לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

הבלוג של אורי הייטנר

מאמרים בנושאי פוליטיקה, חברה, תרבות, יהדות וציונות. אורי הייטנר, חבר קיבוץ אורטל, איש חינוך ופובליציסט

כינוי:  הייטנר

מין: זכר





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


3/2017

פינתי השבועית ברדיו: רק על עצמי לספר ידעתי


רק על עצמי לספר ידעתי / חוה אלברשטיין ודני גרנות

פינתי השבועית ברדיו "אורנים" 20.3.17

 

בקרוב יונפקו שני שטרות חדשים, עם דיוקנאותיהן של שתי משוררות דגולות, הגדולות ביותר בזמר העברי, רחל בלובשטיין ולאה גולדברג. לכבוד אירוע זה, הקדשנו לפני שבועות אחדים את הפינה ללאה גולדברג, שתעטר את השטר בסך מאה ₪, והשמענו את שירה "את תלכי בשדה". היום נקדיש את הפינה לרחל המשוררת, שתעטר את השטר בסך עשרים ₪.

 

השיר שנשמע הוא "רק על עצמי לספר ידעתי". את השיר כתבה רחל ב-1930, שנה טרם מותה ממחלת השחפת, בטרם עת, בגיל 41. בשנותיה האחרונות חיה רחל בחולי ובעוני בעליית גג בתל אביב, ושם היא כתבה את היפים בשיריה. "רק על עצמי לספר ידעתי" נקרא כך על שם שורתו הראשונה, כמקובל בשירים שמחברם לא העניק להם כותרת. השיר התפרסם בספרה של רחל "נבו", שיצא לאור שנה לאחר מותה.

 

הביטוי "צר עולמי כעולם נמלה" שגור בשפה העברית, לרוב לא בגוף ראשון, כביטוי לצרות אופקים של מישהו. ויש בכך החמצה בהבנת השיר.

 

"לך אל הנמלה עצל, ראה דרכיה וחכם" נאמר בספר משלי, ללמֶדְךָ שהנמלה אינה ביטוי של גנאי, אלא סמל לחריצות, עמלנות ואלטרואיזם.

 

בחלקו הראשון של השיר מדמה עצמה רחל לנמלה. זהו ביטוי של ענווה, של צמצום עצמי, אך לא של ביטול עצמי, ובוודאי שאין היא מציגה את עולמה התרבותי והרוחני, את רוחב אופקיה, כשל נמלה. כמו הנמלה, גם היא נושאת על כתפיה מסע כבד ורב, כבד מכתפה הדלה.

 

רחל היא אדם שאפתן, היודע להציב לעצמו מטרות בחיים, השואף אל הצמרת. אולם כמו נמלה המנסה לטפס ויד ענקים זדונה ובוטחת, חוסמת אותה, מכשילה אותה, מחזירה אותה לנקודת ההתחלה – כך גם היא; דרכה אל הצמרת היא דרך מכאוב ועמל, אך איזו התערבות חיצונית, של יד ענקים זדונה ובוטחת ומתבדחת על חשבונה; שמה לאל את שאיפותיה.

 

רחל החולה במחלה חשוכת מרפא, בערוב ימיה, מבינה שכבר לא תצליח לממש את חלומותיה ומאווייה, ועל כך השיר העצוב. בתיאור הזה מסתיים הדימוי לנמלה.

 

מכאן – היא לבדה. לבד היא נאלצת להתמודד עם יד הענקים. כל אורחותיה הם בצל הכוח הנעלם הזה, החוסם אותה. חייה הם כאב ופחד מפני אותה יד. מיהי היד? המחלה. הגורל. אלוהים. מכל מקום, משהו חיצוני, שעצר אותה ולא אִפְשֵׁר לה לממש את עצמה ואת חלומותיה.

 

את החלומות מתארת רחל כאורות רחוקים. ניתן ללכת לאורם, להתכוונן אליהם ולהגיע אליהם; הם קוראים לה, הם מבטיחים לה. אך הם כוזבים, כיוון שאין יכולה להשיג אותם, בשל אותה יד ענקים החוסמת אותה.

 

האם האורות הרחוקים הם חיי החלוצים בחוף הכינרת? האם הם חבריה לקבוצה, שגירשו אותה בשל מחלתה והחשש מכך שתדביק במגיפה את ילדי הקבוצה? האם הם קבוצת מנהיגי תנועת העבודה שאליהם היא הייתה מקורבת? האם אלה חלומותיה להיות משוררת גדולה, חשובה ומשפיעה?

 

מוקי צור כתב שני ספרים על רחל המשוררת. השמות של שניהם לקוחים משירה "זמר נוגה": "התשמע קולי" ו"כחכות רחל". לשלושה ספרים נוספים העניק מוקי את שמם, ממילות שירים אחרים שלה. "כאן על פני האדמה", "לא בעבים מעל" והשלישי לקוח מן השיר הזה "אורות רחוקים". ספר זה, קובץ מסות של מוקי בנושאי תרבות, היסטוריה והגות, מתייחס אל האורות הרחוקים כאל מחוז החפץ – הן מחוז החפץ של החלוצים, בני דורה של רחל, אך גם מחוז החפץ שלנו, בימינו. מתוך ספרו: "אתה נושא משא לאלה הבאים אחריך, והם אולי לא יבינו מה רצית. אך אתה מבקש לדבר איתם, כי הם לא נכנעו לבוז, לאימת הימים. באופן מוזר צעירים אלו בונים מעבדות לחילוץ הקִדמה, הקִדמה האמתית, שלא התעוותה על ידי עריצות טכנוקרטית, על ידי נשק אובדני ועל ידי מוסר כוחני; קידמה המפגישה בין אנשים ונותנת להם כוח לחקור וגם להכיר במחויבותם הנובעת מן הידע; הנותנת להם יכולת להאזין לעצמם ולעשות לזולתם. לראות את שצריך תיקון ולא להרפות, למרות שהם יודעים כי יתמודדו עם הרבה שברים. שכן העולם לא מכריז מה יהיו התחנות הבאות, כמו מבקר הכרטיסים הזקן, ואם הוא כבר מודיע הודעות, הרי זה כדי לבלבל את התמימים, להתל ברשעים ולכתוב חידות לחכמים".

 

ב-1969 הוציאו חוה אלברשטיין ודני גרנות תקליט נפלא משירי רחל, הקלסיקה של שירתה, בלחנים ישנים כשל יהודה שרת וחדשים של בני תקופתם כדני ליטני, שמוליק קראוס ודרורה חבקין והכל בעיבוד בלוזי ג'אזי. את "רק על עצמי לספר ידעתי" הלחין אלברט פיאמנטה. ביצוע מקסים, שבו דני גרנות שר קול שני יפהפה המבליט את ייחודה והובלתה של חוה אלברשטיין, ששרה את המנגינה.

 

רַק עַל עַצְמִי לְסַפֵּר יָדַעְתִּי.

צַר עוֹלָמִי כְּעוֹלַם נְמָלָה,

גַּם מַשָּׂאִי עָמַסְתִּי כָּמוֹהָ

רַב וְכָבֵד מִכְּתֵפִי הַדַּלָּה.

 

גַּם אֶת דַרְכִּי – כְּדַרְכָּהּ אֶל צַמֶּרֶת –

דֶּרֶך מַכְאוֹב וְדֶרֶךְ עָמָל,

יַד עֲנָקִים זְדוֹנָה וּבוֹטַחַת,

יַד מִתְבַּדַּחַת שָׂמָה לְאַל.

 

כָּל אָרְחוֹתַי הִלִּיז וְהִדְמִיע

פַּחַד טָמִיר מִיַּד עֲנָקִים.

לָמָּה קְרָאתֶם לִי, חוֹפֵי הַפֶּלֶא?

לָמָה כְּזַבְתֶּם, אוֹרוֹת רְחוֹקִים?

 

נכתב על ידי הייטנר , 20/3/2017 22:56   בקטגוריות אנשים, היסטוריה, התיישבות, ספרות ואמנות, ציונות, רדיו אורנים, תרבות  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט




© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להייטנר אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על הייטנר ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ