל לחלוטין ואין בו כדי להקל כהוא זה בחומרת המעשים.

 

ב. "זה רק גרפיטי" - הניסיון למזער את חומרת המעשים. כאשר מציתים מסגד ואיש לא נשרף, ועל המסגד נכתבות כתובות הנאצה כמו "מוות לערבים" ו"מוחמד חזיר", מיתממים הסניגורים של השטן באמירות כמו "מה זה? בסך הכל גרפיטי. אין חופש דיבור?" לא. אין חופש דיבור לגזענות הממאירה בנוסח החיה הכהניסטית. כל מעשה כזה הוא פשע שנאה, שיש להילחם בו בכל החומרה. כאשר במערכה הראשונה מופיעה כתובת "מוות לערבים", במערכה השלישית יישרפו תינוקות למוות.

 

ג. שקרי הקונספירציה – אחרי כל אירוע נשמע הטיעון: "מי אמר שזה יהודים? זאת בטח פרובוקציה של ערבים. עובדה – זה מה שהיה בטובא זנגריה" (אחד מאפיקי החקירה של הצתת המסגד בטובא היא שמדובר במלחמת חמולות ומאז - אותו אפיק חקירה הוא, כביכול, אמת לאמתה, והוכחה לכך שהכל קונספירציות). מאז הקונספירציה השקרית והמרושעת על רצח רבין, מפיצים אנשי הכת הקנאית שקרי קונספירציה אחרי כל אירוע, כדי לגונן על חבריהם. הבעיה היא שרבים קונים את השקר, כי נוח לקנות את השקר.

 

יש לדחות את כל ה"אבלים" הללו. אין כאן "מצד שני". יש כאן רע מוחלט. החיה הכהניסטית היא רוע מוחלט, ולכן יש לנהל בה מלחמת חורמה, עד שיודבר הנגיף.

 

החיה הכהניסטית היא האויבת של העם היהודי ושל מדינת ישראל, אך בראש ובראשונה של ההתיישבות ביש"ע. ולכן, בראש מלחמת החורמה נגד התופעה, צריכים לעמוד אנשי הימין ואנשי יש"ע. יש כלים לכך, ובראש ובראשונה חרם ונידוי כלפי המנהיגים; להוציא אותם מהקהל, לא לצרף אותם למניין, לגרש אותם מן היישובים וכו'.

 

אחרי הטבח במערת המכפלה פרסמתי ב"נקודה", בטאון מועצת יש"ע, מאמר שכותרו: "חסלו את הכהניזם, ולא – הכהניזם יחסל אתכם". במאמר קראתי לחבריי ביש"ע לעשות ביעור חמץ ולבער את הרע מקרבם. אחרי רצח רבין, התקשרו אליי אנשים והזכירו לי את המאמר ההוא, והוסיפו: חבל שלא שמענו בקולך אז.

 

עלינו לנהל מלחמת חורמה בחיה הכהניסטית, טורפת התינוקות. זו משימה לאומית עליונה.

 

* "שישי בגולן", "חדשות בן עזר"

נכתב על ידי הייטנר , 31/7/2015 10:43   בקטגוריות היסטוריה, חברה, חוץ וביטחון, יהדות, פוליטיקה  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להייטנר אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על הייטנר ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2015 © נענע 10 בע"מ