לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

הבלוג של אורי הייטנר

מאמרים בנושאי פוליטיקה, חברה, תרבות, יהדות וציונות. אורי הייטנר, חבר קיבוץ אורטל, איש חינוך ופובליציסט

כינוי:  הייטנר

מין: זכר





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


קטעים בקטגוריה: ֳ§ֳ¡ֳ¸ֳ₪. לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

השיר ללא קהל כאילו לא היה בכלל


במידף זה תופיע בוודאי רשימת הקרדיטים המוצדקת על ערב חורף – למפיקה, לנגנים, לזמרים ולמנחה.

 

אולם אני רוצה להוסיף קרדיט גדול לגורם נוסף שהוא חלק בלתי נפרד מהצלחת הערב. לכם, הקהל.

 

בעבר, לא היה נהוג למחוא כפיים בקיבוצים, כי זה "מנהג בורגני". ובעברה של אורטל, נהגנו לומר על עצמנו שאנו "אנשי ההר", קשים וקרים. אגב, גם בזמנו הייתה בכך הגזמה רבה, והיום בוודאי שאין לכך שחר.

 

מכל מקום, אני בטוח שכל הזמרים והנגנים באירוע יסכימו אתי – הקהל בערב היה כל כך חם, כל כך אוהד, כל כך אוהב, כל כך מפרגן, שזו הייתה חוויה נפלאה לעמוד מולו ולשיר. ברגע שבו עליתי על הבמה (כלומר על השטיח) עפתי – בזכות הקהל החם.

 

"אבוי לשיר אם אין לו הד" כתבה נעמי שמר בשירה "זמר נודד". ואהוד בנאי וברי סחרוף כתבו בגרסתם לשיר הלדינו "יום שני עלות השחר" (מתוך יצירת המופת שהוציאו לאחרונה, התקליט "היא הופיעה כמו הרוח"): "ורד בר לאור ירח, אם אין אורח אין לו ריח. כך השיר ללא קהל, כאילו לא היה בכלל".

 

לשיר שלנו היה קהל, היה הד, וזה היה כיף גדול.

 

****

 

נושא ערב החורף היה שירים של אמנים שהלכו לעולמם בשנה האחרונה. בנוסף לאמנים ששרנו משיריהם, נפטרו השנה גם גבי שושן, מרים אביגל, אפשר לצרף גם את שמעון פרס שכתב כמה שירים שהולחנו. הצטערתי מאוד שאף אחד לא בחר באחד משיריו המקסימים של נחום היימן.

 

היו בערב שני שירים של מאיר בנאי, שני שירים של יוחנן זראי, שני שירים של לאונרד כהן, שיר של דייוויד בואי, שיר של ג'ורג' מייקל, שני שירים שאינם קשורים לנושא (אני אוהב את הגמישות הזאת; מתן הבמה למי שבוחר שיר החורג מנושא הערב). אני בחרתי לשיר שיר של אהובה עוזרי.

 

השיר הוא פרי של שיתוף פעולה יוצא דופן של בין יהודית רביץ ליוצרת והזמרת אהובה עוזרי, שהלכה השנה לעולמה. שיתוף הפעולה בין שתי היוצרות החשובות הללו, הניב שני שירים. המאוחר שבהם, מן השנה שעברה, הוא "שחרית", למילותיו של אלתרמן. בערב שרתי שיר שאת מילותיו ולחנו כתבה אהובה עוזרי – "האיש ההוא".

 

השיר הזה נוצר במסגרת סדרת הטלוויזיה האיכותית "מפגשיר" של ערוץ 24 בשנת 2005, כאשר עורך הערוץ היה עדין יואב קוטנר. הסדרה, בת 11 התכניות, הפגישה בכל פרק שני יוצרים, מסגנונות מוסיקליים שונים, ליצור יחד שיר מקורי חדש. התכנית תיעדה את תהליך היצירה וההקלטה.

 

הפרק האחרון בסדרה היה המרגש ביותר – המפגש בין יוסי בנאי ומיכה שטרית שהניב את השיר "תרנגול כפרות", שירו האחרון של יוסי בנאי. הפרק ליווה את ימיו האחרונים של יוסי בנאי במחלתו. יוסי בנאי נפטר עוד לפני שידורה של התכנית.

 

מבין תוצרי הסדרה אזכיר עוד את גידי גוב ורונה קינן שיצרו את "הריקוד המוזר של הלב". 

 

"האיש ההוא" הוא שיר שאישה שרה בגוף שני לחברתה, המצויה במשבר ממושך בעקבות אהבה נכזבת, ובמשך שנים רבות אינה מצליחה לצאת ממנו. בראשית השיר היא מתארת איך אותו האיש הסעיר את עולמה של חברתה. הוא היה כל עולמה, היא שכחה הכל, גם את ביתה, אחריו היא הלכה גם באש. אך האהבה הזאת הכזיבה, הכל נשבר בה, אש בוערת בה, ליל סוער בה. והחברה מנסה להעביר לה את המסר שיש לה עוד חיים, היא עדין אישה יפה ויש לה חיים יפים. את העבר לא שוכחים, אך ראוי לזכור אותו כזיכרון יפה, ולא לתת לו להשתלט על חייך ולהרוס אותם.

 

האיש ההוא הוא עולמך

שכחת הכל גם את ביתך

הכל דומם בתוך חדרך

נעול סגור גם שערך

 

האיש ההוא הוא עולמך

אחריו תלכי גם באש

בדומיה הלב פועם

לא מאמינה איך זה קורה

 

חלף הזמן אישה יפה את

בחום הלב גופך לך דואב

אש בוערת בך

ליל סוער לך

מה עשה לך

הכל נשבר בך

יום ויום לך אחכה

אם תרצי עולם אחצה

 

לראות אותך ביום בהיר

לומר לך יש עוד חיים

לזכור אתך ימים יפים

את העבר לא שוכחים

 

לראות אותך ביום בהיר

הלב זועק מי יאמין

ילדות יפה על חוף לבן

בלב נשארת לעולם

 

חלף הזמן אישה יפה...

 

****

 

"שהייטנר יסלסל?!" אמרה לי חברה למחרת, "זאת הייתה ממש הפתעה". בעיניי, אם יש מסר תרבותי שראוי לקחת מן הערבים הללו, הוא שבירת הסטיגמות והחומות הללו.

 

* מידף - עלון קיבוץ אורטל

נכתב על ידי הייטנר , 28/3/2017 02:22   בקטגוריות אורטל, אמנות, אנשים, היסטוריה, חברה, תרבות, אהבה ויחסים  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



צרור הערות 26.3.17


* האובססיה חזקה ממנו - כל ניסיון לפרש באופן רציונלי את המשבר המלאכותי שיצר נתניהו בניסיונו לחסל את תאגיד "כאן" נידון לכישלון. אין שום פירוש רציונלי. מדובר כאן בגחמה, באובססיה מטורפת של האיש הזה לתקשורת.

 

על פי כל שיקול רציונלי, הסיכוי בין אחד לאלף שנתניהו יטלטל שוב מדינת ישראל לבחירות מיותרות ובזבזניות על הגחמה הזאת, הוא אפס. מה הוא יכול להרוויח? הוא עלול להפסיד בבחירות, ואם ינצח, כוחו ייחלש, ואם כוחו לא ייחלש ואפילו אם הוא יתחזק, אין מצב שהליכוד יקבל 61 מנדטים. בכל מקרה הוא יצטרך להקים קואליציה. יכולה להיות לו קואליציה נוחה וטובה יותר מהנוכחית? ובכל מקרה, אין סיכוי ששותפותיו הקואליציוניות תסכמנה שוב לחתום על הסעיף השערורייתי לפיו הן מקבלות מראש כל "רפורמה" שהוא ינסה להוביל בתקשורת. יתר על כן, אני מאמין שכל השותפות הפוטנציאליות תתאחדנה בדרישה שתיק התקשורת לא יהיה בידי נתניהו ואולי אף לא בידי הליכוד.

 

אבל העובדה שאין כל תסריט רציונלי על פיו נתניהו ילך לבחירות על הגחמה הזאת, אינה אומרת שהוא לא יעשה כן, כיוון שהאובססיה המטורפת שלו בנושא התקשורת כנראה חזקה ממנו.

 

* פיגוע חינוכי – תרחיש א. מחבל יצא מביתו, במכוניתו, מרמאללה. הוא נכנס לירושלים, החנה את מכוניתו ועטה על עצמו חגורת נפץ. הוא צעד למסעדה הומת אדם ופוצץ את עצמו. 12 סועדים נהרגו ו-34 נפצעו, מתוכם 2 במצב אנוש וששה במצב קשה.

 

תרחיש ב. מחבל יצא מביתו, במכוניתו, מרמאללה. בכניסה לירושלים הוא נעצר במחסום. בחיפוש במכוניתו התגלתה חגורת הנפץ. המחבל נעצר.

 

החייל הערני במחסום הציל חייהם של 12 בני אדם ואת שלמות גופם של עוד 34.

 

חיילים כמותו כבר הצילו חייהם של מאות, אולי אלפי בני אדם, כאשר עצרו מחבלים, ואת חייהם של אלפי בני אדם שניצלו כי המחבלים ויתרו מראש, בגלל המחסומים.

 

כל המקיים נפש אחד כאילו קיים עולם מלא.

 

על פי הסעיף הראשון בחוק החינוך הממלכתי, אמורה מערכת החינוך הישראלית לחנך את התלמיד להיות "אוהב אדם, אוהב עמו ואוהב ארצו, אזרח נאמן למדינת ישראל, המכבד את הוריו ואת משפחתו, את מורשתו, את זהותו התרבותית ואת לשונו". מערכת חינוך כזו, תראה זכות וחובה לחנך את הנוער לשירות משמעותי בצה"ל. בין השאר, היא תדגים את חשיבותו של השירות, באמצעות המחסומים. העבודה במחסום היא עבודה מחורבנת, מתישה, שוחקת, לא נעימה, מעצבנת. אבל די בכך שאחת ל... נתפס מחבל וחייהם של אזרחים וילדים ישראליים ניצלים, כדי שכל חייל יבין איזו חשיבות יש למשימה הזאת; לשליחות הזאת.

 

גם בגימנסיה הרצליה מחנכים את הנוער ערב גיוסו לצה"ל. בבית הספר הנושא את שמו של הרצל, מוסד שחינך דורות של ציונים, מוסד שממחזור א' שלו יצאה שדרת הפיקוד של "ההגנה", מוסד שבתש"ח כל תלמידי יב שבו ויתרו על תעודות הבגרות והתגייסו להגן על המדינה הצעירה, נערך השבוע פיגוע חינוכי המוני.

 

התלמידים התבקשו להשתתף במיצג מבחיל, המדמה כביכול את פעילותם של המחסומים הישראליים ביו"ש. בימים האחרונים רוססו ברחבי בית הספר כתובות גרפיטי, שלשונן "כמה זמן לוקח לך להגיע לבית החולים?" ו"כמה זמן לוקח לך להגיע לבית הספר?", וביום רביעי הופתעו תלמידי כיתות י"א וי"ב לגלות את ה"מחסומים" שהוצבו בכניסה לקומה שלהם.

 

בשתי הכניסות לקומה הוצבו שולחנות וביניהם סרט סימון אדום, ושלטים "מחסום". במחסום עמדו כמה תלמידים שדימו חיילים, ושאר תלמידי המגמה ליחסים בינלאומיים בשכבה י"א עמדו בתורים ארוכים לפני המחסומים, כדי להיכנס לשכבה. ה"חיילים" התעמרו ב"פלשתינאים" ואף סירבו להכניס את חלקה. לדברי התלמידים, הם חויבו להשתתף במיצג על מנת לקבל ציון במגמה.

 

הפיגוע החינוכי, שנועד "ללמוד את הנרטיב הפלסטיני ולחוות את מה שהפלסטינים חווים ביומיום", כפי שהסבירה אחת המורות לתלמידים, הוא חלק משיעורי יחסים בינלאומיים, שעליו אחראית המורה אדווה זלצר. זלצר היא פעילה בארגון האנטי ישראלי הקיצוני "זוכרות", הנלחם למען מימוש "זכות" השיבה ונגד קיומה של מדינת ישראל. גימנסיה הרצליה מעסיקה פעילה בארגון הזה כמורה, ומאפשרת לה להשתולל ולהתפרע כאוות נפשה בבית הספר.

 

במסגרת הפיגוע החינוכי, המורה המנוולת חילקה לתלמידים, שדימו פלשתינאים, תעודות זהות ואישורי מעבר מנומקים, כמו למשל אב לחמישה ילדים שצריך להגיע ליום עבודתו או אדם מבוגר שזקוק לעבור לבית החולים בירושלים. אחד מהתלמידים סיפר: "ילדה אחת הייתה פלשתינאית, החייל אומר לה 'האישור מזויף' וקורע אותו. היא צורחת והיא אומרת 'הוא קרע לי את האישור'". עשרות תלמידים נטלו חלק בפיגוע, ואחד מהם סיפר כי מורה במגמה אמרה שמטרת המיצג הוא ללמוד על צדק, אחרי שלמדו על רצח העם ברואנדה.

 

איזו זוועה. וזאת, בבית ספר ממלכתי במדינת ישראל.

 

האשם הראשי בחרפה הזאת הוא מנהל בית הספר. כמובן אותה פעילה אנטי ישראלית שארגנה הפיגוע. כך גם שאר המורים שהשתתפו. וכן, כל המורים ששתקו. לא היה אפילו צדיק אחד ששבר את השתיקה ומנע את הפיגוע.

 

כן, וגם התלמידים, שלא התמרדו ושיתפו פעולה. מנערות ונערים בני 17 ו-18 ניתן לצפות לראש גדול ולזכות הסירוב. היה עליהם לסרב להשתתף בפיגוע ולהשבית את הלימודים.

 

הפיגוע התרחש ביום רביעי. נכון למוצ"ש, המנהל טרם הושעה מתפקידו ולא זומן לשימוע לפני פיטורין.

 

* אנטישמי או אנטי מערבי? - איך מגדיר גדעון לוי, למחרת הפיגוע הרצחני בלונדון, את מתקפת הטרור של הקנאות האיסלמיסטית הג'יהאדיסטית נגד המערב וערכיו? "העולם אוסר מלחמה על המוסלמים". כלומר, טעיתי בו, כאשר חשבתי שהוא סתם אוטו-אנטישמי, הנוקט אמת מידה אחת כלפי מדינת היהודים ואחרת כלפי שאר מדינות העולם. מסתבר שהשנאה שלו היא למערב כולו, והתמיכה שלו היא באויבי המערב כולו. לא, לא טעיתי. נכון, הוא אנטי מערבי, אך הוא בראש ובראשונה אוטו-אנטישמי, כי הוא אינו מתנגד לעצם קיומן של מדינות עצמאיות לעם הצרפתי, לעם האיטלקי, לעם הספרדי ולעם הרוסי. הוא מתנגד אך ורק לקיומה של מדינת לאום לעם היהודי.

 

* מסית למרד - ח"כ בצלאל סמוטריץ' מסית את הנוער הדתי למרד; הוא קורא לו לערוק מצה"ל ומההגנה על קיומה של מדינת ישראל (או בשפתו המכובסת "לדחות את הגיוס בשלושה חודשים"). אפס מאופס! אין שמץ של הבדל בינו לבין תמונת הראי שלו - השמאל הרדיקלי האנטי ציוני. הם קורצו מאותה שקית אשפה. ברור שהנוער הדתי לאומי יצפצף עליו בבוז.

 

* אבולוציה – ב-1955 ניצחה גולדה מאיר, מועמדת מפא"י לראשות העיר תל אביב, בבחירות המוניציפליות. היה זה בטרם הונהגה בחירה ישירה לראשות העיר, והיה צורך בקואליציה. היא לא הצליחה להרכיב קואליציה, כיוון שהמפד"ל (!), שהייתה אז בעלת בריתה של מפא"י, סירבה לתמוך באישה לראשות העיר, ומישהו שם מצא איזה פסוק לפיו אסור, כביכול, לאישה להנהיג.

 

14 שנה מאוחר יותר, המפד"ל, אותה מפד"ל, הצטרפה לממשלה בראשות מנהיגה, אותה מנהיגה, גולדה מאיר.

 

והנה, חלפו עוד 48 שנים, וש"ס החרדית (!) תומכת בשלי יחימוביץ' לראשות ההסתדרות.

 

לאט לאט, אבל לא דורכים במקום.

 

* הפרעת קשב – ח"כ מרב מיכאלי התארחה בתכנית הבוקר של ערוץ 2. היה לי חשוב לשמוע מה שיש לה לומר – הרי היא יו"ר הסיעה האופוזיציונית הראשית, וחשוב לשמוע באמצעותה את דבר האופוזיציה באשר למשבר הקואליציוני.

 

ניסיתי להאזין לראיון עמה, וכרגיל, התקשיתי להקשיב לתוכן דבריה, בשל הרעשים שהיא יוצרת בלהגה, המקשים על הקשב של המאזין. כוונתי, כמובן, להתעקשותה לדבוק בשפתה הטרחנית והפאתטית, ולניסיונה לאנוס על השפה העברית את האג'נדה הפוליטית-מגדרית שלה.

 

טוב/ה, די/ה, הבנו/נו.

 

(אגב, יו"ר או יו"רית? יו"ר = יושבת ראש. יו"רית = יושבת ראשה).

 

* למשל ולשנינה – אברהם "אברשה" שריר, מי שכיהן כשר התיירות והמשפטים בשנות השמונים מטעם המפלגה הליברלית בליכוד, הלך לעולמו בגיל 84. כיוון שבמשך 25 שנים הוא היה מחוץ לחיים הציבוריים, סביר היה שיישכח כמו רבים אחרים מן התודעה הציבורית. אולם כל מי שעמד על דעתו בראשית שנות ה-90, דווקא זוכר אותו כסמל לפוליטיקה צינית ומכוערת. שריר היה לסמל התרגיל המסריח, למשל ולשנינה.

 

ב-1988 הרכיב יצחק שמיר את ממשלתו ולא צירף את שריר לממשלה. במשך שנתיים הסתובב שריר ממורמר ומלא רגשות נקם. ב-1990 רקח שמעון פרס את התרגיל המסריח. בהיותו מ"מ ראש הממשלה, הוא חתר תחת ראש הממשלה והממשלה. במשך חודשים הוא רקם תכנית חתרנית, שבה המפלגות החרדיות יחברו אליו, תמורת הבטחות מפליגות וחסרות תקדים בתחומי דת ומדינה ומשאבים, ואז הוא יפיל את הממשלה ויתמנה בתמיכתן לראשות הממשלה. לאחר מו"מ ממושך, כאשר הצליח לשכנע את ש"ס ויהדות התורה, הוא ביים משבר קואליציוני מלאכותי על סוגיית קש מדינית, והפיל את הממשלה בהצבעת אי אמון, יחד עם החרדים.

 

הנשיא הטיל עליו להרכיב ממשלה, אך הכל השתבש כאשר הרב ש"ך ובעקבותיו הרב עובדיה עצרו את המהלך. וכאן נקט פרס בתרגיל חדש – הוא שיחד את שריר הממורמר, וחתם עמו על הסכם על פיו תמורת עריקתו מהליכוד, הוא ימונה לשר האחראי על שני תיקים, ישוריין מקומו ברשימת "העבודה" לכנסת הבאה, מטעם מפלגה שיקים מכספי מפלגת העבודה, ו-13 ממקורביו ימונו לתפקידים בכירים בחברות ממשלתיות. אחריו, התמסרו עוד 3 ח"כים מהמפלגה הליברלית בליכוד, בראשות השר מודעי, לפיתויים דומים אך חזרו בהם. בסוף גם שריר חזר בו, לאחר הקריאה המפורסמת של יצחק שמיר "אברשה חזור הביתה!" (אגב, שמיר לא אמר אברשה, אלא "אברהם שריר חזור הביתה").

 

ואם האירוע הזה מאפיל על כל מעשיו של שריר בפוליטיקה, מן הראוי שיהיה זה לקח לפוליטיקאים בימינו.

 

* סגירת מעגל – במשך השנים שמו היישוב קלע אלון בצפון הגולן עבר גלגולים רבים: קלע, קלע אלון, קלע גולן, ברוכים, מצוק עורבים. לא אתאר כאן את הגורם לגלגולים ולשינויים, שחלקם נבע מגלגולי היישוב והאוכלוסיות שהתחלפו בו.

 

לאחרונה החליטו התושבים לעשות סדר, ולהבטיח שליישוב יהיה שם אחד ויחיד, ושכך יהיה בכל הרשומות הפורמליות. והם החליטו לחזור לשם עליו החליטה ועדת השמות הממשלתית – קלע אלון.

 

כחלק מהליך הרישום הפורמלי של המדינה, ביום רביעי אשררנו במליאת המועצה האזורית גולן את השם קלע אלון.

 

זו סגירת מעגל. בדיוק השבוע לפני 37 שנים עלתה היוזמה לשם הזה, חודש בדיוק לאחר פטירתו של יגאל אלון. מתוך פרוטוקול ועד יישובי הגולן 30 במרץ 1980: "אנו תובעים להקים בדחיפות את 4 היישובים שהוחלט עליהם בשנה שעברה. אנו מציעים לקרוא את שם היישוב הצפוני (קלעה) ע"ש יגאל אלון ז"ל - נאמן ההתיישבות בגולן".

 

ארבעת היישובים המדוברים הם נמרוד, קלע אלון, אלוני הבשן ומיצר.

 

* בדיחה רצינית - כבכל חצי שנה, רצה הבדיחה על כך ש"אני מכוון את השעון ל-2:00 כדי לקום ולהזיז את השעון שעה קדימה / אחורה". ותמיד מישהו מגיב ברצינות: אבל אתה יכול לכוון מראש וללכת לישון.

 

* ביד הלשון

 

אצבע בעין – כותרת ב"מעריב": "גורמים בסביבת נתניהו: 'המינוי של אבן הוא תקיעת אצבע בעין'. ובאותו יום, בידיעה ב"ישראל היום", צוטטה הודעה של מירי רגב, ובה המשפט: "ההחלטה של מפקד גל"צ וגלגלצ היא אצבע בעין והכרזת מלחמה על כל מה שנתפס בעיניהם כתרבות האחרת".

 

אז מה פירוש הביטוי "אצבע בעין"? זהו ביטוי להתגרות בוטה, שנועדה להכעיס ולהכאיב.

 

* "חדשות בן עזר", "על השבוע"

נכתב על ידי הייטנר , 26/3/2017 00:21   בקטגוריות אנשים, דת ומדינה, הגולן, הזירה הלשונית, היסטוריה, התיישבות, חברה, חוץ וביטחון, חינוך, מנהיגות, פוליטיקה, ציונות, תקשורת, צבא  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



תהלים כ: אֵלֶּה בָרֶכֶב וְאֵלֶּה בַסּוּסִים


אנו חוגגים השנה יובל לניצחון הגדול של צה"ל במלחמת ששת הימים.

 

מיד לאחר המלחמה, בטקס שנערך בהר הצופים המשוחרר, הוענק לרמטכ"ל הניצחון יצחק רבין, בשמו של צה"ל, תואר דוקטור לפילוסופיה לשם כבוד.

 

בנאומו המכונן בטקס, תהה הרמטכ"ל - מה לאלה שעוסקים במלאכת האלימות ולענייני הרוח? וכיוון שייחודו של צה"ל הוא המשימות הלאומיות הלא צבאיות שהוא נטל עצמו, כהתיישבות, חינוך, תרבות וקליטת עליה, חידד רבין את התמיהה, לנוכח העובדה שלא על אלה הוענק לו התואר, אלא דווקא על הלחימה.

 

לאורך נאומו הציג רבין את מהותם של לוחמי צה"ל, עוז רוחם ואמונתם בצדקת הדרך, כמרכיב מרכזי בניצחון, אולי המרכיב המרכזי בניצחון.

 

"המלחמה היא עניין קשה ואכזרי בעיקרו, מלווה בהרבה דם ודמעות. אך דווקא במלחמה זו, שעברה עלינו, באו לידי ביטוי גילויים מופלאים ונדירים של אומץ לב וגבורה, בצדם של גילויים אנושיים של אחווה, רעות ואפילו שאר רוח.

 

מי שלא ראה אנשי צוותו של טנק, הממשיכים בתקיפת הסתערות, כאשר מפקדם הרוג ורכבם פגוע קשה. חבלנים שסיכנו חייהם, למלט חברם הפצוע בשדה מוקשים. מי שלא ראה את הדאגה, התזזית והמאמץ, שמגלה חיל האוויר כולו, כדי לחלץ טייס שצנח בשטח אויב - אינו יודע מסירות של חבר לחבר מהי.

 

העם כולו עמד נפעם ורבים אף בכו, לשמע הבשורה על כיבוש העיר העתיקה. הנוער הצברי, קל וחומר החיילים, אינם נוטים לסנטימנטאליות או מתביישים לגלותה ברבים. אולם מאמץ הלחימה, החרדות שקדמו לה – תחושת הישועה והנגיעה שנגעו הלוחמים, הישר אל תוך לב ליבה של ההיסטוריה היהודית, הבקיעו את קליפת הבושה והנוקשות ועוררו מעינות של רגש והתגלות רוחנית.

 

הצנחנים, שכבשו את הכותל, עמדו נשענים עליו ובכו. וסמלית, זוהי תופעה נדירה, שספק אם יש רבים כמותה בתולדות העמים. אין מרבים בצה"ל לדבר בנוסחאות נמלצות שכאלה, אך ההתגלות של השעה הזאת, בהר הבית, גדולה מהרגלי הלשון, שהרי היא הבליטה אמת עמוקה זו כברק".

 

ועוד הוסיף רמטכ"ל הניצחון ואמר: "מרבים לדבר על 'מעטים מול רבים'. במלחמה זו, אולי לראשונה מאז פלישת צבאות ערב באביב תש"ח ומלחמות נגבה ודגניה, עמדו יחידות צה"ל בכל הגזרות, מעטים מול רבים. ומשמעותה של עובדה זו היא שקבוצות קטנות, יחסית, של לוחמים נקלעו לעיתים לתוך ים של ביצורים, ערוכים ועמוקים. משמעה שמאות מחיילינו נתקלו, לא אחת, באלפי חיילי אויב והיה עליהם לחזור, לחתור ולהבקיע, בתוך ים הסכנות הזה, שעות רבות, גם לאחר שתנופת ההסתערות הראשונה - התנופה המלהיבה - נפוגה. בשעות אלה נשאר רק ההכרח להאמין בכוחנו וב'לית ברירה' שלפנינו. להאמין בייעודה של המלחמה ולהערות את כל משאבי הכוח הרוחני, כדי להמשיך וללחום עד סוף המסילה.

 

כך הבקיעו ופרצו השריונאים בכל הגזרות; כך לחמו הצנחנים ברפיח ובירושלים; כך פינו אנשי חיל ההנדסה שדות ממוקשים עמוקים, תחת אש אויב. הפלוגות שבקעו את הקווים והגיעו עד לסוף הדרך, לאחר לחימה של שעות על שעות, כשהם חותרים הלאה והלאה, ומימינם ומשמאלם נופלים חברים רבים, והם הולכים הלאה קדימה - רק קדימה! פלוגות אלה נישאו על גבי ערכים מוסריים, על גבי מאגרים רוחניים ולא על גבי הנשק והטכניקה הקרבית".

 

המשפט בנאומו של רבין, שהוא אולי תמצית המסר כולו, הוא: "גילויים אלה, ראשיתם ברוח וסופם ברוח. התעלותם של לוחמינו, לא בזכות הברזל באה, אלא בזכות התודעה של שליחות עליונה, של הכרה בצדקת ענייננו, של אהבה עמוקה למולדת ושל הכרת התפקיד הקשה שהוטל עליהם –ם להבטיח קיום האומה במולדתה; לקיים – ואפילו יהיה זה במחיר חייהם, זכותו של עם ישראל לחיות את חייו במדינתו חופשי, עצמאי, בשלום ובשלווה".

 

****

 

כתב המשורר והמחזאי ברטולד ברכט (בתרגום ה. בנימין):

 

גנרל, הטנק שלך הוא רכב חזק.

הוא רומס את היער, הוא מוחץ מאה אנשים.

אבל יש לו חסרון אחד:

הוא זקוק לנהג.

 

איני יודע אם האלוף ישראל טל, ממעצבי חיל השריון ותורת השריון של צה"ל, אבי טנק המרכבה וסגן הרמטכ"ל הכיר את שירו של ברכט, אולם הוא אמר דברים דומים: "האדם שבטנק ינצח". משפט זה היה לסיסמת חיל השריון.

 

****

 

במלחמת יום הכיפורים בלמו לוחמי צה"ל ובראש ובראשונה לוחמי השריון, את הפולש הסורי שכוחו היה גדול פי כמה וכמה, בקרב גבורה עקוב מדם.

 

כתב אביגדור קהלני, בעל עיטור הגבורה, מג"ד גדוד 77, שפיקד על קרב הלימה ההרואי ב"עמק הבכא": "שאיפתו העליונה של החייל בשדה הקרב – לשרוד – מורה לו להימלט להסתתר, לסגת. ואולם, הלוחם רואה חובה לעצמו להפגין אומץ לב – עליו למלא את הוראות מפקדו, ובניגוד גמור לפחד המקנן בו הוא מסתער, ויש שהוא מלווה את התקדמותו בקריאות קרב המעודדות גם את חבריו ומוסיפות ביטחון גם בלבו. למראה עמיתיו ליחידה, המתגברים על הפחד ויוצאים לבצע את המוטל עליהם, מתעודד גם החייל הבודד. תחושת ה'ביחד' מגבירה בכולו את אומץ הלב".  

 

****

 

קהלני מדבר כאן על רמת הפרט, על הכוח המניע את הלוחם הבודד לקום ולהסתער. אך אין די באלה. האמונה בצדקת הדרך היא מרכיב חשוב לא פחות במוטיבציה של החייל; ההבנה שהוא לוחם על עניין ראוי וצודק.

 

ודאי שכך הדבר ברמת ההנהגה, ברמת המצביאות, ברמת הביטחון הלאומי. אמר דוד בן גוריון: "הביטחון הוא רק תנאי לקיומנו ולעצמאותנו. למדינת ישראל ייעוד מיוחד. כל מדינה חייבת לדאוג לשלומם, לרווחתם והתקדמותם של תושביה. מדינתנו מצווה גם על כך, אבל אין זה העיקר, מגמתה העליונה של מדינת ישראל היא גאולת ישראל וקיבוץ גלויות".

 

****

 

צה"ל חזק, מחומש היטב, במיטב הטכנולוגיה המודרנית. אך גם היום עוצמתו האנושית ויתרונו המוסרי, צדקתו והאמונה בה, ייעודו וייחודו, הם מכפיל כוח לא פחות חשוב מן הפלדה של הטנק.

 

ואפשר שכל אלה הם תרגום של פסוק ממזמור כ בתהלים: "אֵלֶּה בָרֶכֶב וְאֵלֶּה בַסּוּסִים, וַאֲנַחְנוּ    בְּשֵׁם יְהוָה אֱלֹהֵינוּ נַזְכִּיר. הֵמָּה כָּרְעוּ וְנָפָלוּ, וַאֲנַחְנוּ קַּמְנוּ וַנִּתְעוֹדָד".

 

****

 

כמו רבים מן המזמורים בתהלים, גם זה מוצג כמִזְמוֹר לְדָוִד, אולם בניגוד למזמורים אחרים, אין הוא מפורש כמזמור המיוחס לדוד, אלא כמזמור לכבוד דוד. המשורר משבח את המנהיג ומתפלל לשלומו.

 

פסוק הסיום של המזמור נמצא בגרסאות שונות בסידור התפילה: "יְהוָה הוֹשִׁיעָה, הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ".

 

****

 

ב-1957 הקימו עולים ממצרים, שגורשו מארץ מוצאם מושב בנגב, בדרום החבל שלימים נקרא חבל אשכול, על שמו של לוי אשכול, גדול מיישבי הארץ בכל תולדות הציונות.

 

המושב נקרא ישע. ישע זה כאן, במזמור כ בתהלים: "עַתָּה יָדַעְתִּי, כִּי הוֹשִׁיעַ יְהוָה מְשִׁיחוֹ, יַעֲנֵהוּ מִשְּׁמֵי קָדְשׁוֹ, בִּגְבֻרוֹת יֵשַׁע יְמִינוֹ".

 

* 929

נכתב על ידי הייטנר , 19/3/2017 21:15   בקטגוריות היסטוריה, חברה, חוץ וביטחון, חינוך, יהדות, מנהיגות, ציונות, ספרות ואמנות, תרבות, צבא  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להייטנר אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על הייטנר ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ