לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

הבלוג של אורי הייטנר

מאמרים בנושאי פוליטיקה, חברה, תרבות, יהדות וציונות. אורי הייטנר, חבר קיבוץ אורטל, איש חינוך ופובליציסט

כינוי:  הייטנר

מין: זכר





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


10/2007

סביח יש רק אחד או: קיצור תולדות הסביח


בין שלל המטעמים המשפחתיים שהוגשו בסוכה באירוע הגסטרונומי – הברנץ' לזכרו של מאיר שמש (אני מציע להפוך את האירוע למסורת), הוגשה מנת סביח, ולידה נכתב "מאכל עיראקי". אי אפשר להתווכח על עיראקיותה של המנה. ובכל זאת, אם לפני 50 שנה היינו קופצים לבגדד ושואלים אלף עיראקים מה זה סביח, לא היינו מוצאים אחד ששמע את המילה הזאת.

 

אז מה זה סביח? ומה מקור השם של המנה?

 

לגבות המורמות בתמיהה אני חייב להבהיר – ממתי נעשיתי מומחה למאכלים עיראקיים? אמנם כולנו קצת עיראקים, הרי ידוע מהיכן הגיע אברהם אבינו, ובכל זאת, איני חשוד כמי ששורשיו נמצאים בין הפרת והחידקל. נכון, אבל אני גדלתי בין הירקון לפארק הלאומי והרי ידוע שרמת גן היא "בגדד דירושלים". ואכן, אני גדלתי על ריח העמבה לא פחות מאשר על טעם הגפילטע פיש.

 

ובכן, התשובה על השאלה "מה זה סביח", היא שסביח הוא לא "מה זה" אלא "מי זה". סביח הוא איש, שהמנה קרויה על שמו.

 

****

 

בשנת 1961, לפני 46 שנים, פתח צביקה סביח חלבי, רמת גני יוצא עיראק, קיוסק קטן ברמת יצחק, ברחוב עוזיאל (הרחוב בו גדלתי), ליד קולנוע "גל-אור" (ממנו אין היום אפילו שריד), מול קולנוע "לילי" (עליו השלום) וסמוך לתחנה הסופית של קו 63. נהגי הקו המשועממים והרעבים רצו יותר מארטיק ומסטיק, הם רצו משהו שאפשר לאכול. שסביח מילה פיתה במאכלים העיראקיים של שבת בבוקר. הוא הכניס לפיתה בבינג'אן (בעיראקית – חציל מטוגן), ביצה חומה, עמבה, טחינה וסלט. הקהל אהב את המנה. אט אט השמועה פשטה והקליינטורה גדלה. בשנת 1965 הצטרף לסביח שותף – יעקב ששון  (שהוא אחיה של זמירה שמש ממרום גולן). המנה קיבלה את שמו של סביח. השאר – היסטוריה.

 

ההצלחה האולטימטיבית של מותג, היא הפיכתו למילה נרדפת למוצר. עד לא מזמן, רבים מאיתנו כינו מקרר בשם "פריג'ידר", שם של חברה המייצרת מקררים. אנו מכירים את הביטוי "יש לי פלאפון של חברת 'סלקום'". עד היום אנו אוכלים ארטיק, ואיננו יודעים ש"ארטיק" הוא שם בית חרושת שייצר שלגונים עוד לפני קום המדינה. וכמה יודעים שהמילה סנדוויץ' קרויה על שמו של הלורד סנדוויץ' שנהג לאכול כריכים?

 

סביח זכה שהמנה שלו התפרסמה ופירסמה את שמו, כך שהוא שגור על פי כל. כבר לפני 20 שנה אכלתי "מנה סביח" בלוס אנג'לס. והיום, אין כמעט רחוב שאין בו דוכני סביח, לא פחות מדוכני פלאפל.

 

אבל הייחוד של סביח, אינו רק בכך שהפך למותג מצליח, אלא שאיש לא הצליח להתקרב למרקם המיוחד ולטעם המיוחד של המקור. סביח אמיתי, יש רק אחד. לא, אין זו רומנטיקה מאוחרת של זכרונות ילדות. עד היום, כשאני נמצא בר"ג, אני עוצר אצל סביח ואוכל את המנה האמיתית. שום דבר לא דומה לה. באחריות.

 

מה כל כך מיוחד בסביח האוריגינלי? חציל כמו שלו, אין בשום מקום אחר. גם לעמבה שלו טעם אחר. אפילו החמינדוס שלו הוא אחר. והעיקר – הערבוב של כולם ביחד יוצר טעם ייחודי, שכנראה אינו ניתן לחיקוי. על כך יש להוסיף את הנדיבות – הפיתה מועמסת ברוחב לב, פרוסות רבות של חצילים וכך גם שאר המרכיבים. אני מוסיף עוד חריף, בצל קצוץ ו... לעבודה.

 

****

 

כמו כל חבריי, גם אני גדלתי על מנה סביח. שם עצרנו בדרך הביתה מן הצופים (שם, או 100 מ' דרומה, ב"מרכז הפלאפל לנוער", פלאפל מצויין הפועל אף הוא עד היום), שם עמדנו בתור במוצאי שביעי של פסח, תאבים לחמץ הראשון. שם איציק אשר, חברי לכיתה, ניצח בהתערבות כאשר אכל "בשוונג" שבע מנות סביח (!).

 

"בוא תקנה מנה בריאות", קורא צביקה (סביח) לעבר כל מי שעובר ליד הדוכן. וכשהלקוח מגיע לאמצע הפיתה, מצפה לו השאלה: "מנה בשוונג?" ועוד בטרם הספיק להשיב, החציל כבר גולש לפיתה הבאה, ולא נותר לו אלא להשיב בחיוב לשאלה " עמבה? טחינה?".

 

אותי כינו סביח ויעקב "קילו עמבה", בשל הכמויות מן הצהוב הצהוב הזה, שהעמסתי על הפיתה (שלא עמדה בעומס, וכאן מוטב שנעצור את התיאור).

 

בראשית שנות ה-80 נסגר הדוכן, וסביח עבר למקום חדש, גדול ומרווח, עם כמה שולחנות וכסאות בחוץ. הסביח הוא אותו סביח, אך משהו מן האוטנטיות הרומנטית לא עבר למקום החדש. מבחינתי, לאכול מנה סביח בישיבה, על כיסא, ליד שולחן, זו ממש כפירה בעיקר. עם המעבר למקום החדש, נוסף לתפריט גם הסמבוסק (אבל בענייני סמבוסק נאמנותי היתה נתונה לאמא של חברתי באותם הימים. אצל סביח קניתי סביח. "בשוונג", כמובן).

 

בקיצור, כשאתם קונים פיתה עם חציל, טחינה וביצה, ומשלמים על מנה סביח, כדאי שתזכרו שזו אולי מנה, אבל סביח – זה לא.

 

ואם אתם לא מאמינים, כשאתם מזדמנים לרמת גן, לכו לרח' נגבה פינת הרוא"ה. ואם ההמלצה לא תצדיק את עצמה... המנה - עליי.

 

 * מידף - עלון קיבוץ אורטל

 

 

 

 

 

נכתב על ידי הייטנר , 3/10/2007 12:10   בקטגוריות היסטוריה, סיפורים  
13 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט




© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להייטנר אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על הייטנר ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ