לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

פרשת השבוע ואני

"כל השונה הלכות בכל יום, מובטח לו שהוא בן עולם הבא. שנאמר הליכות עולם לו, אל תקרי הליכות אלא הלכות"


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

1/2005

פרשת "יתרו"


בס"ד ערש"ק פרשת "יתרו" י"ח שבט תשס"ה

זה מה שכתבתי על הפרשה בשנה שעברה. רק אוסיף, שבעניין המחלוקת בנושא העמידה בעת קריאת עשרת הדברות שהזכרתי שם, יש פתרון מסויים, שקובע כי על מי שרוצה לעמוד לעמוד מתחילת קריאת הקטע לעולה בתורה, ולא רק מתחילת קריאת עשרת הדברות עצמן.
אחרי ההשלמה הזאת, אעבור, כהרגלי, למספר דברים בענייני הפרשה.
ואני רוצה דווקא לעסוק לא בנושא המרכזי של עשרת הדברות, אלא בנושא אחר המצוי בפרשה, והוא מינוי השופט הראוי. בתחילת הפרשה, מגיע יתרו חותן משה אל בני ישראל במדבר, לאחר ששמע על יציאת מצרים וקריעת ים סוף (עפ"י רש"י). יתרו רואה כי משה עסוק מאד מבוקר עד ערב בדיונים משפטיים ובפתרון סכסוכים בין אנשי העם, ומציע לו פתרון, למנות שופטים תחתיו, "שרי אלפים, ושרי מאות, שרי חמישים ושרי עשרות". אותם אנשים נדרשים להיות גם בעלי תכונות מיוחדות: "אנשי חיל יראי אלוהים, אנשי אמת שונאי בצע". כלומר רואים מכאן שיש תכונות מיוחדות הנדרשות משופט בישראל. לא מספיקה בקיאות בחומר, אלא חשובה לא פחות אישיותו של השופט. לא סתם בימים הקשים שלפני חורבן הבית מוטחת הביקורת הקשה ביותר דווקא בשופטים ובמנהיגים (עיינו ישעיהו פרק א'). גם לא סתם אחת הברכות בתפילת העמידה של יום חול מבקשת: "השיבה שופטינו כבראשונה". השופט צריך להיות בעל אמונה כנה ולא להיות מושפע מדעותיו או מהבטחות כאלו ואחרות: "אנשי אמת"- שדנים דין אמת ללא כל התייחסות לדעתם שלהם.
ונזכה שבמהרה בימינו יתקיימו בנו הפסוקים בישעיהו "ואשיבה שופטייך כבראשונה ויועצייך כבתחילה, ואחר כן ייקרא לך עיר הצדק קריה נאמנה. ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה".
שבת שלום!
ע"ש: השבוע פתחתי בעקבות יוזמה שלי משותפת עם בחורה נוספת, בשיעור פרשת שבוע וירטואלי באמצעות msn messenger. השיעור מתקיים בימי רביעי בשעה 21:00. כולכם מוזמנים להצטרף. כתובת הmessenger שלי מצויה בצד.
שבת שלום!
נכתב על ידי היהודי , 28/1/2005 09:03  
7 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



פרשת "בשלח"


בס"ד ערש"ק פרשת "בשלח" (שבת שירה) י"א שבט תשס"ה

ראשית, זה מה שכתבתי על הפרשה בשנה שעברה.
כמה פרטים שנשכחו שם: עניין חשוב נוסף שמופיע בסיום הפרשה, הוא מלחמת ישראל בעמלק, ובנוסף שאותה מנגינה מיוחדת לקריאת שירת הים, זהה גם בתפילה וגם בקריאת התורה. עוד פרט שנשכח: בשל קריאת "שירת הים" בתורה, מכונה השבת "שבת שירה".
ועכשיו, אחרי ההשלמות אפשר לעבור למספר דברי טעם לפרשת השבוע.
בפרשה הזאת, אנחנו נתקלים לראשונה באופן מפורש בגילויי חוסר האמונה של בני ישראל בקב"ה. גילויים שחוזרים ברבות מפרשיות התורה. אמנם כתוב בפרשה "ויראו העם את ה' ויאמינו בה' ובמשה עבדו", אך זה יוצא מן הכלל המעיד על הכלל. ברוב המקרים רואים כי העם פוחד, "הֲמִבְּלִי אֵין-קְבָרִים בְּמִצְרַיִם, לְקַחְתָּנוּ לָמוּת בַּמִּדְבָּר: מַה-זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ, לְהוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרָיִם. הֲלֹא-זֶה הַדָּבָר, אֲשֶׁר דִּבַּרְנוּ אֵלֶיךָ בְמִצְרַיִם לֵאמֹר, חֲדַל מִמֶּנּוּ, וְנַעַבְדָה אֶת-מִצְרָיִם: כִּי טוֹב לָנוּ עֲבֹד אֶת-מִצְרַיִם, מִמֻּתֵנוּ בַּמִּדְבָּר" (פרק י"ד פס' י"א-י"ב). "וַיִּלֹּנוּ הָעָם עַל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר, מַה-נִּשְׁתֶּה" (פרק ט"ו פס' כ"ד), "וילינו (וַיִּלּוֹנוּ) כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, עַל-מֹשֶׁה וְעַל-אַהֲרֹןבַּמִּדְבָּר. וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מִי-יִתֵּן מוּתֵנוּ בְיַד-יְהוָה בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, בְּשִׁבְתֵּנוּ עַל-סִיר הַבָּשָׂר, בְּאָכְלֵנוּ לֶחֶם לָשֹׂבַע: כִּי-הוֹצֵאתֶם אֹתָנוּ אֶל-הַמִּדְבָּר הַזֶּה, לְהָמִית אֶת-כָּל-הַקָּהָל הַזֶּה בָּרָעָב." (פרק ט"ז פס' ב'-ג'). ועוד ועוד.
ברוב המקרים, נראה כי התלונות הן מוצדקות, אם הן על פחד מהאוייב המתקרב, או מחסור במים לשתייה, או חוסר בלחם. ולכן, בניגוד למסופר במקומות אחרים, לא רואים תגובה כועסת של הקב"ה על תלונות אלו, ככל הנראה בגלל שהן נתפסות כמוצדקות. וייתכן גם כי זה בגלל המחשבה על אופיו של העם שלפני זמן מועט היה עדיין עם של עבדים. ואכן התלונות נענות בצורה מתקבלת על הדעת. הקב"ה הופך את מי מרה למתוקים, ומוריד לבני ישראל לחם מן השמים. ובכל זאת, בעת ירידת המן נאמר: "למען אנסנו הילך בתורתי אם לא". וגם שם רואים שהיו אנשים שנכשלו בנסיון. היו שהותירו מהמן עד למחרת בבוקר, והיו שיצאו ללקוט ביום השבת, למרות הודעה של משה כי באותו יום לא ימצאו את המן בשדה. רק במקום אחד רואים בכל זאת את אמונתם של בני ישראל, בעת העמידה לפני ים סוף, עת אומר ה' אל משה: "מה תצעק אלי, דבר אל בני ישראל ויסעו", הם הסכימו ומיד נסעו, לאחר דבריו של משה: "אל תיראו, התייצבו וראו את ישועת ה'". גם בסיום הפרשה במלחמת עמלק, עפ"י המדרש המלחמה באה כעונש על חוסר אמונה: "ויבוא עמלק ויילחם עם ישראל ברפידים"- רפידים- שרפו ידיהם מן התורה (עפ"י המדרש).
ועוד אמרו על מלחמת עמלק, על סמך המתואר בכתוב: "וכי ידיו של משה עושות מלחמה או שוברות מלחמה?", אלא כשישראל מביטים למעלה ומשעבדים את ליבם לאביהם שבשמיים מיד היו מנצחים.
מתוך כל הדברים המסופרים בפרשה, ניתן לראות היטב את חשיבותה הרבה של האמונה בה', שבעזרתה נינצל אי"ה כולנו מכל צרה.
ואסיים, כהרגל, בסיפור חסידי קצר ונאה.
סיפר הרב ברוך אפשטיין בספר זכרונותיו, על מקרה שארע בזמן ששה צל גיסו הנצ"יב מוולוז'ין (הרב נפתלי צבי יהודה ברלין). באחד הימים התפרץ לבית המדרש בו שהו אנשים רבים, אחד מאנשי העיר שהיה ידוע בתור קצב, וסיפר את הסיפור הבא: לפני שנים מספר, הייתי שותף בעסק עם אדם אחד. לאחר זמן מה השותף לא עמד בהתחייבויותיו הכספיות והסתכסכנו, ומרוב זעם נדרתי כי אתרחק כל ימי מארבע אמות שלו. מאותו יום עמדתי בדיבורי. כאשר ראיתי אותו מתקרב הייתי עובר לצידו השני של הרחוב עברתי להתפלל בבית כנסת אחר. והנה נודע לי הבוקר שאותו אדם נפטר, ועכשיו הייתי רוצה ללכת אל קברו ולבקש ממנו סליחה ומחילה, אך אינני יודע אם זה מותר לי לעשות זאת בשל הנדר שנדרתי. אז התחיל ויכוח גדול בבית המדרש, כאשר אלו אומרים כך ואחרים אומרים אחרת. בסופו של דבר הכריז האברך הצעיר, הרב ברוך, כי לדעתו התשובה מצויה בפרשת השבוע. והסביר, בפרשת "בשלח" מצוי פסוק בו נאמר לבני ישראל: "אל תיראו, כאשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם". מצד שני נאמר: "וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים". ואומרים חכמי המדרש שכל אדם ואדם ראה את פניו של מי ששעבד אותו והציק לו במיוחד. מכאן שראיית פני אדם מת אינה נחשבת לראייה, ומותר לך ואף מצווה תהיה אם תלך לבקש מחילה על קברו של אותו אדם.
שבת שלום!
נכתב על ידי היהודי , 21/1/2005 08:52  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



פרשת "בא"


בס"ד ערש"ק פרשת "בא" ד' שבט תשס"ה

לפני הקטע הרגיל ליום ששי, אני רוצה להוסיף כאן מספר מלים. בטעות נכתבו כאן מלים אלו בשבוע שעבר, אך הן רלוונטיות לשבוע זה, ולא לשבוע שעבר. בשבח והודיה לה' יתברך, אני מציין כמעט שנה עברית להווסדו של הבלוג. על כל פנים אני מציין כאן סגירת מחזור שלם של קריאת התורה. הבלוג נפתח בשנה שעברה במוצאי שבת פרשת "בא", ועתה אנחנו עומדים בערב אותה שבת. אמנם עברו עוד מספר חודשים עד שהתחלתי גם להביא מעט דברי טעם לפרשת השבוע, אבל הקטעים הרגילים ליום ששי היו גם היו. בשל כך, אי"ה החל משבוע הבא, אחל לקשר לקטעים הרלוונטיים מהשנה הקודמת, בנוסף לכתיבה הרגילה כאן.
ועוד, המושג שפתח את הבלוג עמד בסימן חידוש, ו"ברכת הלבנה" בחודש שבט, ועתה במוצאי השבת הזאת, שבה קוראים על קידוש החודש, שוב נעמוד ונברך את הלבנה.
ועכשיו אחרי ההקדמה, נעבור לקטע הרגיל:

פרשת השבוע: פרשת "בא". הפרשה עוסקת בעיקרה בסיפור יציאת בני ישראל ממצרים. בתחילתה עוד מופיעות מספר מכות שנוחתות על המצרים, ואמצעה מופיע סיפור "פסח מצרים".
ההפטרה: בספר ירמיהו פרק מ"ו, נבואת פורענות על מצרים.
כאמור במרכז הפרשה עומד סיפור פסח מצרים ויציאת מצרים. סיפור זה פותח בפסוק: "...החודש הזה לכם ראש חדשים, ראשון הוא לכם לחודשי השנה". ואומרים שהיה זה דבר שנתקשה בו משה, איך נראית תחילת החודש, והראה לו הקב"ה את הירח בחידושו, ואמר לו "כזה ראה וקדש", כלומר כשהירח במצב כזה, אז יש לקדש את החודש החדש. הביטוי הזה, אגב, נכנס גם לשפה העברית, במשמעות של דבר שאסור להרהר אחריו וצריך לבצע אותו בדיוק כפי שהראו לך, ואסור לשנות.
וברצוני להביא כאן עוד שני סיפורים חסידיים הקשורים לפרשה.
ר' יעקב קרנץ, שהיה ידוע בכינוי "המגיד מדובנא", היה ידוע כממשיל משלים גדול בדרשותיו. באחת הפעמים הזדמן המגיד לקהילה רפורמית ושם בקשו ממנו לשאת דברים בפניהם, אבל לא להזכיר שום פסוק. בתגובה הוא המשיל להם משל. מלמד תינוקות אחד, יצא עם הילדים לטיול ביער, ולפני הטיול אמר להם, שמקרה ויפגשו בדרך כלבים תוקפניים, שיגידו את הפסוק: "ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו", ולא יקרה להם דבר. כאשר רק נכנסו ליער התנפלה לעברם קבוצה גדולה של כלבים. המלמד ומיד אחריו הילדים ברחו מהמקום במהירות. לאחר שהגיעו למקום בטוח שאלו הילדים את המלמד, מדוע לא אמר את הפסוק שהורה להם להגיד, וענה להם המלמד, "וכי מה לעשות כאשר הכלבים אינם מניחים לאמר פסוק?"
וסיפור נוסף לסיום, אבל לפני כן הסבר קצר. יש נובגים, והדבר היה מקובל לפני שנים, ובחלק מהמקומות מקובל עד היום, בעת ציון תאריך במכתב, לציין את היום בשבוע ואת פרשת השבוע של אותה שבת, ע"י פסוק מפרשת השבוע הרלוונטי לנושא המכתב.
ומספרים כי החיד"א (הרב חיים יוסף דוד אזולאי), מגדולי חכמי ארץ ישראל במאה ה-18, נסע פעם בספינה לאיטליה. באותה ספינה, נסע איתו אדם שהוביל לשיווק מטען גדול של גבינה לא כשרה. אותו אדם רצה שהרב יעניק לא הכשר לגבינה, ואף כפה עליו את הענקת ההכשר בכוח הזרוע. הרב ראה כי לא יוכל להתחמק מדרישת הסוחר בלי להפגע, וכתב לו כתב הכשר על הגבינה. בסיומו של כתב ההכשר כתב: "הכותב והחותם ביום ג' לסדר "וככה תאכלו אותו מתניכם חגורים" בספר שמו"ת שנת תקי"ג". כשהגיע אותו סוחר לקהילה בה רצה למכור את הגבינה, הגיש את כתב ההכשר לרב המקום. לרב המקום נראה מאד מוזר נוסח הסיום של כתב ההכשר, שהרי ידוע היטב כי הפסוק המדובר נמצא בפרשת קרבן הפסח שבספר שמות, ועוד, מה פרוש הגרשיים במילה "שמות". הגיע הרב למסקנה שמרומז כאן בראשי תיבות "שניים מקרא ואחד תרגום", פתח את התרגום לפסוק המדובר, וקרא: "מותניכם חגורים"-"חרציכון יהון אסירין", ופירש, חריצי הגבינה יהיו אסורים. מיד ציווה לעצור את הסוחר, ולחקור אותו, ובסופו של דבר הודה הסוחר כי הגבינה אינה כשרה וכי הוציא את ההכשר בדרכי מרמה.
שבת שלום!
נכתב על ידי היהודי , 14/1/2005 07:38  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

כינוי:  היהודי

בן: 38




13,917
הבלוג משוייך לקטגוריות: דת
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להיהודי אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על היהודי ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ