לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

יומני תל-אביב

אני אוהבת את תל-אביב. כל שבוע אני וחברתי תמי מטיילות בתל-אביב, היא המדריכה ואני הקבוצה. בכל שבוע אספר כאן על טיול אחד נפלא שעשינו, טיול קצר בעיר הבלתי נגמרת, תל-אביב.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


5/2007

גת יין עתיקה ומזון בריאות בככר המדינה


 

 

 

 

עיר גדולה שאין בה ניגודים היא לא עיר גדולה באמת. אני אוהבת בתל אביב את הניגודים שבה, שכמו אישה גדולה ונסערת היא משנה את מצבי הרוח שלה, מוצפת בעברה, ומפנטזת על עתיד טוב יותר, ואנחנו, תמי ואני, פשוט אוהבות להיות שם ולחוש את כל אלה.

 

יום אחד מבשרת לי תמי שיש עתיקות בככר המדינה וזה טיולנו הבא. עתיקות בככר המדינה? בככר המדינה יש נשים עתיקות וגברים עתיקים אבל עתיקות, עד כמה שידוע לי, אין שם.

 

הקפה הראשון בדרך לעתיקות של ככר המדינה נלגם בקפה בית ליסין, זה שהיה בו תיאטרון בית ליסין, ועכשיו יש בו בנק, והתיאטרון, שהיה בו, עבר לבית ליסין בקאמרי, שהוא בכלל בדיזינגוף. אבל הקפה לא עבר. הקפה עדיין שם, וגברות כמונו שותות בו קפה. הזמנו עוגת דניש וקיבלנו עוגת גבינה. תמי אומרת שזה מאד ישראלי להזמין דניש ולקבל עוגת גבינה בטענה ש"אצלנו קוראים לזה דניש". עוגת הדניש, שהיתה בעצם עוגת גבינה, היתה כך כך טריה וטעימה עד שסלחנו ואכלנו בשקט.

 

מול הקפה, בצד השני של המדרכה, צעדו ילדי בית ספר דתי בחולצות לבנות עם דגלי המדינה ושלטים לכיוון ככר המדינה, ואז נזכרנו פתאום, שהיום יום ירושלים. 

 

מכאן הובילה אותי תמי דרך צידו האחורי של רח' ה' באייר, הוא ככר המדינה, לרחוב "חברה חדשה", שקיבל "שם סימלי לבנין חברה בארץ ישראל על פי עקרונות סוציאליים", כך כתוב בשלט, ומשם לגינה ציבורית קטנה ורדומה, שקוראים לה גינת הגת, לעתיקות של ככר המדינה.

 

                                                                                       

 

עמודים הלניסטיים(*) על הדשא קיבלו את פנינו בכניסה לכפר הכורמים ההלינסטי העתיק מן המאות ה- 2-4 הרביעית לפני הספירה, ומספר מטרים מהם נגלתה לעינינו ממש, גת יין עתיקה, שלמה, כאילו נעזבה רק אתמול.  ממש פה על יד חנויות גוצ'י מוצ'י, שוכנת לה גת אמיתית הלניסטית.

 

  

אני עומדת שם עם תמי אל מול הפלא התל-אביבי הזה, מסתכלת בגת העתיקה, קוראת את שלט ההסבר העירוני, ורואה  בעיני רוחי את ההלניסטים הכפריים היחפים דורכים בשמש הקיץ התל-אביבית את הענבים במשטח הדריכה הגדול, ומפיקים מהם את התירוש, שזורם לו לבריכת הסינון, מסתנן באלגנטיות דרך מסננת לבריכה השלישית, בריכת התסיסה והאיסוף, ומשם נאגר בכדי השמירה הגדולים העשויים חרס, ומובל אחר-כבוד לבורות האפלים והקרירים שנחצבו פה בסלעי הכורכר הרך, והופך ליין ישמח לבב אנוש.

 

ועוד אני רואה בעיני רוחי את כל אזור ככר המדינה נטוע כרמים ירוקים, והאנשים הולכים וקוטפים את הפרי ומביאים לכפרים של צפון תל אביב, ובכל כפר יש גתות שעושים בהן יין, גתות גדולות וגתות קטנות, ואז, בלילה מתחילה תל-אביב של פעם לחיות באמת. ספלי החרס מתמלאים במשקה האדום הזה,   החבר'ה יושבים להם על ספסלי האבן וצוחקים להם בהלניסטית עתיקה, ושותים ושותים, ומתנהגים כאילו הם חיים בבועה, וכאילו אין מלחמות בעולם, ואז הם קמים ורוקדים לצלילי הקתרוס והנבל, ושוברים חרסים בלי חשבון, ובכחוס בכבודו ובעצמו יורד מתגלגל מן השמיים, ומתנדנד לו שתוי, ונכנס למרכז המעגל, ומכניס אווירה של יצרים לוהטים, עד שעמודי השיש, ששוכבים פה עכשיו דוממים על כותרותיהם המפוארות, מתנדנדים גם הם, וכל הכפר כולו בגילופין, ורק בשעות הקטנות של הלילה תל אביב הנהנתנית הזאת נופלת לשינה עמוקה ואוספת

כוחות לבילוי הבא.

 

 

 

                                            

 

 

 

 

אנחנו חוזרות להווה. מה יש לה לככר המדינה שהיא כל כך ריקה עצורה ועצובה? מין מקום גדול שמחכה לגאולה, שכנראה לעולם לא תבוא. עד שיחליטו אם לבנות שלושה מגדלים של מאה קומות או ששה מגדלים מכוערים של חמישים קומות, הככר ריקה ממגדלים ומאנשים גם יחד. נדמה שאפילו הבובות היוקרתיות בחלונות הראווה מרגישות בריק הזה. אנשים לא מסתובבים סתם כך בככר המדינה. היא עומדת גדולה ועצובה, מחכה לקונה האחת של הבוקר שתבוא לקנות גוצ'י מוצ'י ותעשה את היום.

 

אנחנו הולכות כברת דרך בככר, וננזפות על ידי אחד מבעלי החנויות על צילום חלון הראווה שלו, וזאת מפני שהוא חושש שנעתיק את דגמי חולצות הגברים המוצגות במקום. אני ותמי נעתיק את הדגמים, נגזור, נתפור ונמכור. מצא לו מי.

 

 

 

 

 

 

צחקנו וקפצנו לסיור בשכונת בנה ביתך המקומית בואך רחוב אריה עקיבא, ומשם לרחוב דנין. שכונת וילות באמצע העיר. בכל טיול אני רוצה לקנות לי איזה בית יפה בתל אביב.  כמה עולה כאן וילה בצפון הישן של תל- אביב? אני שואלת את תמי. אין מספרים, היא עונה לי. אני מצלמת את הוילות המאופקות, הסולידיות, המסוגרות בשקט בירק שלהן באמצע תל אביב, ואת המגדלים הענקיים שצמחו להן מאחורי הראש, שמסתכלים עליהם מלמעלה, ומפירים את פרטיותם המנמנמת. העשירים החדשים מציצים בחלונות של העשירים הישנים. נורא עצוב. החלטתי סופית. אני לא קונה.

 

 

עצי הסיגלון חוגגים עכשיו, ופרחיהם הנושרים יוצרים בריכות סגולות שמזכירות לי את שיר הבריכה של ביאליק.

 

בחזרה לככר. ככר הלחם. איך ישבו כאן אנשים חסרי בית ולחם, וחשבו בתמימותם שההפגנה שלהם תזיז למישהו משהו כאן בככר המדינה? אפרופו ככר הלחם, אנחנו מזמינות ג'בטה עם חמאה וריבה.

 

כמו בניו יורק, בויליג', קשה למצוא בככר המדינה בגדים במידות גדולות. ולכן יש כאן מין תהליך מבוקר שכזה: קודם תאכלי את ארוחת הבריאות המוצעת לך בקפה הסמוך, ואז, כשתרזי, תיכנסי ותקני.

אנחנו, כאמור, הזמנו הפוך וג'בטה, ולא הזמנו את תפריט הבריאות א' שהוא: פלפל ממולא בקינואה מגיע עם סלט (רק 200 קלוריות), ואפילו לא את תפריט בריאות ב' שהוא: סלט קוסקוס מוקפץ עם טופו קישואים וגמבה (150 קלוריות), ולכן לא יכולנו לקנות לנו שום דבר וגם לא קנינו לנו שום דבר בככר המדינה. 

 

לסיום חצינו את ככר המדינה. דווקא חוויה לא רעה לחצות את הככר הענקית המחכה. יש כאן עצי שקמים, שבדיוק עכשיו נותנים פרי מוזר שלא מכאן, וחוץ מאיתנו ומשני כלבים מפונקים עם גבירותיהן לא חוצה עכשיו את ככר המדינה אף אחד.

 

 

*  הלניסטים - אין עם כזה, אני יודעת. מישהו יודע מי באמת גר פה, באיזור החוף,  במאות ה4-2 לפני הספירה, ובאיזו    שפה הם דיברו?

 אשמח לדעת.

 

 

                                                                            

 

עוד תמונות

 

 עמודים הלנסיטיים. היה כאן כפר.

 

 כותרת עמוד בגינת הגת

 

 שקמה בככר המדינה

 

 

  סיגלון

 

 

 

                                                             

                                                       חתול מטיול אחר, יושב על עגלת ספרים בחנות ספרים יד 

                                                       שניה בשם הלפר ברחוב אלנבי.

                                                             

 

 

 

 

 

נכתב על ידי חנה לביא , 23/5/2007 17:59  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



כינוי:  חנה לביא




18,661
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , מסעות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לחנה לביא אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על חנה לביא ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ