לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

הבלוג של אורי הייטנר

מאמרים בנושאי פוליטיקה, חברה, תרבות, יהדות וציונות. אורי הייטנר, חבר קיבוץ אורטל, איש חינוך ופובליציסט

כינוי:  הייטנר

מין: זכר





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


2/2013

פינתי השבועית ברדיו: הבלדה על ארי ודרצ'י


הבלדה על ארי ודרצ'י / להקת "כוורת"

פינתי השבועית ברדיו "אורנים" 3.2.13

 

השנה ימלאו 40 שנה ללהקת "כוורת", אחת מלהקות הרוק החשובות, המצליחות והמשפיעות ביותר בתולדות המוסיקה הישראלית. אני זוכר איך כילד בן 10, שמעתי לראשונה את הסינגל הראשון של הלהקה "שיר המכולת" שיצא קצת לפני פסח, ונדלקתי כבר בשמיעה ראשונה. וכך היה גם עם השיר השני "המגפיים של ברוך". ביוני אותה שנה הלהקה יצאה למסע הופעות, שנקטע במלחמת יום הכיפורים, שבה הלהקה הופיעה בעיקר בפני  חיילים, וחודש אחרי המלחמה. ב-1974 ראיתי לראשונה את הלהקה, בהופעה בעין גב.

 

להקת "כוורת" הוקמה בידי 7 גברים צעירים, מוכשרים ביותר ביוזמתו והנהגתו של דני סנדרסון שכתב את מרבית שיריה ומערכוניה. בנוסף אליו השתתפו בה גידי גוב, יוני רכטר, יצחק קלפטר, אפרים שמיר, אלון אולארצ'יק ומאיר פניגשטיין. מלבד יוני רכטר וקלפטר, שאר חברי הלהקה שירתו יחד בלהקת הנח"ל. יוני רכטר שירת באותה תקופה בלהקת חיל תותחנים. החניכה של קלפטר, לעומתם, הייתה בלהקות הקצב – בהן הופיע עוד כנער; להקת "הצ'רצ'ילים" (שנקראה כך על שם כינויו של קלפטר באותם ימים), "הסגנונות" ומאוחר יותר בלהקת הרוק המשובחת "אחרית הימים".

 

עם שחרורו מצה"ל כתב דני סנדרסון שתי אופרות רוק – "סיפורי פוגי" ו"הילד מברזיל". הוא לא הצליח להעלות אותן על הבמות, אולם מן הניסיון הזה התגבשה החבורה – להקת "כוורת" והשירים של האופרה היו הבסיס למופע הראשון והמאוד מצליח של הלהקה – "סיפורי פוגי".

 

המאפיין את הלהקה היה השילוב בין תרבות הלהקות הצבאיות לבין מוסיקת הרוק. מוסיקת הרוק רק החלה לחלחל ללהקות באותן שנים, אך מה שאפיין את הלהקות היה בעיקר השילוב של שירים ומערכונים, של מוסיקה והומור. זאת הייתה המתכונת של מופעי להקת "כוורת", כפי שעיצב אותה סנדרסון. אולם הכלים והלחנים היו רוקיסטיים, אם כי רוק רך למדי. הקהל הישראלי לא היה בשל באותם ימים לרוק נטו, ולכן להקות מעולות כמו "אחרית הימים" ולהקת "תמוז" לא נחלו הצלחה מסחרית. "כוורת", לעומתם, פיצחה את הקוד להצלחה של להקת רוק בישראל של שנות ה-70. המערכונים של הלהקה היו נפלאים, מבוססים על הומור הנונסנס ומשחקי המילים היצירתיים של דני סנדרסון.

 

הלהקה התפרקה לאחר שלוש שנות פעילות, מה שלא צריך להפתיע לנוכח מצבור הכישרון והגאונות בתוכה, שחייב את יציאתם של חבריה לקריירות סולו. עם זאת, אחת לכמה שנים הלהקה חוזרת ומתאחדת למופע או סדרת הופעות, ויש שמועות שגם השנה צפויה הופעה בפסטיבל ישראל. לא בכדי, ילדים שהוריהם לא נולדו בימי הלהקה, יודעים בע"פ את שיריה.

 

מבין שיריה של להקת "כוורת", האהוב עליי ביותר הוא "הבלדה על ארי ודרצ'י", שנכתב לאופרת הרוק "סיפורי פוגי", אך לא נכנס מיד להופעה ולא לאלבומה הראשון (מבין שלושה) של הלהקה – "סיפורי פוגי". השיר נכנס לאלבום השני "פוגי בפיתה". אגב – האלבום השלישי נקרא "צפוף באוזן" והוא שונה מקודמיו; מורכב יותר מבחינה מוסיקלית, פלורליסטי יותר מבחינת המקום שניתן בו לשאר חברי הלהקה ופחות הומוריסטי מן השניים הראשונים – מעין הכנה ליציאת חברי הלהקה לקריירות סולו.

 

המילה אריודרצ'י היא להתראות באיטלקית. דני סנדרסון הפריד את המילה לשני שמות, וכתב את הסיפור על שני פועלי בנין שבטעות נרדמו כששמו את הרצפה ומאז הם חיים מתחת לבלטה. כשפקחו את העיניים וגילו שהם חיים הם פצחו בריקודים, ומאז הם אינם מפסיקים. מידי לילה הם יוצאים מן הבלטה ודופקים מופע סטפס, ש"כאלה לא שמעת, לא ראית, בחיי".

 

אני אוהב את השיר בעיקר בשל הלחן, העיבוד, שילוב הכלים והקולות; זה השיר המורכב ביותר של הלהקה מבחינה מוסיקלית, עם לחנים שונים לבתים שונים, שילוב של שירה ודיבור ונגינה נפלאה. השיר נפתח בנגינת חלילית של גידי גוב. ומבחינת המילים – יש בו את הסגנון הסנדרסוני הטיפוסי, כמו "השקט מדבר בשביל עצמו באין עונים", "הלילה כבר ירד על היקום ועל בת ים", "מעסיקים את עצמם בתמרוני רגליים מהפכניים שיכולים להוציא מטבח מכליו" וכד'.

 

לפני שנתיים יצא השיר הזה כספר ילדים, עם איורים של דני קרמן, שאייר גם את ספרו המוקדם של סנדרסון "נחירה פומבית".

 

"הבלדה על ארי ודרצ'י" הוא השיר הארוך ביותר של "כוורת", אז נפסיק כאן עם הדיבורים, ותן לי בבקשה מוסיקה של חושך.

 

 

הבלדה על ארי ודרצ'י: // (תנו לי בבקשה מוסיקה של חושך) / לאור הירח ולאור הכוכבים, / כשהשקט מדבר בשביל עצמו באין עונים, / והלילה כבר ירד על היקום ועל בת ים, / והרוח מנשבת ונשמע קולו של תן. // בתוך בית השוכן עמוק ביער לא מוכר, / ישנה בדד גברת בחדרה המסוגר, / ופתאום בלטה זזה ועולות מן הרצפה, / שתי דמויות מעורפלות, שנראות ממש זוועה. // האישה עודה חולמת ואיננה מרגישה, / שהצמד המוזר הזה קרב אל המיטה, / האחד באופן די מחריד סופר בלחישה, / השני מרים ידיו ומוכן לפעולה... // ו... / איך שהם רוקדים זה משגע, / סטפס כאלה לא שמעת, לא ראית, בחיי, / יודעים כל כך יפה להתנועע, / ולראות אותם רוקדים זה משגע. // מתחת לרצפה גרים הצמד המוזר, / עובדים על צעדים ומשפרים ת'הופעה. / בשתיים עשרה וחצי, לעיני הכוכבים, / עולים הם מלמטה ונותנים כמה קטעים. // עבדו כפועלי בניין לפני עשרים שנה, / ובטעות הם נרדמו כששמו ת'רצפה, / וכשפקחו עיניים, וראו שהם חיים, / פתחו במחולות, ועד היום הם לא סוגרים. // (תנו לי בבקשה מוסיקה של בוקר) / על הבוקר צ'יק צ'ק היא קמה, / מחליפה סדין ופיג'מה, / לא שואלת איפה ולמה, / בטח זה רק חלום. / הרצפה מאוד מלוכלכת, / בלי הרהור אותה היא שוטפת, / בפינה יושבת, סורגת, / ככה עובר היום. // ובינתיים, ממש מתחתיה, / חברינו ארי ודרצ'י, / מעסיקים את עצמם בתמרוני רגליים מהפכניים, / שיכולים להוציא מטבח מכליו. / הם לא מפסיקים לרגע, / ומיותר להוסיף ש... / איך שהם רוקדים זה משגע. // וכך כל ערב הם יוצאים, / ובסוף כשהם גומרים, / חוזרים עמוק למטה, / מחזירים את הבלטה. / וזוהי הבלטה, / וזוהי הבלדה, / וזוהי הבלדה / על ארי ודרצ'י.

 

 

נכתב על ידי הייטנר , 11/2/2013 22:59   בקטגוריות אמנות, אנשים, היסטוריה, רדיו אורנים, תרבות  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט




© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להייטנר אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על הייטנר ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ